טראומה ועיבוד

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

07/05/2011 | 18:50 | מאת: מעיין

שלום דרור, בדבריך באתר אתה מרבה לטעון כי טראומה אי אפשר לרפא אלא רק לעטוף באיזה תפקוד חיצוני שכולל גם סביבה תומכת. כל הנושא של העיבוד והבנת המשמעות של הטראומה עבור האדם, וכן רקימת יחסי אמון עם מטפל שיכולה לערוך שינוי באמון בעולם לא מוזכרת. אני חייבת לציין שמניסיון אפשר שסימנתי 'וי' על כל הדברים שציינת שקשורים להתמודדות עם היומיום, אבל למעשה נותרתי זומבי שאולי מצליח ומתפקד אבל לא חי באמת. הטיפול שהצגת שמתכוון לצד הקוגניטיבי התנהגותי- לא יכול באמת לרפא את השבר שנוצר בזהות וביחסים עם העולם, הוא עובד יותר על תפקוד שהוא כמובן חשוב אבל בלי באמת לעורר את השינוי הפנימי והתפיסה שלך על העולם. אתה לומד אמיתות חדשות מבין שאתה 'טועה' מנסה להחליף חשיבה שלילית בחיובית אבל יותר בדומה לתוכי שמשנן מחדש את ההנחות אודות על הולם. מה שאני מנסה לומר שמתוך דבריך עולה תפיסה דטרמיניסטית כאילו לא באמת אפשר לעבוד על הטראומה אלא רק להכין לה מעקף. אתה מדמה אותה לכריתה של איבר- מה שמאוד נכון אבל מציג את זה כאילו בלתי ניתן לתפור איבר חדש. ואני חושבת שהשאיפה של כל אדם היא לנסות לרקום איבר חלופי כי הנפש היא לא בהכרח רכיב מטריאלי ולכן הדימוי הזה הוא בעייתי בעיני- לפחות בכל הנוגע לקבלת תקווה לשינוי. לטראומה יש השפעה הרסנית על הנפש והגוף- אבל אני לא בטוחה שבמקרים קשים התקווה היא דוווקא קוגניטיבית והתנהגותית.אין לי שום הצעה טובה אחרת, אבל ניסיתי את מה שמקובל ומבחינתי נשארתי באותו המקום. אני חושבת שטיפול בטראומה צריך להיות מעמיק- למרות שלא חסידה גדולה של הגישה הדינמית. וזה קצת מצחיק שהגישה הזו תפסה לה את המשבצת של הטיפול ה'מעמיק'- אני בטוחה שטיפול מעמיק לא חייב להעשות דווקא ע"י הגישה הזו. בכל מקרה תודה על ההקשבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מעיין, בפורום אינני מציג מאמרים אודות הטיפול בטראומה, והדברים שכתבת אינם מדויקים. אי-אפשר לרפא טראומה משום שהיא אינה מחלה. אני מתייחס, כמובן, להלם-קרב ולטראומה קיצונית. הטראומה היא פגיעה קשה בתחושת הביטחון והאמון, שנוצרת בנו מילדות במשך שנים ארוכות. אפשר לשקם את תחושת הביטחון, אך לא באמצעות 'ריפוי' או מיסטיקה טיפולית (פסיכואנליטית או אחרת), אלא באמצעות שיקום ושיפור יומיומי של המיומנות הרגשיות שנפגעו. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הוא היעיל ביותר ממה שמכונה 'טיפול נפשי', בשעה שהטיפול הדינמי-אנליטי יכול אפילו להזיק. לצערי, אינני מכיר בישראל דרך יעילה יותר. התפיסה שלי אינה דטרמיניסטית אלא הפוכה לגמרי. אני מאמין שניתן לבנות מחדש את תחושת האמון ולחיות חיים טובים ומאושרים. אני עצמי הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים, ואני חי חיים טובים, מאושר בזוגיות שלי ובגידול ילדי, יוצר ומצליח במעשי. בשנים האחרונות פיתחתי גישה חדשה, 'אימון רגשי' (EMOTIONAL TRAINING), יעילה ביותר להתמודדות עם טראומה. זה אינו 'טיפול נפשי' אלא דרך חיים פשוטה וקלה שדורשת התמדה, וכל אחד יכול באמצעותה לשפר את חייו. בימים אלו אני מסיים את הספר שכתבתי בנושא זה, ומשום שאינני חי בישראל אני מקיים סדנאות בבולגריה, וגם באמצעות האינטרנט. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

07/05/2011 | 22:27 | מאת: מעיין

תודה על תגובתך, אני אמשיך את הדברים בהתיחסות לדבריך, אתה טוען שטראומה לא ניתן לרפא כי היא אינה מחלה. למעשה הרבה הפרעות נפשיות אינן מחלות כמו דכאון וחרדה- ובכל זאת יהיו אנשים שידווחו שהצליחו להתגבר על 'ההפרעה' ולהרגיש שנרפאו. אני לא חושבת שפוסט טראומה שונה מבחינה זו מכל הגדרה אחרת ולכן אין סיבה להתיחס אליה בשונה מהפרעות אחרות. גם פגיעה מוחית היא סוג של הפרעה אך ככזאת שלפי מחקרים אפשר רק למתן את הסימפטומים ואולי למזער נזקים. האם בעצם אתה תופס את הטראומה כפגיעה מוחית ולכן רואה את תהליך השיקום כשונה מהפרעות אחרות? ובגישה מטריאליסטית אפשר לומר שגם הפרעת חרדה ודכאון הם סוג של פגיעה מוחית- שבכל זאת ניתן 'לרפא'. אני מבינה על בשרי את המשמעות של הפגיעה הקשה של הפוסט טראומה אבל בכל זאת חשוב לי לדעת מדוע אם כן אתה תופס אותה באופן אחר מפגיעות מנטליות אחרות ובייחוד מבחינת תהליך השיקום וההחלמה.

מנהל פורום טראומה והלם-קרב