דמיון מודרך אריקסוניאני

שלום דרור, בדבריך באתר אתה מרבה לטעון כי טראומה אי אפשר לרפא אלא רק לעטוף באיזה תפקוד חיצוני שכולל גם סביבה תומכת. כל הנושא של העיבוד והבנת המשמעות של הטראומה עבור האדם, וכן רקימת יחסי אמון עם מטפל שיכולה לערוך שינוי באמון בעולם לא מוזכרת. אני חייבת לציין שמניסיון אפשר שסימנתי 'וי' על כל הדברים שציינת שקשורים להתמודדות עם היומיום, אבל למעשה נותרתי זומבי שאולי מצליח ומתפקד אבל לא חי באמת. הטיפול שהצגת שמתכוון לצד הקוגניטיבי התנהגותי- לא יכול באמת לרפא את השבר שנוצר בזהות וביחסים עם העולם, הוא עובד יותר על תפקוד שהוא כמובן חשוב אבל בלי באמת לעורר את השינוי הפנימי והתפיסה שלך על העולם. אתה לומד אמיתות חדשות מבין שאתה 'טועה' מנסה להחליף חשיבה שלילית בחיובית אבל יותר בדומה לתוכי שמשנן מחדש את ההנחות אודות על הולם. מה שאני מנסה לומר שמתוך דבריך עולה תפיסה דטרמיניסטית כאילו לא באמת אפשר לעבוד על הטראומה אלא רק להכין לה מעקף. אתה מדמה אותה לכריתה של איבר- מה שמאוד נכון אבל מציג את זה כאילו בלתי ניתן לתפור איבר חדש. ואני חושבת שהשאיפה של כל אדם היא לנסות לרקום איבר חלופי כי הנפש היא לא בהכרח רכיב מטריאלי ולכן הדימוי הזה הוא בעייתי בעיני- לפחות בכל הנוגע לקבלת תקווה לשינוי. לטראומה יש השפעה הרסנית על הנפש והגוף- אבל אני לא בטוחה שבמקרים קשים התקווה היא דוווקא קוגניטיבית והתנהגותית.אין לי שום הצעה טובה אחרת, אבל ניסיתי את מה שמקובל ומבחינתי נשארתי באותו המקום. אני חושבת שטיפול בטראומה צריך להיות מעמיק- למרות שלא חסידה גדולה של הגישה הדינמית. וזה קצת מצחיק שהגישה הזו תפסה לה את המשבצת של הטיפול ה'מעמיק'- אני בטוחה שטיפול מעמיק לא חייב להעשות דווקא ע"י הגישה הזו. בכל מקרה תודה על ההקשבה.

תודה על תגובתך, אני אמשיך את הדברים בהתיחסות לדבריך, אתה טוען שטראומה לא ניתן לרפא כי היא אינה מחלה. למעשה הרבה הפרעות נפשיות אינן מחלות כמו דכאון וחרדה- ובכל זאת יהיו אנשים שידווחו שהצליחו להתגבר על 'ההפרעה' ולהרגיש שנרפאו. אני לא חושבת שפוסט טראומה שונה מבחינה זו מכל הגדרה אחרת ולכן אין סיבה להתיחס אליה בשונה מהפרעות אחרות. גם פגיעה מוחית היא סוג של הפרעה אך ככזאת שלפי מחקרים אפשר רק למתן את הסימפטומים ואולי למזער נזקים. האם בעצם אתה תופס את הטראומה כפגיעה מוחית ולכן רואה את תהליך השיקום כשונה מהפרעות אחרות? ובגישה מטריאליסטית אפשר לומר שגם הפרעת חרדה ודכאון הם סוג של פגיעה מוחית- שבכל זאת ניתן 'לרפא'. אני מבינה על בשרי את המשמעות של הפגיעה הקשה של הפוסט טראומה אבל בכל זאת חשוב לי לדעת מדוע אם כן אתה תופס אותה באופן אחר מפגיעות מנטליות אחרות ובייחוד מבחינת תהליך השיקום וההחלמה.

שלום מעיין. את לא היחידה שמבינה היטב את הבעייתיות של CBT וגם טיפול דינאמי. כמובן מי שמטפל רק בשיטות טיפול האלו לא מקבל שום שיטה אחרת כי קשה להודות בכך שלמדו שנים משהו שלא מועיל. אינני פסיכולוג אך מטפל בשיטות אחרות ויעילות יותר. אציין רק שרוב המטופלים המגיעים לטיפול הם באים מיואשים מטיפול CBT, דינאמי וכדורים פסיכיאטריים. כטיפול בטראומה מומלצים יותר שיטות טיפול כגון היפנוזה,דמיון מודרך אריקסוניאני,EMI,EMDR וNLP. שיטות אלה משפיעות ישירות על התת מודע וגורמות לשינוי עמוק. מי שמבין קצת בטראומה יודע שאירוע טראומטי לא עובר תהליך עיבוד רגיל במוח. מסלול רגיל של עיבוד אינפורמציה במוח: איבר חוש- תלמוס - קורטקס תחושתי - אונות קדמיות בקורטקס - מערכת לימבית - אמיגדלה. במקרה של טראומה המסלול שונה: איבר חוש - תלמוס - וישר אמיגדלה.המשמעות של הדבר - מידע טראומטי אינו עובר תהליך של חשיבה וניתוח אלה ישר כמו בתיבת דואר אלקטרוני מועבר ל"דואר זבל".רק במקרה הזה להבדיל מהמחשב במוח האנושי הספאם הזה כל פעם קופץ כאשר משהו מזכיר לו את המקרה שקרה. ממליץ לבדוק את השיטות - ולזכור שלא רק השיטה חשובה אלא גם המטפל. לצערי אין הרבה טובים אך מי מחפש ימצא. בברכה - עמי מנוקיאן.