פורום פסיכולוגיה קלינית

מבקש לקבל מידע בנושא כדור נגד דיכאון הנקרא- 'נמרון'. במודגש מבקש מידע על קשיי גמילה אם ישנם כאלו. בתודה. השואל

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=307

אני לוקחתי רמרון כחודש, עליי אישית הוא לא השפיע כלל, כמו כן אינו ממכר וקל מאוד להגמל בפרק זמן קצר. הרופא שלי אומר שהכדור הזה גורם לאכילת ייתר ומשמין בצורה בלתי רגילה. אך אסור לשכוח שזה כל מה שיש להגיד כי זוהי תרופה חדשה שנכנסה לסל הבריאות לפני כשלושה חודשים ועדיין לא מדווחים על מקרים ותופעות, סביר להניח שעם הזמן התמונה תתבהר גם לגביו, אך דיעה אישית. מבין מה שקיים היום הייתי נותן את אמוני לרמרון ואפיקסור מכיר אנשים שזה חולל להם נפלאות - לזמן הקצר. מקווה שעזרתי

ראו פנייתו מ 13.9.01 . נראה לי שהוא זקוק ליעוץ והכוונה מצדכם . קבלו התנצלותי מראש באם הגבתם ישירות באמצעות דואר אלקורטני. בברכה הקטור

תודה רבה

הקטור, כל הכבוד על ערנותך. עניתי על השאלה. שבת שלום, טלי פרידמן

לפני כמה חודשים נכנסתי לתהליך איטי של עייפות כרונית וחוסר חשק לכל העולם ומה שקורה סביבי. מה שקורה עכשיו שמההתנתקות המצב יותר גרוע בהרבה כי כשהתרחקתי מכולם עכשיו עוד יותר אני לא מוצאת את הרצון להיות עם מישהו ואני רוצה כל הזמן להיות לבד. וכשאני לבד - אני שוקעת בעצמי. ניסיתי לצאת אך ההרגשה עוד יותר גרועה מה לעשות

אורטל שלום חשוב להבין מה גרם למצב הזה, ולהתאים טיפול מתאים שיוציא אותך ממנו. התופעות שאת מתארת נשמעות דיכאוניות אבל דרוש מפגש אישי עימך כדי להגדיר במדויק במה מדובר. פני לאיש מקצוע לייעוץ בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי כמה שנות טיפול, החלטתי שהיגיע הזמן לסיימו. המטפל שלי היה קשור אלי מידי וגם אני אליו, הוא הציע, שנעבור לקשר "ידידותי" מכיון שהיה מבוגר ממני בכ-20 שנה, ונשוי היה עלינו לרדת למחתרת. הקשר "הידידותי" היה כל כך מתסכל, שהחלטתי לסיימו. הקושי היה נורא ואיום, להתנתק ממישהו שהיה לי יקר באופן יוצא דופן. להתגבר על הרגש של ההתמכרות אליו, והאהבה האינסופית. להבין שהוא בעצם בגד בי בצרכים הכי חשובים לי. ומאידך כל כך כעסתי עליו, איך הוא עשה לי זאת. אני עדין נבוכה מהסיפור, אינני רוצה לפנות לטיפול נוסף, כי אני לא סומכת על תום ליבם של המטפלים, ומצד שני אני מרגישה כל כך גלמודה. האם תוכלו לעזור לי

המטפל שלך חצה את גבולות האתיקה המקצועית לה הוא מחוייב . אל לך להסיק מסקנה שלא תוכלי לסמוך על תום ליבם של מטפלים אחרים . לדעתי את חייבת לקבל עזרה מקצועית כדי להתגבר על הטראומה הזו. לא חסרים מטפלים טובים ואמינים. ביחס ל" מטפל " הנ"ל , הייתי מציע לך שתפני במכתב למשרד הבריאות ותפרטי את שעבר עליך מדובר בניצול ציני של מעמדו ועברה על כללי האתיקה. מעבר לכך, התנהגותו גובלת בפלילים : שימוש ביחסי קרבה ותלות מטפל-מטופל לסיפוק צרכיו האישיים הינה חמורה ופסולה מכל הבחינות. אם יש לך כוחות נפש הגישי תלונה במשטרה אלא בכדי שנשיםאחרות לא תפעגנה. קראתי פעם מאמר על נושא שנקרה " הצדק המשקם ". הנקודה המרכזית היא שמשהיה קרבן לעברה או פגיעה עובר תהליך של העצמה ושיקום עצמי כשחש שהתוקף או המקרבן מקבל את עונשו. לא מדובר בנקמה אלא בתחושה שהצדק נעשה וזה מאפשר לצאת מתחשות הקרבנות. אל כן הייתי מציע לך שתתלוני כנגדו, כמובן אם זה עולה בקנה אחד עם צרכיך הרגשיים והטיפוליים. בשלב ראשו היתי מציע לך שתפני לעובדת סוציאלית שתעזור לך להתארגן ,להתמודד עם מצבך ולהחליט על כיווון טיפולי. בברכה הקטור הקטור

אולה שלום קשר "ידידותי" ויותר עם מטפל עלול להיות הרסני ביותר לא לא ל א לא את יכולה לפנות למטפל אחר אולי מטפלת ישנם גם מטפלים שמתמחים בנפגעים כאילו אם תרצי יצא גם ספר של אלי זומר בנושא אנא טפלי בעצמך ופני אם יש לך עוד שאלות בהצלחה עמי

אולה שלום אני מצטרף לד"ר אבני. חשוב שדווקא כעת תפני לטיפול ולא תישארי לבד עם התחושות הללו. בשל המצב שנוצר הייתי מייעץ לפנות באמת למטפלת אשה כדי להקל על מתן האמון. תוכלי להיעזר גם בנעמ"ת או קווי המצוקה השונים המתפרסמים בעיתוני סוף השבוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

כואב הלב. ממש ככה. הזדעזעתי לקרוא את דברייך. בתור אחת שנחלצה בשינייה מקשר עם גבר נשוי אני יכולה להבין מה עובר עלייך אבל עם הפסיכולוג שלך??? אלוהים אדירים! אל תתיאשי חמודה שלי. אל תתני למנוול הזה להביס אותך ולשבור את רוחך. לכי לטיפול- דרך קופת חולים ובקשי מטפלת ולא מטפל. והכי חשוב תטפלי בזה! אל תוותרי. ליבי איתך.

ספרי לנו בבקשה מה עברת אם גבר נשוי,גם לי יש סיפור דומה אשמח אם תשתפי אותנו!

מהי תרופת ה"אפקטין" ומה ההבדל בינה לבין הפרוזאק באיזו צורה משפיעה הפרוזאק על חרדות? האם הוא גורם לאפאטיה? מהם הסיכונים הכרוכים בשימוש פרוזאק במקביל לסמים, האם ישנם סמים ספציפים שעלולים לגרום לתופעה שלילית כזו או אחרת במקביל לשימוש בפרוזאק?

אפקטין ןפרוזק הם אותו דבר...נדמה לי שאפקטין מיוצר בארץ..ופרוזק בחו"ל לי אישית פרוזק לא עזר כלומר הוא הוסיף לי מצב רוח אבל החרדות נשארו כלומר חרדות אם רקע של מצב רוח טוב לדעתי ,אפקסור יעיל יותר לי בכול אופן אפקסור הועיל!!! בהצלחה

לדבי הרופאים אפקטין זהו פרוזק בכבודו ובעצמו רק שאין את תופעות הלוואי של הפרוזק בעיקר בבטן קשה. לדעתי זהו פרוזק של חברה אחרת ולכן השם שונה מה שכן אין לו תופעות שיש לפרוזק אם זאת אסור לשכוח את התוצאות ההרסניות של הפרוזק ואת סיומו של המשפט הייצוגי כנגד חברת התרופות הזו, ההשלכות קשות ביותר ועדיף כדורים ממשפחת ה SSRI ולא בנזואדיפינים. אני לא רופא אומנם אבל מסכם מאמרים ומשפטים, וכל אחד יפעל על פי שיקולו.

ענבל שלום מזה אין לך רופא ? אפקטין הוא פרוזק תוצרת הארץ פרוזק עלול לגורם לקהות עד אפטיה אם מפריע ניתן להחלפה לא עם סמים יותר מדי בעיות בהצלחה עמי

למה הכוונה לא אם סמים??

די לכל גיבובי השליליות נגד הפרוזק אם הבעיה שלך היא אכן OCD ו או דכאון וחרדה הנובעים מחוסר סירטונין ,הפעולה שהפרוזק -פריזמה מאזנת, אז פורזק יעשה את העבודה מצוין על כן שלב האבחון של הבעיה הוא קריטי!!! לעיתים פסיכוזות או סכיזופרניה קלה מאובחנים כ דבאון שהוא תסמין לוואי או זמני וחיצוני ואל הטיפול דווקא לא עוזר!! שלא לדבר על כאלה שדפקו את המח עם סמים הפרוזק הוא כדור מתוחכם ועדין שאם אובחנת נכון הוא עושה את העבודה לראיה הוא בשימוש אצל מיליוני בני אדם שרק מפאת הסטיגמה לא יוצאים ומספרים עליו זה כדור יותר קל וללא השפעות לוואי מ אסיבל ווליום וכל משפחת הבנזופאידים והעיקר האדם רופא של עצמו אין פתרונות קסם הפרוזק שובר מעגל ביוכימי שנשחק במח אם כמצב מולד-ליקויי באיזון הטבעי של הסירטונין ומוגבר עי מצבי שחיקה ולחץ רבותיי זה כדור פלא למי שלוקח את ההזדמנות להשתנות בחשיבה בזמן ההחלמה ופעולת הכדור. ללא ספק שכל הקישקושים עליו והסכנות הם שוליים מאוד וכמעט לא מציאותיים להוציא מקרים חריגים שרובם ככולם נבעו מ א י ב ח ון לקוי-לדוגמא שחולה מאני דיפרסיבי(בי פולרי) אובחן כ OCDאו דיכאוני, ובעצם הפרוזק הגביר את המניה!!!! זה מאוד חריג!!!!! ומכאן גם עד למעשים חריגן גם כמו שתוארו בעתונות שהביאו לטירוף ורצח, הפ עוד יותר נדירים ושוליים אם אכן אובחנתם נכון תחושו את ההשפעה המדהימה של הפרוזק על חייכם גם גופנית וגם נפשית ותוכלו לא להקשיב לי שרק משמיץ כי אין חכם כבעל נסיון אם חווית אזי כל הדיבורים נעלמים אושו כתב " כשהנעל מתאימה הרגל נישכחת" כשהפרוזק מתאים הכל נעלם!!! בהצלחה למי ששהחליט לקחת ולהשתנות. שנה טובה

שלחתי לך מייל עם ההסבר האמיתי ניסיתי להגיע אליו בשיחה לא הלך לי מצטערת-גם ההסברים לכמה אני סתומה נמצאים בפנים. לילה טוב לך ותודה וסליחה

אינשם, קשה לי להתייחס לדבריך. אני מבינה את הקושי והמצוקה בהם את נתונה, אך את חוצה גבולות. אם המטפלת שלך אינה מספקת, עליך לחשוב מה לעשות בנידון. זה לא פתרון להתקשר אליי באחת בלילה שלוש פעמים... וזה אחרי שאתמול זה קרה בדיוק באותו אופן. זה לא בסדר שאין לך כתובת לפנות אליה. אבל אני לא בטוחה גם שאם היתה לך כתובת, היית משתמשת בה. תחשבי על זה. טלי פרידמן

שלום! שמי סיוון, אני בת 22. אני נשואה לבן אדם מקסים, שלדעתי צריך לחפש הרבה בשביל למצוא אוצר שכמותו. קנינו דירה באריאל לפני שנתיים. אני אוהבת את בעלי מאוד וגם הוא אותי אבל יש בעיה אחת. הוא חוזר מאוחר מהעבודה ולאור האירועים הקשים במדינה אני דואגת מאוד כשהוא עושה את הדרך הביתה בערב. מרוב דאגה אני מתקשרת אליו בלי סיבה בדרך ותופסת את עצמי שלא יכולה להתרכז בלימודים (אני סטודנטית למתמטיקה ומחשבים) ולא בשום דבר אחר... כשהוא בא סוף סוף, אני מרגישה הקלה גדולה, ובערב הבא המתח מתחיל שוב. אני יודעת שיש לי מזל גדול שיש לי בעל כזה, הכרתי הרבה גברים בחיי ולמדתי להבדיל בין טוב ורע. אני מאוד מפחדת שיקרה משהו לבעלי, אני לא רואה טעם לחיי בלעדיו, ברצינות! יש בינינו הבנה וסבלנות מקסימלית. פשוט נולדנו אחד בשביל השני. בשלוש השנים לא רבנו ברצינות אפילו פעם אחת! אני רוצה שיהיו לנו ילדים בקרוב, כשאסיים את הלימודים, הוא יהיה אבא מצויין ונהיה משפחה מאושרת, אבל בכל ערב כשאני רואה חדשות ומחכה לבעלי אני חוששת שהחלום הזה פשוט לא יתגשם. יש לנו הרבה תוכניות לעתיד. אני לא רוצה להשתגע מהמתח הזה, מהפחד לעוד פיגועים, כי אף אחד לא רוצה אימא/אישה/בת/אחות משוגעת. אז איך נזהרים? איך לעשות שלא אשתגע באמת מרוב דאגה? אני רק רוצה לציין שאני נראת ממש לא רע, והמון אנשים באוניברסיטה וגם סתם ברחוב מנסים להתחיל איתי כל הזמן, ככה שהפחד שלי הוא לבעלי בלבד ולא מהמצב שאשאר לבד - זה לא יקרה!

סיוון, זו חרדה של כולנו ברמה כזו או אחרת. אני משתתפת בפורום הלם קרב. את יכולה להציץ ולשתף אותנו גם שם. עדי

לא היבנתי, מה זה הפורום הזה?

i think that your husbend sould make a cange in his work like maby work in the mornning or enen find another job. try to talk with him about that. good luck.

סיוון שלום הפחד שלך מציאותי וזה מה שמסבך את העניין. אם היינו חיים בניו זילנד היה אפשר לדבר איתך על פחד מוגזם וכיצד ניתן לוותר עליו. לצערנו כל המדינה מהווה כיום מוקד לטרור ותופעת הפחד בגלל המצב הבטחוני משותפת להרבה מאוד אנשים. אין ספק שככל שמקום המגורים קרוב יותר למוקדי העימות, כך הפחד גובר. השאלה איך בכל זאת מתגברים ומצליחים לבנות שריון כלשהו שיאפשר להתמודד בטווח הקצר עם האירועים. מסתבר שהדבר אפשרי. אין מדובר על סילוק מוחלט של הפחד אלא נסיון ללמוד שיטות הרגעה. אם נדמיין את הפחד בסולם של 1 עד 10, שינוי של מספר ספרות בעוצמת הפחד אפשרית, גם אם חיסול מוחלט של הפחד אינו אפשרי. שיטות פסיכולוגיות מסויימות יכולת לעזור במקרים כאלה, למשל היפנוזה ו EMDR. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום האם תוכל להסביר מהו טיפול emdr?

אני בת 30 וסובלת מחרדות, אני כל הזמן מרגישה שאני מסוחררת ועומדת להתעלף וזה גלגל, שכאני מסוחררת אני בפניקה ואז בגלל הפניקה אני מסוחררת. האם סחרחורת (אי יציבות ולא ממש חדר מסתובב) היא חלק מחרדה? האם יש דרך לשבור את מעגל הסבל הזה מבלי לקחת סרוקסט וכל מיני כדורים שמוזכרים פה?

מורן יקרה, מן ההודעה שלך קשה להבין האם מדובר בתופעה חדשה, או שמדובר בתופעה מתמשכת. אם מדובר בתופעה חדשה, שטרם נבדקה, אני מציע שלא תמהרי להסיק מסקנות. כדאי שתפני לרופא שיפנה אותך לבדיקות כלליות, כדי לזהות את מקור הסחרחורת. יתכן ויש לזה הסבר פשוט, שירגיע אותך וימתן גם את החרדה. אם החרדה עצמה מדאיגה אותך, כדאי שתתייעצי עם פסיכולוג, שינסה להבין את מצבך ולהציע דרכים להתמודד עם הקושי. כדורים וטיפול תרופתי אינם בהכרח הפתרון לבעיות שאת מציינת, מאחר וכלל לא ברור שאת זקוקה לטיפול פסיכיאטרי דווקא. אני מאחל לך שנה טובה ורגועה, דרור

בוודאי שזה חלק מהחרדה, זה החלק הכי קשה ומפחיד שניתן לצפות, אני בעת הזאת עובר את אותם תסמינים עקב הפסקת כדור ונראה לי שאיני יכול לתאר למטפלים שלי מה אני חש, זה דבר שקשה להסביר ולא ניתן להבנה על ידי מי שלא חווה זאת. הדרך להיפתר מזה ללא כדורים מודעות עצמית, את כבר יודעת שלא מתעלפים מכך ןלא מתים או משתגעים או מאבדים שליטה וזאת כבר חצי מהדרך להצלחה, כעת לבד או בשילוב שיחות פסיכולוגיות את צריכה להגיע למצב כשאת מרגישה שזה הולך לקרות לדבר אל עצמך ולהגיד זה סתם חרדה, זה כלום זה יעבור ולא קורה כלום, אם תופסים זאת לפני הסיחרור זה מונע, אם את כבר בתוך הסיחרור עליך להגיד זה תופעה של החרדה אין לי מה להילחץ זה יעבור ולנסות למחוק מחשבות, להתרכז רק בכך שזה ביטוי של חרדה ואז מיד יוצאים, כמובן שצריך לתרגל על יבש ולשנן זאת בהתקפים עד למתן אפקט בטוח שיציל אותך מההתקף הבא.

רוצים ייעוץ מקצועי

היי לך אני אסף וסבלתי לאורך שנתיים מחרדות קשות אני זוכר את הרגשת הסחרחוררת וכאילו עילפון שלא קורא אף פעם גם שזה ניראה כאילו עוד שניה אני מתעלף מלווה כזה בפחד של אני יפול פה על הרצפה לעיני כולם לעיתים אף נראה לך שאתה גובהה או נהפך לנמוך יותר לבסוף לעולם לא התעלפתי ואני כבר די רגיל ששכשה אני הלחץ אני מרגיד בפחד בעלפון

ישנם סוגים שונים של תופעת הסחרחורת. ואני מציין את זה כמישסבל בעבר מסחרחורת קשה בשל פגיעה צווארית (והיום פחות ) וגם סחרחורת ממקור פסיכולוג (בגין חרדה ). האם התחשוה היא של חוסר יציבות של הקרקע ( כמו שחשים כששטים) ? או מדובר שהרגשה הכל מסביבך מסתובב.? האם הופעה מתגברת עקב שינויי תנוחה קימה מהירה משכיבה לשיבה או מישיבה לעמידה ?? באנגלית ישנה אבחנה בין "דיזינס" ובין "וורטיגו" . רופא נוירולוג יכול לברר באם מדובר בסחרחורת שמקןרה במערכת העצבים מרכזית. רופא א.א.ג יבדוק באם מודבר בבעיה ווסטיבולארית באוזן הפנימית ו קרוב לוודאי שיפנה אותך לביצוע בדיקות ספציפיות. תזונה לקויה ,מחסור במינרלאים מסוימים יכולים לגרום לסחרחורת. בקיצור תפני למומחים הרלוונטים . ישנם מרפאת שמתמחות באבחון וטיפול בסחרחורת. אצלי " הזמן עשה את שלו " ,בשילוב עם טיפול פסיכולוגי קצר מועד (בכדי להתגבר על החרדה שהסחרחורת עוררה בי) , טיפול באקופונקטורה וכן קבלת תוסף מזון מסוים . ברכה הקטור

מעניין....וואלה הקטור עברתי בדיוק מה שתארת מילה במילה!!!!

בבקשה!!! אני פוחדת להיות לבד לולה

לולה שלום הודעותיך מעידות על המצוקה העזה שאת נמצאת בה. אני ממליץ לך לפנות לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי. במידה ואת מטופלת רגע צרי קשר מיידי עם המטפל ובקשי להיפגש עימו. במידה ולא פני למרפאה קרובה. אל תתני לתחושות הללו להרוס אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז בואי נתחיל לדבר שלא נברח לחדשות

אני עצובה. אני לא רוצה להיות לבד בבית. אני לא רוצה להישאר לבד. אני מוכנה אפילו להזדיין עם אנשים לא מוכרים רק בשביל שיירדמו לידי ויהיו איתי. מישהו יכול להיות איתי עד שאני אלך? בבקשה? לולה.

חאלס תרימי תראש אל תמכרי את גופך כל כך מהר!!

לולה שלום נשמע רע לא יודע למה אנא פני לעזרה מקצועית בהצלחה עמי

אני מרגישה שהחיים שלי נמצאים בבלאגן ענק. אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו. זה מתסכל אותי ומכניס אותי לדיכאון. פשוט התחלתי לבכות היום באמצע העבודה כמו מטומטמת. ואני בוכה כל הזמן מלפני שבוע, כל מילה קטנה גורמת לי לבכות. כל אדם נחמד גורם לי לבכות. אני מיואשת מעצמי על חוסר הבגרות שלי. אני תלותית וילדותית. מישהו יכול לעזור לי??? לולה.

הלו....די ללכת מסביב דברי ונעזור לך אני מבטיח!!!

לכל מאן דבאעי, עברתי התקף פסיכוטי לפני שנה בערך ומאז אני מרגיש פגיעה קשה באגו. אני מתכוון בכך שקשה לי ליצור קשרים חברתיים עם אנשים ובפרט עם נשים. אני עדיין מטופל בכדורים התחלתי ללמוד אך נרתע מליצור קשרים חברתים בשל היותי פגוע מעצם העובדה של מה שקרה לי לפני שנה. האם יש אנשים שעברו מצב פסיכוטי בעבר ומצאו דרך למצוא קשר עם אנשים ונשים ? כיצד אפשר "להרים" שוב את הראש ולצעוד בכבוד קדימה ? הבושה גדולה. מצפה לתשובה.

בזמנו הכרתי בחור שעבר התקף פסיכוטי בשרות הסדיר בצהל . הוא תהאושש באופן הדרגתי אבל רציף. כשנה לאחר הארוע חזר לתפקוד רגיל ,כולל תפקוד חברתי. כלפי חוץ לפחות נראה שחזר למצבו הקודם. בברכה הקטור

אני לא יודעת אם כלפי חוץ אפשר להחליט. אני בדיכאון טוטאלי מיום ראשון ואני מעמידה פנים מצויין. למרות שלפעמים אני לא שולטת בזה. כמו עכשיו שאני יושבת מול המחשב ובוכה בהיסטריה ורוצה שדברים יחזרו למצב הקודם ופוחדת מעצמי. אני באמת פוחדת ממני. לולה.

רציתי להוסיף שהבחור, חברותי ובעל חוש הומור מפותח נהג לצתוק על מה שקרה לו. לא הסתיר את הארוע וכאמור כלפי חוץ הציג פאסדה של" מישלא אכפת לו מה שיחשבו עליו כולל העובדה שעבר התקף פסיכוטי". זה היה מנגנון הגנה שלו כנראה. אני מניח שלטלי יהיו עצות יצירתיות ומעשיות כיצד להתארגן על מנת להתמודד בהצלחה עם מצבך. מה שאני יכול ליעץ לך זה שתפנה ישירות לטלי. בברכה הקטור

היי חמוד. רציתי לומר לך, שתמיד תמיד תזכור, גם בזמנים הכי קשים, כשנדמה לך שאף אחד לא אוהב אותך, שהמצב תמיד יכול להשתתפר אם רק תרצה בזה. ואנשים אוהבים אותך. רציתי גם לשאול (וסליחה על הבורות, או אם אני מחטטת אז תגיד לי) אבל מה זה התקף פסיכוטי? לולה.

וואלה גם אני רציתי לשאול מה זה התקף פסיכוטי??

משה שלום רב, יש מקומות מסויימים שאני מאמינה שיוכלו לסייע לך בהתמודדות עם מה שהיה בעבר, ועם ה"נטל" שעליך לשאת מאז ועד היום. אני מתכוונת למועדונים של "אנוש", עמותת "בנפשנו" (יש להם אתר באינטרנט) ואולי אף במרכז לעזרה עצמית (רח' קינג ג'ורג' בת"א)-תשאל אותם אם יש להם קבוצה בנושא של שיקום/התמודדות לאחר התקף פסיכוטי. ייתכן שגם במרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך מתקיימת קבוצה שיקומית ו/או טיפולית בנושא. בכל מקרה אני מקווה שאתה יודע שאתה לא היחידי שזה קרה לו, ויש עוד רבים כמוך. לדעתי הדבר הטוב הוא להתחבר לכל אלו שחוו דבר דומה לשלך, ויחד לשתף במה שקורה לכם היום, ללמוד אחד מנסיונו של השני ואם יש צורך, אזי לשתף איש מקצוע. בהצלחה, טלי פרידמן

אני עומדת לעבור ניתוח בעוד חודש. (ניתוח פלסטי בבטו) האם אני צריכה לדווח לרופא המנתח או למרדים שאני משתמשת בסרוקסט? אני מעדיפה לא לדווח על זה. מה דעתך המקצועית?

שלום ודאי שכן בהצלחה עמי

אתה מוכן בבקשה להסביר לי- למה אני צריכה לדווח לו על זה ואיך זה קשור לניתוח? האם יגרם לי נזק אם הרופא לי ידע על זה?

נועה שלום נשגב מבינתי - את סומכת עליו שיחתוך עליו ולא נותנת בו אמון שיעשה שמוש מושכל במידע לעתים יכולות להיות תגובות הקשורות בתרופות (למרות שנדיר בתרופות אילו) וחשוב שיהיה לו כל המידע לפניו בברכה עמי

לפי מיטב ידיעתי, עלייך ליידע את הרופא שאת לוקחת סרוקסט כי הוא עלול להביא לכך שההרדמה תשפיע פחות, כך שאולי צריך מינון גבוה יותר של חומרים מרדימים. אני לא רופאה בשום אופן, אבל הפסיכיאטר שלי אמר לי את זה בקשר להרדמה מקומית בטיפולי שיניים. אני לא יודעת האם הניתוח שלך הוא בהרדמה מקומית או מלאה, אבל בתור מישהי שעברה פעם ניתוח פלסטי בהרדמה מקומית - מומלץ מאוד שתיידעי את הרופא על כל דבר שעלול לשנות את מידת רגישותך להרדמה! בהצלחה, מירי

טלי שלום. רציתי לומר לך תודה על התמיכה והעזרה אתמול בלילה, למרות השעה המאוחרת עזרת לי. אז שיהיה לך יום טוב ושנה טובה לך ולכל משתתפי הפורום. תודה לימור

לימור, אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר מאותו ערב בו שוחחנו. טרם הצלחתי להשיג את אותה מטפלת, אך אני מקווה שאצליח ביום א'. תתקשרי אליי כדי שאוכל לעדכנך...ביום א' בערב או אחרי ראש השנה, טוב? שבת שלום ושנה טובה גם לך, טלי פרידמן

היי מה שלומך רשמתי לך משהו חשוב מאוד מאוד בעמוד 402 מזמן לא היית כאן וזה הלך התקדם זה בעמוד 402 למעלה תעני לי????????אוהבת

מה העניינים?

היי! שכחת לציין את שמך... אני רק יכולה לנחש שזו נטעלי... אני צודקת? ביי! אחת

http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000074.html

אולי אפילו יותר הפסיכיאטר שלי יצא לחופשה פתאומית של חודשיים בגלל בעיות שיש לו עם צוות המטפלים האחרים במרפאה ואני במצב על הפנים עם או בלי קשר לזה הכדור שעזר לי לישון כבר לא עוזר והדכאון חוזר ולמי אני פונה עכשיו? הלימודים מתחילים עוד מאט ואני אחריי תקופה של עלייה מרביצה בנג'י בלי חבל למקומות לא חיוביים במיוחד אני לא רוצה לפנות לאחד המטפלים האחריים במרפאה כי הם לא ממשניראים כמו אנשים שאני רוצה לדבר איתם ואני גם לא רוצה לאחליף פסיכיאטר IP: Logged Trillian חבר פורום posted 12-09 "אור כתב/ה: > > http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000074.html

אז מה קורה שמתקדמים כ"כ והמחשבות הרעות חוזרות? מה קורה שאתה חווה את הדיכאון שכבר חשבת ששכחת? ומה קורה.... כשאתה מרגיש שאתה כ"כ רוצה לחזור אחורה, לרמוס את כל מיש מסביבך ואת כל מה שהשגת עד הלום, אבל יש משהו שעוצר אותך מלחזור, ואתה שונא את אותו דבר? מה קורה אז? מה קורה כשאין לנו תשובות לכל השאלות? מה קורה שאתה מרגיש כ"כ חסר אונים מול העולם למרות שהוא די מאיר לך פנים למרות שלא ציפית? למה אתה כ"כ חושק במוות ובבריחה כשחשבת שלא תרצה בזה עוד....למה דווקא כשאתה הכי פסימי ביקום, דווקא אז אתה נוטה לצפות לדברים, ואחרי זה מתפלא למה אתה מיואש? ולמה? למה אני כותבת את השאלות האלה אם אני יודעת שאין להן תשובה ברורה...?

????

http://www.justsaywow.com/p.cfm?p=/thankfulforwhoyouare.htm זה בשבילך!!!

...

יש לי ילדה בת 5 היא נורא עדינה ורגישה כל דבר קטן גורם לה לבכות ולייל אם כועסים עליה אם צועקים עליה אם לא מרשים לה לראות טלויזיה או בכל כל דבר אחר היא פותחת בבכי ויללות כאילו היכו אותה מכות רצח ניסיתי כל דרך להסביר לה בכל דרך שזו התנהגות בלתי אפשרית שפשוט מוציאה אותנו מהכלים וממש הורסת אותנו אז כשמשוחחים איתה היא מבינה ומתנהגת תקופה קצרה מאוד בסדר ושוב לאחר מכן מוציאה אותנו ותנו מדעתנו ניסיתי לדבר אליה להעניש אותה בכל דרך אני כבר מרים ידיים ולא יודע מה לעשות

כשהבת שלי היתה קטנה היתה כזאת בדיוק. אני יכולה להגיד לך מה אנחנו עשינו, אולי זה יעזור לך גם. כשלא הרשנו משהוא והתחילה לבכות אמרנו לה לגשת ולבכות בחדר. כל פעם שהתחילה לבכות מתוך פינוק, ישר שלחנו אותה לחדר עד כדי כך שהיא כבר לבד היתה פונה לכיוון החדר לפני הבכי. רוצה לבכות? גשי לחדר שלך, כשתרגעי צאי החוצה. תוך כמה ימים הפסיקה את הבכי הסתמי, לא היה לה נוח ליהיות בחדר. כמובן שכשהילדה בוכה בגלל משהוא רציני (נפלה וקיבלה מכה, רבה עם חברה ונפגע וכו') לא עושים לה את זה, אלא אך ורק כשהבכי הוא כתוצאה ממשהוא שלא מרשים לה . אני חושבת שאם היא תבין שאתם לא מתרגשים מהבכי שלה וזה לא יעזור לה להשיג את רצונה, היא תפסיק עם זה. בכל מיקרה, זה יעבור לה כיוון שבגן ובבית הספר היא לא תרצה שיקראו לה "בכינית"... סבלנות ופשוט לא להתרגש מהבכי שלה. בהצלחה.

שלום רב, עיקשות של ילדים "מספרת" לנו הרבה מאד פעמים על כך שיש להם את חלקת אלוהים הקטנה שלהם, שאת זה אסור לקחת, ובו-זמנית, "מספרת" לנו שאין להם דברים אחרים, ולכן כל כך חשובה להם פינת הטלויזיה, או הצעצוע, וכו'. כוונתי ב"אין להם" - לא במוצרים או מצרכים, אלא קשר, ידידות, ביטחון, תחושת נינוחות עם סביבתם (וכדאי לבדוק במה מדובר: ההורים, החברים, האחים, הגננת, וכו'). עד כאן, משהו כללי, שיתכן וגם כולל אתכם, ויתכן שממש לא. הוועצות עם פסיכולוג/ית היא דבר מומלץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני אמא לבת 17+. בשנה האחרונה חיי הפכו לגיהנום בגלל הילדה הזאת. כל מה שאני עושה ואומרת לא מספיק טוב, אני תמיד האמא הרעה שלא מבינה ואי אפשר לדבר איתה. מספיק שאני אעיר לה על כוסות שנמצאות בחדר שלה 3 ימים כדי שהיא תחליט שאני צורחת ובאה בטענות. לפני כמה ימים ביקשתי ממנה שתשוחח עם אך שלה לגבי הלימודים (אך קטן) ואז, אחרי שענתה לי שתשב ותדבר איתו התחילה לנאום במשך חצי שעה עד כמה אני לא מבינה שיש לה חיים משלה ושאחיה לא מעניין אותה כי יש לה את העניינים שלה. ביקשתי ממנה שתנמק למה היא חושבת שלא איכפת לי ממנה ואני לא מבינה שיש לה את העניינים האישיים שלה ותשובתה היתה ש"ככה זה ניראה לה". זוהיא דוגמה קטנה לוויכוחים הנצחיים. בבוקר איך שהיא קמה כבר יש לה טענות על הסנדוויצ'ים שאני מכינה לה וכשאני מבקשת ממנה ליהיות קצת יותר חיובית היא צוחקת לי בפנים והופכת את הבקשה שלי לבדיחה. היא מפזרת הבטחות שלא עומדת בהם, לא לוקחת אחראיות על דברים שהיא אומרת וכאשר מעירים לה על כך היא כואסת או שהיא אומרת " נכון, אז אני כזאות, לא בראש שלי לעשות את הדברים האלה. " אני מ י ו א ש ת !!!!!!! אם אני מתעניינת במה שקורה איתה (לא חוקרת אלא מנסה להתעניין באמת בעדינות ובטאקט) אז אני יורדת לה לחיים, כשאני לא שואלת אז לא איכפת לי ממנה. אני לא יודעת מה לעשות. כשאני מנסה לשבת ולשוחח איתה על דברים שמטרידים היא דוחקת הכל ולא מוכנה לדבר. לא מוכנה לדבר עם פסיכולוגים , לא עם יועצת ואפילו לא עם היועצת של בית הספר. היא פשוט דוחקת הכל הצידה, לפעמים אני מרגישה שאני עומדת מול קיר. הרבה פעמים קורה שאנחנו משוחחות ממש שיחות נפש ושעה לאחר מכן מספיק שאחת החברות שלה תרגיז אותה כדי שהיא תחילט ש א נ י אמא רעה ולא מבינה. משגע אותי איך בין רגע היא שוכחת את כל השיחות שיש לנו ואת כל התקופות הקשות שבהן עזרתי לה לפעמים, כשהיא במצב רוח סביר היא בעצמה אומרת "אני לא מבינה איך אתם סובלים אותי" אבל מספיק שאגיד לה דבר שלא מוצא חן בעינה כדי שתסתגר שוב בציניות המעצבנת שלה, שלא לדבר על חוצפה שהיא מזעזעת לפעמים. מה לעשות ??????? עד מתי זה ימשך???? לסיכום אני רק רוצה לציין שהיא היתה ילדה טובה, עזרה לי בבית וגם עם האחים שלה (עד עכשיו זה ככה - כשמתחשק לה ) ומה שאני לא מבינה זה האדישות, עצלנות ומצבי הרוח המרגיזים שפיתחה לה לאחרונה. אל תגידו לי לפנות לפסיכולוג כי אין סיכוי שהיא תסכים לזה. מבקשת עיצה מאמאות לבנות בגיל הזה ומכל מי שחושב שיכול ליעץ לי. תודה.

ורדה, אני בגיל שלה גם הייתי ככה. רק בצבא הבנתי שלא עושים כל מה שרוצים. לגבי לימודים (של האח הקטן) אני דווקא לא ממש דואגת, כי לפעמים הילד השני מחליט להיות הפוך מהראשון. אחי למשל, כן השקיע בלימודים. אני כן הייתי מציעה שתלכי לפסיכולוג ולו רק כדי שאת תלמדי להתמודד עם העניין יותר טוב. עדי

שלום רב, גיל ההתבגרות הוא גיל לא רגיל, כדברי כותרת של ספר ידוע בתחום. השותפים לגיל הזה, הם לא רק המתבגר/ת, אלא ההורים, מורים, וכו' - שגם הם עוברים חבלי גיל התבגרות, בכיוון של שיחרור החבל והאצלת סמכות. מכאן אפשר לקבל כי יש יותר מ"קליינט" אחד שיכול להוועץ עם הפסיכולוגים/יועצות, וכו', וההורים הם הראשונים ברשימה. אז הנה ברכת הדרך: הבת שלא רוצה, לא מונעת ממך ומהאבא לפנות ליעוץ. יתכן וטוב יהיה שגם המורים יעשו כך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני יכולה להגיד שבתור אחת שהייתה בדיוק כמו בתך (כמה שנים אחורה..) הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה בעצמך לפנות לייעוץ. הלוואי שהוריי היו עושים את זה. אז הרבה סבל ודמעות היו נחסכים, גם ממני וכמובן גם מהם. אל תזניחי ותגידי שטויות זה יעבור כי זה -לא. לכי לייעוץ בשבילך ובעיקר בשביל לעזור לבתך, שכנראה עובר עליה משהו והיא לא יודעת איך לעבור את זה ואיך לבקש עזרה. אין דבר יקר יותר בכל העולם כולו מהורים אשר מנסים להבין את ילדיהם בדרך של כבוד וסבלנות(ולא בדרך של עונשים ומשחקי כבוד( "אני האמא\אבא ואתה תתנהג איך ש א נ י אגיד לך"..) בהצלחה!

שלום לכולם התחלתי לקחת את כדורי הסרוקסט כבר לפני שלושה שבועות וכבר אני מרגישה בשינוי. אני לא בוכה יותר ולא רוטנת ומתלוננת כל הזמן לכולם, שזה טוב, ועוזרת בבית וגם יש לי יותר מצב רוח בלי שום סיבה. הכדורים מפחיתים את החשיבה על הדיכאון ולא הופכים את זה למרכז החיים. אני גם התחלתי ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית שאם לציין קצת יקרה.אבל זה רק פגישה שניה ואני לא מרגישה שהיא עוזרת לי עדיין אולי כי זה עוד מוקדם להגיד. אני גם לא אלך למכינה השנה אלה לאיזה קורס בהתחלה ואולי שנה הבאה נראה מה יהיה. אני מעדיפה לעשות כךכי כשהגיע הזמן להחליט לא ידעתי מה אני רוצה ואז הלחצתי את עצמי וכמעט שהיתה לי התמוטטות. את הטיפול הזה אם הכדורים והפסיכולוגית היתי צריכה לקחת כבר לפני שנה ואז לא הייתי מבזבזת עוד שנה כמו עכשיו. עדיין אני לא מרגישה בנוח אם זה ועדיין אני מרגישה מאוד בודדה אבל אין ברירה אחרת וצריך לקום ולא ליפול. כמו נטעלי היא יכולה עוד לשנות הרבה אצלה היא צעירה ויכולה לנסות להתחבר ולא לבכות ולברוח. אם היא תתחיל אם כדורים ופסיכולוגית אז זה יכול להציל אותה ולתת לה לראות דברים בצורה יותר ברורה ונורמלית ולא לתת לדבר הזה שמתחולל בפנים להפוך לדבר העיקרי בחייה אלה לנסות לשנות דברים וצורת חשיבה אם לא טוב. אני מקווה מאוד לטוב אפילו שמאוד קשה לי כרגע. אשמח לתגובות ואולי גם עצות תודה ולהתראות

עינת, נהדר שמצאת את הקומבינה המנצחת עבורך - סרוקסט וייעוץ פסיכולוגי וטוב לשמוע שחל שיפור של ממש במצבך ושזה באמת עושה לך טוב. את רק צריכה להיות מודעת לכך שנטילת כדורים כמו סרוקסט לתקופה ממושכת יכולים לגרום לתופעות לוואי ולהתמכרות. אז תשתדלי לצאת מהקטע ה"כימי" כמה שיותר מהר ושיהיה לך בהצלחה. שנה טובה, דנה

אני סובלת מחרדת טיסות מעליות רכבלים וכו' לקראת טיסה רופא המשפחה שלי נתן לי ASSIVAL ן VABEN האם באמת נכדורים האלה יעזרו לי לא להיות בפאניקה??????

אביגיל שלום בחרדת טיסות ושאר פוביות דומות כדאי לטפל באמצעות כלים פסיכולוגיים. במידה וזו בעיה ממוקדת ניתן בד"כ להתגבר במספר מצומצם של פגישות. הכדורים עשויים להרגיע אותך לשעות ספורות אך אינן מסירות את הפחד באופן בסיסי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אביגיל שלום ייש טפולים יעילים יותר ובן אסיוול לא פותרים את הבעיה לכל היות רמאפשרים לעבור את הפעם הבאה. אנא פני לעיוץ מקצועי בהצלחה עמי

סחטיין

אלא מה?. הכי קל זה לרשום כדור.... על טיפול בחרדות טיסה וכו של אל על הם שמעו??. למה קודם לא לנסות שם אם המטפלים ופסיכולוגים כולה 1000 שח?? אחחחחחחח

האם אני יכולה על דעת עצמי לנסות ולהפסיק עם הסרוקסט. להוריד לחצי כדור בחודש הראשון? תשובה בהקדם. תודה.

אני נגד שוה לבדוק האם מוקדם מדי וכו' לא מומלץ בברכה עמי

כ"כ הרבה נשמות הלכו בגלל שנאה אחת שנאה מאוחדת מלוכדת שהרגה חיים הרגה חלומות הרגה שאיפות הרגה אהבות רצחה את מה שניסינו להשיג את מה שציפינו שייפסק 11/9/2001 תאריך שלא יישכח תאריך שלא ייעלם מהנפש שלנו תאריך שילווה אותנו לאורך כל חיינו כי אנשים הלכו בגלל סיבה אחת שנאה

"קול מהשמיים שמגיע לעולם כולו המלאך בוכה למעלה מתעצב על בן דמותו אח קרוב רוצה הוא שידע לראות, בין רע לטוב וגם נשמה תהיה לו להרגיש ולאהוב כשנולד נתן לו מתנה את העולם כולו וגנים קסומים היו שם כל הטבע רק שלו הקנאה שלטה בו הוא החל לשרוף את מתנתו ובעוורונו שרף גם את גנו ואת ביתו" העולם השתגע, אנשים איבדו את שפיותם, והתוצאות - אסון !!!! אין מילים !!!

ג'קי! איזה שיר מקסים ומרגש! למה לא אמרת לי כשדיברנו היום באיי סי שכתבת כזה שיר יפה? סתאאאאאאם... כמובן, שלא זה מה שחשוב... החשוב הוא שאני מזדהה עם כל מילה, כואבת את הכאב, וכל מי שיש לו קצת נשמה בוודאי מרגיש אותו הדבר!

לומר את האמת... זה לא שיר... זה סתם...התחושות שלי... בדר"כ התחושות שלנו יכולות ליצור סיפור אחד שלם... אני יצרתי שיר :-) שיהיו לכולנו ימים............... פחות מטורפים?

לכולם, ביום כזה התחושה היא שזהו היום שבו מתחיל סוף העולם, מין יום הדין. כל השנאה, האיבה, הטירוף התרכזו במוחותיהם של מפגעים רצחניים וגרמו למותם של אלפים רבים. מספר ההרוגים והנפגעים טרם ידוע, אך ברור שמדובר במספרים אשר המוח האנושי והלב אינם מסוגלים כלל לתפוס, להבין. והפחד, הפחד הולך ומשתלט, מה יקרה עכשיו, מה נגד מה, מי נגד מי. מלחמת גוג ומגוג מתרחשת בקרבנו, טרוף השתלט על הכל, ויותר מכל אלו, העצב, ההלם והפחד מהבאות תופס בכל. ועכשיו, זו שעה של לכידות. על כולנו להישאר בחברת אוהבינו, לתמוך ולהיתמך, להביע את הרגשות הקשים שמתחוללים בפנים, ולקוות לטוב, כי הרע מכל כנראה כבר קרה... שלכם, טלי פרידמן

"היום שבו התחיל סוף העולם"... כמה דיברתי על סוף העולם... על התחושה הזו של סוף העולם... ולשמוע אנשים אומרים את זה,נותן לי הוכחה חותכת,ממשית,מוחשית למה שאני תמיד חשבתי והרגשתי... עצוב וקשה כמות כזו של נשמות שנספו,בלתי נתפשת... חיי אדם הפכו הפקר... וזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה...

מצער, כואב ומדכא לשמוע ולחוות אסון בסדר גודל כזה. כל פעם שנרצח אדם באירוע רצחני כזה, נרצח עולם שלם לבני משפחתוקט מזעזע ומחריד באותה המידה. לצערנו, אצלנו הטרור הוא בן-בית. אנחנו הולכים לסופר עם הג'יהד ועולים לאוטובוס עם ספר תהילים ביד. שולחים בבוקר את הילד לבית הספר בחרדה ונשארים ערים בלילות עד שהוא ישוב בריא ושלם מהבילוי. זה לא רק שנאה, זו קודם כל פנאטיות דתית של עדר ההולך אחר מנהיג בעיניים עצומות ועושה כל מה שאומרים לו. מנהיג אחד שמשלהב את ההמון ומספק לו יעד, מטרה וערכים מעוותים ומסולפים. ואז העדר הופך לגוש שמפסיק לחשוב באופן עצמאי. מתפקד כמו רובוט חסר מצפון וערכים. רק שאסור לנו להפסיק לקוות ולהאמין שעוד יהיו ימים טובים יותר. כן, פעם יהיה טוב דנה

שהבעיה של הפסיכיאטרים זה שהם מסתכלים על הבעיה דרך העטיפה של המרשם. הוא אמר לי שמהכרות שלו רובם לא מקשיבים באמת לבעיה ומאידך גם לא מפנים ליעוץ פסיכולוגי שישמע ויסביר. היום הרופא שלי בן 80 וניסיונו רב, רוב הפסיכיאטרים שאני מזכיר עברו אצלו סטאז' כך שאני מתחיל לראות ולהבין גם באמצעותו וגם באמצעות הפורום את התמונה בהגדלה ובפוקוס רחב, מה שנראה לי עד זמן לא רב בעיה פרטית הופכת לבעיית הכלל ולכן אני דורש בכתבה תיקשורתית שלצערי לא תצא לפועל עקב חוסר התענינות מצד אותם אנשים שמקטרים פה כל הזמן על הטיפול הלקוי, כך שאני לא מבין מה רצונם, לפרוק פה איזשהו שקר פנימי שלא ניתן לאמת כנגד האירגון שעזר לו אחרת אם הייתה לו בעיה אמיתית מוחשית מוצקה ומוכחת היה יוצא איתה בר' גליי במקום לבכות כאן שוב ושוב לאוזנים ערלות

טוב לנו במה שייש. טוב לנו עם הכדורים שאנו מקבלים,לכן לאחר שהגעת למסקנה,שאין פה שיתוף פעולה עמך,אמור שלום יפה והנח לנו בבקשה. מספיק לנו במה שקורה בעולם. שלום שלום

אמיר, לך, אולי, הכדורים עושים טוב. לאחרים לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עדי

רונן שלום אני שמח שמצאת משהו שאתה בוטח בו אני מסתייג מכך שהוא הוחר להשמיץ אנשים אחרים בהצלחה עמי

הוא לא !!!! הוא רק ספר לנו איך הכול עובד ותאמת לא היינו מופתעים אני מאמין שגם לך יש מה לומר אבל הרי לא תשמיץ את חברך ואנו מבינים זאת אבל אנחנו מבינים את דעתך שנשמעת בן השורות אתה גבר!!!

היייי אתם כאן , בזמן האחרון כולכם נעלמתם לי תעשו לי סימן שאתם כאן? הכול בסדר אצלכן? מקווה רק לשמחות וטוב

היי נטעלי! הנה - אני כאן! במישור האישי אני פחות או יותר בסדר. אבל במישור הכללי- נו, איך אחרי יום כזה אפשר להרגיש טוב, להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה? וכשקורה דבר כזה - את יודעת, זה אולי נדוש לומר, אבל פתאום הכל מקבל פרופורציות אחרות. פתאום את מבינה מה זה צרות ואסונות אמיתיים, ואומרת פעם ועוד פעם - תודה שיש לי רק את הצרות שלי ולא יותר מזה. ויחד עם זה את - או לפחות אני - מרגישה קצת אשמה - איך אפשר בכלל לשבת כאן ולהתפנן עם המחשב ועם כל שאר הנאות החיים בשעה שאחרים סובלים כל כך? וכל הקשקוש הזה של "ההצגה חייבת להימשך" ממש לא מדבר אלי! היא חייבת אולי להימשך - אבל צריך לשנות את התוכן שלה, ואת השחקנים שלה, ואת הבמאי, והתפאורה, והכל...... להפוך אותה מהצגה של שנאה להצגה של אהבה - אבל כבר איבדנו את התקווה והאופטימיות...... באהבה - ומחכה להמשיך ולשמוע ממך! אחת

מסכימה עם מה שאמרת בעניין האסון בארה"ב. אבל, אנחנו יושבים ומתפננים עם המחשב ושאר הנאות החיים גם כשקורים אסונות אצלנו בארץ, וברוך השם זה קורה אחת ליומיים. אמר מי שאמר שהחיים חזקים מהמוות וזה רק טבעי שכולנו מחפשים את הנעים והשמח ומנסים לחמוק מהרע והמדכא. אסור להפסיק לקוות ולחייך, אושרת

נטעלי, אפשר לקוות לשמחות וטוב - אבל לצערנו בינתיים מה שקורה בעולם זה רק בלגן, מוות והרס, כאב וצער. בתקווה לימים טובים יותר, דנה

כן, כולנו מתנדנדים בין הדמעות והחיוך, התקווה והייאוש... אומרים תודה שאנחנו שלמים ובריאים וגם מרגישים אשמים על כך - כאלילו לא מגיע לנ... שרק באמת יהיה פעם טוב! אחת

היייייייי את כאן עכשין?

נטעלי היי, מה חדש אצלך? חוץ מזה שאת סופרת את הימים לפני הגיוס. לקראת השנה החדשה הבאה על כולנו לטובה (ינשאללה) מאחלת לך שנה טובה, מתוקה וכייפית, התגשמות כל החלומות והשאיפות והלוואי ויפתח לך שער לתקופה חדשה עם חוויות נעימות והמון חברים וחברות. להתשמע, דנה

לאחרונה יש לי מחשבות מוות ודיכאון אני לא יכולה לסבול אנשים , לא מסוגלת שבאים ומדברים איתי אין לי כח לאף אחד. בעבודה זה סבל אחד גדול, אני חייבת להיות נחמדה לכולם, וזה מוציא אותי מדעתי אני רוצה שיעזבו אותי בשקט , אני אפילו לא יכולה לסבול נוכחות של אנשים בבית. בבית אני מרשה לעצמי יותר, ואני מתפרצת על כולם ומשתגעת. זה ישמע מוזר אבל אני מתחילה לפתח כל מיני עוויתות , ולפעמים עוברת בי מעיין צמרמורת בגוף כאילו שאני אחוזת דיבוק או משהו כזה. אני נורא מפחדת שאני אגמור בבית משוגעים. לא אכפת לי מכלום, אני עושה דברים כי אני חייבת לעשות, כמו ללכת לעבודה .

למה שלא תצאי לחופשה, מעין פסק זמן לאוורר את הראש ולהירגע. ובמקביל, אולי תשקלי להחליף עבודה / מקצוע / עיסוק למשהו פחות מלחיץ? כמובן שעליך לנסות גם את האופציה לפנות לייעוץ פסיכולוגי . חבל עליך, חבל על כל יום בחיים שאת סובלת במקום להינות ולחיות חיים רגילים ובריאים. מאחלת לך שנה טובה, היי בריאה ומאושרת וכל טוב. .

האם טופלת בעבר בתרופות כל שהן????

לאנונימית שלום רב, נראה שגם את עצמך מבינה שמצבך אינו כשורה, ולראיה את פונה לפורום. לצערי אין אפשרות לאבחן או לטפל דרך הפורום, אך אני חייבת לציין שנראה שהסימנים שאת מתארת מעידים כי מצבך אינו טוב במיוחד...ואת יודעת את זה. אני מציעה לך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי בהקדם, ולו רק בכדי להפחית את סבלך במהירות האפשרית. בברכה, טלי פרידמן

אנונימית שלום יתכן שאת סובלת מדכאון אם כן, לא ברור על איזה רקע אנא פני ליעוץ בעל מקצוע את עשויה (עלולה?) להעזר בהצלחה עמי

שלום, אני חייבת עצה, עזרה חייבת זה כמעט ולא המילה אין לי מילים לעזרה שאני חייבת. אני בת 19 יתגייסתי לפני כ3 שבועות. ומצבי רע מאוד אני מרגישה רחוקה משאר הבנות מרגישה לא בראש שלהם מרגישה בודדה לא רצויה דחוייה ומשעממת, אני מנסה שלא אך זה בלתי אפשרי אצלי אף פעם אין לי מה לומר רק שותקת..... וחושבים שאני סגורה ולא רוצה בקרבתם שזה להפך בתיכון הייתי לבד לגמרה אני רוצה לציין +עברתי בית ספר והיה אותו דבר. אני מפחדת מדחייה כמו תמיד אז מעדיפה להיות כמה שפחות בולטת ולשתוק,רע לי אם זה כשכולם יחד אני הולכת ומתבודדת ובוכה ומבקשת עזרה מאלוהים ומנסה להרגיע את עצמי קשה לי להתחבר איתם, אין לי נסיון בחברויות אני לא יודעת אייך צריך להתנהג. הם בניגוד אליי תמיד מדברים ומוצאים על מה לדבר ולי אין.... מה אליי לעשות בבקשה אני שבורה נפשית חייבת עזרה עצה ואנשים שמזדהים איתי?נוגה

נוגה, אם תסתכלי קצת מסביב, תראי שיש עוד מישהי כמוך, שאין לה חברות. אולי כדאי שתנסי להתחבר איתה. עדי

שלום נטעלי, את חושבת שאם תקראי לעצמך נוגה לא נזהה את הסיפור שלך?

כן נדהמתי יש כאן משהי במצב דומה לשלי, מצטערת אני עדין לא התגייסתי אין לי מושג עוד חודש ובכלל..... אושרת את חדשה כאן וכן גם לי יש בעיות כאלה בסגנון..... תוכלי לייעף לי אייך זה בצבא? ולנוגה אין לי מילים אני חושבת שאני יעבור את דרכך

שלום רב, הקב"ן בצבא נועד לסייע להסתגלות טובה. מהמעט שכתבת נראה לי שיש לך מודעות טובה לגבי עצמך, ויש לך כוחות לחפש עזרה - וזה חשוב מאד לעניין הסיכוי להצלחת תהליך של שינוי בתחום ההסתגלות החברתית. אז פני אליו/יה, וקבלי ממני דרך צליחה, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם

נגה שלום את מתארת דפוס שמפריע לך ונמשך לאורך החיים ניתן לשנות אותו בעזרת טפול (לרוב לצערי ממושך) אנא פני לקב"ן ביחידה והוועצי בו הצלחה עמי

דווקא אחרי הכל אחר תואר ראשון אחרי עבודה חדשה הכל נמאס פתאום מבנים שהנכות היא עוד נטל מיותר שצריך לסחוב אותו פתאום מבינים שאין גיבורים וסיפורי גבורה רק התמודדות שלא ניגמרת אני לא יודע מה איתכם אבל לי זה מספיק פשוט נמאס מהמכשולים נמאס מהבדידות ונמאס לבזבז את רוח הנעורים בהתמודדות אם נכות תודה על העידוד אני עובד בחברה צעירה וקשה לי נורא התחושה של התחרות התחושה שבאמת קשה לכולם גם בלי נכות אבל מה זה עוזר לי גם אני רוצה להרגיש את רוח הנעורים לחזר אחרי בחורה לראות את הברק בעינים במקום זה אני לוקח למקום עבודה צעיר כזה גם את הנכות זה מעצבן מתסכל ומרגיז לא כתוב לי על המצח שגמרתי תואר ראשון זה גם בככל לא משנה חשובה הדינמיות שמחת החיים והיכולת לזרום עם שינוים ומצבים וזה קשה קשה מאד היום חסרה לי אהבה לא חסר לי השכלה או כל דבר שהחברה מחשיבה כהצלחה חסר לי השקט הנפשי חסר לי התחושה של לקום בבוקר ולאהוב את עצמי ואת העולם מסביב אני לא רוצה להתמודד אם נכות אף אחד לא יתן לי פרס אני רוצה לראות עולם לחוות האהבה ועוד דברים פשוטים של החיים כל זה דורש המון השקעה גם לאדם בלי נכות ואין לי מושג מאיפה לוקחים את הכח לחשיפה כזו פתאום אני מרגיש שהנכות זה דבר שנפל עלי משמיים למרות שנולדתי איתה פתאום אני מבין שהיא הולכת להישאר לנצח ואיתה צריך לעבוד ולהשיג את כל הדברים החשובים בחיים ואין לי מושג אם אני רוצה להמשיך לחיות איתה אין לי כבר את הכוחות להתמודד גם עם הנכות וגם עם החיים עצמם שהם לא פשוטים לאף אחד נכה או לא נכה.

שלום הייתי רוצה לדעת על איזה נכות אתה מדבר כל הזמן? ודבר שני בקשר לאהבה תוכל להיכנס לקופידון ואולי שמה תמצא אהבה.תאמין לי שתוכל למצוא וזה דיבור מתוך נסיון. ביי

היי אנונימי! אני לא יודעת מה הנכות שלך, ועד כמה היא חמורה. אבל דבר אחד אני יכולה להגיד כמעט בוודאות: אם לשפוט לפי מה שכתבת כאן - יש לך המון: תואר ראשון, עבודה חדשה, ו-כן, גם האומץ להיחשף כאן, ועזוב אותך מהעניין של האנונימיות כאן. תאמין לי, יש אנשים שגם בעילום שם לא מעיזים לכתוב כאן, ואי אפשר להאשים אותם! בכל אופן, שלושת הדברים האלה שהזכרת כאן - האם הם מעט בעיניך? בעיני הם הרבה מאוד, והם לא צריכים להיות "כתובים על המצח". נכון, העולם שלנו מייחס הרבה מאוד חשיבות לחיצוניות. אבל יש גם אנשים שיודעים להסתכל יותר לעומק. ואי שם בוודאי נמצאת האישה שתדע להעריך את ההישגים שלך וגם את המון הרגש והחום שיש לך לתת. בהצלחה! אחת

לאנונימי שלום רב, ממה שכתבת נראה שבמהלך חייך עד כה התמודדת עם קשיים לא מועטים, אך הצלחת להשיג במקביל לא מעט הישגים מרשימים, בין אם מדובר בתואר אקדמי ובמציאת עבודה טובה. כעת אתה חש בחסרונה של אהבה, וזה מייאש אותך. אינני יודעת מה ניסית לעשות בנדון אך יש לא מעט מועדוני הכרויות, צ'אטים, וכו'. נכון שהנכות אולי מעמידה בפניך קושי נוסף, אך מציאת אהבה היא משימה קשה וסזיפית לא פעם עבור הרבה אנשים, גם אלו שאינם נכים. במידה ואתה חש "תקוע" ומיואש הייתי ממליצה לך ללכת לייעוץ, ולבדוק מה בדיוק הקושי, ומה "תוקע" אותך...וחוץ מזה, יש את שאר הדברים שהזכרתי... ואל תשכח לשלוח הזמנות לחתונה... :) בהצלחה, טלי פרידמן

שלום רב, אני מצטרף לתחושת טלי לגבי היכולות שלך, שאיפשרו להגיע להשגים. אני גם מסכים בהחלט ומחזק את המלצתה לגבי הכדאיות ביעוץ מקצועי לגבי תהליך בניית הזוגיות. אני עובד עם נכים, וגם עם עוורים, וזה מאד חוזר על עצמו שלאחר שהם מצליחים לעבור מסלול מכשולים פורמלי (לימודים, צבא, לימוד נהיגה, וכו') - יש תחושת השג, הציפיות עולות - ואז יש "נפילה", עקב ההתמודדות השונה לגמרי בתחום של ההסגלות החברתית. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

שלום, האם דיכאון לאחר לידה יכול להופיע גם 7-8 חודשים לאחר מכן ואם כן - מהם התסמינים? יכולה להיות השפעה גופנית? (כאבי ראש, שרירים, בחילות)? תודה.

ליהי, הייתה כתבה על הנושא הזה אתמול במעריב, במוסף נשים. עדי

ליהי, http://images.maariv.co.il/cache/ART186180.html עדי

ליהי שלום דכאון יכול להופיע בכל שלב בתקופה זו עדין זה יכול להקרא דכאון לאחר לידה תסמינים יכולים להיות נפשיים (דכאון חסר מרץ עצבות בכי חוסר הנאה וחשק ... ) גופנים (מכאובים ומחושים שונים סחרחורות, בחילות) ועוד אם קשה לך רע לך אנא פני ליעוץ - ניתן לרוב להעזר בהצלחה עמי

סליחה אם בקישור שמובא, פגעתי ברגשותיכם. לא לזו הייתה כוונתי. אני לא מזלזלת באף אדם שלמד, אבל: חשוב שתבינו כי מאחורי כל מילה לטינית שאתם כותבים בתיק, מסתתר מישהו שסובל. לעיתים נדמה, כי יש לכם יד קלה על הדק המרשם, בעוד, שמה שהצד השני צריך, זה בעצם, הקשבה!!!!!!!!!!!! מה עוד, שהרבה פעמים אנשים מתמכרים לתרופות. מה בתכלס' קורה? בייחוד ברפואה ציבורית, אתה יושב אצל הרופא חצי דקה (במקרה הטוב) כאשר 15 שניות הרופא בודק, 10 שניות ממלא רושם בתיק וב5- השניות האחרונות הוא כותב מרשם. דרך אגב: חשבתם למה סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה / עבודה סוציאלית עוברים טיפול פסיכולוגי ? כדי שהם יבינו ויכירו את הצד השני של המטבע. אמר פעם הפרופ' רכס, שכל סטודנט לרפואה חייב לאשפז עצמו ללילה בבית חולים, על מנת שיבין מה עובר על חולה המתקבל לאישפוז. הנה הקישור: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=198059&t=198059 עדי

נכון גם אפשר להתקשר לחולה(על חשבון העבודה) ולשאול איך מי מה מו ולא לפרש את אי חזרתו של החולה כהצלחת הטיפול ולחשוב טוב לפני המרשמים לבנאוזאפינים ולהביר לחולים לקראת מה הם הולכים להתמודד ולתת להם להחליט לא לנצל את האימון שנותנים בכם מאחורי כל חולה מסתתר נשמה אם ילדים אישה ומשפחה אני איבדתי את הכול כתוצאה מהתמכרות תחשבו על זה

כל אנשי המקצוע מודעים לעניין הזה (מן הסתם) ומתעלמים? ממשיכים לרשום תרופות? ממשיכים להרוס משפחות? למה? עוד שאלה אלייך, אור, איך בעצם מתמכרים לאותן תרופות? על איזה סוג של תרופות אתה מדבר? ולמה הן משמשות? (זה מפחיד שתרופות שאמורות לעזור למישהו, גורמות לו לכ"כ הרבה כעס וכאב)

מהו השם הגנרי של אטומין (באנגלית)? תודה מראש.

דורון שלום אם איני טועה clothiapine בברכה עמי

רציתי להודות לך הכתבה המעניינת בנושא תרפיה בחול. הנושא הזה מאד מרתק אותי ואני מבינה את החשיבות שבדו שיח שאינו מילולי. אני בעצמי מתבטאת בקלות הרבה יותר בכתיבה מאשר פנים מול פנים. יחד עם זאת יש לי אליך שתי שאלות ואשמח לשמוע את דעתך: 1. מה מייחד את הטיפול בחול לעומת טיפולים לא וורבליים אחרים? 2. האם אין סכנה של פירוש מוטעה של המטפל את פעולות הילד בחול? תודה מראש

אורית לאן נעלמת?.. את כבר בקושי פה. מקווה שאת בסדר. :-)

אורית לאן נעלמת?.. את כבר בקושי פה. מקווה שאת בסדר. :-)

בקושי פה? אני המון פה וכותבת פה כמעט כל יום

אורית שלום רב, תודה על המחמאה. ובאשר לשאלותייך: 1. הייחוד של הטיפול בארגז חול הוא השימוש בחול עצמו. החול הינו בעל יכולות תרפויטיות ייחודיות, ויש בחומר הזה משהו ריגרסיבי, למחוזות ילדות נשכחים בדרך כלל. פרט לכך החול, כחומר טבעי יש בו תכונות ארכיטיפיות של "אמא טבע" ו"אמא אדמה", ומביחנה ארכיטיפית, יש לזה משמעויות נפשיות-פנימיות רחבות היקף. 2. לגבי הסכנה בפירוש מוטעה של המטפל: ובכן כמו בכל גישות הטיפול הלא ורבליות (טיפול בהבעה ויצירה) המטפל ממעיט לפרש את יצירותיו של המטופל. יש צורך בפירוש של המטופל עצמו את עבודתו, ורק לאור זה ניתן להמשיך ולהבהיר יחד עם המטופל, את התמונה המתקבלת. המטפל אינו "יודע כל" ולכן אין לו יכולת לפרש לבדו על סמך "סמלים כלליים" עבודות של מטופלים. יש צורך לשמוע את המטופל, ורק עימו להסביר יחד את הדברים שנוצרים בטיפול. מקווה שעניתי..ואם לא, את מוזמנת להמשיך ולשאול. בברכה, טלי פרידמן

hi there i left you a message on page 402.........

היי ליסה, ראיתי את ההודעה הקצרצרה שהשארת לי. מעבר לזה שחזרת ואת מנסה להשתלב חזרה לחיים, לא הצלחתי להבין יותר מדי מה קורה איתך, איך הסתדרת בחו"ל ואם חשבת בזמן ההפסקה על דברים חדשים או החלטת משהו. אני באמת אשמח אם תתקשרי. את מוזמנת! או לפחות כיתבי מייל מפורט... ליל מנוחה, טלי פרידמן

hi well i don`t know where to start,firstly i had a good time abroad but the seperation was really hard i spoke to her a few times and really missed her,when i got back things just got back to normal(not normal) but i know i have to put and end to this but i just can`t do it to myself i need her so much,next week she is going on vacation for 2 weeks i am devastated i don`t know what i will do! really i don`t

שלום זו דקלה בקשר לבעייה של הבדידות המתמשכת והפחד שזה ימשך יחד איתי לצבא רשמתה לי שאפשר לשנות את עצמי בכך שאני ידע מה מציק לי ביי והפתרון זה קשה הבעייה אצלי שאני מראה חולשה לאנשים מנסה יותר ויותר להיות נחמדה אני מפחדת מאפילו להגיד מילה שלא יתחילו להתיחס אליי מגעיל כמו כול החיים האלה ואז יוצא מצב שכולם רחוקים אחד מהשני אני מפחדת מדחייה כמו תמיד והאמת שכבר התרגלתי ללמד את עצמי לשתוק. אני מרגישה רע מפחדת שזה ימשך איתי לצבא?אני יודעת מה הבעייה שלי ! המון המון רגשי נחיתות תמיד כאשר אני מסיימת לדבר מחשבות רעות בטח עכשיו כבר יעזבו אותי או שעכשיו ידחו אותי או שמדברים אליי מאחורי הגב ועוד המון...........לפני 6 שנים באבחון ראו שאני רואה שלילי זה קשור למשהו???עזרה דחופה

דקלה שלום פשוט למדי רוצה עזרה - פני לעזרה ליעוץ של פסיכולוג/ פסיכולוגית/ פסיכיאטר בהצלחה עמי

יש לי קרוב משפחה , שנקלע לחובות כלכלים עצומים, ועומד לאבד את ביתו וכל זה נגרם מבעייה פסיכולוגית , שלכאורה לא נראית על פני השטח, אך אותו בן אדם תלותי בצורה מוגזמת בבן אדם אחר שסחט ממנו את כל כספו וגם גרם לו להכנס לחובות אלה. (אותו אדם לא מאיים אליו אלא הכל נעשה ברצונו של קרוב המשפחה) אבל חוששני שאם אותו אדם לא יטפל בתלות המוגזמת שלו, הוא יימצא עצמו ברחוב, הוא עצמו לא מסכים לטיפול פסיכולוגי, האם יש משהו שניתן לעשות כדי לעצור את הדרדרותו?

שיתעשט מהר ומיד לא יעזור כלום ישתו לו תדם יאשימו אותו ולא את ההוא תכניסי משהו חיצוני שיכנס לעובי הקורה

שרה שלום רב, על פניו אם האדם שפוי, ואינו מעוניין ללכת לטיפול, אין מה לעשות. אולם במידה ומדובר בתלות אשר גורמת לאדם לשינוי אישיותי והתנהגותי כמו בזבוז כספים משמעותי, איבוד קשר למציאות וכו', אפשר לפנות לפסכיאטר המחוזי ודרכו להכריז על האדם כלא אחראי למעשיו. מבחינה משפטית מאותו רגע אותו אדם זקוק לאפוטרופוס על רכושו וגופו, והוא אינו יכול לבצע פעולות כספיות עצמאיות. אך כל זה לא נראה לי כלל מתאים למצב אותו את מתארת. לגבי המקרה האמור, נראה לי שאין הרבה מה לעשות...פרט לנסיון לדבר על ליבו של הבן-אדם.... בברכה, טלי פרידמן

שרה שלום רב, על פניו אם האדם שפוי, ואינו מעוניין ללכת לטיפול, אין מה לעשות. אולם במידה ומדובר בתלות אשר גורמת לאדם לשינוי אישיותי והתנהגותי כמו בזבוז כספים משמעותי, איבוד קשר למציאות וכו', אפשר לפנות לפסכיאטר המחוזי ודרכו להכריז על האדם כלא אחראי למעשיו. מבחינה משפטית מאותו רגע אותו אדם זקוק לאפוטרופוס על רכושו וגופו, והוא אינו יכול לבצע פעולות כספיות עצמאיות. אך כל זה לא נראה לי כלל מתאים למצב אותו את מתארת. לגבי המקרה האמור, נראה לי שאין הרבה מה לעשות...פרט לנסיון לדבר על ליבו של הבן-אדם.... בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום רב הבעייה היא שכבר במשך שנים מהרגע הראשון שהבעייה התחילה דיברו אל ליבו קרובי משפחה שונים , אך הוא מתכחש לבעייה , ורק מבקש עזרה כספית! איני יודעת כבר מה גרוע יותר, שיקחו לו את ביתו או שיכריזו עליו כעל לא שפוי, דבר שגם לא ישפיע בוודאי לטובה עליו... תודה על הניסיון לעזור בכל מקרה, שרה

שלום, אני בת 21, כבר די הרבה זמן אני סובלת מבחילות. מכיוון שחזרתי מהמזרח לפני חודשיים, עשו לי בדיקות מקיפות כדי לברר אולי נדבקתי שם באיזו מחלה, אבל כל הבדיקות יצאו תקינות. אני ממשיכה לסבול מהבחילות ממש כל יום מהרגע שאני מתעוררת עד לשינה. הרופאים הרימו ידיים ואמרו לי שכנראה התופעה נפשית ונובעת מחרדה. התחלתי ללכת לשיחות אצל פסיכולוג אך העניין עדיין לא פועל. רציתי לדעת אם מישהו חווה את אותה התופעה ויכול לעזור. תודה.

שלום רב, מצבי לחץ מניבים בחילות, אצל אנשים רבים. הסיכוי לצאת מהתסמונת הזו באמצעות גישות פסיכולוגיות - הוא גבוה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני חייבת לציין שהבהלתם אותי מאד לגבי התמכרות אפשרית לסרוקסט. אני לוקחת היום סרוקסט וחצי ליום (30 מ"ג). פעם לקחתי רק כדור אחד אבל נאלצתי להעלות. הפסיכיאטרית שלי אומרת שסרוקסט לא ממכר, בספר התרופות שלי כתוב שסרוקסט לא ממכר, חלק מהאנשי המקצוע בפורום אומרים שסרוקסט לא ממכר אבל חלק מהאנשים שהשתמשו בזה טוענים שהתמכרו ויש כתבות בנושא וכדומה. זה מאד מבהיל. איך אפשר למצוא תשובה אחת ולתמיד - האם סרוקסט ממכר?

.

היי זו נטעלי שלום היום היה לי יום רע ודכאוני למיוחד אורית אמרת שאת מבינה אותי, אבל אני במצב נפשי רע אני מרגישה נחותה טיפשה משעממת ודיי מגעילה אני מנסה לא אבל לא מצליח לי אחרת הפחד ששוב ינתשו אותי גורם לי לא להפתח לא לדבר אני מפחדת מדחייה מפחדת אין לי אם מי לדבר מרגישה בודדה לא רצויה אני מפחדת מהצבא שזה היה אותו דבר , תזכירי לי אייך היה אצלך? תודה

אורית שלום יש 2 תשובות - השאלה למי להאמין (ולדעתי עדין התמכרות לסרוקסט - לא פגשתי) בברכה עמי

לכל אדם הזכות להשתכר כיאות. לכל בעל מקצוע, הזכות לבקש את הסכום ההולם את הערכתו את עבודתו. אך מה לעשות, כשלשירות הציבורי (בריאות הנפש) אינני מוכנה לפנות (ממניעים שלי) ולשירותיו של פסיכולוג/ית קליני/ת פרטי אין ביכולתי לפנות בשל בעיה כלכלית? לא נעזרתי מעולם בשירות הציבורי. ועתה, כשאני זקוקה לעזרה, אני לבד.. ברור לי, שאני בצרה. ברור לי שאני זקוקה לעזרה מקצועית ממושכת. ברור לי גם כן, שאני שקועה בחובות כבדים כלכליים ואין לי מוצא. אולי תגיד לי: פשרה, היא שם המשחק... לכי בכל זאת ... לקופ"ח... אך אלטרנטיבה זו נפסלה לחלוטין...... הימים יחלפו, וימים יגידו אם הצלחתי לעבור את ההר הזה או שמא נפלתי אל עומק הוואדי ללא שוב. עצוב לי. קשה לי. וחבל, שקופות החולים לא מאפשרים תשלום עבור טיפול פרטי, כמו ניתוח פרטי, או בדיקות פרטיות שממומנות ע"י ביטוחים משלימים....

לא ברור לי כל כך מה בדיוק מציק לך אך מהמעט שכתבת ניתן לראות כי יש לך כושר ביטוי אדיר ומעמיק מה שבהחלט מראה איזו נפש עשירה יש לך... המון דלתות ייפתחו בפנייך אם רק תנסי !!!

all the good poeple, where did they go? :-(

Gone with the Wind

שלום רב, בתי בת השנה ועשרה חודשים נכנסה לראשונה בתחילת שנת הלימודים לגן. עד אז אני גדלתי אותה. היא מסתגלת די יפה לגן למעט ההפרדות בבוקר שקשה לה ואז היא פורצת בבכי שנמשך כדקה שתיים , גם כשאני חוזרת לקחתה ברגע שהיא רואה אותי היא פורצת בבכי ונרגעת ישר כשאני מרימה אותה. באופן טבעי כנראה אני מרגישה בשינויים בהתנהגותה מחוץ למסגרת הגן, היא כרוכה אחרי יותר,קצת עצבנית וחוששת מזרים שאלתי היא האם ההשלכות האלו של כניסתה לגן יחלפו והאם זה עלול לשנות את אופייה שכן הייתה ילדה נוחה ורגועה ובימים האחרונים התנהגותה השתנתה. אני פשוט מרגישה קצת מתוסכלת כי אני יודעת שהיא לא נכנסת לגן ברצון האם זה אומר שהיא סובלת? בברכה, רונית

שלום רב, החיים רוויים במצבי כניסה ויציאה למסגרות חברתיות שונות, וכל פעם שזב קורה, יש תופעות מאד נורמליות של קושי. תרעיפי אהבה ותמיכה, אבל גם דברי עידוד על הגן, ועל מה שהילדה עוברת בגן, כך שתראי לה שאת תומכת בכך. אם העניין אינו מסתדר תוך 6-8 שבועות, פני לסיוע פסיכולוגי. דרך הורית צליחה, ד"ר יוסי אברהם

שלום, אני באמת לא יודעת לאיזה פורום לכתוב, אני מקווה שאתה תדע. הבעיה שלי היא כזו, לפני 5 חודשים עשיתי דיאטה וירדתי 8 ק"ג (משקלי היה 56 ק"ג וכיום 48 ק"ג) לא עשיתי את זה בבת אחת, וזה נבע מכל מיני סיבות: מצב נפשי, הרבה אירובי ומעט אוכל, והיו ימים שללא אוכל בכלל. בכל אופן לאחר שירדתי 5 ק"ג ראשונים הרגשתי נהדר וכולם החמיאו לי שאני נראית נהדר, ואז חזרתי לאכילה רגילה שלי, אך הקפדתי לשמור על 2 ארוחות קטנות ביום, (בעיקר סלטים)ובלי מתוק בכלל, ובסופי שבוע פינקתי את עצמי במה שבא לי. אח"כ נסעתי לתאילנד לחודש ובחודש הזה ירדתי עוד כמעט 3 ק"ג בלי לעשות דיאטה, פשוט כבר לא היה לי תיאבון כמו פעם והספיקה לי ארוחה ביום, ואז יום אחד שתיתי משקה אלכוהולי כלשהוא שגרם לי להרגיש ממש רע ויומיים שלושה אח"כ הקאתי המון ולא יכולתי לאכול כלום אבל אז זה עבר. חזרתי לארץ מאוד רזה - 47 ק"ג והשתדלתי לאכול הרבה כדי להשמין ואכן עליתי קילו, אבל פתאום לפני שבועיים בערך, התחלתי להרגיש מדי פעם לא טוב, כמו שהרגשתי לאחר ששתיתי מהמשקה ההוא בתאילנד, הדופק שלי פתאם מתחזק בבת אחת ואני מרגישה שאני חייבת להקיא או לרוץ לשירותים לשלשל, חשבתי שזה זמני ויעבור, אבל זה חוזר המון בשבועיים האחרונים, אני לא יודעת מה עובר עליי או ממה זה אבל זה מלחיץ אותי עד כדי כך שאני מתחילה לחשוב מחשבות מפחידות וגם הגעתי למצב של קשיים בנשימה בעקבות כך, כי אני חושבת באותו רגע שאני הולכת להתעלף או משהו וזה ממש מפחיד. כל פעם שאני אוכלת יש לי כאבי בטן מטורפים ואני מרגישה רע עד שאני הולכת לשירותים ונפטרת מזה באחת מהדרכים שציינתי למעלה. אני בחורה מאוד לחוצה, אבל לא נראה לי שזה נגרם רק מלחץ. אני רוצה לציין שאני לא לוקחת סמים, ואפילו אם היה לי משהו במשקה זה לא הגיוני שזה ישפיע עליי עד היום, ויגרום לי לכאבים כאלה, נכון? אני ממש לא יודעת מה לעשות, או למי לפנות, כי אני לא יודעת מה יש לי בכלל! בבקשה עיזרו לי.... מחכה לתשובה בקוצר רוח, ותודה מראש, ליאן.

נראה שאת חוטפת התקפי חרדות תנסי להתחיל טיפול פסיכולוגי ואם תתחילי טיפול תרופתי מציע לך להתיעץ כאן אם החברים...לגבי התרופות!

יש לי תחושת בטן ששם בתאילנד דחפו לך למשקה איזה סם או משהו בלי ידיעתך!!!! תנסי לשחזר אולי השארת לרגע את המשקה והלכת לרקוד או משהו

שלום רב, נראה לי שבדיקה רפואית מקיפה הנה חיונית, ואם יש ממצא שלילי, אז הסתייעות בגישות פסיכולוגיות שונות לטיפול בתופעות פסיכוסומטיות -- הוא הכיוון. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום ד"ר, ותודה רבה על תגובתך המהירה, לצערי את הימים האחרונים ביליתי בבי"ח ועשיתי את המון בדיקות: דם, שתן, צואה, א.ק.ג, צילומים של הקיבה ואפילו גסטרוסקופיה - כולם היו תקינים ולא נמצא משהו לא בסדר. האם יש לך הצעות נוספות? ואולי גם המלצה על פסיכולוג שמטפל בגישות פסיכוסומטיות? זה מאוד יעזור לי, כי אני ממש רוצה לדעת מה קורה לי ויותר מזה לדעת איך אני נפטרת מזה!שוב תודה מראש, ליאן.

כל מי שכדור אי פעם עשה לא לא טוב וגרם לו לעוגמת נפש או התמכרות שיצתרף אלינו רפי גינת מוכן לסקר את הכתבה על "סמים חוקיים והיד הרכה של הרופאים במתן מרשמים" הוא מבקש 6 אנשים כעת אנו 3 כמו כן חשוב לנו כל חומר על מקרים ותופעות כתוצאה של שימוש בכדורים פסיכיאטריים. הכתבה תשודר בתום הפגרה בעוד כחודשיים, הקטור אני מצפה ממך לעזרה.

רציתי להוסיף שניתן להופיע בעילום שם ובטשטש הפנים בכתבה

לרונן שלום !! לדעתי, ללא הסבר ותמיכה של איש אקדמיה מוכר ומפורסם בנוגע לטענה שתרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים מקפלות בתוכן פטנציאל להתמכרות גבוהה לשימושם, המסר סביב מסוכנותן לא יעבור. מול טענות המכורים כמונו ( שניתן לפרשן כסוביקטיביות בטבען ) ניתן להעמיד טענות של בעלי עניין ( חברות התרופות) או של הממסד הפסיכיאטרי , על העדר פוטנציעל התמכרותי אשר בוודאי תוצגנה באמצעות כלים אוביקטיביים לכאורה. נו באמת למי יאמינו ??? על כן, נדמה לי שפרופ' טייכמאן -פסיכולוג קליני, מומחה בנושא התמכרויות בעל שם בינלאומי יוכל להרים את הכפפה ולתת הסבר מדעי ומבוסס לתחקירנים בכלבוטק ביחס להרס שתרופות אלה גורמות. ניתן לאתר את פרופ' טייכמאן בבית ספר לעבודה סוציאלית בתל אביב (נדמה לי שהוא מנהל את בית הספר או שיש לו תפקיד חשוב אחר). אדם נוסף המתמצא היטב במחקרים העדכניים ביותר בנושא הינו פרופ' אלמוג - בבית החולים תל השומר-מנהל מחלקת טוקסולוגיה . ניתן גם לפנות אליו. כפי שציינתי בעבר לצערי אני נאלץ להשאר בעילום שם אחרת אני מסכן את הפרנסה שלי. בנסיבות אחרות לא היה אכפת לי כלל להחשף ולשתף אחרים את בסיפורי האישי שלי . ככל הנראה חלק מהאכלוסיה זקוקה לטיפול תרופתי הרגעתי. לדעתי הבעיה היא שלא הזהירו אותנו לאיזו מלכודת אנחנו נכנסים. כלומר לא העמידו את הסיכוי להחלמה מול הסיכון להתמכרות קשה לשימושם. במתכוון אני מצטט מספר לא עדכני אלא משנת 1990 באותה תקופה בה התחלתי בטיפול בקסנקס ונאמר לי שהינה תרופה בטוחה. הספר הוא: " פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". אליצור,טיאנו,מוניץ ,נוימן. פפירוס 1990 . אוניברסיטת תל אביב- עמוד 401 (בעניין הבנזודיאזפינים) ...תופעות לוואי- הבנזודיאזפינים הם תרופות בטוחות עם אינדקס תרפויטי גבוה. יחד עם זאת,הבנזודיאזפינים גורמים לפוטנציאציה של אלכהל ותרופות ממכרות אחרות ובשילוב עם הללו עלולים לקבל דיכוי מסוכן של מערכת עצבים המרכזית ואף מוות. תופעות לוואי אחרות הן: ירידה בזמן תגובה,דבר החשוב לנהגים ונטיה לגרום לנמנום. יש מספר דיווחים על התנהגום אלימה עקב נטילת בנזודיאזפינים. זאת,כנראה,בגלל ביטול העכבה לגבי התנהגות כזו. ניסטגמוס היא תופעת לוואי שכיחה יחסית.עובדת השימוש בבנזוגיאזפינים חשובה באחנה המבדלת של ניסטגמוס. במינונים יותר גבוהים אפשר לראות אף אטקסיה. זאת ועד... בנזזודיאזפינים עלולים להחמיר את חולשת השרירים בחולים במיאסתנייה גראביס. התווית נגד חלקית נוספת היא חולה הנוטה לפתח התמכרויות. הפסקה חדה של בנזודיאזפינים לאחר שימוש ממושך יכול לגרום להתקפים אפילפטיים. תופעה זו ביחד עם סימנים אחרים של גמילה,כרטט,ירידה במודע,הזיות ראייה ולעתים הזיות שמיעה וכן אי שקט רב דומים בצורה מפתיעה לתופעות גמילה מאלכהל..... כל זה נכתב לפני 11 שנה.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כלומר הכל כתוב מזמן רק שלא הזהירו אותנו. ניתן לרכוש את הספר הנ"ל בחנות ספרים באוניברסיטת תל אביב או כל חנות ספרים אקדמיים. כאמור נראה לי שיש להפנות את התחקירנים לפרופסורים המכובדים האלה לקבלת תגובתם. רצוי שלאחר חשיפת המקרים האישיים שהדיון יהיה אקדמי במהותו בכדי לתת תוקף לטענות שלנו. שלא יספרו לנו שמדובר בפרדיספוזיציה , אוב אישיות התמכרותית. אישית ,מעולם לא צרכתי,אלכהל , סמים או עישנתי, כך שהתמכרתי לקסנקס אך ורק לאחר שקיבלתי עידוד לצרוכו על ידי איש מקצוע. רונן רשום את מס' הפאקס שלך אני מקווה לאתר חומר עדכני בו מתוארים הנזקים שגורמים הבנזודיאזפינים. בברכה הקטור.

אנא שלח לי חומר בנושא הבנזודיאפינים לפקס 048210312 או לאימייל המצ"ב. חבל לי שאתה לא לוקח חלק בכתבה בעילום שם, כמו כן חבל לישכתבה כזו לא תצא לפועל בגלל העדר פרטים ואנשים המוכנים לדבר, אם לא תעשה זאת היום לא תעשה לעולם. אני מניח שהתחקירנים של הטלביזיה יפנו לכל מיני מומחים ויצרפו כתבות מארכיונים אבל הם רוצים גם עדויות של אנשים היות ולא עוסקים פה בכתבה מחקרית או מדעית אלא במקרה של פשיעה של ממש כשידו של הרופא קלה על המרשם ומאידך למרות האפשרות להתמכרות שרשום על העלון אין מסגרת שכזו, כאילו סומכים על המזל, לי זה נשמר עשיתי מליוני טלפונים ודיברתי כדי להביא לידיעה ציבורית היום אני מרגיש את הכל צונח לקרקעית כי אין לי להשיג להם את מבוקשם, לפחות 6 אנשים שיעידו על מקרים ללא זהות. חבל

סמים חוקיים? באנגלית תרופה או סם יש מילה אחת DRUGS רק בעברית יש כזאת חלוקה. התמכרות? כדאי לך לבדוק המשמעות של ADDICTION לפני שאתה מבזבז את כספיך על עורכי-דין. גמילה? פנית למחלקת התמכרויות (נרקומנים) במשרד הבריאות? כי זהו הגוף שאמור לבדוק אם אתה באמת מכור ואם אתה זכאי לגמילה. תביעה? מצאת רופא שיהיה מוכן להעיד בבימ"ש לטובתך ונגד הקולגות שלו? אם התשובה לכל השאלות שכתבתי כאן היא "כן" (סיכוי קלוש) אז בהצלחה וקדימה לעבודה.

לא כל כתבה שנעשתה בישראל עבור גוף או ארגון זכתה בתביעה מקודם כתנאי לכתבה, ניתן להציג ראיות ומקרים , להסביר על הרשלנות הרפואית ועל הזהירות שרשום בעלון שרופאים רבים לא מיחסים לו חשיבות רבה וניתן להרחיב רבות בנושא הבנזודיאפינים, לכולבוטק יש תחקירנים ורופאים שיספרו, אם התחקירנים ימצאו עילה מלבד ראיותיי הכתבה תצא לפועל ואם לא אז תוקפא, ישנם כתבות שעמלו עליהם חודשים רבים ואספו ראיות מכל קצוות הארץ, הכתבה אינה עוסקת בדין ומשפט אלא על הראיות שאיתן לא ניתן להתווכח הכדורים ממכרים, משנים דפוסי חשיבה הופכים אותך לתוקפני ועוד שלל ארוך של תופעות לוואי, על זה יש מספיק חולים רק צריך שיעידו.

שאלה לד"ר אבני אני סובלת מסחרחורות מזה כשנה וחצי, עקב מצבי הבריאותי פיתחתי חרדות עד כדי כך שאני פוחדת לצאת מהבית פוחדת לעמוד שאולי תתקוף אותי סחרחורת ולא אקבל עזרה בזמן , בקיצור חרדות איומות. נוח לי רק כשאני במצב ישיבה או במיטה , למרות שגם במצבים אלו אני נתקפת סחרחורות, אני מרגישה נורא. אחד המשתתפים בפורום אף אוזן וגרון הציע לי לפנות לפסיכאטר. מה דעתך כרופא פסיכאטר. אודה לתשובתך בהקדם.

רציתי לשתף אותך בנסיוני האישי בנושא . בשנת 1995 היתי מעורב בתאונה בה נפגעתי בצוואר ובראש מאז סובל מסחרחורת וורטיגו . גם אני התקשתי לצאת מהבית בגלל חרדות סביב האפשרות שאקבל התקף סחרחורת ברחוב. סבלתי מחרדות על אף העובדה שקיבלתי (מקבל) טיפול תרופתי קבוע. תקופה מסוימת,אפילו נעזרתי במקל הליכה על מנת להתגבר על תחושת הסחרחורת שגברה עקב הליכה מאומצת. שיחות טיפוליות אצל פסיכולוגית עזרו לי להתגבר על החרדות סביב הסחרחורות במידה משמעותית באופן הדרגתי " זרקתי" את מקל ההליכה ו חזר לי ביטחון העצמי בנושא . נדמה לי שקיבלתי בסביבות 10 שיחות טיפוליות בנושא. מצד שני,במשך ארבע שנים נמעתי מלנהוג ברכב בדרך כלל בגלל חשש לקבלת התקפי סחחורת בזמן נהיגה. מזה מספר חודשים חזרתי לנהוג : תחילה, מרחקים קצרים, בהמשך מרחקים ארוכים ולאחרונה נסיעות ארוכות. זהו ניסיוני האישי מקווה שעזר לך במשהו. מתנצל שהגבתי למרות שפנית למומחים אבל חשבתי ש החוייה האישית שלי בנושא יעניין אותך. הקטור

להקטור מודה לך מאד על המידע, אבחון את הצעתך לאחר התייעצות עם בעלי מקצוע. בכל אופן הסיפור שלך עודד אותי במקצת, שאכן ניתן להתגבר. תודה בתיה מהצפון

.

בתיה, האם עשית בירור גופני לפני? עדי

שלום רציתי לדעת אם אתה גם סקסולוג בנוסף להיותך פסיכיאטר כי במקרה ראיתי שאתה עובד במרפאה ל- "טיפול ושיקום מיני וטיפולי סרוגייט" כפי שכתוב בקישור. http://www.dr-aloni.co.il/dr-aloni/page_4.html#5 מצפה לתגובתך בנושא משה

משה שלום איני סקסולוג זה נכון שאני שייך שם לצוות ונותן יעוץ פסיכיאטרי בברכה עמי

תודה על המידע. חיזקת אצלי תחושה שלא היתה מבוססת על מידע מדעי. לדעתי,עבריינים מסוימים וסנגוריהם מצליחים " לעבוד" ( במידה מסוימת) על המערכת המשפטית. בטרם נגזר דינם של עבריינים מסוימים ,מוגשים לשופטים בקשות לקבלת "טיפול" כחלופה לענישה. השופטים בתמימות משתכנעים מכנות הצעות טיפוליות וגוזרים על העבריינים " עונשים טיפוליים" שלא במסגרת כליאה. כך, תוך ניצול לרעה של המושג טיפול נשחקת הרתעת הציבור. ולזוית אישית,אני גר בפריפריה בשכונה שעד לפני כ 10 שנים נחשבה ליוקרתית ועם חלוף השנים התדרדרה למוקד לוונדליזם ועבריינות. פרצו לי את הרכב מול עיני, חבורה של עביירנים צעירים רגמה את ביתי באבנים,ניפצו שמשות בביתי ורק בנס אף אחד לא נפגע. לא אשכח את הבכי של בני בן השש כשגילה שגנבו לו את האופניים. עד היום הבכי שלו מעדעד באזני. לא מודבר בפגיעה הכלכלי אלא באי נוחות ובתחושת האיום.רק לאחר שערבתי את מפכ"ל המשטרה סולקה חבורה של עבריינים צעירים שהשתוללו מול ביתי וזרקו אבן שנחתה ליד תינוק בן שנה. כאמור לעתים כשעבריינים כאלה מובאים לשופטים (ואני מניח שחלקם בעלי הפרעת אישיות אנטיסוציאלית) מביעים צער וחרטה ורצון להשתקם ומקבלים "עונשים טיפוליים". לי הדבר די מפריע. לא היה אכפת לי שיקבלו טיפול במידה והיה עוזר להם .

להקטור-זה לא בעיה של מישטרה אכיפה או מערכת משפטית צריך קודם לבדוק למה הנוער הגיע למצב הזה! למה הוא אכזר..למה חגיגות של סמים ..דקירות חופשי בקיצור למה אין להם אלוהים!!! זה מה שמדאיג!

הקטור שלום כאמור הייתי נזהר במתן אבחנות פסיכיאטריות במקרה שאתה מתאר. מדובר בתופעה חברתית וחמורה של אלימות וחשוב להתייחס אליה לדעתי ככזו ולטפל בה ברמה מערכתית. כמובן שזה כולל טיפול גם ברמת הפרט, אך אי אפשר להתעלם מהמערכת כולה. אגב, ונדליזם ואלימות מתרחשים לעיתים במקומות פחות צפויים, וחלק מההודעות שהיו כאן בפורום לאחרונה ועדיין צצות לעיתים שייכות לאותה תופעה חברתית בדיוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

עישון גראס ל - ריגרסיה/מניה דיפרסיה/"החייאת" תאים "חבויים"/בניית תאים דיכאוניים או אחרים/אחר?

???

אני יודעת שזה נשמע מטומטם, אבל יש לי כפייתיות בנושא של מין. אני לא יודעת אם ההגדרה הרפואית לכך היא נימפומניה, בגלל שמדי פעם אני גומרת. אולם, אתאר את בעייתי: אני מאוד אוהבת לקיים יחסי מין. כרגע אין לי חבר קבוע, וכשאני מקיימת יחסים אלו רק עם קונדום ואמצעי מניעה נוספים. עם זאת, בשבוע האחרון הייתי עם ארבעה גברים ובחורה אחת. זה נראה לי מוגזם, אני גם חשה שאני חייבת כל הזמן מין, בעדיפות עם חדירה. השבוע לא חוויתי אורגזמה, אולם אני כל הזמן חשה צורך מתמיד להכיר עוד גברים ואפילו מעין "קאמבקים" עם האקסים, רק לצורך מין. כרגע אני יוצאת עם חמישה גברים שאינם מודעים לקיום אחד של השני. השאלה שלי היא האם זאת נימפומניה? למרות שלפעמים אני גומרת? האם יש פתרון לבעיה?

גלית יקרה אפשר להגיד שאת בהחלט נימפומנית. את צריכה להפסיק את האובססיה הזאת למין כל הזמן. לא שמין זה רע אבל 5 גברים זה כבר מוגזם! גם לנשים וגם לגברים! לפי דעתי את צריכה טיפול פסיכולוגי. בהצלחה

גלית, כמו שאסור להגזים בכל דבר, כך גם במין. כל מה שעושים באובססיה, בכפייתיות ובלי פרופורציה הוא מזיק בסופו של דבר לגוף ולנפש. החוכמה בחיים היא לאזן. תנסי לבדוק עם עצמך ממה את בורחת. האם יחסים ארוכי טווח המחייבים השקעה רצינית, מפחידים אותך? האם להכנס למיטה עם זרים אכן מחפה על חסרים רגשיים ואחרים. כדאי לך לרדת לשורש הבעיה מאחר והמין האובססיבי הוא סימפטום בלבד. עצתי לך, התייעצי עם מומחים לגבי תכנית גמילה. ובינתיים, תנסי לעבוד על עצמך (כן, הכל מתחיל ונגמר בראש) תחפשי מוקד אחר להעביר אליו את משקל הכובד. (אולי עיסוק בספורט אינטנסיבי?) בקיצור, לקראת שנה חדשה בפתח, עשי למען עצמך: דאגי להזין את הנפש והרוח (שהם היסוד) למען האיזון הנפשי שלך. בהצלחה וכל טוב, דנה

תהני......

שלום רב, קשרים חברתיים, כולל מיניים, יכולים וצריכים להיות שונים ומגוונים אצל אנשים שונים, כך שלא כדאי שתהיי מוטרדת מההשוואות לאחרים, אלא מהשאלה: עד כמה הסגנון שלך אכן רצוי לך, או שזה נתפס אצלך ככפייתי ולא הולם. האם זה משרת, או פוגם, את הסיכוי שלך להיות מרוצה מעצמך ומחייך החברתיים? במידה ואת אינך שביעת רצון מאורח חייך המיניים - כדאי להסתייע בעזרה. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי, עם תקציר של הסטוריה אישית, ומיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום. מאז שחרורי מהצבא לפני כחצי שנה (ואולי עוד מעט קודם) אני מאוד מוטרדת מבריאותי. כל כאב קטן, התכווצות שרירים בעקבות פעילות גופנית,ואפילו כאב גרון הפכו אצלי בראש מיד למחלה ממארת ושאין טעם לחיי כי אני עומדת למות. בעקבות כל תסמין קטן (למשל שלשולים, כאב גרון בעקבות שפעת ודלקת) אני רצה לרופא לבדיקות שמגלות למרבה המזל שאני בריאה באופן כללי. אציין גם שבעבר סבלתי מהפרעת אכילה ואני מאוד דואגת למראי החיצוני, מתעמלת ושומרת. אולי גם אציין שאני אוהבת מאוד לשחק בשיער. עד שאני רואה רופא, למרות שעמוק בפנים אני יודעת שאין לי שום דבר אני היסטרית,בוכה ,מתעוררת בלילה ולא נרדמת וכו מכל שטות. אני בחורה חכמה מאוד שמתעניינת בבריאות ורפואה ומבינה שהדברים אבסורדיים, אבל בכל זאת... אני בונה תסריטים איומים ולא הגיוניים בראשי. הדבר מפריע לי לפעמים לתפקד בחיי היומיום. אני רואה את הגרוע מכל.דיברתי על הדבר עם הרופא שלי והוא אמר שעליי או להתגבר לבד או לפנות לייעוץ. אני רוצה להתגבר לבד כי אני יודעת שזה אבסורד, אני נבונה ולעיתים יש לי תקופות טובות, ובכל זאת אני מאוד מודאגת. אני רואה שבנות גילי מתעסקות בדברים לגמרי אחרים וקשה לי עם זה. כיום יש לי ג'וק חדש בראש שקשור לבן זוגי ובריאותי. אני יודעת שהדבר לא הגיוני ולא מציאותי, דיברתי על כך עם חברות,הורים והרופא. לפעמים אני מבינה שזה שטויות ואני שמחה ומאושרת ולפעמים אני שוב שוקעת בזה. מה לעשות לעזאזל??? אני מופרעת? הועלתה סברה (שנראית לי נכונה) שהכל נובע משיעמום. אני עובדת כל יום אך בעבודה משעממת ולא מאתגרת שמשאירה לי המון זמן מת ומשעמם. כשאני עסוקה אני מרגישה טוב ושוכחת וצוחקת על הדבר, אך לפעמים אני יכולה ממש להתחיל לבכות.בעוד חודש אני מתחילה ללמוד. מה דעתכם? מה לעשות? איך להתמודד עם החרדות והפחדים? זה היפוכונדריה?

היי כרגע אין לך במה להתעסק. את משועממת מהעבודה ובזמנך החופשי את מתעסקת בדברים שלא קיימים וממציאה מחלות מרוב שיעמום. תאמיני לי שכשתתחילי ללמוד לא יהיה לך אפילו שניה להתעסק בעצמך ואז הכל ישכח. את תיהי עסוקה בלימודים, בשיעורים ובמבחנים. דרך אגב מה את הולכת ללמוד? בהצלחה

מדעי המחשב-סטטיסטיקה תודה מה לעשות בינתיים?

שלום רב, נטיה לתלות, לדאגנות יתר ולחרדות בתחום הבריאותי - אינם, בד"כ, רק עניין של שיעמום מצבי, ולכן רצוי לך להעזר בסיוע פסיכולוגי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

פורום טיפול-נפשי, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מיועד לפונים הזקוקים למידע בנושאים אלו, או מבקשים עזרה בשל מצוקה נפשית. הצוות כולל מומחים במקצועות השונים של בריאות הנפש: פסיכותרפיה, פסיכולוגיה קלינית ותעסוקתית, פסיכיאטריה ועבודה סוציאלית. כל אחד מן המומחים יענה כמיטב יכולתו על שאלות הנוגעות לתחום עיסוקו. בנוסף, יכולים הפונים לקבל תמיכה ועצה ממשתתפים אחרים, שהתנסו בבעיות דומות. כדי לממש את מטרות הפורום ולשמור על כבודם של הפונים, מתבקשים המשתתפים לכבד את כללי ההשתתפות בפורום. הודעות החורגות מכללי ההשתתפות, יימחקו. 1. פורום טיפול-נפשי, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מתמקד בנושאים הקשורים בבריאות-הנפש. העצות הניתנות בפורום מהוות מידע כללי, ואינן משמשות כתחליף לטיפול נפשי, או המלצה. הנהלת האתר וצוות המומחים אינם אחראים לשימוש בעצות אלו, ובכל מקרה של בעיה נפשית על הפונים לפנות לקבלת עזרה מקצועית. 2. על המשתתפים לרשום בראש ההודעה את שמם (האמיתי או הבדוי). אין להשתמש בשמו של אדם אחר, או בשמות וכינויים העשויים לפגוע באדם אחר. 3. על המשתתפים לרשום את נושא ההודעה, בכותרת המציגה את עיקר הדברים שבכוונתם להציג. 4. ההודעות יתמקדו אך ורק בנושאים הקשורים לבריאות הנפש. אין לפרסם הודעות הנוגעות לנושאים פוליטיים או לקשרים אישיים בין המשתתפים לבין עצמם. 5. ההודעות יכללו רק תכנים שיכתבו על-ידי המשתתפים. קישורים (לינקים) לאתרים אחרים יופיעו רק בליווי הסבר. אין לפרסם ציטוטים ממקורות אחרים. 6. המשתתפים בפורום ימנעו מהערות בוטות או מעליבות זה כלפי זה, גם מתוך כוונה טובה או הומוריסטית. הערות פוגעות או השמצות ימחקו על-ידי מנהלי הפורום. 7. המשתתפים ימנעו ככל האפשר משיחות סרק בינם לבין עצמם, כדי לא להפוך את הפורום לצ'ט. 8. הדיון בפורום יעשה מתוך תמיכה הדדית, תוך התחשבות ברגישות הנושא ובכאב האישי של כל אחד מן המשתתפים. בברכה, דרור גרין בשם צוות המומחים

"דמעות של מלאכים דמעות שקטות דמעות יפות ועצובות זולגות באופק דמעות ומחפשות מה הן מבקשות ? כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר.. כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר.. עצוב לנו יותר. דמעות של מלאכים מדוע הם בוכים המלאכים ? אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך בעולם עצוב כל כך ? כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר. כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר. עצוב לנו יותר." המלאכים בוכים בלילה כבר די הרבה זמן, וגם אני. מענין למה שמת את ההודעה הזאת דווקא עכשיו, אחרי שאף אחד מהמשתתפים הקבועים כבר לא כותב כאן, ורק המשתלחים והמפריעים נשארו. מקווה שאתה ו"צוות המומחים" מרוצים מהמצב החדש שנוצר כאן, אני לא. מאמינה שנפלתי נפילה קשה וכואבת גם בגלל שכבר אי אפשר לכתוב בפורום הזה יותר כלום, אחרי שהיה אפשר לקבל ממנו כל כך הרבה עזרה בשעות קשות של משבר ולדעת שתמיד יהיה כאן מישהו נכון להושיט יד, לא משנה למה כואב לך או מה השעה. אני רק מתפללת שאני היחידה שנשברה, ומקווה שזה לא לחינם, שלפחות אתם באמת שבעי רצון, מכך שנשארתם עם השאלות המקצועיות והקללות הגסות. שיהיה לך ול"צוות המומחים" יום טוב.

אבל גם אני מאוד מרגישה את זה חסר... וגם לי כואב מאוד שכבר אין למי לכתוב אפילו מילה,אפילו לא לאותת שאנחנו ערים, כי הלילה מסוייט...ואין היכן לומר שהיום היה קצת מוצלח, כי אף אחד מהחיים הפרטיים שלנו לא יבין על מה אנחנו מדברים... וזה מאוד חסר וכואב... לאבד את המקום בו תמיד היה ממי לקבל עידוד... ולראות שהאנשים שאהבו זה את זה,גם איבדו זה את זה ואילו אילו שנותרו כאן, משתלחים אחד בשני וממשיכים להשתלח ולהתגרות זה בזה... בהצלחה בהמשך, אני.

צל חולף! דווקא בגלל ה"ארועים" האחרונים בפורום היה חשוב לחזור ולרענן את זכרונם של המשתתפים - למי ולמה מיועד הפורום, ואיזו התנהגות הדעת לא סובלת. משתלחים ומתפרעים תמיד היו ותמיד יהיו, ויש כאלה שקרוב לוודאי אזהרה בכתב לא תזיז להם כלום. נגדם צריך לנקוט אמצעים חריפים יותר, וככל הידוע לי - יש אפשרות, בשעת הצורך, לגלות מי הם, מאיזה מחשב הם כותבים ולטפל בהם בהתאם. ובכל זאת, עדיין נשארו כאן כמה אנשים נפלאים, שמוכנים תמיד לעודד ולעזור. בזכותם אני לא נשברתי ואני מקווה שגם את לא תישברי בכל זאת! כל טוב! אחת

האם אפשר להגדיל קצת את הכתב בפורום?

מעט מידי...מאוחר מידי..