שאלה

הי, אני נמצאת בקשר עם בן זוג כבר שנה, אנחנו בני 25, וגרים ביחד כמה חודשים. הוא עתודאי ו"עובד" בצה"ל בעבודה מלחיצה ועמוסה. אביו נפטר כשהיה בן 10 ממחלה ארוכה, ובבית נשארו אז אמו, הוא ואחיו שסובל מפיגור. אמו מאוד תובענית כלפיו, בכל מיני דרכים - גם רוצה שיגיע וישאר כמה שיותר זמן בבית, נעלבת ונפגעת כשלא נשאר, עושה "הצגות" (ניסוח שלו), אם הוא מבלה איתי "יותר מדי זמן" להגדרתה בסופש היא כועסת עליו וכו'. היא מאוד דרמטית, מאוד תלויה בו. התגובות שלה אליו מאוד מאוד דרמטיות ומפתיע לראות כמה הוא לא דרמטי - "מסנן", יכול לענות ניסוחים מאוד יבשים להודעות סופר דרמטיות שלה. עם זאת, הבנתי שהם גם נוטים לריב הרבה מאוד, ריבים סוערים (צעקות) לפעמים, בעיקר פנים מול פנים בבית. התגובות שלו לזה הן בעיקר הסתגרות, ספיגה, סחיבה, ממה שאני רואה וממה שאני שואלת. אמא שלו מבחינתה ספגה את כל הקללות האפשריות בעולם כשנפטר בעלה, ועם בנה המפגר שחי בבית, ועם הפלה שהייתה לה, והיא נמצאת על תקן קורבן, וכל הזמן מדברת על "המצב המשפחתי" שלהם, ועל ה"משפחה המיוחדת שלהם" וכו'. היא פנתה אלי כמה פעמים כדי שאתחשב ב"מצב המשפחתי שלהם" - זאת אומרת, "אניח" לבן הזוג שלי להיות בבית שלה כל סוף השבוע. יצא לי לקרוא הודעות שהיא שלחה לבן הזוג שלי ובהן היא דיברה עלי בצורה מגעילה מאוד. בנוסף היה מקרה שבו ממש היתה התפוצצות מאוד לא נעימה מולה (היא צעקה עלי). מצטברות אצלי תחושות של כעס - שכאילו הוא לא מגיב מספיק כלפי ההתנהגות שלה אלי. בן הזוג שלי לא מעוניין לדבר על המצב הזה, כל פעם שאני מעלה את הנושא הוא עוטה איזו ארשת פנים מדוכאת ועונה תשובות קצרות ולקוניות. הוא יודע פחות או יותר מה אני חושבת על אמא שלו, ושאני חושבת שהקשר ביניהם לא בריא ושהיא אישה לא בריאה ולא יציבה נפשית. אבל בסופו של דבר אנחנו נמצאים באיזה מבוי סתום - אני מרגישה הרבה תסכול וכעס מהמניפולציות האין סופיות שלה ומזה שבסופי שבוע אני צריכה "לבקש" ממנו להפגש איתי, ונאלצת להתמודד עם זה שהוא לא יכול כי הוא "עוזר בבית". מבחינתו, הוא סובל מאוד מהמצב הזה, מהלחץ והמתח, וגם מהמתח שבא בעקבות זה שאמא שלו ואני "לא מסתדרות". אבל, אני אף פעם לא יודעת מה הוא רוצה - כי הוא לא אומר. הוא לא אומר איך הוא היה רוצה לחלק את הזמן שלו, הוא פשוט נותן לעצמו "להתחלק" לפי הסביבה, וזה משגע אותי.. הסבל שלו גדול מאוד וזה מדאיג ומפחיד אותי. אני לא רוצה להוסיף עליו בלחץ שלי, אבל אני כן גם סובלת מהמצב הזה ולא יודעת לאן לנתב את מה שאני מרגישה. לצד זה שאני מודעת לסבל שלו אני גם חוששת שהוא קשור בקשר לא בריא לבית שלו ולא יוכל להתנתק ממנו. אני חוששת שהמצב הזה ימשך גם לשלב יותר מאוחר של החיים, שאמא שלו תמשיך להפעיל מניפולציות ולהציק. זה מאוד לא נעים לי. אני לא בנאדם כזה ואין לי בחיים שום "גזרה" אחרת שבה קורים לי דברים כאלו. הצעתי לבן הזוג שלי ללכת עם אמא שלו לטיפול משפחתי, הוא סרב ואמר ש"זה לא יקרה". הצעתי לו ללכת לטיפול אישי וזה כרגע כן באיזשהו דיבור, ואולי זה יקרה. טיפול זוגי בשבילנו לא הצעתי אבל לא נראה לי שזה יקרה גם כן. אני מחפשת דרך להתמודד עם המצב הזה ביני לבין עצמי, ולהיות שלמה עם ההתמודדות שלי. כרגע אני מתוסכלת, כועסת, מתרחקת, ולא יודעת מה לעשות. אשמח לשמוע מה לדעתך יכולה להיות דרך ההתמודדות שלי עם הדברים.