מה זה?

אז ככה...היום אני בן 24. עד גיל 18 בערך הייתי וזוכר את עצמי הכי רגוע ומרוכז במה שבא לי, ובמה שאני אוהב ומבין לליבם של אנשים, ולא דואג אם אתחתן ועם מי אצא ועם מי אתנשק ועם מי אעשה את זה. הייתה חברה רצינית והיה לנו הכל. וכל זה בתת מודע לא הייתי מודע בכלל לכל זה, לא מודע לזה שאני פועל אוטומטית כמו זרם בלי מחשבות ורצונות ניגודיים אלא חי חיים מלאים, לא נסחף באמצע שיחה בטלפון או במערכת יחסים זוגית פנים מול פנים לעולמות אחרים, אך היום צריך להתאמץ בכל הכוח להישאר מרוכז כי יש מלא מחשבות, למשל בשיחה עם בחורה שנדלקתי עלייה אני מרוכז אבל יש מחשבות מהעבר שלא הלך וגם עכשיו לא ילך, או - עוברת מישהי מושכת בעיניי המחשבה שלי עוברת לאותה אחת ובא לי להתחיל איתה, וזהו אין סיכוי שאני חוזר לרוגע, ריכוז, ושמחה כזאת שלווה, פתאום אני מפחד שזאת שדיברתי איתה תבחין במה עובר לי בראש אבל גם ככה היא קלטה שמשו לא בסדר בי. בגיל 18 בערך אחרי שנפרדתי מהחברה התחלתי להסתובב עם אנשים לא ילדים טובים ירושלים , אלכוהול, מסיבות, התחלות עם בחורות ששום דבר לא היה יוצא מזה( ובגלל זה ההרגשה היום שמה שלא אעשה ואיך שלא אזום עם אישה זה לא ילך - כמו טראומה) בניגוד אליי אנשים ונשים היו מתייחסות לאלה שיצאו איתי והייתי כמו צופה מהצד עם תחושת קנאה חריפה) מתי בחיים הרגשתי ככה עד אותו רגע? אף פעם. גם נראתי מוזר לסביבה כאילו מישהו אילץ אותי להתנהג ככה , כי חיקיתי מה שהם עשו וחשבתי ככה אשיג משו אז גם אני התנהגתי ככה, ובשנייה אחת עזבתי, הפקרתי, נטשתי את כל מה שהכרתי עד אותו רגע לטובת התנהגויות ושיטות שהם במודע והייתי מודע לזה , ולפעמים גם הייתי מדוכא שהכרתי אותם כי עכשיו אני מרגיש כל מה שאני עושה רואה חושב, עד כדי סבל, ופעם ההתנהלות שלי הייתה לא מודעת כלומר בתת מודע. וזהו ככה זה נמשך תקופה ארוכה עד שזה נהיה אני, ויום אחד זרקתי את כל האנשים קיבינמט, שיום אחד הבנתי מה קרה. מצד אחד יצאתי הרבה לעולם ומצד שני מה נהיה? עשיתי חשבון מה יותר חשוב לי וזהו. > התנהגות מאולצת, מה שבחיים לא עשיתי כי לא הייתי צריך, ומאז אני מת לחזור לאותו אחד "נורמלי" שהיה במערכת יחסים, מדבר שעות בטלפון בלי לחץ בלי רצון עז לסיים שיחה עם כל בן אדם ובעיקר בחורה בטלפון, מה יש לי? האם נולדתי ככה והסביבה בגיל 18 השפיעה חזק והשתנתי בגלל שהייתי כבר במצב רגיש תמיד והגוף רק חיכה למשבר יום אחד ? > כי התמודדתי פתאום עם דברים חדשים בחיים דברים לא מהנים ולא נעימים חברתית? או שזה חרדה חברתית בכלל ולא קשב וריכוז? כי היפרקטיבי אני לא כל כך, והיום אני בקושי במערכת יחסים מה שנראה בלתי אפשרי במצבי אין לי סבלנות לדבר שנייה בטלפון.. ופנים מול פנים חש אי שקט לחץ חזק בפנים וזה מתבטא בדיבור והתרגשות מודעת מאוד בעיקר עם המין השני פעם הייתי עד הבוקר בטלפון עם בחורות.. היום בטלפון המחשבות שלי לא בה ואני חסר סבלנות ואני משדר שאני מת כבר לסיים לא כי אני רוצה כי אני לא יכול אין על מה לדבר למרות שאני מת שיהיה על מה, אבל הלחץ והדאגה מה יהיה משתקים אותי מי יעזור לי פסיכיאטר פסיכולוג? מה יש לי? כי החרדה חברתית שאמרו לי זה כאילו מישו מקצועי אמר שאני לא כזה סומך עליו כי שאני קורא באינטרנט אני מגלה עוד דברים שאני מזדהה לא רק חרדה חברתית, או שזה קשב וריכוז בכלל עם חרדה שבאה כתוצאהה?? תגידו לי בבקשה מזה.. שאני ידע מה לעשות ולא להיות אובד עצות ולהגיד זה דיכאון, חרדה, הפרעת אישיות סכיזואידית, נמנעת? תלותית?? נמאס. מי לעזאזל יגיד לי מה זה בלי לעבוד עליי שאני ירגע, ספציפית לגעת בנקודה הזאת איפה שהחיים שלי מעוכבים, תקועים, מלאי כאב אכזבה, תסכול רב מהמין השני הרבה אנרגיות מבוזבזות בזה שאני יוזם ורוצה מערכת יחסים אינטימית אבל מתלהב יותר מדי מהסיטואציה בהתחלה אם בכלל מתחיל משו עם מישהי,למרות שאני רואה שהמין השני לא מעוניין אך אני בכל זאת ממשיך ללחוץ כביכול "ליצור כימיה" עד שפשוט מתעלמות ממני ובורחות. ואם יוצא משהו שזה מן הסתם עם בחורה שאני לא נמשך אלייה(כמו שאמרתי ברגע שאני יראה מישהי כוסית אני ישכח מכל אחת והמחשבות על הכוסית לא יעזבו אותי כמה ימים, במיוחד אם אני יראה אותה עם גבר) ואז מתחילות מחשבות מה היא צריכה אותי בכלל או מה יהיה ואם אני יעשה טעות והיא לא תרצה אותי, קיצור אי שקט דאגה חוסר אופטימיות לחלוטין, לא רגוע. > שאני מדבר עם מישהי שאני מאוד חושק יכולה לעבור מישהי יותר מושכת והראש שלי מתפזר ואני נהיה לחוץ ולא רגוע מתרוצצות לי מלא מחשבות. > רק אל תגיד צריך אבחון וככה נדע, זה אני יודע ואני לא כותב את זה בשביל צריך אבחון ובדיקה אלא כמו מזה נראה בערך כדי לשלול דברים ובעיות אחרות? לכיוון של מה זה הולך הכוונה? > יש בי לפעמים ביישנות, ולפעמים אני גובר עלייה בתוקפנות ואגרסיביות. > בטבעי שלי פעם כשהייתי "נורמלי" לא יודע אפילו איך הייתי ומי הייתי ומה הייתי, הכל היה בתת מודע, אז לא יודע להגיד, מה שבטוח הרגשתי שיש לי הכל, לרגע לא חשבתי על העתיד או העבר, נהנתי מהרגע. > מה שבטוח היה כיף אמיתי, אושר, בת זוג שאהבה ואני אותה. > כל כתבה כל דבר שאני קורא מדיכאון ועד כל מיני הפרעות גבולית ותלותית וכו אני מזדהה עם כל דבר שאני קורא כי אני מחפש פתרון ולגעת בנקודה ובשורש עצמו של מה זה כדי להתחיל לעזור לעצמי כי איך שאני רואה תעולם הרוב חיים חיים מלאי סיפוק ואושר במקסימום בעיקר הזוגות, ושאני מתמלא בתחושת קנאה ומתפלא איך בחורה אוהבת גבר? זה אמיתי? אז כאילו למה לי אין אם זה יכול לקרות? איבדתי תאמון בזה לגמרי. ואני לא ממצה את הפוטנציאל כי אני יודע מהעבר למה אני מסוגל, אני לא מרגיש חי, כאילו אני מהלך אבל לא מאושר