שלום

אני בת 42 . במהלך חיי עברתי את הטרומות הבאות: התעללות נפשית בילדותי,אח שנהרג מאש כוחותינו במלחמת לבנון הראשונה (ואף זכה בצל"ש), ואב שעסק באופן אבססיבי בנושא המוות במשך 11 שנה,( ואף עלה ללבנון 11 פעם נכנס לטנק שבו נשרף אחי והוציא כל מיני דברים שרופים שהיו שייכים לאחי המנוח והשאיר אותם הקופסא בבית).במשך 11 שנה ביקש את נפשו למות ואף הוציא ספר שירים קורע לב ,בו ביקש את נפשו למות ולהטמן ליד אחי. לבסוף הוא מת מרוב צער או כנראה התאבד. עברתי טיפול פסיכולוגי מזיק ורשלני שלא טיפל כראוי בטרומות ונכנסתי לשני משברים פסיכוטיים. מאז הקמתי משפחה ואני עובדת בעבודה מכובדת ומגדלת ילד מאומץ, כי לא הצלחתי להרות. שאלתי: האיבחון שקבלתי מהרופאים הפסיכיאטרים הוא " הפרעה נפשית כרונית לא ברורה". האם יתכן שיש קשר כלשהו בין הטראומות למשברים הפסיכוטיים? יצויין שבעשר השנים האחרונות לא היו לי משברים פסיכוטיים אלא רק דכאונות, ובשנתיים האחרונות אני עוברת טיפול פסיכולוגי שמאוד מיטיב עימי ומשחרר אותי מהטראומות בשיטת EMDR , דמיון מודרך וטיפול קוגניטיבי ודווקא עכשיו אני מצליחה להרגיש טוב יותר. האם הדברים שעברתי הם בגדר "טראומה" והאם הם יכלו להוביל לפסיכוזות?

שלום לך, ראשית אני משתתף בצערך על האובדנים הקשים בחייך. לשאלתך האם הדברים שעברת נחשבים כטראומה אני חושב שזו שאלה לא פשוטה. ישנן הגדרות שונות לטראומה. יש המגדירים אותה כחשיפה לסכנה לחיים. יש הרואים בה כמצב בו האדם נדרש להתמודד עם אירוע שהוא לא מרגיש שבכוחו להתמודד עמו. כך שבהחלט ייתכן ואת חווית אירועים אלו בחייך כטראומות. אך כך או כך ברור שהם עוררו בך הרבה כאב וקושי, קושי שאולי נחשף בטיפול הראשון שעברת. קשה לומר ממה נגרמת פסיכוזה, אין הסבר אחד לכך. אבל מתח נפשי קיצוני יכול להוות אפשרות אחת. אני תוהה האם את יודעת מדוע דווקא כעת, כשאת חשה טוב יותר שאלה זו שבה ומעסיקה אותך. דרור