!

ליאת, תודה מראש, אך בבקשה איני מעוניינת בתגובה. זו אינה התייעצות התלבטות או שאלה. מנצלת ברשותך לרגע את המקום לכתיבה. מה אם יאפשרו לי בהבנה לשים קץ לחיי, מה אם ארגיש פחות רגשות אשם על אלו שעוזבת מאחור, מה אם יתנו לי להגיע לשקט ונחלה. מה אם בסופו של דבר ממרחק הזמן יוכלו אהובי בליבם לסלוח לי, מה אם יבינו הבנה שקטה שניסיתי עד לטיפת הזיעה האחרונה להאחז בכל מה שמוצע או נלקח בכוח. מה אם יגידו בשקט לעצמם-מגיע לה השקט הזה אותו חיפשה, מה אם אביט בהם מלמעלה והם יראו שקטים מאושרים ושלווים, מה אם הם יהיו בסדר, שלמים ומאושרים גם ובעיקר בלעדי. מה אם ישנם אנשים שאמורים היו לבוא לעולם לשאוף את כל הסבל לתוכם ולנשוף נתינה לכולם ואז ללכת בשקט לעולמם. מה אם לחיות זו מתנה ולמות זו השלמה, מה אם מבינה שזו אינה שנת בצורת שתחלוף שאלו חיים שלמים שלא יבואו על תיקונם, מה אם המחשבה על המוות מפיחה בי תקווה, מה אם חונכתי לנצח לשמור על שתיקה, מה אם הכאב אינו חלק בתוכי אלא כל קיומי, מה אם יודעת שאין לי איך לבקש מעצמי סליחה, על זו הבחירה, על זו השתיקה, על רצח ילדה, נפש שרוסקה, גוף ושנאה. מה אם אנוח ואכנע, כניעה שקטה לא מרירה, כניעה מבורכת נעימה שקטה.

ערב טוב, בחרתי להעלות את דברייך רק בסמוך ליכולתי להגיב להם. אמנם ביקשת להשאירם בלא תגובה, אך כמנהלת הפורום לקחתי לי את הזכות (והחובה) להפר את בקשתך. אינך חייבת לקרוא אותה. בזה אחר זה, הזכרת את כל הכוחות המעכבים, את כל מי ומה שמשאיר אותך - בכל זאת -בין החיים. זכותנו הבלתי מעורערת להתקיים בעולם הזה או לחדול, לעולם עומדת. אחרי הכל, אדם האחראי למעשיו יכול בכל רגע לקפד את חייו באין מפריע. לתחושתי, הצורך להשתמש במקום הזה כדי לכתוב את הכאב, את הכניעה, את חוסר האונים, משקף את ההזדקקות הגדולה לאחר שישמע, שיבין, שייתן מקום, ושלא ייתן לחשכה הגדולה לבוא ולכבות את הכל. ומה אם? שאלת. שמחתי לבחור את סימן השאלה לכותרת שלי, במקום סימן הקריאה שלך. אין לי תשובה ל"מה אם" שלך, מלבד "ומה אם לא?". מה אם משימותייך החשובות עדיין על הפרק, והן עדיין כאן, בעולם הזה? מה אם החלק האחר, התאב חיים, עדיין לא וויתר כליל? מי שומר עליו? מי מקשיב לאנחותיו הרפות, המבקשות זמן? ברשותך, בחוסר נימוס גמלוני, אעדיף להדוף היום את מי שנושא קול, גם אם דבריו רהוטים ונוגעים אל הלב, ולכרות ברית קטנה עם קולו הלוחש של הספק. איתך ליאת

ליאת טוב עשית שהגבת לא משאירים אנשים לטבוע ומתרחקים עם הסירה. ל <> ההודעה שלך כל כך קשה רק שיהיה לך קל ונעים יותר..........

ליאתתתתתתתתתתתתתת כואב לדעת שהכאב הנוראי של <> הוא מהמתנות הקטנות של גילוי עריות!!!!!!!!!!!!!! מה שקורה שבסוף הן אותן ילדות מוצאות את מותן בדרך זו או אחרת ואף אחד לא ינקום דמן. למה אין הוצאה להורג בארצנו? למה ליאת נותנים להרוג ילדות קטנות חפות מפשע ומשאירים אותן עם עצמן לבד ומלווים אותן לחבל התליה תעני לי על זה ליאת רק על זה!!!!!!!!!!!!!!!

ל <>היקרה מה קרההההההההההה????????????????. תסתכלי ותקראי את ההודעות הקודמות שלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל כך עזרת כאן לאנשים ופתאום לקרוא אותך כך זה מצמרר מפחיד ומדאיג!!!!!!!!! כולם פה אוהבים אותך את הכתיבה שלך זוכרת את זה???????? דברי איתנו אני נשבעת שאני פה בשבילך :-((((((((( שלך בילבי זוכרת אותי?

ליאת יקרה, את ההודעה הבאה כתבתי כתגובה למי שרשמה כאן עוד לפני שראיתי את תשובתך, הבנתי שלא כדאי שתעלה, אבל רציתי שמישהו איפשהו יראה גם את מה שכתבתי, אז אשלח לחלל, טוב? ========================================= <>, מתוך ים של ניגודים, אף על פי כן ולמרות הכל, בעיניי, אלה מחשבות שמבקשות לגעת, לגעת מדויק, מדויק כמו שאי אפשר... אבל גם לא, הן מחפשות גבול. אנסה להגיב באומץ. קראתי את דברייך בעיון רב, והם נראו לי מוכרים מהכיוון הקטן שלי. רוצה לומר קצת אחרת - המחשבה על המוות הבטוח בצורה הזו אינה מפיחה תקווה - היא שומטת מאיתנו את ההחזקה שלה. להחזיק תקווה ביחד עם שבר גדול, כעס עצום ורעלים, הוא הדבר הכואב, הבלתי נסבל. לכן, גם לכן, פנטזיית המוות מביאה עימה תחושת הקלה לכאורה. הקלה ממעמסה כבדה, תחושת טיהור. נירוונה. והזכות שמורה. לבחור במציאות. לבחור בדמיון. לבחור במוות. ואת כותבת על להתבונן מלמעלה... כמו לחיות את הסיפור של הקלברי פין... (כה ניסיתי ניסיון עקר), אבל, בשביל זה צריך להישאר בחיים. ולהישאר בחיים. אומר להתאכזב ממציאות מלוכלכת. ואין, עד כמה שלא ננסה להימנע, היא מכה בפ??נים. אבל, אולי אפשר קצת להגשים פה משהו בכל זאת, על-ידי דיבור על הפנטזיה הזו, בעודנו בחיים, בטיפול. על ידי דיבור על האשמה בסבלם של אחרים, שמרגישים רק בעודנו כאן. ואפשר גם לא, ואפשר גם למאוס בדיבורים. שוב ושוב דיבורים. כתבתי לך, גם, כי אנחנו עומדים לאבד קרוב משפחה יקר שחולה במחלה קשה מאד. הוא יודע, אנחנו יודעים. לנו, שנשארים עם זה כאן, עם הקרע ועם התקווה לעתיד הילדים, הרבה יותר קשה... וזה בסדר, אפשר יהיה להבין מאד גם את הקנאה שמתעוררת. לכאורה במנוחה שישיג, בהעדר רגשות האשמה שלו, בהשלמה, ובכל זאת, אפילו שנראה לי שאת יודעת את הדברים הללו, שצריך לנסות להתיר להקשיב לכל הקולות, זה אחרת כאשר את שומעת את הדברים נאמרים מבחוץ, שבא לבעוט. שבת

תודה לך על תשומת הלב, על ההתגייסות ועל המילים המאירות. מאחלת לכולכם הרבה כוח ובריאות. שבת שלום ליאת

<> תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב!! (לא יכולת לפחות לבחור בכינוי שהוא שם ולא סימן בחשבון?) אני לא מוכנה שתוותרי לעצמך בכזו קלות ואלה שנשארים מאחור לעולם לא סולחים ולא מבינים ולא שקטים שלווים או מאושרים. סליחה שאני מונעת ממך את אשליה הזו אבל אולי כך מונעת מעצמך את האפשרות להתאבד. חיבוק חם ואוהב מקלדת (כתבתי לך פעם כמשתנה אך משתנה הישנה כעסה על זה לא משנה סיפור לא חשוב)

אני קוראת את הדברים שכותבת <>,ולא בפעם הראשונה.ואם פעם חשבתי שרק המראה יכולה לשקף לי דברים מפחידים,היום אני מבינה שלא רק.בכל הודעה שלה אני מרגישה כמו בצילום רנטגן כולל הפיענוח.אפילו אני לא הייתי יכולה להסביר לעצמי כל כך טוב וברור את הדברים,כמו שאני קוראת אותה ומרגישה אותי.

<> לא כותבת דברים מפחידים גם אני קראתי וקוראת הודעות שלה והן הודעות תומכות בחברים, כתיבה ושאלות פילוסופיות והמון מטאפורות על החיים. חוץ מהיום היא בדרך כלל לא כותבת על כאב ומוות כך שאני לא מבינה על מה את מדברת. בילבי

שלום לעץ הכואב את יודעת מה גם אני מסכימה איתך גם כשאני קוראת אותה את <> אני מרגישה שהיא מדברת דרכי אני חושבת שזה קשור לזה שהיא כותבת בצורה מנותחת של כל נים בנפש עד שהיא מצליחה לפרק אצלי חלקים שאני לא מצליחה להסביר אותם אולי זה גם אצלך קורא כך?................... מצד שני אנו קצת אגואיסטיות היא במצב נוראי ואנו חושבות על עצמנו אולי כאן מתחילה הבעיה של כולנו שאנו לא רואים את האחר לא חושבת?......

שולחת לך כח ותקווה וחיבוק ואהבה וסליחה לעצמך אך לא על מה שלך נעשה. שולחת לך יום בהיר כוכבים קורנים וקצת מאלוהים. קראתי את ההודעה שלך לפורים על המסיכות תקראי אותה וזכרי אותך ברגעים טובים שהיו ויהיו. איתך גם אני מיכל

מה אם תהי בטיפול ותרגישי יותר טוב? מה אם יתאבדו אלו שפגעו בך ולא את בעצמך? מה אם אוהבים אותך כל כך אוהבייך שלא מוכנים שתנסי אותם במה אם? אני פה קצת וקוראת אותך תמיד את נהדרת אפילו עכשיו עם כל הכאב

מילים-רחל שפירא כשאת חיוורת מצער מתחפרת בשתיקתך תני לי לדבר אליך וללכת בין צלליך להיות איתך לא אשאל אותך מדוע לא אחריד את בדידותך זהירה, כמו מהססת באותות חיבה וחסד אדבר איתך. יש בי כח, יש בי כח, אל תחוסי עלי אל תפריעי לקוצים שלך לשרוט את רגלי. כשאת עייפה עד מוות לא נרדמת בחשכה בשעה שסיוטיך מרדפים חלומותיך אשאר איתך על ידך אני נודדת בין שנתך ליקיצתך המילים שלי שבירות הן וכפות ידי קטנות הן אך הן לצידך. כשאראה, או כשתאמרי לי חרש, חרישי כי מתיך מתקבצים גם אני ארכין ראשי לא אשאל אותך מדוע לא אחריד את בדידותך זהירה, כמו מהססת באותות חיבה וחסד אדבר איתך.

ל <> לפני רק כמה ימים כתבת לי וניסית לעזור לי למצוא מקום עבודה כסטודנט זוכרת? כתבתי לך שמאוד רוצה שנתכתב מההנחייה שלך שיערתי שגם את כמוני סטודנטית לפסיכולוגיה. לא כתבת לי ועכשיו אני רואה את העץ הזה ששתלו עבורך וקראתי את מה שכתבת ולומר לך את האמת קשה לי להאמין שמדובר באותו אדם שכתב לי רק לפני כמה ימים. קרה לך משהו? רוצה לדבר? מסכימה לכתוב לי למייל שאשאיר לך? פה ידידך אסף

<> יקרה בואי דברי איתי מה כל כך כואב ושורף לך? אני שומעת שקשה אך בכל זאת אין ולו דבר אחד בו את יכולה להאחז? אני יודעת מה את עוברת אני חושבת, לא בטוחה שהייתי שם בנקודה ליד הנקודה שלך נקודה קטנה ושחורה שלא נותנת מקום לנשום או להתקיים. לקח לי המון זמן לזוז ממנה ולכשזזתי נפלתי לתהום שחורה עמוקה וכואבת. היום עדיין כואב אך יש לי בשביל מי ומה להילחם. האם את יכולה לחשוב על מישהו או משהו ששווים שתזוזי מאותה נקודה? בתחילה תפלי לתהום זה יכאב אני לא אומרת שלא אך אז תנסי לצאת ממנה לאט לאט ולעולם לא לבד אי אפשר לבד. שלך איתך בכאבך מירית

כמה עצובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב עשית ליייייייייייייייייייייי

דברי עכשיו ילדה אני שומעת כל העולם מקשיב למילמולך דברי מלאך שלי אני יודעת שלא תמיד יקשיבו לקולך. דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך חבקי דובים גדולים מתוך שנתך. עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב-צהוב מתוך האפלה. תראי קטנה מאומה לא יפגע בך סיכת פרפר קשורה בשערך תהיי קטנה מאומה לא יברח לך אני אהייה שם גם בשבילך. דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך חבקי דובים גדולים מתוך שנתך. עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב-צהוב מתוך האפלה.

ליאתוש:-( מה יהיה בעולם שלנו עם כל הכאב מי מטפל בזה ליאת מה דעתך על לפתוח בית חולים לכאב נפשי לא בית חולים לחולי נפש אלא בית חולים לכאב נפשי. תחשבי על זה טוב? ל<> את בשום אופן לא לבד לא עכשיו ולא אף פעם ברור????

<> יקרה מאוד יש את האתר "להרגיש טוב" הם מציעים לאנשים עם סיפור חיים יחודי ויכולת כתיבה להקים בלוג משלהם שעוסק בנושא מסויים או לכתוב שירה ועוד. קראתי את כתיבתך לאחרונה ואני חושבת שזה יכול להתאים לך מאוד כי את כותבת באופן שסוחף אחרייך המון קולות......... יש המון כוח לכתיבה שלך ואולי תשתמשי בזה כדי לכתוב על חייך וכך אולי גם לעזור לאחרים. בחור צעיר בגיל 27 באחד הבלוגים ששמו נועם שדות כותב שם את שיריו תכנסי תבדקי אני חושבת שלבלוג משלך יהיו המון חברים. תשימי לב כמה אוהבים פה את הכתיבה שלך וכמה השפעה יש לך על אנשים כל פעם שאת כותבת משהו........! אני לר מכירה את סיפור חייך אבל ממה שקראתי לא משעמם בכלל לקרוא אותך ......:-) שולחת לך המון כח מקווה שאת מוקפת בטוב דליה ח.

<> איפה את????????????? כל כך הרבה אנשים כתבו לך ואת נעלמת........מקווה שאת בסדר קצת מדאיג שכתבת הודעת פרידה ולא חזרת להגיב.............אם תוכלי רק לבוא להגיד שלום וששלומך טוב.....! שיהיה לך שקט קצת:-( הצטערתי לראות שביקשת שלא יגיבו לך וכל כך הרבה הגיבו וגם אני......אולי בגלל זה נעלמת? אבל אולי בתוך כל התגובות תביני למה כן הגבנו ולא יכולנו להתעלם ההודעה שלך הייתה ממש הודעת פרידה........................!!!!!!!!

היי שקטה מילים: רחל שפירא היי שקטה עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמו לא עברת אף פעם כמו לא היית צרימה בנוף המטופח כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח כאילו השלווה היא חוף הבהלה. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה.

יקרה שאלוהים יתן לך את הכח להישאר ולחיות בשביל עצמך. שהחיים יחבקו אותך ויתנו לך המון טוב. כל כך כואב לקרוא את הכאב שלך שולחת לך דרך המסך נגיעה שתנגב את דמעותייך. שמרי על עצמך מכל משמר ושאלוהים ימלא אותך מתנות רכות ומלטפות. המון אהבה שמרי על עצמך