שאלתית

שמישהו יגיד לי למה טוב לחיות??

היי, זאת אכן שאלה נכבדת בהתחשב בשעה המאוחרת. אני משאירה שאלה זו פתוחה למשתתפי הפורום הנבונים, ואנסה להצטרף מחר, אחרי העבודה. לילה טוב ושקט, ויום נעים למצטרפים מחר.... ליאת

אני לא חושבת שטוב לחיות. לפעמים נראה לי שכדור הארץ, והאנשים החיים עליו, הם סתם איזה ניסוי של הגדולים מאיתנו. ושאנחנו ממלאים איזשהו אינטרס שלהם בכך שאנו ממשיכים לחיות. סיבה מספיק טובה להתאבד, לא? זאת תיאוריה שמצליחה לדכא כל רצון אצלי לשמוח ולהיות מאושרת.

לחיות, כדי לחוות אהבה אמיתית, לקרוא ספר טוב, לראות סרט טוב, לאכול ארוחה טעימה ולראות את השקיעה ביום עם שמים צלולים, כדי להנות מהעבודה שלך, לשהנות עם האנשים סביבך, אם רוצים באמת אפשר למצוא הרבה סיבות טובות ומצד שני אם לא רוצים לחיות אפשר גם למצוא הרבה סיבות לכך, את צריכה להחליט איזה צד של הכוס את לוקחת יום נעים

אני מנסה למצוא את הכוס המלאה. אך קשה לי למצוא אותה. אין לי כרגע אהבה ואני לא אוהבת ספרים. זה לא כ"כ מנחם אותי

אני לא יודעת למה טוב לחיות, אבל אני מאושרת וטוב לי בחיי. זו לא תשובה שטוב לי מה גם שאולי מטופש כי מה זה משנה אם טוב לי או רע לי בסוף כולם מתים ולא זוכרים או יודיעם כלום. כשהגעתי לטיפול ודברנו על העולם ומדוע לחיות וכד' אמרתי טוב אני כבר כאן אבל ילדים אני לא יביא לעולם הזה רק מסיבות אגואיסטיות שלי .. בסוף כולם מתים ומה זה משנה איך העולם הזה מתנהל... המחשבות האלו על החיים והכד' עברו הם אינם מעסיקות אותי היום ויש לי המון תוכניות לחיים , כשטוב לי פתאום זה כבר לא מענין אותי מדוע טוב לחיות או רע לחיות, (כשהפסיכולוגית שלי התווכחה איתי על הנושא היא לא הצליחה לשכנע אותי כלל, הדעה שלי השתנתה כשחיי השתנו) נכון אין פה תשובה ואולי זה גן עדן של שוטים אבל שווה לבדוק באיזה מצב של האדם, השאלות האלו עולות בחייו ..

למה טוב לחיות ? התשובה הכי הגיונית שאני יכולה לתת לך היא שזה נראה לי עדיף בהרבה על פני האופציה השניה. אף אחד עדיין לא חזר מהמוות כדי לספר איך זה שם, האם טוב שם, האם נהנים פה ושם, האם לא חשים כאב או צער וכו'. המוות הוא נעלם אחד גדול ומבחינתי - לפחות את האלטרנטיבה למוות אני כבר מכירה די טוב. יודעת שיש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות, יש רגעים של צער אבל גם יש רגעים של הנאה צרופה. עד שיגיע מישהו שחזר מעולם המתים, ויספר לי בהתלהבות שנפלא שם, שזה המצב האידיאלי להיות בו - - - עד אז, מבחינתי עדיפה האופציה הנוכחית והמוכרת. ולפעמים, האופציה הזו אפילו נעימה מאוד.

ליבי אליך... לא זוכרת איפה קראתי, אבל ב"גדול" מה שהכותב היה כך: האם אבן יכולה להחליט לבקש להיות במקום אחר? האם לעץ יש ספקות לגבי המיקום/תפקיד... כולנו כאן על האדמה במסלול שמתאים לכל שכבה /פלח/ מין / זן וכו'. ואם בכל זאת מתעוררת השאלה: למה לחיות, מה הטעם- סימן שמשהו השתבש בתהליך , שכביכול זו שאלה שלא היתה צריכה להשאל, ואם בכל זאת שואלים אותה, אפשר ללכת לטיפול פסיכו' כדי להעלות בחזרה למודעות את סיבת הקיום /תפקיד / צרכים ורצנות בקיום הספציפי שלך בעולם לילה טוב ניבה

ערב טוב, אני רואה שקיבלת תשובות מגוונות, ומרביתן - בגדול - קוראות לך לנסות ולמצוא את המשמעות הייחודית לך. החיים מקבלים את המשמעות שאנו עצמנו יוצקים בהם. על כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות להתנהל בעולם באופן שמיטיב עם עצמו ועם הזולת. אני חושבת שאחת הדרכים למצוא טעם ומשמעות היא ההגשמה העצמית והאהבה. לא תמיד זה קל כל כך לביצוע, ולכן כולנו חווים לעיתים דכדוך, ייאוש, עייפות וחוסר אונים. כאשר אנחנו מצליחים, אחרי הכל, ללקט את אותם רגעים קטנים של חסד, מתחדדת בנו ההבנה שהחיים בכל זאת ראויים. לילה טוב ליאת

אני תאמת שואלת את אותה שאלה כבר שנה וחצי בערך...אבל לא מצאתי תשובה...ויכול ליהיות שאפילו לא מצאתי את עצמי... כאילו מה הטעם בחיים אם אתה לא יכול לעשות משהו שאתה אוהב,אם אין לך שאיפות גדולות לעתיד,או אם אתה לא רואה את העתיד... בת 20

שלום לך, קודם כל אומר לך שזו שאלה שאני מאמינה שכל אדם ביקום הזה נבר בה או נובר בה או ינבור בה. אני למשל שואלת את עצמי למה כל המחזור חיים הזה? את מי או מה הוא משרת ולאיזו מטרה? לכל אדם יש את התשובה שלו לשאלה הזו, התשובה שהוא החליט לאמץ לעצמו ושמתאימה לו. אני, למשל, מאמינה שהכל נעשה לטובה ושלכל אדם, בבסיסו, מגיע טוב ומכאן שבאתי לעולם הזה כדי לחוות אותו, בין אם לטוב ובין אם לרע שגם הוא יביא אחריו טוב. הכל זה חוויה, הרגשה, תחושה... . כנראה שאת/ ה נמצא/ ת בבלבול, בנקודה פגיעה בחיים שקצת קשה לצאת ממנה. אבל, תציב/ י לעצמך מטרה ורצון ועם מעט עקביות וחיזוקים עצמיים תמצא/ י את עצמך לא נוברת יותר בשאלה, אלא ההיפך, אוליי אפילו תהיה/ י קצת מופתע/ ת לשמוע אותה

שואלת באמת בשביל מה לחיות בכלל..? זה פאקינג כואב, מפחיד, מתסכל, מייאש, ועצוב - לחיות. החיים דורשים כל הזמן התמודדות, עם מיליון ואחת מכשולים, כל מיני מטלות ומשימות, כל הזמן צריך לעמוד בקצב... אני חושבת שיש אנשים שלא מסוגלים לעמוד בקצב המטורף הזה.. גם אם לא סביר שזה ישתפר אי פעם, או עצם הידיעה שבכל מקרה החיים משמעותם מאבק אחד תמידי וכואב, זה גם לא מוסיף, לפחות לי, לרצון לחיות.. עם זאת (ורק חסר לי לעודד פה אובדניות..), שאלת בשביל מה לחיות? בתיאוריה אני יודעת שיש דברים יפים. אני אומרת שיש רגעי חסד קטנים... לא כל אחד רואה אותם. שנית, יש מצבים, שכל החולירע, כל כך עצום לעומת הרגעים הקטנים האלה, שזה רק נורמלי לתהות למה שווה לסבול את זה בכלל... מה אגיד לך? אני שונאת את החיים שלי. שונאת את העבודה, מתעבת את הגוף שלי, חיה עם דכאון, חרדה, הפרעות אכילה ושונאת כל רגע. בין שרינק כזה ואחר, כדורים, ועבר שכלל אשפוז פסיכיאטרי.... כואבת, מפחדת פחד מוות מהעתיד, ובאמת לפעמים נדמה לי שאני לא אחזיק מעמד יותר.. אבל - אני אוהבת את המשפחה שלי אהבה אדירה, אוהבת את הכלב שלי בלי סוף... ונורא מפחיד אותי לוותר עליהם. אני רוצה להמשיך לאהוב אותם, ושימשיכו לאהוב אותי.. וזה חלק משמעותי ממה שמחזיק אותי כאן. אז יש אנשים שחיים חיים טובים, שמחים, ומלאים - ואני מקנאה בהם עד עמקי נשמתי.. ויש אנשים, שנועדו להעביר את הזמן פה בתהיות כמו "מה אני עושה פה בכלל???!!!"...