אנוכיות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מה אומרות פניך?

יאנג ויין, הרים ועצמות, על קריאת הפנים בשיטה הסינית, על סוגי פנים ומדוע דוגמניות על סובלות מעודף יין האמנות העתיקה של קריאה בפנים היתה בשימוש על ידי הרופאים הסיניים הקונפוציאניים, ושימשה לאבחון כדי לסייע לחולים. בחינה מדוקדקת של הפנים אפשרה למטפלים הבנה עמוקה של אישיות החולים.היו גם קוראי פנים מקצועיים באותה תקופה ששילבו את תפקיד הכומר, האסטרולוג ועורך הדין. כולם היו גברים משכילים עם הרבה חמלה לכאב האנושי. הסינים הבינו את הרעיון שהפנים משקפים את האנרגיות, הבריאות והמזל של האדם, וביקשו לחיות עם זאת בהרמוניה בשילוב אנרגיות מחמשת היסודות, יין ויאנג ועונות השנה. תורה זו זכתה לפריחה מחודשת במערב במהלך 20 השנה האחרונות עם גילוי האקופונקטורה, רפואה סינית, פנג שווי וצ'י קונג.קריאת פנים סינית רלוונטית היום כפי שהיתה בעבר, והיא חוצה תרבויות. בכולנו מצויים יסודות וכל הפנים משקפים חלק...
ללמוד עוד על אנוכיות
טיפול זוגי: לא לחכות למשבר-תמונה

בניגוד לתדמית הרווחת, טיפול זוגי איננו מיועד רק לשיקום...

מאת: חמדה גיורא
01/08/2017
מה אומרות פניך?-תמונה

יאנג ויין, הרים ועצמות, על קריאת הפנים בשיטה הסינית, על...

מאת: לכל אחד...
12/12/2001
'בחייה ובמותה רצתה רק לתת'-תמונה

קלריסה ברוומס, נוצריה אדוקה, הגשימה את חלומה להגיע לישראל...

מאת: מערכת zap...
03/11/2009
עכשיו המדע מסכים: משתלם לשחק "משחק הוגן"-תמונה

לפי ההיגיון הישר, כמו גם ההגיון האבולוציוני של "המתאים...

מאת: לפי ההיגיון...
10/09/2000
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לאנוכיות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

אנוכיות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

מה קורה אחרי התאבדות ? האם סובלים יותר? יש חיים לאחר המוות?!

התאבדות הינה בעצם בריחה ולא התמודדות. צורה של פחדנות?. גם אגואיסטיות:איך ימשיכו חיהם של בני המשפחה שלי? אשאיר אותם עם תחושת אשמה אולי? ועוד ועוד... כדאי לחשוב על אופציות אחרות כי ברגעים שונים אנחנו חושבים בצורה שונה על דברים דומים..

לא יודעים מה קורה אחרי. לא שמעתי מישהו שחזר משם וסיפר. כמובן שזו לא אגואיסטיות, בוודאי לא ניתן לאמר זאת שלא יודעים מה הסיבה. יש רק דבר אחד שצריך לחשוב עליו שאין דרך וודאית להתאבד לכן מסוכן שתסבול יותר אחכ כל החיים. לצערי היית צריך לשמוע גם את התגובה הקודמת.

למחוק הודעות בפורום זו בריחה ופחדנות.

שלום, אני בת 33 ללא ילדים. רציתי לשתף שגם אני עברתי שתי הפלות בשבוע 7. לפני שנתיים. גם אני בכיתי בלי סוף, גם אני רציתי לקחת כדורים ולסיים את כל זה. הרגשתי ממש ממש לבד. בדיוק רבתי עם בן זוג ולא דיברנו חודש. בדיוק פוטרתי מהעבודה והתחילה תקופה קשה בלימודים. לא הצלחתי לסיים את הלימודים, נכנסתי לדיכאון עמוק מזה שנתקעתי בבית , תחושת כישלון מוחץ בתור אישה ובתור בן אדם . כעסתי על בן זוג שלא הצליח להבין ובעיקר כעסתי על עצמי איך יכולתי להפיל פעמיים ותהיתי מה עשיתי לא בסדר. כשגילינו שככל הנראה בעיה בבן זוג, קצת הוקל לי. אני בטח אדם אנוכי. היום אחרי שנתיים ושלל של בדיקות משונות, חשבתי שהתגברתי ואני מוכנה לנסות שוב. אבל אני לא, בוכה מכל דבר קטן, קרובת משפחה נכנסה להריון- במקום לשמוח בשבילה אני בוכה, חברות מסביב ילדו-אני בוכה, כותבת פוסט זה- בוכה. ברור שכל המשפחה והסביבה מציקים מתי כבר תורך, מתי כבר אצלך. בקרוב אתחיל טיפולי פוריות ואחות הציעה לי לפנות לעובדת סוציאלית. כנראה מתחושת בטן שלה, אפילו לא ביקשתי. הסכמתי כי בעצמי הרגשתי צורך לדבר עם מישהו על זה. עכשיו, אני תוהה איך אוכל לשתף, שארגיש לא בנוח לבכות מול אדם זר (למרות שבא לעזור). תוהה אם להגיע לבד או עם בן זוג. נראה שהוא מצליח להתמודד עם האובדן וטוב שאין לו זמן למחשבות הללו. כל הזמן אני רואה מול העיניים עובר עם דופק ומתה מפחד שאולי אעבור את הסיוט הזה שוב. הכאב הפיזי זה שטויות, אבל התמודדות של "יום אחרי", בלתי נסבלת. יש לי תקוות גדולות לטיפולי פוריות אבל אם לא יצליחו, זה ישבור אותי.

ליד יקרה. אני מצטערת לקרוא על ההפלות שעברת והתקופה הארוכה שאת מתארת בה קשיים רבים והתמודדיות. אני באמת מסכימה שכדאי לך לפנות לאשת מקצוע, למצוא מקום משלך בו תוכלי לדבר ולעבד את כל החששות והרגשות שלך. השאלה שלך-איך אדבר עם מישהו זר?איך אשתף? מובנת וטבעית, תני לעצמך הזדמנות לנסות, בתוך טיפול וקשר כזה ייתכן ותמצאי הרבה מקום לבטא את עצמך, את העולם הפנימי שלך והרבה תמיכה. מאחלת לך הצלחה רבה גם בטיפולי פוריות וגם בטיפול לנפשך ולעצמך. רינת

לצערי הובחנתי לאחרונה כחולת סרטן השד, טריפל נגטיב. מקומי. אני נדרשת להמון כוחות ותעצומות נפש כדי לנצח את המחלה הארורה הזו ואני חוששת שמא כוחותיי לא יעמדו לי אני משדרת אופטימיות וחיוביות כלפי חוץ, אך אכולה מבפנים. אני מבולבלת והלומה. אני יודעת ששיעורי ההצלחה גבוהים, אך יחד עם זאת הם לא מלאים. אני פוחדת !!!!!! אני יודעת שאני חייבת לבוא בגישה חיובית והרבה אמונה, שזה מפתח להצלחה... אך מה אם לא אצליח והחרדה תכרסם... ומה יקרה אם תיפול בי עצבות או תחושה מרה. איך מתמודדים עם טיפולים כל כך קשים פיזית, כשהנפש לא תמיד חזקה ? כדי לנצח, צריך עוצמה ואמונה... איך ומאיפה שואבים אותה ???

שלום חיה. כל מה שאת כותבת וחוששת ממנו , מעצבות שתבוא, מחרדה שתכרסם, ועוד ועוד אכן נמצא ונוכח באיום על החיים ששמו סרטן. ההלם והידיעה כל כך עצומים שמעלים רק את אי היכולת ולא את היכולת. אני לא מכירה מתכון מנצח, אך כן מכירה תהליכים שיכולים לסייע ואשתדל להביא כמה מהם במפגש הראשוני שלנו כאן. אחת ההתנהגויות השכיחות במצבים אלו שבפנים מכרסם ואנשים אוגרים כוחות כדי לחייך בחוץ. שווה לשמוט התנהגות שיש בה פער שכזה, אם קשה אז קשה ושווה להוציא ולדבר ולבכות ולכעוס ולשאול למה לי ולא להישאר לבד עם הכאב והפחד. לגייס סביבה תומכת מסביבך שכל רצונה הוא להיות שם בשבילך על אמת. זה שלב שבו מגלים מי באמת חבר ותומך אמיתי, גישה חיובית ואמונה הם חשובים וכדי לפתחם חשוב לנקות את השטח מבפנים כדי לתת להם מקום. במצב המורכב הזה אנשים מגלים בתוכם כוחות שלא הכירו בכלל שקיימים בתוכם. כדאי מאוד להתחיל לברר עם עצמי ובתוכי איזה כוחות יש בי שאני יכולה לגייס עבורי ומה המשאבים בסביבה הטובה שלי שיכולים להיות דלק טוב.. אחד המהפכים שקורים אצל הרבה נשים במצבים כאלו שהן מבינות שחשוב לשים את עצמן קדימה. אתמול אמרה לי אישה אחת שהיא צריכה לוותר על משהו והכי קל לה לוותר על עצמה. זה כמעט נורמה אצל הרבה נשים. ההזמנה להתחיל לחשוב אחרת, עלי אני לא מוותרת, אני הכי חשובה לא רק עכשיו אלא מעכשיו והלאה. זו אינה אגואיסטיות כמו שרבים חושבים, כי כשאני אוהבת את עצמי ונותנת לעצמי יש לי גם מה לתת לאחרים. כי כשאנחנו כלי ריק אין לנו מה לתת. חיה אני כאן באמת בשבילך אל תהססי לשאול לכעוס ואם את מרגישה שמה שאני כותבת לך שווה ערך בשבילך את יכולה להמשיך להתכתב איתי. תקחי רק מה ששוה לך. ואם לא טוב לך פשוט אל תיקחי. בברכת שבת שלום נטע מוזר

נראה לי משכנע מה שאת אומרת... א ב ל - יש לי ילדים שאסור שישברו, אימא ואחים... אסור להם לראות אותי חלשה. הם צריכים להמשיך את חייהם, הכי בשגרה שאפשר. הם לא אשמים... ממש לא. אז אני ממש לא יודעת איך אני עושה את זה. יכול להיות שאני קצת אשמה ובגלל שאף פעם לא שמתי את עצמי במרכז, עכשיו זה קורה לי... אין לי מושג. אבל עכשיו אני צריכה להתגבר על המחלה ואני צריכה כוחות שלא בטוח שיש לי. אני גם לא בטוחה עד כמה באמת חברים יהפכו עולמות בשבילי אני כמעט לבד כאן. אם אשבר, סביבתי הקרובה תשבר... אני חייבת להיות חזקה.

שלום חיה, אני יכולה להבין את הרצון שלך שאף אחד לא יפגע, שאף אחד לא יסבול. זו פנטזיה שאי אפשר לחיות על פיה, כי אנחנו תמיד חלק ממשהו ואת חלק ממשפחה מילדים ואחים וכו'. נכון לדבר עם הילדים כמובן בהתאם להבנה שלהם. ככל שמסתירים, ככל שלא מדברים, ככל שמנסים להיות חזקים, כך הכל יוצא החוצה בצורה הבלתי מילולית והפירוש יכול להיות מעוות לגמרי. אי אפשר להסתיר כאב וקושי ועצבות ודאגה וגם לא נכון לעשות זאת. חשוב לשתף, חשוב לחלוק. לילדים יש ססמוגרף מאוד רגיש והם רואים הכל ושומעים הכל ואם לא עושים דיאלוג בנושא שמנסים להסתיר או להראות כאילו שום דבר לא השתנה, הם מרגישים שמשקרים להם שמסתירים מהם והם גם כועסים וגם בונים להם עולם לא ריאלי וגם מסתגרים, כי הם מרגישים שלא רוצים להכאיב להם, אז הם לא רוצים להכאיב להורה וכך נוצרת מערכת לא מדברת, ולא מתקשרת. מילדים שמשתפים אותם אפשר לקבל הרבה סיוע והרבה עזרה ככל שאדם חושב שהוא לבד, הוא גם משדר את זה החוצה. כדי לא להיות לבד חשוב להושיט יד. אני כאן אם את רוצה להמשיך להתכתב שיהיה לך שבוע טוב בברכה נטע מוזר

אודי ברוך הבא ..מקווה שהיה טוב ומיטיב , חזרת ישר לתוך הכאוס שהמדינה הזו יודעת לייצר ...וזה כל כך עצוב ומרוקן חשבתי רבות על המושג געגוע השבוע , הלכתי לבדוק גם במילון ... חשבתי לי שזה רגש שיש בו המון אנוכיות ..כי הרי הגעגוע הוא למה שהקשר עם אותו אדם נתן לנו ... וככל שהשנים חולפות גם הגעגוע חולף או מתחלף לאדם אחר לקשר אחר שנגמר. מה זה אומר עלינו כבני אדם ...זה כאילו הגעגוע זה רק החיסרון של הקשר ומה שהוא הביא איתו ... היו אנשים בחיי שחשבתי שהיה שם קשר שהיו מאוד משמעותיים לי וכבר אין שם געגוע ישנם זיכרונות גם זה לעיתים רחוקות קשרים ישנים ..בניהם קשרי דם לאנשים שנפטרו .... בשנים הראשונות הם היו שם מאוד והיה כאב והיה חום שהציף בזיכרון ואז ...מעגלים אחרים נוספו והם הפכו יותר ויותר מעגלים חיצוניים עד שמצאתי את עצמי חושבת על זה שאין בי געגוע אין בי כלום כמו ריק מלא כשאני נזכרת באנשים האלה ..אין כבר תמונה או חוויה או זיכרון שמציף בחום וממלא...ואולי אולי בכלל לא היה שם קשר ..אולי אני פשוט לא יודעת ולא מבינה ...ואולי מה שמרגיש כמו געגוע זאת רק האחזות ... מחשבות בעקבות הפרידה שלי מאותה אישה מופלאה ... כתבת לינשוף שאתה בטוח תתגעגע ואז חשבתי ,זה כולה שבוע זה קשר וירטואלי, כן עם כל המחויבות שלך ..זה ברור (למרות שכלום לא ברור באמת )שהקשר התקיים חזרה...אז איפה המקום של הגעגוע כאן ... ואולי געגוע זה לא תלוי זמן או מקום ..כי אם תלויי זיכרון שמקשר בין שני אנשים..ואז האם כשאני רואה חשופית ונזכרת בבמבי, וחושבת עלייה , או שומעת שיר שפעם נתת לי ונזכרת ביד המושטת שלך ... זה געגוע ככה או ככה אודי יקר...טוב שבאת הביתה... וביצוע נדיר שמצאתי ופרט לי על המייתרים ... https://www.youtube.com/watch?v=Q_OCE3x37kk

אביב יקרה אין לי הרבה מילים אבל שמחה שאת כאן והתגעגעתי לנוכחות שלך כאן בשבוע אחרונה💗

הי אביב, רק לומר שקראתי בינתיים. ממתינה לאפשרות להצליח לכתוב דרך המחשב (שאז אני רואה לפניי את כל פרטי ההודעה אליה אני מגיבה) וגם, הייתי רוצה ראשית לראות את תגובתו של אודי. כמו גם לשאלה שנשאלה למטה עם ההיתקלות בעמוד, שהעלתה בי מחשבות, ועדיין גם שם ממתינה לתגובות אחרות לפניי. אז ד"ש בינתיים, אחלה נושא. סוריקטה

הי אביב, אם מקשיבים לפסנתר של רייכל - זה מרגיש כמו תשובה למה זה געגוע... ואת בטח זוכרת שאני בעד. זה מעיד על היקשרות וקשר. וזה טוב. אודי