גמילה מסרוקסט

לד"ר קפלן, שלום. אני בת 26 ולוקחת סרוקסט כשנתיים עקב התקפי חרדה קשים שמהם סבלתי עד כדי אבוד ההכרה לעתים. הסרוקסט עזר לי מאוד בזמנו אך החלטתי שעליי להפסיק. לפי עצת הרופא הורדתי את המינון לחצי כדור למשך 10 ימים ולאחר מכן הפסקתי לגמרי. כעת אני מרגישה חולה לגמרי: יש לי בחילה חזקה מאוד כבר 6 ימים ברציפות (מאז שהפסקתי לגמרי) כמו כן יש לי שלשולים , תחושה חזקה של חולשה כללית, כאבי שרירים, סחרחורות וכן התקפי בכי תכופים ותחושה כללית של פחד ודכאון. השאלה שלי היא: האם התופעות הללו הן טבעיות ואם כן כמה זמן ייקח להן לעבור לגמרי? האם יש סכוי שהתופעןת לא יעברו? מה עליי לעשות כדי להתגבר על התחושה האיומה הזאת?(שדומה לגמילה מסמים) אני מאוד זקוקה לתשובתך בהקדם כי אני חשה חסרת אונים לגמרי אציין רק שהייתי במקביל גם בטיפול פסיכולוגי במשך שנה וחצי שנפסק בצורה פתאומית עקב מותו של הפסיכולוג. מצפה לתשובה בקרוב תודה רבה - רחלי אם יש אנשים שעברו דבר דומה- אשמח לעצות ולעזרה.

רחלי שלום שאלתך עלתה בעבר בצורה כזו או אחרת בפורום ואני מצרף להלן את הסברי. חשוב להדגיש שאין התמכרות לסרוקסט והתופעות שאת מתארת קשורות להתקפי החרדה. יתכן שהחשש ממה יקרה כשתפסיקי את התרופות גרמו לכך שחשבת על כך עוד ועוד וכך נוצר למעשה התקף חרדה רק מעצם הפסקת התרופה. זוהי תופעה מוכרת וידועה ולכן מומלץ להפסיק תרופות נגד חרדה רק אחרי רכישת כלים אלטרנטיביים להתמודד עם החרדה. לכן אינני יודע אם הפסקת התרופה באופן מוחלט היתה נכונה מבחינתך, ולאור הסימפטומים שאת מתארת והסבל הקשה כדאי לחזור לפסיכיאטר ולהתייעץ האם לשוב וליטול את התרופה. כאמור, בהנחה שאכן הגעת למסקנה שאת רוצה להפסיק את התרופות, הפתרון הוא קודם כל להתחיל ולמצוא דרכים אלטרנטיביות, לאחר מכן להפחית את מינון התרופות, וכך עד הפסקה מלאה. כמובן שלא כדאי להפסיק את התרופות לפני שגיבשת דרכים חליפיות להתמודד עם החרדה. במידה וניסית עד היום שימוש בתרופות בלבד אני ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכלי להיעזר בטיפול כדי להפחית את השימוש בתרופות או אף להפסיק את השימוש בהן לחלוטין. את כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי שהופסק עקב מות הפסיכולוג. אני מתאר לעצמי שזו חוויה קשה בפני עצמה. האם ניסית להתחיל טיפול חדש לאחר מכן? לדעתי זו עשויה להיות הדרך הנכונה שתאפשר לך בסופו של דבר להפסיק את התרופות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית (שאותה את מכירה). כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תןדה על תשובתך המהירה אך דבר אחד לא הבנתי: אתה אומר שהתופעות אותם אני חווה עכשיו קשורות לחרדה בלבד אך האם לא יכול להיות שהן קשורות גם לזה שהגוף הפסיק לקבל "חומר כימי" מסויים אע"פ שאין זו תרופה הנחשבת ממכרת? האם בעצם אתה אומר לי שאין סיכוי שתופעות אלה יחלפו מעצמם תוך מ"ס ימים? אנא תשובתך בהקדם תודה רחלי

רחלי כתב/ה: > > לד"ר קפלן, שלום. > אני בת 26 ולוקחת סרוקסט כשנתיים עקב התקפי חרדה קשים שמהם סבלתי > עד כדי אבוד ההכרה לעתים. הסרוקסט עזר לי מאוד בזמנו אך החלטתי > שעליי להפסיק. > לפי עצת הרופא הורדתי את המינון לחצי כדור למשך 10 ימים ולאחר מכן > הפסקתי לגמרי. > כעת אני מרגישה חולה לגמרי: יש לי בחילה חזקה מאוד כבר 6 ימים > ברציפות (מאז שהפסקתי לגמרי) כמו כן יש לי שלשולים , תחושה חזקה > של חולשה כללית, כאבי שרירים, סחרחורות וכן התקפי בכי תכופים > ותחושה כללית של פחד ודכאון. > השאלה שלי היא: האם התופעות הללו הן טבעיות ואם כן כמה זמן ייקח > להן לעבור לגמרי? > האם יש סכוי שהתופעןת לא יעברו? מה עליי לעשות כדי להתגבר על > התחושה האיומה הזאת?(שדומה לגמילה מסמים) > אני מאוד זקוקה לתשובתך בהקדם כי אני חשה חסרת אונים לגמרי > אציין רק שהייתי במקביל גם בטיפול פסיכולוגי במשך שנה וחצי שנפסק > בצורה פתאומית עקב מותו של הפסיכולוג. > מצפה לתשובה בקרוב > תודה רבה - רחלי > אם יש אנשים שעברו דבר דומה- אשמח לעצות ולעזרה.

אוי רחלי - קוס אמק על הסרוקסט הזה. כבר 3 וחצי שנים אני לוקחת אותו ונראה לי שהתחתנתי חתונה קתולית. ניסיתי לרדת במינון מכדור אחד ביום לכדור ביומיים ועד לכדור אחד בשלושה ימים ואפילו ארבעה אבל אז התחילה לי חולשה אדירה בשרירים עד כדי כאב. לפעמים, כשהלכתי ברחוב, הרגשתי שהרגליים פשוט לא מחזיקות אותי. תופעה נוספת אך מוזרה לאללה היא כאבי הראש הבלתי נסבלים - לא בגלל עוצמת הכאב כי עם זה אפשר להתמודד אלא בגלל "תחושת השכרות" (או חוסר המיקוד) המגעילה והבלתי נסבלת ממש שמתלווה אליהם. וכמובן שהחרדות הופיעו ביתר שאת עם הרגשה דכאונית משהו. זהו - אלה התופעות שלי. חשוב מאד - כדי להיגמל - לעלות על הסיבה הרגשית שאולי מניעה את כל מערכת החרדות הזו. הרי את יודעת - חרדות לא מופיעות סתם. ישנה סיבה עמוקה מאד שהתחילה את הכל. אמנם לרדת עד לשורשים זה קשה נורא ויש כאלה הגורסים שאפילו מיותר (יש בזה משהו) אבל צריך להתחיל במין מסע פנימי אל תוך עצמך כדי לגלות מה העניין. אך את זה מומלץ לעשות עם פסיכולוג שיעזור לך בתהליך הזה - כמעט תמיד יש שם איזו תיבת פנדורה נעולה. אני את שלי פתחתי - פחות או יותר. לפחות עכשיו יש סיבה ראויה לדברים. ואני מטפלת. אני יודעת בבירור שאני בדרך לפרק את כאביי מנשקם. ואז... הגמילה מהסרוקסט תהיה יותר קלה. ובזמן הנכון. איכשהו משהו בתוכי אומר לי שזה לא נכון (אף שזה מובן מאד) לחטוף "קריזה" יום אחד ולהחליט שאתה מפסיק לקחת כדור שאתה נוטל במשך שנים ועדיין זקוק לו. צריכה להתלוות לכך הרגשה עמוקה של שינוי מנטלי ו/או רגשי. אחרת, לדעתי, אפילו אם תפסיקי עם הסרוקסט - אותו גורם רגשי שהניע את החרדות ילבש צורה אחרת. דעי דבר אחד - החרדות זו הדרך של הנפש שלך לקרוא לך - ישנם כאבים ורגשות לא פתורים שאת צריכה לגלות, לחוות שוב ולהשתחרר מהם. שמרי על קשר, דרך הפורום. שלך, מיכל

מיכל ורחלי שלום! מיכל, לך אני חייבת טלפון ולא שכחתי, אני רוצה לדבר איתך, אתקשר בימים הקרובים!!! רחלי, שלום גם לך. מיכל פתחה את תשובתה אלייך בקללה עסיסית ולא נותר לי אלא להצטרף אליה... רחלי יקירתי, כמה פעמים שניסיתי להפסיק את הסרוקסט (כבר הפסקתי לספור) והתופעות שתארת מגיעות גם אצלי, אבל זה פשוט לא יאומן, כיוון שמה שציינת זה בדיוק מה שאני מרגישה. יש לי כמו שפעת קשה מלווה בדיכאון. אני שומעת שיר ברדיו, אני מתחילה לבכות, הרגליים שלי הופכות להיות ג'לי, כולי כואבת, אני רק רוצה לישון והכי גרוע מן סחרחורות בלתי מוסברות של חוסר מיקוד, כאילו אני "מאבדת" אחיזה עם הסביבה. ואז כמובן אני "בורחת" אל הסרוקסט חזרה. לפעמים אני שואלת את עצמי, מה הרופאים לא מספרים לנו בקשר לתרופה הזאת שהיא גורמת לכל הזבל הזה??? בדיוק בימים אלה אני לאחר ניסיון הפסקה כושל, חזרתי ואני לוקחת עכשיו חצי כדור, כרגע זה נראה סביר, מי יודע אולי עד סוף ימי חיי אני אשאר עם הכדור הזה תקוע לי בגוף!!! מקווה לשמוע מכן תגובה, תמי

מיכל תודה על תגובתך רציתי לדעת כמה זמן הצלחת להיות "נקייה" לגמרי מסרוקסט עד שנשברת שוב? כי לדעתי אולי צריך לסבול תקופה קשה אבל אח"כ התופעות האיומות האלו ייעלמו הרי לא ייתכן שהחולשה הזאת תישאר לנצח לא??? שלך רחלי