חרדות וסיכיזופרניה

שלום, אני חייבת לדעת. אני סובלת מחרדות רבות! אני אמנם לא שומעת קולות, אין לי חברים דמיוניים ואין לי פיצול אישיות, מה שכן לעיתים יש לי חרדות מכל דבר כמעט, והפחד משתק אותי והמחשבות בלתי פוסקות. בכנות יתכן שמדובר בסיכיזופרניה? בנוסף רציתי לשאול אני מאוד מאוד עירנית למה שקורה סביבי וברגעים שלא אני מודאגת מכך שלא הייתי, האם סרוקסט יכול למנוע את החרדות האלו אבל הפחד הזה והצורך האינסופי הזה בעירנות מצורך בשליטה במה שנעשה מסביבי ולהימנע מסכנות לא יהיה חזק יותר מהשפעת הכדורים? תודה

ענבל שלום חרדות לכשעצמן אינן עדות לסכיזופרניה ומדבריך אין כל רמז לסכיזופרניה. אני מציע לך לא להתלבט לבד עם השאלות שלך ולפנות לייעוץ מקצועי. ניתן לטפל בחרדות, לרוב ביעילות רבה, הן בשיטות פסיכולוגיות והן על ידי טיפול תרופתי, או בשילוב ביניהם. הטיפול התרופתי יוצר אצל אנשים שונים חששות רבות, אשר ברובן מוגזמות ולא מציאותיות. במידה והטיפול נחוץ ויעיל, כדאי לקחת אותו ולשפר את איכות החיים. את שואלת שאלות שונות על הפתרון האפשרי. צריך להתאים את הטיפול אליך באופן אישי, ואני אומר שוב - פני לטיפול. אני מצרף להלן סיכום לנושא הטיפול בחרדות שנתתי מספר פעמים בפורום. רוב הטיפולים הללו מאפשרים גם הגברה של תחושת יכולת השליטה העצמית החשובה לך כל כך. בברכה ד"ר אורן קפלן ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.