חרדה

המצב הקשה שהולך ומחמיר בשנה וחצי האחרונות מאד משפיעה עלי כמו על אחרים. אולם בשבועות האחרונים אני מרגישה שמצבי הנפשי הולך ונהיה יותר ויותר קשה והעצבנות והחרדה מתגברות. בעוד שבועיים אמור בעלי לצאת למילואים בשטחים ואני ממש מסתובבת בתחושה שלא אצליח להתמודד עם העניין הזה. אני ממש מסתובבת עם מועקה כבדה כל הזמן, בוכה, חולמת חלומות נוראיים ומתקשה מאד לעבוד ולתפקד. מעוניינת לדעת מה ניתן ורצוי לעשות.

הי. יש כל מיני דרכי התמודדות (חוץ מהכחשה וסגירת הטלביזיה והרדיו - גם זו דרך...): 1. הומאופטיה - אפשר ללכת להומאופת יש להם כל מיני פורמולות שעוזרות לחרדה; 2. פסיכולוג - שיחות יכולות לעזור. - בטח לחרדה יש שורשים מן העבר שצריך לטפל בהם; 3. תרפיה - להשקיע קצת זמן באמנות- זה תמיד עוזר - גם ניתוק + דרך להוציא רגשות החוצה "על הדף". 4. הרפיה - מדיטציה / דמיון מודרך וכיוב' - ניתן לרכוש קלטות של הרפיה באמצעות דמיון מודרך - גם זה מאוד עוזר. ועוד הרבה דרכים נוספות. לכל שאלה נוספת...

שלום רב, כולנו בסיפור הזה, ונשים כמוך - עוד יותר. קחי בחשבון כי חייל מילואים רגוע, הוא גם עירני ומרוכז יותר. לכן, עצתי לך כי עד לצאתו לשירות המילואים, תהיו (יותר מתמיד) מדברים ומתחלקים ברגשות, חוויות, וכמובן גם דאגות. לכשיצא לשירות - תעשו הסכם, שהחלק שלו במיתון הלחץ, יהיה בכך שיעשה הכל כדי להיות עירני, צלול, ממוגן - ובמובן מתקשר הביתה בצורה (לא כל רגע...). החלק שלך יהיה באימוץ שיגרת חיים - והצמדות אליה! טוב יהיה אם תרבי בפעילויות ספורט, תרגילי יוגה ומדיטציה, והרפייה נשימתית. נסי לארגן מפגשים חברתיים. סיוע תרופתי אפשרי, אבל תנסי לבדוק את המנטרה שלי: יותר דיבורים (חברתיים) - פחות כדורים (של ארגעה) . כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה על התגובה והרעיונות. אני באמת עושה ספורט וזה עוזר, אני אחשוב על הרעיונות האחרים.