לד"ר רובינשטייין בהמשך לפנייתי

שלום, סיפרתי על כאבי הפרידה והדכאון שהציף אותי כשזה אירע, אני מודה כי גם כסטודנטית לפסיכולוגיה אני מבחינה שהתגובה היא בהחלט מוגזמת, העצב העמוק , חוסר התקוה והאשמה הפנימית באים כנראה ממקום אחר, פצוע. קצת נרתעת מטיפול תרופתי, למרות שמבינה שחבל לעבור את זה בדרך הקשה, שאלתי היא- האם טיפול קוגנטיבי עשוי להיות יעיל יותר במקרה שלי? דוקא בגלל שיש לי מודעות עצמית רחבה, ויכולת וורבלית רחבה אני מרגישה שאני צריכה טיפול חד יותר. מצאתי את עצמי בטיפולים פסיכותראפים מדברת ולא מקבלת פידבקים או עצות או הארות או הקניית כלים להתמודדות. יש לי כנראה בעיה במערכות יחסים, אני יודעת את זה כי הבחירות שלי מכוונות להרס עצמי מסויים, כשיש משהו לא בריא אני נוטה להישאר ולנסות לפתור את זה, מאשימה את עצמי וחרדה להינטש. אין לי נסיון רב, אך אני חשה כי עלי לקבל ייעוץ מסוג אחר. האם תוכל להמליץ לי על סוג טיפול? והיכן ניתן לקבלו? תודה רבה.

שלום סמדר, כסטודנטית לפסיכולוגיה וכמי שהייתה כבר בטיפולים, בוודאי ידוע לך שמטפלים בוחרים את הגישה הטיפולית שלהם עפ"י נטיות ליבם, בין היתר. לפי מה שאת מתארת, הטיפול התרופתי אינו הכרחי, אך יש לי ספקות עד כמה טיפול קוגניטיבי יהיה יעיל לגבי הבעיה שאת מתארת בקשרים זוגיים. יש עדות לכך שהוא יעיל לטיפול בדיכאון, אך הדיכאון שלך תגובתי לפרידה. ייתכן שבמידה מסוימת המצדדים בטיפול קוגניטיבי ימליצו עליו גם להעלאת הדימוי העצמי, אך אם את מתארת הרס עצמי בתוך קשר, נראה לי שמוטב לפנות לטיפול פסיכודינאמי כי אז כבר מדובר על משהו פגום במוטיבציה ולכך, להערכתי, אין לטיפול הקוגניטיבי מענה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין