התמודדות ללא תרופות

שלום לפורום אני סובלת מהתקפי פאניקה עם סימפטומים קשים. הייתי רוצה לנסות להתמודד איתם ללא טיפול תרופתי. אך אנשים הזהירו אותי שאם אני לא אקח תרופות אני יכולה להגיע למצב של תשישות. ולכן אני מפחדת לא לקחת תרופות. מה עלי לעשות?

אורית יקרה, אני מבין את החששות שלך, אך קשה לייעץ לך מבלי להכיר את הפרטים. האם ההגדרה של 'התקפי פאניקה עם סימפטומים קשים' מקורה באבחון מקצועי, ואם כן, של מי? אם קיבלת אבחון כזה לאחר בדיקה פסיכיאטרית, והומלץ לך לקבל טיפול תרופתי, אני משער שכדאי שתפעלי לפי הוראות הרופא. אם אינך בטוחה בעצם האבחון, כדאי שתבקשי חוות דעת מקצועית מפסיכיאטר נוסף. אם יש לך התנגדות עקרונית לשימוש בתרופות, כדאי שתפני לקבל יעוץ מפסיכולוג קליני, שלאחר אבחון יציע לך את סוגי הטיפול האפשריים לבעייה שאת מציגה. אין תשובה חד משמעית לשאלה ששאלת, ונדמה לי שרק התייעצות עם איש מקצוע תנחה אותך לכיוון המתאים לך. בברכה, דרור גרין

אורית שלום צריך קודם כל לבחון מדוע את רוצה להפסיק את התרופות כעת. זו נטיה טבעית של כל אדם לא להשתמש בתרופות אבל צריך להיות בטוח שהפסקתן נעשת בצורה נכונה, מהטעמים הנכונים, ובליווי מקצועי מתאים. בהנחה שאכן הגעת למסקנה שאת מפסיקה את התרופות, הפתרון הוא קודם כל להתחיל ולמצוא דרכים אלטרנטיביות, לאחר מכן להפחית את מינון התרופות, וכך עד הפסקה מלאה. לא כדאי להפסיק את התרופות לפני שגיבשת דרכים להתמודד עם הפניקה. בודאי שלא כדאי להפסיק באופן פתאומי. במידה וניסית עד היום שימוש בתרופות בלבד אני ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכלי להיעזר בטיפול כדי להפחית את השימוש בתרופות או אף להפסיק את השימוש בהן לחלוטין. אצטט כאן את תשובתי בנושא בעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי פניקה (אשר מכונים לעיתים גם התקפי חרדה). באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי פניקה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, הפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. במידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לעיתים רצוי לצרף לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ביו-פידבק, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מסכים עם שני הקולגות הנכבדים

שלום ד"ר קפלן קיבלתי תרופות פסיכיאטריות הרבה שנים כולל זריקות נגד רצוני וראו פלא לפני כשנה החלטתי על דעת עצמי להפסיק טיפול כזה וכן עשיתי ושוב פלא כדור אקמול אפילו מסדר אולי טוב יותר את העינינים מכדור קלונקס למשל לא שהחרדות הפסיקו אבל אני מרגיש הרבה יותר מאוזן פיזית וגם נפשית דבר שהרבה שנים לא הכרתי כי היתי מסומם תמיד מהכדורים היום אני מקבל טיפול פסיכולוגי שמתחיל לתת אותות לחיוב ואני שמח במידת האפשר על השינוי . חשבתי לפנות בשאלה זו לפסיכיאטר אבל החלטתי שאני איתם גמרתי למעשה הם שצריכים טיפול כזה לא אני מילה קשה אבל חייב להיות מציאותי. שלך