פורום שיקום וגריאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - גריאטריה
בפורום "שיקום וגריאטריה" תוכלו להתייעץ עם מומחי ביה"ח השיקומי "בית בלב" בת-ים בנושאים כגון שיקום, טיפול וגמילה של מטופל מונשם, טיפול פליאטיבי ותומך, סיעוד מורכב, פצעי לחץ, וכל נושא אחר הקשור לגיל הזקנה כולל מיצוי זכויות. צוות ביה"ח השיקומי "בית בלב" כולל רופאים מומחים בתחומי שיקום, גריאטריה, פנימית והנשמה, צוות סיעודי ומקצועות הבריאות : פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, תזונה ועבודה סוציאלית. מטרת הטיפול השיקומי הינה לשפר עד כמה שניתן את תפקודם ועצמאותם של מטופלים בגיל המבוגר הסובלים מירידה תפקודית חדה. מטרת טיפול בגריאטריה: לזהות מחלות ומצבים שונים בזמן ולטפל בהם, לשמור ולשפר יכולות תפקודיות ואיכות חיים של הקשיש בעזרת גישה כוללנית לכל מטופל בה מותאמת תוכנית טיפול ע"י צוות רב מקצועי. .
47 הודעות
45 תשובות מומחה

מנהלי פורום שיקום וגריאטריה

03/12/2013 | 22:31 | מאת: אור

שלום רב,אבא שלי חלה בדלקת קשה בקרום המוח .כרגע מצבו משתפר והוא זקוק לשיקום ,אך אנו ממתינים למקום באחד מבתי החולים לשיקום של קופח כללית. יש עיכוב גדול וכרגע הוא עדיין בבבי"ח רגיל.חשבנו להביא אליו ריפוי בעיסוק פרטי.מישהו שיעבוד איתו על כל הצד המנטלי,ועל הזיכרון שנפגע.הוא מדבר אבל הזכרון מאד נפגע.האם קיימת אפשרות כזו של להביא מקפא בעיסוק פרטי שבנתיים יעבוד איתו?אשמח לתשובה בהקדם.תודה רבה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

אור שלום, העמותה לריפוי בעיסוק הסכימה לפרסם מודעת דרושים עבור מטופלים. המייל שלהם לפניות : www.isot.org.il בהצלחה ! יובל נוה

שלום רב, אני מחפשת אך אינני מוצאת ברשת מרפא בעיסוק לקשישה עם אלצהיימר הסובלת מפיגור, רוב הזמן היא יושבת על הכיסא עם ראש מכופף בקושי אפשר ליצור איתה קשר.. אשמח לקבל המלצה לבחורה כזאת. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

דורית שלום, העמותה לריפוי בעיסוק הסכימה לפרסם מודעת דרושים עבור מטופלים. המייל שלהם לפניות : www.isot.org.il בהצלחה ! יובל נוה

12/11/2013 | 19:52 | מאת: נאוה

היכן ניתן למצוא ריפוי בעיסוק לשיפור הזכרון? במרפאות קופת חולים כמעט שאין מישהו שמעניק טיפול בזכרון בריפוי בעיסוק - ואם יש - צריך לחכות המון זמן. יש מישהו שמטפל בכך באופן פרטי?

לקריאה נוספת והעמקה

נאוה שלום, יש צורך לברר באופן מעמיק מה הגורמים לירידה בזיכרון.כגון מחסור בויטמין b12 שיכול לגרום לתופעה. לאחר זיהוי מקור הבעיה, יש מצבים שמרפאים בעיסוק יכולים לסייע בשיפור קלט או אסטרטגיות שליפה. שוב יש צורך בהערכה מסודרת. בברכה יובל נוה

13/10/2013 | 00:32 | מאת: עידית

שלום לכם, אימי בת 90 נמצאת במצב של דמנציה מתקדמת לא ממש מתקשרת ומטופלת כסיעודית בכסא גלגלים עם כל מה שכרוך בכך, כל חייה היתה פעילה ויוצרת וכעת רק הידים שלה כל הזמן זזות ורוצות לקפל לפרום לאחוז כאילו הנשמה זוכרת את פעילותה בעבר, האם יש לכם רעיון מה לתת לה שתחזיק ביד ? מקווה שתענו לי. בתודה עידית.

לקריאה נוספת והעמקה

הייתי ממליצה לך להיזכר במה שאמא שלך אהבה לעשות. באילו עיסוקים לקחה חלק. וכעת שימי לב מה היכולות שלה בפועל. עכשיו ששני רעיונות אלה בראשך- התאימי פעילות שאהבה לעשות (או קרובה לכזו שאהבה), ליכולות שלה. לדוגמא: סבא שלי היה עוסק בעבודת מלאכה מסוג מסויים. כיום אינו מסוגל עוד לעבוד בה מסיבות כאלו ואחרות. לאחר שיחה, הבנתי שהחלק שאהב בעבודת המלאכה הוא היצירה. ליצור משהו. כעת סבא מבצע עבודות מלאכה בדרגת קושי נמוכה ממה שהיה עושה בעבר, אך עדיין מרגיש יוצר. אם פעם היה יוצר רהיטים מחומרים קצת יותר כבדים והדורשים טיפול מורכב יותר הן מבחינה פיזית והן מבחינה קוגניטיבית- אז היום אנחנו פישטנו את המטלה. מקוה שעוזר :) הרבה בריאות

עידית שלום רב, אני מברך על שאלתך, לא מעט אני מוצא את עצמי מתמודד כיצד יש לעודד השתתפות ופעילות משמעותית למטופלים הלוקים בדמנציה והאתגר גדול. ראשית, אמליץ על הערכה של מרפאה בעיסוק להערכה של יכולות מוטוריות, קוגניטיביות והרגלים. על סמך ההערכה המרפאה בעיסוק תוכל להמליץ על התערבות מתאימה. אחד הגורמים המשמעותיים היינו שמירה על עקרון ההנאה, על האדם להנות מהפעילות. לאחר מכן יש לשקול על הסיבה בה תתקיים הפעילות. האם המקום בו יושב האדם כגון הכורסא בסלון מאפשר ייזימה או שעדיף שישב ליד השולחן של המטבח. בכך עלייך גם לחשוב מהם ההרגלים של האדם והאם ישיבה במטבח מתאימה לשעה ביום כגון לפני ארוחת צהרים ואיזו פעילות מתאימה לשעה זו. לאחר שנמצא המקום המתאים לפעילות והסביבה הוכנה יש לקחת בחשבון מהם גורמי האדם שיעודדו ויאפשרו פעילות מבחינה מוטורית: כוח, תחושה יכולת חקירה באצבעות ומרכיבים קוגניטיביים שהמטלה דורשת. דוגמאות לפעילות יכולות להיות: 1. ניתן לאפשר קיפול כביסה או מגבות. 2. ניתן לאסוף גרביים לזוגות. 3. ניתן לאפשר לנגב את השולחן לפני הארוחה. 4. ניתן לעשות מניקור. 5. ניתן להכין אלבום תמונות של המשפחה ולאפשר לה לדפדף. 6. ניתן לדפדף בעיתון לאישה או קטלוג אחר. 7. ניתן לשיר ביחד או להאזין למוזיקה. 8. ניתן לצבוע את דגל ישראל או דף בעל קווי מתאר פשוטים. 9. ניתן לנסות להשלים פתגמים מפורסמים. 10. ניתן להשלים פזל מחלקים גדולים. 11. ניתן להפריח בועות סבון באוויר. 12. ניתן לאפשר לצבוע באמצעות האצבעות. 13. ניתן להתנסות בנגינה בכלי מוזיקאלי. 14. נין למרוח כרם לחות על הידיים. 15. ניתן לגלגל או לפרום צמר. 16. ניתן ואף ממומלץ לצאת למרחב הציבורי, להאכיל ציפורי חצר ולבקר בפארק הקרוב לבית. חשוב לזכור שחשובה שהפעילות תהיה מהנה ומותאמת ליכולות שלה. התהליך ולא התוצר הסופי הם שיספקו את מירב ההנאה. רעיונות נוספים ניתן למצוא במדריך "פעילויות פנאי ותעסוקה לזקנים" בהוצאת ה JOINT. בהצלחה יובל

01/10/2013 | 15:10 | מאת: אלונה

הללוואי ויקשיבו לכל ההצעות שלך לשיפור חייהם של הקשישים כל הגורמים הקשורים לנושא ושיטפלו בהגשמתן !

28/08/2013 | 14:50 | מאת: כפיר

אבי בן 77 החל בחודשיים האחרונים לסבול מיובש פה קיצוני, לאחריו החל להתלונן על מרירות בפיו, עקצוצים בלשון ולעתים לפני-כן התלונן על "מועקה בחזה" שעברה עם אכילה, בנוסף מתלונן לאחרונה על היתקעות כדורים בבליעה שלא יורדים, עד כדי שנבדק במיון בשל כך. במשטח גרון- פלורה תקינה, במשטח לשון- קנדידה . טופל בדקטארין ג'יל ולאחר כישלון הועבר לניסטטין כישלון נוסף, הוחזר לדקטרין, הפטריה עברה וחזרה לאחר מספר ימים פעמיים. נבדק ע"י א.א.ג. אובחנה laryngitis כרונית והומלץ טיפול באומפרדקס. באותו יום , כאשר נטל אומפרדקס נתקע בגרונו, ולאחר כ-4 שעות הופנה ע"י אחות טלפונית למיון א.א.ג. במיון - בבדיקת מראה הכדור לא נמצא. לא היו בעיות נשימה או הפרעה בליעת מזון או שתייה.מפתח ותנועתיות מיתרי הקול היו תקינים, שוחרר לביתו. עבר גסטרוסקופיה ללא ממצאים בושט , בקיבה הודגמו ממצאים קפלים היפרמיים בקיבה, בביופסיה גסטריטיס כרוני. עבר צ. בריום- תקין ללא ממצאים חריגים. מצבו כיום: ירד במשקלו כ- 5-6 ק"ג . ככח הנראה בשל ירידה בתיאבון. מבחינת בליעה- עדיין מתלונן כי חלקי מזון קטנים כגון פירורים, כדורים לנטילה נתקעים בגרונו ללא הפרעות בנשימה , שתייה או אכילה. נתקע ולאחר זמן כלשהו (בין עשרים דקות למס' שעות) התחושה עוברת ונעלמת. מצוקתו גדולה מבחינת נטילת התרופות הקבועות , אכילת ענבים, מזון קשה ומתפורר. קנדידה למרות טיפול בדקטרין שוב חזרה. מתלונן על חולשה, כאבי בטן מופשטים, בעיקר בעת יציאות,עצירויות, מבחינה נפשית- מצבו סובב סביב דאגה וחרדה לצד ייאוש ומצב רוח ירוד, עוסק פחות בדברים שאהב , צפייה בסרטים, קריאת ספרים, מתלונן על ירידה בריכוז, לעתים שוכח ומבולבל מעט . ירידה ביכולת הסיבולת ונראה כי עם הזמן צצים תופעות ותלונות חדשות-ישנות, כאבי גב, רגליים. בחרדה מתמדת מהמוות. עם זאת, מקפיד על הנטילת התרופות, ממתין להמשך בירור גסטרו, רופא המשפחה מבקש לבצע בירור קולנוסקופיה בשל העצירות החדשה. מי צריך לנהל את הטיפול בבליעה? א.א.ג? גסטרו? נוירולוג? מי אמור וצריך לנהל הטיפול בקנדידה? א.א.ג? דרמטולוג? מה לדעתכם המשך הבירור? ומה לדעתך הקושי? האם יש מרפאה רב מקצועית לנושא? ושאלה חשובה בעיקר לצוות הסיעוד והעו"ס- במידה ומדובר באבחנה על רקע נפשי (סומאטיזציה-כאשר יש תלונות והבדיקות תקינות) כיצד ניתן לשכנעו לקבל טיפול מתאים? האם טיפול פסיכולוגי מתאים לגילאים אלו? או טיפול תרופתי בלבד? מה הפתרון האפשרי לנו כמשפחה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום. תודה על הפנייה והתיאור המדויק של המקרה. ראשית אחת מהבעיות העיקריות הינה הירידה במשקל, ישנם מס' ממצאים אשר דורשים טיפול והשלמת הברור, למרות שחלק מהבדיקות יצא תקין. שנית ישנו מרכיב חרדתי או דיכאוני לא מבוטל ובנוסף כנראה ישנה גם ירידה במצבו הכללי של הנבדק. לכן תוכנית הטיפול היא לא פשוטה וההמלצות הן : 1. מומחה בתחום הגסטרו צריך לנהל את הטיפול ולהשלים את הבירור הרפואי כולל שינויים וממצאים בחלל הפה, הייתי ממליצה לבצע הערכה של פסיכיאטר במקביל לתחילת הטיפול אם צריך. 2.להקפיד על המלצות של גסטרו, לבצע גם בדיקות עזר של מומחים אחרים כל עוד ויש צורך בברור. 3.התייעצות עם קלינאית תקשורת(מרפאה בדיבור) אשר יכולה לבדוק את נושא הפרעות הבליעה 4.ליווי דיאטנית למניעת ירידה נוספת במשקל 5.במידה ויש ירידה בתפקוד או ריבוי פניות לרופאים עם תלונות שונות , מומלץ מאוד להפנות את הנבדק למרפאה הגריאטרית בה ישנו צוות סיעודי, עו"סיות וגריאטר שיכולים לאתר את הסיבה לירידה התפקודית. החשוב ביותר - לשלול בעיות חריגות רפואיות הניתנות לטיפול פולשני/מציל חיים ורק אז לטפל בבעיות כרוניות שאינן מסכנות את החיים. בברכה וחג שמח ד"ר מונסטרסקי

23/08/2013 | 23:54 | מאת: נכדה

שלום רב סבתי קשישה סיעודית על כיסא גלגלים, עם קטטר קבוע. מקבלת טיפול פסיכיאטרי שגורם לה להיות מאוד פאסיבית (תנועותיה מעטות, ומוגבלות ביותר). לאחרונה התגלה פצע לחץ בעקב כף רגלה. ברצוני לדעת אילו עזרים ניתן לבקש מבית האבות בכדי למנוע או לצמצם אפשרות להופעת פצעים נוספים בגוף בעתיד? האם בית האבות מחוייב ע"פ חוק לספק עזרים אלה עבורה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, פצעי לחץ נוצרים מלחץ המופעל על רקמות הרכות מהעור עד העצם. קרעים קטנים בעור או שפשוף יכולים לזרז את היווצרותם. מצב הכללי ותזונתי ירוד, שכיבה/ישיבה ממושכת ללא תזוזה וירידה בזרימת הדם במקום הלחץ תורמים רבות להופעתם של הפצעים. לרוב הפצעים נוצרים במקומות שבהם ניכרת בליטת העצמות, אך זה קורה לעיתים גם במקומות האחרים. ישנן 4 דרגות חומרת פצע, מדרגה 1 : אודם קל בלבד עד דרגה 4 : פצע נמקי ופגיעה בשריר או בעצם. במסגרת מחלקה הסיעודית ניתן לטפל בפצעי לחץ בדרגות קלות, עד דרגה 2 בלבד. בד"כ הצוות אחיות מיומן ומוסמך לטפל בפצעים בדרגות אלו, ישנם חבישות שונות המתאימות לטיפול, הגישה הטיפולית היא כוללנית, המכוונת להתערבות ומניעה, הכוללת טיפול תרופתי, מעקב ותמיכה של דיאטנית, שינויי תנוחה, הפעלה של צוות פיזיותרפיה במסגרת המחלקה וכמובן טיפול מקומי לפי הנחיות רפואיות. אם הפצע הוא קשה לריפוי ובדרגת חומרה מעל דרגה 2, הצוות הרפואי מדווח ללשכת הבריאות והמטופל עובר להמשך טיפול למחלקות לסיעוד מורכב, שנמצאות במרכזים הגריאטריים בפיקוח של קופות החולים. בברכה ד"ר נחמה מונסטרסקי

19/08/2013 | 15:45 | מאת: אדם קלר

שלום רב, לםני מספר ימים קראתי בעתון "הארץ" את המאמר של ד"ר אריק סיטון, מנהל בית החולים שלכם, על טיפול חדשני המאפשר לאנשים שעברו אירוע מוחי לחזור ללכת. http://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2084468 אמי, שהיא בת 84, ערבה לפני מחודש וחצי ארוע מוחי ומאז אינה יכולה ללכת אפילו צעד אחד. הוא עוברת טיפולי פיזיותרפי אך השיפור ביכולותיה איטי. מה שרציתי לשאול הוא אם הטיפול הנ"ל עשוי לסייע לה לחזור ללכת. אם כן, האם זה מחייב אשפוז שלה אצלכם ולאיזה תקופת זמן (עד עתה אנחנו עושים מאמץ גדול לאפשר לה להישאר בבית, בסביבה שהיא מכירה ובין אנשים שהיא מכירה) ומה זה אומר מבחינה כספית (היא חברת קופת חולים מכבי). אודה לתשובתכם בהקדם האפשרי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, מדובר בטכנולוגיה שנכנסה לשימוש בתחום השיקום המסייעת לניידות. התנאי ההכרחי לשימוש במכשיר זה הינו יכולת הליכה מינימאלית. במצב של חוסר יכולת הליכה המכשיר אינו מועיל. יתכן שעם שיפור במצב המוטורי של אמך יהיה ניתן לשקול את הטכנולוגיה מחדש. בברכה, ד"ר צווקר

לפני מספר ימים הפניתי אליכם את שאלה בקשר למאמרו בעתון "הארץ" של ד"ר אריק סיטון, מנהל בית החולים שלכם, על טיפול חדשני המאפשר לאנשים שעברו אירוע מוחי לחזור ללכת. http://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2084468 קיבלתי מד"ר אירינה צווקר-לזר בתאריך 20/8/2013 את התשובה שלום רב, מדובר בטכנולוגיה שנכנסה לשימוש בתחום השיקום המסייעת לניידות. התנאי ההכרחי לשימוש במכשיר זה הינו יכולת הליכה מינימאלית. במצב של חוסר יכולת הליכה המכשיר אינו מועיל. יתכן שעם שיפור במצב המוטורי של אמך יהיה ניתן לשקול את הטכנולוגיה מחדש. ברצוני לציין כי בפועל, כאשר מגיע פיזיותירפיסט אמי מסוגלת ללכת מספר צעדים כשהיא נשענת על הליכון והפיזיותירפיסט תומך בה. האם די בכך כדי שהטיפול המדובר יהיה רלוונטי לגביה? אודה על תשובתכם בהקדם

13/08/2013 | 08:11 | מאת: בת מסורה

שלום רב אמיהקשישה מאושפזת בבילינסון לאחר ניתוח הסרת ברך , היא מיועדת לעבור לשיקום בבית רבקה, השיקום הוא לפני ניתוח השתלת ברך וגם אחריו, האם יש אלטרנטיבות אחרות לשיקום ? פרטי? אין שם מקום ולכן משאירים אותה ההית החולים.יש לנו את כל הביטוחים המשלימים, חברי כללית תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, מהכתוב הנני מבינה שאמך עברה ניתוח להוצאת מפרק הברך ובהמשך מועמדת לניתוח החלפת מפר הברך. אם כך הדבר בשלב זה אסורה דריכה על הרגל אך זקוקה לשיקום לחיזוק שרירים לפני ניתוח נוסף. באזור המרכז קיימות מספר אופציות לשיקום חן במחלקות לשיקום כללי וחן במחלקות לגריאטריה שיקומית. בדרך כלל התחלופה במחלקות שיקומיות רבה כך שהמתנה לאשפוז שיקומי אינה עולה על ימים בודדים. בברכה, ד"ר צווקר

21/07/2013 | 18:06 | מאת: גד

כשהקשיש עם שבר בעצם הירך יש לו איסור לדרוך על אותה הרגל--האם זמן האשפוז ארוך יותר מ3 שבועות? האם הוא משתחרר עם יכולת כלשהי ללכת בעזרת הליכון?

לקריאה נוספת והעמקה

גד שלום, במצב של קשיש עם איסור דריכה על הרגל המנותחת אין לצפות שיוכל לקפוץ על הרגל הבריאה. בד"כ האיסור דריכה הינו ל 6 שבועות ולאחר מכן מבצעים צילום רנטגן והתייעצות עם אורטופד מנתח. השיקום הינו ארוך יותר מאשר למטופל המתקבל עם אישור דריכה. במידה והמטופל קיבל טיפול פיזיותרפי בתקופה של "המתנה לדריכה" לאחר מכן השיקום מהיר וקל יותר. החלמה מהירה, דר' צווקר אירנה

19/07/2013 | 08:24 | מאת: ציפי

אבי חולה פרקינסון כ-7 שנים לפני חודשיים נפל ועבר נתוח מפרק הירך.הנתוח בסדר.ההרדמה היתה קצרה,הוא אושפז מס ימים בבי"ח ואח"כ היה בשיקום 5שבועות.באופן כללי יש התדרדרות קשה בתפקודו הפיזי והמנטלי ממה שהיה לפני הנתוח.האם יש צפי לשיפור עם הסיוע מפיזיוטרפיה,ריפוי בעיסוק וכו'?

לקריאה נוספת והעמקה

ציפי שלום, יתכן שהשבר, ההרדמה והניתוח הובילו ליציאה מאיזון מחלת פרקינסון. מומלץ להתייעץ עם רופא נוירולוג מטפל. במידה וזה לא המצב וכבר קיבל טיפול שיקומי 5 שבועות הצפי לשיפור תפקודי וקוגניטיבי בהמשך נמוך. בברכה, דר' צווקר

02/07/2013 | 15:06 | מאת: גד

כמה זמן בממוצע נמשך שיקום אצלכם של קשיש בן 80 ששבר את עצם הירך? האם בסוף התהליך הוא יוכל ללכת כמו מקודם? כמו כן--האם קופות החולים מגבילות את משך האשפוז בשיקום או שרק אתם קובעים את משך האשפוז?

לקריאה נוספת והעמקה

גד שלום, משך האשפוז הממוצע בשיקום אצלנו של קשיש לאחר שבר צוואר הירך שקיבל דריכה הינו כ 3 שבועות. מצבו התפקודי בשחרור הינו תלוי מצב תפקודי קודם, מצב רפואי ושיתוף פעולה של המטופל. גם מטופל שתפקד באופן מלא בטרם השבר משתחרר מאשפוז שיקומי בשלב שעדין זקוק להמשך טיפול פיזיותרפיה וצפוי שימשיך להתקדם. קופ"ח מבצעת בקרת אשפוז ומגבילה אשפוזים רק במצב שאינם מוצדקים. באופן כללי החלטה על תאריך שחרור מתקבלת ע"י צוות רב מקצועי בישיבת צוות. בברכה ד"ר צווקר

14/07/2013 | 14:59 | מאת: גד--המשך לשאלה הקודמת

כמה זמן לוקח שיקום כזה? כמה זמן אסור לדרוך על הרגל שעברה ניתוח בירך ואיך מתבצע שיקום פיזיותרפי אם בכלל אסור לדרוך על הרגל?

30/06/2013 | 18:57 | מאת: נוי רז

שלום, אימי בת 65 מורה בעלת תואר שני בביולוגיה. במצב רגיל בריאה ומתפקדת היטב, מתאמנת בחדר כושר ומטיילת בעולם. היא התאשפזה לפני כחודש וחצי בשיבא עם כאבים, לצורך ניתוח בקע סרעפתי. במהלך האשפוז טרם הניתוח היה אירוע של ARDS, לא מוסבר, יתכן שכתוצאה מאספירציות. היתה שבוע בטיפול נמרץ מורדמת ומונשמת במצב קשה, התאוששה, עברה את הניתוח בהצלחה. לאחר 3 ימים שוב קרסה, והועברה שוב לטיפול נמרץ לשבוע. כיום כבר כמעט שבועיים במחלקה, עירנית וחיונית, משתקמת, ונושמת בסיוע חמצן מינימלי. במהלך ההתאוששות התנפחה רגלה והיא כעת בבירור עם חשד לפריצות דיסק ומתקשה ללכת, להתרחץ וכיו"ב ללא סיוע. כעת מדברים על שיקום, ונציגי קופ"ח כללית שם היא מבוטחת יצרו עמה קשר והודיעו לה שעליה לעבור לאחד משני מוסדות גריאטריים (בית רבקה, או מלבן נתניה). לדעתי (ולדעתה) העברתה למוסד גריאטרי תגרום לה מפח נפש גדול, ותיפגע בשיקומה הפסיכולוגי מהטראומות שחוותה. היא אשה עובדת, ואינה מחשיבה עצמה גריאטרית, ובמצבה הרגיל מתפקדת היטב. האם יש מוסד מתאים יותר לאשה כזו? האם ניתן לדרוש מקופת החולים להשאירה בשיקום בבית החולים ולא להעבירה למוסד גריאטרי ? האם יש מוסדות שיקום פרטיים מתאימים?

לקריאה נוספת והעמקה

נוי שלום, אמך בתפר בין צעיר לגריאטרי לפי הגדרה של משרד הבריאות (גיל 65). עבור אישה שתפקדה קודם לכן, עבדה עד לאשפוז אחרון ופעילה אף מעבר ניתן לבקש אשפוז שיקומי באחד המחלקות לשיקום כללי שקרובה לאזור מגורכם. מומלץ: - להשלים בירור של נפיחות ברגל ולשלול פקקת ורידים לנוכח חוסר ניידות ממושכת, - במידה ומדובר בפריצת דיסק לבקש יעוץ אורטופדי של מומחה גו, - לבקש הערכה של רופא שיקום בבי"ח בה היא מאושפזת שיוכל להמליץ בהתאם למצבה על מסגרת שיקומית מתאימה עבורה. - אין צורך באשפוז שיקומי פרטי כשהטיפול הינו בסל הבריאות. - במסגרות פרטיות אין רישיון של שיקום אלה רק של החלמה. בהצלחה והחלמה מהירה, דר' צווקר

17/06/2013 | 08:53 | מאת: אבי

בהמשך לכתבה על חינוך אלטרנטיב, מה קורה במצב בו המטופל כלל לא רוצה לבחור פעילות או שבוחר פעילות שאינה מועילה או מקדמת אותו ? לתשובתך תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, שאלה טובה מאוד. אכן תפקיד המרפא בעיסוק במקרים אלו הינו לגשר ולמצוא מכנה משותף המגביר השתתפות בפעילות משמעותית למטופל. על ידי הבנת עיסוקו, סביבתו והמרכיבים של האדם המבוגר ניתן לנסות לבנות פרופיל של תחומי עניין ותכנים משמעותיים. פעילויות כגון תפילה משותפת בקרב אוכלוסייה מסורתית, קריאת סיפור , התעדכנות באקטואליה ואירועים משפחתיים יכולים ליצור עניין. לעיתים אחרות משחק או יצירה אף הם יכולים ליצור עניין. לכן חשוב להכיר את החפיפה בין המרכיבים (אדם, עיסוק וסביבה) כפי שהוזכרו קודם בעת תכנון הפעילות.בברכה יובל לעיתים מטופלים אכן מסרבים לשתף פעולה. זה לגיטימי ובמצבים כאלה יש לעצור לחשיבה מחודשת ולזהות את הרגשות שעולות בקרב במטפל עצמו מצד אחד ומצד שני לזהות את הגורמים הפנימים של המטופל כגון מצב פסיכולוגי כגון דיכאון ופיזולוגי כגון ירידה תפקודית לאחר אירוע מוחי. כמו כן, גורמים בסביבה שיכולים להפחית השתתפות כגון שינוי בסדר יום או סביבה חדשה ולא מוכרת. בהבנת תהליכים אלו ניתן לערוך את החשיבה המחודשת, להתארגן מחדש וליצור פעילות חדשה ומאתגרת.

12/06/2013 | 10:15 | מאת: אבי

שלום, שאלה לגבי הכתבה פעילויות בפארקים ציבוריים: בכתבתך אמרת ש"ניתן לקיים מגוון רחב של פעילויות חברתיות במרחב הציבורי שיכולות לעודד רוחניות, יצירת זיכרונות ופיתוח קשרים חברתיים" - אילו דוגמאות תוכל לתת למשחקים בגן ציבורי שיעודדו רוחניות או יצירת זיכרונות? תודה אבי

אבי שלום רב, ברצוני לברך על השאלה המאוד מעניינת. קודם כל אציין שליציאה החוצה למרחב הציבורי יש משמעות רבה : האוויר הצח, השמש בשעות הטובות שלה, הרוח/בריזה מרוממת את הנפש ומשפרת את מצב הרוח. עצם היציאה החוצה והליכה קלה כנגד הרוח יכולה ליצור חוסן ונחקרים רבים מצאו שאנשים החיים בסביבה ירוקה יש השפעה על המצב הנפשי. המרחב הציבורי בו יש מפגש בין דורי יכול לאפשר לאדם המבוגר זיכרונות נעימים מהחוויה והמפגש מהטיול או המשחק במגרש המשחקים עם הנכדים. גם עבור אותם מבוגרים הלוקים בירידה קוגניטיבית ואינם זוכרים את הטיול הקצר שלהם ניתן לצלם בטלפון החכם ולהציג לו את התמונות בחזרה כאשר חוזרים הביתה. במרחב הציבורי ניתן להתבונן יחד עם האדם המבוגר בילדים המשחקים ולעלות זיכרונות מהמשחקים בילדותו של האדם המבוגר. המצב דומה להתבוננות בתמונה של הצייר הפלמי פטר בורגל ( Pieter Bruegel ) " משחקי ילדים" מימי הביניים. אז כמו היום, ילדים משחקים כמעט באותם המשחקים. המתבונן נפעם, מתרגש ויוצר אסוציאציות ייחודיות במהלך החוויה המתרחשת. כמו כן, במהלך השהייה במרחב הציבורי ניתן לעלות ולשאול שאלות ממוקדות כגון: מה רואים בפארק? תאר את האנשים שמסתובבים בפארק - מה מיוחד בהם? מה מתרחש בפאר? יש לשים לב למיקוד בשאלה ולאפשר לאדם המבוגר לשאול שאלות ולענות ביותר מ"כן ולא" פשוטים.

06/06/2013 | 13:31 | מאת: דוד

שלום רב, אמי נפטרה לפני חודשיים ממחלה קשה ואבי בן 85 שטיפל בה ועזר לה יושב בבית, לא רוצה לצאת, לא מוציא אוכל מהמקרר, לא אוכל, רק אם אני מכריחה אותו, מזניח את עצמו, לא מחליף בגדים, יורד במשקל. אני רואה אותו מדרדר, יושב ובוהה, לא מתעניין בשום דבר. אני מבינה שקשה לו ואשתו שעימה חי 62 שנה כבר איננה, אבל ככה אי אפשר לראות אותו, צריך לעשות משהו. מה ניתן לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

דוד שלום, אביך מתקשה להתמודד עם האובדן וקרוב לוודאי פיתח תגובה דיכאונית, חשוב להתייעץ עם רופא משפחה ועובדת סוציאלית באופן דחוף, יתכן שהחולה יכול להמליץ על תרופה נוגדת דיכאון וגם לבדוק אם יש צורך בהתערבות רפואית אחרת כמו התייבשות, שינויים בבדיקות מעבדה – אם צריך. מאוד חשוב לפנות לגריאטר או מרפאה גריאטרית בהקדם האפשרי, המומחה יכול לגלות האם מדובר רק בדיכאון או שישנן בעיות רפואיות נוספות כמו ירידה בזיכרון או החמרה של מחלות אחרות, לקבוע סטאטוס התפקודי של המטופל ולעזור לקבל את העזרה הראויה מטעם ביטוח הלאומי, להבין את כלל המצב ולמצוא את הפיתרון המתאים ביותר. בהצלחה ד"ר מונסטרסקי

06/06/2013 | 13:28 | מאת: רחל

שלום. אמי נמצאת במחלקת שיקום כבר חודשיים אחרי אירוע מוחי קשה, היא הייתה מונשמת ועכשיו היא ערנית, הוציאו לה את הזונדה, אבל היא לא משתפת פעולה,לא מדברת, משותקת בצד ימין ומרותקת לכיסא גלגלים. אתמול בשיחה עם הצוות אמרו שאין לה פוטנציאל וצריך לשחררה. מה לעשות? אמי בת 78, הייתה צלולה ועצמאית לפני האירוע.

לקריאה נוספת והעמקה

רחל שלום, לצערי הרב אמך עברה אירוע מוחי עם פגיעה קשה בתפקוד, אומנם היא השתפרה באופן כללי, והיא נושמת עצמונית, אוכלת, אך נשארה תלויה בזולת באופן מלא. יתכן שעם הזמן יחול עוד שיפור קטן במצבה התפקודי והכללי אבל זה לא ישנה את היותה סיעודית. במקרה כזה יש לתכנן את השחרור ביחד עם הצוות השיקום בהתחשב במצבה של אימא, יכולות התמיכה בבית והמלצות של הצוות – האם המטופל מתאים לטיפול סיעודי בבית או במוסד הסיעודי. העובדת הסוציאלית תעזור לך בעניין של מיצוי זכויות המטופל.בהצלחה ד"ר מונסטרסקי

29/05/2013 | 10:28 | מאת: שיקום גריאטרי

שלום, אבי בן 85, עיוור 100% והתאשפז לפני כחודש. הוא עבר שני ניתוחים, מצבו הפיסי מאוד הדרדר וכעת הוא עתיד להיות מועבר לשיקום גריאטרי לתקופה ארוכה. שאלתי היא, האם קיימת אפשרות שיש מימון מלא או חלקי דרך איזשהו מוסד (ביטוח לאומי או קופת החולים) לליויי של מטפל/ת אישי משך תקופת השיקום, בבית החולים עצמו? שהרי הוא זקוק לליווי שכזה עקב היותו עיוור. תודה

ככל הידוע לי ולאחר בדיקה עם השירות לעוור -אין שירות לווי יעודי למטופל עוור באישפוז,אני מציעה לבדוק האם במסגרת השיקומית אליה הוא יועבר קיימים מתנדבים היכולים לסייע לאביך. בנוסף חשוב לבדוק האם אביך זכאי לתעודת עוור ,זאת מול עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה באיזור מגוריו, תעודת העוור מעניקה לו זכויות שונות בינהן קבלת הדרכה ע"י מורה שיקומית וזאת כאשר יחזור לביתו.

29/05/2013 | 08:31 | מאת: סמדר

אבא שלי בן 87 לא רואה כתוצאה מגיל כל החיים שלו הרכיב משקפיים ועבד וקרא במשך כל יום כשעתיים מינימום כיום הוא יושב ומסתכל על הקירות אך אני יכולה לעזור לו ? אז סוג של פעילות אני יכולה להביא לו על מנת להעסיק אותו תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

לסמדר שלום רב, מפניתך עולה שלאביך יש הירידה הדרגתית ביכולת הראיה, וכתוצאה מכך קיימת ירידה משמעותית ביכולת ההשתתפות שלו בפעילויות בעלות משמעות. מכיוון שמדובר בתהליך הדרגתי שפגע ביכולת הראיה שלו הייתי ממליץ בדיקת רופא עיניים. קיימות מספר מחלות כגון גלוקומה הגורמות לפגיעה הדרגתית בראיה ועk כך צריך לברר ולתת מענה הולם. גורם נוסף שיכול לפגוע ברמת ההשתתפות היינה ירדיה קוגנטיבית ו/או מוטורית שאותה צריך להעריך. פגעות ביכולות אלו גורמות לתשישות וירידה ביכולת התפקודית. לאחר הערכה גריאטרית מלאה יהיה ניתן להמליץ על ההתערבות ופעילות מותאמת אישית לאביך. בהצלחה, יובל

19/05/2013 | 00:56 | מאת: אודליה

שלום וברכה רציתי לשאול לגבי סבתי שעברה ארוע מוחי סבתי היתה אישה עצמאית היא כבת 80 היתה מאושפזת בתל השומר מחוברת לזונדה לצורך אוכל ושתיה שם המליצו על גריאטריה במשפחה לא רוצים וכך אכשהו היא הגיעה לשירום בנאות התיכון המקום פשוט לא עונה על הדרישות נתקלתי באלימות כלפי סבתי ע"י שזאת שהיתה צריכה לקלח אותה משכה אותה בחוזקה וקיללה אותה יצאתי משם במפח נפש בשבת האחרונה סבתא העלתה חום גבוה וכרגע הוציאו לה את הזונדה והיא מקבלת אנטביוטיקה דרך הוריד ומחר היא אמורה לחזור לשיבא ואז אנחנו מחפשים לה מקום אחר עם שיקום וגריאטריה אני ממש אשמח לקבל המלצות למקומות טובים בהקדם תודה רבה אודליה אם אתם זקוקים לפרטים נוספים אענה בשמחה.

לקריאה נוספת והעמקה

אודליה שלום. למטופל שעבר אירוע מוחי וכתוצאה מכך לא מסוגל לתפקד זקוק להערכה של רופא שיקום וגריאטר, השירותים האלו ניתנים במחלקות לשיקום גריאטרי. לאחיות קשב של קופות החולים יש נתונים על מקומות הפנויים במחלקות לשיקום הגריאטרי, גם על מצבו של המטופל ולאיזו מסגרת שיקום הוא מתאים. מומלץ לפנות לאחות קשב על מנת לדעת בדיוק, איזה אפשרויות שיקום אפשר לקבל דרך קופ"ח ואני ממליצה לבוא ולהתרשם אישית מהמקום לפני שהמטופלת תגיע. בנוגע לאלימות – כדי לעצור את התופעה חשוב מאוד לדבר עם הצוות הבכיר של המחלקה ולהבהיר את הדברים ולמסור מידע מדויק. בהצלחה, רפואה שלמה. ד"ר מונסטרסקי

09/05/2013 | 16:07 | מאת: רותי שדה

שלום, אני בת 32, כשהייתי בת 24 הייתי בטיול בדרום אמריקה שם נפצעתי ועברתי אירוע מוחי שפגע לי מאוד קשה לזיכרון. אתם מדברים על שיפור זיכרון בגיל מבוגר, האם בגיל שלי ישנם דרכים לשפר את הזיכרון? תודה רותי שדה

לקריאה נוספת והעמקה

רותי שלום רב, מהתיאור שלך אני מבין שלפני 8 שנים עברת אירוע חבלת ראש במהלך טיול בדרום אמריקה. מדבריך לא ברור אם עברת תהליך שיקום בו התקיים ניסיון לשפר את מרכיבי הזיכרון שלך או האם ניתנו לך אסטרטגיות כגון אלו המוזכרות בכתבה. כמן כן, חסר מידע על האופן שבו הפגיעה בזיכרון משיפעה על חיי היום יום שלך. כעיקרון בתהליך השיקום אנו כמרפאים בעיסוק עובדים הן ברמת המרכיבים כגון שיפור קשב לסוגיו (קשב סלקטיבי, קשב מפוצל וקשב מתמשך), החשוב בשלב הקידוד של אירועים וכן על מתן אסטרטגיות מפצות כגון רישום, יצירת סיפור של רצף אירועים, יצירת קשרים בעלי משעות בין הפריטים שיש לזכור וכו' במטרה לתרגל אותם במהלך הטיפול. בהצלחה, יובל נוה

האם גם SUDOKU יכול לשפר את הזיכרון ? אני בת 72 ,מורה לשעבר למתמטיקה. האמת,אני שמתי לב שלפעמים שוכחת איפה שמתי דברים ,או למה הלכתי למטבח .עוצרת לרגע ואז נזכרת . תודה מראש על כל תשובה.

לקריאה נוספת והעמקה

לאלונה שלום רב, ירידה בזיכרון הנותהליך טבעי שיורד עם הגיל. לשאלתך לגבי משחקי חשיבה, אכן יש משחקים שטוענים ששימוש במשחקים ולימוד מיומנויות חדשות יש בהם כדי לחדד את החשיבה ובכתבה שפורסמה ציינתי טיפים ואסטרטגיות שיכולות לסייע. אוסיף שלדעתי, שכאשר מרגישים ירידה בזיכרון ובתהליכי החשיבה מומלץ לפנות להערכה גריאטרית רק בכדי להיות על הצד הבטוח.בברכה יובל נוה

14/04/2013 | 22:56 | מאת: דוד

שלום אמי בת 89 סיעודית ,לאחר ארוע מוחי מלפני 3 שנים, שיתוק בצד שמאל ,התחילמ לסבול מחרדות לפני העהריים.בשעה2 אחר הצהריים היא לוקחת מירו ולאט היא ישנה ומתעוררת רגועה עד הלילה שאלתי מה עושים לפני הצהריים? תודה מראש דוד

לקריאה נוספת והעמקה

דוד שלום. קשה מאוד לייעץ על טיפול תרופתי זה או אחר בלי לראות ולבדוק את המטופל, בלי להכיר את היסטוריית הטיפול התרופתי ויכולת לעיין בבדיקות מעבדה אחרונות. בקשר לטיפול הנכון והמתאים כדאי להתייעץ עם גריאטר דרך קופ"ח אשר יכול לראות את המטופל באופן כוללני, להבין את סיבת ההפרעה החדשה ולהמליץ על הטיפול. הערה קטנה: שעות מומלצות למתן מירו – לפני שנת לילה. בברכה ד"ר מונסטרסקי

18/04/2013 | 11:20 | מאת: דוד

שלום דר' מונסטרינסקי ותודה על תשובתך הבנתי היטב מה שאחרת על הקושי ליעץ ובכל דאת: אמי מקבלת בלילה בונדורמין ואסיול, נותנים לה את המירו אחר הצהריים בגלל שהיא מתחילה לגלות אי שקט בשעות אלו האם ניתן לתת בלילה מירו במקום בנדורמין ואסיול ובצהריים פנרגן ,למשל, או כדור דומה שירגיע ולא ירדים? תודה מראש דוד

14/04/2013 | 14:39 | מאת: שוש

שלום , קיבלתי מכם מייל על ירידה בזיכרון , המדובר באנשים בגיל המבוגר . לצערי - אני בת 35 בלבד , ומרגישה כי יש לי ירידה בזיכרון לטווח קצר . אינני זוכרת שמות של התלמידים שלי , אני סטודנטית לתואר שני וקשה לי לזכור ממשפט אחד לשני מה שהמרצה מדבר , אלא אם כן אני עוברת על זה שוב . המצב מתסכל אותי מאוד !!!!! אציין כי אני ספורטאית - עושה הרבה מאוד כושר , ומורה לחינוך גופני ומאמנת אישית . אשמח לתגובה כדי לדעת אנה אני באה , ומה עלי לעשות . תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לשוש שלום רב, לאור התלונה שלך וגילך הצעיר הייתי ממליץ על פנייה לנירולוג לברור ומציג בפניו את הקשיים. לאור ברור עמו יוכל להמליץ לך על אופן ההתערבות הרצוי. בהצלחה !

14/04/2013 | 07:40 | מאת: li

שלום אמי בת85 עברה אירוע מוחי המורוגי בצד הימני . היא הייתה בבית חולים - תתחריפה - 3 חודשים ובסוף לא קיבלה שיקום. לפני האירוע היתה עצמאית לגמרי. עכשיו משותקת בצד שמאל. השאלה - האם עדיין אפשר לקבל שיקום דרך קופת חולים.איזה עוד אפשרויות יש לנו

לקריאה נוספת והעמקה

לי שלום, הנני מבינה שאימך הייתה אישה עצמאית עד לאירוע של דמם מוחי. כיום, לאחר 3 חודשים בהם לא קיבלה טיפול שיקומי, הינה משותקת בפלג גוף שמאל. לדעתי, אפשר לבקש מרופא משפחה להפנות את אימך להערכה ע"י רופא שיקום ובהתאם למצב יישקל ניסיון שיקומי. בברכה, דר' צווקר

12/04/2013 | 18:07 | מאת: דני

דיי קשה בעצם הירך... קשה לה מאד לתפקד בפעולות אלמנטריות כמו להתקלח או להתלבש. מצד שני אין לה שום בעיה קוגניטיבית או משהו שמרמז על תשישות. האם יש מקום לשכן אותה בבית אבות סיעודי?

לקריאה נוספת והעמקה

דני שלום. הטיפול בשבר ירך לא מסתיים בניתוח, בד"כ המטופל עובר למחלקת שיקום בה הצוות רב מקצועי מנסה להחזיר את האדם לתפקודו קודם, הצוות גם רואה מה צפי התפקודי בשחרור: אם המטופל הוא אכן סיעודי ולא מסוגל לתפקד ולאיזה עזרה זקוק. תמיד אפשר להתייעץ עם הצוות ולהחליט על מוסד סיעודי או מסגרת בית כמובן לפי היכולת התפקודית של המטופל ואפשרויות של המסגרת. לפעמים מצבו של המטופל מורכב מבחינת משאבים לסיוע ומהוה קושי של ממש בטיפול ביתי – מומלץ לאנשים אלו סידור מוסדי. בכל מחלקה סיעודית ישנם דיירים שונים, בעת קבלת דייר חדש הצוות הבכיר מתחשב בד"כ במצבם הקוגניטיבי ומנסה להתאים את הסביבה, הדיירים החדשים מוציאים קשרים עם הצוותים, משפחות ועם הדיירים האחרים, מקבלים טיפול ראוי, כבוד ויחס חם. חשוב מאוד לחשוב מה באמת חשוב לאדם עצמו בשלב זה של חייו ולשים דגש על כך. ייתכן שמה שהיה חשוב בעבר, כבר לא משמעותי לאדם עצמו ואנו אלו שצריכים ללמוד לוותר. בכבוד רב ד"ר מונסטרסקי

27/03/2013 | 08:40 | מאת: מיכה

אבא שלי בן 55, עבר שבוע שעבר אירוע מוחי עם דימום בראש. רצינו לשאול לאיזה מקום שיקום הכי כדאי לקחת אותו. אנחנו מהמרכז.. ואילו דברים צריך לשים לב אליהם לפני שבוחרים את מקום השיקום שאליו הוא הולך. תודה רבה!!

לקריאה נוספת והעמקה

מיכה שלום, אביך איש צעיר לאחר דמם מוחי. בשלב ראשון חשוב לייצב אותו מבחינה רפואית ולאחר מכן לעביר לניסיון שיקומי לאחד המחלקות לשיקום כללי (מחלקות המטפלות בחולים מתחת לגיל 65). באזור המרכז קיימים מספר מקומות המתמקצעים בתחום. חשוב לבדוק שבאותו במקום שיקומי קיים צוות רב מקצועי הכולל טיפול רפואי, סיעודי, פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, שירות סוציאלי ובמידת הצורך תזונאית ופסיכולוג. בהצלחה

18/03/2013 | 09:40 | מאת: אבנר

אבי בן 59 עבר אירוע מוחי הכולל שטף דם בגזע המוח לפני כשלושה שבועות. לפני שבוע הוא עבר ניתוח טריאוכוסטומיה, ומונשם באופן מלא. מדברים איתנו על שיקום נשימתי עבורו.. אילו מוסדות שיקום יתאימו למצבו?

לקריאה נוספת והעמקה

אבנר שלום, בארץ קיימים מספר מוסדות שבתוכם נמצאות מחלקות לשיקום נשימתי/מונשמים כרוניים. בד"כ הם המרכזים הגריאטריים שיקומיים: בית רבקה בפתח תקוה, בית בלב בבת ים, רעות בתל אביב, בית הדר באשדוד ונווה עמית ברחובות. יש גם מחלקה לשיקום נשימתי בבית חולים כללי תל השומר (שיבא). הפרסונאל העובד במחלקות הוא מקצועי, מוסמך לטפל במטופלים מונשמים, יכול לזהות צורך בניסיון גמילה ושיקום , או בטיפול המשכי תומך. ישנם קריטריונים ברורים להעברה למוסדות אלו אשר נקבעו ע"י משרד הבריאות. אחיות קשב מצוותי קופות החולים דואגות להעברה והתאמת המקום למאושפזים, מתפקידן לברר מידע על מקומות פנויים במחלקות לשיקום נשימתי/מונשמים כרוניים , הן מיידעות את המשפחה לפני החלטה על העברה כך שקרובי משפחה יוכלו לבוא ולהתרשם מהמקומות שהוזכרו. החלמה מהירה !

16/03/2013 | 06:22 | מאת: שחר

אמי בת 70, עצמאית, שברה את הברך ומחכה כבר שבוע לניתוח. לדברי הרופאים היא יכולה ללכת (אסור לכופף את הברך, יש סד), היא לא מוכנה לקום מהמיטה ואומרת שכואב לה ונראה לי שהיא מפחדת. מה האפשרויות שלי אחרי הניתוח כדי לעזור לה להשתקם טוב ומהר? אני מפחדת שהיא תשאר סיעודית. אני גרה רחוק ממנה ולא יכולה לטפל בה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום,אם אכן מותרת דריכה כפי שאתה מציין,מומלץ לחזק את השרירים(ע"י תרגילים),של הגוף באופן כללי עם דגש על הרגל הפגועה ובדרך זו להשיג מצב מיטבי של השרירים לתקופה שלאחר הניתוח. כללית,יש מוסדות גריאטריים שיקומיים בכל רחבי הארץ.כדאי לברר עם הקופה המבטחת לאן היא מפנה . מדובר בדרך כלל בשיקום קצר תוך אישפוז,שמטרתו לחזור להליכה ולתיפקוד קרוב ככל האפשר לתיפקוד הקודם. מאחלת בריאות שלמה.

15/03/2013 | 00:07 | מאת: י.ג.

שלום רב, אמי הייתה חולת סרטן המעי הגס. היא נפטרה לצערי, אך יש לי שאלה שלא נותנת לי מנוח. לפני שנה הסירו בניתוח את המעי הגס והמחלה חזרה פחות משנה עם גרורות מרובות בכל חלל הבטן. המחלה התפשטה במהירות רבה. לא היה מה לעשות (לא טיפול ולא ניתוח) והיא הייתה בעצם חולה סופנית. בסוף דרכה היא הועברה למוסד סיעודי מורכב. לפני המעבר למוסד היא טופלה עם מדבקת דורג'סיק של 50. למחרת היום במוסד החליפו לה ל 100 ולמחרת ל 200 (תוך יומיים קפיצה של פי 4 במינון). כמובן שהגורם לכך היה כאביה החזקים. בנוסף היא קיבלה לבקשתה עוד זריקות אופטלגין ובמקרים בודדים עוד מורפין. בכל הזמן הזה היא הייתה בהכרה מלאה, צלולה לחלוטין ומתקשרת. ביום הרביעי לאשפוזה במוסד הגעתי לבקר אותה בבוקר ונדהמתי לראות אותה שוכבת על המיטה על הגב, עם פה פעור לרווחה, הראש מוטה כלפי מעלה, עיניה חצי עצומות, ללא כל מיצמוץ וללא מיקוד וללא חיות. כמובן שהיא הייתה חיה, הדופק והנשימות היו כרגיל. כשדיברתי אליה ושאלתי אותה אם היא שומעת אותי היא הנהנה במהירות מעלה מטה אבל לא הוציאה מילה מהפה. פשוט לא דיברה. גופה היה רפוי. הרופא הראשי אמר שהיא עם המון מורפין ולכן היא במצב כמו של שינה עמוקה. היה שלב שבו באו להתקין לה קטטר והיא התנגדה וצעקה "לא", אבל פרט לכך הייתה ללא דיבור לחלוטין וללא מצמוץ כמו "צמח". האם היא עברה סוג של אירוע מוחי? או אולי כמו שרופא הראשי אמר שהיא הייתה במצב של "שינה" עקב כמות הסם הגדולה? השאלה הזו מאד מציקה לי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך הטיפול בחולה סופני מעלה הרבה שאלות ודילמות לגבי ישות טיפוליות. החולה סובל מכאבים והצוות המטפל מתרשם מעוצמת הכאב רק לפי תגובה של המטופל ופועל למענו כדי להפחית את הכאב והסבל. הצוותים אשר עובדים במקומות כמו מחלקות לסיעוד מורכב או סיעוד מורכב אונקולוגי מיומנים ומוסמכים לטפל באוכלוסיית חולים סופניים, מכירים את התסמינים ומשתמשים בכלי אבחון שנקרא אומדן כאב בכל המצבים, גם כאשר המטופל לא מסוגל למסור מידע בצורה מילולית. חשוב מאוד להבין שהקלה בכאב אפילו במחיר של צלילות וערנות עוזרת ומפחיתה את הסבל. לפי התיאור אמך סבלה מאוד מהכאב, כך שהצוות המקצועי התרשם מהצורך בעלית המינון של משככי כאבים והגיעו למינון מקובל כך שאמך הייתה רדומה, לא סבלה מכאב, אך נשארה בהכרה וכן יכלה להגיב לגירויים שונים. לפי התסמינים שתיארת לא נראה שאמך עברה אירוע מוחי, היא הייתה תחת השפעה של משככי כאבים, ולמרות שלא יכולת להתקשר אתה, אמך קיבלה את הטיפול הכי נכון שהתאים למצבה הסופני. שלא תדעו יותר צער !

17/03/2013 | 22:10 | מאת: י.ג.

לד"ר מונסטירסקי שלום, תודה רבה על תשובתך.

14/03/2013 | 07:59 | מאת: רון

אמא שלי בת 82 , עצמאית וגרה לבד בביתה, מבחינה רפואית מאוזנת בתרופות ללחץ דם וקולסטרול. המקרה שאני רוצה לברר הוא שכבר פעמיים בהפרש של כ 7 חודשים, אמא נכנסה למצב אפאטי, בילבול גדול, איבוד זיכרון וגם בריחה של שתןועוד.לאחר אשפוז שלה התברר שבפעם הראשונה הייתה דלקת בשתן ובפעם השניה לפני חודש התחלה של דלקת ברגל cellulitis מלווה בחום סביב 38.5 . אמא מאוד מודאגת שזה יקרה לה שוב , לאבד שליטה טוטאלית ורוצה לדעת מה ניתן לעשות \לבדוק בכדי למנוע מצב זה.כמובן שהיא לא זוכרת כלום מהימים הללו שזה קרה לה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. כל מצב חריג ובמיוחד זיהום בגיל זקנה יכול להתבטא בתסמינים שתיארת: בלבול, אי שליטה על סוגרים וירידה בתפקוד. בד"כ התופעות אלו חולפות לחלוטין לאחר אבחון וטיפול המתאים. אך יש לזכור שלאנשים שמפחתים את התסמינים ישנה נטייה מסוימת לחלות בעתיד במחלת דמנציה, לכן חשוב מאוד להיבדק אצל גריאטר ולערוך בדיקה קוגניטיבית על מנת לגלות (אם בכלל) בזמן ולקבל במידת הצורך את הטיפול המעקב את התפתחות המחלה. טיפול מניעתי בדלקת בדרכי השתן במקרים לא מסובכים לא הוכיח את עצמו, אם מדובר בדלקות חוזרות עיקשות יש להתייעץ עם אורולוג. כנ"ל לא מומלץ טיפול מניעתי לצלוליטיס (שושנה), רק במקרים קשים של דלקות חוזרות באותו מקום בגוף. מה שיכול לחזק את מערכת החיסון ולמנוע מחלות חריפות ממקור זיהומי או אחר לשמור על אורח חיים בריא, פעילות גופנית רצופה לפי יכולות הפיזיים, תזונה נכונה, חיי חברה פעילים, מועדוני יום, טיולים וכל דבר בחיים שמשמח ומעניין. בריאות שלמה

10/03/2013 | 16:30 | מאת: שרית

אבי עבר אירוע מוחי ומאושפז בבי"ח. כרגע הוא נעזר חלקית במסיכת חמצן, מחובר לקטטר וזונדה. יש לו פירפורים בלב והוא מדבר מעט ובאופן לא ברור. אחרי האירוע הוא כבר דיבר יותר טוב ועכשיו יש רגרסיה בדיבור. ביה"ח רוצה להוציא אותו משם ואני מבולבלת וחסרת אונים. האם ניתן להוציא מביה"ח אדם במצבו? לאן? האם העברה שלו למקום סיעודי תסתום את הגולל על שיקומו? מה עושים עכשיו? במי נעזרים? אודה על כל עזרה וייעוץ.

לקריאה נוספת והעמקה

שרית שלום, את מתארת מצב של החמרה באירוע מוחי תוך כדי אשפוז. במצב זה מומלץ לבצע בדיקה נוירולוגית מחודשת, לשקול ביצוע הדמיה מוחית חוזרת ולשוואת בין הבדיקות. בהנחה שאביך תיפקד באופן עצמאי קודם לאירוע, ניתן לבקש יעוץ רופא שיקום או גריאטר בבית חולים בו הוא מאושפז במטרה לשקול ניסיון שיקומי. כיום קיימים מספר מוסדות בהם קיימות מחלקות לגריאטריה שיקומית בכל הארץ. בהצלחה

שרית שלום, אביך עבר אירוע מוחי עם הפרעה ביכולת הדיבור והבליעה. ע"פ משרד הבריאות הוא זכאי להערכה של קלינאית תקשורת בכדי לבדוק את פוטנציאל תפקודי הבליעה שלו. בנוסף, יש צורך לאבחן ולהעריך את הקשיים התקשורתיים. מדברייך עולה כי אביך זקוק לתהליך שיקומי של יכולות התקשורת והבליעה, תהליך שאינו יכול להתבצע במוסד סיעודי.

07/03/2013 | 06:33 | מאת: תרז

האם בבי"ח סיעודי יש השגחה צמודה על החולים? מתעניינת לגבי אישה בריאה אבל סובלת מדמנציה

תרז שלום , מדובר בבית חולים שיקומי ולא סעודי ,לכן הטיפול הניתן על ידי הצוות הוא נותן מענה לצרכים הרפואים ושיקומיים של המטופלים אך אין אפשרות של מתן השגחה צמודה למטופל הסובל מדמנציה .

05/03/2013 | 02:38 | מאת: ליאור

אימי עברה חוויה לא נעימה בחול כאשר נפלה מגרם מדרגות בין 5 מדרגות...היא אושפזה שם בביח...ודיי השתקמה.. הרופאים המליצו לבדוק אצלה גם היתנהגויות חריגות שקשורות לזיקנה.. שאלתי היא האם מוסד מוכר או בית אבות או זה שאמור להמשיך את הטיפול?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליאור , מומלץ להתיעץ עם הרופא המטפל ,לשקול ביצוע איבחון גריאטרי במסגרת הקופה אשר יוכל לבדוק מהו מקור השינויים ההתנהגותים . במידה ואמך זקוקה להמשך שיקום ,ישנם מוסדות מוגדרים לכך,כאשר לכל קופה יש את המוסדות עימם היא בהסדר ויש לפנות לקבלת טופס 17 לשם כך. בהצלחה.

03/03/2013 | 09:40 | מאת: חנית

אימי כבת 88 לפני כ שנה היא נפלה בביתה שברה את מפרק הירך וכתוצאה מכך נותחה ועברה לשיקןם ך 3 חודשים מחודש אוגוסט היא מתהלכת עם הליכון היא אלמנה ויש לה מטפלת מביטוח לאומי ל 3.5 שעות כל יום ולאחר מיכן היא נשארת לבד וגם ישנה לבד אין באפשרותנו להביא לה מטפלת צמודה היא משתכרת אך ורק מקצבת הביטוח מלאומי אנו שלושה אחים שאחד מאיתנו גר בארצות הברית אחי בעיר אחרת ואני בת יחידה שכל הנטל נופל עלי לאחרונה החלטתי שאני לוקחת אטתה לגור איתנו למרות שיש לי עוד 3 ילדים בבית בן 25 חייל ובת 16 הדרה שאימי גרה היא בשכירות ואמא כבר קשה לה להיות לבד היית רוצה לדעת אן יש איזה שהם הקלות או עזרה שאני יכולה לקבל כי אני עובדת ולא נמצאת בבית כ 7 שעות אשמח לקבל תשובות והדרכה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חנית , אני מקווה שהמגורים המשותפים אכן יקלו עליכם, ,הייתי מציעה לך לבדוק אפשרות של שילוב אימך במרכז יום לקשיש זו מסגרת יומית הנמצאת בכל רשות מקומית , אמא תוכל לשהות בו עד הצהרים הוא כולל ארוחות,פעילות השגחה , וגם מענה חברתי מצוין,יש הסעות מיוחדות למרכז היום וניתן להמיר חלק משעות המטפלת מטעם חוק סיעוד על מנת לבקר בו. בנוסף חשוב שלאימא יהיה לחצן מצוקה למצבי חירום כאשר היא לבדה בבית . למימוש נושאים אלו ולתמיכה נוספת ,מומלץ שתיצרי קשר עם עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה במקום מגורייך. בנוגע לזכויות כבת מטפלת עיקרית, הן בעיקר סביב נושא העבודה – את זכאית להיעדר מהעבודה בשל מחלת הורה על חשבון ימי המחלה שלך, בנוסף חוק פיצויי פיטורין קובע כי במקרה ואת מחליטה להתפטר על מנת לטפל באימך , זה יחשב כפיטורין ותזכי לפיצויים, המגיעים לך. בהצלחה

27/02/2013 | 06:29 | מאת: ברגר

אבי בן 64 סובל מלחץ דם גבוה ומעשן. בבוקר בשעה חמש הוא קם וחש תחושת כבדות ביד שמאל וברגל שמאל. הוא הגיע לאיכילוב ושם אושפז. עשו לו CT ולא ראו דימום ואמרו שהוא סובל מאירוע מוחי קל. הוא מרים את יד שמאל ורגל שמאל אולם בהליכה מעט גורר את רגל שמאל וכמו כן ביד שמאל מתקשה במוטוריקה עדינה כגון אחיזת מפית וכו'. מה סיכויי ההחלמה מאירוע מוחי כזה? האם ההחלמה היא ספונטנית? תוך כמה זמן משתקמים אם בכלל.

לקריאה נוספת והעמקה

לארי שלום, במסגרת תהליך ההערכה של הגפה העליונה במחלקת שיקום מרפאה בעיסוק תעריך את מידת הכוח, התחושה והתנועתיות של הגפה העליונה. בהתאם לכך תחל טיפול בהקדם האפשרי אשר מטרתו לאפשר תרגול ושיפור תפקוד. בתחילת הטיפול ממומלץ לבקש רעיונות לתרגול עצמי ופעילויות המותאמים ליכולתו של אביך שניתן לבצע מחוץ לזמן הטיפול.

ברגר שלום, אביך איש צעיר עם גורמי סיכון ווסקולרים שעבר אירוע מוחי קל. סיכוייו להחלמה טובים בהנחה שמצבו הרפואי יציב, גורמי הסיכון מטופלים והוא יקבל טיפול למניעה שיניונית. החלמה מהירה !

27/02/2013 | 06:27 | מאת: יורי

אבי בן 77 עבר אירוע מוחי ונפגע מבחינה פיזית ושפתית. מה ניתן לעשות מבחינת שיקום והאם ניתן להגיע לנכות רפואית מקסימלית ?

לקריאה נוספת והעמקה

מבחינה שפתית, מטופלים מקבלים שיקום שפתי במסגרת בי"ח שיקומי לתקופה של עד 3 חודשים. מעבר לכך, בהתאם להמלצת הקלינאית המטפלת ובמידת הצורך- ניתן לקבל המשך טיפול במסגרת אשפוז יום בבית או בקהילה.

יורי שלום, לא ברור מהכתוב כמה זמן עבר מאז שאביך קיבל אירוע מוחי והאם עבר ניסיון שיקומי. בשלב הראשון נקבעת נכות רפואית על ידי וועדה של ביטוח לאומי כעבור לפחות 3 חודשים לאחר האירוע.בשלב ראשון נקבעת נכות זמנית ולאחר התייצבות המצב נקבעת נכות קבועה. אחוזי הנכות נקבעים בהתאם למצב התפקודי של המטופל.

27/02/2013 | 06:19 | מאת: מינה

שלום רב, בת 67, אני עומדת לעבור ניתוח להחלפת מפרקי ירך. הבנתי שהשיקום אחרי ניתוח כזה הוא ארוך [לפחות חודשיים ] כשבהתחלה אי אפשר להסתדר לבד ואני...לבד. אני עושה את הניתוח בביטוח פרטי. כמה זמן שיקום מגיע לי מהמושלם של הכללית בלי להוציא כסף מכיסי והיכן משתקמים. אני חברת מושלם שנים רבות.

לקריאה נוספת והעמקה

מינה שלום, ניתוח החלפת מפרק הירך הינו כיום ניתוח פשוט שבא להקל על הסבל הרב ועל ההגבלה התפקודית. בהנחה שהניתוח עובר ללא סיבוכים ומותרת דריכה על הגפה המנותחת, משך השיקום באשפוז כ 3 שבועות בהן המטופל לומד ללכת עצמאי עם אביזר הליכה, מתרגל הליכה בחוץ, עולה ויורד מדרגות ומקבל הדרכה על שימוש באביזרים לצורך לבוש חלק גוף תחתון. לאחר האשפוז השיקומי קיימת אפשרות לעבור להחלמה (דרך ביטוח משלים של הקופה). יתכן שההחלמה כרוכה בעלות השתתפות עצמית מסוימת שיש לבדוק מול הקופה המבטחת. בהצלחה בניתוח והחלמה מהירה.

27/02/2013 | 06:08 | מאת: רונן

סבא בן 73 עם גמגום ושמיטת לסת, לפעמים לא ברור מה בוא אומר. מה ניתן לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

לצערי קשה לתת מענה בשל מידע רפואי חסר. האם הגמגום ושמיטת הלסת הן תופעות חדשות? האם הופיעו בנוסף לעוד סימפטומים נוירולוגיים אחרים? מה הרקע הרפואי של סבא? באם לא עבר בירור נוירולוגי חשוב לבצע בהקדם.

25/02/2013 | 09:58 | מאת: נאוה

אמי בת 82 אושפזה בסוף השבוע לאחר שנפלה בבית בעודה סובלת מדלקת ראות. בבית החולים רוצים לשחררה מחר בבוקר אלא שבעקבות הנפילה ( לא נשבר דבר) היא עדיין אינה הולכת או עומדת. מה אני אמורה לעשות? לאן לקחת אותה?האם אני יכולה להתעקש על שיקום כלשהי. מרגישה חסרת אונים

נאוה שלום, ע"פ הכתוב, אמך אושפזה לאחר נפילה (ללא עדות לשבר) ואובחנה עם דלקת ראות. בהנחה שאמך הייתה עצמאית לפני האשפוז האחרון ועכב המחלה חלה ירידה תפקודית ניכרת עם חוסר יכולת לעמוד וללכת. מומלץ לבקש הערכה ע"י רופא מומחה לגריאטריה או לשיקום בבית חולים בו היא מאושפזת ולבדוק את האופציה לניסיון שיקומי גריאטרי לפני חזרה הביתה. בהצלחה

19/02/2013 | 09:31 | מאת: ארנון

שלום, מה המסלול המומלץ כדי לשפר את מצבו של אבא הסובל מאנמיה קשה ותשישות קיצונית וזקוק לעירויי דם לעיתים קרובות. אגב הוא צמחוני בן 95

לקריאה נוספת והעמקה

ארנון שלום, מאחר ומדובר באדם בן 95 הידוע שסובל מאנמיה קשה, קרוב לוודאי שהבירור בוצע כבר וידוע על סוג של אנמיה ואיזה מרכיב חסר. בהתחשב בעובדה שהמטופל צמחוני, הטיפול הוא בהתאם לסוג אנמיה וחסרים. לפעמים לא ניתן להשלים את החסרים והבעיה היא חוסר יכולתו של מוח עצם ליצר תאי דם. אז הטיפול הוא בעירויי דם בירידה ברמת ההמוגלובין לפי החלטה של רופא. עדיף להמשיך לטפל במטופל בסביבה הרגילה שלו, ליטול מרכיבים החסרים (כמו ברזל, ויטמינים). לשקול להתייעץ עם רופא משפחה ולהפעיל שירותי טיפולי בית של קופ"ח, לברר אפשרות מתן דם במסגרת ביתית או באשפוז קצר בבית חולים (רק לקבלת דם), חשוב לוודא שהמטופל אוכל כלכלה עשירה ומכילה מרכיבים הנחוצים, מצבו יציב וללא בעיות חריגות רפואיות ואחרות. מומלץ להגביר צריכת ברזל ממקורות צמחיים: שעועית ואפונה יבשה, פירות יבשים כמו משמש יבש, מולסה כהה, ירקות עם עלים ירוקים כמו עלי חסה ותרד, תפוחי אדמה, דגנים מלאים, לחם ודגנים מחיטה מלאה. מאכלים עשירים בויטמין C כמו תפוזים טריים, גמבה אדומה, מגבירים את ספיגת הברזל. מאכלים עשירים בסידן כמו מוצרי חלב מורידים את ספיגת הברזל, לכן לא מומלץ לשלב מוצרי חלב בארוחות המכילות מאכלים עשירים בברזת ממקורות צמחיים בהצלחה !!

14/02/2013 | 07:29 | מאת: אורן

שלום. סבא שלי בן 82, עבר לפני שבוע קטיעה מתחת לברך על רקע מחלת וסקולרית. בנוסף הוא סובל מתפקוד לקוי של הכליות,ללא טיפולי דיאליזה,אבל אחרי הקטיעה הנפרולוג אומר שהוא רואה שינוי לטובה,ואין צורך בדיאליזה גם אחרי הניתוח. אני חייבת לציין שסבא שלי למרות מצבו הביאותי הלא משרשים בכלל "על הדף" נראה בריא מאוד למראית עין. הוא חזק מאוד גם פיזית וגם נפשית,עצמאי ומאוד רוצה להשתקם. הרושם שאני והמשפחה שלי מקבלים בבית החולים זה חוסר רצון להעביר אותו למחלקה שיקומית ואינני מבינה מדועה. אנחנו מחכים לוועדה שתחליט אם הוא מסוגל לעבור שיקום למרות שפיזוטרפיסת שבחן אותו המליץ על כך לאור שיתוף הפעול של סבא. רציתי לדעת מה הם אפשרויות השיקום בזמן המיידי וגם בתווך הארוך- אנחנו לא רוצים לזרוק אותו בבית עם עובדת זרה וגם הוא לא רוצה בכך. אם הוועדה תחליט מסיבה כלשהיא שהוא לא כשיר לשיקום האם אפשר לערער על כך? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אורן שלום, ע"פ התיאור עולה שסבא שלך, אדם שתיפקד באופן עצמאי עד לקטיעה. בהנחה שהמצב הווסלקולרי והלבבי מאפשר - מומלץ על ניסיון שיקומי במחלקה לשיקום גריאטרי. מטרות השיקום בשלב הראשון: - עיצוב וטיפול בגדם - שמירה על יישור הברך - חיזוק שרירים - לימוד מעברים - ניסיון הליכה עם פרוטזה זמנית VESA לפני החלטה על התאמת פרוטזה. בהצלחה !

10/02/2013 | 11:24 | מאת: מיכה

קרובת משפחה בת 75 עם COPD כבר מספר שנים עם הידרדרות. מטופלת תרופתית ללא השפעה משמעותית. שמענו על שיטות פיזיוטרפיה נשימתית. אפשר לקבל פרטים

לקריאה נוספת והעמקה

שיקום נשימתי קיים בשלבים שונים של המחלה בהתאם לחומרתה.מטרת השיקום הנשימתי היא שיפור ביכולת התיפקודית ובאיכות החיים.השיקום כולל תרגילים נשימתיים,תירגול אירובי תוך ניתור הסימנים החיוניים(כמו: סטורציה,דופק וכו'),מתיחות,תרגילי חיזוק כלליים וספיציפיים,והדרכה בנושאים שונים הקשורים לאורח החיים.ניתן כיום לקבל טיפול זה במסגרת הקופות השונות.

06/02/2013 | 12:22 | מאת: ארי

אבי בן 64 סובל מלחץ דם גבוה ומעשן. בבוקר בשעה חמש הוא קם וחש תחושת כבדות ביד שמאל וברגל שמאל. הוא הגיע לאיכילוב ושם אושפז. עשו לו CT ולא ראו דימום ואמרו שהוא סובל מאירוע מוחי קל. הוא מרים את יד שמאל ורגל שמאל אולם בהליכה מעט גורר את רגל שמאל וכמו כן ביד שמאל מתקשה במוטוריקה עדינה כגון אחיזת מפית וכו'. מה סיכויי ההחלמה מאירוע מוחי כזה? האם ההחלמה היא ספונטנית? איזה תהליך שיקומי צריך? תוך כמה זמן משתקמים אם בכלל.

לקריאה נוספת והעמקה

ארי שלום, אביך איש צעיר שעבר אירוע מוחי קל יחסית, דמם מוחי נשלל ע"פ CT מוח. לשאלותיך : 1. קיים סיכוי לשיפור הדרגתי אפילו ספונטני בהנחה שהמצב הרפואי יציב. 2. הנני ממליצה על הערכה תיפקודית וקוגניטיבית במסגרת שיקומית באישפוז/בשיקום יום. 3. לשאלתך תוך כמה זמן משתקמים - במהלך 3 חודשים הראשונים לאחר אירוע מוחי חלה ההתקדמות המשמעותית ביותר (שוב בהנחה שהמצב הרפואי יציב ולא מתפתחים סיבוכים), לאחר 3 חודשים ההתקדמות ממשיכה בקצב איטי יותר כשנה. 4. קיימת חשיבות רבה לטיפול בגורמי הסיכון ומניעה שיניונית להתפתחות אירוע מוחי חוזר. איחולי בריאות שלמה !

04/02/2013 | 12:10 | מאת: טל

שלום, אימי בת 74 אושפזה לפני 3 שבועות בבית חולים בצפון בשל המוגלובין נמוך 7, על מנת לעשות סדרת בדיקות מקיפה. במהלך שהייתה בבי"ח היא נפלה ושברה את עצם הירך. בניתוח שנעשה מיידית הכניסו לה פלטינה. כיום, היא כבר שבועיים לאחר הניתוח, במצב סיעודי לגמרי (חיתול וקטטר), ההמוגלובין ירד כבר ל-6 ונתנו לה כבר 3 מנות דם. יש לה עוד הרבה מחלות ברקע: מסתם מלאכותי בלב, סוכרת, לחץ דם ואפילפסיה. אחד האבחונים הוא שככל הנראה נוצרה גם בעיה בכליות. במהלך השבועיים מאז הניתוח אנו מרגישים שבבית החולים לא כ"כ יודעים איך לטפל בכל הבעיות יחד ומעבירים אותה בין המחלקות: אורטופדיה, פנימית וכעת בשיקום ואף אחד לא באמת מצא את הסיבה לבעיית ההמוגלובין שמחמירה. עליי לציין שאימי צלולה, מתפקדת היטב ולפני שאושפזה תיפקדה בבית כרגיל. כעת אנו מרגישים שהיא דועכת ובחוסר טיפול נאות - מצבה רק ידרדר. אנו ממש חסרי אונים והיינו רוצים לדעת באיזה מקום ובאיזו מסגרת אפשר לקבל טיפול מסור ומשולב של כל הגורמים - טיפול בבעיית ההמוגלובין ושיקום לאחר ניתוח הרגל.

לקריאה נוספת והעמקה

טל שלום, מהכתוב עולה שאימך הינה חולה מורכבת מבחינה רפואית. בשלב זה נראה לי שמקומה בבי"ח כללי לצורך בירור מצב רפואי לא יציב (יתכן שיש מקום לבירור גסטרואנטרולוגי עקב איבוד דם). לאחר התיצבות המצב הרפואי מומלץ לבקש ניסיון שיקומי באחת המחלקות לשיקום גריאטרי שהקופה בה היא מבוטחת מפנה אליה. איחולי בריאות שלמה !

04/02/2013 | 09:54 | מאת: רוית

אמי בת 90 מאושפזת חודשיים מונשמת ומורדמת הגיעה בבעיקבות דלקת ריאות קשה. אנו בני המשפחה ביקשנו לא להאריך את חייה בעקבות בקשתה .בבית החולים אכן כיבדו את בקשתה . אימי גם סובלת מאוסטופורוזיס קשה ומעיוורון .מרותקת למיטה.כאמור היום לאחר חודשיים הרופאים ממליצים בכל זאת לפתוח לה פתח בגרון להקלת הנשימה ולאחר מכן להעבירה לבית חולים שיקומי. [הרופא אומר שאמא עשויה להיות במצב הנוכחי זמן ממושך] יש לציין שאמי לא סובלת מבעיות לב לחץ הדם תקין , וגם לא סוכרת, אם כי בבית החולים ממדי הסוכר עלו ל160. שאלתי היא איזה מוסד שיקומי מתאים לה בהתחשב שאין לה הכנסות מלבד ביטוח לאומי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוית , צר לי על התקופה הקשה אשר אתם חווים, ואני בטוחה כי מעבר לכאב האישי , אי הוודאות בנוגע לעתיד והקשיים הבירוקרטים לעיתים , רק מוסיפים קושי. בנוגע לשאלתך עפ"י הנתונים שהעברת , לאחר שאימך תעבור את פיום הקנה, קרוב לוודאי שהיא תזדקק כפי שהסביר לך הרופא להמשך שיקום נשימתי במחלקה למונשמים , שיקום זה ניתן במגוון ממסגרות רפואיות המשכיות (לא בבתי חולים כללים ) ואינו כרוך בתשלום כלשהוא, האישפוז במחלקת מונשמים הוא במסגרת סל הבריאות ולמעשה האישפוז ממומן ע"י קופת החולים. לכל קופה יש מספר מוסדות אשר עימם היא בקשר וסביר להניח שאליהם תופנוו. אני מציעה לך גם לפנות לשירות הסוציאלי בבית החולים בו אמך שוהה כעת, על מנת לקבל תמיכה והדרכה. בהצלחה.

רוית שלום, צר לי שאימך נמצאת במצב הנוכחי, זאת בשל דלקת ראות ומצוקה נשימתית שהתפתחו בפתאומיות ולא נותר זמן לדילמות אתיות, אלא להציל את חייה.האופציה היחידה במקרים אלו היא הנשמה. במצב זה מקובל להמשיך את הנשמה ולבצע מספר נסיונות לגמילה מהמנשם. בארץ קיימות מחלקות להנשמה ממושכת אשר נמצאות במרכזים גריאטריים רפואים ומיועדות בדיוק למטופלים כמו אימך. המטופל מקבל טיפול סיעודי ורפואי. אם המצב של המטופל מאפשר מתבצעים ניסיונות לגמול ממכונת הנשמה תוך כדי מתן טיפול של הצוות הרב מקצועי (פיזיותרפיה, דיאטנית, ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת).המטרה היא לשפר איכות חיים בכל מצב שהמטופל נקלע אליו. לגבי השאלה האם לבצע פיום קנה (טרכאוסטומה) - דעתי המקצועית היא שצינור הנשמה עלול לגרום לתופעות לוואי (כאבים ופצעי לחץ). פיום קנה הינו נוח למטופל ואינו מצריך הרדמה, הרגעה או טשטוש. איחולי בריאות שלמה !

גולשים יקרים, אנו שמחים לבשר לכם על פתיחתו של פורום חדש - פורום שיקום וגריאטריה. גלישה פורייה צוות האתר