תלישת שיער עקב לחץ וחרדה או כגורם ריכוז ???

שלום, ביתי בת ה-12 תולשת את שערה תוך כדי הכנת שעורי בית וקריאה. מאחר ואנו הורים מודאגים, פנינו לקבלת עזרה לפסיכולוג שטען שמדובר בטריכוטילומניה והפנה אותנו לטיפול. רציתי לשאול האם ידוע על מצבים בהם מדובר על תלישת שיער כמצב ריכוז ולאו דווקא במצבי לחץ וחרדה ? תחושתי היא שאני לא "סגור" ב-100 אחוז שזהו האבחנה הנכונה. כול להיות שמדובר רק על סימפטום של ריכוז ? תודה.

בוקר טוב אבי, ניתן לזהות טריכוטילומניה על ידי הסממנים הבאים: אנשים הלוקים בטריכוטילומניה נוטים למרוט שיערות מאיזורי תלישה קבועים למדי. החל מהראש והקרקפת, תלישה של ריסים, גבות ושערות מאיזור הזקן. בגדול ניתן לומר כי כל איזור שבו צומחות שיערות יכול להיות מטרה למריטת השערות (במקרים חריגים אף שערות מבית החזה או איזור המפשעה). חוסר יכולתו של האדם לשלוט בדחף המריטה, עשוי להעיד על הפרעה זו. כמו כן, ישנו סממן ויזואלי – התלישה האובססיבית מהאיזורים המפורטים, מביאה להיווצרות קרחות שונות בולטות לעין. בנוסף, תחושת המתח שלפני התלישה, המלווה את אלו הסובלים מההפרעה – וגם תחושת ההקלה המורשת שלאחר תלישה, מהווים גם הם סימפטומים מזהים.לפעמים, אנשים הסובלים מטריכוטילומניה עלולים להמשיך בפעולות נוספות שמזוהות עם ההפרעה – הכנסת השיער התלוש לפה, לעיסתו או שזירתו, כסיסת ציפורניים אינטנסיבית, פגיעה עצמית נוספת כגון הטחת ראש. דבר נוסף שחשוב להזכיר הוא כי אפשר לטפל בבעיה! ישנן היום דרכי התמודדות להתמודדות עם ההפרעה ולהקל באופן משמעותי ולעיתים בפרק זמן קצר, על המצוקה הגדולה שמתלווה אליה. יש לעשות את הצעד הראשון ולפנות לקבלת עזרה בתחום, שכן למעט מקרים חריגים, ידוע כי ההפרעה כמעט ואינה נעלמת ללא טיפול כלשהו. למרות שלפעמים האדם עצמו לא חש בבעיה אלא כאשר מעירים לו על התנהגותו, ברוב המקרים הסובלים מבעיית הטריכוטילומניה מודעים למצבם, מתביישים בכך ונוטים להסתיר את מעשיהם על ידי חבישת כובעים או פאות והגרוע ביותר הימנעות מלהופיע בחברה. בנוסף יש להתייחס להפרעות נלוות אם קיימות כמו חרדה, דיכאון, שימוש בחומרים ממכרים וכדומה. ישנם שני סוגי טיפול להפרעה מסוג טריכוטילומניה: טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי. לגבי הטיפול התרופתי ישנם חילוקי דעות. הטיפול התרופתי המקובל, כיום, הוא טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות. טיפולים נוספים שהוכח כי הביאו להקלה מסוימת בתופעה, הינם בתרופות אנטי פסיכוטיות, ליתיום, קלומיפרמין ועוד. על אף יעילות מסוימת של הטיפול התרופתי, נמצא כי ללא טיפול פסיכו תרפי מקביל נוטה ההפרעה לחזור שוב. מקווים שעזרנו, צוות מכון CBT

בוקר טוב אבי, אנשים הלוקים בטריכוטילומניה נוטים למרוט שיערות מאיזורי תלישה קבועים למדי. החל מהראש והקרקפת, תלישה של ריסים, גבות ושערות מאיזור הזקן. בגדול ניתן לומר כי כל איזור שבו צומחות שיערות יכול להיות מטרה למריטת השערות (במקרים חריגים אף שערות מבית החזה או איזור המפשעה). חוסר יכולתו של האדם לשלוט בדחף המריטה, עשוי להעיד על הפרעה זו. כמו כן, ישנו סממן ויזואלי – התלישה האובססיבית מהאיזורים המפורטים, מביאה להיווצרות קרחות שונות בולטות לעין. בנוסף, תחושת המתח שלפני התלישה, המלווה את אלו הסובלים מההפרעה – וגם תחושת ההקלה המורשת שלאחר תלישה, מהווים גם הם סימפטומים מזהים.לפעמים, אנשים הסובלים מטריכוטילומניה עלולים להמשיך בפעולות נוספות שמזוהות עם ההפרעה – הכנסת השיער התלוש לפה, לעיסתו או שזירתו, כסיסת ציפורניים אינטנסיבית, פגיעה עצמית נוספת כגון הטחת ראש. מקווים שעזרנו, צוות מכון CBT