הפרעה טורדנית וקושי בקבלת החלטות
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום רב, אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית ואחד הסימפטומים הוא קושי לקבל החלטות, אפילו די פשוטות- אני שוקל ומנתח את האפשרויות. בעבר הייתי אצל מטפל התנהגותי (שהיום נחשב כבכיר בתחום..) שהטיפול אצלו היה ללמד אותי איך לעשות טיפול התנהגותי ולא היה אפקטיבי בכלל. בנוגע לסימפטום של קושי בקבלת החלטות הוא אמר שצריך להחליט באופן שרירותי, כלומר בלי להתלבט כלל, אפילו באנ דנ דינו.. ולשאלתי אם גם בהחלטות חשובות בחיים לעשות כך תשובתו הייתה כן. יש לציין כמובן שטיפ זה היה בלתי אפקטיבי לחלוטין עבורי, שכן אם הייתי יכול להחליט בקלות בלי להתלבט לא היה לי אוסידי ולא הייתי נזקק לטיפול... שאלתי היא כיצד מטפלים בסימפטום זה? האם בדרך כלל נותנים למטופל הוראה בהתחלה לקבל החלטות מבלי להתלבט כלל ואחרי זמן מסויים המוח ייתן לו להחליט יותר בקלות והוא יוכל להחליט בעצמו כמה זמן להתלבט לגבי כל דבר? פשוט ברצוני לדעת זאת רק כדי לראות אם שווה לי לנסות מטפל התנהגותי נוסף או שזה מה יש...
היי דוד, באופן כללי התיאור שלך הוא נכון: לאדם המתקשה בקבלת החלטות מתוך אובססיה, כדאי "לחתוך" בשלב מסוים את ההתלבטות ולהחליט באופן שרירותי, לפחות חלקית. כדי להתאים בדיוק את הטכניקה למטופל, צריך לדעת את תוכן המחשבות בסיטואציות האלה, וסביב מה ההתלבטות, כלומר מאילו סיבות. יש דרכים שונות לעשות זאת, אפשר לתזמן (למשל לא יותר מ-10 דקות להתלבטות), אפשר להטיל מטבע, אפשר לבחור בכוונה את האופציה הטובה פחות ולהיווכח שלא קורה שום דבר נורא, וכו'. בדרך כלל רצוי לעשות זאת באופן הדרגתי- לגבי החלטות "קטנות" וקלות יותר, ולאחר שהנושא נעשה קל יותר- לעבור להחלטות יותר חשובות. אני מבינה מדוע הצגת הדברים בצורה אבסולוטית יכולה לעורר רתיעה אצל חלק מהאנשים, ולכן חשוב לי להדגיש את ההדרגתיות ואת המשא ומתן עם המטופל לגבי דרך הפעולה הספציפית. בחלט ייתכן שמטפל אחר בגישת CBT יכול להתאים לך. בהצלחה!
תודה רבה, ניכר כי את אשת מקצוע ברמה הגבוהה ביותר. לגבי השאלה על רחיצת ידיים- בספר די לאובססיה של עדנה פואה אם אני לא טועה היא ממליצה שם בחלק של מניעת תגובה למשך שלושה ימים לא לשטוף ידיים כלל, גם לא אחרי שירותים... ולכן זו הייתה השאלה. בקשר לטכניקת של קבלת החלטות- בטיפול בדרך כלל לא מעודדים את המטופל בתקופה הראשונה להחליט באופן מיידי ללא כל התלבטות? המחשבה שהייתה לי שאולי מה שיעיל זה בתקופה הראשונה לעבור לצד הקיצוני השני ורק אחרי תקופה מסויימת שהפציינט נוהג כך, הוא יוכל לבד להחליט כמה זמן ברצונו להקדיש לפעילות הזו, וזאת לא מתוך דחף כפייתי
היי דוד, בדקתי בספרה של עדנה פואה, והיא אכן משתמשת בשיטות חשיפה שנחשבות קיצוניות. באחד המקרים היא מתארת מטופל שנתבקש למרוח שתן שלו ואף מעט צואה על חלקים שונים בגוף. מנסיוני האישי, לפחות רוב המטופלים לא היו מסכימים לעשות זאת ואולי גם רוב המטפלים בשלב ההדגמה. הטכניקות ההדרגתיות יותר (שגם בהן היא משתמשת) מתאימות למספר גדול יותר של מטופלים. בקשר לבדיקות, בדרך כלל בקשה מהמטופל לבצע חשיפה בדרגה כל כך גבוהה כבר מן ההתחלה אינה מניבה תוצאות, מאחר שהמטופל בדרך כלל לא מוכן לעשות זאת. ניתן לעשות זאת אם המטופל מוכן לכך, אבל אני לא בטוחה שזה יותר אפקטיבי מהשיטה ההדרגתית.
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
