פרפנאן ולוסטראל לאו סי די של מחשבות
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
לד"ר שלום, האם לאחר 3 שנים מהתקף פסיכוטי חד פעמי ובטיפול תרופתי ופסיכולוגי כאשר יש רמיסיה מלאה מפסיכוזה, האם יש סכנה לפסיכוזה נוספת במקרה של ירידה מבוקרת בכדור אנטי פסיכוטי? בני החל לפני שלוש שנים בקבלת 32 מ"ג פרפנאן. התרופה מצד אחד הועילה ומצד שני הרסה לו את איכות החיים. בהתיעצות עם הפסיכיאטרית הוסכם לרדת במינון ולאורך שנה שלמה בני ירד במינון לאט לאט. הוא מרגיש מצויין!!! תודה לאל! אין בעיות דיבור, אין מחשבות שווא,אין אקטיזיה.העניין הוא שכרגע נוטל 10 מ"ג פרפנאן ו75 לוסטראל(בלוסטראל לא נגענו) והרופאה טוענת שבוודאות תהיה לו פסיכוזה אם לא יטול לפחות 16 מ"ג. הוא בן 19 ומתעקש על המינון כי כולם כבר מחמיאים לו שהוא לא "מגמגם" מרוכז יותר וחיוני יותר. אודה לעצתך. גם בטיפול סי ביט טי מזה שנה.
שלום לך, ראשית, נראה מהודעתך שבנך סובל מהפרעה פסיכוטית, השונה במהותה מהפרעה אובססיבית "רגילה". קיים OCD בעל מרכיב פסיכוטי, אך שונה במהותו מהפרעות פסיכוטיות אחרות, בהן הפסיכוזה היא המרכיב העיקרי, ומגיעה ב"התקפים". OCD בעל מרכיב פסיכוטי הינה הפרעה, שהסובל ממנה אינו מאמין שמחשבותיו האובססיביות לא הגיוניות, ולא מדובר בהתקף פסיכוטי אלא במצב מתמשך. בנוסף, בהפרעות פסיכוטיות קיים מרכיב חזרתי של מחשבות, אמירות ופעולות, אך סימפטומים אלה אינם מהווים הפרעה אובססיבית. שנית, דעתו של הפסיכיאטר המטפל היא בדרך כלל הקובעת, ואם מרגישים שהיא אינה מספקת, ניתן לפנות לפסיכיאטר נוסף לקבלת חוות דעת נוספת. באופן כללי, אין לדעת אם יחזרו הסימפטומים עקב הפחתה של המינון (עקב הפסקה ככל הנראה שכן). לכן, בטיפול הפסיכיאטרי יש פעמים רבות "ניסוי וטעיה"- עד שמוצאים את התרופה האופטימלית ואת המינון האופטימלי, שבנטילתו נשאר המטופל יציב לאורך שנים. בנוסף, טיפול CBT יכול לעזור להפחית סימפטומים "שליליים" של הפרעה פסיכוטית, כמו חוסר תפקוד והסתגרות, או דיכאון וחרדה הנלווים למצב הלא פשוט. במקרים של OCD קיימת הפחתה בטקסים, שנובעת מהלמידה כיצד להתמודד עם החרדה. אולם, הטיפול היחיד המפחית סימפטומים "חיוביים", כלומר פסיכוזה (מחשבות שווא, הזיות וכו') הינו הטיפול התרופתי. דבר נוסף- פרפנאן הינה תרופה טיפית, כלומר מה"דור הישן", שגורמת לתופעות לוואי לא נעימות. כיום, קיימות תרופות א-טיפיות, שהן אמנם יקרות יותר, אך בעלות הרבה פחות תופעות לוואי (בעיקר עייפות ולעיתים השמנת יתר). איכות החיים של המשתמשים בתרופות אלה עולה משמעותית, פעמים רבות, לעומת השימוש בתרופות הטיפיות. איני יודעת אם בנך ניסה חלק מהתרופות האלה, אבל העניין בהחלט שווה התייעצות עם פסיכיאטר.
את כנראה לא הבנת אותי נכון. בני מעולם לא היה בדיכאון או בהתקפי חרדה. הוא קיבל אן סי די עקב התעללות של תלמידים בבי"ס ובעקבותיו התקף פסיכוטי שחלף אחרי יום אחד. האו סי די ללא טקסים, ללא כפייתיות וללא סימני חרדה. הוא בעבר התבטא במחשבות טורדניות, שאף פעם לא גרמו לו להאמין שהן נכונות. בעזרת טיפול סי ב טי הוא התגבר התגברות מוחלטת. מזה שנה אין לו כלל טורדנות ושום סימן לאו סי די, הוא מדהים כמו שהיה לפני ההתקף. ההורדה במינון גרמה לו להרגיש מצויין ואילו המינון הגבוה גרם לו לאקטיזיה, חוסר מוטיבציה, דיבור לא ברור וחוסר ריכוז ומכאן הייתה לו פגיעה באיכות חיים. כיום הוא מרגיש מצויין אך בכל זאת הפסיכיאטרית טוענת שאי אפשר להגיע לרמיסיה מלאה מאו סי די ובגלל המינון הנמוך יש סיכוי גבוה לפסיכוזה, לעומת זאת הפסיכולוג שולל לגמרי אפשרות כזו. (הוא פוגש אותו כל שבוע והיא כל 3 חודשים), וזה מה שמבלבל אותנו כי איו תמימות דעים בין המטפלים וההורים תקועים באמצע וחוששים.