פורום עבודה סוציאלית

שלום, אני מחפשת מידע על טיפול בדמיון מודרך במחלות קשות, הפניה לספרים. ובנוסף האם יש מרכזים או מטפלים שתוכלי להמליץ לי עליהם? תודה.

איריס לום רב, לצערי אינני מכירה מידע ספציפי, אולם אני אנסה לבדוק בעבורך. בברכה, טלי

פסיכולוגיי - פורום מטפלים/ות הומואים ולסביות - הזמנה לכינוס: אז למי שלא יודע, כבר שנתיים שיש לנו פורום מקצועי של פסיכיאטרים, פסיכולוגים עובדים סוציאלים ומרפאים באומנות, וסטודנטים למקצועות אלו - הומואים ולסביות, בי וטרנסג'נדר. פסיכולוגיי הוא פורום מקצועי העוסק בהדרכה, עידוד המחקר והחינוך, תמיכה ודיון בין מטפלים בקהילה ההומו-לסבית. לצערנו, בשלב זה, הפורום פתוח רק למטפלים/ות, ורק מתוך הקהילה ההומו-לסבית. אולם, בעתיד אנו בהחלט מתכננים לעודד דיון פתוח ופורה בנושא לקהל מקצועי כללי וגם לקהל שאינו מקצועי אך מתעניין (למשל אנשי חינוך, משפחות וכו'). * * * בשבת הקרובה 7 בדצמבר 2002 יערך הכינוס הארצי הרביעי בת"א בין השעות 14:00 ל18:00 החלק התיאורטי בכינוס יעסוק הפעם בנושא "להיות מטפל/ת הומו/ לסבית" ויכלול הרצאה קצרה וסדנאות מונחות. הפורום פועל בחסות "הבית הפתוח- מרכז לקהילה ההומו-לסבית בירושלים", והצטרפו לפעילותו עד כה כ-100 אנשי מקצוע הנפגשים בקביעות. לפרטים והרשמה (לארגון ולכינוס) אנא פנו למשרדי הבית הפתוח בירושלים והשאירו הודעה במזכירות לפסיכולוגיי - ואנו נחזור אליכם! 6253191-02 בברכה הצוות הניהולי של "פסיכולוגיי" ******* זה המקום להזכיר שתיי מסגרות מקצועיות נוספות שלנו, בהם ניתן להיעזר במקרה הצורך: א. שירות יעוץ פסיכו-סוציאלי – צוות של אנשי מקצוע מנוסים ליעוץ וטיפול קצר מועד, לבני נוער במצוקה בנוגע לשאלות של זהות ונטיה מינית, לאנשים בסכנת אובדנות, להורים, לבני זוג, לאנשי מקצוע הנתקלים בשאלות ולאחרים. השירות ניתן בהתנדבות! ב. שירות הרצאות – להיכרות עם הקהילה ההומו-לסבית, מאפינייה השונים, התרבות המיוחדת לה, הגיוון בתוכה, והצרכים המיוחדים שמתעוררים אצל חבריה. ******************************** לבירור פרטים וקביעת פגישה נא לפנות לטלפון בבית-הפתוח 6253191-02 ולהשאיר הודעה לצוות הפסיכו-סוציאלי!

שיהיה לכם בהצלחה, טלי

1. אני מטופל ע"י עובד סוציאלי במסגרת הקהילה. 2. לבקשתי הוצג בפני תיקי האישי. 3.בקשתי לקבלת העתק מהתיק נדחתה. 4. בסופו של הליך נמסר לידי צילום של התיק אלא שהתיק שנמסר לי לא היה זהה לתיק שקראתי לראשונה. 5. לטענת העובד הסוציאלי הוא אינו חייב למסור לי את כל התיק הואיל והדפים החסרים היו תרשומת אישית (הסיפא לסעיף 7 (א)). שאלותי- 1. מה ההגדרה המשפטית של "תרשומת אישית". 2. האם רישום ע"ג טופס טיפול שהוצג בפני כחלק מהתיק יכול באופן שררותי להפוך ל-"תירשומת אישית". 3. אלו כלים משפטיים עומדים לרשותי לקבלת כל התיק כפי שנמסר לי לקריאה בפעם הראשונה? בתודה

שלום לך, שאלתך נוגעת יותר לתחום המשפטי, בנוגע לרשומות רפואיות. אני ממליצה לך לפנות לפורום המתאים בפורטל של דוקטורס. בהצלחה, טלי

טלי שלום 1. את יכולה להיות משוכנעת כי כך עשיתי עוד לפני שפניתי אליך. 2. פניתי אליך לקבל מידע על נוהלי העבודה, אתיקה מיקצועית וכו'. 3. נראה לי שקשה לך עם זה. יד רוחצת יד. שיהיה לך בהצלחה בתחום השקר. בתודה. הוא.

האם מישהו מכיר מטפלת לקראת סוף לימודיה או זמן קצר לאחריהם לטיפול שעיקרו אוזן קשבת? יכולה להיות עו"ס או פסיכולוגית או פסיכיאטרית וכו תודה

ד' שלום רב, מפאת הסודיות והאתיקה אני אשמח אם תפני שאלתך זו לאימייל שלי: [email protected] בברכה, טלי

בטעות הוא נמחק. בבקשה שלח אותו שוב, ובאותה הזדמנות כתוב מעט פרטים אודותיך, ומדוע אתה מעוניין בטיפול. סליחה ותודה, טלי

שלום אני בבעיה קשה מאוד אני נשוי 10 שנים ויש לי 2 בנות בנות4 ו-7 בשנים האחרונות אני הפסקתי לאהוב את אישתי כך שהיום אני כבר לא מסוגל כמעט לגעת בה כמובן שהיא מרגישה דחויה אבל אני מתרץ את במצב הנפשי שלי (בעיות דיכאון) ההיתי מת לברוח מהזוגיות הזאת אבל מה יהיה על שתי בנותיי אני בהחלט לא רוצה שהן תהינה הנפגעות מכל הסיפור הזה .הדאגה להן חזקה אצלי יותר מכיוון שאני בן להורים גרושים ובעיות משפחתיות רבות (עקב ילדותי העגומה אני סובל מדיכאון ומטופל בתרופות) מה אעשה ? האם עליי להמשיך לסבול עד שבנותיי יגדלו? תודה

שלומי שלום רב, אני מבינה ממכתבך שאתה נמצא במצב קשה למדיי. מצד אחד, אתה מעלה את בעיית הקשר עם אישתך, שהינו קשר בעייתי, הטומן בחובו ריחוק, ובמובן מסויים חוסר קשר. מצד שני, אתה מביע את אהבתך הרבה לילדותיך, ואת דאגתך כלפיהן. אתה מעמיד שתי אפשרויות לפתרון: האחת, להתגרש ולהסתכן בפגיעה בבנות. השניה, להישאר בנישואים הללו, למרות הקושי והיחסים המעורערים, על מנת "להגן" על הבנות. אולם בעיניי יתכן וקיימות דרכים נוספות: ניסיון לטיפול זוגי שעשוי לטפל בקשיים ולבדוק את המקום של שניכם, ובמידה והטיפול לא יסייע לכם להתגבר על המשבר, ייתכן ודרכו תוכלו לבדוק מהי הדרך הטובה לפרידה הן עבורכם והן עבור בנותיכם. בכל מקרה, האפשרות הכי פחות טובה היא להישאר עם ההתלבטויות שלך לבד, בינך לבין עצמך. במידה ואישתך תסרב ללכת לטיפול, אני מציעה לך לפנות לטיפול לבד, ודרך הטיפול לנסות להבהיר לעצמך את המצב בצורה בהירה אובייקטיבית יותר, וכך להגיע להחלטות שקולות, ממקום שאינו בהכרח מתוך דאגה לאחרים, אלא יותר דאגה לעצמך, ולצרכייך. בהצלחה, טלי

אני לא מכירה את הסיפור המשפחתי שלך, אבל נראה לי שאתה צריך לברר לעצמך אם הפסקת לאהוב את אשתך באמת , או שהדיכאון והבעיות האישיות שלך קילקלו את היחסים ביניכם, את התשובה אתה כמובן צריך לברר עם פסיכולוג , במידה ובאמת האהבה מתה , וגם החברות, אין שום סיבה להשאר בנישואים בגלל הילדים גם האושר שלך חשוב, לא פחות משלהם

שלום לכולם, האתר "קולות- בית ובמה ליצירה של צרכני בריאות הנפש ומידע", שלא היה פעיל במלואו מזה חצי שנה, חוזר היום לפעילות, מה שאומר שנעשו עדכונים ביצירות, ויהיו בזמן הקרוב גם מספר שינויים אחרים. ניתן גם לשלוח כעת חומר חדש לאתר. למי שלא מכיר, זהו אתר שמציג יצירות של אנשים (כתיבה, אמנות) שמתארות התמודדות עם בעיות נפשיות שונות. האתר יעבור גם בקרוב עיצוב מחדש והרחבות למיניהן. כתובת האתר: http://www.voices.co.il

תודה על העדכון. טלי

שלום, אני בוגרת תואר ראשון במדעי החברה. לאחרונה לאחר פיטוריי מהעבודה ומחשבה מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה" הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזור לאנשים ולהיות באינטרקציה איתם תוך ייעוץ, תמיכה והקשבה. חשבתי לעשות הסבה לעבודה סוציאלית, ואף ביררתי לגבי אפשרות להתנדב באנוש. רציתי לברר איתך לגבי אפשרויות העסקה בעתיד: מהם התחומים בהם אפשר לעסוק? האם יש עבודה בתחום? מה השכר של עו"ס מתחיל (חשוב לי לדעת כי אני אם לשני ילדים קטנים ומוגבלת בשעות העבודה). תודה מראש

אסתי שלום רב, ובכן: תוכנית ההסבה בכל האוניברסיטאות (עד כמה שידוע לי) אורכת שנתיים. לגבי תחומי העבודה הם מגוונים ביותר: ילדים, קשישים, בני נוער ומתבגרים, אוכלוסיות במצוקה, חולי נפש, לשכות רווחה...ואפשר לכתוב פה עוד עמודים שלמים של תחומים. למעשה ניתן לומר שכמעט בכל מקום ניתן לשלב עו"ס: בין אם כעובד רווחה במפעלים, ובין אם כעובד סוציאלי במערכת החינוך, בבתי" כלליים ופסיכיאטריים, במרפאות של קופ"ח, במרפאות לבריאות הנפש ועוד ועוד. כרגע בשל המיתון, כמו בכל המקצועות יש קושי בהשגת משרות, אולם בשל העלייה במספר הנזקקים לשירותיי רווחה שונים, תמיד יש עבודה... לגבי השכר...זה החלק המצער יותר, כיון שעובד סוציאלי מתחיל, ככל הידוע לי מקבל כ-3500-3800 ש"ח אך אינני משוכנעת עד הסוף שזה הסכום הנכון. תוכלי לברר את המשכורת הבסיסית של עו"ס מתחיל באיגוד העובדים הסוציאלים שנמצא ברח' ארלוזוב בת"א. בהצלחה, טלי

היכן ניתן ללמוד בארץ את תחומי התרפיה וריפוי באמנויות? לאילו תעודות/תארים? תודה מראש, שירשיר.

אני יודעת שבבית ברל יש מסלול של מדריכי אמנות בו אפשר להתמחות במסלול של "אמנות כמשקמת".

את יודעת אם יש תנאי מקדים של תואר ראשון ? אם כן אז באיזה מקצוע ?

שיר שיר שלום רב, מצ"ב קישור לתשובה שכתבתי בנושא: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=419&i=14&t=6 במידה ונותרו לך שאלות נוספות...את מוזמנת לשאול. בברכה, טלי

שלום רב! אני מעוניינת ללמוד תראפיה בריקוד ואינני יודעת למי לפנות. אשמח מאוד לקבל כתובות של בתי ספר שמסמיכים למקצוע זה באיזור הדרום והמרכז.

עופרית שלום רב, אני מצרפת קישור של בתיה"ס שמלמדים מגמות שונות בתרפיות באומנות (ובחלקם אני יודעת שיש ריקוד...רק שאינני בטוחה באיזו מכללה בדיוק). אני מציעה לך להתקשר למקומות הללו ולברר. לגבי בית ברל - אני יודעת שיש להם בוודאות מגמה של תרפיה בתנועה. לגבי היתר אינני יודעת בוודאות. להלן הקישור: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=419&i=14&t=6 בברכה, טלי

אבקש לשלוח לי חומר בנושא הלימוד : תראפיה בתנועה לכתובתי :עירית 44 ערד מיקוד: 89060

רצית לשאול משהו? במידה וכן, רצוי שתכתבי את השאלה במלואה. טלי

ערב טוב, אמי בת 70+, אלמנה, סובלת מסוכר, לחץ דם גבוה ועוד כהנה וכהנה מחלות. מקבלת קצבה זקנה וחיה לבד ללא עזרה. יש לה בעיות רפואיות רציניות ברגלים, עליה לעבור ניתוח בברכיים, הליכה שלה כבדה ואיטית מאוד. אמי נוטלת מדי יום היומו הרבה מאד תרופות. כל תרופה ותרופה עולים הרבה כסף. אמי אינה מקבלת סבסוד ו/או הנחה עבור תרופות הקבועות שלה הן מבטוח לאומי או מקופת חולים. אמי לפני הגיעה לגיל פנסיה עבדה מגיל 18 ועד גיל 60 במשק בית בהרבה בתים בתל-אביב וכנראה המעבידות שלה לא טרחו או הקפידו לשלם עבורה ביטוח לאומי או שלמו מחצית מהזמן שהיא עבדה אצלהם. אימי לא מסוגלת להתמודד לבד בעלויות התרופות המכבידות על והמעיקות על פרנסתה. שאלתי היא, למי צריך לפנות בכדי שנוכל לקבל הנחה משמעותי לגבי קניית תרופות. וכן. אמי זקוקה לאישה שתעזור לה בנקיונות. בברכה ותודה על התייחסותך המהירה מ.ד.

מ.ד. שלום רב, אימך (או את בשם אימך) צריכה לפנות ללשכת הרווחה הקרובה למקום מגוריכם, ולבקש להיפגש עם העובדת הסוציאלית השייכת לאזור מגוריכם לצורך פתיחת תיק בלשכה, והכוונה לקראת קבלת זכויותיה על פי חוק. במקביל, יש לפנות לבטוח לאומי לצורך קבלת קצבת סיעוד, כלומר, קיצבה שברוב המקרים מומרת לטיפול של מטפלת מספר שעות בשבוע. לגבי מחירי התרופות, ייתכן וניתן לפנות לעובדת הסוציאלית השייכת לקופ"ח, ולבדוק במה היא יכולה לסייע. בברכת בריאות טובה, טלי

מעוניית לקבל פרטים לגבי לימודי תראפיה באמנות- לימודים באירופה (מערב) איטליה, אנגליה או הולנד. המלצות- לאיזו אוניברסיטה לפנות, היכן, ומי יכול לסייע בכך. עלויות, מילגות ומגורים. תודה ירדן

ירדן שלום רב, לצערי אינני מכירה את לימודי התרפיה באומנויות בחו"ל. אולי תוכלי לברר את הנושא דרך יה"ת, האיגוד הישראלי ליצירה והבעה, דרך הקישור לאתר שלהם: http://mofetsrv.mofet.macam98.ac.il/~shmuel/ בהצלחה, טלי

טלי שלום לך, אני פונה אליך לאחר שפניתי לדר' אורן קפלן והוא חשב שכדאי שאשאל אותך. מצ"ב שאלתי אליו, תשובתך מאוד חשובה לי: האם טיפול ע"י עובד סוציאלי המתמחה ביעוץ אישי וזוגי יעיל כמו פסיכולוג? האם מה שלומדים עובדים סוציאלים המתמחיםם ביעוץ יכול להספיק ולעזור לאנשים הסובלים מהעדר הערכה עצמית, חרדות הקשורות להתקשרויות עם אנשים, האם פסיכולוג טוב יכול לאבחן את בעית המטופל ואילו עובד סוציאלי לא? השאלה היא בעצם האם ההכשרה שמקבל הפסיכולוג היא שונה לגמרי מהעובד הסוציאלי המתמחה ביעוץ אישי? ואם טופלתי ע"י עובדת סוצאילית שכזו (טיפול אישי) וכעת חלפו להן שנתיים ואני מרגישה שאת חיי מלווים החרדות, הפחדים, וחוסר הבטחון, האם זה אומר שאנ מקרה אבוד שאין לו יכולת "להירפא" או שפשוט לא בחרתי ב"רופא" הנכון. כך הצגתי את השאלה בפני דר אורן קפלן מהפורום המקביל. הייתי שמחה אילו יכולת בעצם להסביר לי, אני מרגשיה "תקועה" במובן מסויים, והיה מאוד עוזר לי להבין אם יהיה שיפור משמעותי אם אלך לפסיכולוג. תודה כרמית

כרמית שלום רב, שאלתך אינה שאלה פשוטה, ואינה שאלה של ידע, כי אם רגש. מבחינת ההכשרה בין עובד סוציאלי קליני (שבמקרים רבים גם עובר את ביה"ס לפסיכותרפיה) לבין פסיכולוג קליני, אין שונות מרחיקת לכת, בוודאי לא מבחינה של תאוריות פסיכולוגיות. ההכשרה המעשית (הסטאז') הוא שונה במעט, ואלי מעמיק יותר בקרב הפסיכולוגים, אך עדיין כל אלו לא ממש משפיעים על היכולת הסופית של האדם להיות מטפל טוב. את מספרת שהיית בטיפול של שנתיים, ובתפיסה שלי, כמטפלת, אני רואה תקופה זו ברוב המקרים רק כ"התחלה". השאלה מדוע אינך מרגישה טוב, או כפי שאת רוצה להרגיש (ללא פחדים וכו') היא שאלה נוספת. אין זה אומר בהכרח שהטיפול בו היית לא היה טוב. ייתכן והפרידה היתה מוקדם מדיי, ייתכן שהיו אירועים בחייך שגרמו לסימפטומים לחזור וייתכנו עוד מליוני סיבות, וביניהן כלולה גם הסבירות שאולי המטפלת לא היתה טובה. לא סיפרת על החוויה שהיתה לך בטיפול ההוא, אבל אם החויה היתה טובה, ובזמנו חשת עם עצמך בטיפול טוב, הייתי חושבת פעמיים לגבי האם הטיפול אכן לא יעיל. לסיכום, השאלה אינה בסוג ההתמחות של המטפל, אלא האם המטפל טוב עבורך. האם את מרגישה נוח בחברתו, האם את מרגישה שאת מסוגלת לבטוח בו והאם חדר הטיפול מאפשר לך להביא את עצמך ללא חרדה. מקווה שקצת עזרתי... טלי

מאוד מעניינת אותי התשובה לשאלתה של כרמית מאחר ואני מתלבטת אם ללמוד עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה, וההתלבטות העקרית שלי בנושא היא שאני מרגישה שעבודה סוציאלית היא הרבה פחות מעמיקה ואין בה יכות אמיתית לטפל בבעיות מורכבות. אני מכירה מקרוב את הטיפול הפסיכולוגי ולכן אני מבינה באמת את מורכבותו הרבה של התחום,האם לימודי עבודה סוציאלית באמת מקנים יכולת לתת טיפול טוב?

שלום אני נמצאת בשבוע 31 להריון לפני מספר שבועות גילו אצל העובר CLUB FOOT ברגל ימין עברנו בדיקות רבות מאוד בכדי לנסות ולשלול דברים אחרים פרט לממצא הזה אך כמובן שאין 100% . אנחנו בלחץ אדיר מכיוון שאנחנו מאוד חוששים שבלידה יתגלו עוד בעיות פרט לממצא הנ"ל אני יודעת שהשאלה תשמע נוראית- אך האם לאחר הלידה, בהתאם לנסיבות אנחנו יכולים לתת את הילד למשפחה אומנת, מוסד כל שהוא ועוד? מה הפרוצדורה? תודה רבה

אינבול שלום רב, אינני מתמחה בתחום של ינקות וילדים, ולכן אינני מכירה את החוקים הקשורים לגילאים אלו, וכמו כן גם לא את תחום האימוץ והמיסוד. ישנם אתרים רבים העוסקים בנושא, ואני ממליצה לך לפנות אליהם על מנת לקבל יעוץ מקצועי ואמין. אחד מהאתרים שיתכן ויהיו לך לעזר הוא "לידה" www.leida. co.il אני בטוחה שיש עוד רבים וטובים שכמותו. כל טוב, טלי

לפני מספר שבועות פורסם מאמר מאוד חשוב על הורות וילדים. מאמר קטן שאומר את הכל: שיש אנשים שלא צריכים להביא ילדים. אינני כותבת בציניות או ברוע, חלילה, אבל, אני בהחלט מאמינה כי לא כל אדם יכול ומסוגל לגדל ילד. את העלית פה שאלה קשה מאוד, עם כאב ופחד עצום שלך ואני מאמינה שגם של בן זוגך, אך - אשאל אותך שאלה - שאולי תעניין אותך - מה יקרה אם יוולד לך ילד בריא ובגיל 16 משום תאונה כלשהיא (חס וחלילה ) הוא יהיה בעל מום כלשהוא, האם גם אז "תמסרי אותו למשפחה אומנת" . אני כותבת את הדבר מתוך הפחד האישי שלי אני מאמינה שאדם צריך לחשוב שכשהוא הופך להיות הורה הוא הופך להיות אחראי ו"כבול במידה מסויימת לצרכי ילדו באשר הם. לא נוטשים ילד. סליחה אם אני מוסיפה על כאבך או פחדייך - אבל בכל זאת -האם את רוצה להיות אמא מכל המשתמע מכך? סיגל

שלום אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים אבל אשאל בכל זאת. יש לי בן בגיל 4.5 הצעיר מבין 3 ילדים עד עכשו הוא ישן איתנו במיטה החלטנו להעביר אותו לישון במיטה משלו אין לנו בעיה עם ההרדמות אבל במשך הלילה הוא בא אלינו למיטה למתחילה מסכת טיולים הוא בא אנחנו מחזירים וחוזר חלילה כמובן שבבוקר אנחנו מותשים . אןלי יש לך פתרון\רעיון איך לגרום לו לישון כל הלילה במיטה שלו. תודה

מיכל שלום, לצערי, אינני מתמצאת בתחום הטיפול בילדים, ולכן כדאי שתפני למטפל המטפל בגילאים צעירים ותתיעצי עימו. כל טוב, טלי

אני יכולה ל"מכור"לך פטנט שעבד אצלי. כשילדתי היתה בת 4, היה לנו משהו דומה, שלווה גם בפחד להשאר לבד, וזה ממש היה קשה להתמודד עם החרדה שלה. מה שעשינו היה לתת לה לישון במשך כשבועיים בחדרינו אבל על מזרון ולא במטה שלנו, במטה שלה השכבנו את הדובי האהוב שלה. אחרי שבועיים בו דברנו על כמה עצוב לדובי לבד היא בקשה מיוזמתה לחזור למיטה שלה. היו עוד כמה התעורריות בלילה ובהלה אבל בכל פעם זה נגמר ב"דובי רוצה שאשמור עליו" אני מקוה שזה יעזור גם לך.

האם יש לך המלצה למסגרת טיפולית כמו ריפוי באמנויות באזור ת"א והמרכז? מעוניינת לטפל בבעיות בבחירת בן זוג ובכעסים פנימיים. אני בת 29.

לשואלת שלום רב, אינני מכירה מרכזים טיפוליים, אולם אני יכולה לנסות לסייע לך במציאת מטפל פרטי, במידה ותיהי מעוניינת אנא פני אלי במייל. אפשרות נוספת היא לבדוק בשירותים הציבוריים (תחנה לבריאות הנפש או קופ"ח) אם יש להם טיפול באומנויות. בהצלחה, טלי

#רציתי לדעת מה ההבדל בין עובד סוציאלי קליני לפסיכולוג קליני . ידוע לי שעו'ס קליני יכול לעשות פסיכוטראפיה אבל אינו יכול לעשות אבחנות האם זה נכון? # מה זה ביבליו טראפיה איפה אפשר ללמוד את זה ומה ניתן לעשות עם זה? (טלי שלחתי לך מייל) anon(בת)

anon שלום רב, לגבי ההבדלים בין עו"ס לפסיכולוג, נכתב על כך רבות בפורום בגרסתו הישנה, אשר הארכיב שלו מצוי בפורום של אורן קפלן ושם תוכלי למצוא תשובה מקיפה. לגבי ביבליותרפיה - זה כלי טיפולי בעזרת ספרים, סיפורים, כתיבה וכדומה. בברכה, טלי

שלום רב, אולי ידוע לך היכן ניתן למצוא חומר על רווחת העובד בארגון רפואי? בתודה, אלה

אלה שלום רב, לצערי אינני יודעת היכן ניתן להשיג חומר בנושא זה, אולם אני מאמינה שאם תתקשרי לאחד מבתי החולים ותנסי לדבר עם היחידה לעבודה סוציאלית שם, אולי יעזרו לך. בהצלחה, טלי

שלום, לאחרונה שמעתי כי החלו לימודי תרפיה באומנות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת באר שבע, ללימודי תואר שני. אני מנסה לברר יותר פרטים. רציתי לדעת אם שמעת על מסלול זה, איך הוא ביחס לאחרים ומהם תנאי הקבלה

שירי שלום רב, לא, לא שמעתי על שנפתח מסלול כזה, אבל זה לא אומר שאם אני לא שמעתי - אז זה באמת לא נפתח... :) כבוגרת המחלקה לע"ס בב"ש, אני מאמינה שאם הם פתחו מסלול מאושר לתואר שני בתחום זה, אזי סביר להניח שהם טובים ועומדים בדרישות, כיון שנכון להיום ככל הידוע לי אין אף אוניברסיטה ישראלית שנותנת תואר ישראלי שני בתרפיה באומנויות. בהצלחה, טלי

שלום, יש לי ילד בן שנתיים וחצי שהתחיל להרביץ לילדים בגן. הוא מהיר תפיסה, התחיל לדבר מאוד מוקדם, ובעל יכולות מוטוריות תקינות. הוא שמח, עליז, סקרן ואוהב מאוד חברת ילדים ומבוגרים. הגננת טוענת שלמכות אין שום סיבה ממשית, לא מתוך מאבק על חפץ או ריב. פשוט באות משום מקום. היא אומרת שצריך ללמד את הילד לתקשר במילים, ממש להגיד לו מה לומר בסיטואציות מסויימות. מה זה אומר? שיש לילד בעיות תקשורת??? בזמן האחרון חל שיפור וכמעט ואין מכות או נשיכות בגן אבל כשאנחנו בסביבת ילדים מחוץ לגן - גן משחקים, כשבאים אורחים - הוא שוב מתחיל להרביץ. הוא מודע לכך שאסור להרביץ ושאני כועסת ומספר לי כשהוא מרביץ למישהו בגן. עברנו דירה לפני חודש והגן הוא גן חדש אך הסביבה והילדים מוכרים לו משנה שעברה. האם השינויים האלה הם הסיבה או שיש משהו נוסף? תודה רבה, רוני.

רוני שלום רב, לא ברורה לי מה הסיבה שבעטיה הילד בוחר בהתנהגות שכזו, כיון שמן הסתם, יעוץ ברמה שכזו אינו מתאים ליעוץ וירטואלי. להערכתי עליך לפנות לפסיכולוגית של הגן לייעוץ, או מאידך לפנות לפגישה או מספר פגישות של יעוץ הורים. כל טוב, טלי

שלום. יש לי ילדה בת שנתיים ו-8 חודשים. אני כעת בהריון שני, סוף חודש תשיעי, ובמשך החודש האחרון קשה לי מאד לתפקד, ולכן חמותי מטפלת בילדה אחרי הגן, ובערב בעלי מביא אותה הביתה כשהוא מסיים את העבודה. עד לפני המצב הנוכחי, הבת שלי הייתה הולכת בשמחה לגן, ונפרדת ממני או מבעלי בשמחה. ראינו שטוב לה ושהיא מאושרת. כעת היא עושה לנו ממש סקנדל כל בוקר, מלווה בבכי שהיא לא רוצה ללכת לגן. אני יודעת שטוב לה שם (היא לא מוכנה לעזוב את המקום כשבאים לקחת אותה, כי היא רוצה להמשיך ולשחק) אני שואלת אותה למה היא לא רוצה ללכת, ואין לה תשובה בשבילי. אני שואלת אם הילדים מציקים לה, אז היא עונה שכן, אבל כשאני שואלת מי מהילדים - היא עוברת מהר לדבר על משהו אחר. דיברתי עם הגננת, והיא אמרה שממש אין שום בעייה עם הילדה בגן. אף אחד לא מציק לה והיא ממש מאושרת שם ומשחקת יפה (ואני לגמרי מאמינה לה בקטע הזה). ההשערה שלי היא שזה קורה בגלל שהבת שלי מרגישה שמשהו קורה כאן בבית. אבל מה אני יכולה לעשות? אנחנו כל בוקר עוברים איתה ייסורים מחדש, ושום דבר לא עוזר! יש לך הצעות מה אפשר לעשות?

מיקי, סביר להניח גם בגלל שהלידה מתקרבת (יש מקום לשתף אותה ולהגיד לה: "עוד מעט יהיה לך אח קטן"). להסביר לה שהוא יהיה תלותי אבל גם להראות לה שאפשר לסמוך עליה ולבקש את עזרתה. יחד עם זה, למצוא לה את פינת הזמן שלה. עדי (שטיפלה בעבר בילדים קטנים(

מיקי שלום, אנא קחי את דבריי בערבון מוגבל ומראש אני מסייג אותם, חלילה לי להבהיל אותך- אבל כשאני הייתי קטן, בגילה של בתך, אותה תופעה בדיוק קרתה איתי והורי לא הבינו. אני כמובן לא ידעתי לספר, אבל הגננת היתה פשוט גננת מרשעת, שצעקה ורדתה בנו ובכמה מקרים אף התעופפו סטירות. כשההורים הגיעו היא כמובן היתה נופת-צופים, ואני יכול להעיד על עצמי שאם חטפתי צעקה ב 9 בבוקר, ובשתיים בצהריים הייתי שקוע במשחק עם חברים- אז ברור שהיה לי כיף ולא רציתי לעזוב באותו רגע. למחרת בבוקר שוב הייתי נזכר בטראומה ובכיתי והשתוללתי ולא רציתי ללכת לגן. שוב אני מסייג- יכול להיות שזו באמת אחלה גננת, והילדה שלך מתפנקת לקראת ביקור החסידה, שזו תופעה ילדותית מוכרת וידועה. הצעתי לך- ביקור פתע בגן. ככה סתם, ללא הודעה מוקדמת, באמצע היום (או מישהו מטעמך, אני מבין שאת מנוטרלת). שניים-שלושה ביקורים כאלה ותפסלי את האופצייה הזאת.

שלום גיא. (דרך אגב - שם מקסים! אני מצפה עכשיו לבן, וזה השם שהחלטנו לתת לו...) אני מיישמת עכשיו את מה שהגננת אמרה לי - לא לתת לה לשלוט בנו בבוקר. אז היא עושה לי סקנדל עם הבגדים בבוקר, אבל אחרי שהיא לבושה היא רצה לאבא שלה ומבקשת שיקח אותה לגן. ובגן היא נפרדת ממנו בלי בעיות. אחיינית של בעלי הייתה בגן הזה שנתיים, ואני יודעת שהוא מצויין. כך שהגן הוא ממש לא הסיבה. אבל תודה לך בכל אופן על תשובתך. ביי. מיקי.

מיקי שלום רב, צר לי על האיחור בתשובתי אליך, שנבע מבעיות במחשב. לשאלתך: כפי שראיתי קיבלת כאן הרבה הצעות למחשבה מעניינות וטובות מיתר הגולשים. בכל מקרה, במידה והמצב לא משתפר, כדאי להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן, או להסתייע בייעוץ הורים. בברכה, טלי

אני בדרך כלל לא מנצלת את הפורום אבל ההתרגשות... ההתלהבות.. מגיע לי מזל טוב.. הרביעית.. שלמה ובריאה... החוצה התחלקה.. הייתי חייבת לשתף.. את בטח מבינה.. שלך, אני.

מ ז ל ט ו ב ענק!!! :)

האם ניתן לשפר את השליטה העצמית על המחשבות שלנו כלומר להחליט להפסיק לחשוב על משהו ובאמת להפסיק לחשוב על זה למשל להפסיק לפחד ממשהו ולהפסיק לחשוב על מחשבות טורדניות

אם וכאשר תמצא לכך את הפיתרון, שתף אותי :-) שבת שלום, רז.

ליאור שלום רב, שאלתך אינה לגמרי ברורה. האם אתה מתכוון למחשבות טורדניות, חרדות שמשבשות את סדר יומך וחייך, או משהו קל יותר, חולף, שאינו מפריע לך? במידה והחלק הראשון הוא הנכון עבורך הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולשקול את האפשרות של תוספת טיפול תרופתי. השילוב הזה מוכיח את עצמו במקרים רבים של הפרעה טורדנית ודומיה. אם החלק השני הוא נכון יותר לגביך (משהו קל, חולף ושאינו מפריע לשגרת חייך) אזיי תן לזה מעט זמן, ייתכן ומדובר במשבר שמטריד אותך, ועשוי לחלוף. בברכה, טלי

בתודה מראש

שלום רב, לצערי לא קיבלתי דבר. את/ה מוזמן/ת לשלוח שנית. בבקשה, אם את/ה שולח/ת מייל, נא לכתוב בכותרת/נושא את המילה "דוקטורס". לצערי בשל ריבוי וירוסים אינני נוהגת לפתוח אימיילים ממקור שאינו ידוע לי, בלי שאדע מה נושאם. תודה, טלי

טלי שלום, אנו משפחה אומנת לילד שהוצא מביתו עקב מחלת אימו (מלת נפש) מלבדו יש לי עוד 2 ילדים משלי שהגדול מבוגר ממנו בשנתים והילדה קטנה ממנו בשנה לעיתים אפשר לראות את הקינאה של ילדי כלפיו (הם מאמינים שאני מתייחסת אליו יפה יותר ) ולעיתים אף מעירים לי על כך . אני עצמי עדין לא יודעת איך לעשות כך שאף אחד מילדי לא יפגע ואף לא הילד . אני נותנת להם תשומת לב כל הזמן אבל עדין הם מרגישים שזה לא מספיק . יש לציין שהילד נמצא אצלי רק חודש ואני מבולבלת ונתונה בסערת רגשות אודה לך אם תוכלי ליעץ לי בנושא תודה מיכל

את זכאית לקבל הדרכה ותמיכה מהשירות דרכו הגיע אליכם הילד. בין אם מדובר בשרות של אגף הרווחה או אחת מעהעמותות העוסקות בהשמת ילדים במשפחות אומנה. במידה ואת מקבלת יעוץ אך הוא אינו מספק אותך עלייך לדרוש הרחבה של השרות הניתן לך עד שתרגישי שיש מאוחרייך גוף התומך בך ובמשפחתך למען קליטה טובה של הילד החדש. בדרך זו תרגישי את מספיק בטוחה כדי להתמודד עם הקשיים בהם את נתקלת ובאלו הצפויים בעתיד.

מיכל שלום רב, בהמשך לדבריו של הארי, אני רוצה להוסיף ששירותי האמנה מחוייבים להעניק לך סיוע כספי ו-נפשי בקליטת הילד ובטיפולו. אני מבינה ללא ספק את ההתלבטויות בהן את מתנסה כיום, וללא ספק את זקוקה להכוונה וסיוע מקצועיים. כל "יעוץ" שאינו אישי וספציפי עבורך, לא יהיה נכון ולא יהיה יעיל. לכן, המלצתי העיקרית היא שתפני אל שרותי האמנה, שתפי אותם במה שאת עוברת, וכולי תקווה שתמצאי יד מכוונת וטובה... בברכה, טלי

שלום אני מחפשת קבוצת תמיכה לאנשים שעברו התעללות רגשית (ו/או פיסית) במשפחה או לבעלי הפרעת אישיות גבולית במרכז. תודה

שיר שלום רב, יש הבדל בין שתי התופעות שבעטיין את מחפשת קבוצת תמיכה. הראשונה, התעללות נפשית/פיזית, תוכלי למצוא במרכזים לאלימות במשפחה המקומיים (אפשר לברר דרך העירייה או המרכז לבריאות הנפש). השניה, אישיות גבולית, קבוצות תמיכה בנושא זה סביר להניח מתקיימות במרכז/תחנה לבריאות הנפש המקומית, ותוכלי לברר זאת אם תתקשרי אליהם. כל טוב, טלי

יש לי חובות. עבודה פשוטה ומשכורת מינימום. הפרעת אישיות גבולית, או סי די ופחד מהחיים ומכל דבר. חיה במשפחה מתעללת. איך אני מנתקת את המעגל הזה, באמצע שנות ה-20?

איריס שלום רב, את מתארת מצב מורכב, מין תיאור כזהשל נקודה בחיים. לפי כתיבתך נראה שכבר ביקרת בטיפול (לפי האבחנה) ולא ברור לי אם את עדיין ממשיכה בו. לפי דעתי יש להתמיד בטיפול ארוך טווח, ויחדעם המטפל/ת יש לבדוק את האפשרויות העומדות בפניך: יציאה לדיור מוגן, השתלבות במועדון אחר הצהריים ועוד הרבה רעיונות. אולם כל אלו צריכים להבחן באופן ספציפי עבורך, האם זה מתאים וכו'. אפשר גם להתייעץ עם העובדת הסוציאלית של העירייה שאחראית על אזור מגורייך לגבי טיפול (נפשי), אפשרויות דיור מחוץ לבית וכדומה. כל טוב, טלי

אני שנאת את הגוף שלי לא יכולה לחיות איתו ולא יכולה לחיות בתוכו הוא כמו מעטפת שומן חונקת אני רוצה להיות הכי רזה בעולם גם אם זה יעלה בבריאותי העקר להיות מאושרת ושלמה אני לא מאמינה בשום דבר, באף אחד רק בי וביכולת שלי להיות הכי הכי רזה כי יש בי רצון זהו

בפתח שנה החדשה אני מאחל לך שתזכי ביכולת לקבלה עצמית, לשלווה ואופטומיות. לא מעט בחורות חשות כמוך ויצאו ממעגל הקושי והמצוקה בו את מצויה. מאוד ממליץ לך להתיעץ עם פסיכולוג\עו"ס שיושיט לך יד וכלים להתגבר על המכשולים החוצים בינך לבין יכולתך להשלים עם עצמך בכל המובנים.

הם לא יחזירו לי את עצמי הגוף שבגד בי ואחריו האנשים ותחושת הסופניות והנחמה ברזון.... תודה בכל זאת, שנה טובה.

שלום שמי אלון. הורדתי לפני שנה וחצי 30 קילו ב4-6 חודשים. מאז סבלתי מאנורקסיה שכנראה התפתחה לבולימיה (כבר שנה). אני בצבא. המצב הגיע לכך שעליתי 5 קילו רק מזה שלקיבה שלי אין כבר כוח להעלות שום דבר שהוא לא גלידה (אז התקפים נגמרים בכך שאין התרוקנות מספקת) , מה שמכניס אותי לדיכאון גדול יותר... הייתי רוצה לקבל המלצה על מקום בו אוכל לטפל בתופעה. (זה חייב להיות מקום פרטי..) אך לא אוכל להתמודד עם מקום שיעלה לי 600 שקל בשבוע (3 פגישות X מאתיים ומשהו) במשך שנה... (לפי מה שאמרו לי במקום מסויים).. גמר חתימה טובה לכולם! אלון.

אלון שלום רב, אני מבינה את המצוקה הרבה שבה אתה מצוי. נראה שאתה מתמודד עם הפרעת אכילה שמשנה את פניה מדיי פעם, אבל ממשיכה לייסר אותך בכל מצב. לא ברור לי מדוע אינך רוצה את התערבות הצבא, כ ייתכן וזה יכל להעניק לך טיפול הולם במעט כסף. אולם, במידה ואתה מעוניין בטיפול פרטי, אני מאמינה שרק טיפול קבוע אצל מטפל פסיכותרפיסט, עם אפשרות להוספה של פסיכיאטר (במידה ויעלה הצורך) הם הפתרון. אינני בטוחה שרק טיפול של שלוש פעמים בשבוע עשוי לעזור. יכול להיות שיהיו מטפלים אחרים שיסכימו לפחות פגישות, הכל בהתאם למצבך. במידה ואתה מעוניין בהמלצות על מטפלים, נא פנה למייל האישי שלי. גמר חתימה טובה, טלי

אלון , אמנם כתבת כבר מזמן , אבל אני רואה את זה רק עכשיו . אם אתה עוד צריך עזרה - אז - ניתן לטפל בתופעות כאלה גם דרך הצבא ,במקרים מיוחדים הם אפילו מפנים למרכז להפרעות אכילה בתל השומר , שזה מקום מצוין . אם אתה רוצה לחדש את הדיון בנושא - כתוב ואני מקווה שאראה בימים הקרובים .

טלי היי, אני בבית לחג. רציתי לאחל לך גמר חתימה טובה, חג שמח וצום קל. מה שהבטחתי יקויים. כתבתי לך יותר מוקדם באופן אישי יותר אבל הבנתי שהמחשב התקלקל. לא ממש יודעת עוד כמה זמן נותר לי לחיות, אז תודה וסליחה. רז.

ןשתיהיה באמת שנה טובה! טלי

טלי ושאר הגולשים שלום ושנה טובה, לפני כשנה פניתי אליך כיוון שחששתי כי בת דודתי בת ה10- תפתח אנורקסיה. ההודעה המקורית כאן: http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=213901&t=213901 מאז חלו התפתחויות: 1. בפסח הגברת הודיעה לי כך: "את יודעת, עדי, עליתי במשקל. בתחילת השנה הייתי 25 ועכשיו אני בין 25 ל30- קילו". 2. לקח זמן (רציתי להתנסח בלי שדודתי תיפגע) עד שפניתי לרופאת הילדים באתר וסיפרתי לה. 3. בעצת רופאת הילדים, סיפרתי לאם (לקח קצת זמן, כי רציתי להיפגש איתה פנים מול פנים). האם חייכה ואמרה שתשים לב. זהו, תודה, עדי

עדי שלום רב, אני שמחה לשמוע שמצאת דרך לפנות אל האם ולהעיר את תשומת ליבה. זה באמת חשוב לפקוח את העיניים, בעיקר לאנשים שנוטים לעצום אותם, או הכחיש. ההכחשה מתרחשת הרבה מאד פעמים בקרב משפחות שבהן יש הפרעות אכילה. כל הכבוד על היוזמה! חתימה טובה, טלי

אני נשוי ויש לי שני ילדים אחרת היתי מתאבד. אבדתי את הבריאות הפיזית, הפכתי לנכה באופן חלקי. עד לפני שבוע היה לי כוח להתמודד חייכתי והמשכתי בדרך אבל אזלו כוחותי. עדיין מתלבט ולמעשה די פוחד לנקוט בצעד זה. אבל קשה לי להשלים עם הנכות התלות הכפויה בעזרתם שך אחרים. והאמת היא שהיו לי חחיים יפים ודאגתי שלאישה והילדים יהיו חיים יפים.זכיתי לאהבה הענקתי אהבה. כעקרון מוכן לסיים את החיים, ברמה הפרקטית סידרתי את המצב: בחודשים האחרונים הצלחתי לסגור את המשכנתא, שיפצתי את הבית.לאשתי משאיר רכב ושלושה ביטוחי חיים. כך שאני לא משאיר אותם זרוקים ברחוב. מצד שני מספר נקודות מטרידות אותי.: א) אין לי חסכונות משמעותיים , תמיד סברתי שרצוי לחיות את היומיום ברמה גבוהה ולא חסכתי לעתיד. מה יהיה עם הילדים, מי ישלם אוניברסיטה, ידאג לסידורים לחתונה וכד כשיהיה רלוונטי. ב) איך יתמודדו עם הטראומה של אב/ בעל תאבד? ג) איך להתאבד באופן שרגעי האחרונים לא יהיו מכאיבים מדי עבורי. איכן להתאבד על מנת לא לגרום זעזוע לסיבה ? להשאיר מכתב פרידה? להסביר את המניעים כדי שיוכלו לסגור מעגל ולא תשאר שאלה פתוחה מדוע אבא התאבד? בקיצור כיצד לבצע את המשימה באופן שפחותיפגע באחרים. ד) מה יהיה עם אשתי ? עדיין אשה צעירה ומלאת חיים.לא היתי רוצה שתתאבל עלי עד סוף ימיה. לא רוצה לפגוע בה בהתאבדותי. ה) כואב לי להשאיר את הילדים לבד , אני יודע שאני משמעותי עבורם. מצד שני נגמר לי הסוס, לא יכול לסבול יותר את המגבלות הפיזיות והנפשיות.. אל דאגה לא הולך להתאבד אחרי כתיבת מכתב זה, בינתים מתלבט ושוקל את צעדי. השעה 1:40 לילה טוב צביקה

צביקה, החיים הם יפים! עברתי הרבה בחיים בשביל להבין את זה. אם תסתכל סביבך תראה שיש נכים שהצליחו למרות הנכות שלהם. נכון, חלקם נולדו נכים, אבל חלקם היו גם בריאים והפכו לכאלה. יש לך אישה שאוהבת, ילדים. אולי תנסה להיפגש עם כאלה שהנכות שלהם לפחות כמו שלך, ותוכל לשאוב כוחות. עדי

תודה עך העידוד ...כנראה שאני זקוק לעידוד ולראית הדברים בפרספקטיבה ובאורח מציאותי. כעת אני בדיכאון ששואב אותי לתוך תהום. איך הפכתי מגבר בריא מתפקד, עובד נון סטופ לסמרטוט שזקוק לעזרה של אחרים כולל ילדי ? הכלתי את המצב זמן ממושך ופתאום נגמרו לי הכוחות ,דבר שאינו מאפיין אותי. העניין הוא שעד כה לא כל כך קיבלתי את הנכות שלי , המשכתי לעבוד כמו מטורף למרות המחירים הבריאותיים ששילמתי אבל שמרתי על רמת חיים טובה ואיכות חיים. ופתאום גם הגוף והנפש מפסיקים לציית לכוח הרצון ואני כלוא במגבלות ובמוגבלות שלי. יש לי את האומץ להתמודד עם המצב על הבטיו השונים לא בטוח שאני מעוניין להמשיך קדימה ממקום של נכות ו מגבלות. בכל אופן תודה על עזרתך. צביקה

צביקה שלום, צר לי על האיחור בתשובתי, אולם המחשב שלי התקלקל, ואין לי גישה חופשית כרגע למחשב. בהתייחס למכתבך: ממכתבך עולה מצוקה גדולה מאד, ותחושת כאב עצומה. אתה שוקל פתרון סופני שאין ממנו דרך חזרה, כאשר אני עצמי לא הצלחתי להבין איפה ניסית לעזור לעצמך. הפתרון של התאבדות קיים שם תמיד, אבל בעיניי הוא אופציה אחרונה בהחלט. מתוך הראיה שלי מעט מאד מקרים קיימים שאין להם אופציות אטינסופיות. על כן, תמיד אפשר לנסות להתנהג בדרך אחרת, לפתוח עוד כיוון אפשרי. אני מבינה את הקושי והמצוקה. אני מאמינה שתוכל להפיק דווקא עכשיו תועלת רבה מטיפול. תוכל לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגוריך, ללשכת הרווחה או לקופת חולים ולקבוע פגישה. אני מקווה שתחליט בכל זאת לנסות, ומזמינה אותך לשוב ולכתוב כאן, ככל שתזדקק. בהצלחה, טלי

טלי פרידמן שלום, בן משפחתי גרוש מזה שנה וחצי ולו שלושה ילדים. בנו הבכור בן 5. בעת פירוד הוריו היה בן 3 בלבד. אימו פעלה בדרך של ניתוק הילדים מהאב בעת הסכסוך עימו בתחילת הדרך. אף כי הילד הגדול התקשה והתחנן לאביו בשיחות הטלפון. ובמפגשים המעטים היה משתולל מבכי בעת החזרה. לאחר הסדרי הראיה שנקבעו מבית המשפט, הילד מגיע לאביו, אך ברוב המקרים מסרב לחזור לאימו וצריך לרצות אותו. כמו כן, יש לו אמירות כגון "אני לא אוהב את האמא הזאת", "היא מגעילה אותי" , "שונא את הבית הזה (בית אימו)" "לא רוצה לגור עם אמא". בחודש האחרון המצב החמיר בהשתוללויות ובכי היסטרי ולא פוסק בעת ניסיון להחזירו. הוא אוחז בחוזקה רבה באביו או בני משפחת האב והוא לא מוכן לצאת מהרכב עד כדי ניסיון לנשוך, לשרוט ולמשוך בשיער כדי לא להיפרד. חשוב לציין בנוסף שגם שני הבנים הקטנים יותר במקרים רבים בוכים בעת החזרה בביקורים. (את הילד השלישי היא מסרבת למסור ללינה, והנ"ל מקשה יותר על האב והילדים). בתקווה שתוכלי לתת קצה חוט של דרך לעזור לילדים בפרט לבן הבכור. בתודה ד.ג

ד.ג. שלום רב, להערכתי יש לשקול פניה לעובדת סוציאלית. במקרים בעייתיים בין הורים גרושים (או בתהליך גירושין), יש התערבות של עובדת סוציאלית (בדרך כלל מלשכת הרווחה המקומית) על מנת לבדוק היכן לילד טוב יותר, ולקבוע הסדרי ראייה בהתאם להוראת בית משפט. לכן, גם כעת, להערכתי אתם עשויים להפיק תועלת בפניה לעו"ס, כך שאולי היא תוכל לבדוק מה פשר התנהגות הילדים, ולהתריע באם יש משהו שאינו כשורה. אפשרות אחרת היא לפנות עם הילדים למטפל, לאיבחון וכמו כן להבהיר מה קורה לילדים. בברכה, טלי

במשך שנה, בניתי את אחד הדברים הקשים ביותר שהיו חסרים לי, לאט לאט ובהדרגה. אימון. כל שנה קורה לי משהו רע. שנה שעברה עוד האמנתי שיכול להיווצר שינוי. האמנתי גם בגלל אנשים נפלאים שהיו איתי. כל אחד יכול לומר שזה בא ממני, אבל אל תתכחשו לאמת. נפגעתי פגיעה גדולה בעודי ילדה. הייתי חייבת חוויה מתקנת. מסתבר לי כעת שהכל היה ריק, לא מכוון, ככה בקלות נעלם כאילו מעולם לא היה שלי. חברים, יש לי מזל רע. כל מה שאלוהים הטוב נתן לי הוא לקח. השנה הזו התחילה בשיא כוחותי ונגמרה באפסיותם המוחלטת. אני לא רוצה יותר כלום. לא רוצה לחיות בעולם הזה. לא מסוגלת לחיות במקום בו כל אדם לא חושב בעקר על עצמו, אלא רק על עצמו. לא יכולה לחיות במקום בו לכל אדם אין אחריות על המעשים שהוא עושה, הוא מאמין שאחרים יטפלו בהם. לא מאמינה יותר בכלום, ממש כמו טרם נתתי צ'אנס לחיים לפני שנה בערך. חבל שניסיתי בכלל, עכשיו הרבה יותר כואב לי מאי פעם. חבל שהעמדתי את עצמי בניסיון, שוב הוכחתי לעצמי שצדקתי. אני כותבת את זה למי שיכול, למי שיש בידו האפשרות לא לתת לאחרים ללכת בדרכי. לכל מי שעובד עם ילדים-תהיו קשובים, אולי תגלו משהו ניסתר, אולי תוכלו למנוע גרירה של משקע כלשהו שיחרט על ליבם ועל אישיותם. זכרו ששום רישום בבית חולים, תיק במשטרה או מאידך חיים מושלמים ומוסווים לא יוכלו לכפר על דבר. רק אהבה תוכל. אני כותבת את זה, כי אני עדיין מאמינה בזה. לי זה לא אפשרי, לא כולם מקבלים. יש אנשים בלי מזל. בימים האחרונים חזרה אלי אמונה שנעלמה לפני שנים. חיפשתי תשובות. הרי לא אפשרי לחוות אובדן אחרי אובדן, נטישה אחרי נטישה, פגיעה אחרי פגיעה. האמנתי לרגע קטע, לשבריר שניה שאולי זה נועד כדי שאני אעשה את מה שאני מבקשת מכם. התשובה היחידה שמצאתי בפתאומיות, במכה, היא שלי לא מגיע כלום, כמו משחק ביד אומן. אני משלימה עם זה, אני נענשת על משהו. ולמה כאן? היה לי כאן פעם בית. כאן מסתובבים בוודאי אנשים רבים שעובדים עם ילדים.

גם לך יכול לקרות! אם תאמיני זה יקרה! עדי

עדי שתהיה לך שנה טובה, אני כבר לא זוכרת מתי חדלתי מלהאמין בעצמי, באלוהים ובאחרים. אני רק יודעת שזה היה תהליך הדרגתי שהתחיל מאוד מוקדם בגיל. אפשרתי קצת בגלל טיפול פסיכולוגי ללב מעט להפתח ולאנשים ולאמונה יותר לחזור אלי. רק הוכחתי לעצמי כמה לא כדאי. אני ריקה כמו מילים שנאמרות. כנראה שאף אחד לא תאר לעצמו כמה פחדתי ולא סמכתי על איש, עד כדי כך שכעת אני מרגישה את הטיפול מיותר לחלוטין, בזבוז כסף, בזבוז זמן, בזבוז של מחשבה מיותרת. למה? כי אין בעולם דבר שיצדיק את זה. איזו משמעות יש לחיים מלבד חיים ומוות? ואם אין במה להאמין, מלבד הדברים שאנו משלמים עבורם, באמת אין לי מה להתאמץ. העולם כרגע מתחלק לשניים בשבילי: אנשים שמעבירים אותך אונס קשה, אכזרי ומשפיל. אנשים שאת משלמת להם כסף כדי שלכאורה לא יכאב לך. אני כבר לא רוצה להאמין בכלום יותר. לא מוכנה יותר להיפגע. הכי טוב לבד. אדם לאדם זאב ותו לא!

שלום לך, צר לי על תחושתך זו. לעיתים תחשות הפגיעה והאובדן מגיעות בדיוק מהכיוונים הלא צפויים כמעין דרך מסתורית שכזו, אולם דווקא המקומות הללו הם שגורמים לגדילה, להתבגרות, להתפכחות. ייתכן וזו היתה המטרה... ואת? אני מאחלת לך כל טוב, ומקווה שתדעי לקחת את הניסיון עליו את מספרת בצורה כפי שבאמת באמת בפנים היית רוצה שיראו אותך, ויקבלו אותך. ובאשר לילדים, ולאנשים שמטפלים בילדים, אני מאמינה שלפחות הרוב הגדול, מנסה לעשות לעוללים הרכים רק טוב... לפחות זו הכוונה... כל טוב, טלי

טלי, לא מאמינה בכלום לא מאמינה במטרות. במיוחד שהן לא מגיעות בעיתן, אלא באמת מוקדם מדי. הדברים האילו הם קשקשת. אין לי צורך שיראו ויקבלו אותי. ובטח לא אחרי תגובה שכזו-אני מרגישה שיש אישור והודאה לדברים שאמרתי. אני לא יכולה לצמוח ולגדול מהדברים הללו, שהם לדעתי לרועץ לכל העולם. אני לא אצמח על הגב האגואיסט של העולם. אני מעדיפה להתכסות ולהתעטף בבועה הידועה. עד המוות. אני אדם שונה. שפוי, אבל שונה. אני לא יכולה ללמוד מהדברים האילו. זה מגעיל אותי. מוציא לי את החשק לחיים וזו האמת.

נשמע שאת צריכה להעביר את הדברים הללו דווקא לפורום פסיכולוגיה קלינית ו/או פסיכותרפיה.אלו הם פורומים שיענו יותר טוב על הצרכים שלך כפי שמשתמעים מההודעה. אם כי אני כבר יכולה להגיד לך שהשורה התחתונה תהיה כפי הנראה ללכת לטיפול,ואכן נראה גם לי כי כך ייטב לך. כל טוב ובהצלחה!!!

יקירתי אני מבינה לליבך מזדהה עם מה שאת כותבת. אין לי נחמה מלבד השותפות לדברייך ומלבד הידיעה שדברים משתנים, ולעיתים די בשינוי של מילימטר אחד ואז החיים נסבלים מעט יותר. אני איתך.

תודה לכל המברכים, הן כאן והן במייל.... ובהזדמנות זו אני רוצה לאחל למבקרי פורום זה ולכולם בכלל, שתיהיה שנה נפלאה, שנה של התגשמות והגשמה, שנה של בריאות, אושר ואהבה! שנה של שלום בין אדם לאדם, בין אדם לבין עצמו... שלכם, טלי

לעו"ס הכי טובה בארץ עם לב הזהב:)) שנה טובה מתוקה ומאושרת לך:))) שתמשיכי בדרך הטובה שלך:)) המון בריאות ואושר:)) @---)---- איתן

מצטרפת.. מאחלת לך טלי שנה מדהימה שמגיעה לך לא בגלל העובדה שאת עובדת סוציאלית טובה למרות שגם זה נכון בהגדרה אלא בגלל שאת אדם בעמקי הנשמה עם לב זהב ורחב לכל נפש פצועה תמיד נכונה עם כתף רחבה ומילה טובה לתמיכה.. בהמון אהבה.. אני..

גם ממני טלי, שנה טובה שתהיה תודה על הכל שלחתי לך מייל לשנה החדשה אני רק "מזהירה"-זה לא משהו מהסוג שאת רגילה לקבל ממני :-))))

הי טלי... אני סובל מחרדות , בעיקר במצבים של שינויים , גם הכי קטנים ומטופשים . יש לי תחושות של העדר אבחנה מדוייקת בין מציאות לדימיון , וזה קורה לי בעיקר לפני השינה ובבוקר . אני מטופל בתרופות במינון נמוך יחסית . אבל רוצה לברר על עוד אפשרויות , בנוסף לכך . האם קיים טיפול באחד מתחומי האומנויות , למצב כזה ? תודה מראש , ירון .

ירון שלום רב, צר לי על העיכוב בתשובתי, איכשהו הודעתך "נבלעה" כאן ונעלמה מעיניי. לא הצלחתי להבין ממש מהן חרדותיך, ואיזה סוג של טיפול אתה מקבל. אם תוכל מעט להרחיב את הדיבור על בעייתך, אנסה להתייחס בהתאם. בברכה, טלי

טלי יקרה, אני יודעת שאני צריכה להבריא מזה כבר ושאסור לזה לקרות בכלל, גם לא מדי פעם. ולא תמיד אני מבינה איך במבט לאחור אני שמה לב שלא הכנסתי אוכל לגוף שלי במשך הרבה שעות. ממש כאילו קל מאוד להדחיק את העובדה הזו, עד שהראש מתחיל לכאוב בטירוף והרעב כבר שולח אותות חזקים. קול אנורקטי בי דוחק בי לחכות עד מחר. לא יודעת למה ואולי אני מגזימה, אבל זה הרבה שעות להרעיב את עצמי ככה סתם בלי סיבה ולסבול :-((((( ואני יודעת שזה טיפשי ולא מזיז לאף אחד, רק גורם לי נזק וכאב. אבל זה לא מרפה, זו בדיקת כוח סבל עצמית וגם כי אסור לי להשמין אסור פשוט אסור זו דרך אכזרית להעביר את הזמן, זה יותר חזק ממני. :-( מקווה שזה זמני...

רז יקרה, מה שבטוח שזה אמור להזיז לך, כי ל-ך זה גורם נזק וכאב. אני מקווה שאכן זה כך, טלי

:-( קשה

לטלי שלום פניתי לדר' רונן קפלן בקשר להתלבטות שלי בבחירת פסיכולוג לביתי להלן המקרה ותשובתו של דר' קפלן רצוני להוסיף רק שהיום אני מתלבטת מאוד עם להוציא אותה מהאשפוז יום , כי אני שמה לב שככל שעובר הזמן מצבה רק מחמיר , וכנראה היא זקוקה לטיפול יותר אישי . מה דעתך ? להלן פרטי המקרה : ביתי אושפזה עקב הבחנה של מצב פסיכותי , הייתה מאושפזת חודשיים , והיום היא כחודש באשפוז יום קבלה טיפול ברספרידל , ולפני כ- 10 ימים החליפו לה לזיפרקסה ( היום היא מקבלת את שניהם בגלל המעבר בין התרופות) , רופאת המחלקה הפסיכיאטרית המליצה על טיפול פסיכולוגי נוסף, מאחר ובאשפוז יום הטיפול הוא מוגבל בזמן ורצוי שיהיה לה מטפל קבוע. כידוע קופ"ח משתתף רק ב-12 עד 24 טיפולים תלוי במקרה . כיום חשוב לי לתת לה טיפול טוב , אך אני ממוגבלת מבחינת התקציב , רציתי לבחון יותר לעומק את נושא הטיפול קצר מועד ולקבל יותר פרטים כגון : משך הטיפול , עלויות , האם הוא מתאים למקרה כפי שהוצג? האם יש רופאים שעובדים עם קופח לאומית שמתמחים בזה , חשוב לדעת שביתי עברה טראומה בילדותה , וההתפרצות המצב בה בעקבות לחץ בחינות בגרות והגיוס לצבא , היום היא במצב שאינה סומכת על איש מיואשת ממצבה ולא ממש משתפת פעולה , היא כל הזמן רוצה למות , אבדה ענין בכל ,לא מסוגלת להתרכז בכלום , לא נשארת לבד , ותלויה בנו ההורים. קבלתי רשימה של פסיכולוגים קלינים אשר עובדים עם קופח ואינני יודעת מה להחליט אפשטיין ריקי , דר' הרשקו שושנה , טאר תרצה, ליטמן פנחס רוית . אודה לך אם תוכל לעזור לי לעשות סדר בבלאגן . מודה מראש אלה להלן תשובתושלדר' אורן קפלן : השיטה לטיפול קצר מועד אינה מתאימה לבתך. היא זקוקה למסגרת פסיכותרפיה קבועה ומסודרת שתוכל לתת לה מענה לטווח הארוך אני לא מכיר את הגורמים בקופת החולים אבל אני מודע לבעייתיות של קבלת טיפול פסיכולוגי ארוך בקופת החולים במצב הקיים שם כיום. אני חושב שכדאי להתייעץ עם הצוות המקצועי שטיפל בה לגבי סוג הטיפול שמתאים לה. זה לא חייב להיות פסיכולוג, אפשר למצוא גם עובדים סוציאלים ופסיכותרפיסטים מצויינים ואולי חלקם יהיו זולים יותר. העניין הוא למצוא מישהו מקצועי שהיא תרגיש בנוח איתו, ואולי עדיף איתה. נסי להתייעץ גם עם טלי פרידמן בפורום עבודה סוציאלית בדוקטורס http://doctors.co.il/forums/list.php?f=419 בברכה ד"ר אורן קפלן

אלה שלום רב, גם אני, כמו ד"ר קפלן חושבת שביתך זקוקה לטיפול ארוך טווח, יציב וקבוע. תמוה בעיני גישת ביה"ח כיון שיש הכל בי"ח פסיכיאטרי מרפאות, והיא יכולה להיות במעקב וטיפול מרפאתי. אולם מעבר לכך, בכל עיר קיימת "מרפאה לבריאות הנפש" שהינה ציבורית והתשלום בה סמלי. ככל הידוע לי, חלק מהאנשים שהזכרת (שהמליצו לך) אף עובדים במרפאות שכאלו באזור המרכז. להערכתי, עליך להתייעץ עם צוות ביה"ח (עדיף העובדת הסוציאלית, כיון שבד"כ העו"סים מעורים יותר בשירותים בקהילה), לבקש גם טיפול של עובדת סוציאלית בקהילה שתוכל ללות את בתך, ואולי עם שוך הסערה של ההתקף הפסיכוטי, תוכלו לחשוב על תהליך שיקומי הולם, בהתאם למצבה של בתך. כל טוב, טלי

היי זוכרת אותי עם ההפרעות אכילה? כמובן שכן נכון?:))) אקיצר, אני עוד במקום שאמרתי לך שאני הולכת עילו עכשיו, אבל עדיין נורא קשה לי יש שם דיטאנית ממש מתוקה שתמיד מנסה להסביר לי ועם היא לא מצליחה להלשט עליי כי כימעט על הכל אני אומרת לא היא קוראת לרופאה שהיא יותר שטלטנית ומרימה את הקול זה כזה ברור שבגלל זה כל פעם היא קוראת להחחח(מה לעשות בעיטית אני) הם נתנו לי תפריט טוב כפי שכולם אומרים אבל לי זה עדיין ניראה הרבה ואני עדיין חושבת שהשנמתי אפילו שאני אוכלת פחות מהתפריט וזה משגע אותי, עכשיו עם אני יגיד לרופאה שאני בדיכאון היא תרצה שאני אילך לפסיכלוג או פסיוכליגת של המקום מה עדיף? בקיצור אמא שלי נגד פסיכוגליים היא אומרת שהם מכניסם יותר צרות לחיים העם זה נכון? ועוד משהו אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג/ית רק בגלל בעיה אחת שעוד שנתיים אני מתגייסת לצבא ואני לא רוצה שהצבא ידעו על זה. מקווה שקראת :) נועה

זאת נועה= ננננווווועההה :)

נועה יקרה, אני מבינה שתהליך ההחלמה קשה, ורצוף בהתלבטויות, אבל אחרי הכל נראה שמצאת גם מקום תומך, אוהד, מחבק. אני שמחה בשבילך. ובאשר לאמא שלך ולטיפול הפסיכולוגי: כעת עליך להביא את עצמך למקום טוב יותר ובריא יותר, בכל מחיר. להערכתי, את יכולה לבקש שמישהו מהצוות המקצועי ידבר עם הוריך ויסביר להם את הצורך בטיפול פסיכולוגי. אולי זה יעזור. לגבי עניין הצבא, התשובה שלי דומה: תניחי עכשיו לצבא, תניחי להכל. את צריכה להבריא, לשקם את עצמך. אחרת מה שווה כל השאר? סופשבוע נעים, טלי

hi, i got your massase. i have a problem with the hebrew fonts.i still got few questions about this issue. i would be glad if you'll call me 058 615061.

היי ניב. אין לי בעיה להתקשר אליך. (למרות שזו טעות לדעתי לפרסם את המספר שלך באינטרנט. כל סוטה לעבודה סוציאלית יכול להתקשר ולהגיד שהוא אני ) אבל אני חושב שדווקא מעניין לקיים את הדיון הזה בתוך הפורום. בכלל זה פורום מאד מוזר בעיני. יש כל כך הרבה פורומים ליעוץ ותמיכה הדדית ברשת. כשנכנסתי לפורום חשבתי שיהיה כאן שיח שקשור גם למקצוע עצמו. גיליתי שלא כך הדברים והדבר מאוד אכזב אותי. זה עוד דבר שקשור לתחום של העבודה הסוציאלית - מחשבים ועו"סים לא מתחברים במיוחד. אז אשמח לנסות לענות על השאלות שלך ולהגיד את דעתי אבל בא ננסה לתת גם לאחרים בפורום להביע את דעתם. ביי הארי

אני לא בטוח שזה הפורום הנכון להעלות את הבעיה, אך היות שהוא מנוהל בידי עובדת סוציאלית חשבתי שאוכל לקבל כאן תשובה לגבי הבעיה. אם זה לא הפורום הנכון, אשמח לקבל הפניה לפורום אחר בו אוכל להעלות את השאלה. ודבר נוסף לפני שאני אכתוב מה שרציתי, אנשים עלולים לראות את הדברים באור לא נכון בהתחשב בעובדה שהם לא מכירים אותי ואת הסיפור לעומק, אז אל תמהרו לשפוט. אז ככה; שמי רונן, אני בן 15 ממרכז הארץ. לפני מספר חודשים, בעקבות אירוע שקרה בבית ביני לבין אבי, הוא החליט לערב את המשטרה. הוא טען לאלימות פיזית מצידי כלפיו, בעוד אני הכחשתי את טענותיו וטענתי שהוא זה שגילה אלימות כלפי. לשאלת השוטר אם ברצוננו להגיש תלונה ענינו בחיוב ועוקבנו לתחנת המשטרה. בתחנה נחקרנו והצגנו את עמדותנו, אך בסופו של דבר החלטנו שנינו לא להגיש תלונה שתביא לפתיחת תיק פלילי. המקרה הזה אירע לפני חודשיים ומאז המצב בבית השתפר וניסיתי לשכוח את התקרית הזאת, אך לפני מספר ימים קיבלתי מכתב מלשכת העבודה והרווחה של ת"א עם הזמנה לשיחה עם קצינת מבחן (שהיא עובדת סוציאלית בהכשרתה כפי שהבנתי, זאת גם הסיבה שהחלטתי להעלות את השאלה בפורום זה). נראה לי תמוהה שהוזמנתי לשיחה עם קצינת מבחן לאור העובדה שאין לי תיקים פלילים ו/או מתקיימים צעדים משפטיים כנגדי, ולכן רציתי לשאול - האם זהו הליך מקובל? האם ניתן להזמין נער ללא עבר פלילי לשיחה (ואולי מעבר לכך) עם קצין מבחן או שמא חלה אי הבנה שבעקבותיה חשבו שיש לי תיק פלילי ולכן שלחו לי את ההזמנה הזאת? כמו כן רציתי לשאול, אם אני מוכרח להגיע לפגישה הזאת והאם אני מוכרח לשתף פעולה עם קצינת המבחן בפגישות הבאות אם תהיינה כאלה (ומה יקרה באם אבחר לא לשתף פעולה)? האם מותר לי להביא עו"ד לאותה פגישה? ובכלל הייתי רוצה לקבל פרטים על הפרוצדורה הזו, אם יהיה לך זמן להשיב על הכל. תודה שהקדשת זמן לקרוא את הכל, ושוב, אני לא בטוח שזה הפורום הנכון אבל כל תשובה יכולה לעזור.

רונן שלום רב, נראה שעברת חוויה מאד מורכבת עם אביך, עד שהגעתם לכדי קיצוניות של כמעט להגיש תלונות הדדיות במשטרה. אני שמחה לשמוע שהמצב השתפר מעט מאז, ומקווה שאתם חושבים כיצד להמשיך ולתקן את מה שקרה ביניכם. לגבי שאלותיך על קצינת המבחן, לצערי אינני יודעת בתחום זה. להערכתי, אתה יכול להתקשר לקצינה אליה הוזמנת ופשוט לשאול את כל השאלות הללו. אין לי הצעות טובות יותר. מצטערת. בהצלחה, טלי

רונן שלום, אמנם אינני קצינת מבחן, אך נראה לי שמטרתם של קציני המבחן - במיוחד קציני מבחן לנוער היא לבחון לעומק אם יש בעייה, כאשר טובת הנער או הנערה לנגד עיניהם, יותר מתוך רצון לסייע ולטפל ופחות מתוך רצון להעניש. אני מניחה שפנייתו של אביך למשטרה היתה מתוך דאגה וקושי להציב לך גבולות ואני מאמינה שהמשטרה, מתוך רצון לא להרפות, אלא לבדוק ולראות אם יש מקום להתערבות וטיפול, העבירה את העניין לבדיקת קצינת מבחן. נראה לי שאין לך סיבה לחשוש ושיתוף פעולה עם קצינת המבחן יכול אך להואיל. בהצלחה, לך ולמשפחתך, אלה

בני בן ה- 5.5 התבקש לצייר את משפחתו בגן. הוא צייר אותי (אמא שלו) בצבע כחול עם ידיים גדולות. די נדהמתי מהציור מכיון שאינני תופסת את עצמי כאלימה כלפיו. מה מסמלות הידיים הגדולות ? האם יש פירושים נוספים לידיים הגדולות מלבד אלימות. בנוסף הוא צייר את עצמו בצבע שחור בקטן עם ידיים קצרות. הציור הפליא אותי מאוד מכיון שבחיי היום יום נדמה שהוא מבקש להחליט ולקבוע את הדברים . את אביו בהתחלה לא רצה לצייר מכיון שטען שהוא נמצא בעבודה ואח"כ הסכים לצייר אותו בעיפרון ללא ידיים. במציאות , כשבעלי חוזר מהעבודה הוא נמצא כמעט כל אחרי הצהריים עם ילדינו . הם רוכבים יחד על אופניים , מציירים, בונים הרכבות למינהם. מה דעתך על הציור ?

ורד שלום רב, לצערי אין אפשרות לומר הרבה דרך האינטרנט, כאשר אינני מכירה את הילד, מעולם לא ראיתיו, וכן גם לא את המשפחה. להערכתי, כדאי לך לשים לב בהמשך לציוריו, ואם הסממנים שהזכרת חוזרים על עצמם, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע, כמו הפסיכולוג בגן, מטפל פרטי וכדומה. אם יש לך ספקות לגבי דרך הטיפול או ההתנהגות עם הילד, אני סבורה שרצוי שתיגשו לפגישה של ייעוץ הורים, ולו רק בשביל השקט הנפשי שלך. כל טוב, טלי

מדוע אנו ממהרים לתת פרשנות לציורים ?כל מה שנדרש לעשות זה פשוט לשאול את בנך שיספר לך מה צייר , שיספר לך סיפור על הציור ואז אלי יתברר לך שהידים הגדולות מסמנות את האהבה והדאגה שלך ? את יכולה למרות שאולי כבר עבר זמן פשוט לקחת את הציור ( שבטוח שמרת) ןלהגיד לו: אתה זוכר את הציור שציירת הוא מאוד מיוחד ומסקרן אותי אתה מוכן לספר לי מה ציירת ? עוד יהייו לך הפתעות בפרשנות שלו לעומת שלך !

אני רוצה ללמוד תרפיה באומנויות play therapy ובמשחק. איפה לומדים? צריך לעשות קודים תואר ראשון בפסיכולוגיה ואז תואר שני בלסלי קולג'?? כל מידע יתקבל בברכה

רותם שלום רב, play therapy ותרפיה באומנויות הינם שני דברים שונים. הראשון, הוא גישה טיפולית בפסיכותרפיה לילדים. השני, הוא גישה טיפולית לכלל האנשים, ולא בהכרח רק לילדים. את התחום הראשון אפשר ללמוד ככל הידוע לי בביה"ס לפסיכותרפיה, וייתכן שגם במסגרת לימודי פסיכולוגיה (תואר שני). השני, דורש לימודי תואר ראשון במקצוע טיפולי, ורק לאחר מכן ניתן ללכת ללמוד תרפיה באומנויות מאחד מהמקומות המלמדים תחום זה. באם את מעוניינת לדעת על מקומות הלימוד של תרפיה באומנויות, את מוזמנת לערוך חיפוש, ובעיקר בתחילת הפורום היו לא מעט שאלות על מקומות הלימוד. ראי תשובותיי שם. בהצלחה, טלי

ניתן ללמוד במכללת לוינסקי טיפול במוזיקה ותנועה במגמה של חינוך מיוחד לתואר ראשון. כמו כן, ניתן ללמוד תרפיה באומנות לאחר התואר הראשון בתנאי שעשית תואר בתחומים טיפולים כגון חינוך מיוחד, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה ועוד . ישנם מקומות רבים כגון מכללת בית ברל, לוינסקי, קיבוצים, לזלי קולג' בר אילן ועוד. אבל זה רק לאחר התואר הראשון

בוקר טוב, שלחתי לך מייל רק רציתי לוודא אם הגיע תודה ושבוע נעים, אני

רז שלום רב, המייל הגיע. יום טוב גם לך, טלי

שלחתי לך עוד כמה, מקווה שכולם הגיעו מצטערת שאני שואלת ומבקשת ממך לבדוק פשוט קשה לי מאוד לכתוב אותם ולכן חשוב לי שכולם יגיעו שבת שלום, רז.

הרבגה זמן לא רשמתי כאן ולא יודעת החלטתי לחזור כי אני לא מרגישה כבר קשורה לשום מקום אז חשבתי לכתוב במקום שלא כל כך מכירים אותי סתם כדי להוציא הכל.... רע לי... רע לי מאוד.. ו"א". אני כל כך מתגעגעת אליה עוד לא דיברתי איתה או ראיצתי אותה ואני רוצה אותה לידי... אני מקיאה ופוצאת את עצמי... ואני נוסעת עם טל ביום חמישי לחו"ל ואני רוצה להרגיש טוב עד אז ואני לא יודעת איך.... טוב אני לא יבלבל לך את השכל סתם קשה לי... מתגעגעת אלייך ואוהבת טל

טל יקרה, נשמע שבאמת עוברים עליך ימים קשים, עם הרבה כאב וסבל. אולם אוטוטו, עוד כמה ימים, את נוסעת לחו"ל (טיול?), וזה כבר איזשהו שינוי, בתקווה שיהיה שינוי לטובה. מאחלת לך ימים קלים יותר, טלי

טלי שלום אני מרגיש שאני זקוק לטיפול באומנות איפה אני יכול למצוא מטפלת טובה במחירים סבירים?

יניב שלום רב, אשמח אם תפנה אליי לאימייל, ושם אוכל לברר איתך פרטים נוספים... בברכה, טלי

ואותי מטריד איך הגעת דווקא לשם שלי, שהוא לא ממש נפוץ.. אבל לא חשוב, בכל מקרה טלי - אין לי שום קשר לנועעעה.. רק להבהיר.. שיהיה לכולם יום מקסים..

אילונה יקרה, אני שמחה לדעת שאינך מעורבת בכך, אולם גם אני מוטרדת מעניין ההתחזות. אני מבקשת מכל יושבי פורום זה, להדיר את רגליהם מהפורום בטרם הם מתפתים להשתמש בכינויים של אחרים. אני רוצה להאמין שהמקרה של נועעעההה הוא אכן טעות, ולא מעבר לכך. אין לי שום רצון להיכנס לתפקיד של ה"שוטרת", למחוק הודעות ולאתר פורעים. כל מי שיגלה סימני התחזות, בצורה חד משמעית, יהיה אישיות לא רצויה בפורום. יום טוב לכולם, טלי

אילונה- לא לא יש לי אחות בשם אילונה אז חשבתי שהיא כתבה פה באיזה פורום ואז אני כתבתי, ולא ראיתי שכתוב אילונה ויצא כאילו אני כותבת בשם אחותי, תאמ'ת אין לי מושג מה אחותי עשתה פה באתר:) אי הבנה:) זה בסדר

טלי שלום, השאלה שלי נוגעת לתחום הלימודים ואני אודה לך אם תוכלי לכוון אותי ע"ס ניסיונך. סיימתי באוניברסיטה לימודים של מדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה) ואני שוקל בשנה הבאה לעבור לביה"ס לעבודה סוציאלית. כרגע אני יכול לבחור אם להמשיך בחוג לפסיכולוגיה או בעו"ס. אני מתלבט משום שהחוג לפסיכולוגיה מצטייר לי כתובעני ותחרותי גם נתוני קבלה מחמירים ביותר לתואר השני ובחינה מקיפה(מתא"ם). התחום מאוד מעניין אותי כשלעצמו אולם אני בספק אם זה שווה את ההשקעה הגבוהה, ונכון להיום, לפחות מתוך היכרות עם סטודנטים ופסיכולוגים (שכן גם הייתי בטיפול) המקצוע מצטייר לי קצת כמנוקר ומרוחק ומשהו ב"עממיות" של עו"ס מאור מתחבר אליי. יצויין כי אני לא בהכרח מתעניין רק בתחום הקליני, בניגוד להרבה סטודנטים לפסיכולוגיה, וגם התחום החברתי וכן החינוכי ואף ייעוץ ארגוני מעניינים אותי. לשאלתי, מה רצוי שאשקול לפני שאבחר את המסלול? ולמעשה בפועל עם תואר שני בעו"ס טיפולית, מה ההבדל המהותי באופי הטיפול בהשוואה לפסיכולוג קליני. שאלה קטנה נוספת, האם את מכירה איזשהו הבדל בין בתי הספר לעו"ס בין האוניברסיטאות השונות?. אני תמכנן ללמוד באוניבריטה העברית והם פתחו במסגרת לימודי הבוגר במסלול קהילתי ומנהלי בנוסף למסלול הכללי. תודה רבה מראש.

ניב שלום רב, שאלתך מורכבת והתשובה לה אינה חד משמעית. ראשית, לפי מה שכתבת, נראה שאתה כבר יודע מה התשובה לגבי הבחירה בין פסיכולוגיה לעבודה סוציאלית. אינך מעוניין בלחץ ובתובעניות של לימודי הפסיכולוגיה, בעוד שה"עממיות" של לימודי העבודה הסוציאלית מוצאת חן בעינך. לגבי מה צריך לשקול לפני הבחירה...אין שאלות מסויימות, והשאלות או התשובות שכבר נתת לעצמך...הן אלו שחשובות עבורך. באופן עקרוני עובד סוציאלי עם תואר שני קליני, שגמר גם את ביה"ס לפסיכותרפיה, עשוי להיות ברמה מצויינת הדומה לזו של פסיכולוג קליני. הכל תלוי ברמת ההכשרה, והרחבת הידיעות של המטפל. לגבי שונות בין האוניברסיטאות השונות: בכל אונ' יש תמחויות שונות בעבודה סוציאלית, ולדוגמא: באונ' בר אילן יש מגמה קלינית שאינה נמצאת ברוב האונ' האחרות. אני לא מספיק יודעת לגבי הבדלים נוספים. מקווה שעזרתי, בהצלחה, טלי

ניב- אמנם שאלת את טלי ואני לא יודע אם תיכנס שוב לפורום הזה, מכיוון שעבר הרבה זמן מאז זכתבת את ההודעה . אבל כמי שלמד תואר ראשון בסוציולוגיה ועשה הסבה לעבודה סוציאלית אז כפי שאני יודע אי אפשר ישר לעשות תואר שני בע"ס אלא צריך לחזור וללמוד לתואר ראשון בתכנית המקוצרת בשנה אחת. מה שנקרא תכנית הסבה. כמו כן לפי מה שאני יודע זקוקים לניסיון של לפחות שנתיים בעבודה רקטית לפני שניתן להיתקבל לתואר שני בכל האוניברסיטאות. כך שגם ההכשרה בתחום העבודה הסוציאלית היא ארוכה ודורשת השקעה אם כי המירוץ אחר הציונים הוא הרבה יותר שפוי מאשר בלימודי הפסיכולוגיה. עוד נקודה חשובה בשני בענפי המקצוע הללו השכר בשנות העבודה הראשונות גרוע. להערכתי במהלך השנים פסיכולוגים יכולים להתפרנס בכבוד רב יותר מאשר עו"סים. גם זה שיקול בסופו של דבר.

אני לא יודעת עם את זוכרת אותי כי כותבים פה דאי הרבה אני רצת יזכיר לך-הפרעות אכילה וכל זה..... מוכר לך?:) עם כן, אז אני יספר לך מה קורה איתי עכשיו, אחרי שלב מסוים לקחתי אומץ וסיפרתי את זה לחברה בין הכי טובות שלי במחשב היה לי יותר קל להתכתב איתה על זה, החלטנו שצריך לעושת משהו הלכנו לחפש את הפוך על הפוך, שם המליצו לנו על מרפאה למתבגרים בתל אביב איפה שאני גרה, והלכנו לשם כבר באותו יום!!! והרופא בדקה אותי והסתבר שהיא מכירה את אמא שלי לפי הפרטים והי אאמרה שהיא לא תספר לה אבל אני יספר לה בקיצור בלה בלה בלה איכשהוא סיפרתי לה, אמא שלי אמרה לי חבל שלא אמרת לי פעם הבאה תגידי לי אוקי, היא נתנה לי דף מה אני אוכלת כל יום ומה אני עושה והכל שאני רציכה לכתוב מה השעה והכל אז זה מה שבצעם כתבתי לה שבוע אחרי זה נתתי לה אץ הדף- היא הייתה בשוק כל פעם שבאתי להיגד לה אבל... משהו היא קצת צעקה ואמרה שהיא לא רוצה לישמוע ושאני יקישב רק לה עכשיו, הגתעי לידי מסקנה שזה השיטה שלהם שם הם מרימים את הקול ולא עונים לך על שאלות!!! לקחה ואתי שם לדיאטנית שנתנה לי לאכול ממש הרבה אוף! ובסדר התבגרתי על האוכל אבל הי א אמרה לי להפסיק לגמרי עם הכפיפות בטן עכישו בכלל פוחדת להשמין הייתיע עושה כל יום בבוקר חצי שעה! וגם ששאלתי אותה עם זה משמין או כמה אינ שוקלת היא בכלל לא רצתה לענות לי זהו רק רציתי לספר לך:) נועה

נועעעהה יקרה שלום רב, בוודאי שאני זוכרת אותך. לגבי עניין הטיפול: אני מבינה שהתהליך הוא קשה, אבל כ-ל ה-כ-ב-ו-ד על האומץ... אני מקווה שעם הזמן זה יהפוך להיות פשוט וקל יותר. ושוב...כל הכבוד!!! טלי

תודה רבה:))))) סתם רציתי שתידעי פעם אחת גם מותר לכתוב משהו חיובי:-) היום אני הולכת לשם שוב מקווה לטוב:)