פורום עבודה סוציאלית

לטלי שלום רב. יש לי שאלה שאני מאוד מאוד אשמח אם תוכלי לענות לי עליה. האם את כעו"ס במקרה שמזהה שמישהו ממטופליך הוא בעל סממנים של הפרעת אישיות מסויימת (וחשוב לצורך המשך הטיפול שהוא ידע זאת),מביאה את זה לידיעתו או מכיוון שאת לא פסיכיאטר/פסיכולוג את נמנעת מלעשות זאת? האם לעו"ס מותר מבחינה אתית (למיטב ידיעתך) להגיד למטופל שלדעתו הוא בעל הפרעת אישיות? תודה.

לא צריך להיות רופא כדי להבין שאבחנה קלינית /פסיכיאטרית יכול לאבחן ולמסור רק פסיכיאטר. באשר לדרך המסירה למטופל,אז כל פסיכיאטר ודרכו. יש כאלה שמתחמקים מתשובה ישירה ויש כאלה המוצאים את הדרך לומר בצורה הולמת. קורה הרבה פעמים שמשנים את האבחנה תוך כדי מעקב וטיפול. לא תמיד אבחנה פסיכיאטרית היא" פסק דין" סופי.

חן שלום רב, עוד הרבה לפני החלקים האתיים, תרשי לי לשאול שאלה מקדימה: מדוע חשוב לספר למטופל את מהות האבחנה המדויקת ממנה הוא סובל? בעיקר אם מדובר בהפרעת אישיות, ניתן לתאר למטופל בקווים כלליים היכן מתמקדת הבעייתיות שלו, אבל אינני מבינה את הצורך לומר את האבחנה המדוייקת. יתרה מזו מתוך השאלה שלך אפשר להעלות עוד שאלות אתיות רבות, כגון, האם עו"ס שקיבל חו"ד מפסיכיאטר/פסיכולוג אודות מטופל של העו"ס לגבי אבחנה, יכול לספר למטופל שלו על אותה אבחנה? מה היית עונה על כך? בכל מקרה, אני אביא את שאלתך בפני מר נחום מיכאלי יו"ר ועדת האתיקה באיגוד, ונראה מה תיהיה תשובתו. ייתכן ואוכל להביא את תשובתו רק לאחר חג הפסח. בברכה, טלי

שלום רב. הספקתי לאחר שפניתי כאן,לפנות בעצמי לנחום מיכאלי. בנוסף,היה מעניין בלי קשר לשמוע את דעתך כעו"ס אבל אם לא אז לא. תודה.

אני לא בטוחה שזה הפורום הנכון לשאול שאלה בנושא התמודדות עם נשיכות בגן ילד בגן של 19 ילדים הוא בן שלוש לאחרונה החלה בגן תופעה של נשיכות רציתי לדעת איך גננות אמורות לטפל בתופעה זו איך אמורים למנוע הישנות של התופעה. אשמח לקבל תשובה בנושא תודה.

לאזרחית שלום רב, אני מאמינה שהפתרון חבוי בהצבת הגבולות לילדים ובהענשה של ילד נשכן. הענשה יכולה להיות בגוונים ובצורות רבות. בכל מקרה אני מציעה לך להתייעץ בפורומים המיועדים לגיל הרך. בברכה, טלי

ילדי בן 3.5 סובל מפחדים כמו מכשפות , חושך וכו כתוצאה מכך מתעורר המון בלילה מבקש לישון על ידי יש לו מנורת לילה אך ללא הועיל ילדי הקטן מבין ארבעה . מה עושים?

ענת שלום רב, בגיל זה הפחדים הם נורמטיביים והם חלק מתהליך הגדילה הנפשית. אפשר להשתמש בספרים שונים שיש בנושא, אפשר השאיר לו את דלת החדר פתוחה ואולי גם אור באחד מהחדרים הסמוכים לחדרו (חדר אמבטיה, מסדרון וכו') מעבר למנורת הלילה, וכל זאת כדי לתת לו תחושת ביטחון. יחד עם זאת, אני רוצה להדגיש את החשיבות של שמירת הגבולות, ולא לתת לילד לבוא אל המיטה שלך ולישון איתך, במקרה הגרוע ביותר, את תיכנסי איתו למיטה שלו ותרדמו יחד. בדבר האופטימלי הוא לשבת כמה דקות ליד הילד עד שיירגע, ולאחר שהוא נרדם שוב, לחזור לחדרך. ישנם מקרים שההורים ויתרו לילד, והוא המשיך לישון איתם עד גיל 10 ויותר... ראי הוזהרת! שיהיה בהצלחה, טלי

חג שמח לך ולכל בית ישראל

שלום לך, אמנם יש זמן עד החג, אבל אף פעם לא מוקדם מדיי לאחל חג שמח :-) תודה ושיהיה גם לך חג שמח! טלי

חג שמח לכולם!

שלום רב. אני מקווה שתוכלי לענות לי. מה זה אומר שילדה בת כמעט 7 מציירת דמויות שעומדות באויר. ז"א הדמות בחלק העליון של הדף כך שרגליה לא מגיעות ל"רצפה". תודה.

לאמא שלום רב, קשה מאד מאד לאבחן בעיה על סמך נתון אחד שאת מספרת לי, מבלי לדעת דבר על הילדה, משפחתה וסביבתה. באופן עקרוני זה יכול להיות הרבה מאד דברים כמו תחושת חוסר ביטחון, תחושת ניתוק, סוג של פנטזיה ועוד ועוד אפשרויות. אם הילדה מתפקדת כראוי, ואינה מראה סימני מצוקה כלשהם, הניחי לה... אם את עדיין בחרדה גדולה, את יכולה להתייעץ ביועצת בית הספר של הילדה, רק לשקט הנפשי שלך. שיהיה לך בהצלחה, וגידול קל, נעים וחסר דרגות, טלי

שלום רב. דבר ראשון,תודה על התגובה. אני חושבת שלא הסברתי את עצמי נכון. אני לא התכוונתי למציאת בעיה. זאת ילדה שמתפקדת מעולה,הלוואי על כולנו. השאלה היתה כללית,האם זה רגיל בגילה לצייר כך? על מה זה יכול להצביע לא מכיוון של בעיתיות אלא בכלל. בכל מקרה תודה.

שלום שמי דניאל ,היום בפעם הראשונה במקרה נתקלתי באתר מצאתי אותו מענין מאוד ואשמח לקרוא כתבות ולהשתתף בכתיבה בפורום . בצפיה ראשונית ראיתי כתבה שנראתה לי מענינת " ארגז החול " או משהו דומה להבנתי הכתבה עוסקת בתרפיה באומנות או בכל כלי אחר נושא שבהחלט מענין אותי . לחצתי על הקישור, נפתחה הכתבה ומולי עמדה כתבה בנושא מענין שאין באפשרתי לקרוא בשום צורה שהיא . אני סובל מבעית ראיה חמורה שהיום למרות הענין שלי בנושא כתבה בגודל פונט כזה לא תזכה לתשומת לב התמונות היו יפות על כך אני מעיד ראיתי אותן (-: נכון אצלי המצב חמור במיוחד ואני מודע ומטפל בו אבל גם לאחרים לשאר הקרואים הכתב הוא פשוט קטן וכולנו חפרפרות מחשב משמע שבעצם כולנו כבר לא ממש רואים בקיצור בלי להכנס לנעליו של מעצב האתר אני מציע להגדיל מעט את הפונטים לרווחת הקהל הרחב בקצב הזה כל אותן חפרפרות ימשיכו מכאן לפרום נירולוגיה ויחפשו תחת הערך מיגרנות . תודה דניאל רץ להפעיל את פלאי הטכנולוגיה כדי לקרוא את אותו מאמר .

דניאל שלום רב, צר לי לשמוע על התלאות שאתה עובר בניסיון להנות מהאתר ומהפורום, אולם עניינים טכניים כמו גודל גופן, אחראיים על כך הצוות הטכני של האתר, ולשם עליך לפנות. אני מבינה כי יש לך ליקוי ראיה מסויים, וחייבת לציין כי בעבר למד איתי באונ' בחור עם ליקוי ראייה חמור מאד, שהיה ברשותו תוכנה מיוחדת למחשב, וכך הוא יכל לקרוא בקלות כל חומר ממוחשב שהוא. וכמובן, שאשמח לראותך כאן גם בהמשך. בברכה, טלי

שלום, בני כיום הינו בן בוגרי הגן, את השליטה שלו הוא מנתב לכיוון כוחני יותר. הכעסים שלו הינם מקומיים ועוברים בצורה מהירה, כאילו לא קרה כלום, התופעה הינה בגן, יש לו את ה"חברה" שצופים בו... כאשר יש לו מה להביע הוא יכול להביע זאת עם שימוש בכוח. ברצוני לדעת איך ללמדו לנתב את התחושות שלו לכיוונים חיוביים וללמדו לקבל גם דברים שלא תמיד נראים לו ומתאימים לרצונו. לפעמים מבטא את הכעס בסגירה של האוזניים כאשר אינו מעוניין לשמוע את הסובבים... תודה מראש

רוזיתה שלום רב, אני מבינה שהבעיה מתמקדת בעיקר בגן, או שהיא קיימת גם במסגרות אחרות, כמו משחק של אחה"צ בגינה השכונתית? בחוגים? כמו כן, לא ציינת את גילו של בנך. קשה לי לומר לך מה לעשות, כיון שאינני בטוחה לגמרי מה מהות ההתנהגות הזו, והאם היא קשורה רק למקום אחד (לגן, ואם כן, מה יש בגן שגורם לו להתנהג כך) או באופן כללי. להערכתי, הדבר הטוב לעשות הוא להתייעץ עם הגננת של בנך, ועם פסיכולוג הגן. אלה, מכירים את בנך טוב בהרבה ממני, ויוכלו לייעץ לך חוות דעת מקצועית ומבוססת. בהצלחה, טלי

היי אני חדשה כאן יש לי בעיה יש לי 2 בנות אחת בת 10 ואחת בת 8 הן שונאות מאד להתקלח אני חייבת רעיונות שיתקלחו כל יום מבלי שאני אצרח עליהן אני מחכה לתשובות ורעיונות.

שלום לחדשה בפורום, מעבר לבעיית המקלחות נשמע שיש כאן מאבק בינך לבין הבנות. מה עמדתו של האב? (אם הוא קיים). מעבר לכך, אני חושבת שיש צורך להעזר בסוג מסויים של "הסכם", לדוגמא יום להתקלח ויום לא, או משהו בסגנון הזה שישאיר גם לבנות סוג של שליטה וגם לכם , ההורים. בכל מקרה, כיון שאינני מומחית לענייני ילדים, אני ממליצה לך לפנות גם לשאר הפורומים העוסקים בטיפול כאן בדוקטורס או באתרים האחרים, על מנת שתוכלי לקבל מגוון של תשובות וחוות דעת, וכך תוכלי לפעול בדרך המתאימה לך. בהצלחה, טלי

שלום קוראים לי מתי ואני מתכוננת לקראת שנת הלימודים הקרבה ,ברצוני ללמוד תרפיה באמצעות אומנות ולכן נרשמתי ללימודי אומנות ומדעי החברה האם תואר ראשון בשילוב הזה יאפשר לי ללמוד ללימודי התואר השני? ואיפה בכלל לומדים לתואר שני שמוכר ע"י משרד הבריאות? אשמח אם תעזרי לי מפני שזה עדיין לא מאוחר לשנות את ההרשמה לתואר הראשון.תודה רבה

מתילדה שלום רב, ובכן, יש בהודעתך מעט בלבול. לימודי תרפיה באומנויות יכולים להיות לימודי תעודה או תואר שני, ובכל מקרה, הלימודים מוכרים על ידי משרד הבריאות (אם למוסד הלימודים יש אישור על תוכניתו). הבסיס ללימודי תרפיה באומנויות ללימודי תעודה ו/או תואר שני הינו לימודי אומנות מעשית במספר שעות מסוים (בזמן שאני למדתי היה מדובר על 600 שעות לימודים מעשיים, ייתכן וכעת זה שונה), ולימודים של תואר ראשון בעלי מאפיין טיפולי. ייתכן והדרישות השתנו, ועל כן לדעתי עליך לפנות ליה"ת, איגוד המטפלים בהבעה ויצירה, והוא זה שאמור לדעת את כל הדרישות שמציב משרד הבריאות, את מקומות הלימוד המורשים והמאושרים ולמעשה, יכול לתת את המענה לרוב שאלותיך. מצ"ב הקישור לאתר יה"ת: http://www.yahat.org/2002/ שיהיה לך בהצלחה, טלי

שלום אודה לכם אם תעזרו לי. אמי אשה בת 80 שעברה אירוע מוחי. כתוצאה מהאירוע יד שמאל כמעט ואינה מתפקדת, והליכת מאד קשה ואיטית בעזרת הליכון. העניין הוא בזה שאמי היתה מאד פעילה קודם לכן, וחוסר הפעילו מאד מקשה עליה ומעציב אותה. הייתי שמחה לקבל מכם הצעות ועזה - האם היא יכולה לבשל ביד אחת,(קודם היתה רוקמת) או לעשות פעיליות כלשהן. אמי צלולה וחכמה מאד, אך למרבה הצער לא למדה קרוא וכתוב, מה שגם מקשה על עיסוקה כיום. בעבר היתה במועדון והרבתה לטייל ולרקום, היתה הולכת הרבה, ונהנתה מאד לבשל. אודה לכם על עזרתכם אלונה

כדאי שתפני לפורום" מחלה גופנית תמיכה רגשית" בתפוז. מנהל הפורום הוא פסיכולוג שיקומי בודאי יוכל לייעץ לך. www.tapuz.co.il

מרסל שלום, בהתחשב במצבה של אימך היום, אני מציעה לך לפנות למרפאה בעיסוק להתייעצות. מרפאה בעיסוק תוכל לסייע לאימך בהקניית כלים ומיומנויות, אשר יאפשרו לה להתמודד בצורה טובה יותר כמו גם בהכנסת שינויים בסביבה להקלה על ההתמודדות. כמו כן, תוכלי לקבל הדרכה כיצד לסייע לאימך בתפקוד. לפרטים נוספים את יכולה לפנות לפורום המרפאים בעיסוק בזקנה / אוניברסיטת ת"א נגה זיו [email protected] טל:03-6409104 פקס:03-6409933 ענת.

מרסל שלום רב, צר לי לשמוע על האירוע של אימך, אולם אני חייבת לעודד את רוחך ולספר לך שעם טיפול יעיל ומהיר, אימך יכולה לשוב לאיתנה, ואפילו אם התיפקוד לא יחזור במלואו, עדיין התחושה הפנימית תהיה טובה. ראשית, יש צורך בפיזיוטרפיה מאסיבית, על מנת לנסות ככל האפשר להרחיב את רמת התיפקוד העצמאי שלה. יתרה מזו, אפשר ליצור קשר עם המועדון בו היא נהגה לשהות בטרם האירוע ולבדוק אם אין להם "תעסוקת בית". תעסוקה זו, שמתקיימת במספר יישובים, היא למעשה ניסיון לעודד את הקשיש לסוגי תעסוקות שונות המתאימות למצבו הייחודי, גם אם הוא אינו מסוגל להגיע למועדון. עוד הייתי שוקלת להחזיר אותה למועדון לתוכנית אולי מצומצמת יותר, אבל להחזיר אותה למעגל החברתי הקודם שלה, לאנשים אליה היא הורגלה, ואולי אף להשתמש בעובדת הסוציאלית שבמועדון על מנת לעודד את רוחה של אימה, ולשכנע אותה לחזור לפעילות במועדון, ככל שכוחותיה יוכלו לה. אשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה נוספת, והעיקר - החלמה מהירה והרבה בריאות, בברכה, טלי

היי, היום פוטרתי מעבודתי, לאחר שנתיים. הנימוק שניתן לי הוא חוסר היכולת של המערכת לתת לי הדרכה אינטנסיבית ותמיכה מקצועית. עצוב! אז, אני מחפשת עבודה בתחום ההתמכרויות. אשמח לקבל הצעות. יש לי המלצות חמות מהממונה והפיקוח :) הדס

הדס שלום רב, מצער אותי לשמוע על דבר פיטורייך, ומקוממת אותי הסיבה!!! זה רק מראה לנו כמה בקלות אפשר לוותר על המקצועיות שלנו, ועל התפקיד שלנו בכלל. זה באמת עצוב. באשר למקומות עבודה חדשים, אינני מכירה, אבל במידה ואשמע על משהו, אכתוב לך כאן. בשמחה. שיהיה לך בהצלחה במציאת עבודה מהירה, טלי

טלי שלום אני מחפשת עובדים מתחום השיווק. אם את טובה בעבודה עם ומול אנשים תשלחי לי קורות חיים ל- [email protected] סוני

היי הדס. צר לי בשבילך. כדאי לך לבדוק באתר של האיגוד . ומנסיון כדאי לשבת ולצלצל לכל המוסדות העוסקים בתחום שאת רוצה ולשאול אם הם צריכים עובדים. הרבה פעמים זה דבר שעובר מפה לאוזן ולא מגיע לפרסום מודעות. הרבה הרבה בהצלחה .

הדס, עצוב, אבל לכל סוף יש התחלה חדשה, ואיפה שלא תהיי ומה שלא תעשי את תהיי מעולה!! אז אל תדאגי, אני איתך. חברתך כרמית.

תודה, את נשמה טובה. אני אוהבת אותך. הדס

באם מעוניינת לשמוע , אשרי את הסכמתך בהיימל : [email protected]

שלום לחסוי, אשמח לדעת מהי הצעתך? להשתמע. הדס

אני סובלת מתקופות של מתח נפשי בלתי נסבל ואני לא יודעת מה לעשות כתוצאה מכך. אני מתחילה להאמין שמשהו דפוק אצלי ושאני לא יודעת להתמודד עם מצבי לחץ בחיים, אפילו מצבים קלים יחסית. אמי נפטרה לפני מספר שנים ואז עברתי משבר רציני שלווה בדכאון וחרדות. עד היום אני לוקחת סרוקסט וברגעים הקשים יותר כדור הרגעה. העניין הוא שאחת לכמה זמן, כאשר משהו מלחיץ קורה (כמו מינוס בבנק, סרט שמזכיר לי מצב שקשור באמא שלי, געגועים לאמא, מריבה עם חברות) אני נכנסת לפניקה ולמתחים איומים שממש פוגעים באיכות החיים שלי. אני מכווצת מרוב מתח ומרגישה פחד ובעיקר, חוסר בטחון. בשבוע האחרון אני מרגישה מתח בלתי נסבל ולא יודעת איך להפיג אותו. אני לא רוצה לפנות לרופאה כדי שלא תגדיל לי את המינון של הסרוקסט (רק בחודשים האחרונים התחלתי להתפחית את המינון והרגשתי שאני בדרך הנכונה). אני ממש במצוקה במצב הזה ולמרות שכלפי חוץ אני מתפקדת, אני מותשת מההרגשה הזו ומרגישה מאויימת על ידה משום שהיא גורמת לי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר וזה מפחיד אותי. אודה לך על עצתך

רונה שלום רב, אני קוראת שוב ושוב את ההודעה שלך, והקושי הרב שמצוי בה, והכאב... אני מבינה שאת נמצאת בטיפול תרופתי תקופה ממושכת למדיי, אבל ככל שניסיתי, לא הצלחתי להבין האם את נמצאת גם בטיפול של שיחות, ונראה לי שלא. הטיפול התרופתי הוא נפלא ויעיל, אבל הוא רק "גלגלי עזר" לטיפול נפשי של שיחות. קשה מאד להיות בטיפול כאשר האדם מצוי במשבר נפשי קשה או בדיכאון עמוק. לכן במצב כזה נעשה שילוב של טיפול תרופתי שמסייע להרגיע את סערת הנפש, אבל בעיני, מחויב המציאות שהטיפול התרופתי יהיה משולב עם טיפול של שיחות. איכשהו נראה לי שזה בדיוק הדבר שיכול לסייע לך לשמור את ההתקדמות שלך לטווח הרחוק, ולסייע לך להתקדם עוד. ובכל מקרה, את מוזמנת להמשיך ולכתוב, ולספר על המתרחש איתך, טלי

תודה טלי. לשאלתך, הייתי בטיפול שנתיים. הטיפול מאד עזר לי להתמודד אך הוא נפסק לצערי משום שהמטפל עבר למקום מגורים רחוק ממני. מחר אני מתחילה טיפול חדש וכולי חששות, אך מעבר לזה אני מרגישה צורך בינתיים בעידוד ולכן פניתי לפורום

אבא שלי עובד סוציאלי ועושה תואר שני בגרנטולוגיה. אני רוצה לעשות לו מנוי על מגזין שעוסק בתחום. יש כזה?

פרח שלום, אני מכירה כתב עת באנגלית הנקרא: The journals of gerontology series b: psychological sciences and social sciences קישור לאתר לקבלת פרטים נוספים: http://psychsoc.gerontologyjournals.org/ ענת.

מה זה גרנטולוגיה?

פרח שלום רב, יש כמה אפשרויות, למספר כתבי עת. הנפוץ מכולם (בעיקר באקדמיה) הוא gerontologist: http://gerontologist.gerontologyjournals.org/ אחרים שישנם הינן כדלקמן: Gerontology & Geriatrics Education http://www.haworthpressinc.com/store/product.asp?sku=J021 GERONTOLOGY AND GERIATRICS http://www.elsevier.com/wps/find/journaldescription.cws_home/505989/description#description את יכולה לבדוק בתוך הקישורים לגבי כתבי עת נוספים. וכל הכבוד על הרעיון!!! בברכה, טלי

שלום . נדמה לי שיש (או היה ) כ"ע בעברית שנקרא גרונטולוגיה. דרך אגב שימי לב איך זה כתוב זה לא גרנטולוגיה זה גרונטולוגיה. נדמה לי שיש עותקים של זה בספריה לעו"ס ושם גם אפשר לברר פרטים הבעיה היא שהספריה עוברת החודש מירושליים לר"ג ולכן תפתח שוב רק ממאי.

אני מחפש חומר על גרנטולוגיה בכול מיני ארצות(פינדלנד,שוודיה, קנדה,) אם מישהו יכול לעזור אני ישמח מאוד. אני שי או במייל או ב051251686

טלי, בוקר טוב. שמעתי לאחרונה על לימודי יעוץ ופיתוח אירגוני (גם באוניברסיטאות וגם במכללה למינהל), האם ידוע לך מה עושה בדיוק יועץ אירגוני, האם יש בזה עבודה, מהם תחומי האחריות שלו וכו'... תודה

עפרה שלום, מהמעט שידוע לי, תפקיד היועץ הארגוני, בין השאר, להוביל תהליכי שינוי בארגון, ללוות צוותים, להעביר סדנאות, לסייע בשיפור דרכי התקשורת בארגון וכן, לסייע למנהלים בפיתוח כישורי הנהגה וניהול. השרות בו אני עובדת (כעו"ס) שוכר את שירותיו של יועץ ארגוני בעיקר לשם פיתוח צוות. הוא מנחה קבוצת עובדים בארגון. מקווה שעזרתי, ענת

היי ענת, אני קצת מתלבטת בין לימודי הסבה לעבודה סוציאלית לבין איזה תואר שני, אך אני מפחדת שזה יהיה לא כל כך פרקטי. גם לגבי יעוץ אירגוני, נראה לי שזה יותרק לעבוד ברמת האירגון ולא עם אנשים ממש, שזה מה שיותר מושך אותי. מה דעתך ממה שאת מכירה את העבודה סוציאלית והיועץ אירגוני שבאירגון שלך? באיזה אירגון את עובדת ומה תפקידך שם כעו"סית? תודה רבה על התשובות, עפרה.

עפרה שלום רב, מעבר למה שענת כתבה, אינני יודעת. שיהיה בהצלחה, בברכה, טלי

יש לנו בעיית בושה בבית יש לי אחות בת 16 (ילדת סנדוויץ)לפני כשנה החל להעלם כסף מהבית בהתחלה שטר של 20 אחרכך שטרות של 200 ולפני שלושה חודשיים ההורים שלי תפסו את אחותי הם כמובן נורא נבהלו כעסו לא ממש ידעו איך להגיד בהתחלה שאלו אותה אם משהו מאיים עליה סוחט אותה היא ענתה שלא שהיא לא יודעת למה היא לקחה (מיותר לציין שההורים שלי לא מחסירים ממנה דבר) אבי כעס נורא והסביר לה בצעקות שבפעם הבאה זה יגמר במשטרה חשבנו שפה הסיפור נגמר אך לפני שבוע דודתי שמבלה המון עם אחותי ספרה לנו שכל הזמן נעלם לה כסף והשיא עשתה ניסוי שמה כסף באחד המכנסיים של דוד שלי ואחרי שאחותי הלכה הכסף לא היה שם אמא שלי לא ספרה עדיין לאבא שלי כי אין לדעת איך הוא יגיב בפעם רציתי לשמוע את עצתך בעניין יכול להיות שמדובר פה בהפרעה במשהו פתולוגי ?איך אנחנו אמורים להגיב להתמודד (אני כותבת את המכתב שאלה בשם אמי ) תודה רבה

אין ספק שאחותך נמצאת במצוקה שיתכן וקשה לה לבטא אותה. האם ידוע לכם על קשיים כל שהם שיש לה? אולי בבית הספר? בכל מקרה כדאי להתיעץ עם יועצת בית הספר , ואם זה מחמיר לפנות די בדחיפות לטיפול פסיכולוגי. איומים למיניהם, כולל איום במשטרה, לא יעזרו ולא יפתרו שום דבר. העניין אינו בשליטתה ונעשה מתוך דחף לא רציונלי. כאמור , יעוץ וטיפול פסיכולוגי מאוד מומלצים במצב זה.

מיכל שלום רב, כפי שדודי כתב לך נראה שאחותך סובלת ממצוקה כלשהי, או מאידך ממשבר שלגיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות הוא גיל שבו ישנם ניסיונות לפרוץ גבולות ומוסכמות, ויחד עם זאת, דווקא בגיל הזה יש צורך רב בגבולות הללו. יש בדיקה חוזרת ונשנית של עמדות ההורים ויציבותם. לכן, להערכתי עליכם לפנות בהקדם לאיש מקצוע טיפולי על מנת ליצור התערבות עם אחותך או מאידך עם כל המשפחה (בהתאם לחוות דעתו ואיבחונו את המצב), ולפתור את הבעיה בעודה התחלתית, ולא ליצור דפוסים לא טובים או התנהגויות. בברכה, טלי

רציתי לדעת איפה אני יכולה להשיג מידע בעברית על העבודה בארגז חול חוז ממשחק בחול על פי תורת יונג ועד כמה זה נפוץ בארץ

יש כתבה של טלי בנושא בראש הפורום.

שני שלום רב, אני ממליצה לך על הספר "משחק בחול עפ"י תורת יונג / ג'ואל רייס-מנוחין" וכמובן, את יכולה להעזר במאמר שלי שפורסם כאן. בברכה, טלי

היי רקפת, מכיוון שהתשובה שלך מעניינת הרבה אנשים (כנראה) שמתלבטים לגבי הסבה לעו"ס, אולי תוכלי פשוט לשלוח בפורום את התשובה ששלחת לעלמה באי-מייל? מקווה שזה לא מציק, שיהיו לך חיים יפים ותודה.

האמת היא שאין לי כבר את האי מייל הזה אבל אשמח לעזור ולכתוב גם כאן. רק תגידו מה בדיוק תרצו לדעת

היי רקפת, עלמה שאלה אותך לגבי העבודה המעשית, איפה עשית והאם נשארת גם לעבוד שם? באיזו אונ' למדת והאם את יודעת איזו אונ' נחשבת ליותר טובה בלימודי העו"ס? גם לגבי הנחיית קבוצות שאת לומדת, האם זה לימודי המשך אחרי תואר ראשון או רק אחרי שני, האם זה עוזר לך מבחינת התעסוקה בפועל? האם את והחבר'ה שלך מהלימודים מצאתם עבודה מהר או שלקח לכם הרבה זמן? בקיצור אני גם אחרי תואר ראשון במדעי החברה וחושבת על ההסבה, לכן כל השאלות רלוונטיות גם לי. תודה רבה ושבוע טוב שיהיה לך.

טלי שלום, הנני עו"ס מתחילה בדיור מוגן. הייתי רוצה לדעת אם יש קבוצות לעו"ס בתחום של נפגעי נפש. כעו"ס מתחילה אני מרגישה שהלימודים התאורטיים לא מספיק הכינו אותי לעבודה בשטח ושיש לי צורך בתמיכה ושיתוף עם עו"ס נוספים או מידע נוסף/ ספרים שיכולים לעזור... אשמח לתשובה ממך, קרן

קרן שלום רב, במיוחד בשל ההרגשה שלך חשוב מאד שתקבלי הדרכה טובה ומאפשרת. בדיוק בשביל זה נועדה ההדרכה. באם מקום העבודה שלך לא נותן הדרכה הייתי ממליצה לך לקנות באופן פרטי, במידה והמקצועיות שלך חשובה. לגבי קבוצות לעו"ס - אינני מכירה, אבל את יכולה לשאול באתר של האיגוד. לגבי ספרים, אין משהו ממשי שאני חושבת שיכול לענות על הצרכים שלך... בהצלחה, טלי

תודה לטלי ולתמר, אני חושבת שהדרכה זה נושא חשוב, אבל נראה לי שחשוב שתהיה קבוצת ליווי כזו של עו"ס. אנסה לבדר אם יש קבוצה כזו ואודיע לפורום שיהיה יום טוב...קרן

שלום, ראשית, אני בעבר הרגשתי כמוך. הבדידות המקצועית היא קשה מתסכלת ולא מקדמת. שנית כל, אני מציעה לברר בלשכת הפסיכיאטר המחוזי. יתכן והעוסים שיושבים שם (רכזת שיקום מחוזית וכו) יוכלו לעזור לך, סה"כ הן פוגשות ומכירות הרבה עובדים, ויתכן שקיימת קבוצה, או שבזכות היוזמה שלך, תוקם אחת... בהצלחה.

שלום, גם אני מחפשת קבוצת הדרכה כזאת לעו"סים- אני עו"סית די בתחילת הדרך ועובדת עם נוער הסובל מנכויוות התפתחויות או פורום או קבוצת קריאה ... כל דבר. כך שאם את מוצאת אשמח אם תפרסמי תודה, טל.

אני מרגישה ממש במצוקה ומקווה שאוכל לקבל כאן מעט הקלה. אני בת 28, נשואה ללא ילדים. במשך כל חיי הייתי ילדה שקטה, טובה, עם חברה אחת או שתיים. לא הייתי אף פעם מעורה בחברה בגלל ביישנות וחוסר בטחון עצמי. הקשרים שהיו לי עם חברות נגמרו בגלל מריבה או שהקשר התנתק בהדרגה. במקומות עבודה תמיד היו בנות שלא אהבו אותי (אם כי תמיד היו כאלה שכן) וגם במקום העבודה האחרון (אני עובדת עם עוד 6 בנות במשרד קטן) אני מרגישה שהקהל איתו אני עובדת מאד אוהב ומעריך אותי אבל הבנות לא. פידבקים שקיבלתי בשנתיים האחרונות וחשבון נפש נוקב שלי עם עצמי גילו לי, והגילוי הזה כואב וקשה לי, שאני הורסת קשרים חברתיים בשני מובנים: 1) בהתחלה אני חסרת בטחון וביישנית וקשה לי לנהל שיחה אבל הרושם שנוצר אצל אחרים הוא שאני מרוחקת, לא מעוניינת ולא מתעניינת, 2) תמיד אני מרגישה בתחרות עם חברות גם אם הן לא בתחרות איתי, 3) לא תמיד אני קשובה לאחרות וזה קשה להן. כל הדברים האלה מקשים עלי ליצור קשרים ולשמור עליהם ואחרי תקופה מוימת, אנשים מתרחקים ממני. בנוסף, אני תמיד מרגישה שאני מנותקת. גם כשאני מנסה בכוח להתערות בשיחה, להיות חלק משיחת בנות בקבוצה, אני מרגישה תמיד שפספסתי דברים שנאמרו, שבפגישה הבאה מדברים על דברים שאין לי מושג מתי עלו, שפחות פונים אלי. אני לא יודעת איך לשנות את מה שאני משדרת ואת ההתנהגות שלי ויותר מכל קשה לי עם הגילויים שלי על הצד המכוער שבי. היום אני מרגישה אחרת ורוצה לשנות ויודעת שאני יכולה להיות חברה אמיתית כי בגרתי ולמדתי אבל אני לא יודעת איך לשנות את הדפוסים וההתנהגות של שנים ואם זה בכלל אפשרי. בימים האחרונים, בגלל תחושת הנידוי בעבודה, אני מרגישה חסרת בטחון בצורה קיצונית וכל הזמן בוכה. אני לא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה ואיך לשפר לעצמי את מצב הרוח ולהתחיל לפעול. אני גם לא יודעת מה לעשות. מצטערת על המכתב הארוך. פשוט קשה לי מאד ואני מרגישה שאני חייבת עצה. תודה.

רציתי רק להוסיף שהקשיים שלי הם רק עם בנות גילי. אני תמיד מסתדרת מצוין עם נשים מבוגרות יותר ותמיד מחפשת את הקשר בת-אמא.

נראה לי שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. במסגרת כזו אפשר להבין את שורש הבעיה יותר לעומק ולעזור לך לעזור לעצמך , במידת הצורך בטיפול יותר ממושך מאשר מספר פגישות קטן.

לבודדה והעצובה שלום רב, ממכתבך עולה תחושת מצוקה רבה, אך עם מודעות רבה לגבי תהליכים שעוברים עליך, מהות של קשרים בהם את מסתדרת יותר וכו'. כפי שדורי כתב/ה לך, גם אני מייעצת לך ללכת לטיפול נפשי, בו תוכלי להתוודע להתנהגותך בצורה מודעת יותר, להבינה, וללמוד דרכי התנהגות והתמודדות יעילים יותר. בהצלחה, טלי

טלי הנכבדה, שלום רב, אני סטודנטית שנה ראשונה לעבודה סוציאלית. במסגרת אחת העבודות אני בוחנת את הנושא של מגע בזמן טיפול פסיכותרפי. הייתי שמחה לשמוע, אם יש לך השגות בנושא הזה, ואשמח להיעזר בכל אינפורמציה מרחיבת דעת. בברכה, רותי.

רותי שלום רב, בבקשה הרחיבי את משמעות הנושא של "מגע". האם מדובר במגע מיני? או איזה מגע? אשמח לפירוט, בברכה, טלי

טלי שלום, תודה שהשבת לי - מצטערת על הפנייה המאוחרת, ראיתי את התגובה רק עכשיו... הכוונה היא למגע פיזי כלשהו - חיבוק, ליטוף, מגע אקראי, לחיצת יד וכל טיפול שמשלב שיחות עם מגע (שיאצו, הולדינג וכו'). בשאלה שלי, אני מתייחסת לשתי נקודות: 1. היתרונות והחסרונות שבמגע בזמן טיפול. 2. ההתייחסות האתית למגע. ושוב, תודה לך על התייחסותך.

שלום רב, אני פסיכולוג מתחיל המטפל בילד בן 10 המבטא קשיים הדומים להפרעת אישיות כפיתית :ביחוד הצמדות לפרטים באופן שפוגע במטרה, והתעקשות שדברים יעשו רק לפי הבנתו. עם זאת הוא "ילד טוב" (מידי אפילו). יש לציין כי ה-IQ ממוצע , אך ישנם קשיי קשב שמיעתי משמעותיים. המשפחה חמה ומשקיעה, למרות שהתנהגותו לפעמים "מוציאה מן הדעת". ברצוני לקבל כיוון לגבי הבנת התופעות, וכיוון לטיפול.

ירון שלום רב, אני מבינה את ההתרגשות בתחילתו של כל טיפול ואת העמימות לגבי המשך הטיפול, ו"מה בכלל עושים פה". אין לי אפשרות להדריך אותך על סמך מיעוט הפרטים שהשארת כאן, ובוודאי מעצם אתיקה וסודיות, זה בלתי אפשרי לעשות הדרכה שכזו כאן, בפורום פתוח. האם יש לך הדרכה מקצועית? הרי אמורה להיות לך כזו...ואם לא הדרכה מקצועית, אזי כדאי לך מאד להצטרף לכזו, או אף להדרכת עמיתים. אשמח לסייע לך בהמשך, במסגרת מגבלות הפורום. בברכה, טלי

יש לי בעיה שמאד מציקה לי ולאחרונה אני מאד במתח בגללה. יש לי בעיה ביצירת קשרים עם אנשים. כשאני מכירה אנשים חדשים אני מרגישה חוסר בטחון ואז אני שותקת, מרוכזת מאד בכל מילה שאני אומרת וכד'. הבעיה היא גם שאני מרגישה מאד נוח לדבר על עצמי אבל מרגישה לא נוח לשאול אחרים שאלות על החיים שלהם. אני מרגישה שאני נכנסת לפרטיות של אנשים ומפחדת לקבל תגובה שלילית ואז נוצר מצב שבו אנשים חושבים שאני מרוחקת או אפילו אגואיסטית משום שאני מדברת על עצמי ולא מתעניינת בהם. אני מודעת לזה בשנה האחרונה לאחר שניסיתי לחשוב למה אין לי היום חברות (היו לי שתיים והיתה לי איתן מריבה ענקית לפני שנתיים ומאז אין ביננו קשר וגם הן כעסו עליי על אותם דברים) וגם מפידבקים שקיבלתי מאנשים אחרים (למשל: בעבודה). המודעות לבעיה אולי תעזור לי לפתור אותה אבל בשלב זה היא מאד מאיימת עליי משום שאני במתח ומרגישה ש"משהו דפוק אצלי". אני לא יודעת איך לשנות את הדברים.

אני חושבת שהפתרון הכי יעיל במצבך הוא ללכת לטיפול שבו תוכלי לברר עם עצמך מה קורה לך בהצלחה ...

פרח שלום רב, כפי שחן כתבה לך, גם אני חושבת שטיפול יכול להיות המלצה נהדרת, על מנת שתוכלי לברר מה קורה לך בסיטואציות מסויימות, להיות מודעת יותר לעצמך ולהתנהגויותייך, וללמוד דרכי התנהגות חדשות, או יעילות יותר. שיהיה בהצלחה, טלי

מה עושים עם ילדה שכל מה שאוכלת היא מקיאה. היתה אצל פסיכולוג לא שיתפה פעולה ניסתה לדבר איתה עובדת סוציאלית. ניסו לדבר איתה הוריה. מה לדעתך במצב זה הפתרונות

שלום רב, הקאה יכולה לנבוע ממספר מקורות, הן מקורות פיזיים והן מקורות נפשיים. התשובה שלי יכולה להשתנות פלאים כאשר אדע את גיל המטופל, דרך ההקאה וכו'. לדוגמא: קיימת תופעה בקרב תינוקות הנקראת "ריפלוקס" הגורמת להם להקיא כמעט כל דבר שנכנס לפיהם, ומדובר בתופעה פיזיולוגית גרידא. לעומת זאת, אצל מתבגרים ובגילאים מאוחרים יותר, תופעת ההקאות עלולה להיות מיוחסת להפרעת אכילה. לסיכום, השאלה כללית מדיי, ואין לי יכולת לענות עליה ללא פירוט סביר. בברכה, טלי

היי טלי, אפשר לשאול להכשרתך?

הכל כתוב בכותרת למעלה. נראה לי שזה מספיק , לא?

נועה שלום רב, הכל כתוב בכרטיס האישי שלי כאן (תקליקי על שמי ותגיעי לשם). אם יש משהו נוסף שאת רוצה לדעת, אשמח לספר. פורים שמח, טלי

למנהלת הפורום שלום חג פורים שמח יום נעים ילד בן 10 ביישן מאד סגור בעצמו לא מתקשר עם מוריו אין לו חברים לא מתקשר עם גורמי מקצוע אחרים בקיצור ילד מאד בעייתי יושן עם הוריו במיטה

הבית רגוע אין צעקות אין מריבות הילד פשוט הוא ילד בעייתי. מסרב לשתף פעולה עם פסיכולוגים - פסיכיאטרים - עובדים סוציאלים.

שלום ל', נראה שלילד יש בעיה, ולא ברור לי מה מהות חוסר שיתוף הפעולה. אם המקרה קיצוני ביותר, והילד מנותק מסביבתו, אני חושבת שיש מקום להתערבות טיפולית מאסיבית. אם לא כך פני הדברים, ייתכן ויש לתת לילד להתבטא בצורות אולי קצת שונות. האם ניסיתם טיפול באומנויות? מה אמרו כל המטפלים שטיפלו בילד? נראה שמדובר במקרה מורכב מדיי בשביל מענה קצר באינטרנט. שיהיה פורים שמח, טלי

שלום לך אני פונה אליך כי אני מחפשת עבודה בירושלים. אולי את יודעת על משרות פנויות. תודה

סול שלום רב, במקרה ראיתי מודעה של עמותת עזר מציון, שמחפשים עו"ס בעמותה בירושלים. את יכולה לחפש את הטל' שלהם בספר טלפונים... בהצלחה, טלי

הי סול, באתר של איגוד העובדים הסוציאליים התפרסמה מודעת "דרושים" עבור עלם- סניף ירושלים. הדבקתי עבורך את תוכן ההודעה: עלם-העמותה למען נוער במצבי סיכון סניף ירושלים דרוש/ה רכז/ת תחום מניעה ועובד/ת שטח תאור התפקיד 1/2 משרה (עם אופציה ל- 3/4משרה) עבודת שטח בשעות לא שגרתיות איתור וסיוע לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה יצירת קשר ובניית מוכנות לטיפול מתן מידע וייעוץ לבני נוער הפנייה לגורמים טיפוליים בקהילה דרישות התפקיד תואר ראשון בעבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, חינוך ניסיון בעבודה עם בני נוער במצוקה יכולת ניהול, ארגון וליווי צוות עובדים ומתנדבים הכרות עם העבודה הקהילתית והמערכתית יכולת לעבודה יצירתית ומאומצת רשיון נהיגה תחילת עבודה תחילת מרץ קורות חיים יש להעביר ללורה נפתלי , בפקס:6737117-02 רק פניות מתאימות תענינה שיהיה לך בהצלחה!!!!!!!!

מאחר ולצערי צפיתי בהדרדרות אמי בעקבות מילים שנאמרו לה ומאדם מאושר ואופטימי הגיעה למצב פיזי ירוד עד סכנת חיים, תוך מספר ימים, אני מחפשת מידע ומאמרים (רצוי בעברית) העוסקים בכוחה של בריאות נפשית ואופטימיות להתגבר על בעיות פיזיות ומחלות. אודה לכל מי שיפנה אותי למידע בנושא. תודה מראש דניאלה

נראה לי שאת קצת מפספסת את העניין מתוך כוונה לעזור לאימך. קריאת חומר בנושא לא תעזור לך לעזור לה. צריך להבין מה נאמר לה ומדוע וכיצד זה השפיע עליה והאם אמנם יש קשר בין מה שנאמר לה למדרדרות במצבה.

דניאלה שלום רב, לא הצלחתי להבין לגמרי במה מדובר, ומי אמר לאמך ומה הוא אמר לאימך. ללא ספק שבכל מחלה גופנית מעורבת גם הנפש, אני ממליצה לך להשתמש במנועי החיפוש המוכרים (באנגלית), ולהקיש מילות מפתח כמו אופטימיזם, מצב גופני ומחלה. כשאני עשיתי זאת, יצאו שפע אתרים ומאמרים. אולם, כפי שנעמי כתבה, אני חושבת שיש לפעול בשתי דרכים: האחת, נראה כי קריאת חומק אצלך אולי תפחית את החרדה והבילבול, אבל המאמרים לא יעזרו לאימך. אני חושבת שיש צורך לשקול להתייעץ עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. איחולי בריאות, טלי

תודה על ההתייחסות אבל לא התכוונתי לעזור לה בחומר שאני מחפשת אלא להצדיק את הרגשתי שאכן "חיים ומוות ביד הלשון" ואני מתכוונת לזה. מאחר ובכוונתי להביע דעתי בפני הנהלת ביה"ח בו אמי מאושפזת רציתי לצרף כתבות העוסקות בנושא. אם יעניינו אותך פרטי המקרה אשמח לפרט ושוב תודה ומקווה שתעזרי לי למצוא סימוכין לתחושותי. דניאלה

פרטים נוספים בתשובתי לטלי ותודה לשתיכן

אמי נפטרה לפני 4 שנים מסרטן. מאז שנפטרה הפכתי להיפוכונדרית. כל מיחוש מפחיד ומאיים עליי ואני מייד מדמיינת שאני חולה במחלה קטלנית. אפילו כאב ראש פשוט כבר הופך אצלי מיידית לגידול במוח. החרדה ממש מקשה עליי ואני עסוקה כל הזמן במחשבות על מחלות, רופאים, בדיקות וכד'. זה הפך להיות גרוע יותר בשנה האחרונה, אין לי מושג למה. מה עושים? קשה לי לחיות עם פחד מתמיד שכזה.

אני יכול רק לייעץ לך בנושא הממאירויות. קודם כל, סרטן בימינו היא מחלה שבכמעט כל המקרים ניתנת לטיפול. המצב הוא לא כמו בעבר, ועם הזמן יש יותר אפשרויות טיפוליות לסוגיהן השונים (בין אם כימותרפיה, אימונותרפיה, טיפולים הורמונליים או קרינה לסוגיה). באיזה סרטן לקתה אימך ז"ל? רוב סוגי הסרטן אינם קשורים למוטציות העוברות בתורשה. אני ממליץ לך לפנות לרופא\ת המשפחה, ויחד איתו\ה להחליט האם יש צורך לגשת לייעוץ גנטי באחד ממכוני האונקולוגיה הקרובים לביתך. הסיכוי שכאב ראש יבטא גידול מוחי (בין אם ממאיר או שפיר, אין קשר בין תופעות סימפטומטיות לבין העובדה שגידול הוא סרטני או לא) הוא כל כך קטן, זכייה בלוטו די מתארת מצב שכזה :-). תראי, אני חושב שכדאי לך פשוט למלא את זמנך בעיסוקים שינעימו את זמנך ויעסיקו אותך מהמחשבות הטורדניות. במידה וזה לא יעזור, אולי יש מקום לעזרה מקצועית (פסיכולוג, פסיכיאטר) - ולא, אין שום כוונה או רמיזה שמשהו בנפשך אינו תקין, אלו אנשים מקצוע שאמורים לסייע בבעיות נקודתיות כמו שאת מתארת. בהצלחה, אורי.

תודה לך אורי על התשובה. הבעיה היא שאני בהחלט מודעת מבחינה הגיונית לסיכויים ולא נכנסת לפאניקה אם כי מתחילה לדמיין שיש לי את הגרוע מכל. לכן אני כל הזמן דואגת. אני חושבת שזה גם קשור לעובדה שאמי היתה חולה זמן קצר והמחלה נתפשת בעיני כגורם הממית מיידי וביסורים. אגב, לאמי היתה סרקומה שהוא לא סרטן גנטי ואיני צריכה לעבור בדיקות מיוחדות.

לי? דואגים? לא...לא צריך...תודה. :) רק קצת בעיות עם המחשב.... שלכם, טלי

שלום , אני זקוקה בדחיפות לכתובת דואר אלקטרוני או פקס של הפסכיאטר אליעזר ויצטום . תודה, חגית

שלום חגית, תנסי לברר דרך החטיבה ללימודי בריאות באוניברסיטת בן גוריון או דרך מס' הטלפון: 6734150-02 בהצלחה!

ענת , תודה רבה לך חגית

שלום רב! אני מחפשת פסיכולוג ופסיכיאטר טוב באיזור רחובות. אם יש לכם המצלות על מישהו מקצועי מאוד בתחום, אשמח לשמוע. תודה לכולם וחג שמח לנה

היי רקפת, ראשית, שוב תודה על התייחסותך. שנית, בעקבות הדברים שכתבת לי, התעוררו אצלי תהיות נוספות שרציתי לשאול אותך. אני מקווה שלא אכפת לך... איפה סיימת את התואר שלך בעבודה סוציאלית? אני שוקלת איפה כדאי לי ללמוד ומניחה כי ישנן אוניברסיטאות בהן הפקולטה לעו"ס נחשבת יותר מאחרות. היכן היתה עבודת השדה שלך והאם המשכת לעבוד באותו מקום? היכן את לומדת הנחיית קבוצות? האם מדובר בלימודי תעודה? כמה זמן נמשכים הלימודים ובאיזה היקף (כמה פעמים/ שעות בשבוע)? מה את חושבת לעשות מאוחר יותר, לכשתסיימי את הנחיית הקבוצות? האם תשלבי את הפן הטיפולי ומה שלמדת בתואר הראשון עם הנחיית הקבוצות? אני מקווה שתוכלי לסייע לי, כי ככל שאני שומעת מבעלי ניסיון, כך הדילמות שלי מתבהרות והופכות להיות "ידידותיות" יותר. אם לא נוח לך לענות לי במסגרת הפורום, תוכלי ליצור קשר במייל: [email protected] תודה מראש, עלמה.

אנא שלחי שוב, לכתובת: [email protected] תודה, עלמה.

שלום אני מטופל אצל פסיכולוגית הלומדת עדיין תואר שני ולכן נותנת בשלב זה טיפול בשיחות ללא קבלה... עד היום לקחה 150 שקלים לטיפול היום בסוף הפגישה כשעמדתי בדלת, אמרה לי להתראות ואה....מזמן שכחתי לומר לך שהעלתי את המחיר ל- 180 שקלים משום מה מאוד נפגעתי מהאקט הזה אבל אולי אני סתם טועה וזה מקובל רציתי לשמוע האם זה בסדר ממבחינתה? תודה

שלום לך, עניין הקבלה הוא דבר שאינו חוקי, אבל באופו עקרוני, כל דבר שסיכמתם עליו בפגישות הראשוניות אמור להיות תקף מבחינתך (חוקי או לא...זה משהו אחר). לגבי העלאה במחיר, גם דבר שכזהנ היה אמור להיות נדון באותן פגישות ראשוניות. במידה ולא דיברתם על כך, אזיי כל העלאה במחיר אמורה לעלות במהלך השיחה, ועל המטפלת לתת לך את המקום לדבר על כך, ולהשמיע את דעתך. להערתי, עליך לקחת את היוזמה ולפתוח את הנושא בפגישתכם הבאה, ולו רק בכדי שלא תישאר עם משקעים מיותרים... בהצלחה, טלי

שלום! שמי אידית, יש לי אחות אחת שקוראים לה רווית ולה יש 2 בנות - דניאלה בת 3.5 וגבריאלה בת שנה. אחותי נמצאת במצב דיכאון ולא מסוגלת לטפל אפילו בעצמה. היא מקבלת טיפול מרופא אבל בינתיים הילדה הגדולה מסרבת ללכת הביתה וכל מה שהיא רוצה זה לא לראות את אמא שלה ולבוא לישון אצלי. מצבה של הילדה לא טוב. היא חושבת שלא אוהבים אותה בבית היא לא אוכלת לא שותה וכל הזמן צועקת. כשהיא באה אליי היא נרגעת ואח"כ קשה להחזיר אותה הביתה. אחותי לא מעוניינת להשקיע בה.המצב קשה ודורש התערבות מומחה מה עושים??

איפה האבא - הבעל בכל הסיפור הזה ? הוא לא יכול לטפל בילדה? אחותך זקוקה לטיפול בתרופות אנטי דיכאוניות מפסעכיאטר ? האם זה מה שהיא מקבלת? יש צורך להרגיע את הילדה ולהסביר שאמא לא מרגישה טוב וצריכה טיפול של רופא. כשתרגיש טוב היא תחזור להיות כמו קודם ותאהב אותה. יש להדגיש שגם עכשיו היא אוהבת אותה אבל לא יכולה להראות את זה.

אידית יקרה, נשמע שמצבה של אחותך אינו טוב, והיא אכן זקוקה לטיפול, כפי שגם קלמן כתב. להערכתי יש לפעול במהרה, לדאוג להביא את האמא לטיפול פסיכיאטרי וטיפול בשיחות, וכמו כן, לבדוק את האפשרות לטיפול תמיכתי גם לילדה הגדולה. וכמו שקלמן שאל: איפה האב בכל הסיפור? בקיצור, יש צורך בהתערבות רפואית ופסיכיאטרית מיידית. איחולי בריאות, טלי

שלום, אני בן 24 ונמצא בתקופה מאוד קשה בחיי. אני מרגיש שאני לא "ממצא" את החיים שלי. אני לומד באוניברסיטה ומאוד מסופק מהלימודים ומן ההיבט החברתי וכן מעבודתי, אולם בתחום הזוגיות המצב בכי רע. מזה כחצי שנה לא קיימתי אינטראקציה מינית או אינטימית. אנשים מסביבי מתחתנים ונמצאים בזוגיות ארוכת טווח מה שמעצים את תחושת בדידותי. הבעיה העיקרית שלי טמונה בכך שאני לא גיבשתי את זהותי המינית. מאז התיכון החלו לכרסם בליבי מחשבות על בנים שביטוים היה בעיר באופן עקיף, כמו סרטים וכן בקבוצות חברתיות של גייז, אחר כך הדיעו גם ההתנסויות המיניות. אחרי התנסויות שכאלו, אני נותר בתחושה לא נעימה ובתחושות אשמה. הייתי בטיפול פסיכולוגי פעמיים, למספר של כ- 12 פגישות כל אחד, והטיפול עסק בקבלה העצמית שלי ובתחושות האשמה והעצמית והחשש מאי קבלת הסביבה ובעיקר המשפחה. את שני הטיפולים הפסקתי בעיצומם מאחר וחשתי כי הם לא מובילים לשינוי מהותי בהתנהגותי או בתפיסותי ובעיקר בשל העובדה שהרגשתי שאני עדיין לא מקבל את עצמי. אני נמצא בימים אלו בתקופה מאוד מתוחה בחיי. אני מרגיש שמובילות אותי מחשבות מוטעות בנוגע לעצמי, לעתידי, אני רואה באופן שלילי דברים שאני חווה ואני מאד ממורמר. אני שוקל לגשת לטיפול פסיכולוגי ואני תוהה אם יש טעם, מכיוון שאולי באופן לא מודע אין לי מוטיבציה לטיפול ואני לא באמת מוכן לשינוי. כמו כן, אני מתלבט באשר לבחירת המטפל. חשבתי לפנות דרך קופ"ח, אולם אני חושש מכך שהשיחות מתועדות. אשמח אם תוכל להאיר את דרכי ולהציע לי מה עלי לעשות. תודה.

כדאי שתפנה לפורום פסיכולוגיה קלינית השכן.

ליאור היקר, אני מבינה את הבלבול אותו אתה חש, וחושבת כמוך שיש מקום לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. אינני בטוחה שמדובר רק בתהליך של קבלה עצמית, אלא קודם כל גיבוש הזהות המינית והעצמית, ואחר כך קבלתה... להערכתי, כדאי לך לפנות לפורום פסיכותרפיה השכן, בניהולו של ד"ר גידי רובינשטיין, שמתמחה בתחום הזהות המינית. שיהיה לך רק טוב, טלי

יש לי בעיה עם בני שאיננינ יודעת איך להתמודד איתו בזמן האחרון יש לו צורך בלקק דברים כמו קיר, מחשב, ריצפה שולחן כל דבר שנמצא לידו בהתחלה מאוד כעסתי עליו ואמרתי לא שזה מגעיל וגם עלול לגרום לו לזיהומים בחלל הפה אבל שמתי לב שהוא עושה את ללא שליטה. מה עלי לעשות? האם להעיר לא, האם להתעלם מהנושא, אני ממש לא יודעת מה לעשות?

יפית שלום רב, התנהגות הליקוק אופיינית לגילאים קטנים הרבה יותר. הייתי מציעה לך להתייעץ עם איש מקצוע, כמו פסיכולוג בית הספר או דבר דומה. בברכה, טלי

שמעתי שיש מלגה ללומדים מקצועות פרא-רפואיים. רציתי לדעת אם תראפיה באומנות נחשב מקצוע פרא-רפואי. מה התנאים לקבלת מלגה? הכנסה,ציונים,מקצוע וכיוצ"ב. וכן- מה בערך גודל המילגה. אם התואר עולה בסביבות 100,000 ש"ח.( בלסלי קולג' )?. תודה רבה.

נויה שלום, צר לי, אך אין לי מושג. כדאי אולי לשאול במוסדות האקדמיים עצמם. בברכה, טלי

שלום רב, הפסיכולוג אורן קפלן, שמנהל את פורום פסיכולוגיה קלינית בדוקטורס, הרצה בנושא האוברדראפט בגלי צה"ל בשבוע שעבר, כדאי לך לפנות אליו, ולשאול... בברכה, טלי

האם בסיום לימודי תואר שני בתראפיה באומנות מקבלים רישיון ממשרד הבריאות. ( אני הבנתי שבתחילה מקבלים רישיון זמני ואחרי 14 חודשים קבוע ). האם משרד בהריאות יכול שלא לתת רישיון ( ואם כן, באילו מקרים ). בברכה.

לסטודנטית שלום רב, כיון שלמדתי את המקצוע די ממזמן, ואני יודעת שהכללים השתנו, אני מציעה לך לפנות ישירות ליה"ת ולקבל מהם תשובה מוסמכת ומעודכנת. בברכה, טלי

מה הפתרונות למקבלי הבטחת הכנסה.

שלום לך, לא הבנתי את השאלה. אנא פרט/י את הבעיה. בברכה, טלי

טלי שלום אני פונה אליך בנושא עבודה בשביל חברה שלי. היא עובדת סוציאלית, יש לה מספר שנות נסיון בעבודה עם מתנדבים ומוגבלים. היא מחפשת עבודה בירושלים ביקף של חצי עד שלוש רבעי משרה ולא בערב. ידוע לך על משהו? תודה

למה אין תשובה?

אשמח לעזרתכם בהתלבטות שיש לי לגבי לימודים... אני נמצאת על פרשת דרכים היות וסיימתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות, ומתלבטת במה להמשיך הלאה. חשבתי על לימודי ביבליותרפיה (תואר שני) באוניברסיטת חיפה וכמו-כן גם על לימודי עבודה סוציאלית. התסכול הוא, שעליי לעשות הסבה לעבודה סוציאלית ובתום שנתיים לקבל (שוב!!!) תואר ראשון. מצד שני, היתרון הוא שיהיה לי מקצוע ביד... שאלתי היא, מה עוד אפשר לעשות עם תואר בעבודה סוציאלית, מלבד להיות עו"ס ולקבל שכר זעום (מה לעשות? זוהי המציאות העגומה...). האם אפשר להיות מנחה קבוצות, או שצריך לעבור לשם כך קורס ספציפי בהנחיית קבוצות? האם בתור עו"ס אפשר לפתוח קליניקה לאחר לימודי תואר שני וניסיון בשטח? ובכלל, למה כדאי ללמוד עבודה סוציאלית, מלבד הסיפוק הנהדר שיש בלעזור לזולת? והרי שבשביל לעזור לזולת לא חייבים בכלל ללמוד, אפשר לעשות זאת גם בהתנדבות (דבר שאני עושה מזה זמן רב). איך הופכים להיות מטפל זוגי? מה צריך ללמוד לשם כך? זה הזמן שאחליט כבר מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה...", אבל אני ממש בדילמה. אשמח לקבל כל תגובה שהיא. תודה מראש, עלמה

עלמה שלום רב, אני מבינה את פרשת הדרכים בה את נמצאת. מצד אחד קורץ הרעיון של לעשות לימודי המשך ולצאת עם מקצוע ביד, או מאידך, להשלים שנתיים של לימודים ולצאת עם תואר ראשון (שוב) , אך גם לצאת עם מקצוע ביד. ההבדל בין שני המקצועות (וזוהי דעתי האישית בלבד) הוא בכך שמקצוע הע"ס הינו מקצוע ותיק, אקדמי ובעל איגוד מקצועי ברור וחזק למדיי. ביבליותרפיה היא מקצוע חדש יחסית, איגוד יה"ת שמאגד את כל המטפלים באומנויות השונות הוא עדיין חדש ו"צעיר", ואינני יודעת עד כמה ביקוש יש למקצוע. מקולגות שלי, שעובדות בתחומי התרפיה באומנויות (תנועה, אמנות פלסטית וכו') אני יודעת שיש קושי עצום במציאת עבודה, ויש צימצום משמעותי בתקנים. גם מקצוע הע"ס לא "נהנה" מעודף ביקוש לעובדים, אבל ללא ספק מצב העו"סים טוב יותר מזה של המטפלים באומנויות. ושוב אני מסייגת את דבריי ואומרת שזוהי התרשמות אישית שלי. יכולות ההתפתחות בעבודה סוציאלית, לאחר תואר ראשון (או תוכנית הסבה, היינו הך) הינן רבות ומגוונות: ישנם לימודי המשך בהנחיית קבוצות, טיפול משפחתי, טיפול קבוצתי, טיפול זוגי, וכמו כן גם מגמות לימוד של התואר השני: מגמה קהילתית, מנהלתית, טיפולי, שיקומי ואולי יש עוד מגמות שאינני מכירה. מכיון שכיום עדיין אין חוק שמגדיר את העוסקים בפסיכותרפיה, למעשה מבחינה חוקית, כל אדם יכול לפתוח קליניקה לטיפול, אפילו ללא תואר. לכן פתיחת קליניקה אינה דורשת מבחינה חוקית תואר או לימודים. אני מקווה ומאמינה שאדם שפותח קליניקה לפסיכותרפיה עושה זאת מתוך תחושת מוסריות ומחויבות למקצוע, ולאחר לימודים מתאימים. לאחר התואר השני ניתן ללמוד את תוכנית בית הספר לפסיכותרפיה, וזהו המקום שמפגיש תחת קורת לימוד אחת פסיכולוגיים קליניים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים ומטפלים באומנויות. בקיצור, אני מקווה שקצת עזרתי, ואשמח לעמוד לרשותך לשאלות נוספות. בברכה, טלי

תודה טלי, על ההתייחסות. נתת לי חומר ל(עוד) מחשבה... יום טוב ושוב תודה, עלמה.

אני בעלת תואר ראשון בלימודי עבודה סוציאלית וכיום לומדת בלימודי חוץ הנחיית קבוצות. לצורך הנחיית קבוצות את חייבת תעודה ולכן תואר ראשון בע"ס לא מספיק. חשוב לי שתדעי שעבודה סוציאלית לא בהכרח מביאה לעבודה בלשכת רווחה בשכר זעום. יש גם חברות פרטיות, קופ"ח וכדומה ויש גם אפשרויות קידום רבות. אם תעשי תארים נוספים, בהחלט תקבלי העלאה בשכר והאפשרויות רבות יותר. חוץ מזה שהלימודים מאד מהנים. מומלץ.

יש לי זוג חברות, הן חברות מאוד טובות שלי, ובמיוחד אחת של השניה. בזמן האחרון אחת החברות מרגישה כי החברה השניה "חונקת" אותה: היא רוצה לעשות איתה הכל, היא מבלת אצלה בבית המון והיא אימצה כל אחד מהתחביבים שלה. אנשים כמעט לא מבדילים בינהם, ורואים בהן יחידה אחת. אותה חברה ש"חונקת" חוטפת התקפי אסתמה, כל פעם ששתיהן רבות. ובגלל שזה קורה אותה חברה ש"נחנקת" מפחדת לדבר איתה, מכיוון שהיא מפחדת שזה יפגע בה בריאותית. כרגע היא מתחמקת ממנה כי היא לא יודעת איך להגיד לה את האמת. ברור לנו שהתקפים שהיא סובלת מהם נובעים מבעיות עמוקות יותר מאשר הקשר שלהן אחת עם השניה. לכן, חשבנו להציע לה ללכת לפסיכולוג, או אולי לעבור טיפול בתרפיה (היא מאוד אוהבת לרקוד, לשחק ולצייר). הבעיה היא שאנחנו לא יודעות איפה אפשר למצוא מטפל שאפשר לסמוך עליו, ואנחנו לא יודעות איך להגיד לה את זה. אם שתיהן יפגשו, האמת תהיה חייבת לצאת, ולכן חשבנו שכדי שמישהו אחר ידבר איתה בקשר ללכת לפסיכולוג. אשמח מאוד לקבל את עצתך, ואולי גם שם של מטפל או פסיכולוג באזור תל-אביב, שאפשר לפנות אליו.

ירדנה שלום רב, נראה שיש לכן בעיה סבוכה במעט. את מתארת קשר חברי טוב ביניכן, ואולי זה משהו שיכול לסייע לכן, ולא לגרום למשברים בחברות. אני חושבת שכדאי לשבת עם החברה ה"חונקת" ולהסביר לה ברוגע ובנועם שזה מפריע עצם "החניקה", ושאתן דואגות לה ולמצבה הבריאותי, וממליצות לה ללכת לטיפול. גם אני, כמוכן, חושבת שזה רעיון מצוין להציע לה ללכת לטיפול, וחשוב שתתמכו בה בעניין זה, ותעודדו אותה לקראתו. לגבי המלצה על מטפלים אני מעדיפה שתפני אליי במייל שמפורסם כאן בפורום. בברכה, טלי

טלי שלום מבקשת את עזרתך לדעת איך אני יכולה להשיג את טבלת השכר וגם היכן ממוקם הבי"ס המרכזי (המכון) לעובדים סוציאליים. תודה רבה

ענבר שלום רב, את טבלת השכר תוכלי למצוא באיגוד העו"סים שנמצא ברח' ארלוזורוב בת"א. את יכולה להתקשר אליהם, ואולי הם ישלחו לך את הטבלה הביתה. לגבי המכון, אין לי מושג. שמעתי שיש מכון שכזה, אבל אין לי מושג היכן. אם תגלי היכן הוא, אודה לך מאד באם תשובי ותגלי גם לנו... בברכה, טלי

טלי וענבר שלום, בית הספר המרכזי לעבודה סוציאלית נמצא ברח' אברבנאל 10, רחביה, ירושלים. ענת

רב תודות טלי וענת- הייתן לי לעזר רב ענבר

הי פרח, קישור לפורום של מוטי גלעם: http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=13437&read=&alias=dbr&redir_flag= בהצלחה, ענת.

אני מקווה שתוכלו לעזור לי בעצה טובה. אני נשואה מזה שנתיים לבעל מקסים, תומך, אוהב, מכבד אותי. הוא בהחלט החבר הכי טוב שלי ואני אוהבת אותו מאד. הבעיה היא אצלי - אני לא מצליחה שלא לפחד מנטישה. כל הזמן אני בחרדות שהנה עכשיו הוא הפסיק לאהוב אותי ו/או לכבד אותי. אני כל הזמן מתאמצת להיות בסדר ולפעמים אני נשברת ומרחיקה אותו ממני בסגנון של "לפני שתעזור אותי אני מתרחקת". אני יודעת שאני עושה טעות ויודעת שהוא אוהב אותי אבל לא מצליחה להתגבר על החרדות וכל דבר קטן נותן לי את הרושם שנמאס לו ממני. אני רוצה להפסיק את החרדות בשביל עצמי ואת ההתנהגות הזו שלי בשביל הזוגיות שלנו. אני לא יודעת איך לעשות זאת. מה עושים?

פרח יקרה, כולנו נושאים בקרבנו את חרדת הנטישה. אולם חלקנו חווים אותה בצורה ממשית ויומיומית יותר מאשר אחרים. נראה כי החרדה הזו גורמת לך לבעיה בזוגיות, ועלולה להרחיק אתכם וביניכם. להערכתי הדבר הטוב לעשות הוא לפנות לטיפול ולבדוק את מקור החרדה, להעלות את המודעות אליה ולסגל התנהגויות חדשות עם הרבה פחות חרדות וחששות. שיהיה לכם חיים נפלאים, טלי

תודה רבה טלי. האם את חושבת שעדיף טיפול זוגי או טיפול פרטני?

למנהלת הפורום היקרה והמקסימה והאהובה על משתתפי הפורום! שבת שלום! בילוי נעים ביום המשפחה מה הסיבות האפשריות לכשלונות במציאת עבודה ולקשרים חברתיים.

שלום לך, ראשית תודה על המחמאות, ואני מקווה שגם לך עברה שבת נעימה. ובאשר לשאלתך, יש סיבות רבות שעלולות לגרום לקשיים חברתיים וקשיים במציאת עבודה. זה עלול לנבוע מקושי או נכות פיזית כלשהי, או מאידך מסיבות ריגשיות נפשיות. נשמע מדברייך שקיימת פגיעה באיכות החיים בשל הקשיים שהזכרת, ולכן הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול. זה עשוי לסייע מאד. שבוע טוב, טלי

האם מישהי מכירה את התוכנית להכשרת מטפלים באומנות בחיפה? אני מנסה לחפש את פירוט הקורסים באתר של אונ' חיפה ולא מצליחה...

מרפאה בעיסוק, האם את מתכוונת לתוכנית פסיכותרפיה באמצעות יצירה והבעה? אם התשובה לכך היא כן אזי הלימודים מתקיימים במסגרת היחידה ללימודי המשך בפקולטה ללימודי רווחה ובריאות באונ' חיפה והיא מיועדת בין השאר גם למרפאים בעיסוק. הייתי מייעצת לך לפנות ליחידה ללימודי המשך לקבלת חוברת בה מפורטות התוכניות השונות. מס' הטלפון: 8240801-04 או 8240457-04 בהצלחה!

לצערי אני אינני מכירה את התוכנית בחיפה. שבוע טוב, טלי

מה עושים עם ילד שרוצה לאכול רק בכף אדומה בגן הילדים דבר שיוצר מריבות בגן

שלום רב, בן כמה הילד? זו השאלה העיקרית. התשובה באופן כללי, בלי להתייחס ממש לגילו של הילד, מתמקדת בעניין של גבולות. ילדים מנסים לפרוץ גבולות, ותפקיד ההורים הוא לשים את הגבולות, לחנך, ללמד. עניין של לאכול רק בכף מסויימת בגן, כמוהו כמו ללבוש בגד מסויים שהילד מתעקש, ללבוש סנדלים באמצע החורף או כל דבר אחר. צריך לכך סבלנות ואורך רוח, אבל יש לשים גבולות לילד. אפשר להסביר לו שעם הכף הוא יוכל לאכול רק בבית, ובגן הוא יאכל כמו כל יתר הילדים. ייתכן והוא יבכה או לא ירצה לאכול, אבל זה ייקח כמה ימים והוא יבין שאחרת הוא לא יקבל אוכל. לא כדאי להתייחס לבכיו כמשהו רע. אם הוא רוצה לבכות שיבכה. הוא מוציא את התיסכול שלו החוצה, ואין בכך רע. מקווה שעזרתי. בברכה, טלי

הילד הוא בן 3 ואין מה לעשות איתו הוא מפונק ועקשן.

וכמה שהילד עקשן, אתם תצטרכו להיות עקשנים יותר ממנו. זו הדרך, קשה ככל שתהא, אבל זו הדרך. אחרת תגדלו בבית רודן קטן, שיום אחד הוא יגדל.... שבוע טוב, טלי

היי בעקבות המקרה באשקלון של הפדאופילם. כיצד אני יכולה לוודא עם הילדה שלי בת ה-4 שאין היא עוברת חס וחלילה משהו דומה. האמא של הילדה מאשקלון שדיברה ברדיו הדליקה לי נורה אדומה כאשר סיפרה על סימפטומים שמוקרים לי: סתם כאבי בטן, הקירבה אלי כאמא בצורה מוגזמת, בורח לה שתן לפעמים כיצד אשאל אותה בלי לעורר אצלה פחדים שלא היו קיימים? כיוון שסימפטומים אלה יכולים להיות גם טבעיים לגיל הזה. תודה‮

ליה שלום רב, אני מבינה היטב את החששות והפחדים שלך. הילדים הרכים שלנו שאנו מתאמצים לגדל ולטפח בעולם נקי מפשעים ומרוע, עלולים להינזק דווקא במקומות הכי מוגנים לכאורה, כמו גן הילדים. להערכתי, אם יש לך איזה שהוא חשש, את יכולה פשוט לדבר עם הילדה בעדינות, לשאול אותה אם היא מכירה אנשים מבוגרים, אם מישהו מהם אי פעם עשה לה משהו שהיא לא אוהבת וכדומה. יתרה מזו את יכולה להתבונן עליה כיצד היא משחקת בבובות. פעמים רבות דרך בובות ומשחק בהן ניתן לראות התנהגויות מוזרות. כמובן שאת יכולה להיוועץ בגננת או בפסיכולוגית של הגן כדי להיות בטוחה ורגועה יותר. מאחלת לך רק טוב, טלי