היי שרון

אני נקרעת. נורא קשה לי לא להתקשר אליה שתייעץ, שתרגיע... מרגישה אי שקט פנימי , שלא יודעת מאיפה להתחיל. צריכה לעשות כל כך הרבה בתקופה זו של חיי ולא עושה כלום!!! מרגישה שאין לי זמן...שלא אספיק... שגם כך צברתי פערים רציניים מול שכבת הגיל שלי. היא עסוקה במשפחתה ולי - אין שומדבר. היא לא מרגישה ולא מבינה את הלחץ שלי ואיך תוכל להבין אם לא נמצאת במקומי?? מרוב פחד נכנסתי למצב של שיתוק. לא מצליחה לעזור לעצמי. ועם כל זה "לוקה" בפגיעות יתר. כל דבר שמישהו אומר/עושה ממוטט אותי. זה אופייני למצב של דיכאון? לא יודעת מה קורה לי. כל רגש - פחד,בושה,כאב בא בכאלה עוצמות שאני לא מסוגלת לשאת. לא מבינה את עצמי..מאבדת את העשתונות, את השפיות? רוצה לעשות ומרגישה כלואה בתוך עצמי! הצילו אותי מעצמי. אני משתגעת..

היי שון, היה לך אתמול יום קשה, ובאמת היית זקוקה שמישהו יציל אותך.. רציתי לומר לך שבולטת בדברייך הביקורת כלפי עצמך. העניין הזה של להשוות עצמך לאחרים ולהלחץ מכך שלא עשית מספיק, מעלה רגשות קשים של חרדה, אשמה, בושה וממוטט אותך כמעט. אני מקווה שתוכלי להיות יותר סלחנית לעצמך. בוודאי היו ארועי חיים ונסיבות שהכבידו והיית צריכה להתמודד מולם. אינך אשמה. ביקורת עצמית מחלישה כי כשאת כל-כך לא מרוצה וכועסת על עצמך כל אמירה מבחוץ נחווית עוד יותר קשה ומטלטלת. הביקורת משתקת, ואז נפגעת האפשרות ליוזמה ולעשייה שאת כל-כך רוצה שיתרחשו. אני מבינה מאד את החיפוש והגעגוע לקולה המרגיע של המטפלת שלך, קול שחסר כרגע בתוכך, קול כזה שיעודד, שלא יבקר, שיאמין בך ובכוחות שלך.. אני מאמינה שהקול הזה לאט לט יגדל בתוכך בעזרת הטיפול ובינתיים תחזיקי מעמד, שבת שלום, שרון