טרום סרטן צוואר הרחם ותמיכה

לפני כמה חודשים בעקבות פאפ שגרתי ,תגלה לי מצב של טרום סרטן צוואר הרחם עברתי ניתוח להסרת הנגע בתוצאות של הפתןלוגיה התגלה,שזה CIN-3 דרגה גבוהה של שינויים טרום סרטניים.שלב אחד לפני סרטן,וראו,שהנגע לא הוסר במלואו (נשארו שוליים מעורבים ) הרופאים אמרו לי,שיתכן בבקורת הבאה,שהיא בעוד שבועיים יראה שלא נשאר נגע מכיוון ,הם צורבים את השוליים .בל ייתכן שהנגע נשאר ויתכן גם ,יחזור כייון שהוירוס נשאר בגוף.אבל הבנתי מהם,שאפשר לטפל בנגעים אם יחזרו ,למנוע מצב,שמגיעים לסרטן דרך בקורות,כלומר ניתן להגיע לריפוי מלא.הבנתי גםשאם הנגע חוזר מספר פעמים ניתן לשקול כריתת רחם לאשה בגילי ועם ילדים.בינתיים.אני נמצאת במתח איום (שלא מפריע לי לישון ולתפקד)חושבת הרבה מה יהיה גורלי בנושא זה בעתיד אנימרגישה שאני לבד בנושא לא רוצה להטריד אחרים במיוחד שלא מבינים בזה הרבה וסתם מלחיצים,כל הזמן נכנסת לאינטרנט לקרוא בנושא .פוחדת מבקורת בבית החולים,שעלולה לגלןת או שנשאר הנגע או חזר או במקרה הטוב חוסל.מבחינה הגיונית אני יודעת ,המצב בשליטה,מצד שני משגע אותי המתח מהבקורת,ושגורלי נתון בזה ומפחדת מהתוצאות של הבקורת מפחדת לעבור שוב ניתוח או כריתת רחם מפחדת מסרטן למרות שאומרים לי שבמצבי ניתן למנוע מצב של סרטן. שאלתי היא כיצד אני יכולה להרגיע את עצמי בדבור עם עצמי כדי להוריד את רמת החרדה ופשוט להיות אופטימית יותר,וגם אם זה יחזור לי להחזיק מעמד ולא להתייאש.הרבה הרבה תודה על העזרהוההתייחסות .

שלום צליל, דאגתך וחרדתך טבעיות ונורמאליות. נראה לי שהייתי משתף לפחות את בן הזוג ובני משפחה קרובים (לא את הילדים) כדי שישמשו מסגרת תומכת בתקופה לחוצה זו. קיימים תרגילי הרפיה ונשימה גם בקלטות ותקליטורים, אך צריך בשבילם סבלנות בסיסית שנראה לי שאין לך כרגע (הייתי ממליץ יותר להשתמש בהם במצבים כרוניים יותר). נראה לי שרופא המשפחה יכול להתאים לך טיפול תרופתי הרגעתי לטווח הקצר. אם מדובר בתקופה קצרה מאוד (עד חודש), הוא יכול לרשום לך תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים (לוריוון, ואבן וכו') לנטילה לפי הצורך, אך אם מדובר בחודשים של מתח, הייתי ממליץ על תרופה כמו ציפרלקס למספר חודשים (התרופות מהקבוצה הראשונה ממכרות בטיפול מעל חודש). במקביל, את יכולה בהחלט להיעזר במערך הפסיכיאטריה בביה"ח בו את מטופלת - במרפאות אונקולוגיות וגניקולוגיות קיים גם צוות פסיכולוגי תומך (פסיכולוג או עו"ס) המיומן בטיפול בהשלכות הרגשיות של מחלות גופניות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

צליל שלום, אני מאוד מבינה את האימה שנתקפת. גם לי היה בדיוק אותו מקרה, ואני עדיין ממתינה לראות אם אני צריכה ניתוח שני. לי אין ילדים. תזכרי שהמעבר ממצב של טרום למצב של סרטן עשוי לקחת 15-20 שנה, ובזמן הזה ניתן לטפל בבעיה. לגבי האינטרנט, אני גם קראתי, ונכנסתי לחרדה מהקריאה. גם שאלתי רופאה שהיא לא גניקולוגית, והיא נתנה לי מידע שגוי ומבהיל. לכן, עדיף לבוא עם דף שאלות לרופא, ולשאול כל שאלה, מאשר לקרוא על מקרים כלליים באינטרנט. רק בריאות:)