ביישנות ובעיית שתייה

ד"ר רובינשטיין שלום, שמי גל ואני צעיר, משכיל, נאה ובריא מהמרכז. אני פונה אליך משום שאני סבור שאני סובל משתי בעיות הכרוכות זו בזו – ביישנות ובעיית שתייה. לגבי בעיית השתייה – אני שותה כבר כ- 8 שנים כשלושה עד ארבעה מנות שתייה ביום. אני שותה רק בערב, רק בחברת אנשים בייחוד בבארים ובסיטואציות חברתיות הנערכות בערבים. השתייכתי במשך שנים לתחום חיי הלילה ואני מקובל ומוערך בחברה זו. בתקופה האחרונה נטשתי את התחום והתחלתי לעבוד בעבודת יום. עבודתי היא עבודה מכובדת המצריכה הרבה אחריות וריכוז. לצערי אני מגיע כמעט פעמיים או שלוש בשבוע לעבודה עם חמרמורות קלות (אך עדיין מטרידות) מליל השתייה של אמש. אני מעוניין להפחית בשתייה (לא להפסיק) אך חושש מקריסתו או מצמצומו הדראסטי של עולמי החברתי המתנהל בערבים בו צברתי מוניטין של אדם מוכר ומוערך. חששי הכבד אף יותר הוא מתסמיני הגמילה שאחווה אם אצמצם בשתייה, כגון: דיכאון, עגמומיות, שעשויים להתבטא בהתנהלות חסרת כאריזמה ומעוף. לגבי בעיית הביישנות ו/או עודף מודעת עצמית המתבטאת בחוסר ביטחון בקרב זרים. אני אדם מאוד מאוד מודע לעצמי לסביבה ולקשר בין השניים. אני נמצא בחשש תמידי שאומר משפט שיתפרש כחסר טעם או מטופש. אני כל הזמן נמצא במרדף לשמור על שביעות רצונו של האחר, לא לפגוע בו או להעליב אותו. אני מדבר לאנשים בצורה נורא חביבה, מנומסת ומתורבתת (ואפילו פורמאלית, דבר שמתפרש ע"י אחדים כאליטיזם). אני נורא חסר ביטחון ליד אנשים סמכותיים והופך להיות ביישן ומפוחד לידם. אני מתאים את עצמי לאדם שעומד מולי – אם עומד מולי אדם מבוגר אז אדבר אליו בביישנות מתוך יראת כבוד. אם עומד מולי אדם פשוט, אז אנסה נורא לו להיתפס כמתנשא עליו וכו', אך לא אציג לו את מי שבאמת אני. הבעיה היא שאני מבטל את עצמי וכל הזמן מודע לאחר ולרצוני שלא ישפוט אותי בצורה מחמירה. אני לא יכול לסבול את המחשבה שמישהו שאני מעריך לא יאהב אותי או יחזיק ממני. אני מפחד מעימות, וקשה לי מאוד להתמודד עם הידיעה שיש לי יריבים או "אויבים" ומנסה לצמצם כאלה לאפס, שוב תוך ביטול עצמי. בעיה נוספת היא שהתנהלותי היום יומית אינה מתאימה למנטאליות הישראלית המחוספסת והאסרטיבית ואני סובל מכך. הייתי רוצה לדעת איך להיכנס למשרד או לחנות ספרים, או לסיטואציה חברתית מתוך נקודה של כוח ואי אכפתיות יתרה לשאלה כיצד תתפרש התנהגותי? ומה יחשבו עלי? במקום זאת אימצתי סגנון אינטראקציה פאסיבי המתאפיין בדיבור מבולבל ואף לעיתים מגומגם, אני מרבה לגרד את הראש, ולאחרונה שמתי לב שאיני מישיר עוד כל כך בקלות את מבטי לתוך עיניו של האחר. אני יודע שבעייתי פתירה שכן ביישנותי באה לביטוי רק עם זרים, אנשים סמכותיים ובחורות. בקרב חבריי, מכריי וידידיי אני מרגיש בנוח להתבטא ואפילו להתנהג באופן דעתני. יצאתי לפני כמה חודשים מקשר רומנטי ארוך ואני מבלה יום יום שעות ארוכות לבדי, דבר שראשית דוחף אותי לצאת מהבית בערבים כדי להימנע מבדידות, ושנית פוגע לי בביטחון העצמי. שתי הבעיות מתקשרות, שכן הדרך שבה אני מבטל את ביישנותי היא השתייה. ברגע שאני שותה אני מאבד מעט את עכבותיי ויכול להשתחרר קלות מעצמי. גם כשאני שותה אני מאוד ביישן ומודע לעצמי – אך האלמנט של חוסר הביטחון מצטמצם משמעותית. יש לי לא מעט הצלחה עם נשים (יותר מרוב חבריי), אך הכל דרך ערבי שתייה פרועים המוכוונים לאינטראקציה מינית חד פעמית ומלווים בתסמיני דיכאון למחרת. ביום יום אני נורא חסר ביטחון ליד נשים ולא בצדק. אני מרגיש נורא מטופש לדבר אליהן בקשיחות או בפלרטטנות ומצד שני מאמץ סגנון חביב ולא מאיים, אך גם לא מרשים. בעיה נוספת היא שהשתייה בלילה מקצינה את חוסר הביטחון והביישנות של היום – כלומר, אני קם בבוקר מלווה בחמרמורת ותסמיני גמילה ולפיכך מתחיל את היום בצורה מרחפת ומבולבלת המשפיעה על הביטחון העצמי המרחבי וכמובן הנפשי שלי. אני מרגיש שאני צריך לפעול בשלושה מישורים: האחד, לצמצם בשתייה. השני, לפתח אסרטיביות, קשיחות, ויכולת התמודדות והשלישי, לצמצם את המודעות שלי להתנהגותי עצמי ולדעת האחר עלי. אודה לך אם תתרום לי מניסיונך ותפנה אותי למסלול אשר בקצהו עשויות להיפתר בעיותיי. גל

שלום גל, אתה מנתח את המצב לא רע לקראת סוף פנייתך. נשמע שהתדמית שלך בעיני הסביבה חשובה לך במידה כזו שאתה רואה את עצמך דרך עיני הזולת. ישנם בהחלט אמצעים טיפוליים לשיפור ההתמודדות עם ביישנות או מופנמות במקום בריחה לאלכוהול, שאכן משחרר מעכבות באופן נקודתי, אך בשימוש קבוע גם גורם דיכאון וגם גורם תלות פסיכולוגית והתמכרות פיזיולוגית (צריכת כמויות הולכות וגדלות). בין האמצעים שיכולים לגרום לך להתחשב קצת פחות בתגובות הזולת ניתן למנות טיפול פסיכולוגי פרטני, סדנאות לתקשורת אסרטיבית וסדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית. בנוסף, ייתכן שכדאי לשקול יחד עם פסיכיאטר טיפול תרופתי משולב לטווח קצר ולטווח ארוך שיהיה יותר יעיל ופחות מזיק מהתלות שלך באלכוהול (למשל, טיפול בתרופה המעכבת ניצול חוזר של סרוטונין במוח מסוג פרוזאק וכו' לטווח הארוך ושימוש בבנזודיאזפינים כגון קסאנאגיס באופן נקודתי לפני סיטואציות מעוררות חרדה ומבוכה). ואולם, טיפול השורש, כפי שהוא נראה לי, הוא בכל זאת טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית לשיקום הדימוי העצמי שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com