בדידות

שלום דר', אני טיפוס בודד ומתבודד, אני לא סובל את ה"חברה" שמסביבי, אני לעולם לא אדבר איתם או אברך אותם, זה מפריע לי, לא שיש לי ממש בעיה לברך - אבל איפשהו זה "לא אמיתי" ויראה מזויף ואני לא אעשה יותר מפעם פעמיים. כמו כן אני נוטל אדרונקס 6מ"ג כבר תקופה ממושכת, הפסיכיאטר אמר שזה ישפר קשר, אבל אני לפעמים נהיה הרבה יותר עצבני בחברת אנשים וגרוע מזה חסר סבלנות וסובלנות עד כדי התפרצויות כעס כאשר אני לבד. אנשים תמיד מעיקים. הייתי רוצה לשנות את ההרגשות האלו, אבל אני כבר לא בטוח יותר שזה עוד אפשרי, תמיד אומרים לי שזה בפנים, שכדי להשתנות אני צריך לשנות משהו בפנים, אבל זה לא קורה. ניסיתי גם טיפול לא מילולי, אבל ברחתי כעבור מספר טיפולים כי לא הרגשתי כימיה עם המטפל ואת הרעיון של הנשימה, וזו עוד בעיה. אני גם לא אוהב שנוגעים בי, זה מרתיע אותי, הופך את עורי לגבי הנוגעים - זו בעיה נוספת. מפריע לי שהאנשים היחידים שאני בקשר איתם הם אלו שאני לומד עמם ועוד כאלו מעבר לים שפגשתי פעם בטיול שכבר נהיה יותר חלום ממציאות, ואולי עוד אחת או שניים שאני בכלל לא רואה. אני חש שאנשים שופטים אותי יותר על מראי מאשר על תוכני, אני מוצא המון אנשים שהם הרבה יותר מקובלים ממני למרות ,ובצניעות, שהם הרבה פחות אינטלגנטים או נחמדים ממני - כי אני בדרך כלל אדם שקט שלא מנבל את הפה, לא אוהב לנבל ולא אוהב לפגוע. ובכלל, קשה לי להימשך לאנשים כי הם "דוחים" אותי, כולם, המראה החיצוני של כלל האנשים פשוט דוחה אותי. בקיצור, אני לא חושב על קץ הימים (למרות שבכל הפנטזיות וחלומות בהקיץ אני דווקא כן מת בצורה כזו או אחרת) אבל כעת אני לא רואה את עצמי מתגבר על מעגל הבדידות שאני שרוי בתוכו, ולא רואה איך אני מתגבר על הרחמים העצמאים שמציפים אותי מעת לעת. בתומי חשבתי שהצטרפות למעגל של לימודים תשפר את הרגשתי, אולי היא כן שיפרה ואולי היא יותר החריפה את הבדידות וההרגשה הכללית.

שלום ד', אינך כותב את גילך, אך אני מקווה בשבילך שתמצא את המטפל המתאים כל עוד אתה סובל מהבדידות ולפני שתסתגל אליה יותר מדיי ולא תהייה לך מוטיבציה לעשות שינוי. השינוי אכן צריך להיות פנימי ואין ספק שיש הרבה אנשים פחות אינטליגנטיים ומעניינים ממך שיש להם הרבה יותר קשרים חברתיים, בעיקר מפני שהציפיות שלהם הרבה יותר נמוכות ואולי גם יותר מציאותיות. קשרים אותנטיים מהסוג שאתה מחפש קיימים והם נדירים יותר, אך כדי להגיע אליהם צריך להתנסות (ולהתאזר בסבלנות הנדרשת לכך) בקשרים חלקיים יותר, שיטחיים יותר ואותנטיים פחות. הצעד הראשון הוא פנייה לטיפול בגישה פסיכודינאמית, המדגישה את עיבוד היחסים עם המטפל באווירה תומכת, וכמובן חשוב שתהייה לך שפה משותפת עם אותו מטפל. לפעמים, בהמשך הטיפול, כדאי לשקול גם הצטרפות לטיפול קבוצתי בגישה פסיכודינאמית עם מנחה תומך מאוד. פילוסופים אקזיסטנציאליסטיים שונים הדגישו את הסתירה הפנימית הקיימת בין אותנטיות וקומוניקציה. אין פירושו של דבר שצריך לקיים יחסים שקריים ומזוייפים עם הזולת, אך כשאתה "מקנא" באותם אנשים שיש להם קשרים רבים, חשוב שתבחין בין הפשרות שהם מוכנים לעשות ובין הפשרות שאתה אינך מוכן לעשות. לסיום, אולי המאמר הבא יוכל להאיר לך כמה נקודות: http://www.giditherapy.com/laa.html . בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com