דימוי גופני נמוך

שלום לך אילנה, אני מתנצלת מראש על האורך אבל אני חייבת לקבל עזרה פעם אחת ולתמיד. ולהוציא את כל מה שיש לי בלב. אנימודעת שקיימת איתי בעיה שקשורה לאינטימיות וזוגיות בכלל והיא נובעת מהסיבות הבאות: אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל קראתי כבר באינטרט על כל נושא הבתוליות ויש לי את כל הבעיות שבעולם. 1. מעולם לא הייתי דחויה ע"י בנים נהפוך הוא ואולי זה מה שיצר אצלי גם את הלחץ כי הם ראו בי כמשהיא מנוסה חתיכה שתמיד מתחילים איתה במועדונים וכו'.בגילאי ה-15-16 הייתי ממש נבוכה ולא היו מורידים ממני את העיניים. באופי שלי אני כל כך ביישנית וחסרת ביטחון בעצם עד היום אני מושכת אליי את כל המחוספסים שדווקא אני צריכה את העדין והרגיש ושלא תחשבי שכל בחור שמתחיל רוצה בכלל קשר או חברה לפעמים הם סם מתחילים במועדון בגלל החברה או חושבים שתזרימי איתם. 2. מעולם לא התייחסו אליי יפה בגילאי ה-20 כל הבחורים שהתחילו איתי. מצד אחד אני בכלל לא מכירה אותם ככה שקשה ליצור קרבה אבל תמיד בפגישה הראשונה הייתי מרגישה כבר לחץ. אפילו להתנשק לא רציתי. למה שארצה להתנשק עם בחור משום מקום אחרי שעתיים? שלא תחשבי שיש בכלל כימיה. תמיד מדברים אליי בצורה סקסיסטית גם ברחוב ממש הרגשתי אובייקט מיני ותו לא.מזמינים אותי לדירה וכו'.. ותמיד קינאתי בכל החברות שלהם יש מישהו שאוהב אותם איך שהם שיש איכפתיות. כך למשל, במסיבת יום הולדת שלי בגיל 0 שנערכה בבית קפה אחד הבחורים שהצטרף רצה להסיע אותי הביתה ובכלל חטף אותי לאיזה מגרש... קרו לי עוד דברים מה שיצר אצלי רתיעה ופשוט הסתובבתי עם גז מדמיע בתיק. 3. הבעיה שלי שאני לא מרגישה בכלל נשית וסקסית וגברים רואים כנראה דברים אחרים. אני לא אוהבת את הגוף שלי בכלל תמיד הייתי בתת משקל ואין לי חזה ממש שטוחה ( אני מסתירה את זה) ונמנעת מגיל ההתבגרות 11-12 מלהתלבש ליד בנות, ללכת לים אני עד היום זוכרת את התסכול להתלבש בבגדי ספורט בתיכון ליד כל הבנות אני הייתי היחידה שנכנסת לתוך השירותים ונועלת את עצמי. נמנעת מטיולים של הכיתה שהיו לבריכה אני זוכרת איך כל הטיול אני הייתי בשרותי מסרבת לצאת עם בגד ים החוצה. לא יכולה ללבוש מה שבא לי. הייתי ממש שונאת את עצמי בגלל הרזון שלי שנראה לי דוחה אך יחד עם זאת לא הצלחתי כלל להשמין. אני חייבת לציין שאת התסביך הזה יצרה החברה! כי עוד מ"יס יסודי היו מדברים על הגוף שלי כולל המורים בתיכון. היו קוראים לי אנורקסית. היו מפצירים באמא שלי ומלחיצים אותה שמשהו לא בסדר אצלי עד שכבר היא החלה להיות קשה איתי עם האוכל ממש לא נתנה לי לקום עד שאסיים מהצלחת וממש הרגשתי שבא לי להקיא. ככל שהתעסקתי עם האוכל ככה יותר לא יכולתי לאכול. גם מחזור קיבלתי רק בגיל 15. תמיד כל מי שמכיר אותי בדקה הראשונה שואל מה את אוכלת? יש לך מחזור? היו גם כאלו שאמרו לי שזה דוחה ושלא תחשבי שזה חברות אלא סתם נניח עובדת בעבודה שאין לי קשר איתה. תמיד שנפגשים עם המשפחחה יש דיבורים על הרזון והגוף..כך נוצר מצב שמגיל היסודי ועד גילאי ה-30 אני פשוט שונאת עצמי והחלטתי להפסיק להביט במראה כי כבר הגעתי למצב שאני מתלבשת לפני שאני צריכה לצאת מהבית וכל כך שונאת את מה שאני רואה ויכולה לא לצאת מהבית בגלל זה. באוניברסיטה גם היו כאלו שבדקו לי מה שנקרא את החזה. כשאני מדברת עם אנשים הם מסתכלים לשם... שומעת לחשושים מאחורי הגב..וגם בפרצוף.. בעצם כל מה שסיפרתי לך עד כה זה מה שבנות אומרות!!!! כשהייתי יוצאת הרי היו מתחילים איתי בנים ודווקא תמיד הגוף שלי הוא זה מה שמשך בחורים. גם מוכרי בגדים כשהייתי צעירה היו מציעים לי לדגמן..כל כך מבולבלת... אבל זה לא משנה אם אני לא אוהבת את עצמי ולא מרגישה יפה וכו' לא חשוב מה יאמרו.. הרתיעה שלי מבנים התחילה בגילאי החטיבה שוב בגלל שאני שטוחה ותכלס גם אם לא מקיימים יחסים מלאים לאזור של החזה מגיעים נורא התביישתי כך נמנעתי מבחורים לגמריי אפילו לא יצאתי. 4.לא הרגשתי בזמנו גם את הצורך במערכת יחסים וזאת בשל החוויות שעברתי בבית הורי וגירושים קשים שנמשכו עד גילאי ה-30 שלי .אבא הוא אדם עם הפרעות התנהגותיות אימי התחתנה איתו כשהוא גרוש ..קשה להסביר פה גדלתי כילדה דחויה מצידו ממש התעללות נפשית אימי אומרת שכל חוסר הביטוחן שלי זה ממנו. שהוא הרס אותי. היה קורא לי בשמות גנאי לעולם לא התייחס אליי היה מרביץ לי אפילו דברים בסיסים כמו ספרים לבי"ס לא רצה לשלם. כשהוא מדבר עם אימי תמיד אומר "הבת שלך" אם אני מתקשרת אליו לפאלפון וזה נדיר הוא יכול לשאול " מי זאת"? בצבא הייתי החיל האווי עם המדים היחודיים ואז עוד היה גר בבית ולא ידע איזה חיל אני... בתקופת הגרושים הוא גם לקח כדורים נגד דיכאון והייתה פעם אחת שלקח מנת יתר והייתי צריכה ללכת איתו לבי"ח. אבי בקיצור דמותת שאני מרוד מתעבת ואף מביישת בה. כיום ניתקתי את הקשר לחלוטין וזה לכך הרבה זמן. שנאתי בחורים וגברים בגללו בייחוד השובניסטים שיש את כל היחסי כוחות האלו את יודעת.. של הגברים השוביניסטים השולטים מול האישה הכנועה זה דוחה אותי ולכן גם יש הרבה בחורים שאני לא מסתדרת איתם הם נראים לי אולי בדימיון כאלו, של הגבר השולט ואני גם מכירה בעיקר כאלו. רק שהגעתי לצבא ושם הייתה חוויה מתקנת כי כולם בבסיס היו בחורים. שם בפעם הראשונה קיבלתי אהבה אמיתית מבני המין השני בגלל מי שאני ולא המראה. השנאה שלי לגברים עקב הדמות של אבי השתנתה... הייתה לי גם אהבה נכזבת ממש אהבתי את אחד הבחורים שם זה התפתח לאט לאט וכולם ידעו שהוא אוהב אותי ואני אותו אין לי אמון בגברים ועד שנתתי הכל נגמר. 5. כשיצאתי מצבא הרגשתי קושי לצאת עם אחרים בגלל שברון הלב אבל לא הרגשתי את היחס החם מקרב בנים שמתחילים איתי יש רצון לסקס ולא לחברות!!! לא כיבדו אותי. אין את הנאביות הזו. 6. משום מה אני היחידה שחפרו לה בראש ורצו לדעת אם היא "בתולה או לא "כבר בצבא, ואח"כ במסגרת לימודית כלשהי וכבר אז התחלתי להתבייש בזה וזה הפך לכדור שלג . אם היו שואלים אותי את בתולה? סתם מישהו בלימודים למשל, הייתי מסמיקה לא היה לי אומץ לענות תשובה כלשהי בביטחון. גם החברים הקרובים התחילו להציק בקשר לזה וכך התרחקתי מהם כי כמה זמן אפשר להיות בלי מערכת יחסים? הם מבינים. לאט לאט גם את הידידים שלי שחלקם היו קרוב לגיל 30 נשואים או עם חברה ששאלו אותי או דיברו איתי על זה בלעג העפתי וכולה הייתי כבר בת 25. הבושה בזה והבושה בגוף בחזה וחוסר היכולת להכיר מישהו קצת יותר עדין שרוצה להכיר אותי ולא את הגוף שלי הביאו להסתגרות טוטאלית שהחלטתי פשוט להפסיק לצאת ולנסות. אני גם לא טיפוס של מגע באופן כללי כי זה נורא מפריע לי ( לא קשור כלל למיניות או לבני מין השני) 7., אני לא מתאהבת מהר לוקח לי זמן להיפתח לתת אמון אני מחפשת את החברות אבל גם חשוב לי שיהיה בחור אינטלקטואלי איש שיחה וגם פה אני לא מצליחה להכיר שום בחור בסגנון שלי. חלק מזה נובע מהבית שבו גדלתי וקצת קשה להסביר את זה אבל הראש שלי היה טרוד באימי בהתעללות שהיא עוברת. יש לי בושה להביא הביתה בחורים כי הבית רעוע וגם לא היה ניתן כשיש כל כך הרבה מריבות ואבי היה זורק דברים מקלל ויום אחד היו מכות וברחתי... תכלס אילנה הייתיי בדיכאון? או בדכדוך תקופה ארוכה שגם בה יצאתי לימודים והייתי עסוקה בזה ופחות בלהכיר פשוט גברים נראו לי עול שבסוף לא ייצא מזה כלום ושוב אכנס לדיכאון מאהבה נכזבת. . לא היה לי חשק למערכת יחסים ואין לי חשק מיני שהבנתי שזה משהו שקורה גם ללא בן זוג קיים.. התחלתי לחשוב שאני א- מינית. הייתי צריכה לעזור בבית והאמת שעד היום יש לי אחות עם צרכים מיוחדים והיא כפייתית וכל גילאי ה-20 היייתי נכנסת לעצבות קשה. רק מלראות את זה ואת כל הטיפול שזהמצריך.אני בעצם בזבזתי הרבה זמן יקר להיות לחוצה על העתיד היכן נגור? ההבנה שאימי מתבגרת והנטל קשה כלכלית וגם הטיפול באחות גמרו אותי הראש שלי לא היה במסיבות ובילויים ובחורי ם כמו כל בחורה שרוצה להכיר מישהו ולהתחתן. אצלי זה היה אנטי. 8.כיום המצב קצת נרגע ההורים סיימו את המריבות ועו"ד ואני יודעת שלא נזרק מהבית. הטיפול באחותי קורע אותי רגשית ואני יודעת שאני זו שאצטרך לטפל בה אחרי לכת הורי. אגב אבי מתעלם מממנה טוטאלית אבל זה לא משנה גם ממני התעלם גם כשהיו יחד כזוג. אין לי חוויה אחת חיובית ממנו אבל זה לא לפורום. כמו שכתבתי אני גם לא מדברת איתו בטלפון ניתקתי כל מגע וזה לטובתי הנפשית כי אין דרך אחרת. עזבתי לימודים נוספים כי נשברתי מלחצים ועכשיו התחלתי מה שנקרא להתעורר ולנסות להבין את עצמי ואיך הגעתי בכלל למצב הזה? כי בחוץ כולם אוהבים אותי ולא רואים את מה שאני מרגישה או חושבת על עצמי. אני זוכרת שבצבא בחורים אמרו לי שאני אתחתן מהר ואנשים מאוד מחבבים אותי בכל מקום אבל אני זו שסגורה. אני בשנות השלושים המאוחרות. אפילו לא סגורה אם אני רוצה ילדים כי אני כל כך שלילית לא יודעת מאיפה זה בא? זה נראה לי פתאום נורא להביא ילדים לעולם אכזר. אני מפחדת שאתחתן עם מישהו שישלוט בי ויתעלל בי וכשיהיה לי רע לא אוכל לברוח.אני א מסוגלת שכל חיי יעברו בצורה כזו כי כבר סבלתי מספיק בבית ויש לי עוד את אחות לטפל. כל בבחור שיצאתי עימו חיפשתי תכונות של אבי או בדקתי אם בסדר נפשית אחרת היה עף.. ויש לי יכולת להוציאר מהם מהר דברים על פגישה שניהה כך למשל הכרתי משהו וברגע שסיפר שבדיכאון בגלל חברה ולוקח כדורים ברחתי. אני דיי הססנית אני לא חושבת שאדע לעשות בחירה נכונה לגבי שום בחור אני לא יודעת מה טוב לי. אני בררנית אני גם לא נמשכת להרבה בחורים ומצד שני פתאום בא לי זוגיות אבל בעצם אין לי ניסיון ומי ירצה אותי? או ירצה להיכנס לבית שכזה? וזה דברים שתמיד אמרתי לעצמי שחברות שלי עוד בגיל 18 אמרו לי את צריכה חבר ואני אמרתי שחבר לא צריך לסבול את כל זה.. יש המון גורמים שעיכבו לי את האומץ להיכנס לזוגיות. אוכל לסכם שכרגע אני יכולה להתגבר על הרבה דברים פרט לדימוי הגופני אני פשוט לא מסוגלת .איך פותרים את הבעיה הזו? נ.ב יש בחור מהעבר שאגב הוא פנוי ( עשיתי ברור)ורדף אחרי המון אבל שוב פחדתי ממנו כי הוא היה דלוק עליי חיצונית ואני שוקלת אם אני באמת מסוגלת ליצור איתו קשר ולא אברח? כי בעצם הפסקתי לצאת בגלל שהבנתי שאני נלחצת אחרי מה שעברתי עם בחורים זה פשט לא עוזב אותי.אני מאוד מתביישת בזה שאני גם בתולה וגם אז התביישיתי כי היה איזה שהוא קטע שהסיע אותי יחד עם עוד מישהי והם דיברו על מין והוא היה קצת המום אם יתכן שאני בתולה והייתי רק בת 22. ושוב כל הקטע של החזה... מצד שני אני מאמינה שהוא לא יתנפל עליי כי הוא הבחור הי-ח-י-ד-י שלא התנפל עליי בפגישה ראשונה למרות שהיה מדבר לא לעניין כשרצה שאצא איתו כמו " אני לא עומד בזה" "את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך" שבעיניי זה מגעיל (את רואה זה היחס שאני מקבלת מבחורים?)...ואני לא יודעת אם אנחנו מתאימים.. אבל אני מאמינה שכיום הוא יותר מיושב (הילד נהיה רופא אבל עדיין חשוב לי הבן אדם) אז היינו בני 20. מה עושים? אני חייבת לצאת מהלופ הזה וחייבת לחשוב חיובי ביחס לנישואין וזוגיות אבל זה קשה לי.

קרן היקרה, המכתב שלך מביע הרבה ייאוש, חרדה ודיכאון. את מדברת על בית מעורער, הזדהות עם אם העוברת התעללות, והשקעה מרובה נפשית ופיזית באחות בעלת צרכים מיוחדים. די רק בנתוני בסיס אלו כדי להבין שקשה לך מאוד ושחלק ניכר מראיית עולמך ומפרשנותך להתנהגות הבריות מעוצב ומושפע באופן בלתי נמנע, כמו כולנו, מחוויות התשתית המהוות את הדיסק הקשיח במחשב האנושי. באשר לצורתך החיצונית נדמה שאת מציגה את עצמך כבחורה רזה ונאה. האם זהו רזון מקובל או נשאף או רזון יתר - לא לי להחליט בנושא. קיימת סקאלה של רזון שחלקו נחשב נערץ ורצוי וממנו והלאה הוא נחשב לפגום ותת משקל. כך או כך, מסתבר שלמרות מבנה גופך, הסך הכל הוא שגברים מתחילים איתך והתחילו בעבר, ומכך אני מסיקה שקיים פער בין הדימוי הגופני שלך אודות עצמך ובין האופן שהעולם רואה אותך. נשים שטוחות חזה זוהי תופעה נפוצה למדי ורובן חיות עם זה בשלום, והדבר לא מונע מהן קשרי אהבה, אינטימיות ומין. בנוסף, את מציינת שהנך אהודה ואהובה על ידי בני אדם, נחשבת נחמדה, כך שהרושם הוא שיש פער מאוד גדול בין האופן שבני אדם קולטים אותך ומתייחסים אליך, ככל הנראה לכיוון החיובי, לבין האופן שאת חווה את הדברים ומפרשת אותם, ככל הנראה לכיוון השלילי. נדמה לי שעומס הבעיות מצריך פניה לטיפול פסיכולוגי כדי לקבל פרופורציות נכונות על עצמך ועל החיים. יתכן שכבר עברת טיפול פסיכולוגי אחד או שניים אך הרושם מן המכתב הוא שמצבך עדיין טעון מאוד היום ברגשות שליליים, כך שהמלאכה אולי עוד לא החלה ואולי עוד לא תמה. את בעלת יכולת מילולית גבוהה כך שאני מניחה שטיפול פסיכולוגי בהחלט יהיה מתאים לך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תודה לך אני מתננצלתשאני כותבת המון. אבל אני יודעת שהחיים בבית שלי הם אבנורמליים ולא ניכנס לזה כאן. גם אני גדלתי כבת דחויה ע"י אבי וזה חלק מההשפעה שלי על השקפת עולמי ויחסים עם גברים. הטיפול באחותי ובכלל שיש ילד כזה בבית ,החיים די עצובים זה בדיוק כמו שביום הזיכי\רון מראים תוכניות ואז בערב עוברים לשמחה אני מרגישה שאני חיה חיים כפולים ובאיזו שהוא שלב זה קשה לשים מסכה שיוצאים החוצה ואני דווקא מדברת על הקטע עם בחורים איך אפשר להכניס מישהו לחיים ככה? ולמה הוא צריך את זה? אני מתביישת בבית שגדלתי ובלהביא בחור ומצד שני יש הקטע של הדימוי הגופני הנמוך שהחברה יצרה אצלי מגיל מאוד צעיר וכן הייתי בתת משקל מבחינה רפואית עד בערך לפני שנתיים. המסרים גם כאן כפולים כפי שראית שכתבתי לך.. אני יודעת שכל אדם נורמלי נמצא בזוגיות ומקיים יחסים גם אנשים מכועורים, שמנים ,נכים וקטועי גפיים. אבל איכשהו אצלי זה יצר תסביך סביב הגוף כי כולם מבקרים אותי על זה, כולל על החזה!!! הדברים הללו מתחילים בגיל מאוד מאוד צעיר אילנה בגיל ההתבגרות. דבר אחרון כל אדם והמזל שלו באיזה סביבה ואנשים הוא מוקף. לי מעולם לא היה בחור שהתייחס אליי כבר בפגישות הראשונות יפה הכל זה סביב סקס..ולבנות אחרות לא התייחסו ככה והן נדהמות שאני מספרת להן. אם תרצי אפרט. לכל בחורה יש הפעם הראשונה עם חבר אחרי תקופה ממושכת שיצאו לי זה לא היה אגב תמיד ומגיל צעיר למשל גם בצבא כולם שם שאלו ורצו לדעת אם אני בתולה או לא! כל הזמן הלחץ הזה מה שגורם להסתגר וגם הדיבורים על הגוף אפילו אם זה מבחינה מינית מקרב גברים גרם לי לגועל. בשלב מסויים כבר לא רציתי בכלל זוגיות כי גם ככה קשה לי ואני פוחדת אפילו להתחתן. ויש גם את הבחורים הללו שאם את אומרת שאת בתולה בת24-23 הם מתפלאים או בורחים. את תגידי שהם לא רציינים וטוב שברחו אז יופי.. אבל זה הופך לכדור שלג ככל שהגיל עולה זה נחשב לדפוקה ובושה ושום גבר לא ירצה לצאת איתי. לא הבנתי לאיזה יעוץ פסיכולוגי ללכת סקסולוג או פסיכולוג? ובמה כבר יכולים לעזור לי? אני יכולה לומר לך שקשה לי לנבור ולדבר על החיים שלי עם איש מקצוע כי זה רק עושה לי הצפה והרגשה ממש ממש רעה. אף אחד לא יודע עליי כלום מבין חברותיי ואולי במפחה והמזכירה של הע"ד של אמא שלי יודעת על החיים שהיו לנו וגם פה כשהיא מתערבת לי כמו אמא שדואגצ אני מתחילה להרגיש רע והבטן מתהפכת. אם התכוונת לייעוץ בקשר לדימוי הגופני, את חושבת שאפשר לצאת מהתסביך הזה? אני כל הזמן הרגשתי לא נשית גוף של ילדה. מכירה את הדוגמנית גל גדות? ראית איך יורדים עליה בתגובות באינטרנט? על זה שהיא רזה ואין לה חזה?ככה עשו לי. אני אשמח אם תפרטי לגבי הייעוץ ואם את חושבת שכדאי לזרוק את עצמי למים? אני נמנעתי מלצאת עם בחורים הרבה שנים נם כי אני כבר יודעת שאני אברח אבל שוב חלק מזה שה בגלל ההתנהגות שלהם כך שאני לא יודעת אם הבעיה בי או שפשוט הכרתי את הלא נכונים. ואני מדגישה בכוונה שוב ואומרת כל פעם שאני ככה שוכחת ויוצאת שוב עם בחור יש את התנהגות המינית הזו שלהם שזה מראה שזה לא רציני ולא בא ממקום של איכפתיות וגם חברותי נדהמות אז ככה שזה לא בראש שלי זה באמת ככה. כנראה שאני מושכת אליי סוג מסויים, משדרת משהו..