סוגי ניתוחים לטיפול בצניחת רקטום

שלום רב, אודה לך אם תפרט, ככל שתוכל, מהם הסוגים השונים של הניתוחים האפשריים לטיפול בצניחה קבועה של הרקטום, בקרב גברים מבוגרים, בעלי מצב בריאותי סביר לגילם, שעקב בעיה זו סובלים מדליפת צואה ומדימום מתמיד. בנוסף, מהן האפשרויות לניתוח, באבחנה זו, לאחר כשלון ניתוח ראשון לקיצור הרקטום, דרך פי הטבעת? תודה מראש.

יוסי שלום, פרולפס של הרקטום הוא בעיקרה בעיה של איכות חיים, אך פרולפס ממושך יכול לפגוע בתפקוד הסוגרים סביב פי הטבעת, ולכן מומלץ לתקן פרולפס זה גם בכדי לשפר את איכות החיים, וגם בכדי להפסיק את מנגנון הפגיעה בסוגרים. הניתוחים לתיקון מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. כעיקרון, הניתוחים הבטניים נושאים שיעור סיבוכים גבוה יותר, אך סיכויי חזרה של הפרולפס נמוכים יותר, והניתוחים דרך פי הטבעת נושאים שיעור סיבוכים נמוך יותר, אך סיכויי חזרה של הפרולפס גבוהים יותר. ניתן לשקול חזרה על ניתוח דרך פי הטבעת גם לאחר כשלון תיקון קודם, אבל אם המצב הבריאותי טוב והסיכון הניתוחי סביר הייתי שוקל בכל זאת גישה בטנית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.