לא רואה לזה סוף
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לא מצליחה לראות חיים אחרים בשבילי..חיים ללא זכרונות כואבים..חיים ללא פחד..חיים עם מגע..עם אהבה..עם ביחד..לא מצליחה לראות שהדברים יהיו אחרת פעם..שמשהו ישתנה..שאוכל מתישהו לסלוח לעצמי..לקבל את עצמי...היום אני כל כך עצובה על כל מה שנלקח ממני..על כל מה שחסר לי..והיום אני לא מצליחה לראות את הטוב..את ה"יש"..אלי מחר הכל יראה אחרת..היום אני לבד בחשיכה ורע לי דמעה
דמעה יקרה, נראה לי שמה שהכי חשוב הוא זה שלמרות כל הכאב של היום את עדיין זוכרת ש"אולי מחר הכל יראה אחרת"... לי, בכל אופן, הידיעה הזאת תמיד מאוד עוזרת לעבור את הימים הקשים. מקווה שגם בשבילך זה מהווה לפחות קצת הקלה למעשה עצם האמירה הזאת היא סימן לכך שכל הדברים הקשים שאת מרגישה היום הם אינם אין-סופיים מקווה בשבילך שהכל יראה אחרת מהר ככל שאפשר איתך שחף
תודה שחף....האמת היא שאני אומרת לעצמי את זה בכוח..מנסה לשכנע את עצמי שיש תקוה..לא ממש מרגישה ככה דמעה
מחר את כבר במקום אחר. לא קל עם הזכרונות הקשים שתיארת מעריכה את היכולת שלך לכתוב אותם להתמודד איתם ולנסות להשתחרר מהם מאמינה בך מבחינתי את והנשים האחרות פה מייצגות את הכוח והיופי והיכולת לתקשר ולרפא ולהיות בקשר ולתת שיש בטבע האנושי. למרות שאני יודעת שאת עדיין לא רואה את זה אצל עצמך. כל אחת והדרך שלה להתמודד. העיקר לא לעשות את זה לבד.
מרגישה כרגע עמוק בתוך בור של יאוש...לא ממש רואה את המחר או את הכוח...תודה על העידוד http://www.amasa.co.il/בור%20מים%20עתיק%20בעמשא.jpg דמעה
היכולת שלך לשחרר ולמגר את התחושות הקשות הוא יכולת מופלאה ונפלאה. ניחנת ביכולת להשתפך, להתמך, לשתף ולהשתתף, להרגיש ולרגש. יכולת עצומה ומעצימה- שלא תסולא בפז. יכולת ההתערטלות הנפשית שלי לעומתך- הנה בעירבון מוגבל ודל. אני סוחבת מטענים טעונים מאז שחר ילדותי ובכלל מהיותי. והכל אגור, אצור ועצור. קשר שבשתיקה כפי שלימדו אותי. אני בחורה הכי ליברלית ופתוחה בקוסמוס אך בד בבד, מנגד, הכי סגורה עם סודותי הכמוסים, נעה בריתמוס בד' אמות צר של רדיוס. עולמי מאידך- רחב מני ים, ומאידך גיסא ידי הכבולות צרות- כנמלה. מי שצולח להקיא ולהתערטל יזכה לחוש הקלה ולהסתגל.
