דממה... פחד...

השקט צורם!!! עוצרת את הנשימה... מחכה... מה יקרה?..

מתחברת יותר מדי למילים שלפני הדממה... קופאת במקום... נאלמת... מתפוגגת בתוך רעידות זעירות של הגוף... בוהה... מתמזגת עם הכאב של מישהי שאיני מכירה... אני זו היא... היא זו אני...

שתפי לא רק בסערה טרום השקט המצמית. כי אם בהבארת ההארה, האורה והתאורה לאחר השקט המבעית. והעיקר: לא לפחד כלל! אני איתך ומושיטה יד אימהית רחימאית- לקראתך! שדה ניר.