פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

אני רציתי לכתוב שתיקה אז כתבתי.... שקט.....

אחוזת איימה כשחלקים בתוכי מתנפצים לרסיסים שברים שלא ניתן לאחות מתעוררת בזעקת פחד שקורעת את מייתרי הקול התעוררתי להקרנה הלא נכונה התעוררתי לתוך סרט חיי... רק שהכל יקפא על מקומו ימחק כלא היה רק שהמילים יפסיקו להיכתב רק ש... אני כבר לא אהיה... אוף הלילות האלה... מוציאים מתוכי את כל הכאבים...

ל ר ו ץ ושהאותיות ירדפו א ח ר ע צ מ ן ל ר ו ץ כי הכל רוצה ל ב ר ו ח מתוכי ל ר ו ץ כי אם אעמוד אני פשוט אפול אני מנסה לכתוב כדי לא להישאר עם עצמי עכשיו ואני לא מצליחה נתקעת במילים בחומות במחסומים נתקעת בתוך עצמי :-\

7/6/04 לפעמים בא לי לזרוק את כל ההצלחות שלי לפח ולהתמכר לחולי לתת לעצמי לברוח לאט לאט לאבדון לדרך מוכרת לדרך שכבר לא מפחידה אותי לתת לעצמי לשקוע עמוק עמוק ולהתכסות בעפר מעל הראש לפעמים בא לי לברוח למוות ולפעמים אני רוצה להפסיק להיות מתה ~~~~~~~~~ מפחיד אותי לפעמים שדברים לא משתנים. עברה שנה והכל נשאר תקוע באותם מקומות זה עושה עצוב... יושבת קוראת את מה שכתבתי שנה שעברה ולפני שנתיים ולפני שלוש והכל כמו שיחזור מדיוק נמצאת באותן נקודות.. שיגמר כבר.. אוף

וכלום לא משתנה.. וכבר יום שלם יושבת וקוראת דברים של פעם שוב ושוב והכל נשאר אותו דבר.. זה מפחיד עד כמה לא השתנה כלום.. ~~~~~~~ 8/12/02 לכתוב אויי כבר שכחתי איך עושים את זה אני נופלת נופלת נופלת כל פעם מגלה שיש יותר למטה משנדמה כואבת חותכת בולעת כדורים מקיאה ושוב חותכת כדי להבריח תכאב כדי להפחיד את השדים שתוקפים אני חזקה כן כן חולמת להיות חזקה ואיפה החוזק נמצא? עמוק עמוק בשירותים בין האצבע שנדחפת לגרון לאסלה שמקבלת כל כל הכוח אז איפה החוזק ואני זקוקה לעזרה אני צורחת הצילו מפחדת אם רק היה לכם מושג כמה מפחדת זקוקה לחיבוק כן כן חיבוק כזה שיעטוף את כולי יד שתרגיע כתף שלא תבהל מהדמעות ואני שוקעת למטה למטה למטה בורחת מהאמת בורחת מעצמי בורחת מכם כואבת והמילים כבר לא נכתבות מרגישה שכותבת בכוח כדי לתת סימן חיים אות אות שתראה שאני פה פה פה פה ולא שם אבל פה כואב ושם כבר זה הסוף וכמה שהייתי רוצה שהסוף כבר יבוא איפשהו מחכה לאור בקצה המנהרה אבל המנהרה שלי חשוכה חושך חושך חושך ואין יציאה מהמבוך הזה אז נותרתי חסרת תחושות חסרת מילים מילים מילים מילים מאיפה אני יביא אותן שיתארו כמה כואב ורואים רק את הסימנים על הרגלים את הדם שלא מפסיק לזרום דם מהול בכאב כאב מהול בדם דמעות מלוחות כאב שורף אש בלהבה בודדה והמילים ריקות חסרות תוכן לחלוטין פחד פחד פחד מסתכלת במראה אויי המראה שאמורה להישבר לאלפי רסיסים וכל רסיס שיכנס לגוף הנתעב הזה אני שונאת אותך ילדונת מתי תביני את זה שונאת אותך שונאת כל חלק וחלק בך שונאת להיות את שונאת להיות אני שונאת ושוב הפחד מבצבץ בין המילים ורועדת וקר וחם וגלים שעוברים על הגוף גלי קור גלי חום ושוב מילים ומתבוננת עכשיו על עצמי ורואה איך אני כבר מזמן לא אני שכחתי איך לחיות שכחתי שאפשר גם אחרת מקבלת דם מהול בדמעות דם מלוח זה התוצר הלוואי ולא הייתי כאן יותר ולא כאן ולא שם ולא בשום מקום רק לא להיות להיעלם רזון מתועב רזון חולני מילים בלי משמעות וממשיכה לכתוב עד שיגמרו לי כל האותיתיות כי אות ועוד אות יוצר משפט משפט של כאב אז תברחי ילדה מטומטמת תברחי לסכין הסכין תושיע אותך מכאן תברחי תטרפי את כל האוכל בבית תתטרפי תטרפי ואז דחפי אצבע עמוק לגרון תוציאי תקיאי תערבבי אוכל מגעיל עם שנאה מהוללה תקיאי תיהיי מגעילה רק שם מותר לך להראות את הצד החולני שלך את הצד שזועק לעזרה כלפי חוץ תפגיני אושר ושמחה תפגיני יופי ועדינות תפגיני אהדה ואהבה תמשיכי לשחק את המשחק כי ככה מגיע לך לחיות להוציא אגרסיות בשירותים ולצאת מחוייכת תשארי צבועה אין לך עתיד תשארי מלוכלכת טמאה אפס ~~~~~~~~~~ ומה שיותר מפחיד שבעוד שנה מהיום אני אהיה באותה נקודה...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3095319,00.html חסר רק שיטען שזו גרסא של טיפול במגע מגעיל אחד.

מעורר חלחלה. באמת אף אחד לא ידע שהוא חזר לטפל? או שמי שידע ויכול היה לעשות משהו בחר לשתוק? והאם גם הפעם יחזור להגן עליו אותו עורך דין מבריק (לא שזה עזר לו כל כך).... חבל שמערכת המשפט תבזבז עליו כסף. הייתי מסדרת לו כרטיס טיסה בכוון אחד לאיסלמבאד.... לא מאמינה על עצמי.... אולי זה יטלטל קצת את הסתדרות הפסיכולוגים או מי שצריך במשרד הבריאות. חופש העיסוק הוא לאנשים הגונים. לא לפושעים. ואם הוא חולה נפש שמסוכן לזולת אולי עבור כאלו יש אישפוז כפוי.

לאן שאני לא הולכת בימים האחרונים במה שלא נתקלת הכל מדובר סביב מין. כי מין הוא חלק מחיינו.. אפשר לתת לו יותר מקום או פחות זאת כבר כל אחד בוחר עבורו. ונכנסתי לקטע פילוסופי.. אולי כי בעצם קשה לי להביא את עצמי לדבר את זה דרכי. אני כבר תקופה יושבת ומפרקת את הנושא הזה לגורמים. אולי כי הוא מחולק אצלי בפנים. מין כמין סקס ושאר הגדרות שלו הוא משהו מאוד מלוכלך פראי חסר רסן חסר שליטה דוחה וכו... הבהרתי את עצמי נראה לי :-) סקס מתוך אהבה לא קיים מת נכחד... אין אצלי דבר כזה לשכב עם מישהו שאני אוהבת ולהיות שם. אולי זאת הבעיה הניתוק הזה.. אבל נראה לי שזה הרבה יותר מזה... מין ואהבה לא מתחברים לי באותה משוואה.. מין של סטוצים זה מין זול זנותי ואין לי בעיה איתו.. גם שם יש ניתוק אבל זה משהו שאני מסוגלת לעשות... כאילו כל מה שרע יכול להתחבר לאקט הזה.. ודברים טובים לא יכולים כי סקס הוא משהו מאוד רע... ואני מנסה לעשות קאט ולחשוב עם עצמי ולנסות לראות איפה טועה... כי אני יודעת שלרוב הלבוש לי וצורת ההתנהגות שלי והמבטים שלי מושכים אנשים אלי. (ולא אני לא מתלבשת חשוף ולא מדברת מלוכלך.. ואני תמיד עם משקפי דיסטנס ) ואני יודעת שאני גם יודעת לשחק על זה... וזה הופך אותי לזולה... אני יודעת שאני יכולה לסובב הכל כפי שרוצה... אבל מסובבת רק כאלה שאני יודעת שיסובבו אותי בעתיד... אני לא יודעת לאהוב, אני מפחדת לאהוב, אני מפחדת להיקשר וכל זה מרחיק אותי בעצם מבן זוג אמיתי ומן הסתם גם מסקס אמיתי ולא פוגע. ואז שוב זה מקבל סטירה... כי יש לי ציפיות אנושיות אז צריך למחוק אותם.. אני במן לופ כזה... ואני לא מצליחה לצאת ממנו.. אני יודעת להיות זונה זולה אני לא יודעת לאהוב אני לא יודעת להנות ממין אני לא יודעת מה זה להרגיש.. כי אני מתנתקת בכל מקרה.. אני לא יכולה שמישהו שאכפת לי ממנו ויקר לי יגע בי ובטח לא יראה אותי ערומה. אני משתגעגת וכל זה אחרי שבערך בכל מקום שהייתי בו דיברו רק על זה וזה עשה לי לחשוב הרבה.. ואוף שההוא מארומה כבר ייתן לי תמספר שלו :-)

אולי תבקשי ממנו את המספר,מה את אומרת ? (אם לא אז אולי גורמים חיצוניים? (: ) ובקשר לכל הסקס הזה... אין לי מה להגיד את פשוט צודקת! כאילו זה הדבר האחרון שנשאר לעשות ולדבר עליו,זהו אין דברים אחרים (אין רעב,מלחמות,תאונות דרכים...רק sex )

שוב אני מזדהה עם כל מילה שלך. כשהסקס הוא סטוץ, משהו שלא חשוב , כשזה סתם משהו יותר קל פשוט להתנתק. לחשוב שנהנים מזה כשבעצם לא מרגישים שום דבר, העיקר להיות בשליטה של מה שקורה. אי אפשר לאהוב משהו בלי להאמין בו, בלי לסמוך עליו. ואת צריכה לענות על השאלה הזאת: האם את מסוגלת לסמוך על משהו? לי זה מאוד קשה. הבן אדם היחיד שסמכתי עליו , איכזב אותי, מאוד. האם אני יוכל לאהוב שוב? האם אני ירצה בכלל לשים את עצמי במקום כל כך פגיע? לי עדיין קשה לבחור, אני חיה תחת אשליה שכשאני יפגוש משהו אני יחשוב על זה. אבל בנתיים את יכולה לחשוב על כמה דברים שעזרו לי: 1. מה את מרוויחה מזה שאת מפחדת? (בדר"כ דווקא תחושת הגנה כי את מודעת לסכנות) 2. מה את מפסידה מזה שאת מפחדת? (אולי אהבה אמיתית) 3. מה את מוכנה להקריב? או מה את מעדיפה להרוויח? התשובות שנתתי הן רק התשובות שלי לשאלות האלה, יכול להיות שהתשובות שלך יהיו שונות. על השאלה השלישית אני עדיין לא מצליחה לענות בעצמי אולי את תצליחי, ואז יפתרו כמה קונפליקטים. כל דרך שתבחרי היא דו סתרית - תמיד את יכולה לחזור אחורה ולשנות את הבחירה. מקווה שתדברי עם ההוא מארומה ושבאמת תצליחי ליצור איתו את הקשר שאת מייחלת לו.

היה עשיר קמצן ורע מזג שרצה ללמוד את הדרך אל שערי גן עדן אמר לו הלץ שהדריך אותו שב תחת לעץ התאנה הזה עצום את עיניך נשום עמוקות וחשוב על כל דבר שעולה בתודעתך הפלג איתו למרחקים אולם בתנאי אחד בשום אופן אל תחשוב על קופים. הקוף יצור טמא ומזוהם. מה שלא תעשה אל תחשוב על קופים. ישב העשיר תחת העץ ולחרדתו הופיע בתודעתו קוף ואחריו עוד אחד עד שהיתה קבוצה שלמה של קופים מכרכרים ורוקדים סביבו מראים לו את אבריהם מנענעים בהם ועושים לו תנועות מגונות ופרצופים. ככל שהתאמץ להרחיקם מתודעתו כך התגבר מספרם והתעצם ריקודם המופקר. הוא קפץ ממקומו בחרדה ואותו הלץ היכה בו וצעק עליו מנוול נבזה הרי אמרתי והזהרתי אותך! סור מעל פניי ואל תחפש שוב את שערי גן העדן...

כל תגובה לוקחת לי שנה... אני קוראת אתכן ומדי פעם מנסה להגיב... ספרי לי אם התחלת שוב לצלם? אני כל כך מקווה שכן.... רוצה להביא לפניכן ציטוט שסוגר את הספר הורים מרעילים ..כשהיית צעיר בדומה לכל הילדים השתמשת באישור או בביקורת של הוריך כמדד לעצמך - כמשהו שקובע עבורך האם אתה טוב או רע. מאחר שהאישור של הוריך המרעילים היה כה מעוות , מדד זה תבע ממך לעיתים קרובות להקריב את הגרסה שלך למציאות כדי להאמין במשהו שלא נראה לך נכון. כמבוגר יתכן שאתה ממשיך עדיין להקריב את הקורבן... רוצה לשאול איזו גרסה של המציאות הקרבתן כשההורים לחצו ודחקו בך להאמין שאת מה שהם אומרים שאת? האם עדיין אנשים קרובים מקבעים אותך בתפקיד או בזהות שאת לא מזדהה איתו יותר? מהו התפקיד הזה? מנצלת את ההזדמנות גם לברך את כל המצטרפים ואת כל המצטרפות החדשות. אוהבת אתכם על מי ועל מה שאתם. מאמינה שמעפר עוד תצמח שושנה יפהפיה ראיתי די מקרים שנחשבו חסרי תקווה שהחלימו וששברו שיאי שיקום. כל עוד האדם ממשיך ומקווה ומאמין בעצמו למרות רגעי שבירה שאתן חולקות איתנו פה יש תקווה. יש תהליך. יש חיים וכמיהה אל האור אל המגע אל האהבה אל הנתינה והקבלה.

שלום כתם. שאלה לי אלייך. איך נזכרת בשיר 'ילדים מפריחים בלונים'?

וגם לגבי ארמון הקרח.

כלומר: ילדים מפריחים בלונים - זה שיר ממש ישן..וזה לא שיר שהשמיעו אותו כ"כ הרבה... מה גרם לך להיזכר בו.? כנ"ל לגבי ארמון הקרח...

שלום רב אני סובל תקופה ארוכה מכאבי גב תחתון שתחילתם בבוקר לאחר שנת לילה,במשך היום נעלמים הכאבים.נסיתי את הטיפולים הבאים:שחייה,כירופרקטיקה,דיקור,פילאטיס,ועוד, שום דבר לא הקל על הכאב.לאחרונה קראתי שייתכן שאני סובל מאנקילוזינג ספונדליטיס, הזמנתי תור לראומטולוג,אך התור מתעכב ולכן אני מבקש לדעת כיצד עלי לנהוג והאם יתכן שאני סובל ממחלה אחרת אודה על תשובה מהירה בברכה אלי

לאחר התייעצות עם רופא מומחה כמובן. בהצלחה.

אני לא יודעת מה זה טוב חשבתי על זה ולא מצאתי תשובה טוב זה כשלא רע אבל לא רע זה לא באמת טוב.. כי השאיפה היא שהיה טוב ולא רק לא רע כי לא רע זה בערך כמו בלתי מספיק בתעודה. אבל אני לא יודעת מה זה טוב אני יודערת רק כשרע אז עכשיו רע...

מה כלכך רע בזה שיהיה לך טוב? מה עלול לקרות שניה אחרי שתרגישי שטוב לך? פשוט לפעמים נדמה שלי שזה לא שאת לא יודעת אלא שאת כלכך מפחדת מהאפשרות הזו...]

ואת תמיד גורמת לי לחשוב.. וראיתי תתגובה עוד אתמול בלילה והחלטתי ללכת לישון על זה לפני שעונה לך.. וכן אני מפחדת שיהיה טוב אבל זה לא סותר את העובדה שאני לא יודעת מה זה טוב. כי אם אני מפחדת אני לא מאפשרת ואז בעצם אני לא יודעת אחרת.. אני קצת מכורה לעצב... וחפרתי קצת פנימה ואצלי הרי הכל או שחור או לבן אין אפור ובגלל זה מתפרק לי כל הזמן כי ששחור אז שחור אז בסדר הכל שחור. וכשניהיה לבן אז החלקים השחורים לא נעלמים הם נדחקים הצידה והמסכות מכסות אותם אבל אי אפשר להשתיק הרבה זמן תקולות אז הם מתפרצים שוב והכל ניהיה שוב שחור.\ אם רק יכולתי לתת לקולות האלה מילים ולהמשיך לחיות רגיל אולי האפור הזה היה מנצח.. ובכלל הטוב הזה או הלא רע הזה זה סתם עוד סוג של היי אוףף דיי שיהיה כבר אחרת.... בואי .. אני צריך חיבוק :-(

שלום לכולם עברתי תקיפה מינית לפני כשבע שנים. מאז התגברתי, סלחתי, למדתי לבטוח, לאהוב, התחתנתי, יש לי תינוקת ואני בהריון. הבעיה שלי היא שאני מפחדת לישון בלילה לבד ולפעמים תוקפים אותי סיוטים. בעלי יוצא מחר למילואים למשך חודש ואני מתה מפחד. מה לעשות? אנא עיזרו לי

ברוכה הבאה אלינו. שומעת בהודעה שלך כפל פנים מצד אחד רצון עז להתנער מהתקיפה ומהשלכותיה את אומרת שעברת את תהליך ההחלמה והשיקום ואת בסדר גמור. ומצד שני את מציינת סימפטום מטריד ומוכר של פחדים וחרדות אשר כעת עם צאתו של בעלך למילואים עומדים להתפרץ בעוז. נשמע שבעלך וילדיים משמשים לך כעוגן וכרווח הצלה את שמחה שהם מאששים את החלמתך ונאחזת בהם כאשר את עומדת בפני ניתוק ופרידה זמנית הבהלה גוברת ולמעשה רמת התלות שלך גוברת. אני רוצה להציע לך ללכת לכמה פגישות עם מטפלת שהתמחתה בטיפול בפוסט טראומה של תקיפה מינית לא מומלצת מישהי בעלת גישה פרוידיאנית קלאסית כן מומלצת מישהי שעוסקת גם בדמיון מודרך בטכניקות הרפיה כאשר הטריגר מגיע והחרדה גוברת תוכלי ללמוד כיצד להרפות את עצמך. גם הספר של לואיז היי רפאי את חייך מומלץ וגם טראומה והחלמה של גודית הרמן מעולה מאחלת לכם מילואים מהירים ושקטים אנחנו פה. תעזרי בנו .

שלום אופיר, תודה על תשובתך אבל אני לא מסוגלת ללכת לטיפול ולדבר על מה שעברתי. דבר ראשון כי אני מאד מתביישת ודבר שני אני לא זוכרת כלום - הדחקתי את הרוב וזה בסדר גמור מבחינתי.אני רק יודעת שאני צריכה להיות חזקה ואיכשהו לעבור את התקופה השחורה הזו. מצא חן בעיני הרעיון של לימוד טכניקות הרפיה בדמיון מודרך אבל אם אפנה למטפל כזה לא אזכיר את התקיפה שעברתי (אתה חושב שזה הכרחי?) בתקווה ללילה שקט, טל.

אופיר, לא יודעת למה חשבתי שאת זה הוא אז סליחה על הפנייה הקודמת בזכר...

טל יקרה ברוכה הבאה מקווה שתוכלי להעזר בנו תקיפה מינית היא טראומה שהסיפטומים לאחריה לא תמיד נראים ומורגשים...וכך אפשר שנים להמשיך ולחיות עם הדברים.... לא בטוחה שאפשר להתעלם ממה שקרה כי באיזשהו שלב בחיים הדברים עולים... ארועים שונים מעברים משברים...וסתם מפגשים "חסרי משמעות יכולים לעלות את הטראומה. ההריון וגם הלידה היא תקופה רגישה מאוד שמהווה לא פעם טריגר להצפה של הארוע הטראומטי.... כך שפתאום יש פחדים, חרדות, סיוטים ועוד.... אני ממליצה בחום לפנות לטיפול כבר עכשיו ... לשתף לדבר על הדברים עלפי היכולת שלך כיום....ולאט לאט להתקדם עם הדברים.... בכל מקרה אל תשארי לבד עם הדברים! אם את זקוקה לעזרה אני כאן אידה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33

טל יקרה ברוכה הבאה מקווה שתוכלי להעזר בנו תקיפה מינית היא טראומה שהסיפטומים לאחריה לא תמיד נראים ומורגשים...וכך אפשר שנים להמשיך ולחיות עם הדברים.... לא בטוחה שאפשר להתעלם ממה שקרה כי באיזשהו שלב בחיים הדברים עולים... ארועים שונים מעברים משברים...וסתם מפגשים "חסרי משמעות יכולים לעלות את הטראומה. ההריון וגם הלידה היא תקופה רגישה מאוד שמהווה לא פעם טריגר להצפה של הארוע הטראומטי.... כך שפתאום יש פחדים, חרדות, סיוטים ועוד.... אני ממליצה בחום לפנות לטיפול כבר עכשיו ... לשתף לדבר על הדברים עלפי היכולת שלך כיום....ולאט לאט להתקדם עם הדברים.... בכל מקרה אל תשארי לבד עם הדברים! אם את זקוקה לעזרה אני כאן אידה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33

לפני מספר חודשים חגגתי יום הולדת וחברה טובה, שיודעת עד כמה אני מנותקת מגופי, קנתה לי וויברטור כמתנת יום הולדת. עכשיו אני קרועה. מצד אחד אני צמאה לריגוש מיני ומאוד רוצה לנסות את המתנה הזאת ולהרגיש שוב את הגוף שלי מגיב אבל מצד שני אני חוששת שאותו הריגוש יעלה בי זכרונות וטריגרים. אי מרגישה תסכול רב מאי היכולת שלי להחליט אם לנסות או לא. אתן יכולות לגיד לי מה אתן חושבות? תודה

מזל טוב! אולי מתנת היומולדת תהיה התחלה טובה לנסיון חדש ונעים - אני בעד לנסות....

אני מסכימה עם תותי. תנסי, אם לא תרגישי בנוח את יכולה להפסיק בלי לתת הסברים לאף אחד ובלי להרגיש רגשות אשמה. להיפך,זה נשמע לי כמו התחלה טובה

מאחר ואני גדושה בטראגדיות, שינויים והתפתחויות שליליות- מעל למצופה. אינני חפצה להגדיש עליכם את הסאה. כל טוב לכולכם, עד להודעה חדשה. שבת שלום ואך טוב. שדה ניר- פורשת בשיא דרך החתחתים שלה... חזקו ואימצו. וברוכים תיהיו! וכל שתבקשו- לו יהי.. ולא- במספד ובנהי......

שדה יקרה צר לי לשמוע על תקופה קשה... מקווה שתחזרי מהר ובעיקר אל תשארי לבד עם הדברים... מחזקת אותך אידה

לשמוע על כל פרט ופרט בדרך החתחתים שלך זה עושה לנו את היום... חחחח לא לוותר יקרה שלי מה פתאום להשתתק דווקא עכשיו? ספרי מה מעיק שתפי ותני לנו את ההזדמנות להקשיב לספוג להצחיק לבכות ולהתרגש איתך את לא לבד את יודעת... כבר הספקנו להקשר אלייך.

נכנסתי למונית שירות בדרך הביתה מלאה בנוסעים מיוזעים וריח אלכוהול לא הספקתי לשבת בחלק האחורי של המונית שירות בגלל חוסר מקום הנהג נתן טיסה כי עשה תחרות להשיג אוטובוס ומונית שירות נוספת נכנסתי במלוא הכוח עם החלק האחורי של הראש בפתח איורור הרגשתי אייך אני מאבדת שליטה לא הספיקה המכה הזאת חטפתי עוד מכה בברך מהעמוד באמצע, ןהאנשים אדישים לא זזים לא מנסים לעשות לי מקום,בסוף איכשהו הצלחתי להתיישב כולי צפופה כואבת ועצבנית ואייך שהתפנה המושב הראשון לבד עברתי לשם, הנהג המשיך לדהור עם עצירות חדות לא מזיז לו האנשים העיקר להשיג התפללתי שזה לא יגמר בתאונה כי הוא נסע ממש מטורף, עכשיו אני לא מרגישה טוב כואב לי גם בראש וגם בברך,והיו לי גם בחילות שעכשיו הם פחות שונאת את הנסיעות האלההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ואת האנשיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

בבית הזה צועדים בשקט לא לרמוס את קורי האשליות שמלתה הדקיקה קלה ומתנפנפת אבל אותה קשה לראות. סנדלי משי ורקמת זכוכית היא טופפת על טיפות הטל מי ידע אם שמחה מי יודע אם זה בכי מי מכיר אותה בכלל. ומן המרתפים עולה קולו של הלב שקמל כמו פרח והיא שתקבע את גורלו אם לחיות או למות בארמון הקרח. בבית הזה צועדים בשקט שרק החלום לא ייהרס כי על מה תעמוד בשתי רגליה אם תתן לחיים להיכנס. היא גרה שנים בין קירות של מים עטופה עד הראש צמר גפן רך אבל מה היא חושבת בעצם ובינתיים מי יחיה את החיים שלה

הגעתי למצב האבסורדי שבו התרגלתי לזה שמתייחסים אלי כאובייקט מיני. למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא יתן לאף אחד לנצל אותי שוב, אני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש באותו מצב ומתחרטת על זה רק אח"כ. זה העתיד שלי? להתרגל לזה שמתייחסים אלי כמו לאיזה גוף חסר נשמה? אני כבר לא מצליחה לזהות מתי מתייחסים אלי יפה ומתי לא. וכבר כשאני מצליחה אני לא יודעת מה לעשות עם זה - עם משהו שמתיחס אלי כמו לבן אדם... אני מרגישה ממש מקרה אבוד!

מיכל היקרה, מצטערת לשמוע כיצד הדברים חוזרים ומשתחזרים... לפעמים החזרה הזו ממקום שחוזרים למקום מוכר...פוגע אבל מוכר... לפעמים חוזרים למקום הפוגע בכדי לחזור ולתקן.... אולי בכדי להרגיש שאני שולטת... אולי כי אני זו שמחליטה.... את מבינה מה שקורה לך... לא מבינה אך...? למה...? אך עושים אחרת? מה יכול לעזור? האם את נמצאת בטיפול? אידה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33

אידה, את כנראה צודקת. ככה זה התחיל, הכנסתי את עצמי למצבים האלה כדי להרגיש בשליטה. אבל עכשיו אני רוצה לחזור אחורה, רוצה להפסיק עם זה, לא רוצה שיסתכלו עלי כאל בחורה מושכת אבל אני לא יודעת איך. ככה אני מתייחסת לעצמי ופה הבעיה מתחילה, איך אני יוצאת מזה??? אגב, הייתי בטיפול והפסקתי. לא הרגשתי נוח בכלל בכל הסיטואציה הזאת. תודה, מיכל

שלום לכולם! אני מנסה להבין את התנהגותה של האמא - שידעה שאבא מתעלל מינית - ושתקה. אני מחפש מאמרים שעוסקים בנושא. חשוב לי מאוד לדעת: עד כמה זה נפוץ, מהם ההסברים להתנהגות הזו, מה ההשפעות על הילד הנפגע, דרכי-ההתמודדות עם ההשפעות על הילד. אנא, כתבו לי היכן אוכל למצוא חומר עם הנ"ל. תודה כנה מראש. הללי.

hilely7 ברוך הבא למה אמא שתקה? אמא שהייתה צריכה להגן, לשמור...לא יכלה לעשות זאת... אין הרבה חומר בנושא, החומר הנמצא היינו בד"כ מאשים את האם שכשלה... וכן מדבר על הדינמיקה של משפחה בה מתרחש גלוי עריות שבאה לענות על חסכים ומצוקות של הפרטים במשפחה... בשנת 2002 התקיים יום עיון בנושא ויצא חוברת תקצירים בנושא...אפשר לפנות למרכז הסיוע... מהנסיון והמפגש שלי עם בנות ואמהות נפגעות אני רואה כי האם לא הייתה מסוגלת לראות את הבת- בן הנפגעים מתוך המצוקה שהן היו שרויות בה....כמו כן לרוב האמהות עצמן הן בנות שנפגעו...דבר שאולי מקשה עליהן לראות ולהגן על ילדהן... כל זה אינו מוריד מהצפיה שהאם תגן ותשמור על ילדיה מכל פגיעה מעין זו... שתבקש עזרה לעצמה וכן לילדיה.. אידה

תודה כנה על תגובתך. יש לי הרגשה שייקל עלי להתמודד עם הבעיה (אני רק מתחיל), אם אבין את הצד הזה. כרגע דווקא השתיקה של האמאמ מציקה לי יותר, גם אם זה נראה/נשמע מוזר.

שיגמרו כבר החיים האלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה אי אפשר להעביר את כל החיים בשינה ולא להרגיש אותם??????????????? למה צריך לאכול???????? רוצה להפסיק לאכול ולהאלם לאט לאט...... לא רוצה להיות קיימת........ רוצה רק לישון ולא לאכול כלום ולא להרגיש כלום ולא לראות אף אחד ובמיוחד לא את עצמי.......... נמאס לי מהכלללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל נמאס לי מעצמי................ רוצה לצרוח, לבכות, לבעוט, להרוס.......... לא יודעת מה עובר עלי מרגישה כאב שחנוק בפנים ושרוצה לחנוק אותי

ואני שוב אקום ואלך לעבודה וכל מה שהרגשתי היום כאילו יאלם, יסתתר ואני שוב אראה לכולם ולעצמי שהכל בסדר אבל הכל לאאאאאאאאאאאאאאאא בסדר!!!!!!!!!!!!!!!!!

שחף יקירה מה שלומך? אני מקווה שיחד עם השמש תקומי אכן ליום חדש...יום טוב יותר...מוצלח יותר אופטימי יותר.... איתך אידה

אני לוקחת חופש מלכתוב בפורום..לא רציתי שתדאגו לי ולכן אני מודיעה שבינתיים..מהרבה סיבות..אני מעדיפה קצת לשתוק.... אני אחזור בהמשך דמעה

דמעה יקרה לפעמים צריך פסק זמן....אולי להתחרק..לחשוב... אנחנו כאן מחכים לך... אל תעלמי לנו להרבה זמן ובמיוחד אל תשארי עצמך לבד... אידה

יודעת שלא קל לך כעת. שאת רוצה לנוח לאסוף כוחות ללקק את הפצעים ואולי טוב שתשמרי לעצמך את האנרגיה. אני פה מתגעגעת אליך . לחמימות שאת מקרינה. ליופי שבך שאת עדיין לא רואה. מקווה שהעניינים הסתדרו עם המטפלת. ובכלל ... מקווה שתציצי מדי פעם לקרוא...

כאילו עבר שטפון פתאומי וסוחף איתו הכל בשאון מים עצום סוחף איתו את כל מה שנקרה לו בדרך שום דבר כבר לא עוצר אותו,שום דבר כבר לא שם לו חומת מגן כל הקירות קרסו ונפלו ברעש חזק, והשאירו אותך חשופה,מבוהלת.ואילמת.

ילדים עם עינים עצובות מפריחים בלונים אדומים לרקיעים רחוקים, רחוקים כמו משאלות, כמו משאלות. בלונים אדומים שרק עפים ולא חוזרים ילדים עם עינים אדומות מפריחים בלונים עצובים והרקיעים הרחוקים קולטים ונוצצים כמו אין סוף הבטחות שלא מתקיימות.

http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=546

http://www.metaplim.co.il/a.asp?a=2300

ואני בבדיקת השיטה אצל המטפלת המקסימה- מירב לב- נשואת הכתבה- בכבודה ובעצמה. אכן שיטה יחודית לנפגעי טראומה- על כל וריאציותיו. המגע בטוח- על בטוח! שדה ניר.

היי וברוכה הבאה לפורום....אנחנו פה ואם תרצי את מוזמנת לכתוב..לשתף..בקצב שמתאים לך כמובן....מקוה שתשארי איתנו.. http://flagsplus.com/flags/06590_Summer_welcome_snoopy.jpg דמעה

רצוי כי תכני את עצמך בכינוי כלשהוא שייחצן אותך נאמנה ויקרב אותך אלינו. והנה לך- את בפנים!- לפני ולפנים! תשתפי ותתשתתפי, כמובן, בקצב שלך. שלך, שדה ניר

תודה אני יודעת שאני רוצה... כמה יכולה? לא יודעת

כל כך כועסת על עצמי... http://www.bbc.co.uk/leeds/music/reviews/albums/images/stanger_270.gif דמעה

לישון בלי לחלום ביצוע: מטרופולין " לישון בלי לחלום לישון בלי לדעת לשקר בלי לחשוב לאהוב בלי לגעת הולכים לדבר שיחה בלי לשמוע ללחוש מרחוק ללחוש ולברוח מטוסים עוברים נמוך מוניות חוזרות בלילה מהצפון אל הדרום ואני תמיד למטה" דמעה

חיזקי ואימצי! טרם השבת למייל שלי. ונותרתי דאוגה, תועה. ותוהה- שמא טועה?! גלי לי אות חיים. מחזיקה לך אצבעות. כאן תדיר למענך. שדה ניר

ועם כל האריזה הזאת של הדברים וכל העבר שהתעורר לחיים עלו הדמעות בכל הקשור אלייך אמא... לפעמים הייתי רוצה לכתוב לך ולתת לך שתקראי בעבר כתבתי מכתבי כעס היום נותר לי לכתוב מכתבי געגוע ומכתבי סליחה אולי יבוא היום ותסלחי לי אמא... אולי יום אחד תביני שאני חולה באמת ומעולם לא רציתי להרוס לכם את הבית לא רציתי להיות חולת הנפש שמוולה באישפוזים כל פעם מחדש לא רציתי אמא להינעל בחדר ולא לראות אף אחד מעולם לא רציתי לומר את כל מה שאמרתי על מנת לפגוע. אמא רציתי להיעלם כי אני שונאת את עצמי. לא אותך האשמה לא בך ולא לא זה שאת עצמך מופרעת אכילה ולא זה שאת שואפת לשלמות. שאיפות זה טוב אמא. אני בחרתי לרעוב כדי להעריב את התחושות שבתוכי. אמא אני מתגעגעת גם אם לא אומרת לך אני אוהבת גם אם לא מצליחה לבטא את המילים. אני רוצה לחזור הבייתה אמא. ולמרות החיוכים והצחוק שאני משמעיה לך בטלפון קשה לי ורחוק לי ואולי אם היית קמה ועוזבת את העבר שקבר אותי שם בעיר המצחינה הזאת. אולי היה קל יותר. אולי הייתי מוותרת על החולי הזה אם הייתי יודעת שאת תיהיי כאן איתי גם בלי שאראה שלד. אולי הייתי מוותרת על הצורך להיראות חולה מולך. אולי הייתי מצליחה להיות מי שאני מבלי להסתיר את הדמעות כשאת נוסעת או מנתקת את הטלפון. אולי הייתי מצליחה להגיד לך שרע לי ושתבואי לחבק אותי. ואולי אני בכלל לא יודעת מה זה להרגיש אותך. כבר שנים שלא נתתי לך לחבק אותי. נרתעת מכל מגע שלך. וגם כשאת נוגעת אני נעלמת. אולי להרגיש פירושו להודות בחוסר. ואני יושבת ובוכה בדמעות ולא רוצה להיות לבד יותר. ועוד יומיים אתם תבואו ותעבירו אותי עוד דירה ואנחנו נצחק ונשתה להתחלה חדשה. ואני איהיה מנותקת מכם ולא ארגיש דבר. ואז הערב ירד ואתם תסעו לדרכם ואני אשאר עם החוסר והגעגוע והבדידות. אמא, אני יודעת שלגדל אותי הייתה משימה לא קלה ואולי אפילו דיי קשה. אנייודעת שלא נתתי לך הזדמנות. אניי ודעת שכעסתיעלייך בגלל אבא במקום להבין אותך ולראות את הכוח שלך לגדל אותי בלעדיו ולבנות משפחה חדשה בכוחות עצמך. הייתי עסוקה בלרחם על עצמי על אבא שאיננו ואמא שעובדת כל היום. אז התרחקתי נעלמתי לך.. לאט לאט בגיל מאוד צעיר. הימים ההם מחוקים לי... אבל אחרי זה חיפשתי אהבה אמא.. לא חיפשתי צרות כפי שתמיד נדמה לך. חיפשתי אהבה.. המושג הזה שידעת להגיד אבל לא הצלחת להראות. הסמים אמא זה לא כי רציתי למרוד הסמים אמא זה כי הייתי צריכה לברוח מהכאב. אמא הם הכאיבו לי ואת לא היית שם לראות. ואולי היית אבל לימדת אותי שיש דברים שלא מדברים עליהם אז שתקתי... שתקתי שנים אני עוד היום שותקת כי הוא אמר לי לשתוק ואת רצית שאשתוק וכולם לימדו אותי שהשתיקה עדיפה. וכשרצית שאדבר כבר היה מאוחר אמא כי אני למדתי ששותקים מילים. אמא הוא לא הלך מעולם הוא כאן ואת יודעת את זה... ואני לא מצליחה להבין למה את עדיין מתעלמת מזה למה עדיין הכל ממשיך כרגיל.. למה אני צריכה למות מאה פעמים ביום מבלי שתראי אותי אבל מספיק 5 קילו פחות בשביל להעיר אותך. למה רק כשיש עצמות בולטות בולט גם הכאב שלי???? כואב לי אמא גם בלי להיות רזה... כואב לי להיות בכלל.. ולמרות הכל ועם הכל את אמא שלי.. ואני רוצה אותך כאן איתי... ואני לא רוצה לגדול ואני רוצה בית... וחיבוק ולא קול מעבר לשפורפרת של הטלפון... אני רוצה אמא.... סליחה על הכל.....

ילדונת..וואי כמה כאב וכמה מוכר לי..מוכר לי משני הכיוונים כי גם אני מתגעגעת לאמא נואשות ולי יש ילדה שהרעיבה את עצמה והפכה לשלד מהלך..אולי כי לא ראיתי אותה מרוב שהייתי שקועה בעצמי..קשה לי להזכר בזמן ההוא..הזמן השחור הזה..קשה לי לא להאשים את עצמי..אני הרי זאת שגרמתי לאמא שלי לנטוש ואני זאת שכנראה גרמתי לבת שלי להפסיק לאכול..קשה קשה עכשיו....תודה ילדונת שאת משתפת אותנו בכאבך למרות שלי קשה מאוד עם המילים שלך..את משקפת לי הרבה מהכאב שלי שאני לא מצליחה לתת לו מילים... שולחת חיבוק...אומנם לא חיבוק של אמא שלך אבל בכל זאת חיבוק של אמא דמעה

מצטערת שהזכרתי לך תקופה קשה... ואשמה אל תאשימי את עצמך... כי אשמה לא מובילה לשום מקום ולא משנה את המציאות. והבת שלך בחרה. כמו שאני בחרתי. אין אשמים. העיקר ההחלמה הדרך הקלה היא לבחור בחולי.... סליחה שמכבידה באמת.. ותודה על החיבוק.... מקווה שהיום הוקל לך קצת..

נלחמת בדחף לחתוך...נאבקת בידיים של עצמי שרק רוצות לחתוך ולפגוע ולהכאיב לעצמי...מחזיקה את עצמי בכוח לא לעשות את זה כי הבטחתי לה שלא אעשה את זה ואני לא יכולה לאכזב אותה....אבל קשה לי מאוד מאוד..יצאתי קודם מהבית כי הרגשתי שאני לא יכולה יותר לשלוט בזה...הייתי בחוץ הרבה זמן..עם המון אנשים סביבי וזה עזר..עכשיו חזרתי והדחף פחות חזק..אני עכשיו מרגישה מוצפת בעצב בלי גבולות..עצב תהומי...לפעמים אני מפחידה את עצמי... דמעה

כעת את מתמודדת עם אותו כאב נפשי שגורם לך לברוח אל הכאב הפיזי הנסבל יותר. מחזקת אותך. את לא צריכה לפגוע בעצמך יקרה שלי כדי להיות ממשית. והגוף שלך אינו אשם. מגיע לו משהו טוב יותר האמיני לי. שיהיה לך ערב יותר טוב ויותר מחזק.. אנחנו פה.

עכישו אני רק בוכה..לא מצליחה להפסיק את הדמעות..צף בי משהו מאוד קשה..מאוד בודד ומאוד מאוד כואב ואני לא מתמודדת עם זה טוב..... דמעה

אני מכסה את העיניים כדי לא לראות אוטמת תאוזנים כדי לא לשמוע סוגרת את הפה כדי לא לדבר אבל בראש התמונות מרצדות והקולות ממשיכים לצרוח ורק מילים לא יוצאות.. מסתבר שאפשר לאנוס אותך לשתוק... לפעמים נדמה לי שיותר כואבת השתיקה מאשר הפגיעה עצמה.. ולפעמים אני חושבת שעדיף לי לא לחשוב...

זה צורח בתוכי כמו שיגעון של מילים הרוצות להתאבד על הדף אותיות חיוורות מרכיבות משפטים חלולים המאבדים משמעות מול גודל הכאב חרבות מונפות לעברי חותכות בבשר החי את השקט מילים ארורות המחניקות חיים טירוף של עולמות מתנגשים בראשי. הגיע הזמן לצאת מתוך השפה הגבוהה והשירים הליריים הגיע הזמן לקחת אוויר ולכתוב... לכתוב את הגעגוע לאמא. את הכמיהה לבית את הפחד לגדול את הפחד מהאישה שבתוכי את הפחד מהנשיות שלי את היכולות לדעת "לשלוט" ולאבד שליטה מול אותם מקומות. ושוב מילים מרומזות .. דיי.... חנוק מידי... צריך לכתוב מבלי לעבור את מסכת הסינונים הבלתי נגמרת. מפחיד אותי לדעת כמה כוח טמון בי בהיותי אישה זה הופך את זה לחסר רסן חסר גבולות פראי מלוכלך.. הגוף שלי מורעל... אוף אני לא מצליחה לכתוב... נאבקת במילים.. בעצמי... אמא- לפעמים אני רוצה לברוח.. כולם רוצים לברוח מ-הבית.. אני רוצה לברוח ל-בית... לא כייף לי להיות גדולה או לשחק את משחקי הגדולים. אני רוצה לחזור הבייתה ולהיות קטנה ושייקחו עלי אחריות כי אני לא מצליחה. אני רוצה שוב את אמא.. אני רוצה ילדות... אחחח געגועים למה שאיננו ואולי לא היה.. צרכים.. צרכים מבחינתי מתאימים ומיועדים לכולם מלבדי. אין לי צורך.. טוב היות האדם לבדו... אוף.. בלאגן שקט לפחות בנתיים..

לפעמים נדמה לי שאת כותבת את הכאב שלי...נשארתי ללא מילים... דמעה

מאחלת שתרגישו הקלה. אנחנו פה. קוראות ומעודדות גם אם לפעמים אין די במילים... שדה יקרה מזל טוב אוטוטו ערב שבועות ערב מתן תורה שבו ירדו השכינה החסד החמלה האהבה לעולם...

לארוז חיים לקופסאות רסיסי זיכרונות צחוק עצב געגוע לקפל הכל ולדחוס לתוך ארגזים ימים שלמים של חיים נדחקים בין הפינות.. דמעות יורדות עם כל מכתב שמתקפל עם כל תמונה תלישות מורגשת באויר אי היציבות מרגישה כמו בובה שכל מספר חודשים אורזים אותה ומניחים אותה במקום אחר בדידות שכזאת.. ארץ איבודים כבר מובנת יותר

על פי התאריך העיברי נולדתי בערב חג השבועות......(אוטוטו) אך כמו שאומרים הבריות- לא ליקקתי מאז ומעולם עוגות גבינה- בחיים האלגיים- מנת חלקי........ והדובדבן שבקצפת הנו השצף קצף של החידלונות, הכישלונות ומפולות של בועות הסבון. שדה ניר- תופעה היסטורית שטרם פוענחה- אניגמטית משהו......

שולחת חיבוק...אין לי היום מילים דמעה

אז אולי התינוק הבוכה הזה זו את... מבולבלת וכואסת על עצמך... פוגעת בעצך ובוכה גם יחד...

מצטערת על זה שעברת את זה,ובאמת לאן הגענו המכות שרצינו ללכת זה בעצם הקול של הכאב.שלך ושלי.

בין השורות אני זועקת זעקת אילמים צווחת קריאות מלחמה מנייפה דגל לבן לאות כניעה גופי נכבש בדמי הוא חרט "שלי" ושם הכל התחיל וכאן הכל נגמר לנצח שלו..

אני שומעת אותך!!! אני קוראת לך אבל את לא עונה... השתיקה הזאת מפחידה אותי...

עצוב לי שגם יום הולדת הוא טריגר עבורי....מהרגע שאמא לי נטשה..מגיל 5..חיכיתי בכל יום הולדת למתנה ממנה..לכרטיס ברכה..לאיזהשהו סימן שהיא אוהבת אותי..חלמתי שאולי אפילו תפתיע אותי ותחזור דווקא ביום ההולדת שלי..תחבק אותי חזק ותבטיח לי שלעולם לא תעזוב שוב...ואני חיכיתי וחלמתי עד שאבא סיפר לי שהיא לא תחזור שוב לעולם בגללי כי י רוצה לגדל ילדת זבל??? הוא היה מוצא בכל שנה "מתנה" מקורית בשבילי....כבר לא רציתי לגדול..רק שיפסיק כבר "לחגוג" לי ימי הולדת...עצוב לי כל כך שגם היום הזה הוא טריגר..:((((( דמעה שגדלה בשנה

קודם כל מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ושיהיה זה יוומולדת אחר לחלוטין. אם את כבר מראשיו דעת שהולך להיות קשה החליטי כי את עושה אחרת לבשי חיוך תקיפי סביב עצמך אנשים שאת רוצה שיהיו איתך חפשי מה מצחיק אותך היום. ואם כלום אז פשוט תצחקי. תחייכי לעולם הוא יהחייך חזרה. תאכלי משהו שעושה לך טוב תדליקי מוזיקה שגורמת לך לחייך תאספי כל כוח אפשרי ותהפכי את היום הזה על פניו הקל יותר זה לשקוע בדיכאון, בזיכרונות. פעם אחת עשי שיהיה אחרת שני את הגלגל שחוזר על עצמו.. יומולדת שמח

תודה ילדונת..גרמת לי לחייך... דמעה

אשמח להעניק לך מתנת יום הולדת. שתוכיח לך שאת יקרה לי ואני מוקירה אותך בשל היותך ובשל מהותך ופנימיותך. לו רק תעניקי לי צוהר אל כתובתך/עקבותיך. דרך אופיר המקסימה או בכל דרך שתמצאי לנכון. אגב אורחא: היו דברים מעולם, ובעבר הלא רחוק שיגרתי זר פרחים עצום עם הקדשה מרגשת לאדם אלמוני שתינה את מר גורלו ועל היותו נעזב מאימו ומעמו, באחד הצאטים ובאותו יום חל יום הולדתו. ואף אדם עלי חלד לא שיגר לו זרי ברכה ולא זכר אף במעומעם שיום חשוב הוא לו.. השיחה עמו היתה אקראית וארעית ועד היום למעט הידע כי הזר הגיע לתעודתו-לזר. וריגש עד דמעות את בעליו, אין לי כל שמץ של מושג מיהו באמת הזוכה המאושר. זוהי הרגשה עילאית וארואית להעניק ללא תמורה ללא צפי לתשלום האגרה:- להעניק מלב אל לב, לאדם שזקוק לכך ויעריך זאת ולא יקבל את התשורה כלאחר יד. והמתנה הסימלית תיחרט בנפשו ותשמח אותו- עדי עד! אני מצפה שתעניקי לי את הדרך אל עקבותיך. ותעשי אותי מאושרת לזמן קצוב ותזכי אותי במתת יקר וחשוב. כל הברכות והאיחולים. שדה ניר

יקרה את יכולה לכתוב לי מייל ל: [email protected] אשמח לשמוע ממך דמעה

דמעה יקרה, למרות כל הקושי שביום הזה, עדיין אפשר להפוך אותו ליום של חג ולמקור של שמחה. תנסי לשים בצד את כל האלמנטים המכאיבים ותשתדלי להתרכז במחשבה על כך שזהו היום שלך, החג שלך, היום הזה הוא בשבילך... ומגיע לך שיהיה לך יום כזה - רק שלך, רק בשבילך!!! תפנקי את עצמך, תביעי משאלה, תאחלי לעצמך את כל מה שלבך חפץ בו ותאמיני בכך שיבוא יום וכל משאלותייך יתגשמו! מזל טוב, דמעה יקרה! מאחלת לך שתגיע לימים רגועים ושלווים, שתלמדי לראות את כל המיוחדות והיופי שבך, שתתפייסי עם עצמך, שתוכלי לאהוב את עצמך, ושתזכי להרבה חיבוקים שהם לא רק וירטואליים... http://www.123greetings.com/birthday/birthday_wishes/star.html שלך שחף

קודם כל תודה....תודה על האיחולים והברכות..אני אשתדל להאמין שאולי יום אחד אני אזכה בלפחות חלק מהדברים שאני זקוקה להם.. תודה שוב דמעה

מזל טוב דמעה. על אף הזכרוונות היום את אדם שעומד בפני עצמו ויש לך יום הולדת. של מי שעברה וצלחה מסלולי יסורים שלמים. למחלימים ממחלות קשות חוגגים ברוב פאר והערצה גם לך מגיע לחוות הערכה אם לא הערצה ליכולת שלך לעבור ולהשאר את. מזל טוב יקרה. והלוואי ובקרוב יפציע החיוך...

תודה אופיר...קשה לי לראות את הדרך שעשיתי..לפעמים אני עדיין מרגישה תקועה בתוך הכאב..בתוך הזכרונות..אבל אני עובדת על זה.. דמעה

דמעה יקרה ברכות ואיחולים ליום הולדתך שהשנה הזו תיהיה הטובה ביותר עד כה והכי פחות מהשנים הבאות מאחלת לך אושר פנימי אמיתי שלווה, רוגע כוח להמשיך ולהתמודד תמשכי להיות מקסימה כמו שאת רק למדי לקבל את עצמך לאהוב את עצמך ושהדמעה תהפוך להיות דמעה של אושר מכל הלב אידה

אידה תודה רבה רבה על האיחולים..על האמונה שיש לך ביכולות שלי..היה לי יום לא פשוט..אני מקוה שבשנים הבאות זה יעשה קל יותר דמעה

יומולדת שמח זו רק ההתחלה של הברכה. כי בעצם רציתי לאחל לך הרבה מהכל ובעיקר שמחה. ולאחל הצלחה בחיים ואין סוף אהבה שבריאות ומזל יהיו לך כל חייך לא רק השנה יומולדת שכולו אהבה וברכת מלאכים לכל השנה שלך אני כתם

לא יודעת מה קורה איתי בימים האחרונים כל הזמן אני מרגישה עייפה מיום חמישי עד שישי ישנתי 19 שעות (עם הפסקה של שעה וחצי באמצע) ועדיין ב 9 בערב כבר התחלתי להירדם היום גם כל היום הרגשתי שאני גמורה מעייפות עשיתי מאמצים עדירים, כדי לא לאפשר לעצמי להעביר את כל היום בשינה אני כבר לא יודעת מה עדיף - לא להצליח לישון או לרצות לישון כל הזמן ואל תגידו לי שהכי טוב זה למצוא את האמצע - לא קיים דבר כזה!!! לפחות לא אצלי...

הגוף הנו סימבול של הנפש. וכשהנפש מותשת, מדוכדכת, מלנכולית ושרויה באלגיה מתפתחים סממנים של חולאין ודווין ותסמינים של אלרגיה. עצתי לך מעומקא דליבא, לגשת לאבחון. אלו תסמינים שכיחים למצויים במחלת הדיכאון. ויהא זה סר טעם לרדת מדחי אל דחי ושזה יותיר בך חרפת קלון. ושתדשדשי בחידלון לדיראון....... איתך במרה השחורה. שדה ניר

לא שדה ניר, יקרה אני יכולה להגיד לך בוודאות שאני לא בדיכאון אני והדיכאון חברים וותיקים ואני לא זקוקה לאיבחון כדי לזהות אותו חסרים לי כמה וכמה סימפטומים על מנת שהמצב ידמה לדיכאון

כל הזכויות שמורות לי ובלבד, אבקש לא להעביר, למסחר, להעתיק וכן לא לבצע כל שימוש שהוא בשירי. מעומק הלב הדואב. שדה ניר. החמאס של עצמי _____________ אני גרועה מן החמאס כי אינני נוטלת אחריות על הפיגוע בעצמי בטלה ומבוטלת- ברומח ידי **** אני מושחתת מאירגון החמאס יען אינני לוקחת חסות על "איבוד לדעת" של עצמי ועל אירגון השחתתי- לדידי! *** אני פציפיסטית עם זולתי ושוחרת מלחמות "מחומשות" עם עצמי *** פילנטרופית לכל עוטי רעתי חמושה בבריחת סידן, ומפוקקת החמסות- בעצמי! *** ובשל כך הנני זועקת לחמאס של עצמי- חמס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! **************************************** נכתב מלב שותת דם לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון במספר...שכשל......ניסיון עיוועים

את תהיי בסדר גמור. טוב שאת כותבת מעבירה חלק מהכאב אל הנייר שסופג הכול. לא כמו הנפש שגבול ההכלה שלה כלה ומתכלה מתישהו. שיהיה לך שבוע טוב. ליל מנוחה.

שבוע טוב.

אבא מכיר היטב את השיר נשבע בשיר זה הוא ליווה את בעלי לחופה. והיום פה אני נשבעת לך שלא אוכל להפסיק לאהוב אותך לא אוכל להפסיק לחשוב עליך לא אוכל. מתגעגעת אליך מתגעגעת למבט לחיוך לפעמים רע לי בגללך ולפעמים רוצה רק אותך כל כך מבולבלת כל כך לא יציבה. בעוד 5 חודשיעים אנו נתראה אבל לא לטיול ולא לביקור אנו נפגש שם בבית המשפט אני בתך אצטרך להעמיד אותך לדין להעמיד אותך על דוכן הנאשמים איך אוכל? איך אצליח להעיד נגדך איך? כל כך מתגעגעת אליך כל כך רוצה אותך פה בחיים לא חשבתי שהסוד הזה יצא ממני שהפה הזה ידבר בחיים לא חשבתי שנגיע למשפט שאכניס אותך לכלא הכול קשה ומבלבל לפעמים אוהבת לפעמים כועסת אבל לעולם לא שונאת. אבא איפה שלא תהיה אני אהיה שם בשבילך תמיד אוהב אדאג ואתגעגע תמידדדדדדדד. ביתך אורית.

כמה כוח יש לו עלייך. גם עכשיו. תוציאי פה את הכול אולי זה יקל. ספרי לנו עליו. במה עסק? איזה מן אדם היה? על הבית שבו גדל על הביוגרפיה שלו.. אם זה מקל עלייך כמובן.

שבגינה את נמלכת בדעתך...נשרכת אחר קונפליקטים... כה מתבקשת..קבילה ומקובלת.... היי חזקה ועמדי על דעתך. מחזיקה לך אצבעות. שדה ניר.

יכולה להבין את הקונפליקט הזה שמתרחש בתוכך. אבל איהיה חזקה עמדי על שלך. לפעמים האהבה שאת חשה והגעגוע. הם בעצם תחושות לאבא דימיוני לאבא שהיה אמור להיות לזיכרונות שהם פרי דמיונך מהו אבא אמיתי. ואבא הוא אבא בטוב וברע ומנגד עומדת הפגיעה. פגיעה שהיא בל נסלחת. את אמיצה בעיניי שאת הולכת על הלב שלך... ישר כוח.. אני אחזיק אצבעות.

אורית יקרה אבא שמגן, אבא ששומר.... אבא שאוהב.... ששומר ויודע את הגבולות אבא שרצית...אבל לא.... הוא לא שמר ולא הגן...הוא פגע..חצה גבולות... והיום את מולו...אוהבת...כן אוהבת... אבל גם פגועה ממנו... זה הבילבול הכי גדול.... וזה מתערבב בכל דבר....: הטוב מהול ברע... הנאה מהולה.... אהבה מהולה.... במשהו אחר...משהו קשה...רגשות מבלבלים... את אמיצה....אמיצה מאוד.... לעמוד ולדרוש את מה שמגיע לך ומעולם לא קיבלת... מחזקת אותך...בכל לבי ואני כאן בשבילך אידה

אל תשפטו אותי כי בלילות לבנים אני רוקמת את המוות סביבי תווה חוט ועוד חוט סובכת את עצמי בקשר בלתי ניתן להתרה אל תשפטו אותי שאנני מחפשת נקמה אל תחפשו היגיון בתוכי כי הוא איננו קיים אל תחפשו את אור בעיניי כי הוא נכבה.. אל תשפטו אותי שאני עוד חושבת עליו ותוהה מה יכל להיות אם היה קורה אחרת.. אל תנסו להבין את זה שהייתי סולחת לו על הכל אם היה מבטיח לי שהכל ישתנה אל תנסו להבין את זה שעדיין הולכת אליו.. אל.. כי אתם לא..

ילדת השטן מורעלת מחציי אהבה שקודשו בדם בתולין קרועה לאלפי חלקים חלקים שאינם שיכיים לה גופה מחולק לרובעים כל רובע שולט בו נציב אחר שליחי השטן כל אחד אחראי על חלקו שלו רשאי להפעיל את כל העולה על רוחו.. זונת ה'. נועדה לשרת אדונה. תצרחי תגנחי תשתקי תחייכי. תיהיי יפה ותשתקי.... תסתכלי למצלמה לא זאת לא מצלמה נסתרת או מתיחה אלה הם חייך תחייכי למצלמה תתפשטי למולה. תרקדי תעטזי תזדייני. וזיכרי הסרט המצולם עכשיו הוא לא עוד הזיה של אקסטה הוא מציאות חייך . את פחדת להתקע בסרט אבל נתקעת תחייכי למצלמה את השחקנית הראשית...

בהחלט טריגר מעורר. כחלום בלהות....רצוף תלאות... שיר סוחף וסוחט עד דמעות נקוות. אך טוב. שדה ניר.

האם באופן פרגמטי את הולכת אליו- ככלב השב אל קיאו ובאופן פתטי? או שמא באופן היפותטי ותיאורטי בלבד? את עורגת ואורגת אליו ועדיו??? והכל בגדר מיקסם שווא/חלומות באספמיה/פאטה מורגנה? תומכת בך עד קצה גבול היכולת והסיבולת שלי. שדה ניר.

לקום וללכת, לא לראות, ובטח לא לבכות לרוץ, להתעייף, אסור לחשוב, אף פעם לא לטעות לשתות ולעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות. להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך. לשבור ולנפץ בלי לתרץ, ובלי לתת תשובות לטעום את הכאב בלי לפחד, אפילו להנות לרצוח את הרגש, לכבות את כל האהבות. לברוח ולשכוח להעלם להרדם להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך. להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך- המכשפות המכשפות אמרו את כל מה שנותר לי להגיד הבוקר.. ובכלל בימים אלו...

גאה בך על שאת מקיאה את מסת ומעמסת תחושותיך. אך האם הכל בגדר חלום או שמא באופן מעשי הגעגוע גובר ואת שבה אל חיקו? אל תחושת הקורבנות הניצחית? ומימוש היותך הקורבן האלמותי?

לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו לא לוותר עכשיו כמו מנטרה לא לוותר עכשיו לקום ללכת להמשיך לא לוותר עכשיו... לא לשכוח שגם "אם מעונן מסובך וקודר מוכרחים להאמין" לא להרפות אוף אמרתי אם אני אכתוב את זה הרבה פעמים אני אצליח.. לקום ללכת לעבודה להמשיך לזרום לא לוותר בבקשה לא.. עוד קצת מאמץ אחרון.. אם אני לא אכתוב בשעות הקרובות כנראה שהצלחתי לגרורו את עצמי לעבודה.. תחזיקו אצבעות

פתאום חשבתי על זה שכל לילה אני רוצה למות כל בוקר אני מבטיחה שיהיה אחרת כל צהריים אני עושה הכל כדי לפגוע בעצמי ואז בלילה שוב רוצה למות ובבוקר לחיות.. ואני לא יוצאת מהמעגל קסמים הזה.. אני לא יוצאת?! או בעצם לא מאפשרת לעצמי לצאת לא עושה כלום בעצם כן עושה אבל לא מספיק עסוקה בלהרוס יותר בלתרץ יותר מאשר לשנות.. סתם נקודת מחשבה שהכתה בי פתאום...

ולא מצליחה להחליט. מה לעשות? מה להרגיש? מבינה אותך ילדונת. מקווה שתעשי את ההחלטות הטובות ביותר עבור עצמך שיתנו לך כוחות להאמין בעתיד טוב יותר שעוד יבוא. שבוע נהדר שיהיה לך רק טוב שיהיה הלוואי

לא מצליחה לישון. אתם נמצאים בצלליות סביבי את עם הצחוק האכזרי את שוב נוגעת בי מכאיבה לי מענגת אותי ומכאיבה לי שוב כל כך מבלבלת אותי ואתה מבלבל לא פחות אתה שהיית אמור לשמור עלי אתה שחשבתי שאתה אלוהים אתה היית אבא שלי ואף פעם בעצם לא היית אבא שלי ואולי אני בכלל מדמיינת ולא היו דברים מעולם והייתה לי ילדות מופלאה ילדות של נחמה וחיבוקים אבל אתם נמצאים בצלליות מסביבי......... דמעה עייפה כל כך

http://www.gigglepoetry.com/images/PoemImages/insomnia.gif

דמעה יקרה מה שלומך הבוקר? המות של אבא...הדמון המבלבלת... שגם נתנה...אבל בעיקר לקחה... דמות שמשאירה אותך בליילות ערה.. כואבת ומפוחדת.. איתך אידה

לא שקטה הבוקר..הכאב עדיין מהדהד בתוכי דמעה

שתהיה לכולנו שבת ללא אלימות. עם הרבה חסד חמלה קבלה ומגע. ונתחיל בסליחה לעצמנו. על הפגמים שבנו. על החולשות על הצרכים וההזדקקויות שלנו. ואחר כך ממקום מפוייס בתוכנו נוכל אולי לצאת למקום של סליחה לאחרים.

שבת שלום לכולם משהו על נתינה.....על קבלה..... לא תמיד קל לתת....לא תמיד קל לקבל..... לא פעם יותר קל לתת מאשר לקבל.... ציטוט מקור לא ידוע... נתינה. לפעמים אנחנו נותנים ואחרים מקבלים לפעמים אחרים נותנים ואנחנו מקבלים אנחנו לומדים להגיע מעבר לתחום של עצמנו אנחנו לומדים לשתף. לדעת לתת זה להקשיב לרצון של האחר זה לדעת לקבל שלא כולם כמוך זה לסלוח על שגיאה של אחרים זה להתחלק באושרו של היקר לך כאילו זה אושרך זה להיות שם כשאינך שם זה לוותר לפעמים על מלחמת הכוחות זה לאפשר לאחרים לטעות זה לדעת לקבל לדעת לתת זו חוויה שבת שלום אידה

חברתי חשפה לפני מספר חודשים מקרה של אונס שחוותה לפני 6 שנים ולמעשה לא שיתפה איש בכך וכאשר הקשר שלי איתה היה עמוק ושורשי ובטחה ביי חשפה זאת לפני ,מאז כמובן היא סולדת מכל מגע ולו הקטן ביותר שלא נדבר בכלל על מגע מיני שלא קיים בכלל והיא כאילו חוותה את חווית האונס מחדש.היא מטוופלת באופן פרטי אצל פסכולוגית שגם בפניה הדבר נחשף לאחר שחשפה אותו בפני מאז עברו 4 חודשים אין כל שינוי במצבה. שאלתי כיצד להתמודד עם המצב הזה והאם ניתן לסייע לה לעבור תקופה זו בדרך יותר קלה ושאלה נוספת האם יש דרך להשכיח לה את העניין ולהחזירה לתפקוד מיני רגיל שכן הדבר פוגע במערכת הזוגית שלנו ויצור מתחים רבים למרות ההבנה מצידי.

שלום דן חברתך עברה חויה קשה וטראומטית. חויה שאחת התגובות לה היא קושי באינטמיות וקיום יחסי מין. יחסי מין מהווים טריגר לחויה לטראומה- לאונס שחוותה. בזמן זה יכולים לעלות תחושות רגשות, פלשים ותמונות קשות. חברתך נשמעת מדברייך אמיצה מאוד היא שיתפה אותך והיא הולכת לטיפול...אלה הדברים שאמורים לעזור, דרך הבנה שלך, הסובלנות....והנחיות שלה : מה יכול לעזור.. נסה לעודד אותה שתביר מה עובר עליה, אל תלחץ, גלה הבנה וסובלנות רבה, יחד אין לי ספק שתצילחו להתגבר על כך. בהצלחה ואנחנו כאן אידה

חברתך מצולקת. הכאב מדי פעם הולם בה ודרכה בך. הקשיים שלה במגע באמון יתכן וירדפו אותה כל חייה. עליך לשאול את עצמך האם אתה רוצה בבת זוג רדופת טראומה ואמא לילדיך. הדבר ידרוש סבלנות והתמדה והתמודדות נמשכת ויום יומית. יהיו רגעים של עליה. ויהיו הרבה רגעים של נפילה. עליך להיות מוכן לכך כדי לעשות את הבחירה הנכונה עבורך ועבורה. אם יש בך כוחות ואהבה ומסירות תעמוד במשימה. אם אתה מרגיש עייף מותש קצר רוח וכועס יתכן שזה הזמן לנהל איתה שיחה כנה ולומר בעדינות שאתה לא מסופק מהקשר במצבו הנוכחי ולשאול אותה אם היא צופה שיפור למשל בחיי המין שלכם. אם התשובה שלילית יתכן שהיא עצמה תיזום ניתוק ופרידה . אולי תשארו ידידים ותתמוך בה בצורה אפלטונית יתכן שכך גם היא מבקשת...את התמיכה שלך... ההחלטה שלך. אולם אתה צודק בהערכה שלך כי לפני חתונה וילדים כדאי ללכת לכמה שיחות טיפוליות כדי לברר בדיוק את הנקודות האלו שיאפשרו הצלחה או כשלון של הקשר לטווח הארוך. למשל קשר ללא מין אינו קשר זוגי במלוא מובן המילה עבור רוב האנשים ואני מבינה ממך שגם עבורך הדבר מהווה מכשלה משמעותית. דבר איתה. פנו יחד לייעוץ. וקבלו החלטה ביחד. בהצלחה. ועוד נקודה אחת במידה ותחליט כן לעבור איתה את מסלול היסורים של הטיפול והשיקום והחיים ביחד דע לך שאין משמעותי ממך כדמות הגבר בחייה שיכול להושיע אותה במובנים רבים מרבות מהעמדות השליליות שלה.

לא רואות את המטופלות שלהן ממטר...לא חושבות שאולי צריכים אותם...אולי זקוקים לקצת תמיכה..למילה טובה..פשוט נעלמים..נוטשים..ולא חשוב מה קורה..כמה זועקים להן לעזרה..הן לא שומעות..או ששומעות ובוחרות להתעלם..איבדתי את האמון שלי במטפלות..אני מאוכזבת עד דמעות דמעה

דמעה יקרה... אני מכירה את המקום הזה של להשליך את כולם לאותה קטגוריה כולם אותו דבר כולם פוגעים עוזבים נוטשים מאכזבים כל העולם אותו דבר... ואז את ההשלכות האלה לעשות על המטפלים. אני כל יום נלחמת עם עצמי לא להיכנע למקום הזה ולהשליך את העבר שלי והפגיעות שלי על אנשים אחרים בחיים שלי כולל מטפלים. מנסה לתת לכל אחד את מקומו שלו. והיו מטפלים שפגעו והיו כאלה שלא אבל במהירות הבזק כולם נכנסים לקטגוריות הפוגעים. ואת כועסת עליה ואולי מאוכזבת עליה אבל אל תשכחי שהיא אדם. ומעבר לזה אולי תראי את השיקול שלה בדברים. אולי מה שנראה לך שאת הכי צריכה והכי נכון עבורך היא רואה כמשהו שאולי לא הכי בריא לך. ואת מפרשת את זה כהתעלמות. תחשבי על זה. שבי עם עצמך וברגעים האלו שאת כל כך צריכה עזרה ונואשת ונדמה לך שהסוף מתקרב. תשבי תכתבי אפילו מכתבים אליה ואולי אז תבוא ההקלה כי כאילו הוצאת את זה בפניה. או שתעזרי בקולות שלה ובמה שלמדתת ממנה ותקשיבי לזה מבלי שהיא תיהיה לידך פיזית. אני עד היום מהדהדים בתוכי קולות של אנשים שעזרו לי במקומות כאלו ואחרים וזה מקל הרבה פעמים. גם המטפלת האחרונה שלי בפרידה שלי איתה היה לי דבר אחד שידעתי שהיא נחקקה בפנים ואני לא צריכה להיות איתה בטיפול.. כי אנחנו את שלנו יחד סיימנו אבל היא תנחה אותי במקומות מסויימים עוד הרבה שנים. גם בלי להיות נוכחת פיזית. תלמדי להיעזר במה שאנשים מייצגים עבורך... אולי אז יהיה קל יותר.. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי..

תודה ילדונת שנתת לי זוית ראיה נוספת..אני מרגישה עכשיו מאוד נטושה..במיוחד על ידי המטפלת...אולי כשהכעס שלי כלפיה ירגע קצת אוכל לעשות את מה שאת מציעה.. דמעה

אני מזדהה עם המקום שלך .. ברגש די מזכירה לי את עצמי כשאני בדרך למטה ולא יציב. אני מאשים את כל העולם כולל מטפלים. בטיפול אני מקווה לזכות בתמיכה רציפה ואינטמסיבית שלא זכיתי לה מהורי ומאימי בעיקר כשפגעו בי. מהבט רציונאלי אני מודע לכך הטיפול מכוון לעזור לי להתעצם ולמנוע תלות במטפל (לאחר הרבה מאבקים עם עצמי ). טבעם של טיפולים שמסתיימים , נסי שלא לחוש ננטשת אלא להבין שסוף הטיפול הוא חלק מהתהליך. מקווה שעזרתי לך ולו במשהו. שיהיה לך שבת נעימה ושתזכי להרבה אור וחמימות

דמעה יקרה מאוד מסכימה עם דברי ילדונת... הלבד, הכעס, מבאים לתחושת דחיה, נטישה....חוסר אכפתיות כלפייך....האומנם??!! המטפלת שלך (ועוד...) נמצאת שם... ואכן הכי קל וטבעי להשליך עליה את הרגשות שאת מרגישה...שחוית בעבר.... הם משתחזרים שוב ושוב בסיטואציות שונות . הכעס, הלבד..תחושת הדחיה , הבדידות , הנטישה.... אבל סביר להניח שזה רק בתחושה שלך כי היא נמצאת איתך... היא לא מפרשת ולא יכולה לפרש את הדברים לפי הראש והחויות שלך... וכנראה שיש לה עוד דברים ....טובים יותר טובים פחות, קשים...עניינים שלה... אני מציעה לך לחכות לפגישה...ולדבר איתה ....בטוחה שאחר כך הדברים יראו אחרת. בנתיים נסי לעזור לעצמך...במחשבות אחרות.... מחשבות שיעזרו לך עד הפגישה.... אולי תצליחי להבין את הדברים אחרת... להתחבר לאותם מקומות שהיא איתך... שהיא מחזקת, מעודדת, מבינה...ובעיקר איתך מחזקת אותך אידה

אבקש אם זה איפשרי להוריד מפורם בריאות הנפש את ההודעה שלי זה ממש מלחיץ אותי חשבתי שבפורם זה אפשר יהייה לעלות דברים אישים רק לבעלי הפורם הזה מה גם שהנושא הוא מאוד עדין למרות שהשם חסווי בשביל ההרגשה הטובה שלי אנא ביקשו להוריד את ההודעה....(גילוי עריות עם כיפה על הראש)מצפה לתשובה שוש

תשלחי לי את הקישור נסיתי להכנס ולא מצאתי. אין לנו אפשרות למחוק, אלה לבקש זאת ממנהל הפורום ...וכך נעשה. שבת שלום אידה

נכתב בגיל 14 ומחצה על השטן המתנועע עימנו. כל הזכויות שמורות לי ובלבד. אין להעתיק, להעביר או לעשות כל שימוש שהוא בשיר זה. תודה לכולכם! שדה ניר. דרכו של שטן -------------- אחר כל עליה מתרגשת נפילה מותירה חלל- למחילה גמר השיקום ליקום הוא ניצן של חורבן מרתון כוח הרצון- רזון לאובדן סוף טוב- תחילה רעה לבעל הדעה בעל הקשיחות הנו בעל המאה עיקבת קירבת עולמים- רוחקים עלומים לא דובים, אף לא יער, אך רעמים פרי הילולים הופך יוצרו בשל יצרו- לפרי בוסר שתיקת כבשת הרש אחר העדר, בהיעדר צדק ויושר שירת גאולים באיבה- סימפונית איבה של שירת- מעונים מד לחץ סביבה נבובה, נבוכה באיצטלת ע"י פנים כך היא דרכו, משטמתו, סתימותו של שטן המייחל ברוטינת כוח האינרציה- לוירטן *** כך היא דרכו של שטן להפוך נפלאות מעשה עליון למעשיות משא ומתן... *** דרכו- כוחו סתימותו- משטמתו של שטן... *** שד קטנטן מניע אותנו מתנועע עמנו צו מניעה- לנו מנוע- מתוכנו, בתוכנו...

שדה ניר כבר בגיל 14 את מגלה את היכולת המופלאה שלך... להביע את תחושותייך במילם.. תחושות, רגשות קשים.... את מתמודדת עם השטן.... שמניע... גם היום מרגישה כך? האם חלק מהדברים השתנו? אידה

לאחרונה זה מתעצם- תודעתית ונירוטית- ביתר שאת. מידי יום ביומו אני לוחמת בחירוף- נפש בשטן של עצמי- בשטן שהנו אני- בהתגלמותי ואיוולותי!

אין לי יכולת טובה להכיל את עוצמת הרגשות העולות מההתייחסויות -תגובות השונות בפורום .הייתי רוצה להגיב אך איני מעז.ישמע ביזארי אך כגבר אני חש בושה שהג'נדר אליו אני מתשיhך עוסק בסוג כזה של פשעים , ככל הנראה משחר ההסטוריה וגם כלפי גברים. עוברות בי בעיקר מחשבות על העונשים המגוחכים שמטילים לעתים השופטים על עברייני מין . היום, לאחר התלבטויות רבות החלטתי לקבל תרופות לייצוב המצב הרגשי .הרופאה המליצה לבחור גם בדרך זו מזה, מספר שנים אך עד כה סרבתי מתוך עמדה שעלי להתמודד עם המציאות ללא עזרה של כימיקאלים. היום החלטתי לקחת את עצמי ביידיים מתוך מודעות שאני עלול להתקרב לתהום מסוכן ,יש לי מה להפסיד ובעיקר הסביבה עלולה להפגע. אני מקווה שהטיפול יעזור לי לחזור לעצמי ולהתקרב לפצעים הרגשיים בדרך פחות הגנתית ןאולי לנתק את הרגשות הטראומטיים המחוברות לזכרונות מהפגיעה עצמה. אגב, התחלתי לשחות לפני מספר חודשים הפסקתי ולאחרונה אני מתמיד. הכוונה בשחייה מתונה תוך התמקדות רילקס המופק על ידי פעילות זו .השחיה משפרת לי את מצב הרוח. היום במקרה קראתי שלשחייה (לא דווקא ספורטיבית) יש אפקט טרפויתי , העובד על רבדים לא מודעים בעקיפין ובאופן הוליסטי - כך לפי הכתבה .יתכן והמגע עם המים והצלילה (מתונה בתוך בריכת שחיה ) מחזירה אותנו לרוגע והשלווה של החיים העובריים. מי יודע ? ממליץ בחום בעיקר בשעות הערב .

שפירותיך יהיו מתוקים, צילך נאה ואמת המים תהא עוברת תחתיך. ושכל נטיעות שנטעו ממך- יהיו כמותך! מחזקת וסומכת ידי על החלטתך הנבונה לקחת אחריות לחייך ואת עצמך עם מלא תעצומות נפשך- לידיים! חזק ואמץ! שדה ניר. אחד ממאהבי המיתולוגים נשא את השם הנחשק: אילן! והוא זכה לשירות, תשבחות ורננות מצדי כאשר ביום מן הימים, גילה לי את טלפיו וטרף את רצונותיו והקשר הפך לצנינים. והרננות הפכו פניהם לרינונים! -ולא בכדי!

תודה מעומק הלב. מאוד מתרשם מכישוריך (קראתי את שירך ) מרגישותך ומיכולת הבטוי הנפלאה. ממני אילן

אין דבר מרגיע יותר משחייה. התחושה הנעימה של המים, השקט שיש כשצוללים הניתוק מהקרקע... מצטרפת להמלצה, ולמי שמפחד/ת אף פעם לא מאוחר ללמוד. זה שווה את זה.

אילן מקווה שהתרופות אכן יעזרו.... ובמקביל אל תזניח את הטיפול הכולל שיחות.... השילוב הוא הדבר הנכון....מטרת התרופות לעזור לך לאזן ולגעת בדברים.... שמחה מאוד לשמוע שהשחיה עוזרת לך.... להתחבר למקומות טובים... של החיים... רוגע ושלווה שימשיך וילווה אותך... ואל תשכח זאת גם ברגעים קשים רוגע ושלווה אידה

ההחלטה לעבור לטיפול תרופתי כרגע נשמעת החלטה אמיצה ונכונה. גם הפעילות הגופנית בריאה מאד ומונעת דכאון. אתה נשמע כמו אדם שיתגבר בסופו של דבר על עוצמת הרגשות מאחלת לך שתוכל לחיות חיים מלאים ועם רגשות טובים לגבי עצמך. ולגבי העולם הסובב אותך. אני בטוחה שאתה יודע ובכל זאת מרגישה צורך לומר לך אתה לא אשם! אתה לא אחראי! למה שקרה בעבר. מאחלת לך הרבה איחולים ובעיקר בהצלחה!

פצע עמוק עשיתי לעצמי ברגל..לפני יומיים עם הסכין שלקחתי מהקליניקה של המטפלת היקרה והנוטשת שלי...והיום אחרי שהחתך לא הגליד הלכתי לרופא שאמר שהחתך עמוק..כמעט עד השריר..ותפר לי את החתך עם שני תפרים קטנים..ואני חשבתי לעצמי שהחתך הרבה יותר עמוק ממה שהוא חושב..החתך מגיע עד הנשמה...עמוק עמוק פנימה..עד ליבי..והכאב הוא בלתי נסבל בנפש השסועה שלי...רוצה חיבוק .. נמאס לי כבר להנטש בכל פעם מחדש... דמעה

ושוב: חיבוק ועוד חיבוק! עם יתרת זכות לחבוק עוד ועוד! שלא תוסיפי לדאבה עוד. האם אפשי לשאול: מדוע ננטשת מהמטפלת המהוללת?

תודה יקרה..ותשובה לשאלתך אין לי כרגע.. דמעה

שני תפרים קטנים? עמוקים? קטנים? מצטערת לשמוע על הצורך לפגוע בעצמך...מצטערת שזה נראה לך כך קטן... קטן מדי.. מול הכאב הגדול כך כך... חיבוק מחזק אידה

שונאת את הגוף שלי,אני שמנה,לא רוצה יותר לאכול,נמאס לי שיראו אותי, אני מכוערת,רוצה להעלם בתוכי, בזמן האחרון זוללת שוקולד בלי הכרה לפצות על מה בדיוק? וזה ממש עוזר אחרי הטעם המתוק זה נהיה מר,אני מגעילה אני נגעלת מעצמי. שונאת להסתכל על עצמי במראה,אני מכוערתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת ושמנהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לא רוצה אוכלללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל לא רוצה להכניס כלום לפה יותר. רק לשתות זהו אני צריכה לרדת הרבה במשקל,מרגישה כמו בטטה מנופחת.

כתם יקרה את לוקחת את כל הכאב וכל הכעס על כל מה שנלקח ממך..כל הזעם שהתעורר אצלך בעקבות המצלמה..את כל זה את מפנה פנימה כלפי עצמך כי זה מה שאנחנו..אני ואת..יודעות הכי טוב לעשות. אם תפסיקי עכשיו לאכול בעקבות המצלמה אני לא אסלח לעצמי... דמעה

כתם יקרה! כולנו מטביעות את יגוננו וכוס תרעלתנו במיני טופינים ומאכלים! ואת כל קדחת השחת משקיעות במיני מרקחת ובתרופות מדכאות תיאבון מבית המרקחת! עדיף כי בשלב הנוכחי וההכרחי תקחי לבטן ולא ללב, הנשמה והראות! לאחר הבולמוס יגיע מועד העיבוד, האיבוד וההקאה. אין צורך שתקדימי את המאוחר ותשקעי בהלקאה! מחזקת את ידך. אחותך לצרה

מצורף קישור - כתבה על ניצולת שואה שסולחת לדר' מנגלה בשביל להשתחרר מהכלא הרגשי שהיא היתה בו. לא יכולתי שלא לדמות את זה למקרה של תקיפה מינית, לדעתי זה נכון גם אצלנו - צריך לסלוח בשביל להירפא. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3090708,00.html תחשבו על זה.

נקמת דם ילד קטן, אף לא ברא השטן! לסלוח על פשעי מלחמה ממדרגה ראשונה?! לסלוח לשטן- בר מינן? אלו דברים שאין להם שיעור, סיכוי, פיצוי ושיקוי! לסלוח ניתן לבר אנוש שעשה טעות ואיוולת חד פעמית ומה שהשתמר הימנו זהו גחלת! לסלוח ניתן לבן אדם שמודה בטעותו! שכורע על ברכיו בבקשת פיוס וסליחה על סדיסטיותו! שפיו וליבו שווים. ולא שחיי והשלכותיהם שווים בעיניו כקליפת השום! לא נשכח ולא נסלח! הכנעת השטן בתוכנו היא העומדת בראש מעייני! אך לא סליחה וכפרה לשטן שהיה תליין ושימש כלוליין ואני בידיו ובטירופו בובת מריונטה!

עצם הסליחה לא משנה את הדברים הרעים שהוא עשה, הוא היה שטן ואף אחד לא צריך לשכוח את זה. אבל מה שרציתי להגיד זה שלסליחה יש כוח עצום בתהליך ההחלמה- לא בשבילו, בשבילנו. הוא ישאר מי שהוא היה, אבל אנחנו נהיה רגועים ומשוחררים. קישרתי את המאמר כי תחילת ההחלמה שלי החלה כשמשהי אמרה לי שאני חייבת לסלוח גם לו וגם לעצמי, אז בהתחלה אמרתי "בחיים לא", ולאט לאט זה התחיל לחלחל בי. מאז פחות קשה לי. אני מתרכזת בלעזור לעצמי ולא בלהעניש אותו. ההחלמה לא צריכה להיות קשורה אליו- זה ממש לא משנה אם הוא יתחננן לסליחה או לא, התחושות נשארות זהות. כמובן שזו רק דעתי, ואני מבינה אם את מרגישה אחרת. אבל זה רק עוד אפשרות שאפשר לחשוב עליה.

התקבלתי לאוניברסיטה... :-) אחרי הציון פסיכומטרי שהגיע אני יכולה להיות עשירה ולמלא טוטו ולעשות מליונים.... גאד, איזו הקלה....

גם אני התקבלתי לשנה הקרובה. איפה תלמדי?

מהי המגמה שבחרת בה? ומהו ציון הפסיכומטרי המצודד בו עמדת בכבוד לצורך השמה לאוניברסיטה? עלי והצליחי!!!

מזל טובבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!! אני כל כך שמחה לשמוע שהתקבלת!

מזל טוב לילדונת מזל טוב למיכל כל הכבוד!!!!! גאה בכן מקווה שלימודים יתנו בכן עוד כוח בהתמודדות הלא פשוטה... יתנו עוד אמונה.... תקווה סומכת עלייכן בהצלחה רבה אידה

חברה שמאוד יקרה לי ואימצנו אחת את השניה כאחיות מהלב,עשתה לי אתמול הפתעה משהו שמאוד רציתי לקנות ולא היתה לי אפשרות בשלב הזה,משהו שאני כבר שלוש שנים בלעדיו כי ההוצאה לפועל לקחה לי עם עוד הרבה דברים,שהתרסקתי על האדמה ברגע שלקחו לי את המצלמה שליוותה אותי בלימודי הצילום,בהקפאת רגעים יפים, במסע שלי אל עצמי,בליווי של התפתחות ילדי, לקחו חלק ממני,וקרעו לי חלקים מהנפש שלי,כל נגיעה במצלמה החדשה מחזירה לי את תחושת התלישות,את הגעגוע,את הפחד לאבד שוב, הצילום היה מתוך נבכי הנפש,מתוך הרבדים הכי עמוקים שלי,הוא היה ביטוי לרגשות להסתכלות על הדברים,הוא היה סוג של אמירה היא תמיד היתה איתי בכל מקום מוכנה לפעולה,זה כאילו גדעו משהו בתוכי, הפחד הזה לאהוב שוב לצלם ואז לאבד לא מאפשר לי להתחיל להעיז,להתחיל לקחת את המצלמה ולצאת לצלם,בראש יש לי את התמונות שאני רוצה לעשות,אבל בביצוע לקחת אותה יש מרחק עצום, הנה אתמול היה פילם הייתי צריכה רק לצאת לשטח ולהתחיל לצלם ולא הצלחתי לעשות את זה,היא נשארה בחלקים ורק היום בבוקר הרכבתי אותה,ושמתי אותה חזרה בקופסא מנסה לשחזר את ההרגשה של אתמול שקיבלתי אותה,אולי כדי להחיות את השמחה ,אבל משהו שם התמוגג ויש לי עוד הרבה בבטן אבל המילים נאלמו.

טיפין טיפין עם הכנסת המצלמה הסימבולית והסימלית לחייך..הדחף לצלם, לתעד, להנציח מהביפנוכו שלך- ישוב! תתחדשי ותנציחי רק רגעים יפים בעיתות משמחות! שדה ניר

נהניתי לקרוא. מחכה ליבול הראשון של הצילומים...

מרגש לשמוע על חברות והתחברות כל כך מיוחדת.... מתנה מופלאה.....להחזיר את אשר אבד.... המתנה החזירה אותך לאותו אובדן..... המתנה הזו איפשרה לך לחזור דרך חויה טובה של מתנה...של חברות אמיצה.... למקום קשה....מקום שצריך לעבד... מקום כואב... הוא היה שם כל הזמן... המצלמה שמה בזום על הכאב.... נסי לנצל הזדמנות זו...לעיבוד הדברים... דרך מקום טוב אולי תנסי לעשות זאת דרך הצילום???? עכשיו שקשה...נסי להתחזק מהחברות האמיצה ...מהמחשבה.... הרבה פעמים אם לא תמיד אנחנו צריכים ללכת אחורה בכדי להתקדם... לעבור עוד שלב... אני יודעת שיש בך את הכוחות... מחזקת אותך ואת החברות איתך אידה

את אומרת לי שאני ברגרסיה את שואלת איך אני יכולה עוד לתת תירוצים כאלה קלושים את אומרת שאני סוגרת כל דלת אפשרית את יושבת מולי ובוכה את אותן הדמעות שכבר נשבעתי שלא תבכי בגללי את מזכירה שאת כאן ושכואב לך כשכואב לי את אומרת את הכעס שבך על דברים שעושה.. ואני יושבת מולך ומנסה מנסה להסביר יושבת מולך וזוכרת איך זה היה להרגיש חיבוק איך זה היה להרגיש אותך וכבר נדמה ששכחתי ונדמה שהלבד הפך לחלק ממני. אני יושבת ומתבוססת באותו מעגל קסמים את שואלת למה מחכה ולי אין תשובה כי כשאת מדברת העולם נראה בהיר והגיוני אבל בראש שלי הכל מסתבך ומתערבב וההיגיון שלי הופך מעוות.. אני מתגעגעת אלייך אני מתגעגעת אלי אני לא יודעת איך לא יודעת לאן לא זוכרת מי הייתי ומה אני עכשיו אני כאן ונדמה לי שרחוקה מהכל מרחק שנות אור אני כאן אבל לא באמת וזה עושה עצוב בלב את אומרת לי לבכות ואני מלבד חיוך עקום לא מצליחה דבר את שואלת שאלות ולי אין תשובות ואני מעכבת אותך בהחלמה שלך אני מעכבת אותך.. והפחד שתלכי והפחד לאכזב והפחד כפחד ואוף את חסרה לי חסרה לי בלב.. סליחה על היום סליחה על הכל... את החיים שלי.. אל תשכחי את זה בבקשה.. שלך כל כך שלך אני..

כן. ואני יושבת מולך ושוב בוכה. שוב בוכה את אותן הדמעות שלא רוצה יותר לבכות. רואה אותך מתרחקת ואותי מנופפת לך מרחוק. מנסה לצעוק בשמך אך את מתרחקת. מתרחקת ונעלמת שוב להתבוסס באותה ביצה מוכרת. כזו או אחרת. אני צועקת לך וקולי מתפוגג עם הרוח המביאה לאוזנייך רק רסיסים ממני. אני כבר לא יודעת מה להגיד יותר. אני כבר לא יודעת איך להציל אותך יותר. את הולכת רחוק והאיבוד מאיים מתמיד. את מאמינה במילים שאת אומרת? את באמת בוחרת להמשיך ולטרוק את כל הדלתות. אמרתי לך, מה שהיה לא יימחק. הוא חקוק על לוח ליבך ועל אישונייך. הוא מצוי בשנתך וגם כשעינייך פקוחות, אבל לעזאזל תביני כבר שאת כל שלא יכולת לבחור אז, את כן יכולה לבחור היום. היום יש לך את הזכות ואת היכולת להחליט עבור עצמך. וכמה כואב שאת בוחרת לקבע את הרע. כמה כואב שאת לא יכולה לתת לעצמך טוב. כמה כואב שהמקום היחידי שאת שלווה בו הוא ההרס. הסברים, תירוצים. מה זה משנה? את אלופה בלסובב את כולם... איך קרה שגם את עצמך את מסובבת??? תעשי רשימה של מה את צריכה לעשות ואת התירוץ שמונע ממך. תקראי את זה שוב ושוב. זו הבחירה שלך??? כבר חזרת מאיבודים לא אחת. את יכולה גם לחזור עכשיו. אם רק תרצי. אם רק תתמסרי. אם רק תתני לגעת במקומות שכובלים אותך לשם. אני אתן את כל שתצטרכי, את זה את כבר יודעת. רק תתני. הלבד הזה הוא ההרס הגדול ביותר. תפרצי את החומות האלו. יש מי שמחכה לך מאחוריהן. אוף ילדונת. תחזרי כבר אליי. את חסרה לי כלכך. חסרה לכולנו. חסרה לעולם הזה. חסרה לעצמך. עצוב פה בלעדייך. ריק פה כשהחיוך שלך לא אמיתי. כשהחיבוק שלך רועד. אל תמותי לי בטעות. תפסיקי להרוג את עצמך. את לא חייבת. " כדי שתדעי שבנופי הכפור עוד יבוא יום של אור" תמיד שלך.

והעבר והימילים של פעם מתערבבות עם ההווה של היום הזיכרונות של אז ושל היום הביחד שהיה הלבד של היום הביחד של היום הלבד של אז... הכל מתערבל בתוך מערבולת אינסופית... המשפט שלך איך הצלחתי לסובב גם את עצמי מהדהד אני רוצה לחזור אני אחזור "וכשהשמש נמחקת בשמיים והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות אז אני זוכר שיש ידיים שרוצות אותי קרוב אני יודע שזכיתי לאהוב וכשהרוח אחרי הצהריים היא מפזרת ענפים קטנים ובנתיים זה נעים אז אני זוכר שיש עיניים שרואות אותי קרוב ואני יודע שזכיתי לאהוב אני יודע שזכיתי לאהוב.." זכיתי לאהוב/ עברי לידר

לא הצלחתי להכריח את עצמי לנקות את הדירה עד עכשיו סתם ביזבזתי את הזמן ועשיתי כל מיני שטויות אני מאוכזבת מעצמי כנראה שלא מספיק רציתי, לא היה מספיק חשוב עבורי כועסת על עצמי יש כמובן אפשרות להתחיל לנקות עכשיו ולסיים באמצע הלילה אבל אני לא בטוחה שזה רעיון כל כך טוב

משהו מציק לי בפנים ואני לא יודעת מה משהו בילתי מזוה חוסר שקט שאני לא בדיוק מצליחה לזהות את המקור, לא מצליחה לאתר את הרגשות שעומדים מאחורי זה אני מנסה להעלות סיבות שונות אבל זה עדיין לא עוזר לי להבין מה אני בדיוק מרגישה

שחף יקרה איך את הבוקר? יותר טוב? אני כל כך מכירה את ההרגשה הזאת של משהו מציק ולא יודעים מה ולמה וכשאי אפשר לזהות גם קשה יותר להתמודד מול ההרגשה. מקוה שהלילה עבר בשקט יחסי שולחת חיבוק דמעה

שחף יקרה אל תכעסי על עצמך... אל תכעסי כשלא הולך... נסי להבין את המקום שלך באותו הרגע... אל תחמירי עם עצמך... נסי להזכר במקומות שהצלחת... מה אז עזר? אך אז הצלחת? אולי עכשיו זה לא זמן מתאים עבורך? אולי אפשר לבקש עזרה? אידה

מצטערת..רוצה לצרוחחחחחחחחחחחחחח...נמאס לי להרגיש ככה....רוצה אמאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 דמעה

מה קורה דמעה?

אני מרגישה פתאום כל כך חזק את ה"אין אמא"..את החסך הענקי הזה בתוכי..אני רוצה חיבוק..אני רוצה ליטוף..אני רוצה אמא..כל כך רוצה וכל כך כואב לי על הילדה הקטנה שבי שלא זכתה לאהבה של אמא..שלא זכתה בחיבוקים עוטפים..שלא ניחמו אותה..שלא טיפלו בה..והצורך הזה לא עובר..ועכשיו פתאום אני מוצפת בחסך..עכשיו אני רוצה פה אמא..לידי..אני רוצה להרגיש חיבוק עוטף..אני רוצה לבכות ולבכות ולהרגשי יד מלטפת את ראשי...אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דמעה

אני אוהבת ליגלוש באתר ולהשמיע ....באחד הפעמים כתבתי גילוי עריות עם כיפה על הראש ולחמהתי ראיתי את ההודעה שלי בפורם של בריאות הנפש אני ממש כעוסה זה היה משהו ששתיתפתי אותכם נשים שעברו התעללות והיה מיועד לפורם הזה בילבד אני לא יודעת עם אחזור לפורם הזה ביכלל ואתם ביכלל לא שונים מ....רק עם כוונות טובות שמזיקות ..... שלום שוש

השני. לא ידוע לי דבר על כך. אולם כדאי לקחת בחשבון שזהו פורום בנט וכל אחד יכול לקרוא להעתיק ולעשות קישור בלי לשאול אותנו. צר לי שאת כעוסה. תרמת הרבה לרוח הפורום ושמחתי שהרגשת בטוחה עד כמה שניתן אצלנו. מקווה שתשני את דעתך.

צר לי על כך שוש... אנחנו כמהלות שמנהלות ושומרות על הפורום הנ"ל לא נחשוב להעביר הודעה שלך לפורום אחר!!!!!!!!!! יתכן שאכן מישהו אחר עשה זאת?......... אנא ממך צרפי את הקישור כאן או למייל שלי ...נבדוק זאת אידה

חזרתי ברגרסיה. הסתבכתי בתרגילי שברים במ"ט שערי יסורים- נמהרים ומרים. אין לי שוער- חסם בלם- בעולם. אין שיערוך...ואין לשער את הצוהר במבוך ובברוך.. רק שבר- לאין ערוך.... מרוקנת כליל. וכמו בכיפור, בכפור האנושי אחרי תרועה גדולה(תקיעת תרועה גדולה) חייבים לשוב אל נקודת האמצע שגרועה מההתחלה- אל שברים! תקועה בתקיעת השברים....ומאחר והם חלולים..אין קול ואין עונה. קצתי בחי. הניתן לברוח מעצמי????. ובכך לדחות את הקץ?!

ויש גם טובים יותר. מחזקת אותך מרחוק. הנה ציטוט מתוך ספר שאני קוראת כרגע של פאולו קואלו על נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי... ...כל יום אלוהים נותן לנו - יחד עם השמש - רגע שב ו אפשר לשנות את כל מה שגורם לנו להיות בלתי מאושרים. כל יום, אנו מנסים להעמיד פנים שלא תפסנו את אותו רגע, שהוא אינו קיים - שהיום זהה לאתמול ויהיה זהה למחר. ומי שבאמת שם לב לחייו היומיומיים מגלה את אותו רגע קסום. הדבר עשוי לקרות בזמן שאנו עושים דבר שגרתי , כמו למשל כשאנו מכניסים את המפתח למנעול בשעת בוקר. הוא עשוי להסתתר בשקט שאחרי ארוחת הצהריים או באלף ואחד דברים שכולם נראים לנו זהים. אך רגע זה קיים - רגע שכל עוצמתם של הכוכבים הופכת לחלק מאיתנו ומאפשרת לנו לעשות ניסים. וזה מאדם שידע לא מעט סבל בחייו...

אתם באים אלי בלילה האמהות והאבות שלי האמא שילדה אותי ונתנה אותי האבא שיצר אותי ולא שמר עלי האמא שאימצה אותי ונטשה אותי והאבא האבא שאימץ אותי בשם התדמית אימץ כי אמרו לו ששגריר צריך להיות איש משפחה לתדמית האבא שכלפי חוץ היה מושלם וכלפי פנים בחדרי חדרים השפיל והכה והכאיב ופצע בלילה אתם באים אלי ואני לא יודעת איך לגרש אתכם ואולי אני לא רוצה לגרש אתכם כי כשאתם איתי אני לא יתומה דמעה

והשכול (במובן מסוים) ומיגון השאול- מדהימה אותי כל פעם מחדש. שולחת לך חיבוק, יקירה. שדה ניר- רצוצה ותקועה בשברים. (או בריגול אחר תרגילי השברים או שמא עסוקה בלתרגל ולהסתגל לתרגיל השברים)