פורום פסיכולוגיה קלינית

את צודקת. וזה גרם לי אינסטיקטיבית לזמזם את השיר המקסים של רמי קליינשטיין (או לחילופין המילים המדהימות של יאיר לפיד) , ואני רוצה להקדיש אותו לך "פסיכולוגית קטנה שלי" ( שעכשיו כבר מסתבר שבעצם את יותר גדולה ממני....) , וגם לכל החברים הנהדרים שמצאתי כאן בפורום " שישמור אותך האל ויגשים משאלתך שתעשה בשביל אחר והוא למענך שתיגע בכל כוכב ותטפס על כל שלב שתישאר צעיר לנצח שתגדל להיות צודק שתדע לראות את האור ולמצוא את האמת בתוך החושך הגדול שתמיד תהיה חזק אל תשחק את המשחק שתשאר צעיר לנצח שיהיו ידייך עסוקות וצעדייך מהירים שיהיה ביתך יציב מול רוחות השינויים שבליבך תהייה שמחה וישירו את שירך שתישאר צעיר לנצח !!!!! ועכשיו כולם ביחד : לה לה לה לה לה לה לה ללללללללל אוהבת בילי

היי לכולם, לא רציתי לפתוח עץ חדש, אז "התלבשתי" על שלך בילי, כדי לספר לכם מה קורה איתי, אבל לפני כן, בילי, רק שתדעי שאני מתה על השיר הזה והוא מקסים וכל כך נכון, המצב של הגדילה וההתפתחות והעליה בשלבים, ויחד עם זאת להישאר צעירים לנצח, ואכן, הלוואי שמי שמכוון את הדברים מלמעלה ישמור על כולם כאן למטה. אז אני בסדר, עברתי אתמול את "צליחת האש", היום הראשון בעבודה, המון דברים חדשים ללמוד, המון הרצאות במהלך כל השבוע הקרוב, וחודש שמוקדש רק לי ולהכנסה שלי למערכת לעניינים על ידי אנשים שונים וחדשים. אז כיף, הרבה חדש, הרבה אנשים כייפים, לפחות ביום הראשון, עם המון אתגר, אבל גם קצת מפחיד, להוכיח את עצמי מחדש, לנסות לקלוט המון דברים חדשים, ויחד עם זאת להתחבר עם האנשים החדשים אחרי התקופה הקשה שעברתי, אבל אני חושבת שאני עושה את זה בסדר עד עכשיו, למרות שזה לא הרבה, ויש לי כוונות לפחות להצליח גם בעבודה החדשה, וגם עם האנשים החדשים ולרכוש לעצמי עוד כמה חברים טובים בדרך. אז זה לגבי ומה אצלכם ? בילי - עברה קצת תחושת ה"זקנה" ? אצלי איכשהוא היא מתפוגגת, עצם היציאה מהבית והחזרה לשגרה ולחיים הנורמלים עם העבודה והאוטו, מרגיעה אותי, ועוזרת לי להעיף את האבן שהעיקה עלי כל כך הרבה זמן, ואני מקווה שגם אצלך זה ככה. דפני - איך מתקדם הפרוייקט ? איך בבית החדש ? ואיפה את בכלל ? יכול להיות שנצטרך לשנות את השעה של ה"חגיגה" שלנו והיא תעבור לאחר הצהרים והערב, אז תרימי טלפון. אורה - האימייל הישן שלי נדפק ויחד עימו מספרי הטלפון שלך, לי יש אימייל חדש בעבודה, אז אני אשלח לך במהלך היום את הפלאפון שלי ותתקשרי ? למרות שלקח לי די הרבה זמן ? נורא בא לי להיפגש איתך שוב ? אז תשאירי סימן חיים, ואל תתחבאי יותר מדי מאחורי הקלעים. ספרי קצת איך בעבודה החדשה ? ואיך בכלל. שלכן אוהבת אביב.

ואותי את זוכרת..... מתהום הנשייה... אבל אני שמחה שהדברים מתחילים להסתדר... וכמו שנאמר... מה שלא הורג... מחזק / מחשל אז שיהיה בהצלחה.... אליאן

אני לא באמת מרגישה כל כך זקנה. זה שאני אומרת ש"הזדקנתי " זה סתם מין בדיחה כזאת , כדי להסיר לעצמי את מה שקורה לעצמי כביכול. מה שאני כן מרגישה זה עעעעעעייייייייפפפפפפפווווותתתתתתת. ובאמת , תיכף אני נרדמת כבר על המחשב. מתי כבר יהיה יום חמישי??????????? אני שמחה שהיום הראשון בעבודה הלך חלק. שיהיה לך בהצלחה גם בהמשך. אוהבת ונרדמת בילי (מצטערת על ההתייחסות הקצרה.)

היייייייי זו נטעלי שאוהבת אותך נורא קראתי את הודעתך על בדידות את ממש לא לבד מצבך טוב מצוין ,אני מרגישה כמוך אפילו יותר רע אני לבדלבד לבד בלי אף אחד אייך שאני כמה ככה הולכת לישון ורק בוכה ובוכה אני לפני גיוס הפחד יותר מחמיד שאני ישאר בודדה בלי חברות וחברים גם בצבא קשה לי הנפש שלי כבר רכה אני גם לא יודעת לייצור קשרים ומנסה תמיד להתרחק מאנשים מרגישה טיפשה אוהבת אותך תהיה חזקה מחכה לתשובה נטעלי

היי נטעלי. את כל כך חמודה...ואני כל כך מזדהה איתך. עברתי את אותם הפחדים מן הצבא. היו לי חרדות ופחדים איומים ובסוף כל כך נהניתי מהשירות שהצטערתי על כך שחצי שנה לפני בזבזתי בפחד.

הייייייי מה שלומך? זוכר שדברנו על יופי?מה תגובתך???

ראי תגובתי http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=173075&t=173075 מה שלומך ??

זו נטעלי היייייייייייייייייייייי התגעגעתי אלייך תאריך גיוסי ב 23 לספטמבר, הרבה מאוד פעמים אני נזכרת במילים שרשמת לי כשרע לי, אבל לפעמים שיותר מדיי רע לי זה כבר לא ממש משפיע אליי, אני מרגישה משעממת אחרים מרגישה חסרת ענין, מפחדת לדבר ולדבר שטויות מפחדת להגיד משהו ולטעות מפחדת שיגלו שאני סמרטות רצפה ויעשו מימני מה שרוצים מפחדת להפתח לאנשים מפחדת מפגיעות מפחדת מהצקות,,,,,,, מעדיפה לא לדבר ולשתוק ומתחת לדמותי שרוצה לדבר רוצה אהבה מסתתרת משהיא שבוכה ורע לה ושואלת עד מתאי זה ימשייך.......... אני לא מצליחה להבין אחרת, אני מפחדת לדבר רגיל ואז יוכלו לדבר אליי אפילו כאל טיפשה בצורה לא יפה כאל סתם משהיא.......בגלל זה הרבה מאוד פעמים אני פשוט דג. קשה לי, תתארי לך מה היה לי בצבא ??????? כשכולם היו יחד?????? באמת שכלום לא חשוב במחשבה שנייה רק ב ר י א ו ת . אוהבת אותךךךךךךך

נטעלי חמודה את חייבת להפסיק לחשוב שמה שאת אומרת זה שטויות כי זה לא. הנה תראי כמה את מבטא את עצמך בתוך הפורום אומנם זה שונה לא רואים אף אחד אז אולי מה שאת יכולה לעשות בתוך חברה זה לדמין כאילו את לא רואה אותם ולדבר. כמו שלומדים לרכב על אופנים בלי גלגלי עזר. מישהו מחזיק אותך ורץ איתך ובסוף אותו אחד רק רץ לידך ובכלל לא מחזיק באופנים כי את מצליחה לרכב לבד. מבינה? מה את עושה עכשיו בזמן החופש לפני הגיוס?????????????? אוהבת אני

היייייייייייייייייייייייייייי לפני שאשכך תאריך גיוסי הוא ב 23 לספטמבר. תראי אין לי בדיוק סיבה למה תמיד אני לבד אולי כשהייתי ילדה הייתי מפונקת מדיי ולא התידדתי אם בני גילי ומאז ולתמיד הייתי מרגישה דחויה לא שווה הייתי חלשה בלימודים. אין לי בעצם תשובה באמת רצינית.אבל הבעייה שלי היא מי אז שאני ילדה תמיד תמיד אני מנסה להתרחק מבני גילי לא מנסה ליצור איתם קשר מרגישה יותר בוגרת , ואז הם מוצאים להם תחברים שלהם ואני נשארת בלי אפילו חברה אחת. זה מפריע לי וקשה לי, אני לא יודעת אייך לעשות את הצעד הזה ולהשתנות???? מבחינת מראה לצערי אני נראת מצוין מכול הבחינות . אולי מכנאים ביי בנות, אולי חושבים לפי המראה שאני משהיא ואני בכלל משהיא שהם לא חשבו . אני לא יודעת מה שאני יודעת שהיופי אליי לא משפיע. חבל אני לא מכוערת??????? אבל זו אני צריך להשלים אם זה. ועוד משהו באותה הזדמנות אני מוסרת לך את אהבתיייייי

קודם כל תשמחי על זה שאת נראית טוב. אני בטוחה שיש המון שהיו רוצים להראות כמוך. ואני לא כל כך בטוחה שאם תהיי מכוערת אז זה יפתור לך את הבעיות. אז היו נוצרות לך בעיות חדשות. אם את חושבת שאת בוגרת מדיי לבני גילך , אז תנסי להתחבר עם גדולים ממך. תאמיני לי הכל אפשר לשנות. תנסי לשים לב מה בהתנהגות שלך גורם לאנשים להתרחק ותנסי להתאים את עצמך . אבל לא לשנות את עצמך. רק לעגל פינות פה ושם. מה לעשות. החברה שלנו היא די רדודה , ולא נכנסת לעומק הבן אדם אלא שופטת אותו על פי מראה חיצוני , ושתיים שלוש מילים. אז תנסי להתאים את עצמך לפחות בהתחלה עד שיכירו אותך ויראו כמה שאת מקסימה. ואם הצלחת פה להתחבר עם די הרבה אנשים ( כולל אותי!) , אין שום סיבה שלא תצליחי גם עם אחרים , ולא דרך המחשב. אוהבת בילי

ברוך שובך. שאלתי מעט ארוכה: אני חולה ב CFS זה מספר חודשים. התחלתי טיפול בסרוקסט נגד דיכאון + חרדה. בהתחלה חודש מינון של 0.5 כדור בבוקר, וכבר שבועיים אני נוטל 1 כדור בבוקר. מזה שלושה שבועות ( עוד בתקופה שנטלתי חצי כדור ) , אני חש תחושות מפחידות ומעיקות של דה-פרסונאליזציה / דה-ריאליזציה ( עפ"י איבחון עצמי ), לפעמים במשך כל היום. שאלתי: האם אלו תופעות לוואי של הסרוקסט שיחלפו? או סימפטומים של דיכאון/חרדה? בנוסף אני נוטל לוריבן, שמקל מעט על תחושות אלו. האם יש תרופה יעילה יותר? האם כדאי לפנות לפסיכולוג קליני? בתודה רבה מראש, מוטי.

ברוך שובך. שאלתי מעט ארוכה: אני חולה ב CFS זה מספר חודשים. התחלתי טיפול בסרוקסט נגד דיכאון + חרדה. בהתחלה חודש מינון של 0.5 כדור בבוקר, וכבר שבועיים אני נוטל 1 כדור בבוקר. מזה שלושה שבועות ( עוד בתקופה שנטלתי חצי כדור ) , אני חש תחושות מפחידות ומעיקות של דה-פרסונאליזציה / דה-ריאליזציה ( עפ"י איבחון עצמי ), לפעמים במשך כל היום. שאלתי: האם אלו תופעות לוואי של הסרוקסט שיחלפו? או סימפטומים של דיכאון/חרדה? בנוסף אני נוטל לוריבן, שמקל מעט על תחושות אלו. האם יש תרופה יעילה יותר? האם כדאי לפנות לפסיכולוג קליני? בתודה רבה מראש, מוטי.

מהם הסימפטומים למתח או לחץ נפשי עקב משבר ומהו סוג הטיפול הניתן?

מיקי, יש מלא. למה השאלה? עדי

מיקי שלום רב, שאלתך כללית ורחבה מדיי. הסימפטומים ללחץ נפשי משתנים מאדם לאדם, ולמעשה אין להם גבול. כל אדם מגיב אחרת ללחץ, וזה יכול להתבטא הן בסימנים פיזיים והן בסימנים נפשיים. עליך למקד את שאלתך בבעיה ספציפית. אתה יכול למצוא חלק מהתשובה אם תעשה "חיפוש" באתר שלנו בנושא חרדות או לחץ. בברכה, טלי פרידמן

שלחתי לך אי מייל. מקווה שקיבלת אותו. תודה על הרצון לעזור

יהיה בסדר! כל טוב

שלום אני רופא שיניים נעים להכירך

שלום אני רופא שיניים נעים להכירךד"ר יוסי אברהם כתב/ה: > > יהיה בסדר! > > כל טוב שלום

לילה טוב אני זזה מחר ? יעל

טוב....אני מחכה לילה טוב

ONE DAY A FARMER'S DONKEY FELL DOWN INTO A WELL. THE ANIMAL CRIED PITEOUSLY FOR HOURS AS THE FARMER TRIED TO FIGURE OUT WHAT TO DO. FINALLY HE DECIDED THE ANIMAL WAS OLD AND THE WELL NEEDED TO BE COVERED UP ANYWAY, IT JUST WASN'T WORTH IT TO RETRIEVE THE DONKEY. HE INVITED ALL HIS NEIGHBORS TO COME OVER AND HELP HIM. THEY ALL GRABBED A SHOVEL AND BEGAN TO SHOVEL DIRT INTO THE WELL. AT FIRST, THE DONKEY REALIZED WHAT WAS HAPPENING AND CRIEDHORRIBLY. THEN, TO EVERYONE'S AMAZEMENT, HE QUIETED DOWN. A FEW SHOVEL LOADS LATER, , THE FAEMER FINALLY LOOKED DOWN THE WELL AND WAS ASTONISHED AT WHAT HE SAW. WITH EVERY SHOVEL OF DIRT ON TOP OF THE ANIMAL , HE WOULD SHAKE IT OFF AND TAKE A STEP UP. PRETTY SOON , EVERYONE WAE AMAZED AS THE DONKEY STEPPED UP OVER THE EDGE OF THE WELL AND TROTTED OFF ! life is going to shovel dirt on you , all kinds of dirt . the trick to getting out of the well is to shake it off and take a step up. Each of our troubles is a stepping stone. we can get out of the deepest wells just by not stopping , never giving up !! Shake it off and take a step up ! REMEMBER THE FIVE SIMPLE RULES TO BE HAPPY : 1. FREE YOUR HEART FROM HATRED 2. FREE YOUR MIND FROM WORRIES 3. LIVE SIMPLY 4. GIVE MORE 5. EXPECT LESS ENJOY YOUR WEEK SHAKE IT OFF יעל

הפעם המייל עבר.......בטוח אם לא אני מתתתתתת מחכה לתשובה

מעניין....

אני לא יודעת איך ליצור קשרים ומשום מה אני כל הזמן רוצה להיות לבד כי אני עייפה. אני ישנה המון ולא מצליחה להשתלט על העייפות. כל הזמן אין לי חשק לצאת ואין לי חשק להיות לבד ויש לי מעט מאד חברות והרבה מאד חלומות על מערכת יחסים. אני יודעת שאני צריכה לצאת יותר וללכת לחוגים ומקומות כדי להכיר אנשים אבל אני כל הזמן מוותרת כי אני עייפה ואין לי חשק ובא לי לנוח ולישון. מה קורה לי? איך משנים את זה? האם יש סיכוי לשנות את זה?

ח ח ח ח ח .....י י י י י .....ב ב ב ב ב.....ו ו ו ו ו ......ק ק ק ק ק ל א ו ר י ת אין לי הרבה מה להגיד, חוץ משנדמה כאילו שאני כותבת את השורות שכתבת עכשיו. תחשבי על זה ככה: זה !!!!!! הוא !!!!!!! שמחפש אותך עכשיו, אי שם יושב לו גבר, שמחפש אישה מקסימה ב ד י ו ק כמוך, וגם הוא עייף, וגם הוא מעדיף לישון מאשר לצאת החוצה ויום אחד, לא רחוק מהיום כשתצאו החוצה, סתם ככה, במקרה, פתאום - זה יקרה !!!!!! נשמע קצת כמו סרט הוליוודי ? so what ? על מה את חושבת שאותם סרטים מתבססים אם לא על החיים ? טוב בסדר, אז שם הם אולי יותר יפים ומחוטבים, אבל זה לא העניין.. אל תאבדי תקווה אורית, עצם הכמיהה שלך עושה אותך ראויה לאהבה, ויהיה בר מזל אותו גבר שיפגוש אותך וירצה אותך ויעניק לך בדיוק את מה שמגיע לך שלך יעל

הייתי צריכה חיבוק עכשיו. תודה על החיזוק. פשוט עם הזמן אני הופכת יותר רחוקה מהכרויות, יש לי פחות הזדמנויות והמיומנויות החברתיות שלי פוחתות

שלום רב, יש לך הרבה עוצמה, פתיחות, הכרת המציאות, וגם יכולת תיקשור - לפי מה שאת כותבת. כל אחד מאיתנו צריך חילוץ, ביו אם למכונית, לחוב בבנק או לפריצת דרך חברתית. אני מעריך שיעוץ נכון, בצרוף הכוחות והאיכויות שיש לך, יכולים לשנות את מצבך. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

תודה רבה על החיזוק, ד"ר אברהם. נתת לי להרגיש יחודית יותר. אני אמנם מחפשת ייעוץ אך לא יודעת לאן לפנות. אני חוששת שאני כבר מתבגרת (כמעט בת 26) ושום דבר לא משתנה בחיים שלי מבחינה של זוגיות. מה דעתך על הכרויות באינטרנט? נראה לעיתים שזו האופציה היחידה שנותרה לי

שלחתי אי מייל על האש הא ? יעל

מצטער לא קבלתי תנסי בבקשה שוב "אור

אני כמעט בטוחה שעשיתי הכל נכון תוכל לשלוח שוב את הכתובת ? או לשלוח לשלי כדי שאהיה בטוחה ? [email protected] יעל

שלחתי לך מייל, בזמנך החופשי תודה.

שלחתי לך פרחים "אור אז לאן לשלוח??

שלחת לי פרחים ?

אינשם ערב טוב, אין לי שום כוונה להיכנס בעניין שבו עוסק המייל. הבחורה עליה סיפרת לי זקוקה לטיפול. נתתי לה המלצות לאן ולמי לפנות. עכשיו זה בידיה. ואת - את גם לא במצב "נפלא" במיוחד. שימרי קודם כל על עצמך. מי שצריך ורוצה עזרה, ימצא אותה בכל מקום, ולא חייב להיתלות רק באדם אחד. ואת יודעת את זה כבר, נכון? ליל מנוחה, טלי פרידמן

...."לאאאא.....אל תעשי לא סצינה לאאאאאאא......זה לא כדאי אם זה גמור תאמרי לבחור אמרת שדי - אז יאללה באי......."

יעל את כאן?

חיה ונושמת בכבודי ובעצמי (-: יעל

שלום, אני סובלת מחרדות קשות ואו.סי.די שמתבטא בעיקר בחשיבה ובבדיקות בעבר האו.סי.די הוביל אותי למעגל הרסני שהצלחתי לצאת ממנו מבחינת המעשים... היום החרדות סובבות אותי 24 שעות ביממה, ניסיתי לעבוד על עצמי, פסיכולוגית,סרוקסט לכמה חודשים דברים שלא הועילו ואפילו החמירו את הבעיה. לאחרונה פניתי לפסיכותרפיסטית שלאחר כמה פגישות אמרה לי שמכיוון שאני יודעת לבט את עצמי אין צורך בעזרים מעולם האומנות והטיפול יהיה פסיכואנליטי. לאחר כמה פגישות מצבי הורע משמעותית החרדות עלו מדרגה והמחשבות היו יותר ארוכות והכניסו אולי לדיכאון ומלנכוליה. החלטתי להפסיק את הטיפול...כי הדבר היחיד שלא מחמיר את מצבי אבל משאיר אותי באותו מקום זה לא לעשות כלום מבחינת הטיפולים שנוסו עד כה. אני מרגישה מאוד רע יחד עם ייאוש גדול. אגב נאמר לי שהטיפולים הקוגנטיביים הרבה יותר יעילים לבעיות כאלה והשילוב של פסיכואנליזה ואו.סי.די הוא הרה אסון אודה לדעתך בנושא. מיטל

מיטל שלום רציתי לדעת ממה נובע החרדות שלך? ממה את חרדה? כי אני חושבת שאני באותו מצב כמוך.חרדה מהחיים. להישאר לבד בלי אנשים, חרדה מהעתיד מה לעשות אם חיי ומה ללמוד.וזה אפילו יותר עמוק וגורם לי להרגיש מאוד מאוד רע אני מקווה שתוכלי לענות לי בקשר למה שגורם לך לחרדות אז ביי לבנתיים

מה זה או סי די?

אני מעדיפה לא לפרט כאן... יש לך אימייל?

שלום רב, אני מקווה כי דרור יענה, אבל בינתיים, הנה אני... בשל עיסוקי הרב בנושא חרדות למיניהן והתנהגויות כפיתיות - אני מרשה לעצמי לחזק את הקו שהגעת אליו בעצמך: לא תמיד יש צורך בטיפול פסיכואנליטי, ואכן, הגישה הקוגניטיבית, וגם ההתנהגותנית, מסייעת הרבה פעמים בטווח זמן קצר יחסית, וביעילות טובה. אם תרצי לשלוח למייל האישי שלי מעט יותאר ממהסטוריה האישית שלך - יתכן ואוכל להיות יותר מסייע לגבי כוונתך להמשך טיפול. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום אני בת 24 ואני מאוד מבולבלת ובדיכאון עמוק. הסיבה לכך היא: אין לי חברים וזה בגלל שלמדתי אם בנים והיה לי חבר המון זמן.וכך גם בצבא מלא בנים. הילדות שלי לא עברה כלכך בקלות . יש לי אולי 2 חברות אך בקושי קרובות. עכשיו הבעיה הרצינית ביותר הוא שאינני יודעת מה אני רוצה ללמוד והזמן שלי כאילו כבר נגמר.המטרה שלי בללכת לאוניברסיטה הוא על מנת להשיג תואר אך לא רק זה אלא גם חברה. אני נהייתי גם פחדנית וחסרת ביטחון ליד קבוצה של בנות. התחלתי משהו שנה שעברה אך הפסקתי כי הרגשתי שיש יותר מדי בנות ואני גם לא משתלבת ביניהם ומסתדרת איתם. וזה אכל אותי מבפנים ועזבתי.ואני גם לא יודעת אם זה גם בגלל מה שהלכתי ללמוד שגרם לי לעזוב. אני רוצה להרוויח משניהם אך לא יודעת איך.לא הולך לי בכלום. אני ממש מרגישה שאני על הסף ושאין לי סיבה לחיות. אני בוכה הרבה, יש לי סיוטים ,אני מזיעה תוך כדי שינה, אני לא אוכלת. אני פשוט רוצה לבלוע כמה כדורים ולגמור אם חיי. אנא תנו עצה או עיזרו לי לפני שאני יגיע למצב הזה.

עינת היי, תקשיבי חמודה!!!!!!!! גם אני עברתי הרבה משברים בחיים, אבל החיים הם יפים ואפשר לעזור לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רק תאמיני בעצמך, אפילו פה תספרי קצת יותר על עצמך, והגולשים והמומחים יתנו לך יד חזרה. עדי

עינת שלום, אני מרגישה בדיוק בדיוק כמוך.... לא נותרון לי חברים קרובים, אמנם יש לי כמה חברים לא קרובים לא מישהו שאני אוהבת באמת... אבל אני אופטימית יש שם אנשים מיוחדים ואני מקווה שיצא לי לפגוש אותם... דלית

שלום דלית למה את מתכוונת שיש אנשים שם? איפה זה שם? בת כמה את? ובמה את עוסקת כיום? לימודים? עבודה? תאמיני לי שזה לא כלכך קל כמו שאת חושבת. זה מצב מאוד מתסכל ולפעמים צריך כמה אנשים כדי שיעזרו לך בהמשך דרכך כמו חברים שיעודדו וייעצו אך לצערי אין לי משניהם וגם לא כלכך מבחינת הבילויים ובגלל זה מאוד מתסכל.

שלום רב, ענייני הסתגלות חברתית (מקצוע; בן זוג; חברים) אינם פשוטים לרבים, ובעיקר כשרקע ההתבגרות לא זימן הזדמנויות טובות, כמו במקרה שלך. יחד עם זאת, יעוץ מקצועי, בזמן מצוקה שכזו - נראה לי הדבר הנכון. הפנייה שלך לאתר היא ההתחלה, וזה הכיוון - ולא כדורים! אם לא תסדרי בידע שלך למי לפנות, תעבירי לי במייל האישי מעט פרטים נוספים (מיקום בארץ, רקע לימודי, רקע בצבא, רקע תעסוקתי) - ואנסה לקדם אותך בהפנייה שתתאים לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אולי נשארת כאן במקרה?

אני לא טלי, אבל אני כאן. מה פתאום שאני אמתין בצד ומעבר לגדר עד שהוא יעלם ?!, בעצם נדמה לי שהוא כבר לא פה או סתם צופה מהצד ממתין "להכות", די עם זה. יקירתי, אין לך מושג כמה עזרת לי אתמול אז רק רציתי לומר שוב - תודה יעל

אין בעד מה תמיד גם בחו"ל

אינשם, לצערי לא נשארתי באותה הזדמנות, אבל לפי המשך הודעותייך והמיילים אני מבינה שהסתדרת. אני מקווה שעבר לך סופ"ש רגוע יחסית, שיהיה לך המשך שבוע נעים, טלי פרידמן

אז הנה לכם לינק של טלי שהיא גם שכנה טובה שליhttp://boker.msn.co.il/

יש להמתין עד שתעלה הכתבה על טלי סבח

יותר נכון הקריאו לי ...חיחי... (חברה הקריאה לי בטלפון, היא לא יכלה לחכות עד שאני אקרא, זה פורסם בעיתון נכון? ידיעות אני חושבת...) זה נותן כוחות אין מה להגיד, וזה מפתיע, מבהיל, מוזר, כואב, ומעלה בך המון שאלות לגבי עצמך... זה גורם לך להבין שגם אנשים שהיו במצב קשה מאווד היו בעלי אותו ניצן של אנרגיה חיובית, שפשוט "השקו" אותו וגרמו לו לחיות...

תרגיש חופשי "להכנס" בו בשבילי אם הוא יופיע שוב, הוא משתמש גם בשם אריאל ומי יודע מה. רק חבל שהוא לא משתמש בפורום בשביל לדבר באמת על מה שמפריע לו וממה שהוא סובל... אני לא חושבת שאני פראיירית ושאני מוותרת לו, פשוט עייפתי מלהילחם....... אני

יעל, אני לא אור, אבל יש דברים שבאמת מיותר להילחם בהם, אבל גם לא צריך לברוח, אפשר למצוא דרך ביניים והיא של התעלמות. תכתבי את שלך, תקחי את המקום שמגיע לך ובצדק, תהני מהאנשים שהכרת ושאת עוד יכולה להכיר, ותתעלמי ממי שאת לא רוצה לדבר איתו או להתייחס אליו, גם אם הוא מגיב ישירות על הודעות שאת כותבת. פשוט תבחרי אם מי כן, ואם מי לא, עם מי את מדברת, וממי את מתעלמת, בלי מלחמות, בלי מאבקים, בלי להיכנס באף אחד, בלי להשקיע כוחות מיותרים ולבזבז אנרגיות, ועדיין עם היכולת לשתף ולקבל. אביב.

יפה כתבת אביב

קיבלתי את המייל שלך ואני רואה שהספקת ליישם לפניי את מה שביקשת ממני אני מאוד מקווה שלא תלכי מכאן ואם בכל זאת-יש לך את הכתובת מייל שלי.את תמיד יכולה לכתוב.אני תמיד אענה. אני.

איך אפשר לכתוב לך אם אין לך שם מה כשנולדת....נגמרו השמות?? או שעד עכשו מתלבטים?? "? "אור

אין בעיה אחותי אם הוא ממשיך להטריד או ימשיך תמסרי לי את הפרטים והכתובת והעניין יטופל אני חולה על גברים אם פה גדול ותחת קטן "אור ויעל......תשארי איתנו למרות הכל !!!!

תגידי...התמונה ..... זה שלו??? או ....רחוק מהתמונה?? ""אור

.

אוריתי, אני בסדר. ואת? עדי

בוקר טוב לך. אולי אני טועה,אבל יש לי משום מה הרגשה שחשבת שאני זו שכתבה את מכתב הפרידה מלמטה. ובכן,זו לא אני.אני לא מאמינה שזו הדרך שהייתי בוחרת לאותת על כך,אם אני הייתי זו שמחליטה לעשות מעשה שכזה. אני יצאתי אתמול מהפורום ברגע שראיתי שהעתיקו את כותרת של תגובה שלי ל"תחושה של זמן שאול".מישהו גם הכניס לכאן תמונות איומות,לכתוב בשמה של יעל אליי,והחלטתי פשוט לשמור מרחק. כשההודעה הזו נכתבה כבר הייתי ישנה,ולכן גם לא הגבתי עליה אני,ואולי בגלל זה חשבת שזו אני (או שלא חשבת וסתם נדמה לי). האמת,שכשקראתי את ההודעה והיא ממש לא התחברה לי עם אף אחת... (כלומר עם אחת אולי אבל אני פשוט לא מאמינה שהיא הייתה על סף התאבדות אתמול),בדקתי אם גם היא מועתקת נניח מ"תפוז",שם יש הרבה הודעות כאילו.

אנג'ל, תודה שטרחת להשאיר אות חיים ולהרגיע אותי. האמת היא שכן, חשבתי שזאת את, ואני שמחה שטעיתי, אבל כל המכתב הזה ממש מתאים. נראה לי שמישהו באמת משחק כאן משחקים מסוכנים, מתחזה, מרמה ומעתיק הודעות. אני בכל מקרה הורדתי פרופיל כבר מזמן, ואני כאן רק לפעמים, ולא רק בגלל זה, בעיקר בגלל עצמי, אבל גם בגלל זה, ועד שלא יעלו על מי שמעתיק, ומנדנד, ומכניס הודעות מפחידות שכאלו סתם, מן הסתם אני לא אהיה פה הרבה. ההודעות האלו לוקחות אותי למקומות קשים משל עצמי. בכל מקרה תודה והסליחה נשארת והיא עדיין במקום מבחינתי. אביב.

אביב את מבינה בזה יותר ממני אני מאמינה שיש דרכים לעלות עליו ולהפסיק את הפעילות הפורום הזה בסופו של דבר מהווה בית וירטואלי עבורינו מקום לברוח אליו אל תפסיקי לבוא בגלל שיש אנשים שמנסים לשדוד את הרוך והחמלה ששורים בו אנשים שמנסים להפר את האיזון והתמיכה ואגב, מחר את כבר קמה עם שעון מעורר?

כולנו חשים לפעמים מדוכדכים. מצב רוחנו יורד, אין לנו חשק לקום בבוקר ואנו חשים עצבות גדולה. האם זהו דיכאון קליני ? האם זו הפרעה נפשית ? וכיצד עלינו להתייחס למצב נפשי זה ? הדכאון החד קוטבי - האספקט הרגשי התחושות המלוות את הדיכאון הן חוסר תקווה, חרדה ורגשות שליליים נוספים לגבי עצמנו ולגבי העולם. בנוסף אנו חשים אנדוניה, קרי העדר רגש חיובי. בעוד שרובנו יכולים לשזור בתחושות השליליות שאנו חשים גם מידה מסוימת של הנאה הלוקה בדכאון חד קוטבי אינו יכול לעשות זאת. נדגים במקרה בו אדם נפרד מבת זוגתו וחש כאילו עולמו חרב עליו. הוא עצוב ואין לו חשק לעשות דבר מלבד לבכות. בה בעת מופיע פרק של סיינפלד בטלוויזיה. אותו אדם יראה את הפרק ויהיה מסוגל להנות ממנו. קריטריון זה מפריד בין אנשים הסובלים מדיכאון חד קוטבי לבין דכדוך נורמאלי במצב הרוח. אצל החולה הדכאוני הרגש השלילי צובע את כל עולמו כך שאין לו אפשרות לצאת מרגש זה אף לרגע ולהנות. מצב זה עלול להוביל להתאבדות, השכיחה בקרב הסובלים ממחלה זו. האספקט הקוגניטיבי החולים הדכאוניים סובלים מקוגניציות שליליות לגבי העולם, לגבי עצמם, לגבי העתיד וכו'. מחשבה אופיינית לחולה בדכאון חד קוטבי תהא: "אני כישלון חרוץ, לעולם לא אצליח בחיים" - וזאת באופן עקבי ולמשך תקופה ממושכת. בנוסף החולים סובלים מהאטה בתפקודים קוגניטיביים, דוגמת פגיעה בריכוז וביכולת לפתור בעיות. האספקט הפיזי וגטאטיבי מימד זה קשור בתפקודי חיים בסיסיים, בעיקר שינה ואכילה. החולה סובל מחוסר איזון בתפקודים אלה. הוא עלול לסבול מעודף או חוסר באכילה ובשינה. לעיתים ניראה תמונה קלינית של אנורקסיה, בעוד שלמעשה ההפרעה היא של דיכאון חד קוטבי, הבאה לידי ביטוי בחוסר אכילה. האספקט המוטיבציוני ברמה המוטיבציונית ניראה ביטויים של חוסר מוטיבציה. פעולות מהנות ונחשקות טרם פרוץ המחלה הופכות לחסרות טעם ובלתי רצויות. החולה הסובל מדיכאון אינו מצליח לצאת ממנו אף לרגע לא במחשבות, לא ברגשות ואף לא בפעילויות החיים הבסיסיות. אנו רואים שהדיכאון צובע את כל תחומי החיים, ומצב נפשי זה מביא לשכיחות הגבוהה שיש להתאבדויות בקרב חולים אלו. הדכאון גורם לעיוות של תפיסת המציאות אשר נראית יותר שחורה ממה שהיא באמת מבחינה רגשית וקוגניטיבית. החולה עלול לשים קץ לחיים שבעיניו נחווים כנוראיים ובלתי נסבלים. דווקא חוסר המוטיבציה עשוייה לעיתים למנוע את אובדן החיים של החולה: לעיתים המוטיבציה לעשות פעולות נמוכה כל כך עד שאין לחולה את הכוחות ליטול את חייו. הטיפול החולים במצב של דכאון חד קוטבי מטופלים בטיפול תרופתי ופסיכולוגי, ובדרך כלל אין מדובר בתופעה החולפת בעצמה. פעמים רבות דווקא הטיפול מביא לכך שהחולה מקבל כוחות, ומתעל את הכוחות הללו לכיוון אובדני. לפיכך, חשוב שהטיפול ילווה במעקב ובהשגחה צמודה של המטפל ושל בני המשפחה. במקרים קשים, בהם המטפל חש כי הסיכון האובדני גבוה במיוחד יאושפזו החולים לטיפול בבית חולים פסיכיאטרי. 2001-1999 ,doctors.co.il © כל הזכויות שמורות שימושכם באתר כפוף להסכמתכם לתנאי השימוש .Copyright © 1999-2001 doctors.co.il, all rights reserved

אני הייתי מאשפז אותך.....ואז לא היית מציע יותר או מעז להוציא את המילה אשפוז ,אור

שלום לכולם. זוהי הפעם האחרונה שאכתוב פה, אחרי המכתב שאשאיר לכולם, כבר לא אהיה בחיים. כתבתי פה הרבה, את רובם הכרתי, תסלחו לי שאני לא אזדהה הפעם. אני כותבת לכם בתקווה שאולי אצליח לתרום ואפילו במעט לפני שאלך. הבחירה שלי למות באה בעקבות אכזבות רבות, בגלל ציפיה גדולה שלא מומשה. הרבה בנות פה מספרות על הפרעות אכילה, גם לי יש, לפני מספר חודשים הרגשתי שהכוחות נגמרים לי. צעקתי לעזרה, ביקשתי שיעשו הכל רק שאצא מזה, כי אני לא יכולה לבד. גם אם אצטרך לצאת מזה בכוח. אנשים אחד אחרי השני הפנו לי את הגב. רק רציתי שמישהו יהיה איתי כשקשה, שלא ינטשו אותי. שמישהו ילחם בשבילי כשאני לא יכולה. אז בבקשה, תתנו לאנשים שיקרים לכם את הכל, אל תפנו גב גם אם אין לכם סבלנות תהיו חברים. והערה אחרונה לפני שאלך, בתקווה שתחשבו עליה: הפורום נועד לעזור, לשתף. עם הזמן, במקום לשתף, אנשים מתחרים על מקומם בפורום, וחבל. אל תתנו לפורום לההרס, לגרום לאנשים להיפגע, לא כך זה צריך להיות. תודה שהייתם שם כשהיה קשה לי, נתתם לי קצת תקווה כשהכל סביבי היה חשוך.

חמודה, קראתי את מכתבך כמה וכמה פעמים. בהתחלה, אני מודה, חשתי כעס עצום על כך שאינך נלחמת. אני עכשיו מבינה שכן נלחמת. לפחות ניסית. עדי

הי נא לא ללכת לשום מקום. כאן לא נפרדים מאנשים נכון קשה ומרגישים לבד אבל לא הולכים. ואני בטוחה שלא נעשו כאן דברים בכוונה ותישארי איתנו בבקשה שרה

עדי !! מה המשפט הזה אמור להביע ? גם כשמשתמשים במשפטים של אחרים, צריך לדעת איפה ואיך לעשות את זה, ואם אפשר גם לצטט את המקור. גם את התחלת להעתיק פה הודעות ומשפטים של אחרים ? לפעמים עדיף לא לאמר כלום, מאשר להשתמש בדברים של אחרים, שהוצאו מהקשרם ונשתלו כתגובה ממש לא מתאימה להודעה אחרת. המשפט הזה נאמר לגבי מישהו שעומד למות ממחלה פיזית, מסרטן, לא לגבי מישהו שעומד לסיים את חייו מתוך רצון ובחירה אישית. הוא נאמר למישהו שאין לו כבר ברירה אחרת, שמיצה את כל האפשרויות הטיפוליות, וזהו, הגיע באמת באמת באמת לסוף הדרך, ולא למישהו שעדיין יכול להמשיך ולנסות עוד דרכים ועדיין בוחר באופן אקטיבי לסיים את חייו. במחלה פיזית אכן לפעמים בסוף אין כבר במה להילחם, אבל לגבי מכתב ההתאבדות שהושאר פה בלילה, לא כך הוא הדבר, כי תמיד יש עוד דרכים ועוד אלטרנטיבות שעוד לא מוצו. אז זהירות !! אביב.

בוקר, אני לא יודעת אם תקראי את זה או לא, ובכל מקרה אני מפחדת נורא מהדברים שאכתוב, כדי לא לפגוע יותר, וכדי לא ליהיות זאת שתיתן את המכה הסופית, ובגלל זה אני אומר רק שהלוואי והייתי יכולה לכתוב גם הפעם שאני לא לוקחת אחריות על הדברים, שזאת בחירה שלך והיא לא קשורה אלי, אבל אני לא יכולה. גם אני בין אלה שנטשו אותך, שהפנו לך גב, שלא יכלו להילחם עלייך, גם כשאת צעקת וביקשת, וברור שהקטע של התחרות על המקום מתייחס גם אליי, וזאת לא הפעם הראשונה שהוא עולה ביננו, ואני לא אסביר, כי ההסברים לשני הדברים לא רלוונטים כרגע. סליחה !!! אני מקווה ומתפללת שלא עשית את זה ואם כן ניסית שלא הצלחת, בשבילך !!! אני מקווה שאת יכולה עדיין לקרוא את זה ולקבל את התנצלותי על הכל ולפחות לדעת שלא היו לי שום כוונות רעות, ושאין לי אלא לבקש את סליחתך על הפגיעה שפגעתי ולשאת את האשמה הזאת איתי. זה המכתב האחרון שלי בפורום גם, אני אהיה בחיים גם אחריו, אבל אני לא אוכל לשאת את האשמה על מותך ולא לחשוב שאולי יש עוד כמוך, ושאת לא היחידה, ושאולי גם בגללי עוד מישהו יגיע באמת לסוף הדרך. ושוב - סליחה !!! בעיקר ממך אבל גם מכולם. אביב.

אביב יקרה, עכשיו, משאת יודעת שככל הנראה לא מדובר באדם שחשבת שכתב את המכתב, אני מקווה שתוכן מכתב זה לא ייתקיים. וכפי שקודמיי כבר כתבו לך, את מאד משמעותית בפורום. אני מרשה לעצמי לדבר בשם כולם ולומר שנשמח מאד אם תשני את ההחלטה, ותמשיכי ללות ולהתלוות אלינו בפעילות הפורום. אני מקווה שעוברת עליך שבת רגועה, ושאת מנצלת אותה למנוחה ואיסוף כוחות למחר... שבת שלום, טלי פרידמן

שלום לך יקירתי. כל אדם עובר בחייו דברים טובים יותר ודברים טובים פחות!!!!!! למשל אני ואישתי נימצאים בטיפולי הפרייה חוץ גופית..את יודעת כמה זה קשה????? את יודעת איזה סבל אנו עוברים?????והמתח......כן המתח בציפייה לתוצאה המקווה לאחר החזרת העוברים יכולה פשוט להמיס אותך מרוב עצבים. בקיצור :את בעילום שם לכל אדם יש נקודות שבירה במהלך חייואולם תמיד ת מ י ד אם קצת רצון{רצון אמיתי} ניתן לפתור את אותם פרקי חיים פחות נעימים!!!!! אל תתביישי לנדנד וללחוץ לכל מי שיכול לעזור לך. תדעי שבעוד שנה-שנתיים תסתכלי על התקופה הזו כהיסטורייה. ואגב אם יש משהו שאני יכול לעזור באמת פני אליי בפורום הזה ואשמח ליצור איתך קשר. אז קדימה לעבודה!!!!!!!!!

שלום לך! נדמה לי שלא אחדש הרבה על מה שכבר כתבו, ובכל זאת לא אהיה שלמה עם עצמי אם לא אכתוב מה שיש לי לומר: אני רוצה להתייחס דווקא למשפט שכתבת על האנשים שהפנו עורף. גם אני עברתי את זה, ובגדול. אנשים שחשבתי שהם חברים שלי, שעזרתי להם בכל המישורים - הרגשי והמעשי, שהקדשתי להם את מיטב זמני ומרצי - לא סתם הפנו לי עורף. הם פשוט תקעו סכינים בגבי בתקופות הכי גרועות בחיי. ולהגיד לך שלא התייאשתי? התייאשתי, ועוד איך התייאשתי, איבדתי את מעט האמון שעוד נותר לי במין האנושי, ובמשך תקופה ארוכה פשוט התרחקתי מאנשים, הדפתי כל ניסיון התקרבות, הגבתי בגסות כלפי אנשים שכיום אני מבינה ויודעת שבאמת ובכנות רצו רק לעזור! ויהיה זה שקר אם אגיד שלא חלפו גם במוחי מחשבות קשות. אבל איכשהו, היתה לי איזה הארה פנימית שאמרה לי - אם את מסתלקת, את נותנת לכל האויבים שלך לנצח!!! ולזה לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן!!! אז העובדה שאני יושבת עכשיו וכותבת כאן מוכיחה שאני עדיין כאן! ולעצם העניין - לא ויתרתי, הלכתי - ואני עדיין הולכת לטיפול - ולאט לאט, מבלי שארגיש איך ומתי - התחלתי לראות את הדברים אחרת. אני לא אאריך יותר מדי, רק אומר לך - אלמונית יקרה, אל תתייאשי מאנשים! יש גם אנשים טובים! גם כאן, בפורום, וגם בחיים - למרות כל הרוע וכל האכזבות, יש גם אנשים נפלאים! ואני אצטט לך משהו שקראתי לפני שנים ונחרת עמוק בזכרוני: "אסור להתייאש מן האנושות. האנושות היא כמו אוקיינוס, ורק בגלל כמה טיפות עכורות אסור לראותו כולו מזוהם!" אז בבקשה, הישארי כאן. וכולנו נשמח לשמוע ממך ולהמשיך לעזור לך! כל טוב! אחת

מכתב התאבדות הוא קריאה לעזרה - כבר אמרתי שאני מוכן להושיט יד לכל מי שצריך (ולא מתעלל בילדים שלו) למרות הקשיים שאני מתמודד איתם. אסור להתיאש יש הרבה פינות חמד בחיים שבגללם שווה לשמר אותם. דוגי

אני נאלצת לצאת מהפורום למספר ימים מאחר ומשיהוא שהחליט להשתמש בשמי בצורה בזויה החליט להטריד אותי גם פה, מאחר ואני חשה כבוד לפורום הזה אני בוחרת שלא להשתמש בו ו/או לתת לעלוב הזה במה בכדי להכפיש אותי ולמרר לי את חיי. אי לכך בכל פעם שתראו את שמי ביומיים= שלושה הקרובים, דעו כי אין זו אני באמת כי אם אדם אחר, אשר לצערי היה בחיי , דגש על ההיה. היו שלום. אנג'ל, אני אכתוב לך לאי מייל בצער רב וברחמים עליו יעל

יעל, העברתי הודעה למנהלי האתר, והם ישתדלו לעשות ככל יכולתם למגר את התופעה המזעזעת הזו של העתקות, גסויות, ופולשים לא רצויים. אני מקווה שנמשיך לראותך כאן עימנו. אני משוכנעת שמי שזה לא יהיה, הוא ישתעמם בסופו של דבר וילך. וחוץ מזה, ממתי נותנים לכוח לנצח? בכוח שום דבר לא הולך.. אז שיפגין כמה כוח שהוא רוצה, "כאילו" הוא משתלט על הפורום, אבל בעצם הוא זוכה להתעלמות ברורה. ורק טיפש יישאר כאן ככה, בלי שאנשים יגיבו למעשיו המפגרים. אז הוא אוטוטו ילך...אבל את, אני מקווה שתישארי. שבת שלום, טלי פרידמן

יעל אני אריאל חדש כאן בפורום וממש ממש לא מר פייס???????? בקיצור אני מישהו אחר שהוא באמת נחמד מתוק מתוקי

אבל......סוטה "אור

זה לא פורום היכרויות....

יעל מהיכן את?? ובת כמה את? אני מרמת-גן בן 32

עניתי לך למטה, איליה

ואני בן 40 ומכלא רמלה....אגף 5 ועוד חודש משתחרר ומחפש על מי ליפול "אור

שלום רב. אני בן 32 ומזה כחודש עברו לגור מולי 3 שכנות בדירה אחת 2 מבוגרותבערך כ-60-70 ועוד אחת צעירה בערך בת 25. לפני כשבועיים קמתי בבוקר בשעה 6 בבוקר וניגשתי לסלון. מהחלון ראיתי את הבחורה הצעירה מסתובבת עירומה בסלון ולאחר כדקה היא לקחה בגדים והתלבשה {התריסים אצלה היו פתוחים לרווחה}. ואחר כדקה הגיעה אחת הנשים המבוגרות גם עירומה ולקחה מהכיסא בגד. כל זה היה מולי והן לא שמו לב אליי. למחרת התעוררתי בכוונה מוקדםוניגשתי לסלון והסיפור חזר על עצמו. כך במשך שבועיים הדבר חזר על עצמו. המצב הגיע לכך שאפילו בלילה הבחורה הצעירה מדליקה אור ומתפשטת בסלון ואני רואה הכל. אתמול בבוקר אני עשיתי פעולה הפוכה :פתחתי תריסים והדלקתי אור {מדובר בשעה 5 וחצי בבוקר} והסתובבתי ערום בחדר וכאשר הצעירה הגיעה נפנפתי לה לשלום כשאני ערום וכך היא. היא התעלמה ופשוט התיישבה כך ערומה עם אור דלוק על הספה. אותי המצב גירה מאוד . שאלתי: מה דעתך על הסיטואציה? האם זה מצב שמצביע על בעייה כלשהי אצלי מבחינה פסיכולוגית? המצב הינו אמיתי ובאמת אני מבקש התייחסות אני פשוט לא יודע איך עליי לנהוג. בתודה

give up!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כלומר????????

כלומר????????

אריאל כתב/ה: > > שלום רב. > אני בן 32 ומזה כחודש עברו לגור מולי 3 שכנות בדירה אחת 2 > מבוגרותבערך כ-60-70 ועוד אחת צעירה בערך בת 25. > לפני כשבועיים קמתי בבוקר בשעה 6 בבוקר וניגשתי לסלון. מהחלון > ראיתי את הבחורה הצעירה מסתובבת עירומה בסלון ולאחר כדקה היא > לקחה בגדים והתלבשה {התריסים אצלה היו פתוחים לרווחה}. ואחר > כדקה הגיעה אחת הנשים המבוגרות גם עירומה ולקחה מהכיסא בגד. > כל זה היה מולי והן לא שמו לב אליי. > למחרת התעוררתי בכוונה מוקדםוניגשתי לסלון והסיפור חזר על עצמו. > כך במשך שבועיים הדבר חזר על עצמו. המצב הגיע לכך שאפילו בלילה > הבחורה הצעירה מדליקה אור ומתפשטת בסלון ואני רואה הכל. > > אתמול בבוקר אני עשיתי פעולה הפוכה :פתחתי תריסים והדלקתי אור > {מדובר בשעה 5 וחצי בבוקר} והסתובבתי ערום בחדר וכאשר הצעירה > הגיעה נפנפתי לה לשלום כשאני ערום וכך היא. > היא התעלמה ופשוט התיישבה כך ערומה עם אור דלוק על הספה. > אותי המצב גירה מאוד . > שאלתי: מה דעתך על הסיטואציה? האם זה מצב שמצביע על בעייה > כלשהי אצלי מבחינה פסיכולוגית? > המצב הינו אמיתי ובאמת אני מבקש התייחסות אני פשוט לא יודע > איך עליי לנהוג. > בתודה

אריאל כתב/ה: > > שלום רב. > אני בן 32 ומזה כחודש עברו לגור מולי 3 שכנות בדירה אחת 2 > מבוגרותבערך כ-60-70 ועוד אחת צעירה בערך בת 25. > לפני כשבועיים קמתי בבוקר בשעה 6 בבוקר וניגשתי לסלון. מהחלון > ראיתי את הבחורה הצעירה מסתובבת עירומה בסלון ולאחר כדקה היא > לקחה בגדים והתלבשה {התריסים אצלה היו פתוחים לרווחה}. ואחר > כדקה הגיעה אחת הנשים המבוגרות גם עירומה ולקחה מהכיסא בגד. > כל זה היה מולי והן לא שמו לב אליי. > למחרת התעוררתי בכוונה מוקדםוניגשתי לסלון והסיפור חזר על עצמו. > כך במשך שבועיים הדבר חזר על עצמו. המצב הגיע לכך שאפילו בלילה > הבחורה הצעירה מדליקה אור ומתפשטת בסלון ואני רואה הכל. > > אתמול בבוקר אני עשיתי פעולה הפוכה :פתחתי תריסים והדלקתי אור > {מדובר בשעה 5 וחצי בבוקר} והסתובבתי ערום בחדר וכאשר הצעירה > הגיעה נפנפתי לה לשלום כשאני ערום וכך היא. > היא התעלמה ופשוט התיישבה כך ערומה עם אור דלוק על הספה. > אותי המצב גירה מאוד . > שאלתי: מה דעתך על הסיטואציה? האם זה מצב שמצביע על בעייה > כלשהי אצלי מבחינה פסיכולוגית? > המצב הינו אמיתי ובאמת אני מבקש התייחסות אני פשוט לא יודע > איך עליי לנהוג. > בתודה

אריאל שלום רב, המציצנות טבועה בכל אחד מאיתנו. בעיני לא נראית איזשהי בעיה, אבל מעניין מדוע נראה לך דווקא שכן יש בעיה. שבת שלום, טלי פרידמן

שלום לך!!!! אני פשוט מרגיש מבולבל לגביי הסיטואצייה הזו. אני מרגיש משיכה מינית כלפיי הבחורה אבל אני לא מרגיש אהבה כלפיה. מצד שני אני לא רגיל לכזו מתירנות וחשפנות שלה כלפי הסביבה או שעכשיו אני חושב על זה אולי זה מכוון אליי.?

RE: תחושה של זמן שאולRE: תחוRE: תחושה של זמן שאולשה של זמן שאולRE: תחושה של זמן שאולRE: RE: תחושה של זמן שאולתחושה של זמן שאולRE: תחושה של זמן שאול

http://www.clik4sex.net/galri1/images/285.jpg

היי טלי, שלחתי לך אימייל קצר, בלי שום קובץ בתוכו, ותזכרי שאת לא חייבת לענות אם לא בא לך, שתיהיה לך שבת קלה עם הרבה מנוחה. אביב.

תודה.......... יעל

http://www.clik4sex.net/galri1/images/285.jpg

יעל יקרה, לא דיברנו עד אתמול בלילה, ואני יכולה רק לחזור על ההמלצה שלי, אם תספרי אנשים יוכלו להיות כאן בשבילך, כמו שהיו בשבילי וכמו שהיו בשביל הרבה אחרים, ולתמוך וליעץ לך מנסיונם. אני מכירה עוד אנשים כאן שמתמודדים עם אותו דבר, כאן מהפורום וישמחו לשתף בתקוה שתוכלי להאחז במשהו מהדברים. בהצלחה, ואני לרשותך, אם תרצי ותבחרי, בכל מקרה את יכולה להיות רגועה אני לא אחשוף שום דבר שלא תרצי, ושלא תדברי עליו ראשונה מיוזמתך. אביב.

אביב יקרה, מצטערת, אבל לא קיבלתי כלום... אין לי מושג אבל האימייל שלי הוא כמו צב... אתמול קיבלתי אימייל שנשלח אליי ב-25.7, אז ככה שיש סיכוי שזה עוד יגיע... :) תנסי לשלוח שוב? וחוץ מזה, אני מקווה שעוברת לך שבת רגועה... מחר ...היום הגדול! המון בהצלחה, ואני בטוחה שיהיו לי עוד הזדמנויות לאחל לך זאת... טלי פרידמן

לפעמים אני ממש נכנסת לפניקה מהמחשבה הזו שאין אהבה אמיתית וכל אהבה היא בעצם תלויה בדבר ואם זה אכן כך, אז כל אדם הוא בעצם בסופו של דבר לבד אפילו אם הוא מוקף אנשים, משפחה וחברים שאוהבים אותו. המחשבה הזו מבהילה אותי לפעמים ואני לא יודעת איך לשנות את דרך החשיבה הזו. מה דעתכם?

אורית כ-ל אהבה היא תלויה בדבר אין זה אומר שהיא בהכרח לא אמיתית עכשיו,זה תלוי במה היא תלויה אם היא תלויה בהערכה,בקבלה,במתן כבוד וכו' - אז היא אמיתית ככל ששני הצדדים מסוגלים לכך. אם היא תלויה בכסף,בקידום,באינטרסים אישיים בלבד-היא סביר להניח לא אמיתית. אבל אהבה מתבטאת שונה אצל כל אחד ואחד והיא האלמנט הכי מוזכר והכי מדובר בהיסטוריה נראה לי. יש אפילו תיאוריה אבולוציונית שקשורה במושג "אהבה" כתכונה.התיאוריה הזו מסבירה מדוע גם כל אהבה תלויה בדבר,גם אם בסופו של דבר היא אמיתית.

בדיוק לזה אני מתכוונת. רק אהבה של אם לילדה היא אהבה שלא תלויה בדבר וזו האהבה האמיתית ביותר מכל האהבות אבל את זה איבדתי

מצטערת ששוב לא כתבתי כמה ימים. שוב התקלקל לי המחשב ושוב הוא היה בתיקון. זה כל כך מרגיז. אני מקווה שעכשיו הכל יהיה בסדר. מה שלום כולכם???????

...."...לבד על הכר שבתות וחגים........". ואצלך ? יעל

כנ"ל...

מצטערת, המחשב קרס לכמה דקות בדיוק כשעניתי לך, בכל אופן אני לא יודעת אם התכוונת אלי, אבל אני גם לא חושבת שממש "שוחחנו" פעם, בכל אופן, נעים מאוד noname , אני יעל ואני פה... בשבילך...... יעל

שוחחנו,שוחחנו הייתי אנג'ל נזכרת?

אהל'ן אהל'ן אחותי היקרה, בוודאי שאני זוכרת. דברי אחותי, אני שלך. ונראה, אולי גם ממני תצא איזושהי אמת, אע"פ שאני מהנמנעים מחשיפה מורחבת, פחדנית מחולשה כזו...... יעל

הייייייייי זו נטעלי תעני לי?

היי נטעלי, אני פה. מה שלומך ? יעל

אני פה. יעל

מה שלומך ? תודה על מחתבך אתמול עבר אליי יום גרוע רבתי אם חברה היחידה שלי והטובה שלי היא האמת התיחסה אליי לא יפה אני יחלטתי שאני מנתקת איתה תקשר ואמרתי לה עכשיו אומנם אני בקושי צריכה אותה כי אני עובדת ואוטו טו מתגייסת אבל בחופשות אני היה לבד אבל היא באמת לא חברה זה סיפור ארוך הייתי מספרת לך באזדמנות. מה את חושבת כדאי להשאר לבד לבד לבד? ובקשר לשאלתינו הקודמות זה נכוון שזה התחלה חדשה ויש לי סיכוי לפתוח דף חדש אבל היה לי הרבה הזדמנויות כאלה ובכולם התאכזבתי ונשארתי בודדה אני מפחדת להפתח מדחייה ואז אני סגורה ואז מתרחקים מחפשים אנשים פחות משעממים? שלא מדברים אף פעם?

נטעלי מתוקה. קודם כל אני מקווה שאני השרה אליה את מתקוונות כי ראיתי כאן לא מזמן עוד שרה אבל מבוגרת יותר. תראי, תשמעי... תראי, להשאר לבד אנחנו יכולים. אנחנו יכולים לשרוד. אבל אני לא חושבת שזה כייף. אנחנו בכל זאת בני אדם וצריכים את האהבה ואת היחס האישי והאהבה. אני לא יודעת מה היה הסיפור עם חברה שלך אבל את חושבת שהיה שווה לנתק איתה את הקשר? ואם את תפחדי כל כזמן ולא תתיתני לעצמך את האפשרות להיפתח בפני אנשים לא תגיעי לשום מקום. אני לא אומרת לפתוח את הנפש אבל כן לתת לאנשים מקום אצלך הגוף שלנו משדר הרבה. הרבה שאנחנו לא מודעים אליו. ובקיצור תני לעצמך מנוחה, תני לעצמך להיפתח. חשבת פעם לעשות דמיון מודרך? מאוד עוזר. אז שיהיה לך שבת שלום אוהבת שרה

הייי נטעלי אני התגעגעתי קראתי את מכתבך אתה חושב שיש לי קרידיט ? אני רואה את זה ככלום ,אבל אל אחרות אני מקנא ביופים אם הם נראות טוב מה שלומך אייך עבר היום?

http://www.clik4sex.net/galri1/images/285.jpg

אני מקווה שלא משתמשים בשם שלי בשמי.

את כאן?

אם את מתכוונת אלי אז כן, מה שלומך ? אצלי די רעוע.... יעל

ואללה אני לא יודעת אם התכוונתי אלייך את כותבת גם כyael?

אופס, שם מפורום אחר. אבל יעל הוא שמי האמיתי. סליחה יעל

היייייייי התגעגעתי אלייך הרבה זמן לא נכנסתי לכאן ,בקשר לתשובתך את צודקת בקשר להתחלות ויש סיכוי אבלאני מיואשת כבר להתחיל לנסות כי תמיד אני מתאכזבת עברתי 3 בתי ספר ובכולם הייתי לבד ובודדה עכשיו את יכולה להבין למה הפחד והחשש, וכמו כן הרבה מאוד פעמים אני בבלאיק אווט לא יכולה לדבר אין לי מה וזה מפחיד ומלחיף ואז מגיעות המחשבות השליליות שלי

נטעלי, "...והעיקר ,והעיקר - לא לפחד כלל....." תזרמי עם הדברים! אל תפחדי ממשהו שעוד לא ניסית. צבא זה לא בית ספר. בבית הספר כולם עדיין ילדים במחשבתם (אוקיי אולי לא כולם , אבל רובם) , ובצבא את תפגשי אנשים שיהיו גם מעל לגילך , בוגרים , שלא יהיה איכפת להם אם את יוזמת שיחה או לא, אם את בבלק-אווט וכד'. ואולי תהיה שם מישהי יותר חרדה ממך?? תאמיני לי זה לא סוף העולם. דבר אחד אני לא מבינה -- ממתי את נמצאת במצב הזה , ומה גרם לזה ? את לא חייבת לענות , אבל אולי ככה אני אוכל לעזור לך מכוון אחר. העיקר שיהיה לך המון המון בהצלחה. ועדיין לא כתבת לי מתי תאריך הגיוס...... שלך תמיד בילי

נר לנשמה זכר הקורבנות ואיחולי החלמה לפצועים כי כבר אין יותר מילים כי כבר נגמרו הדמעות כי שוב אותם תמונות ומראות כי בדיוק אותם קולות וצעקות כי משפחות שלמות נקברות ילדים נוער ומבוגרים שנפגעו וחייהם לא ישובו לקדמותם וכבר ההסברים והפרשנויות מיותרים והגינויים לא חודרים וסתמיים ומזמן כבר רוצים רק נקמה על דם שנשפך ונשמה שנהרסה יהי זכרם ברוך ! אביב.

עוד בוקר שקשה להתעורר אליו להתחיל יום חדש שלא ידוע מי יהרג בסופו מתי זה יפסק??

מצטרפת אלייכן אורה ואביב... ולי אין מילים אתמול רק סיכמתי את זה במילים בודדות וישירות "כל דקה יקרה כאן משהו"

היאוש כל כך גדול. נדמה שיאן פיתרון למצב הקיים אנחנו מסתובבים בתוך מעגל ובסופו של דבר אנחנו יוצאים הרעים וההרגשה האיומה איך שלאט לאט משמאל הופכים לימין מצטרפת לנר נשמה לזכר ההרוגים ולמען הפצועים

קשה, כואב ועצוב, עצוב מאד. עוד ועד נרות נשמה, עוד ועוד הלוויות, עוד ועוד נקמות של נשמות ילדים קטנים, שאפילו השטן לא ברא... עד מתי? ושקט דממה. אין תשובה. ואין מחילה. ואין אויר לנשום כי הדמעות חונקות. והלב ממאן להאמין, והעיניים שמסרבות לראות את הזוועות, והצעקה מבפנים, והשאיפה לשלום, להניח את כלי הנשק, וללחוץ יד אמיצה וחמה, ולקוות שלא נזדקק לעוד נרות נשמה. הייתכן? אפשרי? "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". טלי פרידמן

אני מצטרפת ומאחלת החלמה מהירה לפצועים... הלוואי...אבל רק הלוואי אחד קטן... שאיחול קטן אחד היה יכול לגרום למשפחות "להחלים" מהכאב הנורא הזה... אבל אי אפשר להחלים... אבד...נשבר...נשאר מאחור...

מה עוד אפשר לומר שלא נאמר בנושא? בליל של רגשות - זעם, עצב, כאב נורא, פחד, חרדה, ובעיקר - בלבול וחוסר אונים, השאלה שכולנו שואלים ונדמה שאין לה מענה - עד מתי? ומה יהיה? ומה הפיתרון? מלחמה? האמנם היא תפתור את הבעיות? שלום? האם הוא אכן יוכיח את עצמו? ואם אתם שואלים אם אני "ימנית" או "שמאלנית" - אז התשובה שלי היא בפשטות - אני ממש לא יודעת! פעם היתה לי דעה מוגדרת - כיום כבר לא... הוא אשר אמרתי - אין תשובה, אין פיתרון באופק, חוסר אונים ובלבול מוחלט... ובתוך כל זה אני מנסה להמשיך לחיות כרגיל, להמשיך בשיגרה, ומרגישה אשמה אם אני מחייכת בשעה שכל כך הרבה אנשים סביבי בוכים... וכמובן, לא אסיים לפני שאצטרף למסירת התנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן ולאחולי ההחלמה לפצועים... ואחזור על משפט ששמעתי רק היום: שתהיה לנו שבת שלום ושלום בשבת! אחת

והחיים ממשיכים במקומות שהשטן לא הגיע אליהם....עדיין..... שתהיה שבת שלום יעל

הלב נקרע....... נקרע למראה אימהות מחפשות את ילדיהן. נקרע למראה משפחה אחת שלמה , שנהרסה. נקרע למען אלה שבאו בסך הכל לטייל ולבקר בארץ הקודש. נקרע בגלל שלאף אחד אין את התשובה...... לא רואים את הסוף... לכל המשפחות ההרוסות-- שלא תדעו עוד צער. לכל הפצועים-- החלמה מהירה ללא סבל וכאבים. ולכל עם ישראל-- תהיו חזקים. "אין לי ארץ אחרת , גם אם אדמתי בוערת....." בילי

נושא: סרוקסט מחבר: איציק תאריך: 03-08-2001 00:28 שלום אני מטופל בסרוקסט כבר 4 שנים במינון של 20MG ליום אני בן 26 נשוי ללא ילדים לאחרונה אני ואשתי החלטנו שאנו רוצים לנסות ולהביא תינוק שאלתי היא האם העובדה שאני משתמש בתרופה יכולה לגרום לאיזה שהוא נזק לעובר אפילו מזערי , האם התרופה עוברת בזרע תודה איציק

איציק שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, ד"ר אבני, ישוב מחופשתו ב-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

מסופשבוע נורא לאחר ...

היי נכון מסכימה, גם אצלי הפחד הוא מסופי השבוע. ואיך מתמודדים? רחלי

מ...שאלה קשה רחלי. סופישבוע בדר"כ טומנים בחובם בשורות רעות-עוד תאונות דרכים,עוד נסיונות לפגוע בנו,עוד מריבות עם הורים,עוד געגועים ועוד ועוד ועוד... הם בדר"כ טומנים גם את הסכנה מנפילה. אני מכירה מקרוב מאוד את התחושה של התסכול,של הכעס,של הכלומניקיות,של העולם האכזר שהנה,עוד רגע קט בא אל קיצו-אז מדוע לנו להתאמץ בכלל? המלחמה בתחושות הללו היא מתישה,היא גוררת למצב של חוסר תפקוד,של החלשות וגם בלעדיה,המלחמה,נגיע לאותו המקום בדיוק.אז מה בעצם עשינו בזה? עכשיו זה תלוי בך.כל אדם שונה.יש אנשים שאוהבים את האתגר שבמאבק ואת טעם הניצחון ואותו הניצחון הוא שיותיר בהם את הטעם המתוק בפה,והם יזכרו בו בכל פעם שהם יפלו וזה יהווה את מאחז התקווה שלהם. וזה לא סוד שרוב האנשים אוהבים ל נ צ ח,לסמן את היעדים הקטנים ולהחיל אותם גם על שישי,גם על שבת,גם שהעולם עומד לקרוס וגם כי עצוב סתם ככה בלב ובא לך להזיק לעצמך. וזו דרך והיא עובדת,אז אם את מזהה את עצמך כאחד מן האנשים הללו אז לכי על זה.אני יכולה רק להניח ממשחק ששיחקתי עם הדרך הזו שהדרך הזו מאוד מספקת. ואולי פשוט להרגע,לשחרר את הלחץ,להוריד את רף הציפיות ממך,להתנגד אליו בכל מחיר.את רחלי.את מה שאת וזה מה שיש לך סופהשבוע הזה ואף אחד לא יוכל לענות לך איך להתמודד ולא אם כדאי להתמודד ולא אם זה יעזור לך בכלל או לא. ולא,אני גם לא אומר לך שרק את יודעת.אולי את לא יודעת.אולי כולם יודעים ורק את לא יודעת.זה לא עושה אותך שונה.זה לא עושה אותך פחות טובה.זה עושה אותך רחלי. ואם את שואלת מה פשר הנאום הזה בגין שאלה כה פשוטה ששאלת,אני רק אענה שקראתי את כל הודעותייך מהרגע שהתחלת לכתוב ותמיד רציתי לומר לך את הדברים האילו. אנשים ניסו לייעץ לך,לתמוך בך,לחזק אותך,לתת לך מחשבות וצורות התמודדות ודוגמאות אישיות ובכל זאת את שואלת אותי איך מתמודדים...יש משהו מאוד אסבורדי להפנות את השאלה הזו דוקא אליי... כי אני לא נחשבת אדם ש"מתמודד"...לא לפי התויות המקובלות לפחות... כרגע לפחות זה לא הכוח שלי שסוחב אותי,זה המוח שלי...

כן, בזמנים טרופים אלו, כולנו חיים בתחושה של זמן שאול, של "איזה מזל שדווקא היום לא נסעתי לירושלים/לנתניה/ליהוד/לקריה" "יכלתי גם אני להיות שם". אי אפשר להמנע לעיתים מתחושת המזל הנוראית הזו,החיים שכבר נלקחו, מול החיים שלנו שכאילו "הרווחנו" כי לא היינו שם במקרה. והתחושה שלא חוסר הידיעה מתי ומאיפה יבוא הבום הבא. או כמו שיהודה פוליקר שר בשירו החדש: "ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה, מי הבא בתור ומי בתור הבא..." אבל דווקא כעת, בזמנים כל כך קשים, אסור לנו להיתפס לייאוש. צריך לעורר את התקווה. זו הארץ היחידה שיש לנו, קטנה או גדולה, שלמה או חלקית, אבל יחידה. והיא שלנו. אלפיים שנה אבות אבותנו הלכו במדבר כדי להגיע אליה, אל הארץ המובטחת, והם הפקידו אותה בידינו לדורות. אל לנו לזלזל בירושה זו. לא, אין לי פתרון למצב. הלוואי והיה. אינני פוליטיקאית, אבל אני בן אדם, ואני יודעת שאין מצב ללא פתרון. צריך להתאמץ למצוא אותו, ולקיים אותו. וזה יגיע. אני מקווה שבקרוב. ובינתיים, נמשיך ונסמוך על המזל, ואני מקווה שכולנו נמשיך להיות בריאים ושלמים. אמן! שתיהיה לכולם שבת שלום! טלי פרידמן

טלי,התרגשתי שבת שלום גם לך. אני

אני סובלת מקושי בנטילת שתן בחברת אנשים. כלומר כשאני נמצאת עם חברים, משפחה או אנשים שאינני מכירה, אינני יכולה ליטול שתן בגלל הידיעה שמחכים לי או שעומדים בתור אחרי ומחכים שאצא. הבעיה נמשכת כבר שנים ארוכות ואיננה נראית ניתנת לפתרון. בזמן האחרון התחלתי לקבל טיפול פסיכולוגי אך גם זה לא עוזר במיוחד. אנא, עיזרו לי, עדכנו אותי בנתונים, ובמתן עצות כדי להתגבר על בעייה זו - הבעייה מפריעה לי עד מאוד בחיי היום יום כיוון שהמצב כרוך בהתאפקויות ממושכות, הגורמות ללחץ ולחוסר סבלנות. אבקש מאוד עזרה מקצועית גם אם כרוך בטיפול תרופתי. נ.ב הבעיה איננה באה לידי ביטוי כשאני לבד או כאשר אנשים לא יודעים על מה שאני עומדת לעשות. דבר נוסף, הבעיה איננה בעיה פיזיולוגית - בדוק!! תודה מראש, אבקש תגובות רבות.....

ש שלום רב, ראשית אני חייבת לציין שאני שמחה שאת נמצאת בטיפול, זו כבר התחלה טובה. בנוסף אני הייתי ממליצה על טיפול תומך של טיפול קוגנטיבי-התנהגותי כדי לטפל בחרדה עצמה, ללמוד דרכי הרפיה והרגעות, אולי אפשר להשתמש בשיטת הביופידבק (אפשר לברר דרך קופ"ח). בכל מקרה כדאי שתתיעצי עם המטפל שלך לגבי הוספה של טיפול שכזה. בהצלחה, טלי פרידמן

מה שלומך.? רצית שאני אעדכן אותך בקשר אליי - אז ככה : אני הרבה יותר טוב ממה שהייתי. עדיין לא ישנה כמו שצריך , אבל מרגישה קצת יותר רגועה. ושלא תחשבי שזה בגלל שני פחות מודאגת. פשוט התרגלתי למצב , לצערי. זה נכון מה שאומרים שהזמן עושה את שלו......... בינתיים מאז אתמול בבוקר יש לי מיגרנה מה זה חזקה. אני פשוט משתגעת מזה. כאב חד בעורף ובעיניים בכל תנועה , ואפילו קטנה , של הראש. ומה לא לקחתי כדי שזה יעבור? זה פשוט לא עוזב אותי. לכן היום אני גם כותבת בקיצור נמרץ , כי העיניים כואבות........... בילי

היי בילי יקרה, הזמן עובר, וזה טוב, כי גם מתרגלים, וגם הסוף מתקרב, ובקרוב הבעל יחזור הביתה. לגבי המיגרנה, הדבר היחיד שאני מכירה שעובד, זה לשכב בחדר חשוך בשקט אחרי שלוקחים שני אופטלגין, בטח אצלך זה קצת לישום בגלל הקושקוש הקטן. מה שלומו ? תחזיקי מעמד, עוד מעט והבעל יחזור, ותוכלי לחזור לעצמך בשלמות. ואני ? בסדר. אביב.

החלום שלי הוא חדר חשוך......... ולישון.......... אבל עוד קצת , וגם את זה אני אוכל לממש. הקושקוש שלי בסדר. היום הוא סיים שנה ראשונה באוניברסיטה ( סליחה בגן......) , והיתה מסיבת סיום מאוד נחמדה. בקשר למיגרנה- אני כבר לא כל כך בטוחה שזאת מיגרנה , כי הכאב עוד לא חלף , והוא מופיע בעיקר כשאני עושה תנועות חדות של הראש. מה לעזאזל קורה לי עכשיו ? הזדקנתי????????? בילי

שלא קיבלתי! (על הפרעת קשב וריכוז - ושימוש בריטלין) ושוב תודה.

ג'קי לא צריך להעלב אולי אף אחד לא בטוח בתשובה ולכן לא רוצים לתת לך תשובה לא נכונה. ג'קי את עלית אתמול לשידור אצל שמוליק טייר ????

אני? לעלות לשידור? חיחי...באמת שלא... זה לא מתאים לי... שמעתי עליו, איזו תוכנית יש לו? ולא נעלבתי, נראה לי שהתרגזתי סתם, אבל זה חשוב לי...

Remember when u were young" u shone like the sun shine on u crazy diamond. Now there is a look in your eyes like black holes in the sky shine on u crazy diamond. ........................................................ U reached for the secret too soon.... come on u p r i s o n e r "....and SHINE

אני אם לתינוק בן שנה. מאז שנולד אנ סובלת מרגשי אשמה וספקות לגבי כל צעד שאני עושה. אני משתדלת מאוד לטפל בו כיאות ואף יותר מכך ואני חושבת שאני די מצליחה. הבעיה היא שמדי פעם יש לי התפרצויות זעם (לא בגלל התינוק עצמו, שהוא נפלא, אלא בגלל עייפות או לחץ שלי). במצבים כאלה, שהם נדירים, אני צורחת עליו מכנה אותו בכינויים שלא נעים לי לכתוב כאן ואפילו מתנהגת אליו באלימות (לוחצת את היד שלו חזק או את הראש). זה קרה רק 4-5 פעמים בחייו אבל אחרי כל פעם הוא "נדבק" אלי למשך ימים שלמים כדי לוודא שאני עדיין אוהבת אותו. הוא לא מסכים ללכת לאף אחד אחר ומעסיק אותי כל הזמן בשטויות כדי שלא אעזוב אותו. יש לי שלוש שאלות: כיצד ניתן לעצור התפרצויות כאלה שבהן אני ממש לא שולטת במעשי? האם עלול להגרם נזק ארוך טווח לתינוק בגלל אירועים כאלה? מה ניתן לעשות באופן מיידי (מיד אחרי שאני מתעשתת) כדי למנוע נזק לטווח ארוך?

לדעתי עלייך לקחת ברצינות רבה את תגובותייך שכן מדובר בפגיעה פיזית ונפשית בתינוק. הנך מציינת בעצמך כי לאחר כל ארוע כזה התינוק לא רוצה לעזוב אותך. יתכן כי מדובר בדיכאון שלאחר לידה, אבל בכל מקרה כדאי שתפני לטיפול נפשי ואו פסיכיאטרי כדי להבין מדוע את מתפרצת, ולנסות לפרק את הלחצים בדרכים שונות וחיוביות.

אביבה בתיקווה שאבא של הילד לא מתנהג כך אז מה שאת צריכה לעשות זה לאשפז את עצמך כי אם את כותבת שילד בין שנה את מקללת אותו ולוחצת לך על הראש אין לך מוצא תמסרי את הילד לאבא שלו או לאימוץ כי את לא ראויה להיות אמא אם היית נופלת לי לידיים הייתי לוחץ לך על הראש ומראה לך מה ההרגשה. איך ילד בן שנה יכול לגרום לך להיתפרצויות כאלה הוא עוד לא הולך בקושי מה כבר הוא יכול לעשות אפילו הוא לא יכול להגיד לך די מספיק כואב לי . אני רועד מעצבים כשאני שומע דברים כאלה אני מתאפק לא לכתוב דברים שלא נעימים לעין. ילד בן שלוש פלוס מינוס יכול להיות עקשן או מפונק אבל ילד בן שנה שכבר 5 פעמים הופעלה עליו אלימות צריך להיות בפיקוח סוציאלי כי זה רק יחמיר אם לא תתחילי לפעול בנושא. תמשיכי ככה ואת עוד תקללי את הרגע שילדת אותו כשבגיל ההתבגרות הוא יתנקם בך. שונא אנשים שמביאים ילדים לעולם ולא נותנים להם את מה שמגיע להם. מי שלא מסוגל לגדל ילד שלא יוליד אותו. והכי מרגיז זה שאני בטוח שהבחורה כבר חושבת על הילד הבא שלה. דוגי-- אבא מודאג מאוד

אביבה שלום רב, המצב של ההתפרצויות אינו נשמע קל לא לך ולא עבור ילדך. אני מאמינה שההתפרצויות משפיעות על הילד, וגורמות לו לחרדות ברמות שונות, ולראיה הוא "נדבק" אליך אחרי ההתפרצויות הללו, מתוך סיבה כלשהי. זה עשוי לפגוע בבריאותו הנפשית לעתיד, אך זה תלוי בך. פרט לכך, עצם ההתפרצויות ומה שמוביל אליהן, זו סיבה מצויינת כדי ללכת לטיפול פסיכותרפויטי. ראשית את צריכה ללכת לטיפול בשביל לעזור לעצמך ולדעת להתמודד עם מה שמתרחש בחייך, ושנית, לכי לטיפול כדי להתמודד טוב יותר עם הדברים ולא לערב בכך את ילדך, או לגרום לו לפגיעה נפשית עתידית. תעשי את זה בשביל שניכם. בהצלחה, טלי פרידמן

טוב, שאלתי את השאלה הזאת כבר בפורומים אחרים ובאתרים דומים אבל לא זכיתי למענה, אני מקווה שכאן אזכה לכך. אני סובלת מחרדה חברתית ולאחרונה מרגישה שהמצב מחמיר. שמעתי שקיימת תרופה שעוזרת לטפל בזה. רציתי לדעת על כך יותר, איך זה עוזר, האם עלולות להופיע תופעות לוואי כתוצאה מהשימוש בתרופה הזאת, והאם נחוץ לקבל טיפול פסיכיאטרי (שיחות) לצד הטיפול התרופתי.

רומי שלום רב, הפסיכיאטר היועץ של הפורום, ד"ר אבני, השתחום סמכותו היא התרופות, ימצא בחופשה עד ה-12 באוגוסט. בברכה, טלי פרידמן

שלום רומי, גם אני סובל כמוך מחרדה חברתית. אני מצרף קישור לאתר החרדה החברתית הישראלי, ומקווה שתימצאי באתר חומר שיעזור לך. כתובת האתר: http://www.geocities.com/harada_hevratit/ אם תרצי, נוכל להמשיך לשוחח בפורום. בהצלחה, שמעון

ואיך אתה קורא לעצמך בפורום החרדה החברתית? אני שואלת, כי למען האמת, בפורום הנ"ל אני גולשת וכותבת כבר בערך שבועיים, אם לא יותר, ועד עכשיו לא ראיתי שם אף שמעון. אם אתה לא רוצה לגלות לי את התשובה כאן, בפורום הזה, או בכלל, אתה יכול לשלוח אלי אי-מייל. גם אני באותו פורום לא משתמשת באותו שם שבו אני משתמשת כאן. לכן לא זיהית אותי. אז אם אתה רוצה לגלות לי את זהותך מפורום החרדה החברתית, אגלה לך בהמשך, מי אני...

שאבי פלד כתב לאביב את המשפט "עדיין יש הסבורים שמדובר בפורום צ'אט" ? אז אולי זו עוד הודעה מועתקת ובדיחה על חשבון ד"ר אבי פלד מכל שונאי הפסיכיאטרים למינהם. אבי פלדמן....אבי פלד... דומה קצת,לא?

יש משהו במה שאת אומרת... אבל יש לי שאלה: מי את חושבת עושה את זה? (פשוט לא הבנתי ת'דבר האחרון שאמרת) אחד מחברי הפורום שעוין כלפי הפסיכיאטרים? חח....מגניב...שהגעת לזה...

זהו שלדעתי זה זה סתם אדם שלעולם לא כתב כאן דבר מלבד "יש עדיין אנשים החושבים כי מדובר בפורום צ'אט" ושנראה לי שביומיים האחרונים קיבל מספיק התייחסות ותשומת לב כדי לקום וללכת נכון אבי? ולמה יש לי הרגשה שהוא הולך להוסיף מתחת להודעה הזו "עדיין יש החושבים כי מדובר בפורון צ'אט"

יופי של קישור מעניין מתי יחזור הליצן

או שאני עיוורת, או שלא היית פה קצת... מה מבין השניים נכונים? ומה שלומך?

יקרה שלי, חשבתי שאולי זו תהיה שעה טובה לכתוב לך, בתקווה ש "שומר הפורום" נרדם קצת (הידעת?? עדיין יש החושבים שמדובר בפורום צ'אט!! ) רציתי רק להזכיר לך שאת ע-נ-ק-י-ת!!! עשית את זה, ובגדול!! אני גאה בך כל כך. ומשום מה, אני בכלל לא מופתעת... ידעתי שאת הכי מוצלחת. אני מחכה לך בתאריך שקבענו, לחגיגה הגדולה. מקסימה שלי, אני מתגעגעת בטירוף... אמנם גם אני עכשיו קצת בלחץ, אבל התקופה הזו תעבור בקרוב. מקסימום חודש, והקורס נגמר! (או שאני: נראה מי ייגמר קודם... :-)) אוהבת אותך, מאושרת בשבילך וגאה בך עד השמיים! (מישהו עוד יטעה לחשוב שאני אמא שלך...) שלך תמיד, דפני.

היי דפני מקסימה שלי.. בוקר טוב.. איזה כיף היה לקום היום על הבוקר, האבן הכבדה הזאת שסחבתי כל כך הרבה זמן נעלמה, והרגשתי כל כך קלה פתאום, קמתי עם חיוך על הפרצוף, ועכשיו בזכותך הוא התרחב והתחזק. אל דאגה, אף אחד לא יטעה לחשוב שאת אמא שלי, למרות שגם ממנה קיבלתי חיבוק ענק ונשיקה, והאמת היא שהייתי די בהלם מזה, מהשמחה שלה, ועוד חיבוק ונשיקה ?? היי, איפה אמא שלי, זאת שלא מתנהגת ככה, שלא מחבקת, ולא מנשקת, ולא מראה כמה היא שמחה, אבל זה היה מדהים לטובה כמובן, ונהניתי מכל רגע. האמת היא, בסוד, גם אני די גאה בעצמי, איך הצלחתי לעבור את המשבר, למרות החולשה הפיזית למרות הדיכאון, ולקום מהחרא וללכת לכל הראיונות הללו, להצליח בהם, למצוא עבודה, ואפילו כמה למרות המצב בשוק, וגם לדעת לבחור את הכי טובה מבין ההצעות, הכי טובה לי, למרות הלחץ מסביב. ושרק יהיה לי בהצלחה בעבודה החדשה כמובן, ושהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. וכמובן שזה לא פותר את כל הבעיות, אבל זאת כבר נקודת התחלה הרבה יותר טובה, ועל כל שאר הדברים נעבוד לאט ואחד אחד ונעבור גם אותם. מתגעגעת בטירוף, והחגיגה שנקבעה תתקיים, אני באה, עם אוטו חדש :-)) ועם המון כוחות :-)), אז תתכונני. שלך אוהבת אביב.

ב ה צ ל ח ה וזר פרחים וירטואלי ענק 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 ן ן ן ן ן ן ן ן

... כבר לא ילדה אבל מצאה עצמה שבגילה השיעור עוד לא גמור .... ...ובטח שבוכה אחרי כל מה שכבר עברה זה ברור הכל סגור... ואין לה גבר בלילה... ואין חה ודווקא קר לה... עוצרת רגע לחשוב אם כל אחד יכול ככה לגדול... וזה עצוב ... נורא ...

אנחנו לא יודעים מי היא וכנראה שלעולם לא נדע עליה דבר ובכל זאת,בי היא מצליחה כ"כ לגעת ולעשות עצוב בלב, ולרצות כבר שיהיה לה הכי טוב בעולם, או לפחות מעט אוויר לנשימה. את יודעת? את תמיד יודעת כ"כ לבחור את השירים ולכתוב את המילים שגורמות לי לרצות לחבק אותך חזק חזק ולהגן במה שעוד נותר ממני... תרגישי טוב, אנג'ל לשעבר.

" ... השאלות לא נגמרות ורק הזמן ידע לפצות ולשנות לא תמיד אפשר אך יש עוד בוקר יש מחר... לגלות - להשתנות... ואת יודעת כשכואב לך... זה כל כך - כל כך שקוף אבל את לא מבינה זו מלחמה שקטה להשתתף...והמנצח לא חשוב..." ( אוהבת אותך )

וואו... תודה . . .

רופאת שיניים תגובה online שלום לכולם, אני יודע שהאסוציאציה הראשונה כששומעים על ביקור אצל רופא שיניים לא בדיוק מעורר תגובות חיוביות אצלנו הגברים, אבל זה סיפור קצת שונה. לפני שנתחיל נספר קצת על עצמי בן 25 רוכב על אופנוע כבד ומתעסק באומניות לחימה. השתחררתי לפני כשנה משירות קרבי ומאז עבדתי בעסק המשפחתי (עבודות עפר), כל שאני שזוף, ודי שרירי. מעבר לזה פנים יפות ואבר סטנדרטי (15 סמ'). לאחר כשנה מאז הפעם האחרונה שבה ביקרתי אצל אחד מהקצבים בצבא, הלכתי למרפאת שיניים פרטית שהמליצו עליה בראשון. כבר בטלפון ענה לי קול חמים וחושני של פקידת הקבלה, וקבענו תורדי זריז, לרופאה בשם דפנה. ביום המיועד באתי רכוב על האופנוע, לבוש בחולצה (באמת במקרה) די צמודה של מכון הקרטה שלי, וניגשתי לדלפק, שם גיליתי את ההפתעה הראשונה שלי לאותו יום. אותו קול חושני היה מחוברלזוג עיניים ירוקות ושיער חום של בחורה בת 28 בערך, שברגע שנכנסתי הרגשתי איך המבט שלה ננעץ בי, המחשב שמאחורי העיניים עושה כמה חישובים זריזים, ונותן פלט בצורת מצמוץ חרישי בשפתיים, כזה שעושים כשרואים גלידה שמאד רוצים ללקק. גלית (עיניים ירוקות) בקשה לחכות בצד לתורי, ולאחר כרבע שעה, שבה היא בחנה אותי בזווית העין, נכנסתי לחדר של דר דפנה. סגרתי את הדלת מאחורי ובאותו רגע נעצרתי, לשנייה איבדתי את הריכוז כשהבחורה אולי הכי יפה שראיתי (בגדול כמו ההיא מהפרסומת של הספה) הסתובבה ואמרה לי שכב בבקשה. לאחר שנייה היא ראתה שמשהו לא בסדר, ומבט מופתע התפשט לה על הפנים (עליק מופתעת, כאילו זה לא קורה לה בערך 17 פעמים ביום). אני בחור די ישיר, אז אמרתי מיד משהו מאד אינטליגנטי כמו -וואו, איזה פרח. היא לא נשארה חייבת ומיד החזירה ב-וואו גם לך עם חיוך. נמסתי לתוך מיטת הטיפולים ודפנה מיד הדליקה את האור והתחילה לחטט לי בשיניים. כשכל הזמן הזה אני מתפלל שצחצחתי שיניים מספיק, ושתתקרב עוד קצת כדי שאוכל לראות לה את החזה. דרך אגב, דפנה הייתה בגינס וטי-שירט, כשמעל חלוק לבן. ללא חזייה. חור שחור לא היה מצליח להוריד את החזה שלה למטה. אלוהים אדירים. דפנה המהמה לעצמה כל מיני דברים, אני פיתחתי מחשבות זדוניות וזקפה לא מהעולם הזה. לאחר שתי דקות כאלה, דפנה מפסיקה להמהם, מסתכלת עלי במבט בוחן ואומרת -חורים אין, אבל שמתי לב שיש בעיות אחרות. אין לי מושג מאיפה האומץ, אבל לאט לאט סגרתי את הפה על המראה שלה שהייתה לי בתוך הפה, והיא משכה אותה החוצה תוך כדי מבט ארוך לעיניים שלי, והחליפה אותה באצבע שלה. שאותה מצצתי בעדינות שאינה משתמעת לשתי פנים. דפנה חייכה (שוב פעם הרגשתי שאני נמס), קמה, ביקשה מגלית לדחות את התור הבא כי יש לה פה מקרה דחוף שצריך עזרה, ונעלה את הדלת. הדבר הבא שקורה זה שהמיטה זזה אחורה ולמטה ודפנה בוחנת אותי במבט מקצועי וללא שאלות פותחת את החגורה, מפשילה את מכנסי ומכניסה לפה את מקל התענוגות שלי, שעמד להתפוצץ מהתרגשות. המגע הראשון הקפיץ אותי, דפנה ליקקה את המוט מכל הכיוונים, ולא שכחה את הביצים שלי. אחרי שהכל היה רטוב היא התחילה למצוץ בקצב הולך וגובר, יוצרת וואקום מטורף. היא ידעה מה היא עושה שם למטה כאשר הרגישה את הכיווצים הראשונים היא עצרה הכל ולחצה על אותה נקודה מפורסמת שם בין התחת לביצים שגורמת לנו לא לשפוך. גמרתי באורגזמה מטלטלת, ולהפתעתי לא שפכתי אלא נשארתי מלא וקשה. הרגשתי בעננים, ידעתי שהולכת להיות פה חוויה שלא מהעולם הזה, ורציתי להראות לדפנה מה אני יודע. הורדתי לה את החלוק, החולצה ואת הג'\ינס ובחנתי את הגוף שלה, שרק חוטיני שחור נשאר עליו. מושלם. חזה אפרסק, בטן שטוחה עם זיכרון קל לשרירי בטן, לא רזה וקשה, אלא רכה ונעימה. תחת עגול שלא נמשך לא לרוחב ולא לאורך ורגליים שריריות וחלקות. מושלם. השכבתי אותה בעדינות (לא לשבור חס וחלילה את יצירת הפאר), והתחלתי ללקק. התחלתי למעלה, נשיקה, ואז לצוואר, אוזניים, חזה, פטמות, בטן והתעכבתי על הפופיק, משחק שם עם הלשון, רומז לה מה הולך לקרות בקרוב. ירדתי למטה, נושף בעדינות על גבעת האהבה שלה, מעביר את הלשון ליד, על שפת התחתונים, נושך את הירכיים בעדינות, נושם לתוכי את הניחוח המופלא שלה, שהלך והתעצם כל רגע. כל פעם, למגע הזעיר ביותר על מקדשה, של נשיפה, או רפרוף שפתיים דפנה התקמרה ונאנחה בשקט. ראיתי שהיא נהנית ורוצה להמשיך. בתנועה איטית הורדתי לה את התחתונים ונעצרתי בכפות הרגליים. ליקקתי כל אצבע ביניהן, ועיסיתי בעדינות את השוק, ואת הנקודה ליד עצם הקרסול שלפי הרפלקסולוגים מחוברת בקו ישר לדגדגן. דפנה התחילה להיאנח לעיתים יותר קרובות, ואז, החלטתי שדי, אני רוצה לטעום אותה, להשקיע את הפנים שלי בתוך המערה האפלה שלה, לרחוץ במי המעיין המקודש, או בקיצור לרדת לה. ליקקתי אותה מבפנים ומבחוץ, מכניס ומוציא את הלשון, מסובב סביב הדגדגן, הכנסתי אצבע הפוך, וחיפשתי את נק ה-G דפנה הייתה טעימה ובעלת ריח משכר. והמשכתי עוד ועוד עד שהיא גמרה וגמרה וביקשה שאפסיק ואתן לה לנוח. בשלב הזה הרגשתי מוכן להסתער ולכבוש אותה מיד, אני עדיין לא פרקתי את מטען שלי והייתי קשה כמו ילד בן 18 לפני הזיון הראשון. דפנה רמזה לי לקום והסתובבה, מפנה את העכוז שלה אלי. מפסקת את רגליה וחושפת את החור במלוא הדרו. בלי לחכות הרבה שפשפתי את האיבר במיצים שזלגו לה בין הרגליים ומרחתי קצת סביב פי-הטבעת שלה. חדרתי אליה בהתחלה לאט ואז בקצב הולך וגובר, דפנה נאנחת ומתאימה את תנועותיה אלי, הודפת ומתרחקת בתיאום מושלם, הרגשתי שאני הולך לגמור ואז שמעתי קול של מפתח בדלת. הפסקתי בחשש אבל בפתח עמדה עיניים ירוקות (גלית), ואמרה -ידעתי שזה מה שקורה פה, דפנה שוב את לא מזמינה אותי? ובלי להתבלבל, ניגשה אלי והתחילה לעסות לי את הביצים עם היד הגירוי היה מדהים. הסיטואציה, החיכוך, ההרגשה הייתה שונה ממה שהרגשתי אי פעם, והרבה יותר טובה. כשהרגשתי שאני גומר גלית גם שמה לב, ושוב לחצה על אותו מפסק שפיך. היטלטלתי בפראות תוך כדי אורגזמה שלא מהעולם הזה,אולם נשארתי קשה. יצאתי מדפנה (שנראתה מאוכזבת) וניגשתי לטפל בגלית. הפשטתי אותה בזריזות, וחדרתי בלי שהיות מיותרות לתוך הכוס החם והרטוב שלה, תוך כדי שאני מרים אותה ומושיב אותה על שולחן העבודה. התחלתי מפמפם בפראות. הרגשתי שאני מאבד שליטה, נהפכתי לחיה, למכונה, הרגשתי שאני יכול להמשיך ככה לנצח. אחרי שתי אורגזמות השלישית נראתה עדיין רחוקה, ופשוט קרעתי לגלית את הצורה, בלי טיפת התחשבות. היא מצידה נראתה כאילו היא נהנית, ועזרה לי עם תנועות אגן פראיות לא פחות. באיזשהו שלב הרגשתי לשון משחקת לי בפי הטבעת, וראיתי שדפנה התאוששה. נשכבתי על המיטה, ודפנה עם מבט פראי בעיניים התיישבה עלי, והתחילה לרכב מעניקה לי טיפול מסור. גלית גמרה על השולחן, ואני הסתובבתי לדפנה, גלית קמה מהשולחן והתיישבה על הפנים שלי, לכיוון דפנה, ושתיהן התחילו להתנשק ולהתלטף מעלי. ליקקתי במרץ עד שדפנה וגלית גמרו אחת בזרועות השנייה, קמו מעלי ושתיהן ביחד, התחילו ללקק ולשאוב לי את הכלי. הרגשתי שאני עומד להתפוצץ, וגמרתי (הפעם עם שפיך). שתי המומחיות שלי בלעו כל טיפה וניקו את מה שעף לצדדים. אחרי שתי דקות שקט שבהן שלושתנו נחנו, מתנשפים בכבדות, דפנה הסתכלה עלי,חייכה, ואמרה לגלית, נראה לי שהוא צריך טיפול שורש, תקבעי לו תור ארוך לשבוע הבא. התלבשנו תוך כדי גיפופים ונשיקות, ויצאתי לדרכי. רכוב על האופנוע. למרות שאין לי ספק שאני אחזור למרפאה הזאת שוב, אני חושב שאני אבקש חוות דעת נוספת לגבי מצב השיניים שלי, מרופא..

אריק שלום רב, מצאת מקום מצוין כדי לספר את סיפורך. אכן מעניין, אבל לא הבנתי האם השארת המכתב היה רק לצורך שיתוף יתר הגולשים וקבלת תגובות, או האם רצית לשאול משהו... בברכה, טלי פרידמן

זה מתחיל ממש אחרי הלידה וקורה (כמעט) לכולנו. זה מתחיל ממש אחרי הלידה שהייתה "סיוט" לכשעצמו, אך לא לשם כך התכנסנו. את מתעוררת במיטה, בבית החולים ונראה לך שלאף אחד לא ממש איכפת מהתינוק שלך, ששוכב בקופסת זכוכית קרה עם אור ניאון שדולק ולא מרפה לרגע. בחדר קר שוכבים עוללים קטנטנים ומעוררי חמלה באווירה הקפואה והמכנית, ואת, שרק ילדת וגם ככה ההורמונים משתוללים לך כאילו סופת הוריקן פרצה ממש הרגע, חשה כאילו הילד שלך סובל ואין אף אחד שיכול לעזור לו. את רוצה להציל את ילדך מהאווירה הנוראית, לחבק, להניק, להחזיק קרוב, ושאף אחד לא יגע בו חוץ ממך, וממש באותו רגע מגיעה אחות חסרת רגישות ששכחה מה זה להיות אמא לילד ראשון וגוערת בך כאילו היית הדבר הכי "לא נורמלי" שהיא ראתה. התחושה איומה. אין אף אחד שמבין מה קורה לך, את מן הסתם הבן אדם שהכי לא מתאים לו להיות הורה, ובטח הסתננה לך איזו מחלת נפש איומה , ואסור לגלות את זה כי עוד יקחו לך את התינוק. זאת התחושה. את בחוסר אונים גדול, בוכה בשקט בשקט שאף אחד לא ישמע, ימים כלילות. הדיכדוך מחלחל לו אט אט, ואת מבינה שאבוד לך. שאת בסרט הזה, שממנו אין דרך חזרה. ואז מגיעים הביתה. אחרי שבלבלת לבן זוגך את המוח עם כל מיני שטויות, משחות, בקבוקים, אלפי מוצצים ואיך לנהוג באוטו בלי להיכנס לבורות שחלילה וחס יקפיצו את שנתו המלאכית של העולל וצרחת עליו קצת כשנגע בילד "רחמנא ליצלן". אתם מניחים את העולל במיטה ולא עוזבים את החדר לרגע. לוודא שהוא נושם, שלא קר או חם מידי, שהוא מרגיש בנוח. צריך לאכול, אבל אין תאבון וגם אין חשק להכין כי אין זמן. עוד רגע יתעורר ואז מה? אז יישארו כלים בכיור ולא יהיה זמן לשטוף אותם, שלא לדבר על בגדים - רצוי ללבוש כמה שפחות כדי שערימות הכביסה לא יערמו ולמי יש זמן לזה בכלל??? ויש את העניין של הסיגריות - עכשיו כבר אסור. לא להסריח ולחנוק את המסכן, אבל ה"מסכן" מתעורר ובוכה. את אומרת "אני כאן בשבילך מתוק", "אתה יכול לבכות כמה שתרצה". רק מה, הוא צורח וצורח כי יש לו גזים ואין דבר שאת עושה ומרגיע אותו. את נהיית מתוסכלת ורצה לבית המרקחת, מוציאה 800 ש"ח על נוזלים שלא מרגיעים בכלל. למה רק הילד שלך צורח? למה הילד של השכנה שקט ורגוע להפליא? את קולטת - זה את. את בן אדם לא רגוע, והורשת את התכונה הנוראית הזאת לעולל הקטן. איזה מסכן, איזה אומלל, למה עשיתי לו את זה? אהוב קטן ואומלל שלי, את בוכה בלי הרף. לא ככה ציירת את זה. דמיינת שתהיי האמא הכי נהדרת בעולם ואז מגיע זה? מה זה?? זה החיים? את מפסיקה לישון כי הוא בוכה המון ובהפסקות את צריכה סיגריה או שיחת טלפון מנחמת, והעייפות מצטברת ואיתה העצבים, הכעסים והתסכול הבלתי נגמר. איזה סיוט. אלוהים - לא לזה פיללתי. זאת התחושה, נכון? היום יש לי שתי בנות, מקסימות ו"רגועות" ואני יודעת שלא חוסר התפקוד הורג אותך אחרי הלידה הראשונה- אלא חוסר הידיעה. התחושה שרק את עוברת את זה כל כך קשה- היא תחושה מופרכת ושלא יספרו לכם אחרת. לכולנו זה מאוד קשה. אתן בסדר גמור ו"נורמליות" לחלוטין. זה בסדר שיהיו לכם התקפי זעם, זה בסדר אם אתן צורחות ומאבדות שליטה, זה הכל בסדר. זה קרה גם לי ו ל כ ו ל ם. אחר- כך זה מקסים.

א. התחושה שלאף אחד לא אכפת- וואו!! כל אחד בעולמו, ואם את אומרת משהו- את מה זה מפונקת (שלא לדבר על הדודות שמרצות לך על שלא היתה להן מכונת כביסה, ולא חיתולים חד פעמיים אז על מה את מתלוננת). ואף אחד לא מאמין לך (כיאף אחד לא ממש נמצא כדי לראות) שהתינוק לא ישן ובוכה כל הזמן. "כל התינוקות אוכלים וישנים" את ממציאה! את הסטרית! אני מאד מבינה את מהש שאת אומרת לגבי האנרגטיות שלו- התינוק שלי היה ישן 10 שעות ביממה והאוכל בכלל לא היה מרדים אותו. להיפך!! אני מסכימה איתך שאם הכל אנחנו עדיין מתפעלות מפרצופו היפהפה, אבל עם קצת הבנה גם יכולנו ליהנות מהתקופה! גם אני הייתי עצבנית וחוששת בהריון, ולמרות כל ליטופי הבטן עדיין חשבתי שהוא עצבני בגלל ההריון. אבל אחרי חודשיים כשהוא הפסיק לבכות לחלוטין (אבל לא התחיל לישון...) ראיתי שפשוט "יש לו את זה"- הרבה מרץ וכוח. אז כנראה שהוא קצת דומה לי כי גם אני אנרגטית, או שפשוט כל דור הוא יותר גבוה וגם, כנראה, יותר חזק. ככה זה, אבולוציה. אני עכשיו מאד מבינה את זה, ובהחלט ערוכה כל יום לפעילויות מעניינות ומוציאות אנרגיה. אני לא מעוניינת לדכא את זה. נראה לי שבאיזהו שלב בחייהם זה יהיה חיוני... לגבי הדיכאון- מותק!! ממני תקבלי תשובה!!! אני נכנסתי לדיכאון דווקא אחרי שהכנסתי אותו למשפחתון, אבל כל התקופה שהייתי איתו בבית שקעתי אט אט. לא היה לזה שום קשר לילד. ההיפך!! דווקא בתקופת הדיכאון כשהייתי מחבקת אותו זה היה מרגיע אותי. אצלי זה היה קשור לבדידות איומה, ניתוק חברתי, וניכור משפחתי. חייתי בעיר ובאזור בו אין צעירים בגילי, והמעט שיש גם לא יוצאים מהבתים...כמו כן, לא היתה לי עבודה, ומשפחתי לא באה, למרות שהם גרים קרוב... כל פיתרון שניסיתי לא עזר. חוגים בבוקר לא היו , ובנוסף- חמותי...עם כל התחרות ו"הילד שלך" וכו'..) (. הרגשתי שאני היחידה שדואגת לילד.. בעלי הוא חם מאד, אבל הוא, מצידו, היה לוקח צ'אנס עם כל מטפלת בסביבה ו...העיקר לחיות! אז בסופו של דבר נחת שיממון נוראי. פשוט תחושה ששום דבר ואף אחד לא מעניין. לקח לי הרבה זמן לצאת מזה, ועד היום זה עוד לא יציב, אבל כבר לא חוזר באותה עוצמה...אבל הפיתרון הוא- לצאת לעבודה מייד (זה מה שעשיתי). לא חשוב איזו! רק שתהיי חייבת לקום בבוקר, ושתראי הרבה אנשים!! וגם ללכת לפסיכולוג היום אני משקיעה המון בעצמי. ובגלל שהוא בן כמעט שנתיים, אני יכולה להרשות לעצמי יותר חופש פעולה. כל הזמן שהייתי איתו בבית, הרגשתי שאני לא נותנת מספיק תשומת לב,. הייתי כל הזמן סביבו, אבל היו לי המון רגשי אשמה. היום אני יודעת, שהוא לא צריך אותי כל זהמן. אפשר לשחק איתו כמה דקות ולחזור לעיסוקיי. הוא רק צריך שנהיה שם, אם הוא רוצה להגיד משהו, או אם הוא צריך חום ותקשורת. אני כבר לא הולכת איתו לגני משחקים, כי זה משעמם אותי נורא. במקום זה אני עושה את הפעילויו האהובות עליי איתו ביחד. ובניגוד לצפוי- שנינו נהנים. אם אני הולכת איתו לתת תמונות למיסגור- הוא יושב שם ומדבר עם המוכר, ומצביע על תמונות שקיימות, ואם יש רעש מעניין בחוץ הוא אומר לי בהתפעלות. הוא לא משתעמם בכלל! ושנינו מרוצים. וזהו...עוד משהו?

יש לי ילד בן כמעת שלוש והזכרתם לי את ההתחלה ואני חשבתי שרק אצלי ואצל אישתי זה ככה. צרת רבים חצי נחמה דרך אגב הילד שלי עד היום לא ישן.