נר נשמה לזכר הקורבנות ואיחולי החלמה לפצועים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/08/2001 | 07:14 | מאת: אביב

נר לנשמה זכר הקורבנות ואיחולי החלמה לפצועים כי כבר אין יותר מילים כי כבר נגמרו הדמעות כי שוב אותם תמונות ומראות כי בדיוק אותם קולות וצעקות כי משפחות שלמות נקברות ילדים נוער ומבוגרים שנפגעו וחייהם לא ישובו לקדמותם וכבר ההסברים והפרשנויות מיותרים והגינויים לא חודרים וסתמיים ומזמן כבר רוצים רק נקמה על דם שנשפך ונשמה שנהרסה יהי זכרם ברוך ! אביב.

לקריאה נוספת והעמקה
10/08/2001 | 07:31 | מאת: אורה

עוד בוקר שקשה להתעורר אליו להתחיל יום חדש שלא ידוע מי יהרג בסופו מתי זה יפסק??

10/08/2001 | 07:32 | מאת: noname

מצטרפת אלייכן אורה ואביב... ולי אין מילים אתמול רק סיכמתי את זה במילים בודדות וישירות "כל דקה יקרה כאן משהו"

10/08/2001 | 16:08 | מאת: שרה

היאוש כל כך גדול. נדמה שיאן פיתרון למצב הקיים אנחנו מסתובבים בתוך מעגל ובסופו של דבר אנחנו יוצאים הרעים וההרגשה האיומה איך שלאט לאט משמאל הופכים לימין מצטרפת לנר נשמה לזכר ההרוגים ולמען הפצועים

10/08/2001 | 16:57 | מאת: טלי וינברגר

קשה, כואב ועצוב, עצוב מאד. עוד ועד נרות נשמה, עוד ועוד הלוויות, עוד ועוד נקמות של נשמות ילדים קטנים, שאפילו השטן לא ברא... עד מתי? ושקט דממה. אין תשובה. ואין מחילה. ואין אויר לנשום כי הדמעות חונקות. והלב ממאן להאמין, והעיניים שמסרבות לראות את הזוועות, והצעקה מבפנים, והשאיפה לשלום, להניח את כלי הנשק, וללחוץ יד אמיצה וחמה, ולקוות שלא נזדקק לעוד נרות נשמה. הייתכן? אפשרי? "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". טלי פרידמן

10/08/2001 | 18:02 | מאת: Jacki

אני מצטרפת ומאחלת החלמה מהירה לפצועים... הלוואי...אבל רק הלוואי אחד קטן... שאיחול קטן אחד היה יכול לגרום למשפחות "להחלים" מהכאב הנורא הזה... אבל אי אפשר להחלים... אבד...נשבר...נשאר מאחור...

10/08/2001 | 19:26 | מאת: אחת

מה עוד אפשר לומר שלא נאמר בנושא? בליל של רגשות - זעם, עצב, כאב נורא, פחד, חרדה, ובעיקר - בלבול וחוסר אונים, השאלה שכולנו שואלים ונדמה שאין לה מענה - עד מתי? ומה יהיה? ומה הפיתרון? מלחמה? האמנם היא תפתור את הבעיות? שלום? האם הוא אכן יוכיח את עצמו? ואם אתם שואלים אם אני "ימנית" או "שמאלנית" - אז התשובה שלי היא בפשטות - אני ממש לא יודעת! פעם היתה לי דעה מוגדרת - כיום כבר לא... הוא אשר אמרתי - אין תשובה, אין פיתרון באופק, חוסר אונים ובלבול מוחלט... ובתוך כל זה אני מנסה להמשיך לחיות כרגיל, להמשיך בשיגרה, ומרגישה אשמה אם אני מחייכת בשעה שכל כך הרבה אנשים סביבי בוכים... וכמובן, לא אסיים לפני שאצטרף למסירת התנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן ולאחולי ההחלמה לפצועים... ואחזור על משפט ששמעתי רק היום: שתהיה לנו שבת שלום ושלום בשבת! אחת

10/08/2001 | 19:40 | מאת: yael

והחיים ממשיכים במקומות שהשטן לא הגיע אליהם....עדיין..... שתהיה שבת שלום יעל

10/08/2001 | 21:24 | מאת: בילי

הלב נקרע....... נקרע למראה אימהות מחפשות את ילדיהן. נקרע למראה משפחה אחת שלמה , שנהרסה. נקרע למען אלה שבאו בסך הכל לטייל ולבקר בארץ הקודש. נקרע בגלל שלאף אחד אין את התשובה...... לא רואים את הסוף... לכל המשפחות ההרוסות-- שלא תדעו עוד צער. לכל הפצועים-- החלמה מהירה ללא סבל וכאבים. ולכל עם ישראל-- תהיו חזקים. "אין לי ארץ אחרת , גם אם אדמתי בוערת....." בילי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית