תוצאות חיפוש עבור דיסתימיה

בן 37, נשוי +3. עובד, לומד. מתפקד. אובחנתי לפני כ-11 שנה כסובל מדיסתמיה לאחר שני אירוע MDD. אני מאוזן תרופתית יחסית וסביב מתחים בזוגיות שהחלנו בטיפול זוגי עבורם, התחדד הצורך בטיפול פרטני שמעולם לא עברתי ברצינות, מעבר לייעוצים פסיכיאטרים לצורך התאמת טיפול תרופתי ומעקב. נאמר לי ע''י אחד הרופאים בעבר כי דיסתימיה אינה ניתנת לריפוי מאחר שמדובר במבנה אישיות. עם ההבנה כי מצבי אינו בר-תיקון, אלא מאפשר לחיות עם המצב, והקושי הקשור לכך, בזוגיות, עולות בי שוב מחשבות אובדניות. לא משהו מעשי, אבל אני מאחל לעצמי מדי בוקר מחלה קשה, תאונה קטלנית, או לא לקום יום אחד. אני לא חושב להתאבד כי אין לי אומץ ואני לא חושב שהילדים, אשתי והמשפחה יוכלו להמשיך לחיות בלי להשתגע מהמחשבה ש''אבא'' רצה למות. תאונת דרכים, סרטן או פגיעה בצבא הם משהו שבהחלט קל יותר לחיות איתם כמשפחה מאשר אובדנות. האמת שאני מתפלא שיש לי כוח לקום לעבוד ולהיות יוזם ופעיל בעבודה ועוד שאין לאף אחד מושג שמתחת לעור ולבגדים- הנפש שלי כבר ברקבון מתקדם. שוב - אין לי כוונה אקטיבית להתאבד, אני פשוט רוצה להפסיק את הסבל שאני חי איתו מאז שאני זוכר את עצמי (כנראה שסביב גיל 4-5, שם נמצא שורש הדיסתימיה).

שלום דוקטור, אני בת 18, סיימתי את הלימודים בתיכון בקיץ האחרון ואני מאובחנת עם חרדה חברתית, דיסתימיה, או סי די, ודיסמורפיה. אני חוששת שאני מתחילה לפתח סכיזופרניה ולא מצליחה להפסיק לבכות מהפחד שזה נכון. הסיבות לחששות שלי הן: 1. לפני יותר מחודש בערך לפני שהלכתי לישון הייתי בטוחה שאני רואה משולש קטן שחור ליד הכיסא בחדר שלי (החדר היה חשוך מאוד) ואז הלכתי להדליק את האור וה׳משולש׳ לא היה שם יותר מה שממש הבהיל אותי כי הבנתי שזה לא היה אמיתי, אבל הייתי מאוד עייפה וכנראה בתהליכי הירדמות ולכן לא חשבתי שזה משהו שאמור להדאיג אותי. שלשום היה לי יום ממש רע, רבתי עם ההורים שלי (כרגיל), והרגשתי עצובה יותר מבדרך כלל אחרי זה ואז בערב התחלתי לראות סרטון ביוטיוב בטלפון שלי עם אוזניות. בזמן הסרטון (קצת אחרי שהוא התחיל) האדם בסרטון דיבר ואז שמעתי כמו קול נוסף שנשמע כמוהו אומר משהו והיה כמו רעש לבן כזה כאילו שהוא הוסיף בעריכה איזה משהו שהוא שכח להגיד, והמשפט היה משפט שלאחרונה אני קוראת בהמון מקומות באינטרנט ודי נתקע לי בראש (לא שום דבר שלילי- he’s so cute זה המשפט וזה לגבי איזשהו זמר שבמקרה הסרטון היה עליו) אבל זה נשמע ממש כאילו הוא אמר את זה ואז היה עוד איזה משהו לא ברור או שאני פשוט לא זוכרת מה כי בדיוק קראתי איזשהי תגובה, אבל אז חשבתי לעצמי למה שהאדם בסרטון יגיד את זה וכשהרצתי את הסרטון אחורה גיליתי שהוא בכלל לא אמר את זה, ומאז אני בפאניקה וחוקרת בלי הפסקה את נושא הסכיזופרניה והסיבות הנוספות שמדאיגות אותי ה הן שלפעמים כשאני עושה משהו שגורם לי לחרדה אני פוחדת שיראו אותי, לדוגמא להתלבש בחדר שלי- יש לי גיטרה חשמלית חדשה יחסית ויום אחד כשהתלבשתי עלתה לי בראש המחשבה מה אם הייתה עליה מצלמה קטנה - כי קראתי מלא מקרים ושמעתי על כל מיני קונספירציות בנושא הזה, אבל זאת מן מחשבה כזאת של ׳מה אם׳ לא של ׳מישהו מרגל אחריי׳ וזה סתם הלחיץ אותי כי בכללי אני מרגישה מאוד לא בנוח להתלבש או להיות ערומה גם כשאני בחדר יכולה & אני נוטה להלחיץ את עצמי עם מחשבות כאלה אבל לא באמת עושה כלום לגבי זה, אבל המחשבה עצמה גם אם אני יודעת שהיא לא הגיונית וגם אם היא עברה לי בראש רק כמה פעמים או רק כשממש התעמקתי בה מדאיגה אותי. בנוסף אם לדוגמא יהיה חור קטן בקיר באיזשהו חדר או שירותים אני ישר אחשוב ׳מה אם הייתה שם מצלמת אבטחה פיצית׳ אבל המחשבה הזאת עולה לי לראש רק כשאני שרה בשירותים לדוגמא, מה שגם מפחיד אותי שאנשים ישמעו. גם כשהייתי קטנה דברים כאלה הלחיצו אותי לעיתים מאוד רחוקות אבל זה בגלל מקרים ששמעתי עליהם, והתחושה הזאת זה רק כשאני ממש נמצאת בחרדה שמישהו יראה או ישמע אותי ואז אני לחוצה בכל מקרה. הסיבה הנוספת היא שקראתי שגם דיכאון והתבודדות יכולים להיות סימפטום של המחלה, ומאז שסיימתי את התיכון אני מנסה לנתק קשר עם קבוצת החברות המצומצמת שלי משם לא בגלל שאני לא אוהבת להיות בחברת אנשים אלא בגלל שהן פשוט לא היו חברות אמת, כל הזמן רבו וריכלו אחת על השנייה (בעיקר איתי) ואף פעם לא באמת הרגשתי כאילו שהן חברות שאני ארצה להיות איתן בקשר גם בגיל 40 נניח. יש לי המון חברים אחרים וגם בעיקר חברי אינטרנט וגם עם החברים מהמציאות אהי שומרת על קשר אבל בעיקר קשר של הודעות וטלפונים - גם בגלל בעיות של תזמון כי חלקם בצבא אבל גם בגלל שפשוט אין לי ממש חשק לעשות כלום (לא רק לאחרונה, כבר שנתיים או יותר) אבל אני כן נפגשת איתם מדי פעם. (לא לעיתים קרובות) אני לא מצליחה להפסיק לפחד שאולי כל רעש שאני שומעת עכשיו לא קרה בכלל מהפחד שבעצם אולי יש לי הזיות כאלה כל ה זמן ואני לא מודעת לזה אז אני שואלת את אמא שלי ובינתיים לא קרה שום דבר מאז המקרה שלשום (שיתפתי אותה בזה וקבענו לי תור לפסיכיאטרית חדשה כי זאת שטופלתי אצלה גרה ממש רחוק ואין לה תורים) אין לי פחדים שאנשים קוראים לי את המחשבות או מתכננים לעשות לי משהו או שכולם מסתכלים עליי (למרות שחרדה חברתית כן גורמת תחושה דומה) או שאני המשיח, ואין לי איזה קול בראש שמדבר איתי, אבל הסימפטומים האחרים שכתבתי שכן יכולים להצביע על התחלה של המחלה מאוד מדאיגים אותי ואני לא מצליחה לישון טוב מאז שזה קרה או להימנע מהמחשבה על זה מה שגורם לי לבכות/להיכנס למצב רוח גרוע יותר מהמצב הכללי שגם לא משהו. אני פוחדת שלא אצליח להסביר את הכל לפסיכיאטרית כמו שהסברתי פה וגם רוצה תשובה כמה שיותר מהר, כי אני באמת לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה ולבכות מזה. תודה מראש.

שלום מאובחן עם אישיות נמנעת/חרדה חברתית, דיסתימיה וחרדות. בן 36 רווק ללא זוגיות בעבר, עבדתי לסרוגין בעבודות חלקיות ומזדמנות, מזה שנה לא עובד, סובל מחרדה מה אנשים יחשבו עלי, חוסר יוזמה, הרבה שעות במיטה ללא מעש. מתקשה אפילו בפעולות יום יומיות כמו נקיון. מקבל 15 שנה טיפול תרופתי עם שיפור זמני וחלקי. קבלתי סרוקסט, ציפרמיל כיום ויאפקס וקלונקס SOS. (נסיון בוולבוטרין ואדרונקס- לא עזרו) אביליפי 5 מ"ג עזר לאקטיבציה אבל הפסקתי בגלל אקטיזיה. ריטלין השפיע חזק, עזר למרץ אנרגיה ומצב רוח הפסקתי בגלל חוסר שקט וריבאונד קשה. הפסיכיאטר חושב שמיציתי טיפול תרופתי. מה דעתיך יש טעם לנסיון תרופתי נוסף? איזה? תודה

שלום האם כל חולה שהוגדר כחולה סיכזופרניה חייב לסבול מתסמיני הזיות ? ומהם התסמינים לסכיזופרניה?

האם יש טיפול לבנאדם שנולד עם האטה פסיכומוטורית וזמן תגובה ארוך מהרגיל (יש לו השהייה בזמן תגובה ) ומתקשה בפעילויות פסיכומוטוריות (כאשר יש גם ברקע סכיזופרניה מסוג simple עם אבחנה מבדלת לסכיזופרניה paranoid עם אבחנה מבדלת נוספת שכוללת ocd ודיכאון כפול דיסתימיה וחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת) ?!

אני סובל מסכיזופרניה פשוטה simple עם אבחנה מבדלת ל ocd ו double דיסתימיה depression וחרדה חברתית קשה והפרעת אישיות נמנעת קשה (עד כדי חוסר יציאה מוחלט מהבית , אבל לאחר טיפול בסרקוול 600 מג התחלתי לצאת מהבית) , רציתי לשאול מהו הטיפול בסימנים שליליים של סכיזופרניה האם זה תרופות אנטי דיכאוניות ותרופות מייצבות מצב רוח ? האם תרופות מייצבות מצב רוח מטפלות בהתפרציות כעס ? האם מותר לי לקחת מינונים מקסימליים של תרופות נוגדות דיכאון ותרופות מייצבות מצב רוח ? אני מרגיש לא מאוזן , האם צריך להחליף את הסרוקוול ?

באחד הקריטריונים רשום: "הסימפטומים חייבים להופיע מוקדם בילדות". מהו טווח הגילאים שמתכוונים אליו?

שלום דר' אני מאוד אשמח למלוא תשומת ליבך בתי בת ה30, אובחנה בגיל 19 כסובלת מדיכאון מז'ורי, דיסטימיה וחרדה חרתית. עד לפני 4-5 שנים היא הייתה ממש בדאון, חסרת חשק לכל דבר, לא מנסה בכלל לחיות יותר טוב ועל הבכי אין בכלל מה לדבר. אך יחד עם זאת הייתה מנהלת קשרים זוגיים לתקופות ממושכות (גרה עם בני זוג וכו'). בשנים האחרונות חל שינוי בלתי יאומן- היא מחייכת, מתקשרת, עלתה במשקל (ממשקל 38 ל50), היא הרבה יותר מחוברת למשפחה. היא לקחה יוזמה והקימה חברה קטנה, חזרה לעסוק באומנות (מציורים שהיו שמורים במחסן היא התחילה לכתוב תסריטים וממש לעשות איתם משהו), היא התגברה על רוב התסמינים של החרדה (ממש מתקשרת ללא שום בעיה, בעלת ביטחון עצמי מאוד גבוה). אך מצד שני בכל התקופה הזו שהיא עבדה על עצמה (בהצלחה מרובה) היא לא יצאה עם שום בחור, והיא עדיין טוענת שאין לה שום רצון לצאת עם מישהו - "כל הגברים זבל ואין לי זמן להיות אמא של גבר" או- "יותר טוב לי לבד, ממש טוב לי ככה". אני יודעת שהזמן יעשה את שלו, ויכול להיות שהיא עדיין עוברת שלב בחיים שהיא לא יכולה להכיל גבר בחייה, אבל הדברים שהיא אומרת על גברים גורמים לי לחשוב שהיא ממש אנטי, ממש לא רוצה זוגיות. היא אומרת שהיא לא יודעת אם היא רוצה ילדים- "אני כבר בת 30, לא רוצה בן זוג, אין לי ממש זמן לילדים". כל הילדים שלי גרים אצלנו בבית כך שאני מאוד ערנית לפעילותיה פעם הייתי רואה שהיא יוצאת לדייטים או עם חברים, היום היא לא יוצאת, היא הרבה בבית (למרות שהיא לא סגורה כל היום בחדר). מנהלת את החברה שלה לרוב דרך הבית. החדר שלה תמיד חשוך (היא סוגרת את החלונות גם באור יום ומדליקה מנורה קטנה)- האם זה אומר שהיא עדיין בדיכאון? כי היא ממש מעורבת בחיי המשפחה, משתפת אותנו בעבודותיה, מתערבבת עם אורחים שבאים אלינו. היא לא יוצאת כי היא אומרת שזה תמיד מוביל ללהכיר גבר והיא נמנעת מזה בכל מחיר. שאלתי אותה אם היא עברה טראומה בגלל מישהו, היא אמרה שמה שהיא חוותה אולי כל אישה חווה, שיש כאלה שיכולות לסבול את זה ויש כאלה שלא. אני שומעת מביתי השנייה על התנהגויות של גברים הימים אלה ואני מבינה שעל מה היא מדברת, אך צר לי שהיא הרימה ידיים. היא משתפת אותי בכל, ובכל פעם שאני ניגשת איתה לשיחה, היא מצליחה לשכנע אותי למה עדיף לה להיות לבד. כאמא, מה לעלי לעשות? האם להרפות ולתת לה להמשיך בשלב הזה של חייה לבד? האם לדאוג מהצורך שלה להיות לבד?

לד"ר הידש ולחברי הפורום שלום רב! אני מטופלת כבר ארבעה חודשים בתרופות נגד דיכאון.חודשיים בציפרמיל וחודשיים אחרונים בסרוקסט ,כשאני מרגישה שיפור מאוד ניכר עם הסרוקסט-30 מ"ג.כתוצאה מהשיפור ומהרגיעה היחסית הגעתי למצב בו אני מסוגלת לבחון את בעיותיי בראייה מעמיקה יותר ולהבחין שייתכן והדיכאון ממנו סבלתי (דיסתימיה)היה אולי משני ונבע כנראה אולי מחרדות ומפחדים עמוקים ביותר שגרמו לפגיעה אנושה בביטחון העצמי.נראה לי שהמושג "הפרעת חרדה כוללנית"-דאגות כרוניות,חששות, ספקות ופחדים-מתאים לי מאוד.חשוב לי לציין שמעולם לא היתה לי התקפת פאניקה של ממש אלא רמת חרדה גבוהה באופן תמידי.החרדות ממש אינן נותנות לי מנוח. כעת אני שוקלת להחליף לאפקסור כי רמת החרדה שלי גבוהה במיוחד ולא נראה לי כי סרוקסט יהווה את הפתרון המושלם(הרגשה אישית) והלא אי אפשר להעלות ישר ל- 60 מ"ג או אפילו 50 מ"ג כשאני רק בשבוע השלישי להתחלת השימוש ב- 30 מ"ג, זה הרי חייב להיעשות בהדרגה רבה אך זמני יקר לי.התחלתי מקום עבודה חדש ואינני רוצה לאבדו כמו שאיבדתי את הקודם:בגלל בעיות של תיסכול,ריכוז וקשב, ובעיות בתקשורת עם אנשים-בעיות שנגרמו בגלל מצב החרדה והמתח המתמידים.הבנתי מכמה וכמה חברי פורום שאפקסור טובה מאוד ואפילו הכי טובה לחרדות ולכן אני מאוד מעוניינת לנסותה על מנת למגר את החרדות בצורה סופית ולהגיע סוף-סוף אל המנוחה והנחלה המגיעות לי.שאלותיי הן: 1. האומנם אפקסור מצויינת כ"כ לטיפול בחרדות כתופעה ראשונית ושממנה הדיסתימיה היא משנית? 2. האם זה נכון שאחוז ניכר מהאנשים שמתחילים את האפקסור נאלץ להפסיק את הטיפול בגלל תופעות לוואי קשות? 3. האם תופעות הלוואי כוללות גם נשירת שיער בין היתר? 4. ד"ר הידש- האם אפשר לשלוח לך מייל? ובכלל מה אתה אומר על מצבי ועל התרופה. וכל אינפורמציה אחרת תתקבל בברכה!

שלום ליאת, האם יש דרך כלשהי להתגבר על רגשי נחיתות, או להפחית מעוצמתם? אני בן 45 ועם רגשי נחיתות עוד מתקופת הצבא, כששובצתי במחסן בבסיס מרוחק בצפון ועשיתי רוב השירות תורנויות שמירה, מטבח ורס"ר, כשאחרים למדו מקצוע ושירתו ביחידות מחשוב ומודיעין. אחרי השירות נפסלתי ממוקדי שירות של חברות פיננסיות בגלל הפרופיל הנפשי והטיפול בצבא. הצלחתי בלימודים מקצועיים אבל אני לא יכול לעבוד לא במגזר הפיננסי ולא במגזר הבטחוני מהסיבות שציינתי, ובמקצוע שלי אלה המעסיקים העיקריים. גם כשכבר החלטתי לעבוד בעבודה כלשהי, גם לא במקצוע, רק שיהיה משהו, בשכר מינימום, לא הצלחתי להשתלב במקום העבודה ורבתי עם מנהלים. וגם כשכבר עשיתי צעד קטן להיות עצמאי ולעבוד מהבית, וקצת שמחתי שיש שיפור ותקווה, אני רואה שבכל מגע שכן יש לי עם נותן שירות, נציגה במוקד טלפוני שנותנת לי תשובה שלילית בחוסר אמפטיה, וכן הלאה - אני מיד אמוציונלי ונכנס שוב לרגשי נחיתות, של "הם" ו"אני". מי אני בכלל. זה מקשה עלי להתרכז בעבודה שכן יש לי כעצמאי, ומתסכל אותי עוד יותר. ניסיתי טיפול לפחות 10 פעמים, חיפשתי בגוגל מידע בנושא, ואני באמת לא יודע. יש לי שלל אבחנות - OCD, דיסתימיה, חרדה חברתית, ADHD, חשש להפרעה על הספקטרום. אבל אני מרגיש שרגשי הנחיתות הם הכי חמורים והכי מגבילים. כל עצה תתקבל בברכה ובתודה, אבי

הגיוני שאני חוטף חרדה מעצם העובדה שיש לי אוסידי שזו בעצם הפרעה? אני מרגיש חולה נפש אני מפחד מזה

היי, אני בת 37, מטופלת פסיכיאטרית ופסיכולוגית מגיל ההתבגרות – בהתחלה בגלל דיסתימיה שאחרי התחלת טיפול בכדורים הפכה לדיכאון עמוק עד אובדני. בהמשך הצטרפו עוד שלל אבחנות, חלקן פסיכיאטריות כמו הפרעת אישיות גבולית וסכיזואפקטיב (השנייה בגלל התפרצות פסיכוטית בעקבות שימוש בסמים, והמשך שינויי מצב רוח קיצוניים עד אובדנות - מאניה "טבעית" לא היתה לי אף פעם, הגעתי למצב כמעט מאני רק בעקבות נוגד דיכאון מסוים). היום אני נוטה "לאבחן" את עצמי בפוסט טראומה מורכבת, אחרי ששמעתי על האבחנה הזאת ובאמת במשך החיים שלי צברתי אוסף של טראומות – חלקן שחזורים של טראומות ישנות, וחלקן "חדשות" שלא ציפיתי להן בשום צורה.. בשנים האחרונות אני מקבלת שירותים של דיור מוגן דרך סל שיקום, אבל מרגישה שהמצב התפקודי רק הולך ומידרדר.. לפני זה עוד הצלחתי להתמיד חלקית לפחות בעבודה במפעלים מוגנים ומרכזי הכשרה (כמו חנות ובית קפה של עמותת שכולו טוב), אבל מאז האשפוז האחרון – שהשחרור שלי ממנו גם נדחה כי בדיוק התחילה תקופת הקורונה עם הסגר הראשון – אני בקושי מצליחה להוציא את עצמי מהבית ופחות ופחות מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלי ואפילו בהחלטות שאני מקבלת ביני וביני.. על עבודה, כמובן, אין כבר שלוש שנים מה לדבר בכלל. דווקא הדחייה של השחרור מהאשפוז האחרון היתה במובן מסוים גם לטובה, כי עברתי לרופאה אחרת באותה מחלקה, שהחליטה לנסות איתי טיפול DBT בשיתוף עם עוד אשת צוות מהמחלקה – וזה עזר לי להגיע למצב שהצלחתי לוותר על המחשבות האובדניות שליוו אותי רוב חיי והחמירו מאוד באותו אשפוז עד הטיפול. אחרי שהשתחררתי, חיפשתי טיפול דומה מסובסד או בתקציב שאוכל לעמוד בו, אבל בקופ"ח שלי אמרו שיש רק קבוצתי. למרות שאני לא טובה בקבוצות הסכמתי לנסות, אבל שם נתקלתי בבעיה חדשה שנראה לי שהחמירה עוד יותר את המצב שלי: התנסיתי שם בפעם הראשונה במיינדפולנס וגיליתי שזה עשה לי אפקט הפוך מהמצופה, נראה לי שאפשר להגדיר את זה ככה.. נכנסתי לתקופה של חרדות ותפקוד נמוך מאוד, עד שגם לפגישות של הקבוצה לא הצלחתי להגיע. לקח לי זמן גם להבין בעצמי מה חוויתי ועד היום אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף.. מה שאני מבינה היום זה שאני נכנסת לחרדות מלחוות את המציאות - התברר לי פתאום שרוב החיים שלי אני בעיקר בורחת מהחיים: אם לא לסמים (נקייה כבר 5 שנים) אז למסכים או לספרים – אולי הבריחה הראשונה שלי מהמציאות עוד בילדות – או מה שאני מגדירה כ"בריחה פנימה" למחשבות פילוסופיות ופנטזיות. בחודשים האחרונים אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש - כבר שנתיים אני מחזיקה את עצמי בשיניים לא להתאשפז – בעיקר בגלל שאין מי שידאג לחתולים שלי.. אבל כבר חודשיים שחזרו לי מחשבות שמתקרבות להיות אובדניות שוב ואני פוחדת שהמצב יחמיר עוד (הפסיכיאטרית והצוות של הדיור המוגן מעודכנים, אבל נראה שאין להם ממש תשובות חוץ מתרופות שלא מספיק עוזרות, ולהיות עם יד על הדופק ולפנות למיון במקרה הצורך). בבקשה, אם יש לך רעיון לפתרון כלשהו בשבילי שלא דורש מאות ואלפי שקלים בחודש שאין לי מאיפה להביא (בכל זאת חיה רק על קצבה, שוכרת דירה ומגדלת שני חתולים שאם היה לי למי למסור הייתי מוותרת עליהם גם אם בצער רב...) אודה לך מאוד. וסליחה על האורך...

מה ההבדל בין depressive disorder לבין Major depressive disorder ?

מהי האבחנה הזו: adjustment disorder mixed anxiety and depressive reaction האם זו אבחנה כרונית או זמנית? ומה הבדל בין קוד Z ל F?

שלום דר !! ותודה על תשובתך . רק התיסכול שלי היא כשהרופא מפחית לי מינון אז אני מייד מרגיש זאת ולא חש בטוב ה ישמור . אני שואל כיצד מתמודד עם זה תודה ולילה טוב

שלום האם אפשר לדעת בבקשה מה תסמיני פוסט טראומה מורכבת ? מה הבדל בין פוסט טראומה מורכבת לדיכאון וחרדה,? האם הפרעת קשה וריכוז גם מופיעה חלק מהפרעה? והאם יש מאמר מדעי שאפשר לקרוא על פוסט טראומה מורכבת ולא מה שיש באנטרנט שהוא שטחי ביותר תודה רבה

חלום חיי להמשך מינית לאשה, להתאהב בה, ולהקים איתה משפחה. זה מה שיעשה אותי אדם מאושר. מצער אותי שלאף אחד מה"צדדים" לא באמת אכפת ממני. לא אכפת לכם מהאושר שלי. לכל צד ולכל מטפל נפשי ישנה האג'נדה שלו. לדתיים לא אכפת מהרגשות שלי ומהצורך שלי בסיפוק מיני. העיקר מבחינתם שאתחתן עם אישה ואוליד ילדים. אבל אני לא אהיה מאושר עם אישה שאיני נמשך אליה. לחילונים לא אכפת מהערכים שלי ומהחלומות שלי. העיקר מבחינתם שאצא מהארון ואחיה עם גבר. אבל אני לא אהיה מאושר עם גבר. מצערת אותי הטענה הגורפת ש"נטייה מינית לא יכולה להשתנות". מנין לכם? איך אנשי מקצוע יכולים להיות בטוחים כל כך בטענה שלילית ונחרצת כל כך? למה מתייחסים לטענה הזו כאילו היא אמת מדעית? כאילו שפסיכולוגיה זה מדעים מדוייקים... כאילו שהטענה בדבר קביעות בנטייה המינית היא אמת מדעית כשם שכדור הארץ סובב סביב השמש... רבים כמוני, דתיים וחילונים, נואשים להרגיש משיכה מינית-גופנית לאישה, כמהים לשינוי בנטייה שלנו, ביצרים שלנו. ואין לנו תקווה... רק שומעים תועמלנים משני הצדדים שמתחרים ביניהם על הנפשות האומללות שלנו...

היי, רציתי לשאול .. איך מבדילים בין הפרעת אישיות (גבולית או סכיזוטיפלית) עם "גלישות" פסיכוטיות, לבין הפרעה סכיזו אפקטיבית ? האם בן אדם יכול להיות מאובחן בהפרעת אישיות (גבולית, או סכיזוטיפלית) בעוד שיש לו חוג חברים רחב וזוגיות ארוכה והבעיה מתבטאת אצלו רק בתפקוד התעסוקתי והמקצועי? מה ההבדל ביו "גלישה פסיכוטית" בהפרעת אישיות לבין פסיכוזה בהפרעה סכיזו אפקטיבית ? מה יותר מאפיין "ניתוק חלקי" ולא מלא מהמציאות.. הפרעת אישיות או הפרעה סכיזו אפקטיבית ?

אני בן 40 נשוי עם 3 ילדים: 5, 8, 10. הזוגיות והמין במצב רע מאוד. כאילו שני שותפים לדירה. אשתי אגב, לא מרגישה את זה וטוענת שהיא נהנת מהסקס. אנחנו שוכבים אבל אני לא נהנה כמו עם בנות זוג אחרות שהיו לי ואפילו שהצפתי את רצונותי - אשתי לא מנסה ללכת לקראתי. פשוט נראה שמה שבא ומשמח אותי לא חשוב לה מספיק כדי שתצא מאזור הנוחות שלה למענה. חשוב לציין שתמיד זה היה המצב. רוב הפעמים אני לא גומר, או מזייף אורגזמה. אני גם לא מאונן או צוםה בפורנו כדי לא להיות מתוסכל יותר. אני סובל מדיסתימיה ומטופל תרופתית כבר 18 שנה. היינו בטיפול מיני אבל עם פרוץ הקורונה הוא פסק ואשתי לא מעוניינת לחזור לטיפולים. גירושין לא באים בחשבון. אין לי כסף לעמוד בזה. ורק מחשבה לגמור את עצמי עולה לי כל הזמן. אני לא מתכוון לעשות משהו אקטיבי כי אני לא רוצה שהילדים יהיו מתוסבכים כי אבא שלהם התאבד, אבל אני ממש מתקשה להמשיך. אני בקושי ישן. הדבר היחיד שאני עושה הוא לנהוג בלי חגורה כך שאם תתרחש תאונה אפגע קשה או אהרג ולא אצטרך להמשיך לחיות בסיוט מתמשך. אני גם מקווה כל פעם שגילו לי מחלה ממארת ושלא ניתן כבר לטפל בה. יש עוד דברים שמקשים עליי כמו תחושה שאני נטל על הסביבה עם הבעיות שלי. מקווה לא להתעורר בבוקר.

שלום רב, שנים סבלתי מדיכאון, שנים טופלתי בפסיכוטרפיה וגם היו פעמים שטופלתי בתרופות. אני בת 74. כיום אני מטופלת בקוקטייל תרופות מצוין - ללא דיכאון, נמצאת בקשר עם פסיכאיטר למקרה הצורך. 2 פעמים חוויתי אירועים מאניים. בין אירוע אחד לשני עברו כ 15 שנים בשני המקרים האירועים הופיעו בעקבות נטילת תרופות אנטידיכאוניות. במקרה הראשון בשנת 1994- התגובה הופיעה בעקבות נטילת פבוקסיל- אז במינון גבוה של 400 מ"ג. הפסיכיאטר בחר במינון זה ,לדבריו, על מנת להוציא אותי מהדיכאון עד כמה שמהר יותר . בוקר אחד התעוררתי וחשתי שהמחשבות רצות במוחי במהירות- התקשרתי לפסיכיאטר, תיארתי את המצב, וביקשתי להוריד את המינון(אני אחות מוסמכת בין השאר). הרופא הוריד את המינון לחצי. הופיעו אצלי תופעות המאפיינות מצב מאני, ללא בזבוז כספטים או יחסי מין פרועים :). לקח זמן עד שהתופעות חלפו. כעבור שנים, שוב בעקבות דיכאון שנמשך 5 שנים תמימות(למרות פסיכוטרפיה שבועית) - פניתי לפסיכאטרית. בפגישה הראשונה עם הפסיכיאטרית- טענה שהופעת המאניה בעקבות נטילת תרופה אנטי דיכאונית מוזכרת ב DSM ואינה מאובחנת כקוטב במחלה הבי פולארית . הרופאה נתנה לי קוקטיל אחר של תרופות. אחת התרופות הייתה בונסרין 20 מג. שוב הופיעו התופעות המאפיינות מצב מאני. הרופאה הורידה את המינון לחצי. גם במקרה הזה לקח זמן עד שהתופעות חלפו. שאלתי היא- האם אכן תופעה זו מוזכרת ב DSM ?. הרהורים בשאלה זו עלו מדי כמה שנים. לפני כשנה -בנסיבות משפחתיות לא קלות- עלה נושא זה שוב- והוצגתי על ידי בן משפחה כחולה. אני יודעת שאיני בי פולארית. מעולם לא אובחנית ככזו. בכל זאת רציתי לדעת האם "התנך הפסיכיאטרי "D S M אכן מתייחס לתופעה עליה אני כותבת תודה

שלום רב איך מטפלים בסוג של אנשים שמציעים את עצמם לעבוד כמרצים או כמתרגלים באקדמיה ואין להם בקושי תעודת בגרות? והם מתחילים להתווכח עם האקדמיה מה זה תעודה? ומתחילים לדבר דברים הזויים.. כמובן הכול נובע מרגשי נחיתות שהם לא מרגישים בנוח ... האם לדעתך יש להם הפרעת אישיות ? אין לי בעיה שישקרו למשפחות או לחברים שהם למדו ואין להם כלום ביד השאלה עצם העובדה שהם הולכים לאקדמיה לראשי חוגים ומציעים את עצמם לעבוד באקדמיה אפילו ללא בגרות כמובן שלא יקבלו אותם איך מטפלים בסוג אנשים כאלה? לדעתי זה רק פסיכיאטר ולא פסיכולוג

שלום רב. לאחר כמה התקפי חרדה שקרו בתקופת תחילת הקורונה..בהתחלה ייחסתי את הקוצר נשימה והדפיקות לב למשהו רפואי. אחרי שהובהר לי בבדיקות שאני סובל מחרדה פניתי לפסיכיאטר אחרי 10 דקות של שיחה הוא איבחן " התקפי אימה". מאחר שהתחושות שלי כל כך קשות אני עסוק 24/7 בדוקטור גוגל ואימצתי את כל סוגי המחלות האפשריות. הבעיה היא שהמוח מתעתע בי. כלומר קראתי על סכיזופרניה מחשבות שווא וכו או ספציפי על מישהו שהוא חשב שהוא המשיח..יום למחרת במהלך נסיעה קפצה לי המחשבה שאני המשיח.. אומנם בהתחלה צחקתי מהמחשבה אבל אחרי זה נתקפתי חרדה מהמחשבה אולי באמת אני מתחיל לחשוב ככה? פעם אחרת שקראתי על פארנויה..יום למחרת היתי אצל אמי שהציעה לי לאכול..מיד עבר לי המחשבה מה היא רוצה להרעיל אותי?..עצם המחשבה ( שאני יודע שלא נכונה ) הכניסה אותי לחרדות ופחדים. שסיפרתי על כך לפסיכיאטר. הוא הוסיף לי ocd. הפסיכולוג שאני הולך אליו לא חושב שיש לי ocd. הוא טוען שיש לי התקפי חרדה ופחד מהתקף הבא. כולם כבר בילבלו אותי ודוקטור גוגל הביא אותי לתובנות חדשות. הראשונה. החודשיים הראשונים ( מתוך 4 ) חוויתי בכלל מה שנקרא " דה ריאלזציה" תחושת ניתוק מעופפות מוזרות כאילו אני לא אני כאילו העולם הוא חלום. די מפליא אותי שגם פסיכיאטר וגם פסיכולוג שאני אצלו כבר כ15 מפגשים. לא עלו זה? תחושת הדה ריאלזציה היא בעצם תחושה שאתה בתהליך שם השתגעות מה שעוד יותר תסבך אותי אם המחשבותצשל הסכיזופרניה ופרנויה. תובנה שנייה מקריאה בגוגל : הפרעת חרדה מוכללת GAD. שזה בדיוק מה שאני מרגיש. תחושת אימה פחד וחרדה תמידית כל יום כל היום מהבוקר עד הערב תחושה של הנה תכף משהו רע עומד לקרות ואני תמיד מייחס את המשהו רע הזה ללהישתגע. פתאום לשמוע קולות להזות וכו. מן התקף חרדה שנתקע בי ולא משהו שמשתחרר.. כבר תסבכו אותי לגמריי ממה יש או אין לי. אני יודע שלא ניתן לאבחן דרך מסך. אבל מה דעתך? מתי זה ייגמר כבר?? לוקח ציפרלקס 3 חודשים 10 מג. בחודש האחרון עליתי ל15. תודה⁷

שלום רב, בן הזוג שלי אובחן עם בי פולריות. יתכן שזה מסביר המון מצבי רוח קיצוניים והתקפי זעם משום מקום. שעם זה התמודדתי בגבורה, מעולם לא היה אלים חלילה. הבעיה שבפעם הזאת היו הזיות ראיה וחשיבה לא תקינה האשמות חסרות בסיס והגיון שהביאו לנקודת קיצון שבה הבנתי שמשהו לא כשורה. האם זה נחשב התקף פסיכוטי? לאחר מכן המצב הידרדר עד שאובחן כעת קיבל תרופה בשם אריפליי תוך כמה זמן אמורה להשפיע? כי מרגיש שניצבת מול בן אדם אחר לגמרי!!! האם יש סיכוי שהאדם שאני מכירה לא ישוב לעצמו?

שלום . בן הזוג שלי עם הפרעת דכאון דיסתמיה . הוא מטופל בכדורים ובטיפול פסיכולוגי . אני מעוניינת לעזור לו עוד . מה עוד אתם מציעים ? איך אני יכולה לעזור לו ביום יום ?