תוצאות חיפוש עבור דופמין

אני לא רופא , אלא בן 16 שחקר באינטרנט ובפורום וכותב למען התיקונים. ישנן 72 תרופות פסיכיאטריות (שאני מכיר). כל התרופות משפיעות על נוירוטרנסמיטורים , מעבירים עצביים , שהם הורמונים , כלומר שליחים כימיים , שתפקידם להעביר פקודות למוח. ניתן לחלק ל4 סוגים: 1) נוגדי דיכאון~ מעלים סרוטונין ונור~אדרנלין. מעבירים עצביים אלה אחראים על מצב הרוח. כלומר , כשהרמה שלהם עולה , הם גורמים לאופוריה. סרוטונין בעיקר כשאוכלים. נו-אדרנלין מסייע להתמודדות עם לחץ. 2) נוגדי פסיכוזה~ מאזנים את רמות הדופמין. בדור החדש גם סרוטונין.. חוסר איזון במעבירים עצביים אלה גורמים בעיקר לבלבול , חוסר ארגון מחשבתי , ושאר התסמינים של פסיכוזה. 3) נוגדי חרדה , ביניהן 8 בנזודיאזפינים , תרופות הרגעה לחרדה שהם גם כדורי השינה , אשר החומר הפעיל בהן הוא מלטונין (גאבא~GABA) שהוא הורמון השינה. היחידות שפועלות תוך 30-120 דקות. לעומת השאר שפועלות תוך 1-6 שבועות ומגיעות לשיא תוך 4 חודשים. ו2 אחרים: אוטרקס וסורבון. 4) תרופות למחלות אורגניות , ביניהן: מייצבי מצב רוח~ מאזנות את רמת הסרוטונין ונור-אדרנלין. וכן שומרות על האיזון מפני שינויים. משפיעות גם על גלי המוח , ולכן משמשות לטיפול גם באפילפסיה. נוגדי דיכאון ישנן 24 נוגדי דיכאון ב7 משפחות: 1)פרוזק המשפחה הכי חלשה וחדשה היא הפרוזק. פותח ב1988. המיוחד בה הוא , שכל נוגדי הדיכאון מעלים סרוטונין ונור-אדרנלין ונוגדים היסטמין ואצטיל-כולין. אבל פרוזק מעלה סרוטונין בלבד ולא נוגד היסטמין ואצטיל כולין. מה שעושה את זה לתרופה הקלה ביותר. מאותה סיבה היו מקרים שלא ניצפו תופעות לוואי. תופעות לוואי: דיכוי תיאבון , כאב ראש , הפרעות שינה , דיכוי חשק מיני , טשטוש , שלשול וכאבי בטן. אלה השכיחות שנעלמות עם הזמן. במקרה של פרכוסים , יש לפנות לחדר מיון. במקרים של פריחה וגרד , הקאה או קצב לב לא תקין יש להחליף תרופה. תרופות במשפחה יש 6 תרופות במשפחה: 1)פריזמה. מעורר. לכן משלבים עם חצי מ"ג קלונקס למקרה של היפראקטיביות או הגברת מחשבות המוות. 20-80 מ"ג. 2)סרוקסאט. מרגיע. 20-60 מ"ג. 3)פווקסיל. הכי חלש. 50-300 מ"ג. 4) לוסטרל. חלש. 50-200 מ"ג. טראומה. 5) ציפרמיל. הכי מדוייק. 20-60 מ"ג. גריאטריה. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 6) ציפרלקס. חרדה. הכי חזק. הכי מהיר. פועל אחרי שבועיים. לעומת 3-6 שבועות פרוזק. 5-20 מ"ג. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 2)אדרונקס. פועל רק על נור-אדרנלין. ובזה יחודו. לטיפול בסובלים מתסמינים של חוסר מוטיבציה וערך עצמי. 4-12 מ"ג. פועל תוך שעתיים למשך 12-16 שעות. השפעה מורגשת תוך 10-14 ימים. תופעות לוואי: התייבשות והשתנה , הפרעת שינה , עצירות , הזעה , כאב ראש , בחילה , סחרחורת , פגיעה מינית , דיכוי תיאבון. במקרה של הגברת קצב הלב , יש להחליף תרופה. 3) סרזוניל/טרדוזיל/רמרון/בונסרין יש לו פעולה מיוחדת. חוסם קולטן אלפא2. כך מעלה סרוטונין ונור-אדרנלין. רמרון: 15-45 מ"ג. בונסרין: 30-90 מ"ג. סרזוניל/טרדוזיל: 50-600 מ"ג. מתחיל להשפיע אחרי שעתיים למשך יומיים. לאנהדוניה. תופעות לוואי: עייפות , עליית כולסטרול , עצירות , התייבשות והשתנה, תיאבון מוגבר , בלבול , קושי בהשתנה , התנהגות , הקאה , שפעת. במקרה של התנפחות רגליים , יש להחליף תרופה. מיוחס יותר לרמרון. לסרזוניל פחות תופעות לוואי. 4)זייבאן. מעלה דופאמין ונור-אדרנלין. לכן דיכוי התיאבון שלו הכי חזק. משמש בעיקר לגמילה מעישון. 150-300 מ"ג. 44.2% גמילה אחרי 6 שבועות. תחילת ההשפעה אחרי שבוע. אך כמעט ולא משתמשים בו לדיכאון. כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. תופעות לוואי: אי-שקט , חרדה , עצירות , קשיי שינה , סחרחורת , התייבשות והשתנה , כאב ראש , הזעה , בחילה. במקרה של: פרכוסים , הקאה , טשטוש , קצב לב , יש לפנות לחדר מיון. 5) אפקסור איקסל וצימבלטה. אפקסור 37.5-225 מ"ג. איקסל 200-600 מ"ג. צימבלטה 120 מ"ג. פועלים תוך 1-8 שעות למשך יום. לדאגנות והפרעות אכילה. כמעט ולא משתמשים לדיכאון , כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. בעיקר סרוטונין וגם נור-אדרנלין. לדיכאון קשה. תופעות לוואי: איקסל: עצירות , התייבשות והשתנה (שתו מים ומסטיק/סוכריה), עייפות , בחילה , סחרחורת (אסור לעבור משכיבה לעמידה) , כאבי ראש, פגיעה מינית , עייפות. במקרה של: קצב לב לא תקין , טשטוש , שיווי משקל , חולשה , יש להחליף תרופה. אפקסור: בחילה , כאב ראש , הפרעת שינה , התייבשות והשתנה , נמנום , אי-שקט , הזעה. 6) אורוריקס. נרדיל ומובמיד. מפרקים חומרים במוח. מעלים לחץ דם. לכן זו המשפחה הכי פחות שימושית. הכי חזק אחרי טריציקליים. נרדיל 15-90 מ"ג. נוגד חרדה. מגביר אנרגייה. תופעות לוואי: מגביר תיאבון , סחרחורת , נדודי שינה , שפיכה מאוחרת, כאב שרירים , כאב ראש , קישיון צוואר , בחילה , דפיקות לב , הפרעת ראיה , כאב חזה. להמנע מ: חלב , בירה , נקניקים , כבד , דגים , אבוקדו , שעועית , בננה, תאנה. מובמיד 150-700 מ"ג. 7) טריציקליים וטטרציקליים. הכי חזקים. סרוטונין ונור-אדרנלין. טריציקליים: טופרניל. התקפי חרדה. הכי ממריץ. נדודי שינה. 75-200 מ"ג. 2-6 שבועות. הכי חזק. נורטילין. כאב. הרטבת לילה. 30-100 מ"ג. 2-6 שבועות. אלטרול. מגביר תיאבון. לטיפול בנדודי שינה. מרדים. פעימות לב. 25-250 מ"ג. 2-4 שבועות. משך השפעה 6 שבועות. אנפרניל. אובססיה. זריקה. 10-250 מ"ג. 4 שבועות. תרופות נוספות במשפחה , פחות שימושיות/נפוצות: דפרקסל וסורמונטיל. טטראציקלים: מלודיל: דיכאון קליני. מרדים. פירכוסים ולב. 25-150 מ"ג. 2-6 שבועות. גילקס: 75-300 מ"ג ליום. 2-6 שבועות. תופעות לוואי חוסם אותות חשמליים בלב. מומלץ לבצע בדיקות: כבד , ספירת דם , לחץ דם , א.ק.ג. כל 3 חודשים. טטראציקליים: מרדים , יובש בפה , סחרחורת , פגיעה מינית. במקרה של עילפון להודיע לרופא. במקרה של פריחה או קושי בהשתנה יש להחליף תרופה. במקרה של דפיקות לב ופרכוסים יש להגיע לחדר מיון. גילקס: טשטוש , הזעה , הסמקה , בנוסף. טריציקליים: בנוסף , עצירות. נוגדי פסיכוזה: יש 3 דורות: הדור הישן (טיפיות): הכי חזק , אבל הכי הרבה תופעות לוואי. רק דופמין. הדור החדש (אטיפיות): ריספרדל , סרוקוול , זיפרקסה וקלוזאפין. קלוזאפין הוא סכנת מוות אבל הוא היחיד שעוזר לתסמינים פסיביים. אם לא הורג , תופעות לוואי קלות. ריספרדל משמש גם לחרדה. דופמין וסרוטונין. הדור השלישי: גאודון. מדכא תיאבון. חזק מריספרדל. תופעות לוואי של לחץ דם נמוך ומרדים. מרגיע חרדה. הדור הישן: 1) התרופה הראשונה היא כלורפרומאזין ועד היום משתמשים בה לפרנויה. פותחה בשנות ה50. מינון: 75-800 מ"ג. בהתאם לעוצמת המחלה. (כדי לזהות זאת צריך להיות פסיכיאטר מנוסה). תחילת ההשפעה: כדור: 30-60 דקות. זריקה: 15-20 דקות. השפעה חלקית 3 שבועות. תופעות לוואי: צהבת , ספירת דם , הפרעת תנועה , עייפות , השמנה , טשטוש , וסת , פגיעה מינית. במקרה חמור של תרדמה יש לדווח לרופא. במקרה של פארקינסון לדווח לרופא. במקרה של: סחרחורת , עילפון , פריחה , צהבת , יש להחליף תרופה. 2)הלדול שייכת למשפחת הבוטירופנונים והכי נפוצה לסכיזופרניה. תופעות לוואי: דיסטוניה (תנועה לא רצונית. ניתן למנוע ע"י מינון) , נוקשות שרירים , עייפות , עלייה במשקל , רעד , סחרחורת , עילפון , פגיעה מינית. במקרה של פריחה יש להחליף תרופה. במקרה של: חום , שיכחה , בלבול , צהבת , שריר תפוס~ לחדר מיון. מינון: 1.5-20 מ"ג. זריקה 2-10 מ"ג. משפיע תוך 4 שבועות. 3)פרפנן~ 1957. רעד ותנועות לא רצוניות. הכי שימושי והכי חלש. 4)רידזין~ 1959. לתוקפנות. לתקשישים בגלל פחות רעד. יותר בעיות עיניים. 25-800 מ"ג. עובד תוך 2-3 שעות. מורגש אחרי 6 שבועות. משך ההשפעה 4-10 שעות. 5)פולדקאט~ 1960. הכי חזקה. זריקה ממושכת. תנועות לא רצוניות , רעד , כבד. תופעות לוואי: קישיון , פארקינסון , כבד , ליקוי תנועה , תמונת דם , עין, יובש והשתנה , סחרחורת , עילפון , חום , גודש/כאב שד , פגיעה מינית. במקרה של צהבת~ לחדר מיון. מינון: 1-20 מ"ג. זריקה 25-100 מ"ג. 6) אטומין~ פחות השפעה על השרירים (נוקשות/רעד/תפוס[דיסטוניה]) ויותר: נמנום , טשטוש , התייבשות , השתנה . 7) מודל~ כבר לא משתמשים בה לפסיכוזה כי היא ישנה מדי , אלא: סחרחורת , לחץ , דיכאון , בחילה , מעי רגיז , כיב תריסריון. תופעות לוואי: עצבנות , לחץ דם , הפרשת חלב , אי-אונות. יותר מסוכן: תנועות לא רצוניות , דיכוי מח העצם. 8) פרומתזין~ 1950. מרדים. 15-225 מ"ג. אחרי 6 שנים: 75 מ"ג. אחרי 10 שנים 20 מ"ג. כדי למנוע טרדיב דיסקינזיה. תופעות לוואי: יובש , טשטוש וכבד. במקרה של פריחה וצהבת להחליף תרופה. הדור החדש 1)הכי חלשה היא ריספרדל והכי פחות משמינה. 1-16 מ"ג. 2)זיפרקסייה~ זו התרופה הכי נפוצה. 3)סרוקוול~ עובד בצורה שונה ולכן תחליף. 4) נוזינן הכי חזקה לחרדה. 5) קלוזאפין משמשת לתסמינים האקטיביים (חיוביים) כגון: הזיות , מחשבות שווא , הלוצינציות (קולות , ריחות) , אך בעיקר לנעלמים (שליליים) כגון: הסתגרות , אובדן הנאה , חוסר מוטיבציה וכו'. 1% מהאוכלוסייה רגישים להשפעה שלה על כדוריות הדם הלבנות , ואם ייטלו אותה , ימותו. כבר קרו מספר מקרים. אך זו התרופה היחידה לתסמינים הפסיביים. תופעות לוואי: דיכוי ייצור תאי דם לבנים , פרכוסים , ריור , טשטוש , עלייה במשקל , נמנום , פגיעה מינית. במקרים של: חום , כאב גרון , קושי בהשתנה , דופק מהיר , לחדר מיון. בנזודיאזפינים אלה הן כדורי הרגעה לחרדה , היפראקטיביות , וכדורי שינה. החומר הפעיל הוא מלטונין , הורמון השינה , שאחראי גם על חרדה. 1)לדאגנות משתמשים בקלונקס חצי מ"ג. 2)בנומבון. היא 1 מ2 התרופות הכי חזקות , עקב זמן מחצית-חיים ארוך. 12 שעות. לכן משמש ליקיצה מוקדמת. פועל תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות , פריחה , שיחכה , בלבול. 3)ואבן זו התרופה הכי חזקה ואיטית. זמן מחצית-החיים הוא 6-36 שעות בהתאם לגוף של המטופל. ואבן ונומבון משמשים גם ליקיצה מוקדמת (ולא השראת שינה). פועלים תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות. במקרה של שיחכה , בלבול או פריחה~ לחדר מיון. מינון: 10-120 מ"ג. לטראומה. 4)להשראת שינה משתמשים בבונדורמין. זמן חיים קצר , 4-8 שעות. 5)טרנקסאל משמש לגמילה ואפילפסיה. 6)קסנקס משמש להתקפי חרדה מלווים בדיכאון 0.25 מ"ג. 7)לוריבן לעצבים 1-6 מ"ג. 8)אסיוול (ואליום) זו התרופה הכי נפוצה להתקפי חרדה 2-60 מ"ג. תרופות לטיפול במחלות אורגניות , שאני לא יודע אם משתייכות לפסיכיאטריה או נוירולוגיה: מאניה-דיפרסיה בהתחלה משתמשים בתרופות המפחיתות את המעבר החד בין הקטבים. 1) התרופה הכי חזקה למטרה זו היא ליתיום. התרופה הראשונה , משנות ה40. תופעות לוואי: כליות , בלוטת תריס , לב , כבד (5-15 שנים). עלייה במשקל , טעם מתכתי , צמא השתנה. במקרה של: בחילה , שלשול , רעד , עייפות , טשטוש , פריחה~ להחליף תרופה. 300-1800 מ"ג. 2) דפלפט היא קצת יותר חלשה מליתיום. 200-1800 מ"ג. 3) טריל 200-1200 מ"ג. 4) למיקטל~ משתמשים בה כמוצא אחרון , כי היא מסכנת חיים. אח"כ משתמשים בנוגד פסיכוזה למאניה. ולבסוף נוגדת דיכאון. תרופות למאניה מייצבות את רמות הסרוטנין והנור-אדרנלין. בדרך אחרת מנוגדי הדיכאון , ובאיזור אחר במוח. יש גם השפעה מועטה על הזרמים החשמליים במוח , ולכן הם ממשפחת נוגדי הפרכוסים ומשמשים גם לטיפול בפארקינסון ואפילפסיה. שטיון אלצהיימר מגבירים אצטיל-כולין. מעלים תפקוד. טאקרין~ מעכב כולינאסטראז. שלבים ראשונים. 40-80 מ"ג. עצבנות , בחילה , הקאה , יובש , קושי בהשתנה , שלשול , פריחה. במקרה של הרעלת כבד יש להחליף תרופה. אסנטה=דונפזיל=אריספט=ממוריט~ התרופה הראשונה. הופסק. 5-10 מ"ג. כאב ראש , בחילה , שלשול , עייפות , התכווצות שרירים , איבוד תיאבון , כאבי פרקים , שינה , כאב בטן , השתנה. במקרה של דופק נמוך ופרכוסים לחדר מיון. אקסלון=ריבאסטיגמין~ בינוני. לא מפסיק את המחלה. 1.5-12 מ"ג. שלשול , כאבי בטן , בחילה , ירידה במשקל , סחרחורת , כאבי ראש , שינה , בלבול , חרדה , הזיות , קושי השתנה. במקרה של התעלפויות או צואה שחורה או דמית יש לפנות לחדר מיון. ריטלין וניטאן לקשיי קשב וריכוז. עייפות ונרקולפסיה (נפילה לשינה). ניטאן 37.5-120 מ"ג. תחילת השפעה תוך 2-4 שעות למשך 8 שעות. 2-6 שבועות. ריטלין. 10-60 מ"ג. השפעה תוך 30-60 דקות למשך 8-15 שעות. תופעות לוואי: עצבנות. הפרעות שינה. תיאבון. פריחה. במקרים של: דפיקות לב. התנהגות מוזרה. פרכוסים. לחדר מיון. מחקרים חדשים מראים שלא משפיע על הדיכאון. ישנן 11 תרופות לטיפול במחלת הפארקינסון. ו3 נגד תופעות לוואי. אבל אני אמצא זמן לפרט ...

כתבתי משהו לשירה, קבלתי תגובות, ולכן חושבת שזו הזדמנות נהדרת להמחיש את מה שאני חושבת בגדול, וגם ספציפית כאן בפורום, כאשר אני נותנת תגובה בו במקום. כל מה שאכתוב הפרטים אמיתיים לחלוטין, עד הקטן שבהם, אבל השמות בדויים. אנורקסיה – מחלה נוראית. שני מקרים שאני מכירה באופן אישי. בת כתתי, חברה, יפהפיה בצורה לא רגילה, מוצלחת, חכמה ומוכשרת, מין נסיכה של פעם בדור, שאין בחור שראה אותה ולא רצה אותה לאשתו. ואין מי שהיה בנוכחותה ולא הרגיש נחות, היא הייתה ממש נסיכה בכל המובנים. התחתנה עם בעל גם כן מוצלח, ונולדו להם 5 ילדים. השניה הייתה בצלמה ובדמותה של האם, במיוחד יפה ומוצלחת, ואז בגיל 15 היא החליטה שהיא שמנה מדי! לא יודעת מה היה ה BMI שלה, אבל היא הייתה בערך גובה 175-170 ס"מ ומתארת לעצמי ששקלה משהו כמו 55-60. בתחילה הדיאטה עוררה חיוכים, אבל לאט לאט זה נהיה רציני, היא הרעיבה את עצמה, עד שאושפזה, גם כאשר שקלה 35 קילו, ונראתה כמו ניצולי המחנות, טענה שהיא שמנה מדי. מי לא הגיע כדי להשפיע עליה, כל המי ומי, אבל היא בשלה, היא שמנה מדי. הסוף היה נוראי, היא נפטרה (לא מבינה איך נפטרים בבית חולים מזה, איך זה שהם לא מזינים אותם????), זו הייתה טראומה נוראית לכולנו שהכרנו אותם, לראות את הפרח הזה קמל כתוצאה מאילוזיה נוראית שכזו. כשהייתי שם לבקר, ראיתי עוד כמה שלדים שכאלו, זה היה נורא. הפעם השניה, שהיא עדיין לא הסתיימה זו אמא של ידידה. אשה מבוגרת, שהייתה מאד פעילה והפכה לחצי סיעודית ומאה אחוז משותקת. היא צלולה אבל מדי פעם היא שוכחת זמנים וחוזרת לעבר, ואז היא כועסת על מישהו או משהו, שלא ידוע בדיוק על מה, והיא שניזונה כבר שנים רק מאינשור, מתחילה לעשות 'הפגנות' ולא מוכנה להכניס כלום לפה. לא עוזר כלום, היא עושה בדווקא, הידידה שלי וכל הילדים נכנסים להיסטריה, את הנוזלים שמכניסים לה היא זורקת, וחולפים כמה ימים לפעמים 2 לפעמים 3 והיא מקסימום מכניסה אינשור אחד', הפרצוף שלה נהיה כמו למון סחוט אחרי 4 ימים בשמש, ואז זה חולף, והיא חוזרת לאכול, והידידה שלי כל הזמן בפוביה, מה יהיה כשהיא מרעיבה את עצמה. לא פעם אני שם מנסה לעזור, ורואה את המצב שמכניס נורא נורא ללחץ. לרגע לא עולה בדעתי לרצות להיות חולה במחלה זו... אבל... וכאן מגיע האבל הגדול. אני לפעמים אוהבת לראות דברים מחוץ לקופסה, לראות בגדול, זה גם יכול להועיל וגם יכול להיות נחמד לכל הצדדים ולשעשע זה בוודאי שיכול בצורה החיובית שלו, ונזכרתי בהם עכשיו. הייתה לי חברה, אקרא לה נילי - אשה צעירה אמא לכמה ילדים שקבלה את המחלה. היא הייתה בדיוק אחרי לידה, עוד בהריון גילו את זה, וחיכו ללדת כדי להתחיל עם הטיפולים. כשהגעתי לבקר אותה בפעם הראשונה, היא הייתה מיואשת עד התהום, בצער שקשה להכיל ואמרה לי שאמרו לה שתלך להוספיס, כי ימיה ספורים. ואני בשיא הכנות מנסה לעודד אותה, שעוד יהיה טוב, ומצליחה להפיך בה רוח חיים. הייתי באה אליה יחד, היינו שרות,מדברות משוחחות, אבל הכל מתוך אופטימיות, שהיא תצא מזה. כעבור כמה שבועות שחררו את נילי לביתה, אבל חלפו 6 חודשים והיא חזרה לבית חולים כאשר המצב קשה ביותר. עשינו כל החברות תורנות סביב לשעון, ישבנו אתה שעות, מנסות כמה שאנחנו יכולות להפיח בה אפילו קצת שמחה, מה לא ניסינו? והיא לא רצתה למות, היא רצתה לחיות, ובכל פעם כאשר הייתי מגיעה היא הייתה אומרת, סגרנו, אני הולכת לחיות נכון??? בשום אופן אני לא אמות, לא מאמינה למה שהרופאים אומרים, אני אצא מזה, אין מצב שאני לא חוזרת הביתה לילדים שלי. הייתה תקופה שכל מה שבקשה שאביא אותה לביקור בבית שלה, הפכתי את העולם שבית חולים יאשר, אז שראש המחלקה אמר לי, את לא מבינה, זו רק דרך שלה לנסות לחזור למה שלא יהיה, היא לא באמת רוצה לבקר בבית. זה היה נורא לראות את המצב הקשה שלה, ואת הרצון העצום שלה לחיים. מי שכל כך רוצה לחיות וימיה ספורים, זה דבר שקשה מאד לחזות בו. יום חמישי אחד בלילה, קרוב לחצות מתקשרת אלי חברה משותפת ואומרת לי, אני נורא דואגת בואי נלך עכשיו, אמרתי לה שתתן לי שעה לסיים את הבישולים לשבת ונסע. (אמא של נילי, שגרה מחוץ לעיר ישנה אצלי באותו לילה, והיא לא ידעה מכלום, אשה מבוגרת שכבר ישנה כמה שעות טובות מאז שחזרה לבקר את בתה בבית חולים) אספתי את חברתי כעבור כשעה והגענו לבית החולים. ישבה שם חברה אחרת, ואמרה שהסבל של נילי הוא נוראי, והיא בבטן צעקה נוראות, וכל הזמן הצעקות הלכו וגברו, ואז קרה משהו נוראי, היא התחילה לצעוק 'לא לא לא' וממש דחפה עם הידיים, נראה היה שהיא רואה משהו ומנסה בכל הכוח להדוף את זה, זה היה נורא לראות ולשמוע, היה נראה שהיא רואה את מלאך המוות ולא מוכנה להכנע, לא מוכנה לתת לו לקחת אותה. ואני עשיתי משהו שהרבה מצפון היה לי מזה לאחר מכן, הלכתי לאחות ואמרתי לה, היא סובלת נוראיות איך את יכולה להקל עליה. האחות נכנסה לחדר, ראתה מה המצב וחזרה עם זריקה, ולא חלפה חצי שעה והיא החזירה את נשמתה לבוראה. עד כאן לסיטואציה הזו, עכשיו לשניה. יש לי חברה נוספת אקרא לה שירי, אני מכירה אותי מאז שאנחנו ילדות קטנות, ותמיד יש לה טבע אובדני, היא עברה טראומה קשה בגיל קטן ולא יודעת אם יש לזה שייכות אם לאו, אבל אני זוכרת שבגיל 9 עברתי אתה פעם ליד בניין גבוה, והיא אומרת לי "בואי נעלה למעלה ונקפוץ, מי צריך את החיים הללו!" תמיד היו לה רעיונות איך לסיים את החיים. בגרנו, הבנתי שהיא לא מתכוונת לממש את הנטיה לאובדנות, אבל לא פעם היא מספרת לי שבכתה כל הלילה בבקשה לא לקום בבוקר, לא רוצה לחיות, ולאו דוקא בגלל שכל כך רע לא (אי אפשר לדעת מה בדיוק קורה אצל השני, אבל אני שופטת על פי מה שהיא מספרת לי) אם הילדים הרגיזו אותה, מישהו פגע בה, מספיק כדי שהיא תייחל למות. כאשר קורה פיגוע רח"ל, לא פעם אשמע ממנה שהיא מקנא בקורבנות, סיימו כבר את הסיוט ששמו חיים. אגב, יש לה קריירה יפה מאד, ילדים מוצלחים, היא מספרת שהזוגיות שלה טובה, כך שאני לא חושבת שזה שייך לנסיבות, יותר שייך למצב הפסיכולוגי שלה. ועכשיו לעצם העניין - בכל אופן, אחרי שקראתי כאן את התגובות למה שכתבתי לשירה, חשבתי לעצמי, וואו! איזה רעיון עצום אלו בשעתו הייתי מחברת בין שירי לנילי, זה היה יכול להיות חיבור מצוין. שירי הייתה משכנעת את נילי שבכלל לא כל כך נורא למות, שמגיעים למנוחה ושלווה ושהחיים הם רק מעמסה. מי יודע, אולי הייתה מצליחה לגרום לה שתרגיש פחות רע עם זה שהיא עוזבת את העולם? לפתע הייתה מגלה שיש מי שרוצה להיות במקומה. (לא בטוח שבאמת שירי רוצה למות, פעם היא חששה שיש לה גידול, וראיתי שהיא מאד נלחצה, אז אולי ברגע האמת היא דוקא תעדיף לא ללכת, לא יודעת, אבל זה מה שהיא משדרת כל החיים) אולי נילי הייתה קצת משכנעת את שירי שתשמח עם החיים, עם כל יום, עם כל נשימה, וחושבתני שחבל מאד שלא עשיתי קשר בינהם. הרצון הנוראי של נילי לחיות, ואי היכולת להשלים עם המוות יכול להיות שהיה נהיה קל יותר אילו הייתה שומעת את פילוסופיית החיים של שירי, אותי הייתה מצליחה להינחם על חייה הצעירים שנגדעים בצורה טרגית כל כך. מה אני רוצה לומר, שדבר שהוא שלילי במהותו יכול להיות לפעמים דווקא בעל תועלת בנסיבות מסוימות. המלח שאנו אוכלים, הרי רכיב אחד שלו אבקת נתרן נפיצה ביותר במים ורעילה, המלח אינו רעיל, (לא בטוח שאני מצטטת כאן נכון, אבל העקרון הוא נכון, שישנן תרכובות שכל אחד מהם לחוד רעיל, אבל ביחד הם מביאים תועלת!) כך גם בהתנהלות שלנו. בעיית האכילה היא בעיה שכל קיצוניות שלה לא טובה, אנורקסיה היא איומה, אבל הקיצוניות השניה, גם כן קשה ביותר, ואנשים עם משקל עודף קיצוני סובלים מאד, ועל פני הסקאלה הזו ישנם הרבה מאד נקודות, לא כל הפרעת אכילה היא נרקוטית שתביא לתמותה, ולא כל תוספת של 10 קילוגרם תהרוג את האדם. אבל, ההפרעה הזו, רעה ככל שתהיה, אם נדע להפיק ממנה את הטוב, יכולה להביא תועלת, שהרי מי שאוחז בידו את המפתח לדעת איך להשליט את הרגשות שלו על הדרישות הפיזיות, יכול היה ללמד את אלו שאין להם את היכולת להתגבר על הרצון הפיזי לאוכל בעודף. למרות שהסבות להפרעות האכילה יכולות להיות שליליות ביותר, אבל אי אפשר להתעלם מהעוצמה של היכולת שלהם לדכא רצונות פיזיים, ואם חלק מהעוצמה הזו היה לאלו שלא יכולים להיות מאוזנים באכילה שלהם, ואוכלים יותר מדי, אזי היה להם ממה ללמוד. כן, גם מתוך הפרעות שיש לנו, אפשר לנסות ולמצא איך יכולים להביא תועלת אתנו, ולכן חיבור בין שני קיצוניות של הפרעות אכילה יכול להביא תועלת לשני הצדדים, האחד ילמד איך להתגבר על תאוות האכילה שמקורה יכול להיות אף הוא בבעיות רגשיות מכל מיני סוגים, והשני ילמד את עם החיים שיכולים לקבל דרך האכילה. האחת תלמד את ההרגשה של 'הטהרות' בזה שמתנזרים מכל המתוק המתוק הזה, והשניה תלמד את הסיפוק שאפשר לקבל דווקא מתוך האכילה. לא חקרתי את הנושא הזה לעומק, אבל ככל שאני חושבת שעליו, אני בהחלט חושבת שהוא שווה מחקר, ואני חושבת שאילו היו לוקחים את בעיות האכילה ונותנים לאלו שסובלים מהם לנסות לעזור לצד השני של הסקאלה, אני חושבת שזה היה עוזר להם להתגבר על הבעיות. לא יודעת מי שהגיע עד לכאן, אבל מי שכאן אתי סתם מגיעה לו מדליה, בכל אופן, אני מנסה לומר שאפשר לומר כאן בפורום איזו שהיא אמירה, והופ... קופץ הפיוז לאנשים...כי האמירה לא תואמת בדיוק את סוג התגובות שהם רגילים לתת או לקבל, ואם זה לא נמצא בשבלונה, אז וואו! זה נורא ואיום. יש תגובות שמתאימות לסוג מסוים של הודעות, ואילו ההודעות הלגטימיות, מה שלא נמצא באותו מתחם, גם בלי לנתח אותו יותר מדי הוא לקטימי ולא ראוי. כך אני רואה את זה. כל טוב SUNDAY, MONDAY, TUESDAY, WEDNSDAY, THURSDAY. FRIDAY ואולי נתחיל תכף גם עם שמות של חודשי השנה.

שלום ד"ר. אני סובל מהפרעת חרדה ומטופל בתרופות בהתאם. לפני שלושה חודשים הפסקתי לשתות משקאות קלים אשר הייתי צורך כל יום. מאז אני בתחושת דיכאון. הבנתי שהסוכר הרב במשקאות גרם למוח שלי להיות תלוי או מכור על מנת לייצר דופמין. יש לך עצות כיצד אפשר להגביר עידוד דופמין במוח זאת ללא תרופות? האם צריך להמנע לגמרי מצריכת סוכר כדי שהמוח ילמד לייצר בעצמו דופמין ללא תלות בחומר חיצוני? האם צריכת תוספת טירוזין בכמוסות ידועה כמעודדת יצור דופמין? אשמח מאוד לקבלת מענה.

שלום ד"ר, בת 32, מאובחנת עם ADD מבית ספר יסודי, וגם בבגרות. נוטלת אטנט מזה 3 שנים. יש לי מספר שאלות בנושא, שהחל להטריד אותי לאחרונה, ואשמח אם תוכל לענות לי עליהן: 1. האם יכולה להתפרץ הפרעה נפשית (לדוגמה- סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית) משימוש קבוע באטנט, ועל פי המלצת הרופא המטפל, גם אם אין לכך בסיס גנטי (לא קיימת היסטוריה של הפרעות נפשיות במשפחתי)? כמה סביר שדבר כזה יקרה לאחר שימוש של 3 שנים ובגילי? 2. להבנתי סכיזופרניה קשורה בין היתר בעודף דופמין במוח, ולעומת זאת, ב-ADD לא מופרש מספיק דופמין. האם נתון זה מקטין את הסיכוי להתפרצות? תוכל בבקשה לחדד את העניין? 3. האם באדם שסובל מעט מחרדה בנוסף לADD- הסיכוי לפתח הפרעה גבוה יותר? 4. האם ניתן להשתמש באטנט באופן יום יומי ללא חשש מהבחינה הזאת? 5. האם הסיכון להתפרצות של הפרעה נפשית גדול יותר משימוש באטנט מאשר וויוואנס או ריטלין? 6. האם הסיכון עולה עם הגדלת המינון ותדירות הצריכה? תודה רבה על הזמן שהקדשת, יאנה

הלידול גורם לי לתת אגרופים לניאגרות בני אדם אלימות פיזית צרחות קללות על אדני אלוהים לנופף אגרופים באוויר במקום להפסיק הלידול מעבירים למחלקה סגורה דר' אידלמן רפאל מחייב אותי לקבל זריקת הלידול דקנואט למרות שזה גורם לאלימות לדבריו 30-60 שנים לא שמע על זה תמיד יש פעם ראשונה הגוף שלי לא סובל הלידול דקנואט 200 מג' מה לעשות אני חסר ישע חסר אונים

שרון היקרה מה שלומך ? אני רוצה לשתף ואשמח לדעתך אני מוצא את עצמי קורא המון על מחלות נפש, ממה זה מגיע ולמי זה יכול להגיע ומחפש תסמינים שאולי חלילה יגיעו אליי הדבר מעסיק אותי לא הרבה אבל לפחות פעם פעמיים בשבוע שאני מתעניין ובודק וכשאני רואה חלילה תסמין אני נורא מפחד למשל ראיתי שיש דופמין גבוה לחולי נפש אז איך בודקים דופמין גבוה אצלי? כי גם לי יש חרדות ומחשבות טורדניות אני מפחד שיתפתחו לי מהמחשבות הטורדניות מחלות נפשיות , האם זה משהו שיכול לקרות? ולמה אני בעצם בודק ומוצא את עצמי קורא על מחלות שעות באינטרנט ??

שלום,האם ריטלין גורם להגברת חרדה? כל תרופה שמגבירה את הדופמין (כמו ריטלין ואו וולבוטרין) היא בעלת תופעת לוואי של הגברת חרדה בסבירות גבוהה?

שלום, אני לוקח סרוקוול סוג אקס אר 100 מ"ג ליום, והמצב בימים האחרונים החריף לי. יש לי יותר פסיכוזות, פעם בשעה בערך, והדופמין במוח נהיה לי הרבה יותר "מפוזר", וגורם לי להרגיש רדום קצת בראש. מה אפשר לעשות?

שלום, אני לוקחת תרופת Perphenan (24 mg) ליום באופן קבוע ומרגישה איתה טוב מאד. ברצוני להיכנס להריון אך הורמון הפרולקטין אצלי גבוה מהנורמה ולכן אני מקבלת ווסת לעתים רחוקות, הדבר גורם לכך שאין לי ביוץ. רופא נשים שלי רוצה שאני אקח תרופה להורדת הפרולקטין בשם Parlodel, 2.5 mg, חצי כדור ליום, עד שאכנס להריון. ידוע לי שבנוסף לפעילותו של פרלודל להפחית הפרשת פרולקטין הוא מגביר הפרשת החומר דופאמין במוח ובשל כך הוא עלול לנגוד את פעילותו של פרפנאן המפחית הפרשת דופאמין וכן להיפך. שאלתי היא האם המינון של פרלודל הוא סביר כדי שלא יפגע בפעילות הפרפנאן ולהפך? האם השילוב התרופתי הנ"ל יכול לדרדר את מצבי הנפשי?

שלום וברכה, יש לי מס' שאלות אני בן 29, וחוץ מהאבחנה הסכיזואפקטיבית יש ברקע גם "מבנה אישיות גבולי" ובעבר אבחנה של הפרעה דו-קוטבית והפרעת אישיות (גבולית ותלותית) 1) רציתי לדעת האם "דיכאון עמיד" יכול להתקיים גם כשאין תמונה מלאה של "דיכאון קליני", ז"א רק סימפטומים בודדים של דיכאון עמיד? 2) האם יכול להיות התקף מאני-פסיכוטי או התקף פסיכוטי פרנואידי כתוצאה מנטילת ssri במינון גבוה? ז"א התקף מ"עודף סרוטונין"? הרי ידוע שהתקפים כאלה נובעים מעודף דופמין ולא מעודף סרוטונין, איך זה מסתדר? 3) האם שילוב של 5 מ"ג אביליפיי, 100 מ"ג לוסטרל ו-250 מ"ג למיקטל יכול לגרום לערך נמוך של טסטוסטרון ו"היפוגנדיזם" (הערך של הטסטוסטרון טוטאל עם התרופות הללו היה אצלי 5.40 nmol/L) ובכך לגרום להשמנה ולנפיחות ולהאט את קצב הירידה במשקל ולעשות דחף לפחמימות ומתוקים? האם יש טיפול לזה? יש לציין שאני שוקל 104 קילו והגובה הוא 1.78 למרות שזה לא נראה כ"כ, ז"א שהשומן מתפזר באופן די פרופורציונלי אצלי, אבל ההשמנה היא בעיקר בבטן.. אני עושה ספורט ריצה של 40 דקות 3-4 פעמים בשבוע ומקפיד להימנע מפחמימות ומתוקים, אבל כשאני נוטל את התרופות הנ"ל שציינתי זה יותר קשה.. בלעדי הלוסטרל והאביליפיי זה יותר קל וכמעט אין תיאבון או דחף לכך.. מאידך יש לציין שבלעדיהם יש תחושה של חוסר הנאה מדברים, אי שקט והתעסקויות כפייתיות במחלות נפש, אבחנה, רוחניות מיסטיקה ודת.. כמו כן אבחנו לי ברקע חשיבה "overvalued idea" (בעיקר מחשבות דתיות..), מה הטיפול לזה? איך מבחינים בין חשיבה אובססיבית והתעסקויות טורדניות לבין overvalued idea? אני לא יודע אם אצלי זה OCD פעם אבחנו שיש לי"מרכיבים טורדניים כפייתיים".. 4) מה יותר יעיל בייצוב מצב רוח? למיקטל ואריפליי או ליתיום ולמיקטל? למי יש יותר תופעות לוואי של השמנה והורמונים שציינתי (תסמונת מטבולית וחוסר בטסטוסטסטרון), לליתיום או לאביליפיי? איזה מינון של אריפליי לדעתך מתאים לי? (יש לי אישור מהקופה עד 10 מ"ג) עוד שאלה (מוזרה קצת) - האם נטילה של התרופות הנ"ל (אריפליי לוסטרל ולמיקטל) יכולים לעשות בעיות בכניסה להיריון או לגרום למום בילד שיוולד חלילה וחס? כרגע הורדתי על דעת עצמי כבר בערך כחודש את הלוסטרל והאריפליי בכדי לבדוק את רמת ההורמונים בדם כי היה לי חוסר בטסטוסטרון.. ביום ראשון יש לי בדיקת דם חוזרת בנוסף אני חושש שיש לי אנמיה כי אני חיוור לפעמים ויש לי נשירת שיער מתמדת ועייפות במשך היום בבדיקה האחרונה (עם התרופות) ההמוגלובין (HGB) שלי היה 13.0 g/dl בנוסף הערך של MCHC היה 30.7 TSH היה 1.90 mIU/L CORTISOL-BLOOD היה 655 nmol/L וכן כמו שציינתי TESTOSTERONE- TOTAL היה 5.40 nmol/L סליחה על ה"חפירה" ותודה מראש על המענה (אשמח להתייחסות לכל השאלות..) שבת שלום

שלום אובחנתי על ידי פסכיאטר לפני 5 שנים, עם הפרעה דו קוטבית. קיבלתי במשך הזמן הזה תרופות נוגדות פסיכוזה,בהתחלה perfenan 4 mg אחרי חצי שנה היו לי סיוטים החליפו לי לריספרדל 1 מ"ג עד 3 מ"ג לאחר כשנה גיליתי תופעות לוואי קשות של התרופה שחלק מהם הם הפרעות שינה,קשות, ורעידות,וקשיון שרירים לאחר מכן החליפו לי לSEROQUELL עד 200 מ"ג, והתופעות לוואי התרבו והחמירו. קישיון השרירים החמיר,כאבי שרירים .ועוד תופעות.הפרעות השינהץ במחקר שערכתי באופן עצמאי גיליתי שתרופות נוגדות פסיכוזה מעקבות את פעולתו של המוליך העצבי דופמין,ובמשך הזמן נוצר חוסר איזון עם מוליך עצבי אחר שאחראי על השרירים,וזה מה שלמעשה גורם בין היתר להפרעות שינה,כי בשינה השרירים צריכים להתרפות. לכן הורדתי את המינון לאט לאט והיהקשה מאוד,עד שהצלחתי להחליף את התרופה לקלונקס 2MG או לוריון לסירוגין עד שאני ימצא פסכיאטר אחר. אבל גם אחרי חודש מסיום התרופה אני סובל מהפרעות שינה,וכאבי שרירים וקשיון שרירים. מוסקול עוזר לי אבל אחרי יומיים הוא כבר לא משפיע. מה שכן עוזר לי בצורה מופלאה זה נס קפה שאני לא מצליח לישון הוא עוזר לישון,(הקפאין מעלה את הדופמין ונוצר איזון). אך אין לי פתרון ממשי למצב הזה. ה אם יש תרופות להרפיית שרירים מבלי תופעות לוואי חמורות לתקופת ההסתגלות עד שיווצר האיזון הטבעי,בין המוליכים העצביים? בתודה

התחלתי תהליך הפסקת עישון בעזרת הכדור ואני נמצא בקבוצת תמיכה טלפונית. לאחר 23 שנה של עישון 30 סגריות ליום הצלחתי לשמחתי הרבה להפסיק. כמו כן אני חי שנים רבות עם הפרעות קשב לא פשוטות. הכדור עושה פלאים לריכוז שלי,לזכרון ולמצב הרוח.אך גורם לעירנות מוגברת וללילות רבים ללא שינה. שאלתי: האם הכדור מגביר את רמת הדופמין במוח או רק מעקב את הספיגה שלו? האם יש פתרון לנושא הפרעות השינה? האם יש כדור דומה להפרעות קשב? ריטלין וקונצרטה לא עושים לי טוב ( הופכים אותי עצבני,קצר וחסר סבלנות).

שלום ד"ר, אני מטופל עקב דיכאון וחרדות (עמידים-לדעת הפסיכיאטר) בנוסף, לאחר אבחון מקיף,פעם בשבוע, אובחנתי כלוקה בCOMPLEX PTSD (הפרעת פוסט טראומה מורכבת) אתה בודאי מכיר. בן 21 וחצי, בריא בדרך כלל פרט לכאבים בטרפז ובשכמות וצוואר צד שמאל. מוכר למע' הפכיסיאטרית, נמצא בטיפול פסיכודינמי מזה כשנתיים, נטלתי כדורים רבים. אחד מהם היה וולבוטרין (מסוג NDRI) שהפסקתי לאחר שנה מחשש לטשטוש משמעותי בראייה שפגע בתפקוד (הורדתי במינונים בהדרגה וגילינו שזה לא מהוולבוטרין). כיום אני לוקח ציפרלקס 20 מ"ג בבוקר כבר כשנה וחצי-שנתיים , קלונקס - 1 מ"ג במהלך היום ועוד 1 מ"ג בערב\בלילה, אתמול חזרתי בפיקוח הפסיכיאטר ל150 מ"ג וולבוטרין XR (בהשהייה); הרעיון הוא להגביר ל300 מ"ג XR בעוד כחודש, תלוי איך ארגיש מבחינת העלאת\הגברת חרדות ובאספקט החשד לנטיה למצב היפומאני; השאלות שלי הינן קצרות לאחר הקדמה ארוכה שכזו ואודה לך באם תענה, (1) האם וולבוטרין מגביר ב-ה-כ-ר-ח את החרדות? תוך כמה זמן זה עובר? (2) האם ההשפעה תהיה זהה בעצמתה ובאיכותה בהתאם למינון - למרות שנטלתי בעבר והפסקתי למשך שנה ועכשיו אני חוזר שוב? (תזכורת: לקחתי לשנה , הפסקתי לשנה ועכשיו אני חוזר) האם זה יהיה דומה או זהה או שלא בכלל? (3) האם וולבוטרין מעלה קשב, ריכוז,אנרגיה ומוטיבציה-את כל אלה? חסרים לי מאוד מאוד מאוד ריכוז ומוטיבציה - אין כוח לעשות כלום ומזכרוני את וולבוטרין בתק' שלקחתי, היה מאוד מועיל. (4) האם הגיוני ולא סותר השילוב הבא: 20 מג ציפרלקס, 2 מג ביום של קלונקס, 150-300 מג ביום של וולבוטרין - שלושה כדורים, אחד SSRI השני בנזודיאזפין, השלישי NDRI. תודה רבה יום טוב

אני בן 51, ברקע מיקרו אדנומה שאינה מפרישה למעט ירידה ניכרת בטסטסטורון (ועליות קלות בקורטיזול ופרולקטין מפעם לפעם - כנראה בגלל דחק). לאחרונה אושפזתי בנוירולוגית בגין כאבי ראש/סיחרוררים/איבוד יציבות ומספר אירועים של התנתקות לפרקי זמן קצרים. הברור שלל סיבה נוירולוגית בבדיקות הדם בסיכום האישפוז הופיעו הערכים הבאים (החריגים): 1. טסטסטורון טוטל 0.74 (2.5-8) לאחר כחודש וחצי של מריחת טסטומקס 100גרם) 2. לויקוציטים 12.8 (4-11) 3. לימפוציטים 17% (20-40) 4. נויטרופילים # 9.5 (1.4-6) 5. גלוקוז 95 (70-110) ובשחרור 115 6. (208-378(LD 338 ובשחרור 469 7. CRP 6.16 ובשחרור 71.25 8. Alpha 1 globulin electrophores 2.3 (2.9-4) 9. Cpk 200 (38-174) ובשחרור 389 10. כולסטרול טוטל בדם 133 (150-200) 11. העמסת סוכר 75 ג' 121 (לפני הסוכר) 115 אחרי שעתיים לא הייתה התייחסות לערכים המסומנים באדום! לאחר השחרור קיבלתי את התוצאות הנוספות: 1. טסטסטורון טוטל 1.71 (אחרי 10 ימים שלא מרחתי טסטומקס) 2. BT 0.48 (0.6-2) 3. קלציטונין בדם - 26 (0-18.2) 4. איסוף שתן לקטכולאמינים: נפח 2300 מ"ל) 5. אפינפרין 31.5 ( 0-20) 6. נוראפניפרין 56.5 (0-40) 7. דופמין 278.8 (0-300) 8. מטאנפרין 0.72 0-1) נפח 1200 מ"ל 9. Acth 32.9 (5-46) בדם 10. איסוף שתן (נפח 1700) ל hiaa5 תקין 4.5 מעבר לכך שיש לי עדיין כאבי ראש קשים, סיחרורים ואיבוד יציבות, יש לי גם קפיצות קלות בל"ד עד 165/105 הנורמה כ 120/75 יש לי גם אירועי הסמקה בודדים. האם הסימפטומים+האדנומה בהיפופיזה (בלוטות הלימפה הצוואריות המוגדלות שהן תקינות לאחר FNA) אולטראסאונד בלוטת התריס תקין למעט מעט הגדלה, החריגות בקטכולאמינים ובקלצטונין יכולים להחשיד לפאוכרומוציטומה? קרצנואיד? קרצינומה מדולרית או MEN לאחד מסוגיו? אשמח מאוד לדעתך המקצועית ! האנדוקרינולוג מתכנן חזרה על קלציטונין (אולי רק טעות חיובית, במידה ותהיה שוב תוצאה קצת גבולית יבצע גירוי בסידן. בדיקת נוגדנים להשימוטו, הולטר ל"ד חוזר ואולטראסאונד חוזר. בנוסף בדיקת מטהנפרינים בסרום (באיסוף יצא תקיןואני מעט שמן 108 ק"ג גובה 190 לדעתו אין צורך בשלב זה לפט סיטי או מיפוי סוטוסטטין מאחר וגם אם יש ממצאים הם יהיו מתחת לרזולוציה

1.האם ניתן לשלב את שניהם ביחד 2 כמוסות כל אחד מהם ביום? 2.מי מהם יותר חזק ומשפיע על דיכאון מצב רוח וחרדה? 3.האם שניהם פועלים באופן זהה על ע המוח(מעלה סרוטונין דופמן) או שהם שונים? 4.לתרופה רמוטיב הוסיפו חומרים נוספים או שזה רק הצמח היפריקום? תודה רבה מראש על העזרה ושבוע טוב.

קראתי קצת והתרשמתי מכך שאת לא מכניסה את כל סוגי הסמים לסל אחד, אלא עומדת על ההבחנות בינהם. אז יש לי כמה שאלות- חבריי עושים הרבה קוק, לא פרסי, שעולה בין 400-600 ש"ח לגרם, הם טוענים שזה לא ממכר, ובאמת אני ראיתי סביבי הרבה שהשתמשו באופן מסיבי והפסיקו ללא תסמיני גמילה. מצד שני, אני יודעת שאחותי היתה מכורה לקוקאין. היא אמרה שהיא היתה משתמשת בקוק פרסי, האם זה כינוי "נעים" יותר להרואין? מהם ההבדלים? ומה ההבדל של שני אלו עם קריסטל? איך זה יכול להיות שקוק עולה כל כך הרבה, ומבחינתי זה סם די מאכזב, ולעומתו אקסטזי או MDMA PURE עולה משמעותית פחות? שניהם עובדים על דופמין וסרוטנין? והשאלה שהכי מעניינת אותי היא האם גילו כבר איך ל.ס.ד עובד? והאם הוא מסוכן? יש המון מיתוסים וסיפורים אמיתיים של חברה שחזרו מהודו ישירות לכפר איזון, אבל הבנתי שהורב הגדול מהם זה בגלל השימוש בג'ראס ולא בסמים הזייתיים. מה מהסכנות בל.ס.ד? מלבד טריפ רע, שגם לו יש סוף? תודה, אשמח גם להפניות לחומר לקריאה, יעל

היי, אני "מרשה לעצמי" לשאול עוד שאלה ברשותך: אני מטופל שנים רבות אצל פסיכיאטר בשל הפרעת חרדה מוכללת GAD. נוסו מגוון רחב של תרופות ושילובים עד שנמצא שילוב שאיכשהו עוזר. המצב הוא כזה שנגזר עליי להמשיך לקחת את התרופות הבאות דרך קבע: לוסטרל- נוגדת חרדה ע"י עיכןב סרוטונין. קלונקס 2 מ"ג- ניתן לאחר התפרצות התקפי פאניקה בשנת 2012 אי אפשר להפסיקו או להפחית מינון כי יחזרו התקפי פאניקה וכל ירידה במינון תחמיר חרדה. וולבוטרין- נותן מוטיבציה ע"י הגברת דופמין ומאזן את התחושה הדיכאונית שגורם הקלונקס בשימוש ממושך. סרוקוול- להרגעה מהעוררות של הוולבוטרין. מתקשה לקבל את זה שאני אצטרך לקחת 4 סוגי כדורים "רק" לאיזון חלקי של הפרעת חרדה. כל פעם שאני הולך לקנות את הכדורים אני חוטף דיכאון ותיסכול מדוע אני צריך כ"כ הרבה כדורים. שאלתי את הפסיכיאטר והוא אמר שאני לא אמור לחשוב על כמות הכדורים אלא רק להמשיך לקחת אותם. לי זה קשה מאוד לחיות בתחום "האפור" שהרי אני טיפוס של שחור או לבן. אם היה מדובר בכדור אחד או שניים ניחא, אבל 4 כדורים ביממה ?! סיוט... הפסיכיאטר המטפל טוען שפסיכיאטר אחר (כמו פסיכיאטרית בקופת חולים נניח) לא תוכל למצוא כדור אחד או שניים שיעשו את העבודה כי מדובר אצלי בהפרעות חרדה משולבות עם קצת דיכאון וקצת אובססיה ולכן אינו ממליץ על צעד כזה שלא "לשחק" עם התרופות כיון שפסיכיאטרים אחרים אינם מכירים אותי. מה דעתך לגבי פניה בכל זאת ליועץ פסיכיאטר אחר או שבאמת עדיף לחיות לפחות בשנתיים הקרובות בלי לעסוק בכלל בכך שאני לוקח כדורים ורק לאחר מכן "לחשב מסלול מחדש" לגבי התרופות בין אם אצל הפסיכיאטר הנוכחי או אצל אחר/ת שאינו/ה מכיר/ה אותי?

היי, לפני כחצי שנה סיימתי קשר שארך בסך הכל חודשיים עם בחור מסויים. מאז אני במחשבות בלתי פוסקות עליו בצורה שאני מרגישה שפוגעת ומעכבת את ההתנהלות היום יומית שלי, ואפילו מנהלת אותי. אני מבינה למה המחשבות קיימות, יש להן בסיס. זאת אומרת, במצבים בהם אני טרודה/לחוצה/עם כאבים (מתמודדת עם כאב כרוני) אני מוצאת את עצמי מתנחמת על זיכרונות נעימים ואז שוקעת בפטנזיה של מה היה קןרה אם .. כי המוח למד שזה משרה לי תחושה נעימה ומשכחת. או שאני עסוקה בצורה אובססיבית על הרגעים בהם לא ביטאתי את עצמי ולא אמרתי את מה שהיה לי להגיד ונמצאת בלופים מחשבתיים כדי לחזות איך היתה הסיטואציה מתגלגלת אם כן הייתי מביעה את עצמי. או שמוצאת הסברים הגיונים לדברים שלא היו מקובלים עליי וממשיכה להאמין שאין לי מילה רעה אחת להגיד עליו. הדברים האלו כנראה מופעלים ע"י טראומות שלי, והמוח למד לקבל דופמין מהמחשבות הנעימות האלו, אבל הם גוזלות לי זמן ובאות על חשבון דברים אחרים, מטרידות אותי, ולא מקדמות ואפילו תוקעות אותי. ואני מרגישה שזה לא בריא שכדי להירגע ממשהו אני אוטמטית מתחילה לחלום עליו בהקיץ, ולפעמים זה פוגע גם בשינה שלי. איך אפשר להתנתק מהמחשבות האלו ולהפסיק להתעסק בהן? פעמים רבות מצאתי את עצמי שוקעת שעות במחשבות במקום לעשות דברים חשובים שאני צריכה אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי על רקע הכאב הכרוני ובטראומות שמגיעות איתו, אבל לא העליתי את הנושא הזה מתוך הבושה ומרגיש שזה לא רלוונטי ומתגמד לעומת שאר הדברים שאיתם אני מתמודדת למרות שזה מנהל אותי ביום יום

היי. עקב הפרעת חרדה מתמשכת מטופל קבוע בכדורים הבאים: לוסטרל 100 מ"ג וולבוטרין XR במינון 150 מ"ג קלונקס 1.5 מ"ג בתיפזורת. עקב מחסור בבדיקות הדם בחומצה פולית, רופאת המשפחה רשמה לי כדורים של חומצה פולית 5 מ"ג למשך 3 חודשים. אני לוקח כבר חודש את החומצה פולית בנוסף לטיפול התרופתי בחרדה. אני שם לב בשבועיים האחרונים לתופעה של שינה חזקה (ואיכותית) בלילה לצד כאב ראש. האם ניתן לקשר זאת לנטילת החומצה הפולית? שאם אדם שלא לוקח תרופות בכלל לא היה מושפע כך אז בגלל שאני לוקח את החומצה פולית בנוסף למגוון התרופות נוגדות החרדה המשפיעות בשלל דרכים על מערכת העצבים לכן זה גורם אצלי לעייפות וכאבי ראש בגלל השילוב? החומצה הפולית ידועה שמסייעת לייצור מתווכים עצביים כמו סרוטונין ודופמין- אותם מתווכים עצבים אותם מעכבים הלוסטרל והוולבוטרין. יש בכך סכנה לעודף סרוטונין/דופמין או היתכנות להפרעה בפעילות התרופות? תודה רבה לתשובתך :-)

שלום לפני כשלושה חודשים היה לי אוטם הגעתי לביהח עם דופמין 900 ואחכ ירד ל 700. בוצע צינטור מיידי, לא נמצאה חסימה הכל נראה תקין. לאחר חמישה ימי אישפוז שוחררתי הביתה עם רשימת תרופות: קרדילוק 2.5 מ ג ברילינטה 90 ×2 אספירין 100 מ ג אמלודיפין 5 מ ג לוסרדקס 50 מ ג אזקור וסטטור 10 מ ג זריקת לקוויו 284 מ ג שאלתי היא- האם כל כך הרבה תרופות נחוצות? בעיקר כשלא ברורה הסיבה לאוטם.

שלום דר' אריה האם יש משהו שניתן לעשות כדי לשקם אפילו במעט נזק נוירולוגי הנגרם כתוצאה מחסמי דופמין וביפרבין

שלום דר' איילת האם יש משהו שניתן לעשות על מנת לשקם אפילו במעט נזק נוירולוגי הנגרם מחסמי דופמין וביפרבין?

שלום דר' צוק, אני מבין שהשאלה שלי לא בהכרח קשורה לפורום גידולי מוח. עם זאת, לא מצאתי פורום לנוירולוגיה כללית באתר זאפ דוקטורס, ומקווה שתצליחי לתת לי כיוון לתשובה. האם יש משהו שניתן לעשות כדי לשקם אפילו במעט נזק נוירולוגי הנגרם כתוצאה מחסמי דופמין וביפרבין?

פרופסור שלום,אני סובל מהתקפי פאניקה מתמשכים.בעקבות כך התדרדרתי גם למצב דיכאון.פסיכיאטר רשם לי לוסטרל בשילוב עם וולבוטרין XR 150 MG.(היות ושעבר SSRI לא עבדו לי כטיפול בודד).האם אצל מי שסובל מהתקפי פאניקה רצוי לו להימנע מלקיחת וולבוטרין? (כיון שהכדור מעורר ועובד על הגברת דופמין ואדרנלין -הצפת אדרנלין בדם גורמת להתקפי פאניקה!).תודה למענה.