תוצאות חיפוש עבור אשפוז-בכפייה

יש בעייה במשפחה שאני גר עם הורה וכל פעם שהוא רב איתי על שטויות אז הוא מאיים לזרוק אותי לבי"ח פסיכיאטרי בגלל שאני צועק ונמאס לי מהמטומטם הזה שגם ככה הוא גמור וזה נהיה כבר אוטומטי את מי צריך לערב בשביל לגמור עם ולהסביר לו שמה שהוא עושה זה טעות / אם אני לוקח טיפול של מודיקט יכולים להכניס אותי למקום שאמרתי למעלה ?

היי ד"ר.. אני אובדת עצות, אחי הגדול בן 37 אובחן עם סכיזופרניה בגיל 21, מאז נכנס ויצא מבתי חולים, מחלקות סגורות ופתוחות , גר עם הוריי, כמה חודשים מתנהג בסדר לוקח תרופות ואז חלה הידרדרות במצבו, נעשה תוקפני , מאיים על הוריי , בורח מהבית עד שמקבלים צו אשפוז בכפייה , מאשפזים ואז שוב חוזר חלילה ככה בכל שנה במשך שנים... מיותר לציין שעייפנו מהמצב, אך זה לא העניין.. מה שמפחיד אותי זה המחשבה שהוא עלול לפגוע בהוריי, זה מרגיש לי כמו עניין של זמן.. לפני כחודשיים שוב חלה הידרדרות שוב אותו הסיפור, ברח מהמחלקה הפתוחה והתקשר לאבי ואמר לו שהוא לקח לו את אשתו ושהוא יהרוג אותו, זה בעצם חלק מהקולות שהוא שומע כל הזמן, הוא נמצא על ידי המשטרה רחוק מאזור הבית ואושפז בכפייה, לאחר שבועיים שיחררו אותו, אני נורא מפחדת.. יש לי ילדים קטנים ככה שמרגיש לי לא בטוח להיות בבית הוריי האהובים עליי ( מה שמכעיס אותם מאוד..) מה עושים עם המצב הזה? מה??? בסוף יקרה אסון...

שלום, יש לי שאלה שהיא קצת טכנית, אך הינה גם תוצר נלווה של בריאות הנפש- נהלים בזמן אשפוז במחלקה סגורה- האם אכן ישנה תקנה גורפת שאוסרת על ביקור מישהו שמאושפז במחלקה סגורה- פרט לקרוב משפחה בקרבה ראשונה? אם כן אשמח לראות סימוכין לתקנה הזאת. תודה מראש ושבת שלום.

שלום, אני בת 19 ונמצאת בבעיה קשה. אמא שלי ככל הנראה מתמודדת עם משהו כמו סכיזופרניה/פסיכוזה. אחרי שילדה את אחותי הקטנה (לפני 10 שנים) היא לקתה בדיכאון כלשהו אחרי הלידה (לא מאובחן) ולאחר מכן חטפה התקף פסיכוטי. מאז היא לא חזרה לעצמה בכלל. היא לא קיבלה טיפול ולא אבחנה מסודרת. היא ממעטת לצאת מהבית, טוענת שרודפים אותה ומנסים להרע לה וכל מיני טענות שווא פרנואידיות ולא הגיוניות, היא בוכה המון ולפעמים יש לה תקופות שהיא ממש פסיכוטית ולפעמים תקופות שהיא מתפקדת באופן סביר. היא מצליחה לעבוד בעבודה שלה בקושי ובבית לא מתפקדת בכלל. ניסיתי לשכנע אותה ללכת לטיפול אבל היא מסרבת בכל מצב ומכחישה שיש לה בעיה. הבאתי הביתה פסיכיאטר פרטי שינסה לתת אבחנה כלשהי כדי שאני אוכל להביא לצבא ולהוכיח שאני צריכה להיות בבית יותר ולעזור לה, אבל היא נעלה את עצמה בחדר וסירבה לצאת כך שאבחנה לא יצאה מזה. אני מתוסכלת מאוד ונקרעת בין הרצון לפתח חיים משל עצמי, לבין הפחד להשאיר אותה לבד ושהיא תעשה לעצמה משהו. כמובן גם שהצבא לא יכול להקל עליי בלי מסמכים שמוכיחים קושי אצלה. שאר המשפחה לא בתמונה ולא נמצאים בקשר לא איתי ולא איתה. יש איזו אפשרות לכפות עליה לקבל טיפול? הבנתי שאשפוז זה רק במצבים שהיא מסוכנת לה או לסביבה שלה, מה שלא קורה במקרה הזה מכיוון שהיא לא פוגעת באף אחד ולא בעצמה ואפילו מצליחה בערך לעבוד ומתפקדת ברמה יחסית סבירה רוב הזמן. פשוט המצב הזה באמת לא פשוט כי אני עכשיו לא שם כדי לעזור לה, והיא זקוקה פעמים רבות לעזרה. תודה לכל מי שקרא ויוכל לייעץ לי מה לעשות, אני מעריכה את זה מאוד

אני גרה עם אבא שלי לבד, והוא כול הזמן מאיים לאשפז אותי בכפייה. האם יש דרך כלשהי, לא משנה איזה - לאשפז נערה בת 16 בכפייה? נ.ב: אשמח גם לקישורים עם מידע על חוק בנושא אשפוז בכפייה.

איך אפשר למצא מקום מגורים מתאים לסכיזופרני אחרי תקופות אשפוז ארוכות?

היי אני סובלת ממחשבות טורדניות לגבי נטייה מינית. המון זמן אני מפחדת שאולי אני יכולה להיות לסבית או שאני כזו ואני לא יודעת כבר. המון. זמן. קראתי פוסט של מישהי שמתמחה בחרדה ואמרה שיש אנשים שסובלים ממחשבות חודרניות ושאם יכולנו לא לחשוב על המחשבה אז היינו עושים את זה. אז נכנסה בי שאלה - מי אמר שאני לא רוצה לחשוב את זה? ולא הייתה לי תחושה כאילו בא לי שזה יפסיק אבל אז שבאתי להיזכר במה מציק לי וממה אני מפחדת ומה בא לי שייעלם לא ממש הבנתי מה יש לי וממה אני מפחדת למרות שניסיתי להתמקד . מה זה טמטום? אני משוגעת? רק אשפוז בכפייה יעזור לי להתאפס על המחשבות ולהבין מי אני? למה לגלות מי אני כל כך מפחיד אותי?

אני כמעט בן 34 ואני סובל מבעיה מוזרה שבוודאות תוקפת בעיקר אנשים בני 50+ : כבר לפחות שבוע למרות שאני הולך לישון בשעה סבירה מאוד אני קם בשעה מאוד מוקדמת. הנה היום לדוגמא הלכתי לישון ב- 23:00 וקמתי ב- 03:15. העליתי על דעת משפחתי לפני פחות משבוע את המינון של הכדורים הפסיכיאטריים שלי ל- 40 מ"ל רסיטל ו-1.15 מ"ל ריספונד. ריספונד ידוע כתרופה שמרדימה - לקחתי אתמול 1 מ"ל ממנה ב- 14:45 ו1.5 מ"ל ממנה ב - 21:00 ובכל זאת זה קרה. האנשים שאני חשוב להם מאוד לא מרוצים ממצב השינה שלי, אבל לפסיכיאטר שלי וגם לרוקח שליד הבית שלי כבר נמאס ממני והם לא רוצים לשמוע ממני יותר. אבל אני בכלל לא מודאג ממצב השינה שלי וזה לא מציק לי בכלל כי לדעתי מספיק לבן אדם בגילי לישון 6 שעות ביממה ( במשך 24 שעות ). ומכיוון שישנתי היום 4 שעות ורבע ואתמול ישנתי בין השעות 01:25 עד 06:05 אז בחשבון פשוט בטווח זמן של 24 שעות האחרונות אני ישנתי מעל 7 שעות ! כלומר אפילו חרגתי ממסגרת כמות השעות שבן אדם בגילי צריך לישון ( לא ישנתי בין 06:05 ביום האתמול עד 23:00 אתמול בכלל ! - אפילו לא הרגשתי עייף בכלל ! ). אני לא חולה בכלל ולא כואב לי שום דבר ואני יודע גם שלא מאשפזים על זה בבית חולים פסיכיאטרי ובטח לא אשפוז כפוי אבל בכל זאת אני זוכה ל" שטיפה " על כך מבני משפחתי הגרעינית, למרות שהם דואגים לקחת ממני את הפלאפון כדי שלא אעיר אותם בשעות לא שעות תוך כדי שאני מתעסק בו בעיקר בווצאפ. החיים מחייכים אליי ויש לי כרגע שפע של אוכל ושתייה בבית והמצב הכלכלי שלי מזהיר ואני לא דכאוני בכלל ולא ללחצים נפשיים ואני בן אדם עובד ( אומנם עובד בעבודה לא פיזית, במשרד ממוזג ורק 4 שעות ביום 4 ימים בשבוע ) ואני גם מתפקד בשאר היבטי החיים - אוכל, שותה, קורא עיתון ( פעם בשבוע ) , עושה קניות לבית ( פעם או פעמיים בשבוע ), עושה סקס פעם בשבוע , מתרחץ ( פעם ביומיים או כאשר אין מים חמים אז פעם בשלושה ימים ) ובשאר היום כל הזמן בפלאפון ובמחשב- רוב היום יושב ורק בחלקים קטנים מהיום בעמדת שכיבה או חצי שכיבה. ואני מתקשר עם אנשים אבל גם לא עושה פעילות גופנית. מה דעתך על כל מה שרשמתי פה ? אני גם לא מרגיש דחף ללכת לישון אחרי הרבה זמן ללא שינה ( לפעמים זה יכול להיות גם אחרי יותר מ- 17 שעות ערות ! ) והפסקתי לפני 4 ימים עם כדור השינה האחד או השניים מסוג זאדורם שלקחתי במשך כשבוע באישור הפסיכיאטר שלי. האם אני בכלל צריך ללכת לישון רק מתי שארגיש עייף ואז אפילו להסתכן שאני לא אקום בזמן לעבודה או ללכת לישון עד השעה 23:00 בלילה גם לפני ימים שאני לא עובד בהם בכלל ?

אני בן 34, גובה - 1.67, משקל - כ- 77 ק"ג, תרופות : רידזין ורסיטל. אני לרוב מוותר על טקס הכניסה למיטה כדי להירדם , איבדתי את המוטיבציה. אני ער בלילה וביום , אפילו 38 שעות רצוף, בהן אני יושן בקושי חצי שעה. אין דחף לישון לאחר יום קשה כמו טיול , לפני כ- 3 חודשים הייתי ב נופש יומיים בצפון. קמתי לפני היציאה אליו ב 08:30, ביום הראשון בנופש השתכשכתי בבריכה ובים תחת שמש יוקדת וניסיתי להירדם רק ב- 22:00 ביום השני של הנופש אבל השותף לחדר העיר אותי בטעות. אני לא מחכה יותר מ- 20 דקות ללא ערות להירדמות. לפעמים אחרי לילה לבן אני נרדם ל5-6 שעות רצופות ויקיריי מתרגזים עליי. הבעייה לא מטרידה אותי ואני ואמא שלי לא מרגישים דחף לטפל בה. אחרי לילה לבן אני עובר בריכוז את הכביש בירוק ולא דורך בטעות על הכלב, עובד, אוכל , שותה, קונה בסופר ומטייל בארץ ללא כאבי ראש, סחרחורות ואדישות. בעבר היה לי לילה לבן בעיקר לפני אירועים מיוחדים כמו מבחן חשוב בביה"ס, טיולים בארץ ובחו"ל ודייטים. ידוע שיש אנשים שפעילים בלילות כמו נהגי מוניות, מאבטחים ורופאים. אני חושב שאחת הסיבות להפרעה היא חוסר ההצלחה שלי להשיג זוגיות ומין. לפעמים כשאני לא עייף אני מצליח להירדם ולפעמים לא. אין לי בעיה עם לחץ הדם. אני ואמא שלי נגד תרופות לשינה. אנחנו לא רוצים שאתמכר להן. למה לא צונחת עליי רוח השינה כמו על רוב האנשים בעולם ? האם זה עקב חוסר ההצלחה שלי בשוק הפנויים פנויות ? האם יש פה סכנת חיים ? מה הפתרון ? האם כשיהייה לי סקס קבוע אצנח למיטה ? האם מאשפזים על זה ? אשפוז כפוי ?

שאין להם תנאים לרפא שם? מה הטעם לכלוא בן אדם במקום צפוף עם עשן סגריות ואלימות כתוצאה מהצפיפות, למה לא משחררים יותר אנשים, ובמקום זה סוגרים ומנסים לסחוט עוד כסף ממשרד הבריאות. אף רופא נורמלי לא סוגר מאושפז בכח שאין לו תנאים לכך ולא כופה עליו תרופות שלדעת הרב בעלות השפעה רעה.

האם כלואים פסיכיאטרים בכפייה צריכים להיות סגורים במקום מזוהם בכפייה באמתלה שזה ירפא להם את הנפש? האם כל מה שצריך כדי לרפא את הנפש זה מקום סגור וחומרים כימיים? וששני התנאים האלו מתקיימים לא משנה מה קורה במחלקה סגורה עדיין יקראו לזה בריאות נפש. מגיע לעובדי מנהל ומשק כל מה שהם מבקשים, אבל את הכלואים במקום שאינו בית חולים ולא מרפא לנפש צריך לשחרר לדרכם.

כי היא מקשיבה לי באמת והיא מבינה אותי וטוב לי לדבר ולהיות איתה שם, למרות שגם ממש קשה לי שם לפעמים. אז למה היא לא יכולה עוד? מי החליט שטיפול זה רק פעם בשבוע?

אני נכה,50% גם נפשי גם צליאק. מתחתי גרים שני פגועי נפש קשים שמחפשים נקודות תורפה להזיק לי, לפגוע בי. הם מקצאים שיש לי אחייןת ממה אני יותר טובה מהם, למה לי יש ולהם אין? בזמן האחרון הם מתנקמים בי ונגרם סבל רב. אני עבדתי שנים רבות גם למדתי שנתיים וחצי לתואר. למי לפנות? אני לא יודעת מה לעשות? אני לא גורמת להם לסבל רב. אני גם לא מתנקמת ומעקמת כמו שהם גורמים לי. מה לעשות? אבי סבל מהם מאוד הוא היה ניצול שואהת הם לא הפסיקו להציק לו בנקודות קשות כמו המשפחה ששלחו לתאי הגזים. בסוף זרק עצמו מקומה רביעיתץ בן 88

מטופל מתסיס מטופל אחר לגעת בתוך פי אחרי שנוגע בישבן של עצמו אתמול פניתי לצוות ולא התערבו מחלקה סגורה בלית ברירה הרבצתי לו מה עושים כדי לעבור וועדת סל שיקום ולמצא הוסטל/קהילה תומכת?

שלום רב, בתי בת 16.3. תאומה זהה. בבסיסה מאוד מאוד רזה (נולדה באחוזון 5). לפני כחודשיים שמתי לב לשינויים בהרגלי התזונה שלה (התעסקות ממושכת עם מזון במטבח, הימנעות מהמון מאכלים, הכנת אוכל לאחרים, הכחשת רעב, הימנעות מאכילה בחברתנו, שתיית מים בכמויות גדולות וכד׳). היה נדמה לי שירדה במשקל עוד יותר. היא החלה ללבוש 2 שכבות כך שלא תמיד קל לראות אבל נדמה שהפכה שדופה יותר ממזה שהיתה. ללא ספק, יש צמצום משמעותי באכילה. אחרי התערבות שלי (אסרתי עליה לשתות מים, לעשות ספורט...) היא אומנם אוכלת יותר (משקה חלבונים בבוקר במקום תה ירוק... סלט עם ביצים ואבוקדו וטחינה ולא רק חסה וירקות) וכד׳. אל בוודאי שאינה מקבלת כל מה שצריכה. משקלה - 46 קג׳. גובה - 168. אחוזון 2 במדד BMI. היא מסרבת בתוקף לטיפול. ובכל פעם שהאפשרות הזו מועלית היא נהיית תוקפנית, ואגרסיבית. מכה אותנו, בועטת, צועקת, משתוללת, נושכת. אנחנו ממש סובלים. חוששים לבריאותה מחד, ויודעים שחייבת טיפול, ומאידך, לא יודעים מה לעשות עם ההתפרצויות האלימות האלה. היא מכחישה באופן מוחלט שיש לה הפרעת אכילה. ומסרבת להגיע לטיפול. לעניות דעתי גם המחזור פסק אף שהיא טוענת שלא. מכוון ששיתוף פעולה הינו חלק חשוב בהחלמה - איננו יודעים כיצד להביאה לטיפול נגד רצונה והאם יש בכלל טעם. (היינו בפגישה אחת במרפאת אכילה אחרי איומים מצידי באשפוזה, והיא בקושי שיתפה פעולה... ולא סיימנו את פגישת האינטייק עם הפסיכאטר כי היא מסרבת לפגוש פסיכיאטר, והם לא מטפלים בלי פגישת כל אנשי הצוות). איך אפשר לעזור לה להגיע לטיפול ?? כשהנושא מועלה - היא ממש הופכת לאגרסיבית. מסרבת וחוזרת כמו מנטרה שהיא לא תגיע למרפאה הזו שוב. (היתה פעם אחת בפגישה עם רופאת ילדים ודיאטנית, ולא שיתפה פעולה). היא הסכימה להגיע לדיאטנית פרטית שלא מתמחה בהפרעות אכילה, ובייעוץ מקוון (כי לטענתה אין לה הפרעות אכילה), אבל כל אנשי המקצוע עמם שוחחנו מתנגדים לכך. ומציעים אף אשפוז כפוי, אם לא תסכים. מה עושים ?? עדיף אשפוז כפוי על פני דיאטנית ?? לא יודעים איך לסייע לה. מרגישים שהיא במצוקה נפשית מאוד מאוד גדולה, בעיקר מהלחץ שלי להגיע לטיפול. ובכלל.

מה ההבדל בין אשפוז יום למחלקה פתוחה בבית חולים ?

יעל, מטופלת שלך ואחותי, אושפזה בכפייה בטירת כרמל. הם לא יודעים איך לנהל את הטרשת הנפוצה שלה, תוך כדי ניהול המצב הנפשי שלה. ד ר רוזנברג, האם לוכל ליצור קשר בבקשה. הרופאה שם ביקשה לשוחח איתך. חנה

יכול להיות סיטואציה כזאת שבחור שרב עם אחד ההורים המטומטם שלו והוא חולה סכיזופרניה והוא גם צעק על ההורה וזה קרא לפסיכיאטר והפסיכיאטר אמר לבחור שיראה לו שהוא לוקח טיפול או שזה יגיע לפסיכיאטר המחוזי וייגמר באשפוז בכפייה ?

שלום לכם אני שואל בשביל מישהי היא רוצה ללכת לפסיכיאטר אבל חוששת האם פסיכיאטר מחיוב לדווח אם משהו חשוד לגורמים מיקצועים ? כמו לעו"ס ועוד בקהילה תודה

למה למה מחייבים אותי לעבוד ואת הפסיכולוגית באשפוז לא?

אבקש סליחה מהגולשים על שאני מנצל את הפורום בשביל לענות לגולש עם הכינוי ״א״, אך זה יהיה גם לתועלת הפורום, בכך שלא יוזכר פה יותר טענות נוגדות פסיכיאטריה והגיון. כבר שלחתי את כל התשובות הבאות בשרשורים אחרים, אך מאחר והוכח לי שלא ראית אותם, אסדר אותם מחדש בשרשור זה: הטענות שטענת: 1.אין דבר כזה סכיזופרניה. 2.אין דבר כזה דופמין וקולטני דופמין, ואין שום הוכחה מדעית לקיומם. 3.אריפליי הוא התרופה לכל הבעיות הפסיכיאטריות (ראה בשירשור ״הכדור הטוב ביותר לסכיזופרניה״ מה שכתבת שם). 4.אין דבר כזה כדור הגורם ל(תופעת לוואי של) אלימות (-טענה שכתבת בשירשור ״הלידול גורם לאלימות פיזית קשה״). המענה שלי לטענות: 1. לתת אריפליי לכל בעיה פסיכיאטרית (או לפחות לכל הסכיזופרניים, תלוי למה התכוונת בדבריך שבשרשור שם) . שטות נפלא! הפלא ופלא- כדור קסם הפותר את כל המחלות הפסיכיאטריות! אפילו גאון כמו איינשטיין לא חשב על הרעיון ה״נפלא״ שהצעת פה! ואיפה המקום לפסיכיאטריה המסועפת כל כך , ומה הצורך במרשם רופא לאריפליי - אם זהו כדור פתרון-כל??? 2. ״אין דבר כזה סכיזופרניה״ (!), משפט המחץ הלקוח מכת הסיינטולוגיה (אתה אחד מהם אולי???), המתנגדת לפסיכיאטריה, וככל כת - היא אנטי אנושית ואנטי הגיון. הכת ידועה בשטיפות המוח האכזריות שלה, על ידי מנטרות כזו שהצגת בפורום. בושה לכתוב דבר כזה בפורום פסיכיאטריה - זה אנטי פסיכיאטריה!!! 3. ״אין הוכחה לקיום החומר דופמין במוח ולקולטנים שלו״: יש וגם יש הוכחות. אי אפשר לייצר למשל תרופות דופמינרגיות (מבוססות דופמין או מייצרות אותו) , אם לא יודעים ורואים במבחנה מה זה דופמין. אם כן, מוכח שהחומר דופמין ידוע למדע איך הוא נראה, ולכן אפשר לקחת אותו כתרופה. ואחרי שהוכחתי לך שרואים דופמין במבחנה - מכאן הדרך ללראות אותו ואת כמותו במוח- קצרה בהחלט! אני אמנם לא ראיתי אותו מעולם וגם לא ראיתי מקום שכתוב שזה חומר שרואים במבחנה - אך כפי שכבר כתבתי , ההוכחה פשוטה: מזה שהרופאים אומרים שתרופה מסויימת תורמת/מייצרת דופמין, מוכח שזהו דבר שרואים במבחנה - אחרת לא היו קוראים לתרופות האלו תרופות דופמינרגיות - אלא היו קוראים להשערת הדופמין (שבתחום התרופות(הפרמקולוגיה)) - בשמה: ״השערת הדופמין״ שבתחום התרופות, או : ״תרופות דופמינרגיות - השערה״ ! אם כן, המציאות מוכיחה אחרת מדבריך, שאינם מבוססים כלל - לא ב1, לא ב2 ולא ב3! 4.מה שאמרת (שאין כדור היכול לגרום לאלימות) - הוא טעות מוחלטת! - יש הרבה (!!) כדורים פסיכיאטריים שתופעת לוואי שאפשרית להיגרם מהם זה תוקפנות (אלימות). תסתכל בעצמך בעלונים לצרכן של התרופות האלו. אני בטוח ב100%, שאם לפני השימוש בכדור מסויים המטופל מעולם לא היה אלים (לפחות לא בעוצמה שכזו ובקביעות שכזו, כלומר- אינו עונה להגדרה ״אלים״), וכעת הוא אלים - בודאי ובודאי שזה בגלל הכדור! ואדרבה-תנסה ותראה שמיד לאחר שיפסיקו למטופל את הכדור שאחריו התחיל להיות אלים, ואחרי זמן ירידת התרופה מהדם- מיד הוא יפסיק להיות אלים! עכשיו מענה לטענה נוספת שלך (שאינה מסוג הטענות הקודמות): 5.אני (מני) מפיץ את הפורום בשטויות. המענה: אדרבה- באם אתה רואה טעות באחד התשובות שלי לגולשים- אתה מוזמן להגיב לי ולהעמיד אותי על טעותי. לפסול את כל דבריי במחי יד, מבלי לפרט למה ומדוע (בשונה מהפירוט שלי לגביך..) - זהו מעשה שלא יעשה! בנתיים אתה יכול לראות, שמלבד הטעות שלי לגבי ויטמין k (התבלבלתי עם ויטמין אחר שכן מופרש העודף שלו בשתן), הדוקטור הסכים לכל דבריי. אף שאני כעת - אחרי המקרה עם הויטמין, נזהר יותר מבעבר מלענות בפורום, כפי שאתה יכול לראות. אין לי חלילה עניין להצר לך, רק להעמיד אותך על האמת המדעית וההגיונית המוכחת. בהצלחה!

מאיזה משקל יש אשפוז בכפייה בבית החולים או הזנה בכפייה על מטופל?

נרשמה לי אבחנת סכיזופריניה לאחר אבחנה מוטעת מפסיכיאטרית של קופת חולים שלא הבינה אותי ... רק לאחר כמה חודשים ידעתי שרשמה לי את האבחנה הזאת.. והיה לי מקרה עם ההורים שהתווכחתי עם ההורים והרבצתי להם .. אז הזמינו לי משטרה וגרמו לי להתאשפז חודשיים סתם כי קבעו באמצעות הרופא שבמיון שיש מצב פסיכוטי ולא היה דבר כזה ואני הסכמתי אם רוצים להגיש כתב אישום אני מוכן ..אז בקיצור עכשיו רציתי לעדכן את זה כי גרמו לי להיות לא שפוי מבחינה חוקית.. איך ניתן לסדר את המצב הזה שנוצר לפנות למי במשרד בריאות ?? תודה

לאחר אשפוז בכפייה שני חודשים על ידי פסיכיאטר מחוזי אושפזתי יצאתי לאשפוז מרצון ושוחררתי אני מרגיש לא טוב עם התרופות האם אפשר להתחיל בהפסקת התרופות ???? תודה