סוחב רגשי אשמה מאז מלחמת ששת הימים

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

01/12/2011 | 13:11 | מאת: מלי

יש לי ידיד שהיה ביחידת "דב לבן" במלחמת ששת הימים, ברגע האחרון המפקד החליט שהוא לא עולה עם שאר הצוות, יותר מאוחר התברר שאף אחד מהיחידה לא חזר, האוייב טמן להם מלכודת, וכל הטנק עלה באש, אף אחד לא שרד. הידיד עם רגשי אשמה, כעס, עזב את הארץ, וחזר כעבור כמה שנים, מעולם לא טיפל בעצמו, היום הוא בן 60+ , הזכרון הקולקטיבי למעשה הוא לא הזיכרון שלו, אבל הוא אימץ לעצמו את הזיכרון הקולקטיבי. רגשי האשמה מלווים אותו. הבן שלו פסיכאטר, רוצה לעשות איתו איזשהי אנליזה אני חושבת שזו טעות להסתייע בבן, מאחר ואתה יכול להגיע למחוזות ולמקומות שאני לא חושבת שזה נכון לעשות עם הבן כשאני דברתי אותו, אמרתי לו שמבחינתי הוא משוייך לאותה קבוצה של "הלם קרב- פוסט טראומה 1. האם אני צודקת או שמא טועה לגבי האנליזה יחד עם הבן? 2. האם אפשר להכיר בו כסובל מפוסט טראומה גם אם עברו הרבה שנים? תודה מקרב לב מתוך דאגה מלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מלי, הסיפור של ידידך אינו יוצא דופן. רוב הלומי-הקרב אינם מודעים לכך בזמן האירוע, והם נאלצים להתמודד עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים רק כשחלה החמרה במצבם לאחר שנים רבות, לעתים עשרות שנים לאחר האירוע. את צודקת כשאת חוששת מן האנליזה שבנו רוצה לערוך. אינני יודע למה הוא מתכוון, אבל המושג 'אנליזה' מתייחס בדרך-כלל לפסיכואנליזה, המבוססת על שחזור הזכרונות הטראומטיים. זו הגישה המסוכנת ביותר לטיפול בהלומי-קרב, משום שכל שחזור של הטראומה מחזק את הטראומה ומחמיר את המצב. זו סכנה של ממש. הלם-קרב הוא הפגיעה היחידה שבה ניתן לבקש הכרה של אגף השיקום גם לאחר עשרות שנים, לפי פסיקת בית-המשפט העליון. כמו בנוגע לאנליזה, גם כאן יש סכנה גדולה, משום שתהליך ההכרה הארוך והמשפיל עשוי להחמיר את הפגיעה. הדרך להתמודד עם הטראומה היא לחיות בסביבה תומכת ובטוחה, וניתן להיעזר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, או בגישת האימון הרגשי שפיתחתי. בברכה, ד"ר דרור גרין

מנהל פורום טראומה והלם-קרב