הרצאה..

במבי כתבה על ההרצאה שלך, אז גם אני הקשבתי לה....דווקא אני נתתי את תשומת ליבי לעניין הנזקקות והתלות, והרגשתי שאתה מדבר עליי...ופשוט בכיתי ולא הפסקתי כמו איזה רחמים עצמיים...... כל כך נכון מה שאמרת ובכלל אין קשר מושלם וכל כך קשה לקבל זאת...ואני נלחמת על מינונים עם המטפלת בקשר.....כותבת ובוכה... אינני אנורקסית אך האוכל בחיי תופס מקום מרכזי למצוא בו נחמה.... רציתי גם לשאול, אני אף פעם לא ינקתי, נתנו לי בקבוק, ותמיד מדברים על החיבור הזה של ההנקה שעושה לי חור בלב....וילדיי לא ינקו, למרות שממש ממש ניסיתי עד כי אחד מילדיי ירד במשקל ולא הייתה ברירה....שאבתי את נשמתי, תרתי משמע...הכרחתי את עצמי לשאוב ולשאוב חלב למרות שכמעט ולא יצא חלב....אמרו שזה ממש חשוב.......וכן נתתי להם בקבוק חלק עם חלב אם וחלק לא, עד שחלב האם נגמר ...נתתי בקבוק ליבי נחמץ אבל נתתי כשאני רואה את פניהם מלטפת וממקום מאוד מאוד מכיל, בניגוד אולי לצורה שבה האכילו אותי, האם יש לכך משמעות? לפחות שאדע שהם בסדר מבחינה זו...עד היום יש לי רגשות אשם על זה...ואודי, אתה יכול להרגיע שאפשר לתקן, שאפשר למצוא מינון נכון של הזדקקות? של להעזר בצורה מיטבית? אודי, לא יודעת למה אני בוכה עכשיו.... :( בבקשה תרגיע......