סתירה בין רגשות של בושה למצפון ורגשות אשמה

רציתי לשאול אם זה הגיוני שבן אדם ביישן וחסר ביטחון ,הוא בעצם,יהיה בעל תחושת מצפון נמוכה מאוד(שקרים,גניבות,פגיעה באחר וכו') ובעצם,אפשר להגיד חרא של אדם ,אך מצד שני מאוד אכפת לו ממה שאחרים חושבים עליו ולכן מתנהג בהתאם לנורמות החברתיות(לא כולל משפחה),אבל לא באמת אכפת לו מאותם אנשים ספציפית,אלא רק מה שחושבים עליו בגלל חוסר ביטחון.רציתי לשאול אם הגיוני תופעה כזאת,או שאני משלה את עצמי פשוט,כי בכל זאת חוסר ביטחון הבנתי שמעיד גם על רגישות גבוהה מהרגיל. תודה מראש.

כי אני חסר ביטחון ואכפת לי ממה שאחרים חושבים ולכן מתנהג בצורה מסויימת לפעמים(מתנהג לפי הנורמות),אך מצד שני אני לא מחובר לרגשות שלי ויש לי מבחינה של רמת מצפון נמוכה מאוד ,ומשלה את עצמי זה בקטע של אולי אני רגיש אך משקר לעצמי ועושה דברים רעים רק כדי להרגיש חזק ובעצם זה לא הגיוני בכלל שאדם ללא ביטחון עצמי יהיה אדם יחסית אנוכי וקר ,כי חוסר ביטחון בעצם מעיד על רגישות גבוהה מאוד אז לא מסתדר לי כל כך,קראתי על זה,ומנסה להבין את זה.