גאולה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בדכאון שנמשך כבר שנה, במהלכה נוספו הפרעות אכילה, פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות עם תוכנית קונקרטית. ניסיתי הרבה סוגי טיפולים, כולל טיפול תרופתי, ולאחרונה אף הייתי באשפוז באחד מהמוסדות לבריאות הנפש.אני נשואה ואם לילדים ויש לי מקום עבודה אליו אוכל לחזור. למרות כל הטיפולים והנסיונות משהו צועק בפנים ועדין לא הגענו אליו, וכולנו מתנהלים כמו בתוך משבר גדול של אשה שחוקה מתלאות שגרתה, מחייה, מחוסר קשר ומגע שהפכו אותה מרירה ונואשת עד מוות. שוב מתעסקים במסגרת, בנראות ומשהו בפנים ממשיך לצעוק שלא הגענו לתמצית. כעת, אחרי האשפוז, אני שוב מרגישה שמה שהצליח להחזיק אותי היה עצם הניתוק וההתמסרות הטוטאלית למצב. אני מרגישה שאני זקוקה לאינטראקציה אינטנסיבית, דבר שאינו מציאותי. מאחורי הדכאון,עומדת פוסט טראומה מורכבת ממספר אירועים שארעו בעבר הרחוק. אני מרגישה שאני צועקת מבפנים, משהו עומד לקרות ואיני יודעת מה. אני מרגישה כמו אשה זקנה שסופרת דקותיה או חולה סופנית שמבקשת גאולה. אני מבקשת גאולה ואיני יודעת איך. מילי
שלום מילי, יש בך חלק שזועק להיראות, להתגלות, לצאת לאור. את צריכה עד לחוויה שכנראה קבורה היטב בנפשך. טיפול רגיש וטוב הוא בדיוק זה. יש לך כתובת טיפולית מתאימה? אודי
שלום אודי, אני בטיפול, ואף באשפוזים האחרונים נחשפתי למטפלים נוספים. הבעיה היא לא לצאת לאור מפני שהכל פתוח וידוע. התחושה היא שלא מצליחים לגעת בנקודת הכאב ולצרוב אותה. ואולי זו פנטזיה שלי שאינה יכולה להתממש. החוויות עובדו בעבר ונסגרו, אך בשל הדכאון צפו ועלו שוב. תודה מילי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
