חרדה ממין ומגע. מיואשת מעצמי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי... יש לי בעיה ממש רצינית עם מגע שיש בו 'כוונות מיניות' ובטח שממין ממש. אפילו אם אני יודעת על בחור שהוא נמשך אלי מינית וחושב עלי בצורה כזאת זה מקשה עליי להמצא בקרבתו כי אני לא יודעת איך לעכל את עצמי ככה. אני לא מבינה למה אבל זה המצב. ממש מתסכל אותי. גם למשל לפעמים רואה שמתפרסמות מן כתבות פופוליסטיות כאלה על גיוון במיניות וטיפים שממליצים לאנשים איך להנות מחקירה של כל מיני תנוחות ומשחקים וריגושים מיחסי מין ונראה שיש תחום שלם ביחסים זוגיים בין בני אדם שמי שיש לו מזל מצליח לחוות ולהנות ממנו ואז אני מרוב תסכול שזה כ"כ לא נגיש לי אני מתמלאת במרירות ואפילו ממש רוצה למות כי אני מבינה שאני לא באמת יודעת מה זה 'לחיות' כי החושים שלי כאלה עקומים. אני לא יודעת מה לעשות. אני בת 31 ואפילו לא הייתי אצל רופא נשים פעם אחת . למרות שביני לביני כן מסוגלת לחבור לצרכים המיניים שלי ויכולה לחוות סיפוק מאוננות למשל. אבל לא שזה מגיע לחשיפה מול אחרים.. לא יודעת איך אפשר בכלל לשנות את הרתיעה המשתקת הזאת וזה ממש מייאש כי אני מודעת לפער, אתה מבין. אם לא הייתי מודעת לא היה אכפת לי. אם לא הייתי מודעת כמה אנשים אחרים נהנים מדברים שאין לי גישה אליהם לא היה אכפת לי. אבל עכשיו שאני מודעת לכל מיני דברים כאלה שהם בכלל לא נגישים לי למימוש מבחינת היכולת הפסיכולוגית והחושית שלי זה אוכל אותי מרוב צרות עין באנשים שמסוגלים להנות מדברים ככה, להיות משוחררים, לוותר על דריכות ושליטה לטובת הנאה ספונטנית, לא להרגיש כל הזמן בושה ושהם מגעילים ודוחים ופאטתיים.. לפעמים מרוב יאוש בא לי למות כבר. כי לא כל גרסה של 'חיים נטולי חיים' ראוי לחיות. בשביל מה אני פה בכלל? זה כזה מיותר שאני חיה. האמת שנמאס לי כבר.
הי מימה, אני מבין את התסכול העצום שלך, צרות העין והייאוש. אני משער שהרבה רגישות וסבלנות, במסגרת יחסי אמון, כאלו שמאפשרים ביטחון - אפשר יהיה להתחיל ולהתחבר לחלקים המיניים. ייתכן שבמקביל יהיה צורך לטפל בתשתית הטראומטית שבוודאי נמצאת שם ותורמת לרתיעה המוחלטת שלך. אודי
קראתי מה שכתבת,צר לי לשמוע שכמוני גם את ומצד שני מעודד לשמוע שלא רק אני ככה.. מה שאודי כתב לך,נכתב ממקום מנוסה ולא מפחד,לכן אפילו אני נותרתי יותר מתוסכלת ממה שהוא בחר לכתוב מאשר מהנושא עצמו. אני יודעת שההרגשה היא שבחיים לא תצליחי לשכב עם מישהו למשל,ושזה בכלל לא עניין של זמן או סבלנות וגם לא עניין של התאהבות.. ולא בטוח שזה מגיע מאיזו טראומה. אין לי לצערי תשובה כי אני במצב מאוד מאוד דומה,לא רואה איך זה עומד להיגמר או יותר נכון להתחיל והמחשבות על מוות חזקות ובצדק. זהו הייתי חייבת לחזק אותך,אם לא הצלחתי-קבלי חיבוק. אז,אני איתך... בכל מקרה...