אובד עצות

אימי בת 65, ככל הנראה סובלת מהפרעת אישיות גבולית וסומטיזציה. השילוב הזה הוא קטלני עבורה ועבור הסובבים אותה, היא בסבל נוראי ובטוחה שיש לה מחלות רבות כמו סרטן, שבץ, התקפי לב, כליות לא מתפקדות ועוד. היא לוקחת המון תרופות שמשיגה מחברות ומבתי מרקחת וטוענת שהרופאים משוגעים שלא מטפלים בה (הם כמובן לא מוצאים סימנים קליניים ומבינים מייד את המצב). היא כמעט ולא אוכלת (כי הקיבה לא יכולה לעכל אוכל) ושותה מעט מאוד (כי הכליות לא עובדות). לדבר איתה על הנושא זה בלתי אפשרי, היא נלחמת להוכיח שהיא חולה ונכנסת להתקפת פאניקה נוראית עם שיתוקים, עיוותים, קושי בנשימה ואומרת שיש לה התקף לב או אירוע מוחי. ככל שלא משתפים איתה פעולה, היא נאבקת יותר להוכיח ולהראות כמה היא חולה ובסכנה, מופיעות מחלות חדשות ואיתן כדורים חדשים, שלמעשה מסכנים אותה. על טיפול פסיכיאטרי היא לא מוכנה לשמוע. העולם שלה מחולק לטובים ורעים, היא מאוד חכמה ומאוד מניפולטיבית ומנסה להשיג שליטה בכל דרך אפשרית. חווה המון התקפי זעם והאשמות שוא וחייה חיים אינטנסיביים שנראים כדרמה אחת גדולה. אנחנו אובדי עצות, לא מצליחים לרסן אותה, לא לרצות אותה, ובטח לא לעזור לה. במחלקה פנימית בבית חולים שהיתה מאושפזת שבוע שעבר על חוסר במלחים (עקב שימוש בכדורים משתנים) ביקר אותה פסיכיאטר שהמליץ על אשפוז לצורך אבחון,היא כמובן נפגעה קשות וסרבה והפסיכיאטר אמר שאי אפשר בניגוד לרצונה. אשפוז בכפייה יגמור אותה ואנחנו ממש לא רוצים (או מסוגלים) להגיע למצב הזה. פסיכיאטר אחר שפגשתי המליץ שהמשפחה תבקש/תדרוש ממנה כגוף אחד לשתף פעולה ולקחת כדורים, זה לא ממש עבד. אנחנו יודעים שכדורים נוגדי דכאון שלקחה בעבר עוזרים לה, אך היא טוענת שהיא לא בדכאון והכדורים הופכים אותה לזומבי ולא מוכנה לקחת יותר. ובנתיים המצב רק מחמיר מיום ליום. היום היא "ברחה" מהבית בלי להודיע לאן (כנראה לבית מלון) ולא עונה לטלפונים. מה צריך לעשות במצב הזה? איך להתנהג איתה? איך לשמור שלא תזיק לעצמה? איך אפשר להציל אותה?