האם זו אובדנות

לפני כשנתיים לאחר שהורדתי מינון של תרופה מסוג SSRI. חווית גועל רציני מאוד מהחיים. כל דבר הגעיל אותי,אנשים דומם,הכל. ורק רצית לקרוע את עצמי ולצאת מכאן. הייתי שוכב שעות על המיטה ומדמיין איך האדמה נפערת ואני נכנס פנימה איך כל הגוף שלי נקרע ואני יוצא מכאן. ממש תחושת גועל. פשוט רציתי להתאבד. האם זהו רגש האובדנות? תחושת אשם וחרדה מעורבת בגועל?

בעצם גיליתי שהכל מפריע, כל דבר מגעיל...בגלל זה בגיל הרך לילדים אין תיאבון,ונגעלים ממין ואוכל. ואם הזמן מתרגלים,משתנים. אבל כמו שאפשר ל"סוע" עם החיים אפשר הפוך לכיוון השני. . . כלומר אם אין לאדם מינימום הנאה במהלך היום או מינימום עניין... קשה לי להסביר את זה. . פתאום הכל הופך לשחור. . . הכל הופך לצרות- כל פעולה כאילו עדיף היה שלא היה צורך בא. . . . זה בכלל לא דיכאון-תשישות העדר מרץ זה משהו מעורב באשמה וגועל. בעצם לפעמים אני חושב שאני לכוד בתוך כלוב. . . כלוב שמפעיל אותי, כלוב רגשות. . . מערכת העצבים שפרוסה על כל הגוף אין לך ברירה לשתף איתה פעולה היא מכריחה אותך לאכול,לישון, מכריחה אותך גם לקיים יחסי מין- אפילו שבגיל הילדות ילדים חסינים מזה. ומה אם אני לא רוצה? אם אני לא רוצה לרצות. . . . לקשור קרעים בין כאב להנאה.

בעצם מה שאתה אומר זה בהורדת(גמילה) סרוטונין(אחרי שהוא עלה בצורה פסיבית מהתרופה)? חשים כאב גדול שמפלח את הראש. . . ויש שיחושו אובדנות ויש שיחושו שנאה? ראיתי כאן שיש לא מעט שחוו זאת מגמילה מפרוזק http://www.cchr.org.il/פרוזק_פרוזאק_סרטון האם הרעיון הוא שנחווה את זה? כדי שניהיה אלימים יותר בחיי היום יום. . .אותם דיכאונים שהם כמו חילזון?