מה יש לי ? כל כך הרבה שנים

מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי את מוות מתקרב גם כמה שנים אחרי זה לא הבנתי איך הוא לא מגיע ובכיתה ז' ניכנסתי לדיכאון, כל היום הייתי במיטה לא שווה לי לקום בבוקר בשביל מה? בשביל עוד יום שהילדים יציקו לי וישפילו אותי? גם כשהיה לי יתוש מעל המיטה חשבתי פעמיים אם לקום ולהרוג אותו כי רוב הסיכויים שהוא ייברח ואז יחזור שוב להציק לי באוזן.. לא הרגשתי בשביל מה לחיות לא היה לי צורך בזה היו פעמים והמון מאוד שהתפללתי למות רק שייקח אותי כבר לאט לאט יצאתי מיזה ובתיכון ביום הראשון הרגשתי הכי טוב שיש וזה הלך והשתפר המחשבות על המוות התרחקו ירדתי קצת במשקל אכלתי טוב יותר מתמיד ואז... שוב צניחה עם האכילה הגזמתי יותר נכון לא הגזמתי בקושי אכלתי כי רציתי לזרז את תהליך ההרזיה והגעתי ל900 קלוריות ביום המחזור הפסיק לי למשך 3 חודשים בערך ועכשיו אני שוב מעלה את הקלוריות ויוצאת מיזה לאט לאט את ההמשך אני יודעת כבר יום שישי אני אלך לרופאת ילדים אני אעשה בדיקות דם היא תיתן את התוצאות ותגיד לי לאכול כמובן במאזן קלורי יותר גבוה ואז הופ אני אעלה במשקל והמצב רוח? נו .. תנחשי.. למטה ירד .. פה הדגשתי את המקרים הקיצוניים שלי.. אבל בכלליות ביום יום.. שבוע שבוע עליות וירידות במצב רוח שלי .. גיל ההתבגרות?? לא בטוח בכלל!! כשהמצב רוח עולה זה יכול להיות מכלום או מהצלחה אפילו קטנה מסויימת ואז? אני אומרת דברים שאם הייתי בdown לא הייתי אומרת (דברים טובים לא בהכרח רעים, מלאי ביטחון כאלה) ללבוש משהו (למשל מכנסיים קצרצרים ולפזז בהם כשאני לבד בבית כאילו אני הכי מושלמת שיש)(זה מוזר כי תמיד חשבתי שמכנסיים קצרצרים זה למופקרות) ואז יום אחרי אני יכולה לקום בבוקר כרגיל ... ולהרגיש שקמתי כאילו אני שוקלת 100 קילו (אני נותנת דוגמא למשקל בגלל ההרגשה) כאילו שלא משנה מה אני הולכת לאכול אני אעלה מיליון קילו באותו היום הזה.. ואז פתאום יום למחרת אני יכולה להרגיש מלאת ביטחון וקורנת ואומרת לעצמי לאהוב את עצמי תמיד לא משנה מה... אני בטוחה שאצליח בכול דבר ולוקחת על עצמי אתגרים לחיים במצבים של down? אני בוכה בוכה בוכה בלי שאף אחד ייראה (כמעט כל יום בלילה) הרי אם מישהו ייראה יחשוב שאני מ-ש-ו-ג-ע-ת איזה בכי כאילו נתנו לי 10 שניות לחיות יש פעמים כמו עכשיו שזה יימשך שבועיים אפילו חודש (אנשים מסביבי לא בהכרח יבחינו כי אני אקרין שיגרה) ויש ימים שטוב לי ואני מציבה לעצמי אתגרים לחיים שאני אמצא עבודה מדהימה בעתיד ושאני תמיד אגרום להורים להיות גאים ומאושרים בי ואז בום נפילה אני מרגישה שאין סיכוי שאני אגרום להם להיות גאים בי אני מרגישה בודדה עזובה ושאין למי לפנות ואני אוכלת כי זה מנחם קשה לישון נישארת במיטה לא יוצאת מהבית הרבה (אם בכלל) ולא משנה כמה אני אעשה ואנסה אני לא אצליח ובגלל שזה קורה וקרה כל החיים שלי איך אני אמצא את עצמי? איך אני באמת אמצא לעצמי עבודה טובה שאהיה גדולה וארוויח טוב ואגרום למשפחה רק לטוב.. מה יש לי ? תמיד ידעתי שיש לי משהו.. משהו לא בסדר מגיל הגן אבל מה? אני קובעת פגישה עם פסיכולוג אני חייבת לדעת מה יש לי זה חייב להיות משהו זאת לא התנהגות נורמלית.. הדבר הכי קרוב שמצאתי לדברים שאני מתארת זה מאניה דיפרסיה.. האם זה נכון? אני מעדיפה שיגידו לי כן לפחות אני אדע שמצאתי את זה וסוף סוף אני יודעת מה זה היה כל השנים האלה ב-down אני מרגישה עצב ממושך ובכי לא הכי מוסבר, שינויים בשינה, חרדה, דאגה, אדישות,פסימית,חוסר אנרגיה,תחושת אשם,חוסר הערכה,חוסר תקווה,חוסר החלטיות,לא נהנית מדברים שאמורים להנות(לצאת לטייל עם אנשים אהובים), מחשבות נונסטופ על המוות (מגיל קטן מאוד) שאני ב-high - אנרגיה פיסית ואפילו מנטלית, הרגשה טובה מצב רוח טוב, אופטימית ביטחון עצמי,קפיצה מרעיון לרעיון במהירות (בגלל זה קשה להבין אותי), פעולה שאני מבצעת ע"י דחף פתאומי(משהו שבdown לא אעשה), חשיבה על לקנות מלא דברים כדי שיהיה לי הכול ולא יחסר לי כלום,קבלת החלטות מהירה, חוסר אימון במשפחה אפילו, מחשבות שווא שמתאימות למצב רוח והזיות(שיש סיכוי שאולי אני יכולה להחזיר את גלעד שליט הביתה) שאולי אני אביא את השלום לעולם.