החבר שלי-דחוף!!!!מה אני עושה איתו?

שלום לדוקטור היקר, שאלתי מורכבת,אך אנסה לתאר אותה הכי טוב שאפשר כך שתוכל לעזור הכרתי בחור,חבר חדש לחיים, אני בת24 ועוד לא יצאתי אף פעם עם בחורים, הכרתי אותו מהצבא...היינו בנתק איזה 4 שנים וחזרנו להיו תבקשר,כל אותה תקופת נתק היינו רק ידידים ונפגשים רק אחת לשנה באיזה טיול חברים או מסיבת יומולדת של מישהו/י בקיצור,אני יוצאת עם הבן אדם חודש,-הוא עוד לא קרה לי אף פעם בשם חיבה,לא אמר אני אוהב אותך,לא התנשקנו,לאחרונה החזקנו ידיים או חיבק זרועותיו בי אך רק ללא יותר ממספר שניות וזהו... אני מאוד חמה ואוהבת,אתן הכול,ונראה לי משומה שהוא קר...אבל....הוא כן עשה לי מסאז,ונישק לי את הצוואר אך מאחור, נראה כי הוא ביישן וגם חסר בטחון ומופנם,על כל פנים-אני אוהבת אותו,ומאוד...יש בו הכול-יופי ואופי וחוכמה,אם כי אני באה מבית מסורתי והוא לא שם על הדת-אך את זה אפשר לתקן מה שאני מנסה להבין זה הדבר הבא...אם כל זה שאני אוהבת אותו והוא אותי,ורואים את זה...הבן אדם קר ברגשות,כלומר רוצה ולא מביע אותם,מה זאת אומרת? לא רק זה שלעולם לא שילם עלי או קנה לי משהו,לא קרה לי בשמות חיבה לא אמר אני אוהב אותך,אם אני עצובה או בוכה הוא אומר אומנם שהוא לא יכול לראות אותי כך אך לא עושה כלום,אם אני קונה לו מתנות הוא לא אומר כלום חוץ מתודה וזהו...הוא נראה מעין אדיש וקר,אך מבפנים יש אהבה גדולה למה אני מספרת את זה פה ?כי פתאום לאחר חודש שיוצאים-ואני בחורה פתוחה מספרת הכול אוהבת חברה ובה"ש מפתחת המון ומהר קשרי חברה תודה לאל לא חסר...אלא שהבן אדם פתאום מספר לי אתמול שהוא חושב שיש לו חרדה חברתית,שהוא חושב שהוא לקה בתסמונת אספרגר, אם תוכל להסביר לי בבקשה למה הכוונה,האים מה שאני מתארת לך כחוסר רגש,חוסר הבנת רגשות-זה שלא אומר ואמר אני אוהב אותך זה שאנחנו יוצאי םכמו 2 חברות ולא חבר וחברה ובקושי נוגע בי ואף פעם לא מחייך,אך חמוד ומושך ונחמד,זה שאף פעם לא הזמין אותי אליו אלא אם הזמנתי עצמי ואמר כן,זה שאף פעם לא התקשר אך כשאני צלצלתי דיבר יפה ובנימוס היה קשוב והעמיק בשיחה? מה זה התסמונת הזו-האים אופינית לגיל כזה?איך מטפלים.האים אצליח לשנות אותו?האים להמשיך בקשר איתו? בינתיים אין לי בחור אחר ואני גם מאוד אוהבת אותו,אבל...במצב כזה הוא גם יכול לא לרצות ילדים,או להנשא למישהי וכל החיים לא להעניק לה חום ואהבה או כל מיני כאלה דברים ואני ממ ש פוחדת, הוא התלוצץ ואמר אפילו בצחוק-רוצה לבוא לגור איתי פה,כשהצביע על איזה בי תשטרם נבנה סופית בשכונה ואמר זאת פעמיים הבן אדם רואי םשרוצה קשר אך קשה לו ליצור,והוא בגלל שמכיר אותי מהצבא ונוח לו איתי,הוא איתי,אבל אנינני יודעת אם זה ידיד מאוד מאוד אבל מאוד קרוב,או חבר? הוא נישק אותי בצוואר,אבל בבישנות-מאחורה,הוא לא מסתכל לי בעיניים,הוא אצלי בבית היה עם ההורים שלי ואיתי המון פעמים והרגיש חופשי אך בכל זאת יותר מאוכל ומים לא עשינו כלום-לא נגע בי לא דיבר בקושי,מה עושים? מפחיד אותי התסמונת הזו ומפחיד אותי החרדה חברתית,האים זה זה לדעתך דוקטור ועד מתי עשוי להמשך ואיך פותרים -מה עושה איתו מה עושה עם עצמי? אני לא אחת שצריכה פסיכולוגים יש לי חברים ואוהבת קשרים תודה לאל אין בעיה-אבל אני מתה עליו והוא אוהב אותי ואי אפשר שהקשר יהיה ככה קר כלכך המון זמן ואין ליאומץ להגיד לו כלום-ניסיתי לרמוז ו-חייך לפעמם,להצטלם לא אוהב אז לפחות חייך,רציתי לרמוז לו שיזמי ןאותי להכיר את הוריו או שיזמין לאליו,ניסיתי לרמוז שיפסיק להיו תקר,משמע,שלא יהיה רציני כלכך,שיאמר מילות פירגון,כינויי חיבה-אפילו כל מייל אני קוראת לו רועיקי אבל הוא לא קורא לי דפנהלה אלא דפנה... מה אני עושה? תודהר בה וכל טוב חג שמח וכשר דפנה

שלום אודי ראשית תודה על המענה כיצד אוכל לו לגרום לי להרגיש נאהבת?כיצד אוכל להסביר לו בלי לפגוע בו?מה עלי להגיד לו ואיך? הוא טוען שהוא מודה שהוא חסר רגש ושיכול לצחוק מבדיחות של תינוקות מתים פדופילים או שואה אך מצד שני לא יכול לשמוח שאנשים מתים או שקורה משהו רע פשוט לא יודע להביע רגש יש לציין שהוא בן יחיד ל2 הורים ואולי זה בגלל זה? מה ההבדל בין אספגרגר לחרדה חברתית?איך מטפלים בכל 1 מהשנים? הבחור סטודנט מכונן נאה מראה ונעים הליכות,אין לו קשיי דיבור ותקשורת,היו לו 2 חברות אחת שש שנים אחת שלוש שנים ואני דיי חושבת שזה בעצם דכאון מפרידה מחברה שלו הקודמת לפני חודש אך הוא מכחיש, הוא טוען שהוא מרגיש בודד ושחוץ ממני אין ל ואף אחד ושהוא כל יום מחדש פוחד שאם יפגצ או יהיה בצרה גדולה שאני לא שם איש לא יצילו יש לו חברים בכתה הוא לא איש חסר תקשורת,הוא גם מסתדר מאוד טוב עם המשפחה שלי ובקושי הכיר שבא פעם ראשונה יש לציין שאף פעם לא אומר לי אני אוהב אותך אף פעם לא מנשק אותי בפה אף פעם לא היה כלום יותר מלחיצת יד והליכה יחד ככה ברחוב 5 דקות לא יותר,אולי חיבוק חזק אבל רק בסוף והתחלת כל מפגש עשה לי צמה פעם אחת,הוא נורא ביישן סגור מופנם וחסר בטחון אך ילד טוב ירושלים הוא בן 26 מה ניתן לעשותאני כחברה והוא כחבר-איך להשפיע לשנו תאו לא לשנות בעצם ומהם חומרות התסמונת והחרדה כל אחד מהם-כיצד מטפלים ותוך כמה זמן יוצאים מזה אם יוצאים מזה-לבינתיים איך יכולה לשמח? ראע לי שנגיד הוא לא אומר לי מילה טוב או כינויי חיבה רע לי שהבן אדם לא ממש מתקשר אלי או חוץ מיזימות שלי למפגש לא יוזם-אבל שהוא איתי טוב לי וטוב לי מאוד-לא יודעת אם זה לחץ לימודי או טיפולים שהוא עושה ולא אומר לי או שזה משהו אחר הוא בן אדם ישר מניחה שב"ה לא מסתיר ממני כלום איך תוכל לייעץ ולעזור לי תודהר בה מקרב לב אני