שפנפש נסיונות

אודי, מה שלומך? כאן באגף לא משהו, אתה יודע... מן שבוע גדוש ועמוס באירועים שכאלה. שבוע שתחילתו בביקור אצל הפסיכיאטר. ואז היות שפנפש נסיונות לתרופה חדשה; חדשה לחלוטין עבורי, וגם חדשה יחסית בארץ. הוא שאל בשלב מסוים מה עם האופציה של אשפוז... הבהרתי לו שאין מצב. ואז החרדה לקראת הכדור הראשון. שפנפש בפאניקה. יותר מדי זכרונות רעים מתרופות אחרות כאלה... תופעות לוואי קשות. ותסכול מהרעיון ששוב צריך לקחת תרופה כזו. ולא טוב בכלל. ואז השבוע ממשיך עם ביקור/ת אצל האורטופד. רק בשביל לשמוע שאני עם תת-תסמונת של איזו תסמונת גנטית כלשהי: NF1. אז אין את כל הסימפטומים של NF1 וזה כבר משהו חיובי. רואה אודי? לפעמים אני רואה גם את החיובי שבתוך מה שקורה... :) לא שזה עוזר, כמו שטוענים, אבל אני משתדלת. ניתוח? עדיין לא. כולנו בעד דחייה שלו עד כמה שאפשר; הרבה סיכונים. בשלב זה פעילות גופנית ספציפית ביחד עם (איזה כיף!) קצת נרקוטיקה, שכנראה אסור לי לקחת בכלל... אינטרקציה תרופתית מסכנת חיים... אודי? שוב לראות את הצד החיובי? מילא למות, אבל לפחות ב-High. נגיד ש... בכל זאת - שפנפש נסיונות. TM.

בוקר טוב לך, את יודעת טימי, כשאני קוראת את הודעותייך הן לעולם לא משאירות אותי אדישה.. הן תמיד מעוררות בי התכווצויות בבטן, כאב עצום, עצב, חוסר אונים, חמלה ואהבה עצומה אלייך... כל כך אני רוצה לעטוף אותך במשהו רך כזה שישמור עלייך מכל פגעי העולם... שיהיה לך טוב ! רך כזה, נעים, שתרגישי שלווה כזו של כייף... וואוו טימי... את יודעת מה ? בואי תרפי..תרפי את הגוף...תשחררי..תהיי רפויה..ותרגישי..תרגישי את האנרגיה הטובה שקיימת בעולם..תרגישי איך היא נכנסת לגופך...ממלאה אותו בבריאות, בשלווה, ברוגע... מרשה לי לחבק אותך טימי ?? במבי.

במבי פ. מה שלומך? מאז הודעת הנטישה (בעקבות עזיבת מנהלת הפורום הסמוך, שעליה למדתי מהודעתך), לא כתבת... את בסדר? משום שבהחלט קשה להתמודד עם עזיבות ופרידות. תודה לך. המילים שלך העלו לי בדמיון מן כירבולית ענקית ורכה כזאת, שכיף ונעים להתכרבל בה. לקרוא ספר טוב ולשכוח לזמן מה מהכל... כמובן עם חתול או שניים בסביבה, שקצת מציקים, אבל זה כל הקסם. כירבולית קסומה שכזאת, שמצליחה להמיס את פגעי הגוף והנפש :) אהמ... כמה נעים שהמזגן מחמם ואפשר לשקוע בפנטזיה נעימה כל כך. קיבלתי את החיבוק הוירטואלי בכיף. שולחת לך אחד בחזרה + אווירה של חום ודמיון על דברים משכיחים. בתקווה שיום אחד חלקם גם יתגשם ויהפוך למציאות שתהיה שבת של שקט ושלווה, TM.