שוב אני..

אודי אודי (((((((((אודיייי..))))))))) אתה שומע אותי ?.. תצליח מעבר למסך? :-((((( כן שוב אני , שוב אני עם האיכסה הזו שבי .. רק שרע בי אני שוב מגיעה , מציפה? סליחה . לא תקופה מלבלבת ככ..שלי. :-( אני נזכרת במשו, מוציאה טישיו מהקופסא שעל-ידי ..ומחכה .. לבכי הגדול שיגיע.. אבל הוא לא שם אודי - הוא אפילו לא מצליח לפררץ מתוכי. אני גוררת את עצמי לסלון , ואחרי כוס קפה חזק .. הגוש בגרון מתחיל להתפוגג.. ? אולי תגיע הקלה ? יושבת וכותבת אליך.. אתה כאן בשבילי?.. בדרך .. אני לא יכולה להתעלם מכאב.. לא בעצם מפחד כזה עמום .. שמטפס לי מעמוד השדרה..לרגליים, לכל הגוף.. "תרגעי שרית , משוגעת!!! - אני מגחכת לעצמי - ובתוך הראש הדפוק שלי מהדהדת מקהלת קולות ..ויחד איתן איזו צעקה אחת גדולה - קומי כבר משוגעת.. תדחפי אותו מעלייך , תגידי לו שדייי" וקר לי אודי. ממש קר לי עכשיו. מרגישה ככ לבד בזכרון עצוב ומבלבל שעולה. אודי, יש לי חור ענקי באמצע הנשמה ריקנות כזו לא מוסברת, ויש לחור הזה רצון משלו. שאיפות .. הוא כל הזמן מחפש איך להתמלא בי. אתה יודע , אני חושבת על זה שהחור שבי בכלל לא "בררן", כשאין לו מה "לאכול" , הוא בדכ אוכל אותי - מבפנים.. אני בדכ גם מסתדרת עם הכאבים האלה - אבל עכשיו זה מרגיש גדול עלי. כותבת לך כדי שהכאב יעלם. אפילו מנסה לעצום עיניים לרגע- הכי חזק שרק אפשר אבל הכאב הזה - עדין שם. עדין דורש - תשומת לב.. מבקש שיקשיבו לו .. אתה מקשיב לי ? אודי? אתה יודע, עד לא מזמן האמנתי שאפשר למלא את החור הזה מבפנים ..עכשיו אני מרגישה , בעצם יודעת, שהחור בי רוצה ((((((((קורבןןןןןןן))))))))). והנה.. אודי !!!!- אני מקריבה אותי בשבילי. מי ומה ישביע / ימלא את הרעב הזה? החור הזה - הוא בכלל - א - נ - י . כלפי חוצ אני נראית נורמלית לחלוטין , בחיי.. אבל אני ממש לא מחוברת למציאות שלי, אני לא באמת חיה בה. כאילו מישו שתל אותי בחיים שלי . באמת.. אני מתנתקת לרגע מעצמי - סוג של יכולת מיוחדת?! דיסוציאציה.. ורואה את עצמי מהצד.. אני רואה בי זרות מאיימת , מפחידה .. יאוש ועייפות אחת גדולה . יש שם עוד משו.. אבל אני לא יודעת איך להגדיר אותו , מה שכן- אני מכירה אותו מצוין, את התחושה שהוא מעביר, תחושה לא נעימה. אני מביטה בעצמי בריכוז , מרגישה איך מטיילת לי בבפנים בחופשיות שכזו..מתרשמת מ"הנופים" ובעיקר אודי, בעיקר מחזיקה את עצמי מלא להשפיל מבט ולהקיא - על מה שרק אני יודעת. אני בעצם מרגישה זרה בתוך עולם מאוד מוכר שלי.. ואפילו מצליחה להשאר מנותקת בתוך הרעש שאני בעצמי מארגנת בתוכי. נזכרת שלמקום הזה כאן , ולך - יש יכולת מדהימה לתת לי להרגיש לא רק לבד ואתה כזה שקרוב אליי .. גם אם עובר פה מסך.. מבלי שארגיש את האיכס והדביקות יתר בקרבה , דבר שבעצם מאפשר לי סוג של שליטה . מאפשר לעבור את הכאב הזה , את הגל הסוחף הזה. אז רק תהייה פה בשבילי .. תקשיב .. אולי אפילו תגיד משו .. מנחם, לא חשוב מה כזה שירגיע/יקל/יאפשר / יעשה את זה לקל יותר..נסבל. אוף . לא יודעת מה . עצם הנוכחות אולי תאפשר שוב לבדידות העצומה שבי להעשות יותר נסבלת. במקום לריב עם עצמי, לשנוא אותי ..לרצות לפגוע .. אני רוצה רק מקום להניח את הראש, להרגע .. לשתף. אודי. תהייה פה. לא רוצה להרגיש ככ לבד. שרית. נ.ב.. סליחה שלא הגבתי בהודעה הקודמת לתמיכה המדהימה של כולם - למרות הכאב - אני מעריכה מאוד. תודה למי שהיה בשבילי.

אודי יקר, תודה . מילה קטנה אבל עם משמעות ועומק ענקים. באתי שוב .. לכאן , להיות קצת - על ידך.. נשאבתי .. למילים המזמינות שלך.. לא ישנתי כל הלילה . ואני עייפה ככ. יש בי מאתמול סוג של ריח מוזר, לא נעים.. כזה שבא ממש ממרחקים.. שנמצא על כולי. עוטף. בכל מקום. בסלון. בחדרים . בארונות. אוף דייי. אודי.. אני משתגעת? מן תחושה ככ מוזרה, ריח של עבר שנדבק אליי, אני לא באמת מצליחה להגדיר לך אותו רק שהוא - עושה לי לא טוב. יש בי סחרחורות. מרגישה ככ חזק בתוכי את הילדה הקטנה הפצועה המסוכנת והשואגת בתוכי . אם איש מקצוע היה צריך בכלל לאבחן אותי ממש עכשיו אני חושבת שהייתי מוגדרת אובדנית/ משוגעת? יש לי כמיהה עזה לחפש את הגבול הדק הזה.. המסוכן.. שלא כדאי להגיע עד אליו. וזה לא בגלל שאני רוצה (רק) למות.. אולי בעצם קצת .. זה בעיקר בגלל שאני רוצה להרגיש. גם נורמלית. אמרתי לך כבר שכלפי חוצ אני ממש נראית נורמלית אבל הבפנים שלי.. כן הבפנים.. צורח, שורט, מיילל, ובעיקר בוכה. אתמול , לא ענית לי ,, חיכיתי ככ.. שתשמע אותי , שהמילים שלי לא יזרקו לאויר בלי מענה .באיזהשהו שלב .. הרגשתי ככ מפוחדת מעצמי שאפילו יצרתי קשר עם מסל"ן אבל גם שם ביקשו להשאיר הודעה במענה בכדי שיחזרו .כנראה היה עומס. וחוצמזה..?.. להשאיר את הכאב בהקלטה?... לא ממש לא...אני . איש השיחות יצר איתי קשר, סמס לי על נוכחות שלו מרחוק, זה היה מנחם במעט.. בינתיים, הלבד הזה עוד התעצם והשתלט, לא יודעת אם זה בדיוק לבד , זה יותר בדידות פנימית. אתה יודע אודי, היום .. הסתכלתי על עצמי היום במראה , החזקתי בצידי הקיר עם הידיים חזק חזק כדי לא ליפול, לא האמנתי עד כמה המראה הזו יכולה להיות אמיתית , עד כמה היא יכולה להיות גדולה, לא האמנתי עד כמה שיאוש / עייפות וכאב יכולים לעטוף ולהשתקף רק מזוג עיניים אחד. שטפתי את הפנים, אבל הבפנים הרגיש ככ מרוסק.. זה כאבים שאי אפשר להמשיג אותן למילים, זה כאב אינסופי .. שמרגיש סוף העולם. אז יש בי ילדה, סוג של איזו חיית טרף?.. שמייללת ובוכה , שאומרת שכואב לה . שמבקשת שידעו- שהוא עשה לה דברים ככ נוראים בלי שאף אחד יראה . ואיך?.. איך יכול להיות דבר כזה ? כן, נמאס לי לבוא לכאן ולשפוך את כל הכאב הזה,הכאב המגעיל הזה, נמאס להרגיש איך הגוף מתאבן ואיך הימים האלה מרגישים ככ ארוכים , והאפשרות היחידה של לא לטבוע היא להמשיך לכתוב להמשיך להלחם בלשתף. עכשיו , הבכי בקצה העין , הדמעה זולגת, אז מה זה אומר שאני מרגישה? חייבת להפסיק קצת. תגיד שאתה פה. מחבקת בחזרה.שרית נ.ב.. זה בסדר לשאול בשקט.. מיקה את פה?