אחרי החגים

שלום אודי, קשה לי לחזור לטיפול (אחרי יותר משבועיים) בזמן האחרון אני מרגישה בריחוק בינינו. היה איזה אירוע די טיפשי אבל בכל זאת הרסני לקשר, שהתרחש מחוץ לבועה הטיפולית.פגישה מקרית בתחנת הרכבת, (כמה סמלי) הוא חלף על פני הביט בי אך לא ראה אותי, ציפיתי שיגיד שלום או משהו דומה, אני לא אמרתי כלום, אולי הייתי מופתעת אולי פחדתי לעבור איזה גבול . זו הייתה חוויה קשה הרגשתי דחויה מאוד, אבל מהצד ההגיוני זה היה חסר משמעות. דיברנו על המקרה אבל לא הייתי מסוגלת להסגיר את הפגיעות שלי,(עדין נותרה בי המחשבה שאילו הייתי ב- mind שלו באיזשהו אופן, היה רואה אותי). באופן פרדוכסלי אולי בעצם לא פרדוכסלי זה גרם לי לחשיבה אובססיבית על הטיפול ועל המטפל, חוויתי תלות מעיקה, מן התקשרות חרדה מלווה בדיכאון, כנראה שהייתי מוצפת, התקשרתי אליו פעמיים באותו זמן, בפעם הראשונה הוא היה "נחמד" והרגיע אותי, ובפעם השנייה היה חסר סבלנות ודי נפנף אותי,מושפלת עד עפר נשבעתי שלא אחזור יותר לטיפול , שבועת שווא, חזרתי והוא טען לרציונאל טיפולי בסירוב לשוחח איתי: שמחוץ לחדר אני מישהי אחרת ממי שאני מביאה לטיפול (יש בזה משהו) וגם שהצבת הגבולות נועדה להרגיע אותי (?). הדבר הטוב שיצא מכך הוא שהמחשבות המטרידות התמתנו. כרגע אני מרגישה שאין לי קשר אליו, היינו ונותרנו זרים . יש לי הרגשה שאולי הפגישה לא פגישה הזו בתחנת הרכבת היא סימן שאני צריכה לעבור הלאה.במקביל לכל ההתרחשות הדרמטית הזו החיים שלי כלפי חוץ התנהלו כרגיל (עבודה,ילדים...).דבר שמביא אותי למחשבה שאולי הטיפול הוא מעין פיצול, (מלבד הפורום הזה, אני לא מסוגלת לשתף אף אחד במה שקורה בטיפול, גם כשהמועקה גדולה). מתנצלת על האורך ומקווה שלא שעממתי אותך ואת כל השאר.