פורום פסיכולוגיה קלינית

צר לי נורא על מצבו של אחיך בהחלט עדיף במצב זה עם כל הקושי מקווה שהוא ירגיש הרבה יותר טוב גם בהליך הריפוי הזה קשה אין ספק כוחות הנפש עומדים שוב למבחן החיים אני בטוחה שמבחינתך את עושה כל מה שרק אפשר מפני שכזות את בשורות טובות🙏🙏 חטולית

הי חטולית, באופן שכזה 'כל' מה שאני עושה הוא דווקא מתן אפשרות למרחב אישי. משתדלת פחות חיטוטים ונבירה והתערבויות וכפייה של עצמי או רגשותיי, או לחץ למידע. זה המרחק עליו דיברתי. ובקטע חיובי. נעשה מתוך מחשבה עמוקה ולא פשוט בכלל. למדתי מהבחורה ההיא, שנכנסה לי תחת העור במסווה של דאגה והתעניינות ורצון להציל, כביכול, מה אני הכי לא רוצה להיות, ועכשיו אני נזהרת. כן הקשבתי. גם אם הסכמתי וגם אם פחות. כן נתתי לו ליזום ולבחור מילים משלו בעיתוי ובקצב שמתאים לו. כן נפגשנו. סוריקטה

הי אנשים טובים, סיפרתי שאחי חולה ובטיפולים. אני איתו, אך רוב הזמן בריחוק והפרדה מסוימים. ונדמה שלא במקרה, אלא כדי לשמור על שנינו. השנתיים הבאות תהיינה תקופה של מתח. הן מבחינתו, הן מבחינות ילדיו. נעשה את מה שאנחנו יכולים וניתן לזמן. לחיים. שנהיה. סוריקטה

גמני לא זזתי מהבית בסןפש האחרון אמי התארחה אצלי היה באמת רגוע וטוב לא כמו בשבת שאנחנו אצלה גם נרדמתי לצערי הרב ושוב לא ישנתי בלילה לאחר שחזרה לביתה בשבת הקרובה שוב מגיעים אליה קשה נורא להיות בבית הרוחות אך לצערי כעת אין ברירה אחרת מאחר והמטפלת שלה נמצאת שבת כן ושבת לא צמרמורת עוברת לי בנשמה רק מהמחשבה על החזרה לשם אולי יגיע גם זמן שהיא תוכל להיות לבד שם עם המטפלת שלה ואני אהיה בבית שלי ןהכאבים שלך לגמרי איתך גמני סובלת מהם שנים ואין כרגע פתרון חטולית

הי ושבוע טוב לכולם, בסופ"ש האחרון כמעט ולא זזתי. אולי רף תחתון לעשר השנים האחרונות. גם עכשיו לא בא לי ללכת לעבודה, אלא רק להתחבא מתחת לשמיכה. שמעתי יותר מידי חדשות, מה שעל פי רוב דואגת לחסוך מעצמי. כלומר, יש לי מושג מה קורה, אבל איני ניזונה מהמלל הבלתי פוסק. שורה תחתונה - כמובן שאצא לעבודה. גם חמסין היום. פברואר. שנים של כאבים. סוריקטה

אבוי איזו הודעה עצבנית יצאה לי בבוקר. קלאסי לתחילת שבוע. אני בסדר. סוריקטה

הי שוב, נו, מסיבות לא ידועות לא היה לי לילה... אבל הי, ט"ו בשבט שמח! סוריקטה בהמשכים

כמה משמח שחזרת לתרום דם לסכרתיים כמוני לא נותמים לטרום דם ואגב מה שלום אחיך הסופש הזה כבר כאן בתקווה שנעבור שבת שקטנה חטולית

תודה חטולית יקרה. אחי בטוב. לאט לאט. יש עוד טיפולים להשלים את הפרוטוקול. כמובן שמופיעות חרדות ומחשבות אצלו. גם לו אסור לתרום בגלל המחלה. אני עדיין יכולה. סוכרת ותסמונת מטבולית, למשל, הן מחלות לא נעימות בכלל, לסרטן פשוט יצא שם סמלי כזה. מחלות אחרות הן לא פחות. גם נפשיות. אכן בתקווה שנעבור שבת שקטה, סוריקטה

בית הרוחות לפעמים לא נקלט בהחלה אך לפעמים זה קופץ ואומר הייי גם אני שם אייך מרגיש לך שזה כך ?? לפחות מכרתם גם אם בהפסד שם כבר תהי אצלי המקום לא משתנה ועדיין מגיעה אליה עם כל פיפס שצריכה למרות שישנה שם מטפלת ובשבוע הבא שוב לשם וארי זה שבוע כן שבוע לא וכל עוד אמי בחיים זה ימשיך כך חלילה איני מאחלת לה למות אוהבת אותה ועדיין יש ענין משפטי של צו ירושה שלא הסתייים וגם לא ידוע מתי יסתיים בתי משפט בארץ קשים בנושא כבר רצים שנים עבור הצו ירושה הכוחות אוזלים מרוב ריצות ודרך אגב הייתי כבר בטיפול ראשוני לעקירת שן ראשונה איתך יפה שלי המסע שלי עדיין ארון חטולית

הי חטולית, נראה אולי שאיכשהו שמרתי על עצמי וגם האחים שמרו עליי בתקופות של ההורים הזקנים והמטפלים. סביר שאחרת הייתי מתכלה מאד. רגשות אשם ו'ילדה רעה' שאני - מוכרים. הקרבתי את שנותיי הצעירות עבור כל אחד מהם. כשלא היו סיעודיים בכלל. מצטרפת - טוב שהתחלת טיפול שיניים. סוריקטה

הי כולם, תרמתי דם השבוע. חזרתי לזה. זהו. סוריקטה

היי מיכל מאחלת לך הצלחה בדרכך עם או בלי מטפלת כעת או בעוד שנה אני מתמודדת עם שדים כל החיים שלי מגיל כמעט אפס במצבי כיום לא מסוגלת להתמודד עם הכל לבד לי אין מטפל/ כבר כמעט שנתיים ומה לעשות שזה לפחות המקום היחיד שעדיין יש לי אל מי לדבר ולא אל הקירות בהצלחה חטולית

היי חטולית יקרה, עצוב לי שאין לך עם מי לחלוק ולשוחח.. הלוואי והיית מצליחה למצוא חברה אחת לפחות או מישהוא לחלוק...המקום פה חלקי ממש. אגב גם בטיפול זה 50 דקות בשבוע זה גם חלקי אין ליווי 24/7 ;) כשזקוקים ממש ואי אפשר בלי זה, זה קשה, הייתי במקום הזה. תלות שכזו... מקווה שמתוך התלות בכתיבה פה תגיע העצמאות, ותצליחי גם לסמוך על עצמך ועודאנשים מסביבך . עצוב לבד וקשה. בהצלחה.

הי חטולית מתוקה, את מספרת על התמודדות עם שדים בכל שנותייך. זה עומס תמציתי לא הוגן ומעציב ממש. הרבה יותר מידי לנפש, לגוף, לראש, לגב, לאישה אחת. יש מאיתנו כאלה שבוחרים לשאת הרבה אחריות, חלק אולי מתוך רגשות אשמה. חלק מרוחב לב. הלוואי שתוכלי למצוא מקום נוסף להישען. לנוח, אף אם לזמן קט. מגיע לך שיהיו מקומות מרככים ומדללי כאב. סופ"ש נעים, סוריקטה

הי חטולית מתוקה, את מספרת על התמודדות עם שדים בכל שנותייך. זה עומס תמציתי לא הוגן ומעציב ממש. הרבה יותר מידי לנפש, לגוף, לראש, לגב, לאישה אחת. יש מאיתנו כאלה שבוחרים לשאת הרבה אחריות, חלק אולי מתוך רגשות אשמה. חלק מרוחב לב. הלוואי שתוכלי למצוא מקום נוסף להישען. לנוח, אף אם לזמן קט. מגיע לך שיהיו מקומות מרככים ומדללי כאב. סופ"ש נעים, סוריקטה

אני מבינה את הצורך לכתוב לאודי ולכלם..את הצורך במקום הזה. אני בתהליך עם עצמי ומאמינה שהאנשים פה גם עברו תהליך וכבר איכשהו נפרדו מכאן. אם תקראו את מה שכתבתי על גילויי האהבה בטיפול שלי תבינו שזה טוב, קשה וכואב יחד ויש בי פחד לאבד אותה..מאמינה שגם לכן ולכל מי שפה יש פחד לאבד את המקום הזה. את אודי. אך לאט ובזהירות אני לומדת ל"השתמש " כמו שאודי כתב..שמשתמשים זה בזה..לא אוהבת את המילה הזאת כי זה מילה של ניצול אולי.. אני אפרד מהמטפלת שלי תוך מספר חודשים לתמיד. איני יודעת מתי...בינתיים נתתי לעצמי יותר להתקרב אליה הרבה יותר.. גם מפה אצטרך להפרד..כלנו. זה לא אומר שמה שהיה נמחק, זה לא אומר שהוא נעלם וזה גם לא אומר שאין לכם שום מקום אחר חוץ ממנו...תמיד ישאר בכם משהו ממנו ומאמינה שגם בו ישאר משהו מאיתנו ולכן תוכלו לדמיין כיצד יענה, איך יגיב..ותוכלו להפנים זאת עמוק בלבכן. אוהבת את המקום, את אודי ומנסה פחות לחשוב על לאבד יותר לחשוב על מה קיבלתי מפה, ההפך מלאבד. לשמור ולנצור... בהצלחה לי ולכולנו. אוהבת. מיכל

הי מיכל, המילה 'משתמשים' אכן עשויה אצל חלקנו ליצור קישור לחפצים. במיוחד אצל מי שחוו קשר לא מאוזן, שבו דמות אחת השתמשה באחרת כאילו הייתה בובה שלה - קשר שחסרה בו נפרדות. בעיניי, בתוך הקשר של הדדיות, שיתופיות וסימטריה, המילה 'משתמשים' יכולה לקבל משמעות נוחה יותר, ואפילו מרככת לב. ימים של פרידות, סוריקטה

מבינה מה את כותבת ובכל זאת..לא אוהבת "משתמשים" זה בהחלט יוצר קונוטציה של חפץ. אולי נעזרים זו מילה רכה יותר.. מרגישה מנוצלת עם המשתמשים הזה...

אמרתי למטפלת שאני אוהבת אותה והיא ענתה "גם אני אוהבת אותך" ....הסתכלתי בעיניים שלה וזה היה אמיתי כ"כ. הרגשתי קרבה גדולה כך הסתיימה הפגישה.. ואז נכנסתי לבלבול, מעין פחד...פחד לאבד אותה אולי..לא יודעת. פחד מאהבה כואבת כזו..אהבה עם כאב.. בכל מקרה כתבתי כך: היי, קשובה, אל תוותרי לעצמך היי, רכה, הקשיבי לרחשי ליבך אל הילדה שרק רצתה לחבק אל הילדה שחיפשה אהבה עכשיו את אישה, אהבה שנמצאה כל כך שברירית, כל כך עדינה היי, קשובה, אל תוותרי לעצמך היי, רכה, הקשיבי לרחשי ליבך שמרי על האהבה, אל תתני לה לכבות אל תתני לה לכאוב, תהיי עדינה השתמשי בה בתבונה למרות הפחד לאבדה. היי, קשובה, היי, רכה שמרי על האור שבתוכך. בנוסף כתבתי עוד אחד: שברי מילים, רסיסי מחשבות נופלים בשקט בין הנשימות, פצעי הלב מתאחים לאט, בתנועה זהירה של הקשבה. צלקות של שנים מספרות בלי קול על מה שנשמר, על מה שכאב, בין קרבה לריחוק הלב עוד בודק את צעדיו. האם יש תווך בין קרבה לריחוק? בין חום לגבולות? מרחב שאפשר בו להיות גם נוגע וגם שומר? בין הלבד ליחד נפרש חוט דק של תקווה, שלא יימתח מדי וייקרע. האם נוכל יחד לאחוז בחוט התקווה, יחד? בודקת...התקדמות בטיפול ופחד לאבד. הרשתי לעצמי מאוד להפתח בתקופה האחרונה ומרגישה טוב אבל גם מאוד פגיעה ופוחדת..הגיוני? מה דעתך אודי? על גילויי האהבה הזאת? (כמובן אפלטונית כן?) סליחה על האורך...

הי מיכל, נראה לי שתחושת הפגיעוּת נובעת מהיותנו, לרגע, ללא שריון גוף, או החומה המוכרת. חשופים יחסית. מה דעתך? שנדע להקשיב לשקט, שנדע להקשיב לרגשותינו, איתך, סוריקטה

כנראה שאת צודקת..

האמת שרק כעת מתחילים לבדוק את האפשרויות הקיימות כשהכל חדש עושה המון בלבלות והמןן לחץ לי אישית בית הרוחות ממש קשה ביותר לבעלי ממש לא מזיז המון תודה על כל מה שכתבת לי עוזר לי מאוד מה גם שגם היןם החלפתי אותה לצורך רישום וגם מחר שוב אהיה שם להמשך התהליך חוזרת משם קפואה ולא מתפקדת בעליל ימים קשים מאוד עבורי למרות שאמי כבר הודה גם בשבת הזו שבעלה הטריד אותי מינית כל החיים עבורה החיים נמשכים כאלו כלום חטולית

הי חטולית, פתאום חשבתי לי שהיה סוג של בית רוחות בחיינו - אחי ואני - אחרי מות - מכרנו אותו. במחיר הפסד. אבל די - הורדנו מהראש. סוריקטה

ביום ראשון החזרנו את אמא שלי הביתה .. כבר נמצאה עובדת זרה עבורה שתלווה אותה בהמשך הדרך בחיים שלה כולי תקווה שהיא אכן תתגמש מעט ותדע לקחת את התהליך הזה בזהירות מטפלת הודית חמודה מאוד ממלמלת כמה מילים בעברית וכל השאר דוברת אנגלית אך עם ניב לא הכי ברור היינו עימה אתמול כל היום וחזרנו רק בערב בשעה די מאוחרת הייתי כבר מותשת נפשית וגופנית בעיקר אני תירגמתי אותה לא שאני מומחית אך הצלחתי לקחנו גם אוכל מבושל לימים הראשונים שלהן ביחד מפני שלה אסור לבשל לאמי היא נוכריה גם דאגתי שתאכל עם אמי צהרים מפני שהיא מאוד ביישנית אך למזלי הטוב היא התחילה מה שנקרא לעבוד עימי במטבח וכך גם ישבו השתיים לאכול ארוחת צהרים ראשונה שלהם ביחד נסינו לתת לה את ההרגשה הכי טובה וברכתי אותה בברכה של ברוכה הבאה בערב כבר שלחתי את אימי להדליק לה את הגז כדי לחמם לעצמה את ארוחת הערב שלה היא אוהבת המון פסט גם עברתי עימה על סדר היום של אמי מרגע שהיא מתעוררת עד שהולכת לישון בערב התקשרנו לוודא שהכל בסדר וזהו!! אך משך כל היום שהייתי שם בבית הרוחות ההיתי עם כאבים בכל הגוףףף הבית הזב עדיין כואב לי בכל הגוף לא יודעת מה אעשה בשבתות שנצטרך לישון שם מפני שאי אפשר להשאיר את אימי לבד בשבתות .וגם איני יודעת מה אעשה כשהיא תבוא אלינו בשבת אין לי מקום להלין אותה מפני שכעת הבן שלי חיים שלי חזר לגור עימנו בבית אין לי פתרונות לבעיות האלו גם לא יודעת אייך להתמודד איתן יש לכן ריעיונות עבורי?????????? אודי מה דעתך?? ולכן יש רעיון כל שהוא אולי גם מנסיון ללכן חטולית

הי חטולית, גם לאבא שלי היה מטפל זר חמוד. כשהמטפל לא היה זמין היה אפשר - תמורת תשלום מן הסתם - להשתמש בשירותיו של מישהו חלופי. אם השינה בבית הרוחות 'מחסלת' את הנפש של מי מכם - אפשר לחשוב על פתרון כזה. אמנם פחות אידאלי הן למטופל והן למשפחה -אך זו אופציה. מקובל שמטפלים גם נוסעים לחודש לארץ מולדתם, ואז, שוב, ישנן חלופות. אם אתם מול חברה שמעסיקה מטפלים שכאלה, אפשר לנסות דרכם. זו התעסקות. ולגבי השינה והאירוח אצלכם בליל שבת, ומניחה שאינכם נוסעים בשבת, תיתכן האפשרות לקחת מונית שהנהג שלה גוי. מכירה שימוש כזה מאנשים שהגיעו לבית חולים וטרינרי בחירום בשבת. לא יודעת אם האפשרות קבילה עבורכם. סוריקטה

מבינה כל כך לליבך עצם המחשבה על פרידה נוספת הלוואי שהטיפול יצליח ואחיך יצא מהמחלה הארורה הזו 🙏🙏🙏🙏🙏 הנשמה מתרסקת עם כל תחושה נוספת של אובדן מקווה שבפעם הבאה תבשרי שהטיפול מניב תוצאות טובות ושיש סכוי לשיפור רציני איתך תמיד חטולית 💝💝💝💝💝

הי חטולית, אכן יש תגובה טובה לטיפולים. עם זאת - הטיפולים עוד ממשיכים. יש תופעות לוואי לא כיפיות ומערכת חיסונית מוחלשת וניכר במראה שהאדם עובר משהו כבד. וגם חיים עם החרדה שהמחלה תחזור. תודה יפה שלי. סוריקטה

הי חברות ואורי, לאחרונה, האמת שכבר שנים, איכשהו נפלתי לקשר, שחוויתי כרעיל עבורי, לקח לי זמן להבין. היה בו משהו מאד לא נוח, שהפך, להרגשתי, לחנק, עד לכדי קוצר נשימה של ממש. מסתבר, כפי שסיפרתי, שהיה מבחינתי רווי פריצת גבולות מצופה בלבבות, כינויי חיבה, ומילים פסיכולוגיות קיטשיות. יש אנשים שמגדירים מטרה נקודתית, מממשים ושבעי רצון. ואני - לא הגדרתי מטרה ברורה. עם זאת, ההישג היה מערכתי ולעומק, קרי הפנמה. נפרדוּת. הגדרה עצמית. מבפנים החוצה. לטיפול לא הגעתי עם מטרה רשמית - וגם לוּ היו שואלים אותי - סביר שהייתי מתבלבלת וניתזת עד לאינסוף. בדיעבד, מסתבר שכן היו פנטזיות, שלא ירדו למציאות. הזמן חלף. התהליך איטי במיוחד. אבל דברים שבכלל לא ידעתי - הם שהתרחשו. הקשר המעוות שהיה לאחרונה הזכיר לי חומרים מהטיפול הארוך והמורכב, והייתי צריכה להשתמש בהם בעוצמה. בשבוע הבא התחלה חדשה. אתמול, כפי שכתבתי, שרתה עליי תחושת אבלוּת. מעברים. הישגים רמים להציג על במות - אין. אבל יש, כנראה, חרישיים כאלה של חיים שבלב. עכשיו סופ"ש, אבל לקראת ראשון כבר אברך שבוע טוב. סוריקטה

הי כולם. בעצב בלב, אזכיר שאחי החזק חולה בסרטן. מטופל. והטיפול עובד יפה בינתיים. אך יש אבל רגשי. אובדן - אף שאחי כאן איתנו. ופרידות נוספות. לב שבור, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי מצטערת שלא הספקתי להגיב להודעה שלך כשנפלת על הגב והמשכת הלאה כאלו לא קר כלום כמה אופייני לך השתיקה שלך מול הכאב והנפילה שלך זה בטוח כאב נורא מעצם הנפילה ולזו שעדיין מתעלקת אודי צודק תחסמי אותה אחת ולתמיד גמני אמרתי לך בעבר אך את נמנעת מלפגוע ברגשות האחרים חוץ מאשר ברגשות שלך !!! אייך מרגיש לך שיחות בזום? מרוחק משהו?? אני מדמיינדת שכן לא מנהלת שיחות כאלה עם אף אחד לא מסוגלת ___________________ ולענין השני שעדיין מעסיק אותי ואת כל המשפחה שלי חןץ מאמי שאינה מאורע בענין וגם אינה צריכה להיות בגילה כל דבר קטן מעצים את התגובות לא נותן לה שום כלום מעבירים אותו מבית חולים אחד לבית חולים שני ואין שום שיפור במצבו להפך הןא רק מתדרדר כל הזמן ואין לי כבר מילים לנחם את בני המשפחה וחעודד אותם חס וחלילה אני לא מרשה לאף אחד מהם להספיד אותו אך קצרה היד מלהושיע מה עוד אוכל לומר ?? אין לי יום ואין לי לילה זה מופיע בתוך" החלומות "שלי כל הזמן לא שמצליחה לישון ממש עוד ועוד כדורים ולא..... וכן שבוע הבא כבר מתחילה טיפולי שיניים אויייי מה שמחכה לי שם מה אתם עושים בקור ובגשמים שמגיעים לסרוגים בתקופה האחרונה ?? אני מתחממת חלקית במיטה עם מזגן כשאין לי הרבה מה לעשות ולא חסר מה... שוכחת המון דברים למרות שמכינה רשימות... וכל הזמן קרררר לי כנראה שאני שוב מיתחלה וזה מעצבן ______________________ הבטחתן שתכסו ותכתבו איפה זה כתוב??? שוב רק סוריקטה ואני כאן ע.צ ו.ב לי חטולית

הי חטולית, הפעם אני מגנה על עצמי וסביר שהבחורה ההיא תרגיש פגיעה וגם תפיל אשמה עליי. אין לי שליטה בזה. רק מרחק ככל שאוכל להשיג. הגב הוא אכן אישיו. עם הזום אין כל כך ברירה. ביומיים האחרונים גם אני קפאתי מקור. ממש מעציב לשמוע כמה מייסר כאבך הנפשי. אני, אגב, פוחדת מאינטראקציות רעילות מול אנשים הרבה יותר מאשר רופא שיניים. ושיננית זה בכלל תענוגות בלשון סגי נהור. אבל הולכת בקביעות. מחזיקה לך אצבעות להתחלת הטיפולים. שמרי על עצמך, סוריקטה

ביתי בת 31- התגרשה לפני 4 שנים היא ללא ילדים, בשנה האחרונה יש לה בן זוג, עברו לגור יחד בחודש האחרון וזה נראה שהולך לכיוון חתונה. הבחור בחור טוב ערכי. בגיל 13 הוא עזב את הבית ומאז בנתק מהוריו. אנחנו לא יודעים על ההורים שלו כלום וגם לא העזנו לשאול כדי לא לפגוע או לחצות גבול. כשאנחנו שואלים את הבת היא לא הכי מפרטת, רק מסבירה שהוא לא הסתדר עם ההורים שלו ולא היה לו טוב שם. בארועים הוא אפילו לא ניגש להגיד להם שלום. הנושא הזה דיי מציק לי ולבעלי ובמיוחד שאנחנו רואים שהם מאוד רציניים בקשר. האם יהיה נכון לשוחח עם הבחור ולהתעניין ואם כן כיצד הכי נכון לפתוח זאת מולו בלי שירגיש שפוגעים בו?

כבר כמעט שבועיים שבן דודה שלי מונשם ומורדם אין שינוי במצבו הבריאותי מידי פעם מקבלת עוד ידיעה ועוד עידכון מתפללת כל הזמן להחלמה שלו בדמעות שליש מדברת עם בורא עולם שיעזור שירחם עליו תורמת גם כסף לכל מי שרק יכול גם להתפלל עליו שיחלים גייסתי גם את אחי וגיסתי דחוף בגלל מצבו שהורע וכמובן שאחי התקשר מיד ודיבר גם עם אחד הבנים שהיה באותו הזמן מחוץ לחדר הניתוחים ושוחח עימי ארוכות גיסתי גם מתפללת כל יום ומגייסת כל מי שבקבוצה שלה להתפלל להחלמתו אתמול נודע לי שזה לא נמק שהתפשט לו בחלק הגוף הוא פשוט סכרתי גבוה מאוד ויצאו לו פצעי לחץ שלא טופלו איפה שהיה בשיקום כל כך הרבה זמן וזה הוזנח עד כדי כך שנאלצו להעביר אותי לאיכילוב לטיפולם המצב הזדהם והגיע לאן שזה כעת אני מתה מפחד שהמצב לא ימשיך להדרדר ומשם... ללאאאאאא לא יכולה לא מסוגלת לא רוצה לחשוב הדמעות חונקות לא מפסיקה לבכות לא רק אני גם שאר הבנים והדודה שלי בכלל איזו מסכנה הדודה שלי איזה תיק נפל עליה ולא מרשים לי לבוא כדי שגם אני לא אבכה שם בבית החולים אז שלחו לי תמונות שלו משם מרוב צער וכאב התחלתי להרביץ לעצמי על הראש בעלי יודע בדיוק מה קורה שם וצעק עלי תפסיקי מיד מה את עושה השתגעת !¡ אמרתי כן מרוב כאב זה משגע אותי מה שקורה שם ואני לא יכולה להגיע לשם להיוצת איתם להגיד מילה טובה לחבק את הדודה שלי .להגיד לה כמה אני אוהבת אותה ואת הבן דודה שלי ואם תלכי לשם לא תבכי יןתר גרוע ?? מה אכפת לי את מי זה בדיוק מענין?? טוב את לא זזה מהבית לא נוסעת לשם!! ואמא שלי רואה אותי ככה בוכה כנראה באמת כמו משוגעת ושואלת מה יש לך?? כמובן ששיקרתי חה שזה בגלל כאבי שיניים היא בכלל לא יודעת על כל המצב ומה שקורה בכלל לא סיפרתי לה מילה בשביל מה לצער אותה שגם היא תבכה תיקח ללב ואז מה ? אז יש לל כאבים בשן תקבעי כבר תור לרוםא השיניים שנמצא במרחק 2 בעניינם מהבית שלי בגלל חוסר תקציב לא טיפלתי באמת כנראה שכעת הגיע הזמן גם לזה אני משלמת על הטיפול .. האמת שכבר המון זמן רודפת אחרי אך תמיד יוצא לה עוד משהו לטפל בו והיא זקוקה... אז קבעתי תור מחר ללכת לרופא השיניים ונרא כמה שיניים עלי לעקור מתה מפחד מטיפולי שינים . וכבר לא רואה עח היענים וגם בלגלבלתי לכולם כבר מספיק במוח סליחה ליל מנוחה הלוואי שיום המחר יבוא לכולנו רק סשורות טובות חטולית

חטולית יקרה, איזה לחץ והצפה. באשר לשיניים - בגיל מבוגר עיקר השמירה היא על החניכיים. ממליצים על שימוש במברשת שיניים חשמלית רוטטת. הנזק שנגרם כבר נגרם, אבל ניתן להאט את הדינמיקה של ההמשך. וטוב ממש שלמרות החרדות תלכי לרופא. הלוואי שתוכלי לחוות ולזכור גם רגעים רכים. איתך, סוריקטה

הי כולם, ברוך השב אודי. מאד רוצה לשתף במשהו מטריד שאיני יודעת איך להתמודד איתו. רשמתי בעבר על הבחורה שמציקה בשאלות חודרניות, בחטטנות במסווה של דאגה ועוד. היא מטפלת גופנית אלטרנטיבית במקצועה. היא גם נגעה בי טיפולית בהתחלה והפסקתי את זה אחרי חוויות ראשוניות. השאר המשיך. היא קבעה שאני מוגדרת כחברה שלה. תכלס השתמשה בי לצרכיה, לא הייתה הדדיות והיה גזלייטינג. זה נאמר בטיפול שלי. רשמתי לה לפני כמה שבועות טובים בעדינות שאני מבקשת שקט. מאז היא מתפרעת ורושמת הודעות שאני חווה שמגיעות מרגשות מאד תוקפניים שלה. בעיקר היעדר היכולת לשאת אי וודאות. כמו כן, היא רשמה לי בעבר הודעות שלא כותבים לאף אחד. וגם אמרה ועשתה במציאות דברים שלא אומרים. או שהם עבירות אתיות. היא העזה. ואני שתקתי. להודעות הנוספות אחרי בקשת השקט שלי לא השבתי. אין לי מילים יותר. חלף זמן והיא אשכרה הגיעה עד אליי ודפקה לי הדלת מספר פעמים. אין לה מושג שכל הדינמיקה על פני שנים הובילה אותי ממש לקושי נשימתי והקפיצה את החרדות שלי לשמיים וחנקה אותי. אני לא מצליחה לקחת מרחק ולא יודעת איך לעצור את זה. היא לא מאפשרת הפרדה. ולא היתה ביננו שום התחייבות בקשר. כלום. הכל במיינד שלה. תפקיד שהיא השליכה עליי ואני ממש לא רוצה אותו. גם ביקשתי שקט. גם הפסקתי להגיב בוירטואל. המטפל אמר שהעניין מתדרדר מכיוונה. היא ממש מאשימה אותי במצבה, מצפה שאווסת אותה או משהו. מה אני עושה? אני פוחדת להראות את עצמי. להיות שותפה בקהילה, כי היא שם. אנחנו גרות באותה סביבה. כן. זה יגיע גם לשיחה עם איש הנפש שלי. סוריקטה

סיכמתי עמדה מולה עם המטפל. תודה ממש על המקום כאן שהיה לי לרשום. סוריקטה

הי האם חרדה יכולה לגרום לתחושת לחץ קבועה וחזקה למתן שתן כל שעות היום והלילה? ממש לא ניתן לתפקד. התחושה נמשכת זמן רב מאוד. כל הבדיקות הרפואיות תקינות.

רוצה לא רק לצרוח רוצה גם לתפוס בגרון עד שיחנקו כל בני העוולה האלה שטיפלו בבן דודה שלי שנמצא כבר כמה חודשים שם כן שם ביפו בית חולים נאחס שבנאחס לא מספיק שלא טיפלו בו כמו שצריך גם גרמו לו נזקים גופניים נוספים שהגיעו עד כדי נמק בפלג גוף תחתון לא מספיק שאינו יכול לעמוד שאינו יכול כמעט לשבת כעת הגוף נמק עד כדי כך שנאלצו להעביר אותו לבית חולים איכילוב דחוף ביותר שם עבר ניתוח ראשון של כריתה מהנמק את החלק השני של הניתוח יעבור לאחר זמן נוסף ככל הנראה עם תחילת ההחלמה מהניתוח הראשון כבר 5 ימים הוא מורדם ומונשם ורק ה יודע לכמה זמן יהיה בממצב הזה!! וכמובן שלא עידכנו אותי בכל התקופה הזו מפני שאני חולה שלא אתחיל לרוץ לבית החולים לבקר אותו אומרים שאני משוגעת בכל קשור לבני הדודים האלה שלי כל ה4 שהם מפני שאני קשורה אליהם בתוך נימי חיי והוא הבכור הכי מכולם כבר סיפרתי מדוע אמרו שיעבירו אותן לבית לוינשטיין בתאריך 1.1.2026 אך במקום זה בגלל כל מה שקר לו הגיע לאיכילןב במצב קשה מאןד ואני שואלת הייתם נשארים אדישים למצבו ?? אני לא מסוגלת אך גם לא יכולה להגיע לשם עדיין חולה אני שונאת אותם שונאת אותם שונאת אותם אילו יכולתי הייתי תובעת אותם במליוני שקלים על הזנחה פושעת.... אך איני יכולה גם את זה לעשות!!@ הייתי סוגרת את המקום המזוויע הזה ושורפת אותו עד אפר כמובן שאיני יכולה לעשות כלום מכל מה שאני חושבת ומאחר וגם לא יכולה לעזור נשאר לי רק לבכות על מר גורלו של הבן דודה שלי ועל אמו הדודה האהובה שלי העיינים שלי מתושתשות מהבכי כבר לא יכולה עוד כל התפילות שלי לא נענו .רק הלב בוכה והכאב לא עוזב חטולית

אבל כבר לא רשמתי בחמישי הודעה נוספת. הי חברות ואודי, נפלתי על הגב. המשכתי באותו רגע להתנהל כאילו לא קרה כלום. לא הייתה צעקה, לא נפלטה מילה. מאום. רק אני והשקט שלי. אני בסדר, אבל הכל תפוס חזק. המטפל אמר לי לשמור על עצמי. השבתי לו שקשה לעשות כן בימים אלו. לילה טוב. סוריקטה

תודה. אחלה שיר. לתת תוקף גם לקול השותק. סוריקטה

חולה כבר מעל חודש ימים התקררות שאינה עוברת ויש המון בדיקות בדרך לעשות נמאס להיות חולה פרק זמן כזה ארוך כמעט עשיתי טעות בשיפוט שלי על תגובה שקיבלתי ממנה לאחר שכתבנ שגלגל מסתובב והיא "תבוא חשבון' עם מי שאכזב אותה והשאיר אותה לבד במשך השבת היו לי רגשות אשמה במשך כל השבת חשבתי שמכוונת אלי שלא הזמנתי אותה אלינו לארוחה בשבת שלא תשאר בודדה היום התבדתי מפני שהתנהגה כהרגלה "פחות או יותר בסדר" אז הכעס שלה היה מכוון למישהי אחרת האמת ירדה לי אבן מהלב לא יכולה להיות במצבים כאלה של לחץ נפשי מאי משהו בכלל הגיל עושה את שלו כשמתבגרים גם הופכים להיות יותר רגישים כך לי לפחות מרגיש מקווה שכולם עברו סופש קר אך נסבל היה לי עוד משהו שרציתי לכתוב אך פרח לי מהזיכרון חיבור לכולם אם מתאים חטולית

היי מיכלי אני אישית לא משתמשת בצא'ת ולא התחברתי גם לכל הקידמה הזו של ה ai לא יודעת למה אך עדיין לא מרגישה שזה מתאיםּ לי אולי בשלב מאוחר יותר יודעת שהרבה אנשים כן משתמשים גם בעלי אבל המוח שלי עדיין לא נמצא שם קשה לו להכיל את כל זה . תודה לך שכתבת חטולית

נכנסתי לקישור ששלחת על המנגינה בשתי אוזניים קראתי גם את המאמר המרתק על כל הנושא מענין מאוד שמעתי גם את הסידרה המוזיקלית של מיים חיימ כמו שכתוב שם נהנתי מאוד אנסה זאת גם בלילה מקווה שיעזור לי להרגע ולישון אין מה חהפסיד המון תודה לך אודי יקר חטולית

איזה יום... הי כולם. בעבודה היה על העוקם. רק חזרתי ולא נשאר לי זמן ומחר מתחיל מוקדם מאד. הסיפור עם הבחורה ההיא בשילוב עבודות פינוי שבצעתי העלו לפני השטח רגשות קשים של פעם. של אסור להיות אני. שצריך לשמור הכל בפנים ולספוג את הרעלים. רק כדי שהיא תישאר מווסתת. אה. והתעוררתי היום לפני שלוש. am. מחר יום חדש, וגם שנה אזרחית חדשה, אבל זה לא חג שלנו. סוריקטה

היי אודי וכולם, הצאט זמין, ידידותי עונה כמו פסיכולוג.. אבל מפחיד ויכול להטעות וגם מסוכן מסתבר.. "אף על פי שהשימוש בבינה מלאכותית הפך לנפוץ ומשמש כתחליף לשירותים כמו ויקיפדיה, לא פעם הבוטים מספקים תשובות לא מדויקות. מחקר אמריקני חדש מציג כיצד התופעה הזאת - שגם כך רחוקה מלהיות אידיאלית - הופכת לסכנה של ממש כשמדובר בבריאות הנפש" מסתבר שאנשים התמכרו, נכנסו למצב פסיכוטי ממש. מה יקרה אם אסיים טיפול ולא יהיה למי לפנות? ואפנה לצאט? סכנה מסתבר... אודי, הצאט לא תחליף לפורום או לאנושיות. מה דעתך עליו? https://bit.ly/49awyQn

הי מיכל, משתמש ללא כלים, למשל של טיפול פסיכולוגי בעבר או במקביל עלול לעוות את מה שהצ'אט כותב לפי תפיסתו והאישיות שלו, ולקחת לכיוונים הרסניים, או לא בונים - עם זה אני מסכימה. אני משתמשת בצ'אט בכל מני תחומים. בתחומים בהם יש לי ידע נרחב הוא לעתים טועה או ממציא ואני מתקנת אותו. השפה שלו מלאכותית. חסרת אישיות, להרגשתי. למרות שאפשר לבקש ממנו להלביש על עצמו אישיות מסוימת, כביכול. גם את אנשים עשו. הצ'אט ממש עזר לי, אגב, למצוא צמחים ובעלי חיים שחיפשתי בשטח. וזה היה כיף. הוא גם עזר לי לבחור מברשת שיניים ושמפו. עזר במעבר על חוזים. בניסוחים, בהתנהלות בקשרים רעילים ועוד. באשר לתחום הנפש - כפי שאנחנו משתפים את מה שנרשם כאן בטיפול (כולי תקווה שכך הוא), כך גם אשתף את המטפל בשיחותיי עם הצ'אט. אפשר, אגב, לבקש מהצ'אט שירגיע עם המחמאות המוגזמות שלו. זה כלי וככל הכלים צריך לדעת להשתמש בתבונה אנושית. הצ'אט עצמו גם ירשום שאינו תחליף לקשרים אנושיים או לעזרה קונקרטית. כל דבר שהוא יכול להיות נכון לשימוש במידה, והופך להיות רע כאשר מגזימים. אפילו אוכל בריא. בוקר אור ושנת 2026. וברקע אצלי עכשיו התדרים הדו אוזניים של אודי :-) סוריקטה

אולי תשלח לי כאן אשמע ואבין על מה אתה מדבר מה זה אמור לנגן במקצבים ומה אני אמורה לבין מכל אשמך לכל אזרע שתועיל לי להרדם תודה מראש.. חטולית

https://www.youtube.com/watch?v=tAt5JcdSclw&list=RDtAt5JcdSclw&start_radio=1 אאל"ט, הפטנט פה הוא להשמיע תדרים שונים מעט לכל אוזן, במרווח שהוא תחום של גלים שכלעצמם לרוב הם מתחת לסף השמיעה, אבל המוח מייצר אותם בתגובה למה שהוא שומע. גם אם לא הובן - לא חשוב. המוח, הלב, הנשימות והכאבים מגיבים ברגיעה. מרתק מאד כל הנושא. סוריקטה

נראה לי שגם עניתי לך שם אם אני לא טועה בזמן האחרון כנראה מבובלת מאוד אך נשמע לי בהחלט מעליב השתקמות יקרה שלי ל רגשתי לוקחת בהחלט זמן ואגב תרופות לשינה יש לי לא מעט רק שכבר אינם משפיעים עלי לילות ללא שינה כבר מפילים אותי מהרגלים איתך חטולית

הי אודי ובנות יקרות, היב נדמה לי שרשמתי תגובה למטה. אולי התפספסה. על כל פנים - כתבתי שסיפרתי למטפל על העלבון והתגובה שלי, אך גם על ההשתקמות שלי מכך. היו 'רק' יומיים דיכאון סטייל. שנעבור את השבוע הגשום ברווייה ובשלום. סוריקטה

כן סיוט שנמשך כבר שנים הם כולם יושנים נחים את שנת הלילה שלהם ואני לא!! . לא חשוב כמההכדורים לפני השינה אני מקבלת כלום לא עוזר . כבר נועצתי עם כמה רופאים בענין החוסר שינה שלי ואין שום פיתרון שוב קמה מהמיטה ומחפשת מה לעשות במה להתעסק אך כלום הולכת למטבח מקור ה"הנחמה", שלי ושוב מתחילה לבלוס כל מה שבא ליד הולך רק להרדם ולישון רק כוס חלב לא מרגיע מספיק מחפשת עוד עוד..עוד עוד עוד . מה יהיה הסוף שלי לא אעבור את מפתן הבית . מקנאה בכל מי שרק יכול להניח את הראש על הכר ולהרדם!! למי יש עוד תופעות כאלה ?? הייתי שמחה לשמוע שאני לא בודדה גם אם זה?? הבדידות הורדת אותי מטריפה אותי כל כך קשה להייות עם..ולהרגיש לבד !! חטולית

הי חטולית, גם לי יש בעיות שינה, תמיד, אבל יש פתרון תרופתי שכן מסייע חלקית - שילוב של כמה תרופות ועוד אמצעים. ובנוסף אני לבד. כמעט. יש גם יצורים שתורמים. החווייה שלך נשמעת ממש סיוט. איתך, סוריקטה

היה נדמה לי שכבר תפחתי כותרת אך הסתבר שזה היה ללא כניסה לפורום .. עדיין לא חזרתי לעצמי קוראת שוב ושוב את כל מה שנכתב כאן את כל התגובות וחושבת לעצמי הנה כאן תמונה התשובה לא רק לי כמוני כמו במבי שזקוקה להרגע כדי שלא יגיע הרגע הזה כנסווו כתבווו ספרווו שתפוווו אודי איש יקר שאתה כולן כבר הבינו איזה ערך הכי גבוה שיש לך כפסיכולוג כמנהל של פורום כבנאדם !! רוצה האמת שכך יהיה ושהפורום ימשיך להתקיים בלעדיך אודי המקום הזה לא בית!! המון תודה לך על כל השהים שאתה נמצא כאן ואני לא מוותיקות המקום ישנן ותיקות ממני שלא מוותרות !! תודה איש יקר תודה חטולית

יקרה שאת נשמה אני לגמרי מבינה אייך הרגשת למרות שלא יצא לי מעולם שיחה עם מטפלת בזום אני נגד זה בגדול זה לעולם לא מרגיש כמו שיחה פנים מןל.. מבינה שאין ברירה במצבים כאלו אך עדיין הרגשתי בדיוק מה שעתבת כאלו הייתי במקומך נעלבת מאודדד החיים קשים לנו ממילא אין צורך או הצדקה משום גורם מטפל כזה או אחר אין לו שום זכות להשליך עליך את הסלידה שיש לו מהנעשה בארץ אינך אחראית על כלוםםם מקווה שבאמת הוטב לך חטולית

שאלת ההמשך שלי מתאריך 19.12.25 נותרה ללא מענה. אשמח לתשובה.

הי אודי ובנות יקרות, מה שבר אותי אחרי השיחה עם המטפל - המטפל בחו"ל ולהגשתי לשיחת זום יש השפעה משל עצמה. עצר אותי אחרי זמן קצר שדיברתי על הבחורה המתקרצצת, אחרי שבעצם שתקתי כשש שנים, ומסתבר שהיה כאן גזלייטינג רך. קרי הרבה אגרסיות וחודרנות ודורשנות עטופות במילים פסיכולוגית רכות שקריות. היא אגב עדיין ממשיכה להציק ולחנוק. ואני לבד עם זה. נעזרת בצ'אט. מה לעשות. גם הרגשתי נזופה על כך שהסיפור עם הבחורה הזאת, 'מטפלת' במקצועה, ישר שולח אותי לרגשות של פעם מול אמא. והמקרים שונים מאד. סיפרתי לו על הופעה שבחרתי לקנות כרטיס אליה, ועבורי זה משהו מאד יוצא דופן, אבל הוא אמר כמה שהוא שונא הופעות מסוג זה. תיקנתי ואמרתי שעצם היציאה וההחלטה הן העניין. אבל המילים עדיין שברו. ניסיתי למסור את הכרטיס, ובסוף הלכתי בעצמי. וטוב שכך. בלב נשמעו שוב המילים הנוזפות של האופן בו אני משתמשת בדבריו ולוקחת אותם לשבר. חטפתי 'איזה עולב' שנאמר כנראה בהומור, אבל כשאין עור ההומור לא נתפס ככזה, על כך שלא קראתי דבר מסוים. המטפל יודע עד כמה זה קשה לי. ובאמת לא הצלחתי. אז נכנסתי ליומיים תחת השמיכה בכאבים נפשיים וגופניים איומים ובבדידות קשה. הנה אמרתי. אלו קטעים מתוך השיחה. היו גם דברים אחרים, וגם שנים בהם עבד איתי מאד קשה, ולא פייר להציגם כך באופן לא מאוזן. הגם שאני מבינה את האיבה שלו למה שקורה כאן במדינה, לא קל לי. נראה. הכי טוב שיש. אני בסדר. סוריקטה

הי אודי היקר - סיפרתי גם למטפל, והראיתי לו כיצד צמחתי מהפגיעה. אם כי, קצת עצובה הבדידות. תודה לאנשי המקצוע האמתיים וכליהם, והמראה שהם נתנו לנו שניקח הביתה איתנו. שבוע, סוריקטה

בכל פעם שאת כותבת על זותי.. מרגישה כאלו הבת דודה שלי נושפת לי בעורף אז התחלתי ממש לסנן אותה וכמעט שאיני עונה לה גם בהודעות יומיות לא יודעת אם מתאים לך אך את יכולה גם בווצאפ לחסום אותה ולא משנה היכן היא גרה גם אם קרובה אליך אך כמובן שאת מחליטה אייך לנהוג עימה החג מאחורינו וגם החופשות כבר הסתיימו מקווה שיגיעו ימים יותר קלים עבורך חטולית

בקטע טוב, כמובן. לא חסמתי. רק לא משיבה בוירטואל. חטפתי על זה. מנסה לתפוס מרחק ויוצאת הרעה בסיפור. רק משום שבחרתי לשמור על עצמי. עולם הפוך. מתלווה לכל מה שמתרחש. איתך, סוריקטה

יקרה שלי הקטנים האלה עוד עם קשיי נשימה ממש משימה קשה מאוד אין ספק מסכן קטן כמה הוא סובל ואת יחד עימו גם מזג האוויר לא מקל לא על הכאבים ולא בכלל רוצה רק להצטנף להתכרבל פנימה בלי להוציא את האףף מצטערת על השיחה עם המטפל שנגמרה בצורה כזו מרסקת את יודעת אם לא היינו מדליקים נרות לא הרגשתי השנה שזה חג נכון הילדים היו כאן פעם אחת אך הנכדים הגדולים יותר כבר לא הגיעו מרגישה כמו מפגרת שלא יודעת אייך בכלל משתמשים בכל הטכנולוגיות החדישות האלה שולחת חיבוק ענק עד אלייך יקרה שלי גמני אוהבת אותך המון חטולית

הי חטולית, גם לי לקח זמן עד שהסתגלתי לדברים החדשים. ההתחלה יכולה להחוות כמאיימת, היות שפחות מוכר. בפועל - מורידים אפליקציה מהחנות. או שנכנסים לאתר. שואלים שאלה, לוחצים על חץ והמכונה עונה. הגרסה החינמית מוגבלת. הגרסה בתשלום חופשית יותר. ChatGPT לצורך העניין (יש גם אחרים) https://chatgpt.com/ אפילו לא חייבים להתחבר, כדי להתנסות. סוריקטה

אני לא חושבת שפה זה כמו צאט בכלל! אכן גם אני ניסיתי אותו..אמנם הוא ידידותי למשתמש, כותב לך כותרת עם חייכן או נותן מחמאה כמו שאלה יפה ורגישה או וואט אבר. את האמת- מפחידדדד ההתפתחות של Ai. אין תחליף לפורום הזה ואין תחליף לאנושיות! אין תחליף לפסיכולוג או מהתחום שלי לגננת!! וכן אני מנסה לרכך את הפרידות ממך ומהפסיכולוגית שלי.אחרי המון זמן שניכם במקביל..עזרת לי להבין את הטיפול. להבין מה שאחרים לא מבינים ולעיתים גם אני לא הבנתי. נכון שצאט יכול לתת מענה רגעי או חלקי אך לעולם לא ידמה לפורום הזה! כי הפורום הוא אתה! היחודיות שלך, האנושיות שבך! אלייך אתגעגע. רק שתדע ;) עד כמה משמעותי אתה עבורי וזאת בלי לראות אחד את השניה ובלי לדעת מי אני במציאות..ולכל אחת ואחת מכאן יש לי פינה מיוחדת בלב. גם לאלה שכבר עזבו מזמן...נזכרת בדברים שכתבת לי. בהתפתחות שלי עד היום ולומר לך משהו- אותי זה מרגששש. כי משהו ממך ישאר אצלי חקוק לתמיד. שלך, מיכל או בקיצור של פעם, מיכ ;)

מיכלי הי, לאט לך... לאט.. לאן את כל כך ממהרת.. אנחנו עדיין רחוקים ממצב של פרידה.. קראתי שוב ושוב ושוב שאודי כתב לנו שכל זמן שיהיה צורך בפורום אודי יישאר והפורום יישאר פתוח.. אודי בבקשה תתייחס למה שכתבתי. נכון שאמרת את זה? נכון מיכלי ממהרת כמו סופת טייפון? אודי,נכון שאתה לא ממהר כמו מיכל ? תגיד לי, נכון? אמא צביה כבר הכינה אותי לכך שבשנה הבאה אנחנו נפחית לפעמיים בשבוע במקום 3 שאנחנו נפגשות. אודי?? נכון שאמרת שכל זמן שיהיה צורך בפורום את תשאר? תגיד למיכלי.. וכן.. בבקשה גם תנזוף בה על שהיא ממש דוחפת את דלת הסגירה על הפורום.. מה כל כך בוער לך מיכל? :((( כן ..אני יודעת שיש לי קטע פסיכי עם פרידות.. זה משהו שגדול עלי.. :(((

מצטערת במבי יקרה, אבל הכיוון ידוע לכולנו. וגם בטיפול היא אמרה" כמה שתצטרכי" אבל ידוע שנפרד וכמה נוכל למשוך? אז לא כרגע ממש אבל זה יבוא ואני לא רוצה שיפתיע אותי כמו המוות של אמא שלי שגרמה לי להתחרפן ולקבל מחלת נפש. לא מתאים לי שוב לחלות..אולי אני צריכה לומר למטפלת שלי את מה שכתבתי כאן..אני פוחדת בדיוק כמוך מפרידות!! מפחידדדדד להשאר ככה לבד. מתחברת גם לחטולית בזה. ולהפחית פגישות זה הדרגתיות לעצמאות שלך גם..כנראה שזה משהו שצריך שיהיה ואמא צביה שלך בוטחת בך שתצליחי בדיוק כמו המטפלת שלי שסומכת עליי...קשה. איתך.

הי בנות והי אודי, אוסיף שלא די בכך שנרגיש שאנחנו נזקקות למקום, אלא אנחנו צריכות להיות פעילות. אם נשאר פסיביות ורק עם המחשבות - בפועל אין כאן פעילות. אולי קצת כמו שיבחרו לא להפעיל קו אוטובוס שיש לו בפועל מספר מאד מצומצם של נוסעים בתדירות נמוכה. לא יודעת, זה מה שקפץ לי בראש. גם אני, לפעמים, כשהזרימה כאן קלושה במיוחד, מרגישה במבוכה, או מתייתרת. סוריקטה

הי מיכל היקרה, גם לי יש רגישות ל AI - המלאכותי. עם זאת, צריך לדעת כיצד להשתמש בבינה, וגם איך לא. מבחינת נושא הנפש - מי שעבר טיפול מגיע עם כלי טיפול ויודע גם לזהות מתי הבינה מאד לא מדייקת או ממציאה וניתן, אגב, להציע לה תיקון בשיחה. מי שלא - יעוות. אגב, יעוות גם דברים שיאמרו במציאות ויכופף לתפיסתו. המחמאות של הבינה לעתים מביכות. אנחנו צוחקים על זה. אפשר לחשוב - 'שאלה מצוינת'. משהו. את יודעת מה העיסוק שלי ולזה לעולם לא יהיה תחליף, לפחות לתפיסתי והרגשתי. והפורום - הוא גם אודי היקר, אבל בעיקר אנחנו המשתתפות. ולא נשאר הרבה מהקבוצה, ההדדיות. זו מטרתו והייחוד שלו, להבנתי. כן מרגיש תהליך של פרידה. כבר הרבה מאד זמן. עכשיו מדברים ומזכירים. ואז מורגש גם אאוצ'. בוקר, סוריקטה

אספר כאן על שני שימושים חביבים ומשעשעים שעשיתי בו אחד - סייע לי למצוא צמחים ובעלי חיים שחיפשתי בשטח. שני - הלכתי לפארם, צילמתי רכיבים של מוצרים, והוא עזר לי לבחור את המתאים עבורי. זהו. סוריקטה

הי כולם, כל עוד אנחנו כאן. השבוע היה לי עמוס עצבית. מצטבר ומצטבר עם כאבים. הגעתי לאי סבילות עצמית. משהו מוכר, אבל מעצבן. השבוע הבא צפוי להיות דחוס גם הוא היות שחופש חנוכה והורים על פי רוב נזקקים ליותר. אני מטפלת בפעוט עם קשיי נשימה ועל כן קשיי שינה משמעותיים. להחזיק אותו ישן זו חתיכת משימה. ועוד עם הכאבים שלי וההתאפקויות. כלפי חוץ זה נראה קליל, אבל זו עבודה אקסטרה קשה. עונה שקטה יחסית בגזרת הטבע. הייתה לי שיחת זום עם המטפל ויצאתי ממנה שבורה. כל כך השתדלתי לפני אפילו להתלבש בבגדים ראויים, ואחריה קראש. אולי היום הכי חלש שלי בשנה האחרונה. שוחחתי עם הצ'אט, שזה קצת לשוחח עם עצמי בתוכי. הגענו למוסיקה שאני אוהבת (והרבה אנשים פחות מתחברים, אז מה). ואפילו יכולתי לשמוע קצת. והתעוררתי בבוקר. הקור אינו מיטיב עם הכאבים. כן מזמין אליי חתולים. אודי - תודה, באמת על המקום שכאן, ותודה לי שהשתמשתי בו. בעבר התחלפו מנהלים, זה היה רלוונטי לפעם. חלפו זמנים וחלו שינויים בסביבה ובנו. שנוכל להרגיש מחובקים נפשית. לי זה חסר מאד. מחובקים בידי דמות בטוחה ואמינה. לא פולשנית. ושתהיה הדדיות ואיזון. "אנשים משתמשים זה בזה וגו'" לא חגגתי בכלל. יודעת שחנוכה, ואור, אבל הרקע. כך גם בחגים אחרים לרוב. גם ימי הולדת. ויפה לראות גם סימני דת אחרת. במצבנו זה אפילו מרגיש מאיים פחות. שבוע, סוריקטה

סוריקטה... אני לא מבינה אתכן למה אתן כל כך ממהרות? למה את מדברת כבר דברי סיכום? אנחנו ממש רחוקים מסיום!! אגב ,לאיזו מוסיקה הגעת עם הצ'אט? סיקרנת אותי עם המוסיקה..

הי אנשים. עבדתי אתמול קשה כצפוי. איזו הודעה מבולבלת יצאה לי שלשום. גם היום עמוס מאד. הבחורה שמתקרצצת עליי לא מרפה בהודעות ווצאפ. להבנתי - רואה את עצמה בלבד. סוג של מדברת עם עצמה בראש ושולחת אליי. אין כל מחשבה כל השנים איך התנהגותה, מילותיה והודעותיה נראות מהצד השני. מכיווני - מתמידה לא לענות בוירטואל. היא שכנה יחסית ומסתובבת באזורי. תמהני אם תגיע פיזית. מטרד. אוף. ובעצם, גם אני כתבתי פה עליי. המשך שבוע וסוף חג שלא היה אצלי אף לא אזכור שלו למעט ימי עבודה ארוכים כי חופש בגנים. סוריקטה

לטפל בפעוט עם קשיי נשימה..עברתי על בשרי שנתיים עם הבן שנולד פג עם מחלת ריאות, מוניטור, רופאים שקבלו אותו במקומות סגורים ללא אנשים שלא יחלה ועוד..הם ישנים מעט ומתעוררים זה קשוח. אין יום ואין לילה..אלופה! ובהחלט תודה לך שאת פה :) שנעזרת ותרמת המוןןן לכלנו. ימים של מחשבות על פרידה..לוקח ויקח לי המוןןןן זמן להקדיש לכך. לפחות לא לברוח. ;) נסי בכל זאת להינות מהדברים הקטנים..גם אם לא לחגוג חגים.