קושיות לפסח

שלום, כותבת רק על מנת לאוורר את התחושות הקשות. לא תוכל לסייע, כי כל אחד והגורל שלו והשקפתו על החיים. חזרתי עתה מסיבוב עם הכלב, בו הצצתי כמו הומלסית רעבה לחלונותיהן של משפחות חוגגות. בת 43, רווקה, ללא קשר זוגי, ללא ילדים, ללא חברים (רק חברה אחת, שכמובן מבלה את החג עם משפחתה), עם הורים מבוגרים ואח נשוי ללא ילדים, שאינו טורח לחגוג עימנו את החג. בשנה האחרונה מנסה לשנות את השקפתי הדכאונית על החיים, ולא להתמקד ב"אין" שהוא כבד מנשוא, אולם תחושת זיוף ה"יש" קשה גם היא ובעצם זוהי התכחשות לסבל על מנת להמעיטו. אני מטופלת תרופתית ושיחתית אבל כמובן שאין בזה תועלת למול נסיבות הקיום (אשר אמנם יכלו להיות ואכן יהיו גרועות יותר בעתיד) ורציתי לשאול אותך ואחרים איך להתמודד עם תחושת הריקנות וחוסר הטעם?

מכתבך נגע ללב. העלה בי קושיות משלי: האם את לבד "מציצה למשפחות חוגגות", מבחירה? אם היית מוזמנת האם היית מגיעה או בוחרת בלבד? או שאת מרגישה כ"כ "אין", שלא חיפשת פתרון? כל מה שממעיט סבל, גם אם הוא סוג של זיוף עבורך/עבורינו, הוא מבורך. הרי בזה עניננו בעולם הזה -להמעיט את הסבל. את תחושת הריקנות וחוסר הטעם, הייתי מיעצת לך למלא בתחילה מתוך "זיוף". לחפש עיסוקים שימלאו את ליבך , ולו במעט. לעסוק ביצירה כלשהי, להתנדב, לתת מיכולותייך וכוחותייך לאחרים.לחפש בקדחנות את הטעם עבורך ולאמץ אותו לחייך. ככה גם מכירים אנשים , ברמה כזאת או אחרת, וגם מתמלאים מבפנים. מנסיון. נסיבות החיים בעתיד הן בידייך בלבד. מה שתעשי איתם ומה שתגידי עליהם, כך יהיו. ועכשיו תסתכלי שוב על מה שכתבת עליהן בסוגריים... בברכה, הגר

רוצה רק לנסות להציע רעיונות להפיג תחושות ריקנות וחוסר טעם... לפני כן חושבת שכן חשוב שאת מנסה להתמקד יותר ביש או פחות באין - שאלה של מינוח, אבל כל הכבוד שאת עושה זאת כי זה הבסיס לכל. - גם כדי למנוע את התחושות שלעיל. מבינה אותך לגבי תחושת הזיוף של היש . אבל אולי יעזור לך לדעת שכולנו עושים זאת בזמן זה או אחר בחיינו. גם מי שמוקף באנשים יכול להרגיש לבד ולזייף הנאה "תוך כדי" או "אחרי". לייפות את המציאות מול עצמו ומול אחרים. ויש הרבה נשואים/נשואות לא מאושרים. שלא תביני לא נכון שאני מעודדת "זיופים". אבל מכיוון שמצבי די דומה לשלך, אני חושבת שמבינה למה את מתכוונת... ובעצם לא משנה מה יש לך - אלא איך את מסתכלת על זה. ברור שחשוב שאת ממשיכה לטפל בעצמך , שם אין מקום ל"זיופים" וחשוב להתמודד עם כל מה שאת מרגישה באמת. ועכשיו כשמגיעה לזה שוב, קשה לי . קשה לי להתיימר לומר מה מפיג תחושת ריקנות וחוסר טעם. יכולה רק לומר מה עוזר לי . בעיקר המניעה. וזה - להיות עסוקה במשהו. (קריאה, שיחה עם חברה, מוסיקה,טיול, כתיבה פה בפורום..) וכל מה שעושה לך טוב. וגם..אם יש לי הזדמנות לעזור למישהו (קשיש, שכן , קרוב משפחה וכו') זה גם עוזר לי להרגיש חיונית וחשובה בעולם.. סליחה שיצא כזה ארוך (כנראה מתוך תחושת הזדהות..) בהצלחה!

אודי שלום, קראתי עכשיו את מדורו של יאיר לפיד בעיתון והוא כותב שתחושת האושר לגביו היא להיות שייך. מה עושים כשאינך שייך לאיש וחלק מהאומללות קשור בכך? הרי זוהי תמצית תחושת ההומלסיות, העובדה שאינך שייך לשום מסגרת, ואתה נאלץ לזייף כל הזמן את התחושות העמוקות שלך כי קשה ועצוב אבל זה לא מעניין אף אחד. איך עלי ל"הסתכל" על המצב? לומר לעצמי "איזה כיף, אני חופשייה ולאיש לא אכפת ממני"?

הי וערב טוב, את יודעת, בעיקר הרגשתי שאת מדברת על תחושת הקנאה העוצמתית. טוב, בטח לא חידשתי יותר מידי. וקנאה - בעקרון וכמו שאומרים היא רגש לגיטימי, אבל, כשלוקחים אותה למקום של הרס, ועוד הרס גדול כמו של הומלסיות אז קנאה כזאת היא דבר רע. אין לי תשובות, וכנראה שהתשובות המתאימות לך אצלך בלבד... אבל אני, מטופלת, ועשיתי כבר כברת דרך, מאמינה שבעזרת טיפול (ולא קצר) ניתן למצוא מעט תשובות ואפשר למתן משמעותית את ההרסנות של הקנאה. אפשר להשיג יותר שליטה. נראה לי שניתן לשים לב לכך, שחלקם של ההומלסים הקונקרטיים, שהתגלגלו למצב זה עקב חסרים נפשיים בעיקר ושהתממשו לאין חיצוני, (ככל הנראה גם מכוחה של אותה קנאה הרסנית ומאיינת) נמשכים משיכה עזה ביותר, אובססיבית אולי אפשר לומר, ובוחרים להימצא כמעט בכוח ליד מקומות שבהם יש. הם משתמשים באלמנטים החסרים, תוך ניסיון נואש להעצים, להקצין ולהדגיש שבעתיים ולראווה את מה שחסר להם. לדעתי, יש כאן כוונה להפוך את האין למושלם (מה שבלתי אפשרי, כמובן, במציאות החיים), וגם סוג של ניסיון לכאורה לגרום לסובבים אותם לחוש אשמה באשר לסבלם וכך לקבל פיצוי ועוד. אז בעקרון יש להם נטייה להיצמד למשהו טוב ובנוי ולשים לידו סימן מינוס גדול. ותראי, מאד לא פשוט. אבל אפשר לנסות להקל ולצאת מזה. הדרך שאני מכירה שעובדת היא התמדה בטיפול מכאיב, שכנראה עושה משהו גם מעבר ללהבין את המקור. זו דרך שמצריכה גם ויתורים משמעותיים (ביניהם גם על האמת האולטימטיבית והפחות מתפשרת); שינויי ציפיות; לקיחת אחריות (כגון: פחות "להאשים" את כל הסביבה בסבלנו); ואז, אז גם חל השינוי בתפיסה, והתחושה שמדובר בזיוף משתנה. אני חושבת... ואם כתבת בפורום, סימן שיש בך חלק שמאמין ומבקש וכמהה ומגיע לו. שבת נעימה (mp)