למלי היקרה..

במהלך יותר משנתיים אני כותבת כאן את מסע ההחלמה שלי .. ו..את מהווה אבן דרך מאוד יקרה בדרך הזו. כן.. זו אמנם היכרות וירטואלית .. ולא כקודמתך ליאת .. את לא הרבה זמן כאן .. אבל בחצי שנה הזו הצלחת להפוך בתוכי עולמות ולגעת בנימי הנפש.. הכרות מיוחדת במינה שאני זכיתי לקבל. חשבתי אחרי שליאת הלכה , שאין תחליף .. שזהו, לא אצליח להתמודד יותר , לשתף , להפתח ולהיות כאן ..אבל ציפתה לי הפתעה .. להכיר (גם) אותך. הכרתי אנשים מיוחדים במינם בפורום זה , שהפך עבורי לבית ..(בפעם הראשונה בחיי לא בקונוטציה שלילית). תאמת, מלי .. אני כבר חושבת שבועיים מה לכתוב לך , איך אפשר לסכם משהו .. שעדין לא נגמר ?... איך אפשר לכמת בכלל את מה שקיבלתי כאן בכמה מילים ?... לא יודעת .. מנסה. מחפשת מילים שיביעו את מה שהלב מרגיש , זה לא קל .. מנסה אפילו לא להתנתק כרגע , להיות במצב ממש מחובר , להרגיש את מה שכותבת .. ולהיות הכי אותנטית שאפשר. כן.. בחיי שמנסה הפעם לא להתנתק .. לרשום ממקום של מודעות , כי הניתוק הזה הוא מנגנון הגנה יעיל שלי .. שנים !!! כזה שבהחלט מועיל מבחינות מסוימות אבל רק ברמת סכנה מיידית ..כי לטווח הארוך הוא ככ מזיק.. שנים של ניתוק טוטאלי , ריקנות כואבת, שיחזור כמו אז בפגיעות שחוויתי .. ניתוק בכדי לא לחוש בכאב. שנים של פחד מלגעת בכאב, מלהרגיש , מלחוות , מבכלל באמת להיות .. שנים .. מלי .. חשבתי שעשר מאחרי האונס .. אבל זה עוד מילדות . והנה .. הגעתי לכאן ממש במקרה , אפילו זוכרת שזה היה משהו כמו 3 חודשים בטיפול שלי , עברתי רק לשאול שאלה . .והנה .. שנתיים ויותר עברו מאז .. מי היה מאמין שאשרוד ואמשיך הלאה ?! הצלחתי דרככם להתחבר בעבודה ככ לא פשוטה שוב לעצמי , וזה ככ כאב .. הושטתי יד .. ואתם .. חיבקתם אותי מרחוק בשתי ידיים . דרך לא פשוטה עברתי כאן .. מלווה בהמון יאוש , פחד , אכזבה ונטישה .. המון דברים יצאו ממני החוצה, המון שנים שהוקפאו בלא לבקש עזרה חזרו לחיות כאן מחדש איתכם. קיבלתי כאן בית מקבל ואוהב .. בפעם הראשונה בחיי!!!!! כשראש לא חשב בהיגיון , שהרגש גאה , בעבע .. ואמר דיייי, כשהכאב שב וכה כל פעם מחדש .. הייתם כאן עבורי . חיכיתי (המון ) לימי חמישי כדי לכתוב לך , חיכיתי בשביל להיות פה .. ממש לידך ...בחיי!!!! מנסה לעצום את העיניים לראות מה עברתי , אפילו להרגיש ולשמוע - מנסה להתמודד לא לברוח .. להתמודד גם עם קשת הרגשות הלא נעימים שעולים בי .. מנסה לתת לזה מקום .אני יודעת שהמון כעס, בלבול, כאב, אשמה ליוו אותי כאן ובמיוחד בשבועים האחרונים, אבל .. מנסה להחזיק את הקולות האחרים שלכם בי אלה שדיברו אליי להיות חזקה .. הדמעות נוצצות בעייני , אבל מנסה להיות חזקה - למרות שיש איזה קול בתוכי שמנסה למשוך ולומר "מה הטעם..להפגין חוזק כזה אם בבפנים ככ שבור?" אני באמת שבורה מלי, אבל מנסה לאסוף את רסיסי הזכוכית ולהדביק מחדש .. עם איש השיחות היקר שלי .. מנסה להמשיך את העבודה שנקטעה כאן ולחבר אותה מחדש מבלי לפחד עם האיש האמיץ שיושב מולי פעמיים בשבוע בטיפול ככ מורכב. רוצה לקחת אחריות, יש לי ילד בן 5 ובן זוג מדהים שמלווה אותי 12 שנים , רוצה להזכר עד כמה אנשים טובים סביבי מחזיקים ונותנים כח ..בחיי שמנסה , למרות שזה ככ קשה. מלי , היום זה יום קשה מיידי , הפרידה ממך ככ קשה משלושתכם, היא עושה לי ככ רע, מנסה לחשוב שמחר אולי יהיה אחרת .. הצבעים יהיו בהירים יותר.. מקווה את יודעת , בימים של חולשה ועוד חולשה ועוד חולשה , נשארת כאן לצידי במילים מלטפות ונוגעות , בעצות חכמות עם רצון ככ לעזור שכשאני נזכרת כמה כוח העברת אליי להתמודד עם כל הקושי .. אני אומרת בהחלט מתרגשת ואומרת תודה!!!!! גיליתי (גם) והרבה בזכותך שיש אנשים באמת טובים , אבל באמת .. טובים אז איך אפשר למחוק דבר כזה ולברוח ?.. איך מלי ?.. אי אפשר . אני רוצה להגיד לך שהחיוך שלך דרך המסך היה בהחלט מדבק, לרגעים אפילו השכיח את הפחדים והכאבים שהיו עצומים בתוכי . אני מודה לך ככ על שהיית לצידי, על שהחזקת לי עוד קצת מהתקווה, תודה שלא התיאשת שבוע אחר שבוע .. עברת איתי כאן תהליך לא פשוט , אני אפילו זוכרת איך לא הסכמת לוותר ל"חגוג" לי יומהולדת 31..פשוט מרגש בחצי שנה האחרונה במסירות ובדאגה אינסופית של ממש אמא , כזו שמעולם לא הייתה לי הקשבת וליטפת .. והחזקת את היד , חיבקת והרגעת .. עד שאני פשוט מתחילה לבכות עכשיו .. מהיכולת והמסוגלת שלי להכניס אותך אליי הכי קרוב שאפשר. את יודעת אומרים.. "שלקבל על עצמך תפקיד - זו ממש אחריות , ולבצע אותו ביטב - זו בהחלט מסירות להפוך אותו למיטב - זו פשוט אומנות "... אבל - מלי יקרה , ככ יקרה .. לחולל שינויים בנפש האדם - זו ה..(((((((הצלחה!!!!!))))))))) אני מברכת על היום בו זכיתי להכירך. ומודה לך על הצלחתך, הצלחת - לפקוח את עיניי, להאיר את מוחי, ולשנות את גישתי לחשוב אחרת!!!!!!! את אדם נפלא , פשוט ונפלא .. שעושה את החיים לככ יפים ועשירים. שמרי על עצמך. בטוחה שעוד תגיעי רחוק . ומי יודע .. אולי פעם עוד נפגש ..:-) שלך תמיד בחיבוק אוהב. שרית נ.ב.. מקדישה לך את השיר שבימים האחרונים שומעת ככ הרבה וחושבת עלייך .. "עוף גוזל..אריק איינשטיין הגוזלים שלי עזבו את הקן פרשו כנפיים ועפו ואני ציפור זקנה נשארתי בקן מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר. תמיד ידעתי שיבוא היום שבו צריך להיפרד אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום אז מה הפלא שאני קצת דואג. עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך. עכשיו נשארנו לבדנו בקן אבל אנחנו ביחד חבקי אותי חזק תגידי לי כן אל תדאגי ביחד כיף להזדקן עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך. אני יודע שככה זה בטבע וגם אני עזבתי קן אבל עכשיו כשבא הרגע אז מחניק קצת בגרון מחניק קצת בגרון. עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך. " היי.. בחיי.. שהדמעות יורדות . אז , מלי..אפסיק עכשיו .

שרית יקרה. חבל שאי אפשר להעביר התרגשות דרך המסך, או שאולי בעצם אפשר...? קראתי את המכתב הכ"כ יפה שכתבת לי, מתפעלת מהאומץ, מהלחימה שלך, מהרצון להשאר מחוברת ולא לברוח למקום הכ"כ מוכר, מגונן, בטוח, לבועה הזאת, שכ"כ הרבה דיברנו עליה, לניתוק. ...וגם אני מנסה לחשוב איך אני אפרד ממך, איך אני מסכמת את התקופה שהייתי איתך, ואת, ללא ספק, היית איתי. אז כבר רמזתי בהתחלה על האומץ והלחימה, שלפעמים לא ידעת או הרגשת, והתפקיד שלי היה להראות לך אותם, אותך. אני חושבת על הקולות בתוכך, שלאט לאט יכולים עכשיו למצוא בית ומקום - שרית הקטנה, הגדולה, הפגועה, המתפקדת, הילדה, האמא. כ"כ הרבה חלקים, ונראה שלאט לאט הם מצליחים לקיים איזה משטר דמוקרטי ביניהם, ישיבה ומפגש משותף שבו יש זכות דיבור לכולם... והגוזל הזה, של השיר, הוא כ"כ את... הציפור הזו שצריכה לעוף, וגם צריכה קן, ובעיקר צריכה ליווי וברכת דרך, ומישהו שמאמין שהיא חזקה ומוכשרת דיה כדי לעוף, לפרוח, לבלוע את העולם. מאחלת בכל ליבי הצלחה ואושר. והכי מקווה שתזכרי מדי פעם להחמיא לעצמך על מי שאת ומה שהשגת. שלך, מלי.