אני בהלם

אני משתתפת די פסיבית בפורום זה. לא מרגישה הרבה צורך לשתף פה ברגשות, אבל אני פשוט בהלם עכשיו. בהלם בגלל מה שהפסיכולוגית שלי מסוגלת לעשות לי! אציג את עצמי כאחת בחורה מאד צעירה עובדת בשני מקומות מוצלחים יחסית לגילי, בו זמנית לומדת תוכנית חלקית באוניברסיטה עם ציונים גבוהים מאד, יש לי הרבה חברות, יש לי תחביבים, בקיצור מסתדרת מצויין. אבל מה, בכל אופן בתוך-תוכי אני חסרת בטחון ודורשת מעצמי המון כדי להוכיח את עצמי ולכן פניתי לטיפול וזאת גם לאחר שעברתי כל השנים חיים לא קלים בבית. ואז אני באה לפסיכולוגית ומרגישה שם כמה חסרה לי אהבה הורית ומרגישה מולה דפוקה מאד מאד כי אני לא יודעת מה באמת היא חושבת עליי. ואחר כך זה משפיע עליי מאד במשך השבוע בו אני חושבת כל הזמן איך להרשים אותה ולבסוף מופיעה כולי מגומגמת ונבוכה. מה שקרה לאחרונה זה שבין לבין הפגישות המחשבות הללו השתלטו עליי מאד והרגשתי עם זה רע מאד ואז כתבתי לה במיילים כמה רע לי והעליתי משאלה של מוות. באותו שבוע גם קראתי פה בפורום הודעה של מישהי שאומרת שהמטפלת שלה מתחילה איתה טיפול דיאלקטי-התנהגותי, ומאד עניין אותי לדעת מה זה אז חיפשתי מידע באינטרנט, ואחד מהנתונים שמצאתי על הטיפול הזה, זה שאפשר להתקשר חופשי בין הפגישות, באתי לפסיכולוגית ואמרתי לה שכמו שבטיפול הזה יש טלפונים גם אני רוצה בטיפול שלי טלפונים כי קשה לי להיות לבד עם כל המחשבות במשך שבוע שלם. אז היא ישר אמרה לי שאם אני רוצה כזה טיפול עליי לפנות למקום של קהילה טיפולית, והיא נתנה לי שם של מקום מסויים לברר שם, ואני עכשיו מצאתי את האתר של המקום הזה ומרגישה השפלה נוראית- איך היא מסוגלת להפנות אותי לכזה מקום? מקום שיש בו מגורים, לכאלה שלא יכולים להשתלב בקהילה! מקום שכתוב שם שתנאי הקבלה מיועדים לבעלי משכל ממוצע נמוך! אני כלכך בהלם איך היא יכולה ככה לנקוט בכאלה צעדים! אמא שלי שעשתה לי תמוות במשך החיים לא גרמה לי להיות כלכך מושפלת כמו כשקראתי על פרופיל המוסד! נכון, אני מופיעה מידי שבוע במשך שנה אצל המטפלת שלי בצורה לא הכי סימפטית, כולי רועדת וחסרת בטחון מינימלי, אבל הסברתי לה ואמרתי לה בדיוק מי אני ומה בחיים האמיתיים בהם למרות שאינני מקבלת את עצמי באהבה בכל אופן אני זורמת ומצליחה וכו' כמו שתיארתי לעיל. וזה לא מצדיק את התגובה המכוערת הזו- להפנות אותי למקום קהילתי-שיקומי!!! לא, אני פשוט לא מאמינה שהיא כלכך לא מקצועית בגישות שלה! כשהיא אמרה לי את הצעתה לא ידעתי כלל במה באמת מדובר. בכל מקרה, לקחתי כבר לפני שבוע הפוגה למשך מספר שבועות מהטיפול, אבל כרגע אני כבר לא חושבת לחזור אליה. אני כבר לא חושבת שאלך לשלם את מיטב כספי למי שאמור להבין אותי וההפך מזה עושה, ויכול לגרום לנזקים איומים!!!!

ש שלום, נשמע שאת חשה מאוד פגועה מהמטפלת שלך, חשה נעלבת מכך שהיא רואה בך מתאימה לקהילה טיפולית כלשהי ואני יכול מאוד להבין אותך ואת התחושות שלך. אבל הייתי גם רוצה להציע לך לבדוק אותן, לבדוק האם כך היא אכן רואה אותך. לא כי זה ייתן לה הזדמנות להסביר אלא כי זה ייתן לך הזדמנות להבין מה קרה שם. בתחילת דברייך כתבת שאת חשה "דפוקה" מולה כי את לא יודעת מה היא חושבת עלייך. חשבתי שזה מעורר שאלה מדוע כאשר לא ידעת מה היא חושבת עלייך הרגשת דפוקה מולה. תהיתי האם יכול להיות שגם עכשיו היא לא חושבת עלייך את הדברים שאת מרגישה ועד כמה חשוב יהיה לגלות זאת. לא להישאר עם המסקנה המיידית, אך המכאיבה ואולי לא נכונה שהיא רואה בך את כל אותם דברים כואבים שציינת. שווה לנסות, דרור

שלום לך ש, קראתי את הודעתך וכאבתי את כאבך, כי העליתי כאן בפורום את הבעיה הזו של התלות שאת מתארת, תחת הכותרת "אובססיה לדמות המטפלת". כמי שמנוסה רבות במלאכת הטיפולים השונים על כל המגוון והשיטות שיש, אוכל לומר לך שאין טיפול שאינו בעל גבולות. כל טיפול, גם כזה שמורשה בו לדבר טלפונית עם המטפל, מתוחם בתדירות ובמשך השיחה. המסר שלי אלייך הוא שאת היא זו שצריכה ללמוד לשלוט בצורך ולקבל את נוכחותו של האחר, לא רק בממשותו הפיזית, אלא כמרחב בתוכך. את היא זו שצריכה להיות בטוחה בלבד שלך, להיות אדם אוטונומי שאינו זקוק לנוכחותו התמידית של האחר. שום טיפול אינו יכול לעזור לך בזה, אלא רק אם את תנסי לשנות ותנסי להתמודד עם החסר הזה. מהבחינה הזאת כל טיפול הוא אשליה ומלכודת דבש, אם תחשבי שהוא זה שאמור לענות על הצרכים שלך באופן טואטלי. זה לא יקרה עם שום מטפל/ת. מהבחינה הזו אנחנו באמת סובלות והדרך שלנו היא דרך ארוכה, מלאת מכאובים ולמידה. מאחלת לך הצלחה והתמודדות בריאה.